יום חמישי, 19 בנובמבר 2015

החתונה של סווה ובנט - מאותו המין, בין תרבותית ורב גזעית

בפעם הראשונה, סווה התקשר אלי בחשש ושאל אותי אם אני עושה טקסי חתונה לשני בנים וגם שאל אם יש לי בעיה עם צבע עור, שאלתי בצחוק אם מדובר בצבע הירוק, חששתי שמדובר בחייזר ויש לי עקרון שאני מחתן רק בני אנוש...


סווה הוא יהודי וישראלי שעלה מטשקנט (אוזבקיסטאן) ועבר את המסלול הרגיל של תיכון וצבא בארץ. הוא עוסק בתיירות מרפא ומצליח מאד בתחומו נמצא הרבה מאד בארה"ב. היה לו מנהג כזה שהיה הולך לסטארבאקס, בבאפלו, ניו יורק (קרוב לגבול עם קנדה), לשתות קפה ולהתקשר לאמא ולדבר איתה. אבל סטארבאקס הוא גם מקום ידוע למצוא בן זוג והם לא הזוג הראשון ששמעתי, שהכיר שם. בנט התחיל איתו כבר בתור וסווה ניסה לנפנף אותו, אבל בנט היה עקשן ובסוף יצא מזה הדייט הראשון. ככה הם התאהבו.

בנט, יליד וירגיניה בן להורים נוצרים, האמא אפילו כומר פנטקוסטלית, התגייס בגיל 18 לצבא האמריקאי ושירת שירות קרבי גם במזרח התיכון. היום הוא עובד סוציאלי ויועץ לאנשים הרוצים לעבור שינוי מין. 

הסיפור בינהם היה כל כך מוצלח שהם עברו לגור יחד בבאפלו ונכנסו לתהליך פונדקאות והביאו את עדי ועמית לעולם. היה חשוב לסווה שהביצית תהיה מתורמת יהודייה ולכן פנו לחברה מיוחדת שדואגת לכך.

היה חשוב להם לעשות טקס יהודי בארץ. הם באו לבקר אותי בירושלים וישבתי איתם לשיחה ארוכה שבה הם סיפרו לי על עצמם וזכיתי להכיר אותם יותר. שניהם מקסימים וחייכנים וברור למה התאהבו.

הטקס נערך באוקטובר 2015. הגיעו הרבה חברים מחו"ל, וגם חברים ובני משפחה לאולם אירועים מקסים בדרום תל אביב. לפני תחילת הטקס ישבתי איתם בפינה שקטה ועברנו שוב על הטקס, הם היו מאד נרגשים והחזיקו ידייםכל הזמן. אני מניח שבנט קצת התרגש יותר כי הוא נחשף לתרבות שזרה לו ומנהגים שמשונים בעיניו, אבל הוא עשה את הכל בחפץ לב ובצורה מושלמת.

החופה הייתה מסורתית עם ארבעה מחזיקים, הם חבשו כיפות לבנות גדולות, למזלי אני לא הייתי צריך... היתה ברכת אירוסין וכוס אירוסין, קידושין בטבעות, כתובה בעברית ובאנגלית שבני הזוג בעצמם הקריאו,  ברכות מרגשות מאד של חברים ואני חתמתי את הברכות בקול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול חתן. לאחר כוס הנישואין שניהם שברו כוסות. ולאחר מכן עוגת החתונה המסורתי שהם חתכו יחד, ארוחת מלכים ומסיבת ריקודים כיפית.

סווה ובנט התחתנו כבר באופן רשמי, כי בארה"ב, כזכור, זה כבר אפשרי למזלנו. הם ממשיכים לגדל יחד את עדי ועמית בעזרתה של אמא של סווה שעברה לגור איתם בבאפלו. הם קנו יחד בית וסווה מחכה לגרין קארד ולהתחיל תהליך התאזרחות בארה"ב. ותהיה חתונה נוספת למשפחה ולחברים שלא הגיעו לארץ, שם בארה"ב.

סיפור האהבה הזה של שני אנשים שבאו מרקע כל כך שונה אבל יש בינהם כל כך הרבה דברים משותפים הוא בעצם סיפור שנוטע תקווה לעתיד טוב יותר של העולם ביכולת לחיות יחד בהרמוניה להקים משפחה תוך מתן כבוד הדדי לזהויות השונות.




וזה קליפ החתונה המקסים שהם פירסמו ביו טיוב:

יום שני, 9 בנובמבר 2015

דרגות הבריאה בחינוך הדתי

מכאן מקור המשחק "חי, צומח, דומם" ועכשיו צריך להוסיף "יהודי"
מתמונה ששותפה רבות בפייסבוק, עולה תמונה מדאיגה על החינוך הדתי והחרדי. היא צולמה על לוח מודעות בית ספרי ופורסמה על ידי מעיין אמיתי, יועץ ארגוני, שאני לא מכיר. הוא לא נקב בשם בית הספר, רק אמר שזה בית ספר דתי באזור השרון, ושזו תמונה שנפוצה בכל החינוך הדתי. כדי להבין את המקורות של התמונה ושל התפיסה הזו יש להעמיק במעט.
זו בעצם הטקסונומיה של עולם החי על פי בתי ספר חרדיים ודתיים, היא מכונה "דרגות בבריאה". יש בה ארבע דרגות: “דומם” ומעליו “צומח” ומעליו “חי” (בין בעלי החיים ה"דגים" בתרשים מיוצגים למרבה האירוניה על ידי יונקים ימיים), ומעליו “מדבר” (מלשון דיבור). ארבע הדרגות הללו מבוססות על סדר הבריאה על פי סיפור הבריאה בספר בראשית כאשר הדרגה הרביעית "המדבר", היא האדם - נזר הבריאה, לצורכו נברא העולם. בכוחו השכלי להבחין בין טוב ורע, והוא מצווה לשלוט בעולם. לחלוקה זו יש יסודות גם בפילוסופיה היוונית. אך בתרשים גם דרגה חמישית בבריאה - "היהודי" המיוצג על ידי טלית, תפילין, כיפה ומזוזה אלו וודאי נבראו יחד עם אדם הראשון... ארבע הדרגות הראשונות משמשות בעולם הקבלה והמיסטיקה גם כמקבילות לעולמות הקבליים: דומם - עשייה, צומח - יצירה, מדבר - אצילות. ומשמשות להסברים קבליים בדבר נפש ורצון האדם. הנימה הגזענית בתורה זו אומרת כי נפש היהודי שונה והיא נעלה על נפש האדם הרגיל. תפיסה זו מזינה את אידיאולוגיות הנבדלות והעליונות היהודית מהגויים והיא מלבה ישירות את הטרור היהודי בימינו.
את הדרגה החמישית  הזו מצינו בספר "הכוזרי" של רבי יהודה הלוי, (1139). הנה ציטוט שמדבר על המדרגה החמישית, מתוך המאמר הראשון בספר:
לז אָמַר הֶחָבֵר: וְאֵיזוֹ מַדְרֵגָה הִיא לְמַעְלָה מִזּוֹ?
לח אָמַר הכּוּזָרִי: מַדְרֵגַת הַחֲכָמִים הַגְּדוֹלִים.
לט אָמַר הֶחָבֵר: אֵינִי רוֹצֶה אֶלָּא מַדְרֵגָה שֶׁתַּבְדִּיל אֵת בְּעָלֶיהָ הֶבְדֵּל עַצְמִי, כְּהֶבְדֵּל הַצּוֹמֵחַ מִן הַדּוֹמֵם וְהֶבְדֵּל הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה, אֲבָל הַהֶבְדֵּל בְּרַב וּמְעַט אֵין לוֹ סוֹף, מִפְּנֵי שֶׁהוּא הֶבְדֵּל מִקְרִי, וְאֵינוֹ מַדְרֵגָה בֶּאֱמֶת.
מ אָמַר הַכּוּזָרִי: אִם כֵּן אֵין מַדְרֵגָה בַּמּוּחָשׁוֹת אַחֲרֵי הָאָדָם.
מא אָמַר הֶחָבֵר: וְאִם נִמְצָא אָדָם שֶׁיָּבוֹא בָּאֵשׁ וְלֹא תַּזִּיקֵהוּ, וְיַעֲמֹד מִבְּלִי מַאֲכָל וְלֹא יִרְעַב, וְיִהְיֶה לְפָנָיו אוֹר שֶׁלֹּא יִסְבְּלוּהוּ הָעֵינַיִם, וְלֹא יֶחֱלֶה וְלֹא יִתַּשׁ כֹּחוֹ, עַד שֶׁכַּאֲשֶׁר יַגִּיעַ אֶל תַּכְלִית יָמָיו יָמוּת מָוֶת בְּחִירִי, כְּמִי שֶׁיַּעֲלֶה עַל מִטָּתוֹ לִישׁוֹן בְּיוֹם יָדוּעַ וּבְשָׁעָה יְדוּעָה, נוֹסָף עַל יְדִיעַת הַנֶּעֱלָם מִמַּה שֶּׁהָיָה וְיִהְיֶה — הַאֵין זֹאת הַמַּדְרֵגָה נִבְדֶּלֶת בְּעֶצֶם מִמַּדְרֵגַת בְּנֵי הָאָדָם?
מב אָמַר הַכּוּזָרִי: אֲבָל זֹאת הַמַּדְרֵגָה הִיא אֱלֹהִית, מַלְאָכִית, אִם הִיא נִמְצֵאת, וְזֶה מִדִּין הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי, לֹא מִן הַשִּׂכְלִי וְלֹא מִן הַנַּפְשִׁי וְלֹא מִן הַטִּבְעִי.
מג אָמַר הֶחָבֵר: אֵלֶּה קְצָת תָּאֳרֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר אֵין חוֹלֵק עָלָיו, אֲשֶׁר עַל יָדוֹ נִרְאֲתָה לַקָּהָל הִתְחַבְּרוּת הָאֱלֹהוּת בָּהֶם, וְשֶׁיֵּשׁ לָהֶם רִבּוֹן מַנְהִיגָם כִּרְצוֹנוֹ, וּכְפִי מִשְׁמַעְתָּם וּמִרְיָם גַּם כֵּן, וְגִלָּה הַנֶּעְלָם, וְהוֹדִיעַ אֵיך הָיָה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, וְיִחוּס בְּנֵי הָאָדָם לִפְנֵי הַמַּבּוּל וְאֵיך הִתְיַחֲסוּ אֶל אָדָם, וְאַחַר כֵּן הַמַּבּוּל, וְיִחוּס שִׁבְעִים הָאֻמּוֹת אֶל שֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ, וְאֵיך נִפְרְדוּ הַלְּשׁוֹנוֹת, וְאֵיפֹה שָׁכְנוּ, וְאֵיך צָמְחוּ הַמְּלָאכוֹת וְנִבְנוּ הַמְּדִינוֹת, וּמִנְיַן שְׁנוֹת הָעוֹלָם מֵאָדָם וְעַד כָּאן וּמִכָּאן וּלְהַבָּא.
המדרגה האלוהית הזו שהכוזרי אומר עליה שאינה מן הטבע, אינה מן הנפש ולא בכוח השכל אלא במה שנגע בו האלוהי, כמו למשל, הנביא. כדי לחבר את מדרגות הבריאה הללו לתרשים בבית הספר יש לטעון כי האיש שנגעה בו האלוהות, הנביא, שייך לעם ישראל.  כלומר, הממשק בין האלוהי לבין האדם יכול להתקיים רק בעם אחד, שהוא הנבחר. העם הזה הוא למעלה ממדרגות הבריאה האחרות. וכך נכתב בספר הכוזרי:
קג     אָמַר הֶחָבֵר: וַהֲלֹא הָיָה יוֹתֵר טוֹב שֶׁיִּהְיוּ הַחַיִּים כֻּלָּם מְדַבְּרִים.  אִם כֵּן כְּבָר שָׁכַחְתָּ מַה שֶּׁקָּדַם בְּהֶמְשֵׁךְ זֶרַע אָדָם, וְהֵיאַךְ חָל הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי בָּאִישׁ, שֶׁהָיָה לֵב הָאַחִים וּסְגֻלַּת הָאָב, מְקַבֵּל לָאוֹר הַהוּא, וזוּלָתוֹ כַקְּלִפָּה אֵינֶנּוּ מְקַבֵּל אוֹתוֹ, עַד שֶׁבָּאוּ בְנֵי יַעֲקֹב כֻּלָּם סְגֻלָּה וָלֵב' נִבְדָּלִים מִבְּנֵי אָדָם בְּעִנְיָנִים מְיֻחָדִים אֱלֹהִיִּים, שָׂמִים אוֹתָם כְּאִלּוּ הֵם מִין אַחֵר מַלְאֲכוּתִי, מְבַקְשִׁים כֻּלָּם מַעֲלַת הַנְּבוּאָה וְרֻבָּם מַגִּיעִים אֵלֶיהָ, וּמִי שֶׁלֹּא יַגִּיעַ אֵלֶיהָ, קָרוֹב לָהּ בַּמַּעֲשִׂים הַנִּרְצִים וְהַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה וּפְגִיעַת הַנְּבִיאִים. וְדַע, כִּי כָל אֲשֶׁר יִפְגַּע נָבִיא בְעֵת פָּגְעוֹ אוֹתוֹ וְשָׁמְעוֹ דְבָרָיו הָאֱלֹהִיִּים, מִתְחַדֶּשֶׁת לוֹ רוּחֲנִיּוּת וְנִפְרָד מִסּוּגוֹ בְזַכּוּת הַנֶּפֶשׁ וְהִשְׁתּוֹקְקָהּ אֶל הַמַּדְרֵגוֹת הָהֵם וְהִדָּבְקוֹ בָעֲנָוָה וּבַטָּהֳרָה.  זֹאת תִּהְיֶה אֶצְלָם הָרְאָיָה הַנִּרְאֵית וְהָאוֹת הַבָּהִיר בִּגְמוּל הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי הַמְבֻקָּשׁ מִמֶּנּוּ אֵינֶנּוּ, אֶלָּא שֶׁתָּשׁוּב נֶפֶשׁ הָאָדָם אֱלֹהִית, תִּפָּרִד מֵחוּשָׁיו וְתִרְאֶה הָעוֹלָם הַהוּא הָעֶלְיוֹן וְתֵהָנֶה בִרְאִיַּת הָאוֹר הַמַּלְאֲכוּתִי וּשְׁמִיעַת הַדִּבּוּר הָאֱלֹהִי, כִּי הַנֶּפֶשׁ הַהִיא תִהְיֶה בְטוּחָה מִן הַמָּוֶת כְּשֶׁיִּכְלוּ כֵלֶיהָ הַגּוּפִיִּים.  וְכַאֲשֶׁר תִּמְצָא תּוֹרָה שֶׁמַּגִּיעִים בִּידִיעָתָהּ וּמַעֲשֶׂיהָ אֶל הַמַּדְרֵגָה הַזֹּאת בַּמָּקוֹם אֲשֶֹר צִוְּתָה וְעִם הָעִנְיָנִים אֲשֶׁר צִוְּתָה בָהֶם, הִיא מִבְּלִי סָפֵק הַתּוֹרָה שֶׁמֻּבְטָח בָּהּ לְהַשְׁאִיר הַנְּפָשׁוֹת אַחַר כְּלוֹת הַגּוּפוֹת.
ריה"ל יצק את יסודות הגזענות הפשטנית ביהדות, באומרו שלא רק שלישראל יש את הפוטנציאל הנבואי בהיותם נבחרי האל, אלא יש סגולה גנטית ההופכת אותם לנבדלים מהגוים כהבדל בין אדם לבהמה. מיכה גודמן למשל בספרו: "חלומו של הכוזרי" (כנרת זמורה-ביתן דביר, 2012), טוען שזו לא גזענות, אלא פרודיה על גזענות. אך כדי לטעון זאת צריך להיות מלומד ולהכיר הכרה עמוקה את כל כתבי ריה"ל, ולפרשם מנקודת מוצא רציונאלית. תורת ריה"ל בפירושה העממי, על קיר בית הספר, הופכת לפשטנית גזענית.
אם אכן בחינוך הדתי מלמדים את המיון הזה, של היהודי כמדרגה הנעלה בבריאה, כעובדת חיים, הרי בעצם יש לנו בריסטול נאה של גזענות משולבת בבורות. מפני מתקפה כזו על ההגיון והתבונה, ילדים רכים ותמימים לא יכולים להגן על עצמם. הצבת האדם היהודי בראש מדרגות הבריאה, מעל עמים אחרים, בצורה פשטנית, בלא הבנה של המקורות, ללא ביקורת, בלי לימוד של ערך שוויון האדם, היא מתכון לאסון. יש ללמד כמשקל נגד את הגישה היהודית האומרת כי במדרגה הרביעית -  של בני האדם כולם שווים. ההבדל בינהם בגיוון, בנטילת עול רוחני שמזכך את נשמתם, או בהסרת מחסומים נפשיים המקרבים אותם לאלוהות. הגישה הזו מצויה במשנה, במתכונתה המקורית, ללא התיבה "מישראל" שנוספה במהדורות מאוחרות יותר:
"לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחד (מישראל) מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת (מישראל) מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך ושלא יהו מינין אומרים הרבה רשויות בשמים ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם". (מסכת סנהדרין, פרק ד).

יום שבת, 7 בנובמבר 2015

שני תלמידי חכמים

דו שיח מרתק בין הביולוג והאידאולוג הראשי של האתאיזם בימינו, פרופסור ריצ'רד דוקינס מחברם של ספרים רבים, שחלקם תורגם לעברית, כמו: "יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת". לבין הרב הרשל גלוק, חסיד חב"ד מלונדון הפעיל במשך שנים רבות בקידום יחסים בין-דתיים ובמיוחד בין יהודים ומוסלמים. ב-2011 אף התפרסם במסמכי וויקיליקס כי ישראל ביקשה ממנו לשאת ולתת עם איראן בנוגע לגורל רון ארד, ולסייע בשחרור גלעד שליט.
הרב גלוק הוא ההתגלמות של היהודי הגלותי, המביא את עמדת היהדות מתוך תחושה של מיעוט, לעיתים נרדף החי בגלות עד לביאת המשיח. בינתיים יש לשמור על בדלנות ועל המסורות כדי לשמר את אורח החיים והתפיסה היהודית. הוא חוזר בפולמוס על הדוגמות הדתיות הידועות שהתורה היא מקשה אחת הכוללת את התורה שבכתב וזו שבעל פה, ושתיהן ניתנו בהר סיני. לא ברור בכלל שדוקינס מבין על מה הוא מקשקש.
הפולמוס מרתק משום שהוא נערך בצורה אינטלגנטית ושקטה ולא בצורה מתלהמת שני הצדדים רוחשים כבוד רב האחד כלפי השני. אף שאלה לא נותרת בלא תשובה עניינית. ולעיתים גלוק מצליח אפילו לסחוט מדוקינס הסכמות על עמדותיו.
הלב נמצא עם גלוק, אבל ההגיון והתבונה יחד עם דוקינס במיוחד בשאלות של יצירת העולם והעדויות המדעיות לו. כך למשל התשובה המגוכחת של גלוק שהעולם נוצר כמות שהוא היום לפני כ 5700 שנה, כלומר שאלוהים יצר את העולם בביטויו של גלוק "עולם גמור" (finished world) או כפי שדוקינס כינה זאת "ready made", כלומר שהוא נברא לפני כמה אלפי שנים עם כל העדויות לתיארוכים היסטוריים כבר בו. או כפי שאמר לי פעם משגיח מישיבה חרדית, כאשר עמדנו בטיול משותף לחרדים וחילוניים, מול השכבות הגיאולוגיות של מכתש רמון שמדע הגאולוגיה קובע שגילן הוא "קצת יותר" מכמה אלפי שנים: "ככה אלוהים ברא את המכתש".
לעומת זאת גלוק מצליח להפריך את עמדתו של דוקינס לגבי הנחיצות בחינוך אוניברסאלי ואינגרטיבי כמונע מעשי אלימות בין דתות ולאומים. הוא מביא את הדוגמא של הפיגועים שהיו בלונדון ב 7.7.2005 שבהם המפגעים כולם למדו בבתי ספר ציבורים ולא בחינוך מוסלמי. דבר שאילץ את דוקינס להוסיף סייפא מצולמת כשהוא לבדו, שתסביר את עמדתו.
מומלץ לצפות בדיאלוג.