יום ראשון, 14 ביוני 2026

סיור איתי בהר הבית - ערב י"ז בתמוז וימי בין המצרים

אם לא יצא לכם עדיין לסייר בהר הבית אז אני מציע הזדמנות לעשות זאת בהדרכתי, במועד מיוחד, יום לפני י"ז בתמוז ורגע לפני תחילת ימי בין המצרים. הסיור יהיה ביום רביעי, 1.7.2026.
בטח תשאלו: "למה באמצע שבוע לא נוח לי...", לצערי הכניסה להר הבית למי שאינו מוסלמי מוגבלת בימים ושעות, ובסופי שבוע ובחגים מוסלמיים ההר סגור. וגם זה נושא שנדון בו בסיור: למה יש את ההגבלות האלה ומי קבע אותן?

הצטרפות בהרשמה מראש בלבד בקישור כאן

תכנית הסיור:
08:45-09:00 מפגש אחרי ארוחת בוקר. בידוק ותדריך בטחוני.
09:00-11:00 הר הבית (חייבים לצאת עד שעת הסגירה)
11:00-11:15 יציאה משער השלשלת והליכה לרחבת התפילה בכותל המערבי
11:15-12:15 תולדות רחבת התפילה בכותל המערבי, סיום וסיכום.

חלק מהשאלות בהן נעסוק: למה י"ז בתמוז? האם מותר או אסור לעלות להר הבית מבחינת ההלכה הדתית? מה זה הסטטוס קוו? מי קובע מה? כיצד נוצר המתחם? מה זה ווקף? איפה שרידי בתי המקדש? מה הם המבנים המרכזיים בהר הבית? מה זה אורוות שלמה? מה חשיבות הר הבית לשלוש הדתות הגדולות? למה יהודים דתיים עולים יחפים או עם גרביים? האם מותר ליהודים להתפלל ולהשתטח בהר הבית? האם יש קברים בהר הבית? מה הוא הכותל המערבי? למה אסור ללא מוסלמים להיכנס למבנים? מה ההבדל בין שער המוגרבים לשכונת המוגרבים? כמה שערים יש להר הבית ומאיפה נכנסים ויוצאים? מי בנה מה? איך נוצרה רחבת התפילה בכותל המערבי ומה יש מתחתיה היום? ועוד ועוד.  

העלות לסיור היא 70 ש"ח הצטרפות בהרשמה מראש בלבד בקישור כאן

יום שישי, 12 ביוני 2026

For this time - Be Korach | thoughts on Parashat Korach

“They combined against Moses and Aaron and said to them, “You have gone too far! For all the community are holy, all of them, and GOD is in their midst. Why then do you raise yourselves  above GOD’s congregation?” (Numbers 16:3)

In the final episode of Game of Thrones, the chief scholar, Samwell Tarly, proposes that the rulers choose the king through equal elections in which every person has a vote. He is met with scorn and ridicule along the lines of: “Why not let the dogs decide as well?”

In our own mythology, that is, in this week’s Torah portion, Korach dares to do much the same thing, though in a far more challenging context. Here, it is already known, proven through signs and wonders, that authority has been granted to a single source: God and His chosen representatives. It is difficult not to appreciate the courage required to rebel against the existing system, to risk one’s life, and to propose an alternative.

Korach employs divine rhetoric in an attempt to transform the regime. As was already stated in Parashat Kedoshim: “You shall be holy, for I, the ETERNAL your God, am holy”. (Leviticus 19:2).

Korach’s reasoning might be summarized as follows:

“God established the principle of equality. You said in His name that everyone is holy, so all of them are holy, and GOD is among them. You know that absolute power corrupts absolutely, so why is power concentrated in the hands of a single individual or one nuclear family? Are they holier than everyone else? Know that I am not alone. Although I am connected to the family, I have come together with the entire leadership that represents the people.”

The alternative Korach proposes is never fully articulated. Moses argues instead that this is a false complaint from Levites who are already set apart from the rest of the people and who now seek the priesthood: the highest offices. Consequently, the dominant interpretation throughout the generations has been that Korach’s rebellion was a negative act. Korach and his followers are portrayed as wicked men, their dispute not “for the sake of Heaven” but rather the product of self-serving political ambition.

The ending is well known: they all die. The Lord is depicted as an irritable figure who neither forgets nor forgives, especially those who dare challenge His authority.

Some commentators influenced by Kabbalah and Hasidism, however, presented Korach in a positive light, as a man of pure motives whose sole desire was to draw closer to God. Others argued that Korach was essentially correct, but that he acted prematurely in attempting to introduce a utopian vision of equality.

If we place Korach in his historical context, the picture changes. During the formation of a people in the ancient world, in the process of transforming a crowd into a sovereign nation, and within a worldview that attributed divine authority to rulers: whether priest, king, or prophet, it is understandable that such authority could not be questioned.

But if we seek a lesson for our own time, an age in which the direct connection to the metaphysical has long since been lost, then we must stand by the principle of equality that Korach advocated. We must insist that leadership be chosen democratically and that corrupting power not be concentrated in the hands of a single leader and their family.

Yet even today there are people filled with hubris who speak “in the name of,” or “with,” higher powers. They believe they have been granted divine authority to determine public affairs; that biblical and halakhic laws can be imposed upon society; that the principles of equality, individual rights, and democracy may be curtailed.

Especially at a time such as this, when elections in Israel are taking place, we should summon the courage that Korach displayed and insist upon the principles upon which the Third Temple of the State of Israel was built, the principles enshrined in the Israeli Declaration of Independence.

--------------------------------------------------------------------------------------------

Translation from the Hebrew post by RHR (Rabbis for Human Rights)

לעת הזו – היו קֹרַח | דבר תורה לפרשת קרח

צילמתי במפגש בין קרח ועדתו למשה ואהרון (נוצר ב-AI)
נתבקשתי לכתוב דבר תורה עבור "קול רבני לזכויות אדם" לפרשת קרח והתפרסם באתר קול רבני. ראו בקישור כאן.

במדבר טז, ג': 

"וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'".


בפרק הסיום של "משחקי הכס" מציע המלומד הראשי, סמואל טרלי, לשאר השליטים לבחור את המלך בבחירות שוויוניות בהן לכל אחד יש קול. הוא נתקל בבוז ובלעג בסגנון של: "בֹּא ניתן גם לכלבים להחליט...". במיתולוגיה שלנו, כלומר בפרשתנו, מעז קורח לעשות את אותו הדבר, אבל, בהקשר הרבה יותר קשה. מצב בו ידוע מראש, עם הוכחות שניתנו באותות ובמופתים, שהכח ניתן רק למקור סמכותני אחד: האל ושליחיו הנבחרים. קשה שלא להעריך את האומץ למרוד בשיטה הקיימת, לסכן את החיים ולהציע חלופה. קורח משתמש ברטוריקה האלוהית כדי לנסות ולשנות את המשטר. כפי שנאמר כבר קודם בפרשת קדושים: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי". ההיגיון של קורח היה:
"את עקרון השוויון קבע אלוהים. אמרת בשמו שכולם קדושים, אז כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה'. אתה יודע שכח מוחלט משחית בצורה מוחלטת, אז למה הכח מרוכז רק בידיים של אדם או משפחה גרעינית אחת? האם הם קדושים יותר מאחרים? תדע לך שאני לא לבד, הגם שאני קשור למשפחה, באתי עם כל ההנהגה שמייצגת את העם". החלופה שהוא מציע לא מפורטת, אבל משה טוען שזוהי תלונת שווא של לויים שכבר ממילא נבדלים מהשאר, ועכשיו הם רוצים את הכהונה - את המשרות הבכירות. מתוך כך ההנחה הפרשנית לאורך כל הדורות הייתה שהמהלך שלילי, קורח ועדתו הם "בני בליעל", שהמחלוקת אינה לשם שמיים, אלא פוליטיקה אינטרסנטית. הסוף ידוע מראש – כולם מתים. יְהוָה ידוע כדמות עצבנית שלא שוכחת ולא סולחת, במיוחד למי שמעז לערער על סמכותו.

היו פרשנים הקשורים לתורת הקבלה והחסידות שדווקא הציגו את קורח באורח חיובי, כאדם שמניעיו טהורים שרצונו היה רק להתקרב ליְהוָה, והיו פרשנים טענו שהוא צדק, אבל הקדים את המאוחר בניסיונו להציע מהלך שוויוני אוטופי.

אם נכניס את קורח להקשרו ההיסטורי, הרי שבתקופה של בניית עם, בעת העתיקה, בתהליך הפיכת אספסוף לעם ריבוני, יחד עם האמונה שלשליט: כהן, מלך או נביא, יש סמכות אלוהית, ברור שאין מקום לערער עליה.

אבל, אם אנחנו רוצים לקח לימינו אלה, בהם מזמן אבד הקשר הישיר עם המטאפיזי, הרי שאנחנו צריכים לעמוד על עקרון השוויון שמציע קורח, לעמוד על כך שמנהיגות צריכה להיבחר באופן דמוקרטי ושאין לרכז כח משחית אצל מנהיג אחד ומשפחתו.

למרות זאת יש היום בני אדם מלאי הִיבְּרִיס, שמדברים "בְּשֵׁם", או "עִם" ישויות עליונות, שחושבים שבידיהם ניתנה הסמכות האלוהית לקבוע דברים, שניתן להחיל את חוקי המקרא וההלכה על החברה, שניתן לקצץ בעקרון השוויון, בזכויות הפרט ובדמוקרטיה. במיוחד לעת הזו, בה יש בחירות, יש לאזור את האומץ שהיה לקורח, ולהתעקש על העקרונות שעליהן נבנה בית המקדש השלישי של מדינת ישראל – העקרונות שרשומים במגילת העצמאות.

יום שבת, 6 ביוני 2026

תגובה לכתבתו של צח יוקד בסופשבוע של הארץ 5.6.2026


צילום מסך אפליקציית הארץ
כותרת הכתבה של צח יוקד מ-5.6.2026 בסופשבוע של "הארץ", הייתה: "איך להיות יהודי בעולם מעורער? לאנשי היהדות ההומניסטית יש תשובה רדיקלית". מכיוון שגם אני רב חילוני-הומניסטי הכתבה ראויה לתגובה.
הכתבה על קהילה יהודית הומניסטית במנהטן, ניו יורק שנקראת: The City Congregation for Humanistic Judaism, בה אני מכיר את הרב הנוכחי, צמח יורה (Tzemah Yoreh) , וגם את הקודם, פיטר שוויצר, את שניהם פגשתי, ואני גאה לומר ששניהם רעים ועמיתים. את ההסמכה שלי כרב קיבלתי מאותו מוסד שהם קיבלו. עשיתי בר מצווה למשפחה מתוך הקהילה שהגיעה לארץ.
לטעמי מה שעשה צח יוקד היה יותר לספר על תפיסתו את היהדות, יותר מאשר לתאר את הקהילה בה פגש. מה שעולה מהכתבה, או למעשה המיסגור שלה הוא שיש תופעה מוזרה בגולה הדוויה שלא נוהגת על פי מה שצח יוקד חושב שהיא יהדות ״רגילה״. התיאורים של הסימבולים והטקסים הם כביכול מוזרויות שלא מתסתדרות לו עם ההלכה הדתית כנראה. למשל, מה פתאום וויסקי במקום יין, איך רב לא מאמין באלוהים וכד׳. כל הנסיון הוא לצייר את הקהילה כמשהו אקזוטי, מוזר וייחודי, משהו אִידְיוֹסִינְקְרָטִי ממש. סוג של מי הזיז את הגבינה שלי. קשה לו להתמודד עם יהדות אחרת ששונה ממה שהוא מכיר בארץ, או מהדימוי של מה זה יהודי. אולי לטעמו אין בחירה חופשית בתרבות, דת ואמונה וכל מי שיהודי צריךבניו יורק להיות חרדי שעובד ב-B&H...
אפשר להבין מהמשקל שהוא נותן לשאלה התיאולוגית את עמדתו על מה צריכה להיות בעיניו היהדות - זו בעצם דת שמחייבת אמונה באלוהים. כל מה ששונה הוא חריג.
הכותרת: "תשובה רדיקלית" נכונה במובן שהיהדות ההומניסטית נותנת תשובה שורשית ומעמיקה לשאלות זהותיות ופילוסופית כמו שמרומז במילה רדיקלי שבאה מלטינית - רדיקס, שורשי. אבל, יחד עם כל האלמנטים האחרים שמוצגים כאקסצנטריים, צובעת את הקהילה והתפיסה של היהדות ההומניסטית כמשהו מחוץ למה שצח יוקד מאפיין כיהדות שהוא כנראה חושב שהיא אמיתית.
צמח יורה ואני בכנס הסמכת רבנים חילוניים 2019
יד יצחק בן צבי, ירושלים
בשתי הפסקאות האחרונות הוא ניסה לצבוע את הקהילה כולה כאנטי ציונית, כל זה מתוך ציטוטים של שתי נשים בקהילה שדיברו על רגשותיהן, לא על עובדות, אידיאולוגיות ומעשים. לא היה בכתבה שום נסיון לעמת אותן מול מציאויות או עמדות סותרות. לטעמי, גם מתוך מפגש עם משפחה אחת מהקהילה שהגיעה לארץ לטקס בר מצווה שערכתי להם, התמונה הרבה יותר מורכבת לגבי היחס לישראל.

מכיוון שאני יודע שצמח בחור רגיש מאד, שמדבר ומתראיין באופן גלוי על כך שהוא על הספקטרום האוטיסטי, כתבתי לו שהגם שכתבה עיתונאית נדונה מראש להיות שטחית, אין מה להיפגע. צריך להגיב בהתאם בעיתונות ולהראות את הצדדים החיוביים והמפרים בכתב. אני חושב שזה פרסום מצוין, לא זכור לי מתי קיבלנו סיקור כל כך נרחב עם ההיסטוריה הארגונית בעיתון ישראלי. כתבתי לו גם: "אני חושב שאתה יכול להיות גאה ואני מרים כוס השבת עם וויסקי לכבודך, שבת שלום לכל הקהילה". הוא הודה לי מאד על התגובה. הגיעה הזמן שנקבל קצת סיקור אוהד גם על השלוחה הישראלית של היהדות החילוניצת הומניסטית מהעיתונות הישרלית אחרי עשרים שנה בהן אנחנו קיימים.