יום ראשון, 8 באפריל 2018

קליפ החתונה של אולגה ודניס נובמבר 2017

את הטקס של אולגה ודניס ערכתי בנובמבר 2017 ב"גלריה" בכפר ויתקין. ולאחר כמה חודשים הם העלו את הקליפ של החתונה. הטקס היה חילוני. רואים בקליפ את חתימת הכלה והחתן על הכתובה ורואים את הענקת הטבעות ההדדית, אבל לצערי, ורכי הקליפ השמיטו את המשפט שאולגה אמרה לדניס ואת זה שהיא גם השקתה אותו מכוס הנישואין.
זה הסיפור האישי שסיפרתי על אולגה ודניס: 
אולגה ודניס מכירים כבר כשנתיים. זה היה שידוך במיטב המסורת השידוכית. השדכנית הייתה חברה משותפת – אסתי. היא המליצה לאולגה להיכנס לפרופיל הפייסבוק של "דניס דשבסקי". היא מצאה שם שלושה כאלה, מתוך השלושה רק אחד נראה לה. ואכן זה היה הדניס דשבסקי הנכון. הם נפגשו ביולי 2015 ולאחר מכן עוד דייט ומהר מאד הם הפכו לזוג. יחד עם החתול של דניס, גיזמו, הם הרחיבו את המשפחה. ולאחר שנה כבר עברו לגור יחד. דניס החליט לאחר שנה וחצי של זוגיות שהגיע הזמן לשדרג את היחסים בינהם ובפסח השנה הכין טבעת, ותכנן טיול לבלגיה. את הטבעת הסתיר בתוך זוג גרביים. אבל אותו היום התחיל ברגל שמאל, הייתה שריפה, הרכבת בוטלה והם נאלצו ללכת ברגל לתחנת רכבת אחרת אבל הצליחו בסופו של דבר להגיע לעיר הציורית של ברוז'. ושם עשו טיול סביב אגם האהבה, האכילו ברבורים, ועל גשר האוהבים דניס כרע ברך והחזיק את הטבעת חזק שלא תיפול מהגשר... ואז שאל את השאלה. אולגה עם חתיכת לחמנייה ביד הייתה מופתעת מאד, התרגשה אבל בסופו של דבר הצליחה להגיד כן. מיד עשו את הדבר היהודי הנכון – סלפי עם הטבעת ושלחו למשפחה... זה מה שהוביל לטקס המרגש היום.

יום שלישי, 3 באפריל 2018

מאמר שלי באתר הומניסט - מגזין אינטרנטי


מגזין האינטרנט "הומניסט" פרסם מאמר שלי בנושא טקסים.
המגזין הוא עצמאי ונערך על ידי פעילים אידיאולוגיים חילוניים-הומניסטיים. העורך הראשי הוא עומר צוק. ועורכים נוספים הם שרית חתוכה, רונית ניקולסקי, רון גואטה, מתי גוטמן ודניאל קיגל.
טוב שיש אתר כזה שעוסק בהומניזם ואתאיזם, דברים שבעת הזו הופכים להיות מוקצים בחברה הישראלית שמקצינה והולכת לכיוונים של הדתה, התחרדות, השטחה ורידוד.

יום חמישי, 22 במרץ 2018

לובי 99 - הלוביסטים של הציבור

לאחר חוג בית של לובי 99 (99% מהציבור מול 1% בעלי ההון) שנערך אצלנו בשכונה, על ידי אחד המתנדבים בעמותה החלטתי לשתף את תכנית "על המשמר" בהגשת לינוי בר גפן, ששודר בינואר 2018, ב"כאן". התכנית המצויינת מביאה בתמצית את חוליי שיטת הלוביזם ומביא את הפעילות המבורכת של לובי 99.
אני הולך להצטרף ללובי 99 על ידי חתימה על הוראת קבע. אפשר להצטרף בקישור כאן. ההצטרפות תאפשר, כבר בזמן הקרוב, לממן משכורת ללוביסט נוסף מטעם הציבור ובהצטרפות, מקבלים זכות הצבעה על הנושאים שהלובי יקדם.
החסרון היחיד מבחינתי שהלובי הוא קצת פרווה, לא יעסקו בנושאים שאין עליהם קוצנזוס רחב, כמו נושאים ביטחוניים (הכיבוש), או הפרדת דת ממדינה. אבל כן מקדמים שקיפות, מאבק בשחיתות כמו למשל תופעת "הדלתות המסתובבות", תחבורה ציבורית, רפורמה ותחרות בבנקאות וכדומה.

יום שישי, 16 בפברואר 2018

לא למסלול משני לנישואין אזרחיים

תרשים באדיבות Ynet
ב-15.2.2018 התפרסמו בYnet יהדות, כנראה לרגל יום המשפחה, נתונים לגבי נישואין, ידועים בציבור, נישואין אזרחיים וידועים בציבור שלוקחים משכנתא יחד. יחד עם הנתונים הללו הובאה עמדת הציונות הדתית המתונה של "נאמני תורה ועבודה" ורבנים אורתודוכסיים מהיותר מתונים, בקרב רבני צהר ובציונות הדתית וגם טוענות רבנות. המסר העיקרי הוא שערכי הדמוקרטיה קודמים לערכי ההלכה, כאשר מדובר בזכות להקים משפחה ולהינשא.
אך יש לשים לב, מה שמדאיג אותם יותר היא העמדה ההלכתית של התנגדות ליצירת המעמד של הידועים בציבור מחשש ממזרות ובעיות הלכתיות אחרות.
שתי הבעיות האלה של הפגיעה בזכויות אדם והפגיעה ההלכתית מביאה את הדוברים לפתרון של מסלול נישואין אזרחיים. אבל לא נישואין אזרחיים בצורה גורפת, אלא "מסלול משני" כפי שמכנה אותו הרב יובל שרלו.
כתבתי כאן פעמים רבות את דעתי בנושא שיטת "המסלולים" בנישואין. אסור שיהיו מסלולים, זהו מתכון לאפליה ופגיעה נוספת בזכויות ומעמד של אנשים. מהו ההגיון ביצירת מסלול עיקרי של נישואין שייחשב כמועדף ולצידו יהיה כסרח עודף, מסלול לחילוניים.
האם נדרש להציג תעודת זהות ובה יהיה רשום "נשוי, אבל...", כלומר, בן אדם שמעמדו המשפחתי פגום בגלל שנישא במסלול "משני".
אז שרלו, באמת תודה לך, אבל לא תודה. עדיף להשאיר את המצב הקיים ושיהיו מסלולים אלטרנטיביים מאשר להפוך לסרח עודף.
אם באמת הרבנים הנכבדים דואגים לזכויות הפרט ולדמוקרטיה יש להנהיג מסלול אחד לנישואין אזרחיים, שוויוני לכולם. בין אם אתה יהודי, נוצרי, מוסלמי, חילוני, או דתי. הרישום יהיה אחיד, הטקס שבו אדם יבטא את כניסתו לברית הנישואין יהיה נתון לבחירה על פי השקפתו ואמונתו. ועל כך אפשר לקרוא בהרחבה כאן.

יום ראשון, 4 בפברואר 2018

ירידה במספר הנישאים ברבנות

ב-26.1.2018 פירסם יהודה שלזינגר נתונים לגבי מספר הנישאים ברבנות, בעיתון "ישראל היום". הכותרת הייתה: "לא רצים לחופה: ירידה במספר הנישואים", והוא מוסיף ש"נתונים רשמיים של משרד הדתות: מספר הזוגות שהתחתנו בשנת 2017 ירד ב־4% בהשוואה ל־2016".
על מנת להתייחס באופן עמוק יותר לתהליכים שקורים בחברה  הישראלית יש לבחון את הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לאורך שנים.
בהסתכלות על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בין השנים 1950-2017 ניתן לראות שיש עליה מתמדת בגודל האוכלוסייה היהודית לאורך כל השנים, מאז תחילת המדינה ועד ביום בצורה עקבית. העלייה הדרמטית, בגודלה של האוכלוסייה היהודית, הייתה כמובן בשנותיה הראשונות של המדינה, בעקבות העליות הגדולות. בתרשים הראשון אפשר לראות את העלייה הדרמטית, גם בגלל שהשנים עד שנת אלפיים מקובצות בעשורים. עד שנת 2000 יש עלייה מתמדת במספר היהודים הנישאים ברבנות ויש הלימה ביחס לגידול באוכלוסייה, פחות או יותר.
על מנת להדגים את הירידה במספרי הנישאים ברבנות נתמקד בנתונים ב-17 השנים האחרונות, בין השנים 2000-2017, על פי נתוני הלמ"ס.

ניתן לראות שהאוכלוסייה היהודית ממשיכה עדיין לעלות בכל שנה בצורה עקבית, בכל שנה. לעומת זאת במספר היהודים הנישאים ברבנות אין עקביות במספרים ביחס לעלייה באוכלוסייה. כך למשל בין השנים 2000-2004 המספרים עמדו באופן עקבי על כ-30,000 מתחתנים מדי שנה למרות שהאוכלוסייה גדלה בכ-6%, הגידול במספר הנישאים ברבנות עמד על פחות מאחוז אחד. ישנה עלייה הדרגתית במספר הנישאים בין 2005 ל-2008 ומאז, בשנים מסוימות יש עליה, ובשנים אחרות יש ירידה.
באופן כללי בין השנים 2000-2017 האוכלוסייה גדלה באופן אבסולוטי בכ-32%. היינו מצפים שמספרי היהודים הנישאים ברבנות יעלו באופן דומה. בפועל מספרי היהודים הנישאים ברבנות אינם עולים על מספר השיא שהיה ב-2013 - 39,446. והם יורדים מאז בצורה לא עקבית אך ברורה. הירידה הברורה ביותר היא בשנים 2016 ו-2017 שבה המספרים הגיעו לשפל הגדול ביותר מזה כעשר שנים.
צריכה להישאל השאלה - למה מספרי הנישאים באמצעות ברבנות יורדים בצורה חדה כל כך? ההסבר של הרבנות שניתן בכתבה:
"ראשית, אנשים פחות מאמינים במוסד הנישואים. יש שחיים בזוגיות, יש שחיים ביחד - למוסד הנישואים אין אותה הקדושה שהייתה לו בעבר. נוסף על כך, היום יותר מפעם אנשים מביאים בחשבון שהם עלולים להגיע להליך של סכסוך ופרידה, ורוצים למנוע את ההליך הביורוקרטי של גירושים. היום יש כאלה שבוחרים בחיים משותפים, ולא בחיי נישואים. את רוב הזוגות שלא באים לרבנות לא מוצאים בקפריסין, אלא יותר במשרדי עורכי דין".
לטעמי אין ירידה בחשיבות המשפחה בישראל, אולי דווקא יש עלייה. הוכחה לכך ניתן למצוא בעלייה בפריון בקרב משפחות יהודיות. היהודים, גם החילוניים מביאים יותר ילדים, המשפחות רק גדלות. הנתונים הנוספים הם העלייה במספר הזוגות הנישאים בנישואין אזרחיים בחו"ל, העלייה במספר הידועים בציבור והעלייה במספר טקסי הנישואין שלא דרך הרבנות. ולכן אין זה נכון שאנשים "פחות מאמינים במוסד הנישואין" אלא יותר אנשים בוחרים, או נאלצים, שלא להתחתן דרך הרבנות הראשית.
החלק השני בהסברי הרבנות נכון, אך לא מדויק: יותר ויותר אנשים רוצים להימנע מהסיבוכים הביורוקרטיים והמשפילים הקשורים בנישואין ברבנות כגון: בירור יהדות, טקסי נישואין וגירושין לא שוויוניים, טקס חליצה וכל שאר הדברים שאינם רלוונטיים לחייהם של יהודים חילוניים בחברה הישראלית היום. זה לא קשור ל"משרדי עורכי דין".
הסיבות לירידה במספר הנישאים ברבנות דורשת חקירה מדוקדקת יותר והסברים סוציולוגיים ואנתרופולוגיים הרבה יותר עמוקים אך המגמה ברורה - יותר ויותר אנשים בוחרים שלא להתחתן ברבנות מסיבות שונות. המגמה בשני העשורים האחרונים היא ברורה ולהערכתי היא תימשך.
מדינת ישראל צריכה לקרוא את הנתונים הללו ולהבין שיש לשנות את המצב הבלתי נסבל הקיים במדינה ולחוקק חוק נישואין אזרחיים שבמסגרתו אנשים יוכלו לבחור, באופן חופשי, את הדרך בה ימסדו את הקשר הזוגי שלהם, או יתירו אותו.

יום ראשון, 28 בינואר 2018

מסיבת סיום כתה ו' - מה עושים וכמה משלמים?

מסיבת סיום כתה ו'
בית ספר יסודי בירושלים
יוני 2016 צילם: נרדי גרין
בעשורים האחרונים הפכה מסיבת הסיום בבית הספר התיכון להפקת חיקוי למודל האמריקאי של ה"פרום" (נשף הסיום). אבל המנהג של הפקות גרנדיוזיות החל להתפשט גם לבית הספר היסודי1 שבו החלו בתי ספר להכין הפקות מורכבות ויקרות למסיבת הסיום.
גם בסביבתנו, השתרש מנהג של מסיבות סיום גרנדיוזיות, באמצעות בימאית שנשכרת במיוחד ובהפקה נוצצת המחייבת שכירת מערכת הגברה, תאורה, צילומים ולעתים גם אולם חיצוני שיכיל את הורי התלמיד/ה, אחיו ואחיותיו, הסבים והסבתות וכל השושלת. בנוסף מפיקים ספר מחזור שהוא בעצם אלבום כרומו מעוצב ועוד קליפ וידאו, מלבד צילומי הבוגרים לתמונת המחזור.
הדבר נעשה ללא שיתוף ההורים, ללא שיתוף התלמידים בעלות גבוהה מאד, בניגוד להוראות משרד החינוך. בשנה היחידה שבה נשאלו ההורים לדעתם בשנת הלימודים תשע"ו הצביעו רב ההורים נגד הבאת בימאית חיצונית והצליחו לצמצם את העלויות של המסיבה בכ-34%. מאז, מנהלת בית הספר החליטה שהיא לא משתפת יותר את ההורים.
בשל כך אני רוצה לשאול את השאלה מה צריכה להיות ההתייחסות העקרונית למסיבת הסיום, במיוחד בבית הספר היסודי.

מה אומר משרד החינוך?

בהוראות משרד החינוך2 על מסיבות נרשם:
מוסדות החינוך יקפידו על חיסכון מרבי ועל מניעת הוצאות מיותרות. להלן דוגמה לחיסכון בהוצאות על מסיבות ועל חגיגות:
א.  יש לקיים מסיבות, חגיגות וטקסים בבתי-ספר בצורה צנועה וחסכונית, ויש להימנע מכל פעולה המחייבת הוצאות מיותרות, אם של בית-הספר ואם של ההורים.
ב.  אין להזמין מבחוץ במאים, אמרגנים, שחקנים או אנשי מקצוע אחרים לארגן את מופעי בית-הספר וגן-הילדים, ויש להסתפק בכוחות פנימיים, כגון מורים, מדריכים, תלמידים והורים מתנדבים.
ג.  אין לקיים מסיבות וחגיגות באולמות שיש לשלם עבור השימוש בהם. אירועים מיוחדים, שאי אפשר לקיימם בבית-הספר (בשל העדר אולם או חצר מתאימה), יש לבדוק את האפשרות לקיימם באולמות של הרשות המקומית.
ד.  אין לדרוש מהתלמידים לרכוש תלבושת מיוחדת לצורך הופעה. יש להימנע לחלוטין מכל הוצאה הנובעת מטעמי יוקרה וראוותנות.  מוסדות החינוך לסוגיהם - גני ילדים (חובה), בתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים, חטיבות עליונות - יקיימו מסיבות רק בסיום שלב לימודים (סיום גן חובה, סיום ביה"ס היסודי, מעבר מחטיבת הביניים לחטיבה העליונה וסיום החטיבה העליונה).  המחירים המומלצים והמחירים המרביים למסיבות סיום מפורסמים בחוזר המנכ"ל "הודעות ומידע".
ההמלצה היא אם כן לשמור על צניעות, אבל כיצד זה מתבטא בתשלומים הממשיים שההורים צריכים לשלם על פי הוראות משרד החינוך? על פי חוזר מנכ"ל תשלומי הורים לשנת תשע"ח3, מותר לגבות מההורים עד 75 ₪ עבור מסיבת הסיום של כתה ו' מתוך סך של 917 ₪ המותרים לגביה. כלומר, כ-8% מסך התשלום המותר לגבייה.
אבל בבית ספר שלנו, בשנת הלימודים תשע"ח, לא שילמו הורי כתה ו' רק את 75 השקלים שכבר שילמו כחלק מתשלומי ההורים, אלא הוסיפו עוד 380 ₪ למסיבת סיום. עלות המסיבה בסה"כ 455 ₪. תשלומי ההורים לשנת תשע"ח גדל בשל כך לסכום של 1297 ₪. על מנת להימנע מהאיסור לגבות תשלומים נוספים עוקפים המנהלים את האיסור על ידי שימוש בוועדי ההורים4, אבל, למרות שהסכום לא נגבה ישירות על ידי בית הספר, הרי שבית הספר מנהל את התקציב מסיבת הסיום ואחראי עליה, לא ההורים.
זו בעצם גביה נוספת של תשלומי הורים ולכן בית הספר גבה תשלומים מעל המותר בחוזר מנכ"ל. החלק של מסיבת הסיום מכלל התשלום השנתי הוא כ-35% (!).
בבתי ספר אחרים, שנבדקו באזורנו, נמצאו דרכים מתוחכמות יותר לחליבת כספי ההורים תחת שמות כמו: "מכירת עוגות". כאן ההורים נאלצים לשלם פעמיים, פעם אחת הם קונים מוצרי מזון כמו חומרים לאפיית עוגות או עוגות מוכנות, פיצות, פופקורן ושתייה קלה. ובפעם השנייה הם משלמים כאשר הם נותנים כסף לילדים על מנת שיקנו את מוצרי המזון וכך בית הספר גם מגייס את הכסף למסיבת הסיום וגם נותן שיעור חינוכי בצרכנות  ותזונה בריאה של סוכר ונתרן, לילדים...
התקציב למסיבת הסיום, תלוי בגודל השכבה, בחישוב מהיר הוא נע בין 25,000 ₪ לשתי כיתות של 27 תלמידים בשכבה, ל 50,000 ₪ לארבע כיתות.
למותר לציין כי ההורים לא נשאלו לדעתם ובנוסף, בית הספר, עד עתה, לא קיים את "חובת פירוט הגבייה על ידי המוסד החינוכי"5.

חינוך ציבורי ופרטי

אחת המטרות של הרגולציה בתשלומי הורים היא למנוע מבתי ספר הנמצאים בשכונות מבוססות לגבות תשלומי הורים מעבר לנדרש במטרה לשפר את רמת החינוך. גביה של תשלום עבור מסיבת הסיום החורגת מכל פרופורציה היא תקדים מסוכן האומר שבגלל שהאוכלוסייה בשכונה מסויימת היא ברובה אוכלוסייה מבוססת ויכולה לשלם ללא מחאה, התשלומים לא יפחתו משנה לשנה אלא רק יגדלו. 
לא רק מסיבת הסיום יכולה להשתדרג. אפשר באמצעות גביה חריגה ואסורה מהורים להרחיב למשל את תכנית הלימודים הנוספת, אפשר לעשות חוגי העשרה ולהביא מורים פרטיים, אפשר לתת יותר שעות הוראה, אפשר לעשות טיולים למקומות מרוחקים יותר. אפשר להביא מרצים מן החוץ, אפשר להשקיע בתשתיות בית הספר ועוד. אבל בית ספר הוא ציבורי וממלכתי, ואין אפשרות להרחיב את תשלומי ההורים מעבר למאושר על ידי משרד החינוך.
הגבייה החריגה של תשלומי הורים היא בעינינו חלק מהפרטת החינוך ותופעה שלילית ביותר. בדו"ח של האגודה לזכויות האזרח בנושא תשלומי הורים6 נכתב שהנטל על ההורים גדל מדי שנה וגם שיש: 
...פגיעה קשה בזכות לשוויון ובזכות לחינוך, שכן רק הורים בעלי אמצעים יכולים לאפשר לילדיהם חינוך נוסף ואיכותי תמורת תשלום, ואילו ילדים להורים משכבות חלשות נאלצים להסתפק בחינוך מינימלי. כך הפכה מערכת החינוך, שאמורה להעניק לכל ילד וילדה הזדמנות שווה לחינוך ולהתפתחות, יהא אשר יהא הרקע החברתי-כלכלי של משפחותיהם, למערכת המגדילה את הפערים ומקבעת את הריבוד החברתי-כלכלי הקיים.

התהליך החינוכי

מעבר לאיסור בחוזר מנכ"ל על הבאת בימאית חיצונית לעשות את מסיבת הסיום, צריך לשאול את השאלה מהו התהליך החינוכי שהילדים עוברים לקראת מסיבת הסיום? בפועל ה"בימאית" שמובאת מבחוץ, נכנסת לבית הספר הופכת למורה בבית הספר. בעבודתה עם הילדים היא מייתרת חלק מהמורים לתקופה ארוכה. השאלה היא האם נוצר תהליך חינוכי משמעותי ש"שווה" את ההשקעה?
מתוך רשמים שנתקבלו מתלמידים והורים שהעידו על עבודת הבימאית הסתבר שמדובר בעבודה על הצגה כתובה מראש, ללא שיתוף התלמידים. הדבר היחיד שנדרש מהתלמידים הוא שינון תפקידם במחזה, בריקוד בשירה וכדומה. הפיכת התלמידים ל"שחקנים" יוצר בעיות משמעת, היעדרויות, התייחסות לא רצינית ואווירה לא חינוכית שאומרת בעצם סיימנו את השנה ואפשר לפרוק עול. 
הצוות החינוכי משוחרר ממטלות רבות כאשר מובאת מישהי מבחוץ להחליפם. בשנה היחידה שבה שותפו ההורים נאמר להורים מפורשות, בישיבה של ועד ההורים השכבתי, בתגובה לרצון לא להביא בימאית מבחוץ ש"צוות המורות לא מוכן להכין את המסיבה".
כלומר, לטעמי, התהליך החינוכי עצמו נפגע מהבאת מישהו מחוץ לבית הספר.

מה צריך להיות אופי אירוע הסיום של כיתה ו'?

לדעתי, ביחס לאירועים חשובים אחרים בחייו של אדם, סיום שש כיתות בית הספר היסודי אינו אירוע מכונן. יש לו חשיבות מוגבלת, ואין שום צורך בהפקה גרנדיוזית שאינה משתפת בתהליך החינוכי שלה את התלמידים. זה צריך להיות אירוע צנוע עם משמעות חינוכית. לא חובה שיהיה אירוע שכבתי, יכולה בהחלט להיות מסיבה כיתתית. מטרות מסיבה כזו צריכות להיות סיכום שש שנות לימוד, והוקרה לצוות החינוכי המלווה. 
אם לתלמידים ולהורים חשוב לקיים אירוע שכבתי, יש מגוון של רעיונות יצירתיים המאפשרים לעשות את אירוע הסיום לאירוע עם משקל. במקום מסיבה גרנדיוזית אפשר לקיים אירוע שכבתי של טיול, הפעלה עם תחנות בנושא חינוכי, וכדומה.
חלק ניכר מתכנון האירוע הוא השותפות של הילדים בתהליך תכנון והפקת האירוע. מעצם העיסוק שלהם בתכנון הם גם שותפים לתהליך של פרידה מבית הספר והתכוננות רגשית לקראת המעבר לשלב הבא בחייהם – המעבר לחטיבת הביניים, או לשכבה הבוגרת.
אם מתעקשים על אירוע שכבתי, אפשר לקיים טקס רשמי, אך שיתוף הילדים הכרחי להם כדי לחוש חלק מהאירוע של עצמם. ההמלצה של מומחים בתחום היא לא להעסיק בממון רב מפיקים מן החוץ וליצור ועדה אחראית שתעבוד בשיתוף פעולה עם צוות המחנכות והמורים האחראיים על תכנון המסיבה, חשוב לוודא שרואים עין בעין את החשיבות שבהתאמת התכנים והדרישות ליכולותיהם ועניינם של הילדים, וכמובן – ליצור לוח זמנים וחלוקת תפקידים שיאפשרו לכל ילד לבוא לידי ביטוי באופן שווה, או באופן המתאים לו במידה ואיננו רוצה להיחשף ולעמוד בקדמת הבמה.
אם עושים מסיבה חשוב לזכור שהיא צריכה להיות עבור הילדים ולא עבור ההורים שרוצים לראות את "התכשיט" שלהם על הבמה. כפי שכתבה אריאנה מלמד7 על מסיבת הסיום:
ילדים ייהנו תמיד מפריקת העול הכרוכה בימי חזרות ארוכים שבהם מוותרים על שעת הריכוז שבגן ועל שיעור ההנדסה בבית הספר. ילדים ייהנו לרצות את הוריהם המריעים בקהל. ילדים ייהנו מהמסיבה שאחרי הטקס.
____________________________________________________

1 מסיבת הסיום של כיתה ו' הפכה להפקה בעלות של 50 אלף שקל, מאת תומר קרן, "The Marker", 26.6.2006 ; התופעה התרחבה גם לימי הולדת ראו: הילד הגיע לגיל 4? מגיעה לו חגיגה בעשרות אלפי שקלים, The Marker 27.1.2018 מאת ענת ג'ורג'י
2 חוזר מנכ"ל תשלומי הורים, נובמבר 2001
3 הגבייה עבור מסיבות הסיום היא אך ורק בכיתות המסיימות שלב חינוך: גן הילדים, כיתה ו' ביסודי שש-שנתי, כיתה ח' ביסודי שמונה-שנתי, כיתה ט' בחטיבת ביניים עצמאית וכיתה "ב.
4 סוגיה נוספת יכולה לעלות כאשר ועדי ההורים אחראיים על מסיבת הסיום היא הסוגיה של אחריות משפטית. ראו למשל את מה שנכתב באתר תקדין: "אם האירוע מתבצע במסגרת המוסד החינוכי ובהשתתפות הצוות החינוכי (טיולים, מסיבות, טקסים) האחריות היא של מערכת החינוך. הבעיה מתעוררת באירועים ופעילויות שמארגן ועד ההורים באופן עצמאי, ללא מעורבות הצוות החינוכי, והם מתקיימים שלא במסגרת המוסד החינוכי. משרד החינוך ניער את חוצנו ממסיבות סוף שנה המאורגנות מחוץ לשעות הפעילות של המוסד החינוכי ושלא על ידי הצוות החינוכי, אלא על ידי ועד ההורים. הפקת אירועי סוף השנה על ידי חברי ועד ההורים, הפועלים כאמור בהתנדבות גמורה, עלולה לחשוף אותם לתביעות שונות. יודגש כי "גוף", שכן או "ועד הורים" אינם יישות משפטית נפרדת. כך, כשמדובר ב"תביעה נגד ועד ההורים" – הכוונה היא – תביעה אישית נגד כל אחד מחברי ועד ההורים, באופן פרטני. בעבר כבר נדונו תביעות נגד חברי ועד ההורים. באחד המקרים אירגן ועד הורים עבור ילדי הגן מסיבת סיום ובה מתנפחים. לאחר שאחד הילדים נפצע – תבעו הוריו את המפעילים, והם מצידם תבעו את חברי ועד ההורים שארגנו את האירוע."
5 בחוזר מנכ"ל תשלומי הורים נכתב: "יש לפרט להורים בכתב את שיעור התשלומים ואת השירותים הניתנים תמורתם לפי סוגיהם, כל אחד בנפרד, חובה ורשות. הורה המבקש פירוט בנוגע לשימוש שנעשה בכספים שנגבו בשל הוצאה או בשל שירות שבית הספר נתן לילדיו זכאי לקבל את העתק הדו"ח הכספי פעם בשנה ממנהל המוסד החינוכי או מיושב ראש ועד ההורים או מהרשות המקומית. רשויות חינוך מקומיות ובעלויות המספקות חלק מן השירותים בלבד תגבינה תשלום רק עבור השירותים שהן מספקות. רשויות ובעלויות שתגבינה כספים עבור שירות שלא יסופק לתלמידים תחזרנה כספים אלה במלואם. בתחילת שנת הלימודים מנהל המוסד החינוכי חייב להעביר לוועד ההורים דוח כספי של השנה הקודמת, המפרט את השימוש בכספי ההורים, חובה ורשות".
6 "הזכות לחינוך: תשלומי הורים", PDF, האגודה לזכויות האזרח דצמבר 2014 ; וראו גם את ההיסטוריה של ההפרטה במערכת החינוך, באתר המרכז לצדק חברתי של מכון ון ליר:
7 מסיבות סיום: למה אתם מתעללים בילדים? מאת אריאנה מלמד 28.06.07

יום שלישי, 28 בנובמבר 2017

ביקור במוקטעה ברמאללה נובמבר 2017 - משלחת "בקש שלום ורדפהו"

כאן תבוא תמונה רשמית
מהביקור שצולמה על ידי צלם הרשות
אבל עדיין לא הגיעה
ביוזמה של הרב החילוני, עמיתי וידידי, דובי אביגור מרקפת. התארגנה קבוצה של רבות ורבנים מכל הזרמים היהודיים, תחת הכותרת "בקש שלום ורדפהו", במטרה להיפגש עם ראש הרשות הפלסטינית - מחמוד עבאס (אבו מאזן). לאחר כמה ניסיונות שנדחו, הצלחנו בסופו של דבר לקיים פגישה, ב 21.11.2017, במוקטעה. אבל לא עם אבו מאזן שיצא לחו"ל במפתיע, יום לפני הפגישה, אלא עם יועצו ויד ימינו, מזכ"ל הנשיאות של הרשות טייב עבד אל רחים, שנושא במשרה הזו כבר שנים רבות. הוא היה בתפקיד גם בתקופת ערפאת ברמאללה. 
תיאמנו מראש את הכניסה עם הצבא והרשות ארגנה הסעה מתל אביב, שאספה גם את אלו שבאו מירושלים במחסום חיזמא.
במשלחת היו 10 חברים: הרב דובי אביגור (חילוני), לאה שקדיאל (אורתודוקסית), רועי קלייטמן (אורתודוקסי), דביר ורשבסקי (אורתודוקסי), הרב לוי קלמן ויימן (רפורמי), הרב יחיאל גריינימן (קונסרבטיבי), הפרופסור הרב יאיר ליפשיץ (חילוני), הרב טליה גושן (חילונית), הרב אורן יהי-שלום (חילוני) ואנוכי.
כאשר התקרבנו לרמאללה, קיבלנו ליווי צמוד של המשטרה הפלסטינית  בדמות ניידת מקדימה, וג'יפ של מאבטחי משמר הנשיאות מהרשות מאחורה. בכניסה אל המוקטעה נדרשנו להשאיר את הטלפונים ברכב, אסור היה לצלם.
ד"ר זיאד דרוויש ואני
צילום: נרדי גרין
לאחר שעברנו הרבה מאבטחים בדרך נכנסנו לחדר ישיבות גדול. בפגישה נכחו, מזכ"ל הנשיאות מר טייב עבד אלרחים, שייך חמיס עאבדה מנכ"ל משרד הדתות, מוחמד אל מדני, יו"ר הועדה לאינטראקציה, תהאני אבו דקה - שרת התרבות נוער וספורט לשעבר וחברת הועדה. ראשי בית הדין השרעי הפלשתיני ומוסטפה טוויל סגן שר הדתות. ד"ר זיאד דרוויש, חבר הועדה לאינטראקציה עם החברה הישראלית תרגם לכל אורך המפגש לעברית רהוטה. השיחה נסובה על מציאות החיים הכואבת של הפלשתינים, על מחויבותם לשלום ולפתרון שתי המדינות לשני העמים. היה משמח לשמוע את מחויבות אנשי הדת, כולם, לשלום עם ישראל ועל שמחתם לפגוש אנשי תרבות דת ורוח מישראל.
בפגישה סוכם על הקמת ארגון משותף, ישראלי פלשתיני של אנשי תרבות דת ורוח שתקדם ביחד, כאן ושם, את החינוך לשלום.
בנאומים שנישאו היו דברים ידידותיים, מחממי לב ואופטימיים, אבל, נשמעו גם דברים שוודאי לא ינעמו לאוזניים ישראליות, מזכ"ל הנשיאות אמר למשל שיהודים וערבים חיו בארץ ישראל בשלום עד שהגיע הציונות, ובעצם רמז שמספיק שתוותרו על הציונות, או על ישראל כמדינה יהודית, והכל יהיה בסדר. הוא גם חזר גם על התיאוריה הקונספירטבית שערפאת נרצח על ידי ישראל, ולא מת מסיבות טבעיות. נזכיר רק שאבו מאזן עצמו האשים את מוחמד דחלאן בהרעלתו, ומומחים צרפתיים ורוסיים קבעו ב-2013 שערפאת מת בנסיבות טבעיות.
יחד עם זאת חשוב מאד לשמוע את הדברים שנאמרים, לא נוכל להפוך את הפלסטינאים לציונים, יש חשיבות גדולה לדיאלוג איתם בכל דרך אפשרית. אסור לסגור את הדלתות. יש לחזק את המחויבות של הרשות לא לחזור לדרך הטרור ולפתור את הסכסוך בדרכי שלום. אבו מאזן אמר זאת בפירוש בנאומו האחרון באומות המאוחדות בספטמבר 2017, אבל גם אמר שישראל נוקטת במדיניות אפרטהייד והיה גם איום מרומז "אם פתרון שתי המדינות ייהרס לא תהיה לנו ברירה אלא להמשיך במאבק ולדרוש זכויות מלאות לכל תושבי פלסטין ההיסטורית".
הגשנו למזכ"ל הנשיאות קול קורא לרגל 50 שנות כיבוש עליו חתומים 50 רבות ורבנים שנכתב בעברית ובערבית בזו הלשון:
המגילה שהוגשה למזכ"ל
אנו רבות ורבנים מכל זרמי היהדות, קוראים היום הזה, במלאות יובל שנים לכיבוש, די. השנה חל ראש השנה יחדיו, ביהדות ובאיסלאם, זו השנה בה אנחחנו קוראים למנהיגי שתי המדינות, לתת תקווה. לקום ולעשות מעשה למען עתיד העמים, הילדים והילדות, בני ובנות שני העמים. קטונו מלשרטט גבולות או להשיא עצות, אך יודעים אנו בוודאות כל לכל בני האדם זכות שווה לחיי חופש, עצמאות, אושר ולמוות טבעי. כמנהיי ציבור מאמינים, המחפשים את דרכם הייחודית לחיים של אושר ועשיית טוב, אני קוראים למנהיגי מדינת ישראל ופלשתין, להתגבר על קשיים אישיים, ורגשות פרטיים, להרגיש את פעמי העתיד, לעשות מעשה מנהיגותי, להעניק תקווה לחיים כאן, לנו לבנינו ולבני בנינו ולחתום על הסכם שלום היסטורי שיממש את חזון נביאי ישראל - "וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה. וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד" (מיכה ד'). כמנהיגי ציבור המאמינים בנו, אני רואים חובה לעצמנו, לעשות ככל יכולותינו לממש חזון זה, עוד בימינו ופונים אליכם בקריאה רמה כי בידכם, מנהיגי ישראל ופלשתין, המפתח לתקווה באזורנו. נשמח להושיט כל עזרה נדרשת, נשמח להיות שותפים פעילים בדרך אל השלום. אנא לכו בדרך זו והצליחו בה.
אמרתי בפגישה, לא רק שאני רב חילוני, אלא גם תרגמתי את המונח לערבית כדי שיהיה מובן: "حاخام علماني", אני חושב שמזכ"ל הנשיאות די נדהם מזה, והוא גם התייחס לזה בצורה עקיפה בדבריו. לדעתי הוא לא הבין לחלוטין שהיוזמה, ורב חברי המשלחת הם רבנים חילוניים, משום שבסיומו של המפגש, ניגש טייב עבד אל רחים לרב דובי אביגור, החילוני, וביקש ממנו לברכו. זה היה ממש לידי אז אני יכול להעיד שדובי שם עליו את ידיו ובירך אותו מכל הלב שיצליח במעשיו ויביא שלום ושגשוג לטובת כולם.

לאחר הפגישה, הועדה לאינטראקציה הזמינה אותנו לארוחה, יצאנו מהמוקטעה למסעדת "אזורה" ברמאללה, מלווים באבטחה כבדה. ממש לא זזנו מטר ללא מאבטחים, נסגר עבורנו חדר VIP, היה מאבטח שליווה אותי בתוך השרותים של המסעדה. נראה לי שהם פחדו לא
בארוחת הערב
צילום: נרדי גרין
ממישהו שיבוא מבחוץ אלא מזה שנצא מהמסעדה ונשוטט לנו ברחבי רמאללה בגפינו...
התלוו אלינו "הוועדה לאינטראקציה עם החברה הישראלית" שהיא בעצם גוף ייעודי שהוקם על ידי אש"ף ב-2012 בעקבות החלטת האו"ם בנובמבר 2012 להכיר בפלסטין כמדינה משקיפה שאינה חברה בארגון, ובמטרה להגיע אל כל השכבות בחברה הישראלית, לאו דווקא לאלו התומכים ברעיונות המו"מ והשלום.
החזון הרשמי שלה, כפי שכתוב בפייסבוק, הוא:
הגעה לפתרון צודק ובר קיימא לסכסוך במזרח התיכון תלויה בהקמתה של המדינה הפלסטינית העצמאית לצידה של מדינת ישראל על בסיס קווי 4 יוני 1967 ולהגיע לפתרון צודק ומוסכם לבעיית הפליטים על בסיס החלטת האו"ם 194.
מוחמד אל מדני נושא דברים בארוחת הערב
צילום: נרדי גרין
בראשות הועדה עומד מוחמד אל מדני, יליד הגליל, גדל בישראל, בדבורייה, אבל לאחר מלחמת ששת הימים גויס לאש"ף, עבר לירדן והפך ללוחם/מחבל בפת"ח, שהפך ללוחם למען השלום בהווה. הוא אמר בראיון אתו ב"ידיעות אחרונות":
הייתה אצלנו הבנה שמאז שנחתמו הסכמי אוסלו התקיימו יחסים ודיאלוג רק בין ההנהגות. הקשר בין החברות האזרחיות לא היה מאורגן. כך שהבנו שאנחנו צריכים להקים ועדה שתדבר עם החברה הישראלית כדי לשכנע כמה שיותר אנשים אצלכם בנחיצות של פתרון של שתי מדינות שיחיו זו לצד זו, לשכנע אתכם שהשלום הוא אינטרס של שני הצדדים, לא רק שלנו... אני עוד משנות ה־70 סבור שאף אחד מהצדדים לא יכול לבטל את השני. אבו מאזן, שמכיר את דעותיי ויודע עד כמה אני משוכנע בפתרון של שלום, בחר בי לעמוד בראשות הוועדה. לא רק את עמדותיי הוא מכיר, גם את סיפור חיי שהביא אותי להכרה בצורך בהידברות איתכם. 
ב-2015 הקימה הועדה דף פייסבוק תחת הכותרת "פלסטין בעברית", נכון לעת כתיבת שורות אלה יש לו 8,347 אנשים שעשו לייק בלבד, לא מספיק, אבל הכל יחסי למצב.
ביוני 2016 ביטל שר הביטחון ליברמן את היתר הכניסה של מוחמד אל מדני לישראל בנימוק שהוא עוסק בפעילות חתרנית בישראל. בתגובה אמר לנו מדני בארוחת הערב שהוא חותר תחת מדינת ישראל להגיע לשלום... מאז שהוקמה הועדה נתקיימו מפגשים עם אלפי ישראלים מכל הקשת החברתית והפוליטית. הבעיה היחידה היא שאל מדני לא דובר עברית ולשם כך גויס הדוקטור זיאד דרוויש, היום מפיק מדיה ועיתונאי עבור רשתות זרות בשטחים, שדובר עברית רהוטה, עוסק בתרגום המפגשים ומוביל אותם בישראל.
האוכל היה פחות חשוב ומה שחשוב הייתה השיחה הבלתי פורמלית שקלחה. לידנו ישבה תהאני אבו דקה שסיפרה לנו על משפחתה. אני שאלתי אותה אם אני יכול להביא את אשתי והילדים לביקור ברמאללה במסעדה והאם זה בטוח. היא אמנם אמרה כן, אבל אמרה בדרך אגב שהייתה מעדיפה שזה יהיה בליווי שלה. לא מזמן התפרסמה סדרת כתבות של חזי סימנטוב בערוץ 10 שנקראה: "רוק בקסבה" על הבורגנות הפלסטינית והיה שם פרק שהוקדש למסעדות ברמאללה, ישראלים רבים באים לבקר במסעדות שם, אבל אלו ישראלים ערבים מכל רחבי הארץ.
למעשה, אסור לישראלים להיכנס לשטח A ברשות שרמאללה היא חלק ממנו. למרות זאת הכניסה היא חופשית, אבל נתבקשנו למלא טופס "בקשת היתר לכניסה לשטח סגור בהכרזה בדבר סגירת שטח" שבו מוזהרים ישראלים לתאם את כניסתם עם פיקוד מרכז ומסירים את האחריות מהמדינה ומהצבא לכניסת בזו הלשון:
ביודעי את הסכנות הנ"ל ולאחר שהערכתי את הסיכונים הצפויים לי בשטח סגור, הנני נוטל בזה מרצוני הטוב והחופשי את הסיכונים על עצמי, ומוותר בזה כלפי מדינת ישראל ושלוחיה על כל תביעה ו/או דרישה מכל סוג שהוא בקשר עם כל נזק לגוף ו/או לרכוש, אובדן ו/או מוות מכל סוג או דרגה שיגרמו לי בכל צורה שהיא, מכל סיבה שהיא ובכל נסיבות שהן, תוך כדי כניסה ו/או שהייה בשטח הסגור.
צריך לזכור שהצו על שטח סגור ניתן באוקטובר 2000, בתחילת האינתיפאדה השנייה, ימים ספורים בלבד לפני הלינץ' שנערך בחיילי צה"ל שנכנסו בטעות לרמאללה. החיילים נעצרו על ידי המשטרה הפלסטינית ונרצחו בצורה אכזרית על ידי המון מוסת בתוך תחנת המשטרה. אפשר להיכנס לרמאללה באופן חופשי אבל הנכנס עושה זאת על אחריותו בלבד. לכן אם אני אכנס זה יהיה רק בליווי ובאבטחה, אני לא חושב שהגענו אל עידן בו ניתן יהודי יכול להיכנס ללא חשש לרמאללה וליהנות מחיי הלילה והמסעדות בה.
אבל אם אי אפשר לבוא לרמאללה, אולי ההר יבוא למוחמד... אפשר ליצור קשר עם הועדה לאינטראקציה והם יבואו להסביר את עמדה הרשות לכל אדם ובכל מקום בישראל.

לכתבת וידאו של הנריקה צימרמן על מפגשים של הועדה לאינטראקציה מאפריל 2016