יום חמישי, 17 במרץ 2016

קליפ החתונה של אלינה ומרט מרץ 2016

לאלינה ומרט ערכתי טקס חופה וקידושין במרץ 2016 באשדוד. אני מביא את קליפ החתונה שלהם שצילם וערך חבר שלהם דני שגם חתם על הכתובה. 
זה הסיפור שסיפרתי עליהם בזמן הטקס: הם הכירו בעת שירותם הצבאי, באופן מקרי כשהיו באותו בסיס, בהתחלה זה היה רק קשר מקרי ושיחות פה ושם, אבל בסופו של דבר הפכו לזוג בתאריך העגול של 22.2.2012, לפני כארבע שנים. מרט החליט לאחר כמה שנים של זוגיות שהגיע הזמן לשדרג את היחסים ביניהם ורצה להכין משהו מיוחד כשטסו לפראג, אבל לא התאים כשהאימהות באזור. הטבעת נגנזה. חודש לאחר מכן, ביום הולדתה של אלינה, הזמין מרט מקום שמקיף על כל גוש דן, מסעדה במגדל עזריאלי. אלינה לא ציפתה כלל להפתעה כאשר מרט שלף את הטבעת ושאל את השאלה. נשימתה נעתקה ולאחר שחזרה הנשימה היא אמרה כן. 
הייתה חתונה שמחה מאד, אפשר לראות בקליפ.

יום שני, 7 במרץ 2016

קליפ החתונה של יוליה וארתור ינואר 2016

ליוליה וארתור ערכתי טקס ב 7.1.2016 וזה קליפ החתונה שלהם. זה טקס זכור במיוחד משום שסידרתי בעבר את קידושי אחותו של ארתור, אליהם הגעתי דרך אח של בן הזוג שגם אותו חיתנתי ועוד חברים. בסה"כ היו בקהל 4 זוגות שערכתי להם טקס. אני יכול לומר במקרה הזה שהכרתי הרבה מהאורחים משום שהכרתי גם חלק מההורים שנכחו.
יוליה וארתור אנשים יפים, הקליפ יפה, וערוך חפה. אבל, לצערי, לא מראים את  כל החלקים השוויוניים בטקס בהם הכלה חותמת על כתובתה ועונדת טבעת לחתן. יש לשנייה אחת את הקטע שבו הכלה משקה את החתן. ולכן אני מצרף כאן תמונה בה יוליה מקדשת את ארתור בטבעת. מעשה שהוא חובה בטקסים שלי.
מהי הסיבה שעורכי הקליפ השמיטו את רוב האקטים השוויוניים בטקס?
בהנחה שיוליה וארתור לא אמרו להם במפורש לעשות את זה, דבר שאני מניח שלא קרה, אזי, זוהי מעין צנזורה עצמית של הצלמים והעורכים שאולי קשה להם אישית לחיות עם כך שהכלה חותמת על כתובתה, מקדשת את בן זוגה ומדברת בטקס שלה. מעין ערעור על השקפת עולמם. אולי הם חוששים לפרנסתם שמא יתגלה שהם מצלמים חתונות חילוניות. בכל מקרה, השוויון בטקס הוא עקרון חובה בכל הטקסים שאני עורך וכך היה גם אצל יוליה וארתור. שיהיה להם בהרבה מזל טוב ובהצלחה!!!

יום שישי, 4 במרץ 2016

למה חובה שהכלה תדבר בטקס נישואיה?

השו"ת של הרב אריאל מהאינטרנט
מבחינת ההלכה החילונית, החובה היחידה בטקס הנישואין החילוני היא השוויון. שוויון מתבטא בשני המרכיבים החשובים ביותר בטקס: הקידושין בטבעות עם אמירה שוויונית, והכתובה השוויונית עליה חותמים שני בני הזוג. ניתן להדגים את העוול המובנה בהלכה הדתית, בהרבה מקרים, אבל מדי פעם עולה שאלת רב בנוגע לטקס הנישואין שניתן באמצעותה להדגים את האפלייה וחוסר השוויון. השאלות עולות כולן מתוך עולמה של ההלכה הדתית, לפתע פתאום נשים דתיות, מודעות ומשכילות מעיזות "להרים ראש" ורחמנא ליצן רוצות לדבר או לשמוע נשים במהלך טקס החופה. הנה כמה דוגמאות.
הראשונה, שאלת הרב נוגעת להקראת הכתובה על ידי אישה, לאו דווקא הכלה, בחופה:
ארוסתי ואני עתידים להנשא בע"ה ולפני זמן לא רב בקשה ממני ארוסתי כי את הכתובה היא מעוניינת שתקרא ראש המדרשה בה למדה. כיון שטרם ראיתי דבר שכזה ולמרות שנאמר לי ע"י שפעולה זו אינה סותרת את ההלכה, אני עדיין מוצא טעם נפגם בדבר. אם בשל פגיעה בכבודו של מסדר הקידושין, ואם בשל חוסר ההגיון שבדבר, הרי זהו כתב ההתחייבות שלי כלפיה ואם אני איני קורא אותו (מפאת אי שליטתי בארמית) אזי לפחות שמסדר הקידושין שהוא מדריכי ונציגי ייקרא אותו. אשמח לקרוא את חוות דעתך?
מי שענה על השאלה זהו הרב יעקב אריאל, רב העיר רמת גן, אב"ד לממונות בר"ג וראש ועדת השמיטה של הרבנות הראשית. האם הצלחתם לנחש כבר מהי תשובתו ומהי העילה לתשובתו?, הנה מה שענה:
אכן יש כאן פגיעה בכבוד הרב וכן חוסר טעם.  בכלל, הנסיון לחדש דברים ללא צורך וללא סיבה מוצדקת (אנו מחדשים דברים רבים שתנאי החיים המתחדשים גורמים להם, במסגרת עקרונות ההלכה הנצחיים) ולבטל את מנהגי ישראל מדורי דורות היא ערעור מסוכן של כל המסורת שלנו. אל תתחילו את חייכם החדשים בשבירת מסורות. המשיכו את רצף השושלת ההלכתית שלנו ורק במקום בו התנאים מצדיקים שינויים במסגרת ההלכה הקבועה תעשו זאת בהדרכת פוסקים מובהקים.
התשובה לשאלה למה, בנושא השתקת האישה במקרה הזה היא ראשית כי יש מישהו שרגשותיו נפגעים מזה שאישה מקריאה בטקס, לא מובן למה הוא צריך להיפגע מזה, ועוד יותר לא ברור למה זה "חוסר טעם". התשובה השנייה היא: "ככה". או במילים אחרות כי זה יערער את העולם כפי שאנחנו מכירים אותו. אכן סיבה מצוינת. פתרון מצוין לכל העצלנים, פשוט העתיקו את תשובתו של אריאל, קופי פייסט, וזה יפתור אתכם מכל התמודדות עם בעיות. אין שום תשובה עניינית.
הדוגמא השנייה היא התשובה היותר ליבראלית של הרב יובל שרלו, ראש ישיבת אורות שאול  ופעיל ציבורי בולט בזרם הדתי לאומי. חבר בארגון רבני צהר ובפורום תקנה, מכהן בוועדות שונות של משרד הבריאות וראש הדסק לאתיקה ודתות במרכז לאתיקה בירושלים. והפעם זו שאלה של כלה שרוצה בעצמה (?!?!?) להקריא מתוך כתובתה, תחת החופה. אכן מעשה אמיץ מצידה. אולי כאן נראה איזשהו שינוי הלכתי?

אני מתעתדת להתחתן בעוד ..... סלע המחלוקת ביני לבין ארוסי נוגע לעניין הכתובה. היות ואקט הקידושין הינו אקט קנייני, החילותי לחפש אחר אלמנטים אשר ניתן להוסיף לחופה אשר כפופים להלכה ואין בהם בכדי להכעיס או להראות פאתטיים. נודע לי כי אין איסור על כך שאשה תקרא את הכתובה. הרעיון מצא חן בעיני עד מאד היות ונראה לי כי אקט סמלי זה מעדן את שטר הזכויות החד סטרי אותו אני מקבלת בחופה בעת מעמד הקידושין- מעשה הקניין. רואה אני חשיבות רבה לכך שתהא אשה בחופה בעלת תפקיד אשר אינו סותר את ההלכה ומקנה צביון יותר אישי. (כמובן שאין זה מאזן את נוכחותם של הרב, 2 העדים ו 7 המברכים הגברים כולם אולם אין בכך כוונתי). מה גם שהאשה עליה מדובר הינה תלמידת חכמים עוד מבית אביה אשר בקיאה ברזי ההלכה ואף הגמרא כפי שרבים וטובים היו יכולים רק לייחל. ארוסי טוען כי הכתובה הינה מייצגת את הזכויות אותן הוא מעניק לי ואין הדעת תסבול כי אשה תקריא אותן בתור שליחתו, גם אם ביני לבינה יש קשר הדוק (בהיותי יוצאת מדרשה). כל אחד מאיתנו מתבצר בעמדתו באומרו כי סוגיה זו "בנפשו" וכל ויתור הינו בעצם ויתור על עקרון אשר לא יישכח... היש אמירה הלכתית או דרך ביניים שיש בה להשכין השלום?  שכן לעת עתה, השלום מאתנו והלאה. 

התשובה של שרלו
ראשית שיהיה בשעה טובה. גם עצם העובדה שאתם מקימים את ביתכם בבריאות בקדושה ובטהרה, וגם העובדה שאתם במחלוקת עמוקה ומוצאים את הדרך להתנהל בה. זה חלק מחיי הזוגיות, ואם יודעים לנהל אותה נכון הרי היא מעצימה את הקשר ולא פוגעת בו. דיונים בין בני הזוג נעשים גם כשמדובר בעיקרון שהוא מאוד חשוב לכל אחד מהם. אחלק את תשובתי לשלושה חלקים: א. אין שום איסור בכך שאישה תקרא את הכתובה. בכלל קריאת הכתובה היא כמעט ללא מעמד הלכתי משל עצמו, והיא מהווה סוג מסוים של הפסקה בין אירוסין לנישואין, ובעיקר אם חותמים עליה קודם לחופה או אם העדים קראו אותה קודם לחופה. על כן, לא ניתן לייחס לקריאת הכתובה חשיבות הלכתית כלשהי. ב. אינני מוצא קשר ישיר בין הרצון שאישה תקרא את הכתובה לבין הטיעונים ששניכם מעלים לכאן ולכאן. אני מבין כי את רוצה שתהיה אישה, ללא קשר אמיתי לשאלה מה תוכנה של הכתובה, וגם אם כתבת שהדבר מעדן את שטר הזכויות הרי שהמשך דברייך מביא את הטיעון העיקרי – עידון העובדה שיש רק גברים הקשורים בחופה. אינני מוצא גם קשר ישיר לדברים שהבאת בשם ארוסך – קורא הכתובה אינו השליח של הבעל ולכן אין שום קשר בין העובדה שאישה קוראת לבין העובדה שקוראים את הכתובה. מעבר לכך, באותה מידה ניתן לומר שאין הדעת תסבול כי זכויות שאת מקבלת יוקראו על ידי איש. כללו של דבר, נראה מבין השורות (אם כי אני לא בטוח) שהדיון הוא יותר לגבי שותפות של אישה בחופה כחלק מהסדר של החופה ולא דיון הנוגע דווקא לכתובה עצמה. ג. עמדתי בעניין הזה אינה קובעת לגביכם. דעתי אינה נוחה מהעובדה שהכתובה תיקרא על ידי אישה, אולם לא בגלל טיעון הלכתי ישיר, כי אם בשל הקביעה העקרונית שכל דבר ציבורי הלכתי נעשה על ידי גברים. זהו טיעון שמקורו בהלכה, אולם הוא יונק כבר מפרק ב של ספר בראשית ומעמדה כללית שני יונק ממנה (כך במקור נ.ג.). ד. מה אני מציע לעשות ? אין טוב מאשר פשרה. אני מציע כי הכתובה תיחתם לפני החופה כפי שנהוג ברוב המקומות (אם כי לא בירושלים) ובמעמד זה תיקרא בפני העדים כדי שיחתמו עליה כדין. במעמד החופה יאמר הכרוז כי הכתובה כבר נחתמה בפני עדים קודם החופה, ועל כן אנו מזמינים את "תלמידת החכמים" שתקרא את הכתובה. על ידי כך יהיה ברור כי קריאה זו היא קריאה טקסית ואישית ונוגעת בלבבות, ואילו העניין ההלכתי נעשה בדרך המקובלת. 
זוהי תשובה עניינית יותר מבחינה הלכתית, אם כי תשימו לב ששרלו נגד שהכלה תדבר בחתונתה, אם הדבר היה תלוי בו. הוא אומר שמבחינה הלכתית אין שום מעמד לקריאה הלכתית והוא בשל כך מאפשר את הפשרה שיסייגו וימסגרו את ההקראה בכך ש"תלמידת חכמים" מקריאה את זה בצורה ריטואלית. שרלו מוכן שיעשו לאישה טובה בתנאים מסוימים, הדי ג'יי יקרא לה להקריא ולא חו"ח הרב, שמא ייתן ידו לדבר עבירה.
לעומתם אמר הרב בני לאו, לא בתשובה לשאלה, אלא כדבר תורה לפרשת השבוע, רב בית כנסת הרמב"ן בשכונת קטמון בירושלים, ראש מיזם 929 - תנ"ך ביחד ועמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה שהגיעה העת לתת לאשה לקדש תחת החופה. כלומר לא רק שייתנו לאשה להקריא, אלא להיות חלק במעשה הקידושין ללא שום סייג. כשותפה שווה. זהו ערעור ממשי על עמדת ההלכה של שני המצוטטים למעלה. אתם יכולים רק לדמיין את קיתונות הרותחין שנשפכו על בני לאו, בשל עמדתו החריגה.
ההלכה החילונית אינה יכולה לסבול את זה שאשה הנכנסת לשותפות זוגית לא תבטא את רצונה באופן וולונטארי, לא תחתום על החוזה שהיא חלק ממנו ולא תורשה להקריאו. או שלא יורשה שקולה של אישה יישמע בחופה. מוטלת עלינו המשימה כרבנים חילוניים לעשות תיקון הלכתי כך שיישמע קולם של השותפים בטקס הנישואין בצורה שווה. אם האישה אינה מדברת ואילו הגבר מדבר, הרי שאין כאן שוויון, ויש הדרה של האישה. אסור לרב חילוני לשתף פעולה עם השתקה אקטיבית של האישה בטקס הנישואין ולכן חובה ששני בני הזוג יאמרו ויקדשו, וכמובן כל אישה אחרת הרוצה לתרום לטקס מוזמנת לעשות כן. ובא לציון גואל.

יום חמישי, 3 במרץ 2016

טעות במאבק של נשות הכותל

תמונה מאתר "הארץ" אונליין
פרופסור שולמית מגנוס ממקימות נשות הכותל, פרופסור לתולדות עם ישראל ב"אוברלין קולג'" באוהיו בארה"ב, פרסמה מאמר בYnet יהדות שכותרתו: ""נשות הכותל"? אאוט: לא מוותרות על הכותל המערבי". עיקרו של מאמר הוא בעצם ביקורת על הסדר הפשרה ההיסטורי שמשמעותו היא בניית רחבת תפילה נוספת בחלק מהכותל המערבי שיהיה פתוח לתפילה לכל ללא אפלייה מגדרית או אחרת. (על כך כבר כתבתי כאן).
 המאמר בעייתי ביותר משום שיש בו עובדות שאינן נכונות, ומעמיד את נשות הכותל באור מגוחך.
כותבת שולמית מגנוס: על "קשת רובינסון": "מתחם צדדי שאינו נמצא מול הכותל עצמו". העובדות אומרות אחרת: הכותל המערבי אורכו 488 מטר. מתוכם גלויים רק כ-66 מטרים לרחבת התפילה המרכזית, ועוד כ-80 מטרים בגן הארכאולוגי, מה שמגנוס מכנה בטעות "קשת רובינסון" הוא בעצם כרכוב קטן בכותל המערבי, שריד למעבר כניסה להר הבית.
בתכנית הפשרה שהתקבלה, אם וכאשר תיושם, תבנה מרפסת גישה לכותל המערבי בחלק של הגן הארכאולוגי שתהיה פתוחה לכולם, וכנראה תהיה אפילו יותר גדולה מרחבת התפילה המרכזית. האם מגנוס לא מכירה את זה? אם היא לא מכירה זו בורות. אני לא מאמין שהיא לא מכירה את העובדות. זו בעצם ביקורת חריפה על לטעמי ההסדר שהושג, תוך מחאות של החרדים, מהווה הישג במלחמה על שינוי הסטטוס קוו ופתיחת שוק הדת לתחרות חופשית. כתיבת המאמר היא מעשה של לשפוך שמן על מדורת ההבלים הזו שנקראת הכותל המערבי. את תחושתי לגבי מדורת ההבלים הזו ביטא יפה ליאור שליין בתכנית "גב האומה": 
"תודה רבה לכן נשות הכותל על המאבק שלכן להתפלל עם טלית ותפילין בכותל המערבי. נשים פמיניסטיות, מודרניות ואינטלגטיות שנלחמות על זכותן להתעטף בחתיכת בד ורצועות עור, להתפלל לאל יודע כל ולדחוף פתק מנייר לחור בקיר... סליחה, סליחה, זה 2016, גברים לא יכולים למנוע מנשים להיות פרימיטיביות..."
או כפי שכתב מאיר שלו בידיעות אחרונות:
"...כל אחד רוצה נתח מהכותל, וכיוון שגם אני יהודי, אצטרף גם אני למהומה, כי מדוע יקופחו יהודים כמוני? גם אני רוצה מקום משלי, שיוגדר כרחבת התפילה של אנשים שלא הולכים אל הכותל ולא מתפללים בו, ובאופן כללי לא משתטחים, לא מנשקים ולא פוקדים מקומות שיהודים אחרים נתנו להם מעמד של קדושה. היהדות שלי אינה פולחנית, והכותל, מבחינתי, הוא מקום היסטורי חשוב מאד. על כן אני דורש שגם לי תהיה שם רחבה קטנה, שאליה לא אגיע ובה לא אתפלל, לא אתחב פתקאות, לא אחבוש כיפה מנייר שאיזה נודניק יגיש לי, לא אריב עם אף אחד ולא אשבע אמונים לצה"ל. גם לי ולדומים לי מגיע מקום בכותל."
כנראה שזו טכניקה של נשות הכותל - הן עושות פרובוקציה ומפגינות ואז הן מגיעות להסכם פשרה ולאחר מכן מערערות עליו באמצעות פרובוקציות, הפגנות ופנייה לבית המשפט עד שהן מצליחות להגיע לפשרה נוספת. שלא תבינו לא נכון, אני בעדן והלוואי שתצלחנה. אבל אמירה של עובדות לא נכונות וביקורת כזו, סמוך כל כך למה שהן הגדירו בעצמן כהישג מזהיר והיסטורי, מעמידה אותן באור מגוחך ופוגעת במאבקן שלהן. אני יכול לנחש שפרופסור שולמית מגנוס, כוונתה טובה, היא רוצה לפתוח את רחבת התפילה המרכזית לתפילה שוויונית. הבעיה עם הדבר הזה היא שמעמד רחבת התפילה המרכזית הוא כשל בית כנסת אורתודוכסי, אפשר לומר אפילו מתחרד. מעמד שמוקנה בצורה חוקית, אין סיכוי להפוך אותו לבית כנסת רפורמי, וגם לא צריך, משום הפשרה מאפשרת רחבת תפילה שוויונית בחלק מהכותל המערבי. לכן לא מובן, לא פרגמטית ולא אידיאולוגית, לאן חותרות נשות הכותל. ראוי היה שהמאמר לא היה נכתב, או לפחות היה מביא את הביקורת בצורה קצת יותר הוגנת.

יום שלישי, 1 במרץ 2016

תמונות מחתונות 2015

הנה קליפ קצר שערכתי מתמונות מחתונות של זוגות שסידרתי את קידושיהם ב 2015 וקצת ב-2016. התמונות לא באיכות הכי טובה כי כולן צולמו בנייד.