יום ראשון, 11 באפריל 2021

תפילה חילונית לשלום המדינה 2021

צילום: Pixabay
התפילה הדתית לשלום המדינה אינה עתיקה, אלא חדשה. היא אינה קדושה, אלא מקודשת בידי אדם. היא לא ירדה משמיים, אלא נכתבה בידי בני תמותה. היא אינה מייצגת את כלל היהודים אלא עמדה פוליטית מסוימת. הגיע הזמן לתפילה חילונית לשלום המדינה, הראויה להיאמר בפי כל.

לפני 13 שנה העליתי לראשונה את התפילה החילונית לשלום המדינה, שערכתי, לבלוג. הנה נוסח מותאם לימינו, מתוקן ומנוקד, לתפילה חילונית לשלום המדינה, לכבוד יום העצמאות הקרוב למדינת ישראל. לשימוש הכל:


תְּפִלָּה חִלּוֹנִית לִשְׁלוֹם הַמְּדִינָה / הָרַב נָרְדִי גְרִין

שֶׁתְּהֵא מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁנַת ע"ג לְעַצְמָאוּתָהּ, לִכְלֵי רָאוּי לְחַיִּים טוֹבִים לְכָל תּוֹשָׁבֶיהָ. 

שֶׁיִּשְׂרְרוּ בָּהּ הָאַהֲבָה, הָרֵעוּת וְהָאַחְוָה, 

שֶׁיִּרְחֲקוּ מִמֶּנָּה שִׂנְאָה אֵיבָה וְקִנְאָה. 

וַתִּמָּלֵא רֹגַע, שָׁלוֹם, שַׁלְוָה וְשִׂגְשׂוּג. 

מִי יִתֵּן וְתָמִיד תְּהֵא אוֹר לַגּוֹיִים. 

שֶׁנַּגְשִׁים בִּמְלוֹאוֹ אֶת חֲזוֹנָם שֶׁל מְיַסְּדֶיהָ כְּפִי שֶׁנֻּסַּח בִּמְגִלַּת הָעַצְמָאוּת:

"מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תְּהֵא פְּתוּחָה לַעֲלִיָּה יְהוּדִית וּלְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת; תִּשְׁקֹד עַל פִּתּוּחַ הָאָרֶץ לְטוֹבַת כָּל תּוֹשָׁבֶיהָ; תְּהֵא מֻשְׁתָּתָה עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל; תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין; תַּבְטִיחַ חֹפֶשׁ דָּת, מַצְפּוּן, לָשׁוֹן, חִנּוּךְ וְתַרְבּוּת; תִּשְׁמֹר עַל הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל כָּל הַדָּתוֹת; וְתִהְיֶה נֶאֱמָנָה לְעֶקְרוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל מְגִלַּת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת".

בְּרוּכִים עוֹשֵׂי הַשָּׁלוֹם וְהַחוֹתְרִים לְדוּ קִיּוּם בֵּין הָעַמִּים.

בְּרוּכִים הַשּׁוֹמְרִים עַל הַחֹפֶשׁ וְהַדֵּמוֹקְרַטְיָה.

בְּרוּכִים הַשּׁוֹקְדִים עַל בִּטְחוֹן הַמְּדִינָה. 

תְּחַזֵּקְנָה יְדֵי הַמְּגִנִּים בְּעֹז וּבִגְבוּרָה.

מִי יִתֵּן וְיָשׁוּבוּ בְּשָׁלוֹם כָּל הַשְּׁבוּיִים וְהַנֶּעֱדָרִים. 

בְּרוּכִים אַתֶּם תּוֹשָׁבֵי הַמְּדִינָה הַמְּקַיְּמִים אֶת הַמְּדִינָה בְּאֶבְרַת חַסְדֵיכֶם, וּבְיָגִיעַ כַּפֵּיכֶם. שִׁלְּחוּ אָרְכָּם וַאֲמִתְּכֶם לְרָאשֵׁי הַמְּדִינָה, שׁוֹפְטֶיהָ וְנִבְחָרֶיהָ, וּתְקָנוּם בְּעֵצָה טוֹבָה לְנַהֵל אֶת הַמְּדִינָה בְּיֹשֶׁר, בַּהֲגִינוּת וּבְאַהֲבָה. 

בָּרוּךְ עֲמַל כַּפָּיו שֶׁל הָאָדָם הַיּוֹצֵר, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיַּמְנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה, לִחְיוֹת בִּמְדִינָתֵנוּ.

אָמֵן סֶלָה!

יום שלישי, 9 במרץ 2021

מה רוצה המדינה מוולאג'ה?

מבט מוולאג'ה לכיוון צפון. לגבעת משואה. צילום: נרדי גרין
בהמשך לעוולות המתמשכים כנגד הכפר וולאג'ה הנמצא בפאתים הדרום מערביים של ירושלים, עליהן כבר כתבתי כאן וכאן. לאחר שנים רבות בהן דחתה המדינה את תכנית המתאר שהוצעה על ידי תושבי הכפר, ובעקבות עתירה לעליון חויבה הועדה המחוזית לתכנון ובנייה לדון בתכנית 12062 העוסקת בתכנית המתאר של הכפר בצד הישראלי שלו. דיון כזה אכן התקיים ביולי 2020. והחלטת הוועדה פורסמה בינואר 2021. לא הייתה ציפייה גדולה ולכן גם לא התאכזבנו מכך שהוועדה דחתה את תכנית המתאר של וולאג'ה. אבל, מה שמדהים בהחלטה אלו הם הנימוקים ההזויים להמשך לעוול המתמשך כלפי תושבי הכפר.

הכפר הועבר ב-1950, בעקבות מלחמת 1948, משטח ישראל לשטח ירדן. לאחר מלחמת ששת הימים ישראל סיפחה חלק מאדמות הכפר אך לא את תושביו. רק לחלקם יש תעודת זהות כחולה. למרות שחלק מתושבי הכפר מקבלים חשבונות ארנונה מעיריית ירושלים השרות היחיד שמתקבל ממדינת ישראל הוא הריסת בתים. ישראל החלה באמצע שנות השמונים להרוס בתים בכפר. מגמת ההריסה מתרחבת בעקבות התכנית להקים גן לאומי על אדמות הכפר. בעוד כחודש עומד להתברר בג"ץ כנגד הריסת 38 מבנים בתחומי הכפר.

בית הרוס קרוב לקו הסיפוח בצד הישראלי
בית הרוס קרוב לקו הסיפוח בצד הישראלי. צילום: נרדי גרין
בשנים האחרונות הכפר הולך ונדחק והועמד תחת מצור בגלל בניית גדר ההפרדה שהפרידה את תושבי הכפר משדותיהם, התרחבות התנחלות הר גילה הצמודה לכפר. הקמתו של גן לאומי על שדותיו של הכפר. העברת מחסום עין יעל שכניסת תושבי מזרח ירושלים אסורה ממנו, מעבר למעיין עין חניה, כך שתושבי הכפר לא יוכלו להגיע למעיין ולא יפריעו לבאי המעיין והגן הלאומי, הישראלים והיהודים. בנייה מאסיבית שכבר החלה במורדות גילה, במורדות מלחה וכזו המתוכננת בעתיד: התנחלות חדשה מצדו המערבי של הכפר, ומעבר לוואדי - שכונות חדשות של 500 יחידות דיור במורדות משואה, ו-6500 יחידות דיור ברכס לבן.

תושבי הכפר חייבים לבנות, כי המשפחות מתרחבות, אבל, הם אינם יכולים להגיש בקשה להיתר בנייה משום שאין לכפר תכנית מתאר. משפחות אינן יכולות להתרחב, בנים נישאים אינם יכולים לבנות את ביתם בכפר בצורה חוקית, אין אפשרות אפילו לבנות מדרגות פשוטות לבית משום שבאים והורסים אותן. מכל הכיוונים בונים, אפילו בוולאג'ה שנמצאת בשטח C בונים בנייני מגורים רבי קומות. אבל בוולאג'ה בצד הירושלמי אסור. למה? בואו נשמע מה אומרות הרשויות. וכך נכתב בהחלטות הוועדה המחוזית דחתה את תכנית המתאר שתושבי הכפר הביאו בעצמם:

הוועדה התרשמה כי התכנון המוצע, אינו מבוסס על תכנון של שטח פתוח משמעותי ועל שימור של ערכי המורשת הקיימים בשטח, אלא על רצון להכשיר את הבינוי הלא חוקי הקיים בשטח. הוועדה סבורה כי ההיקף הגדול של הבינוי המוצע להכשרה בתכנית, אינו מאפשר שמירה על הערכים הייחודיים של האזור, המתאפיין בערכיות נופית וסביבתית גבוהה, ברצף של שטחים פתוחים ובערכי תרבות חקלאית יוצאת דופן ועתיקה.

בנוסף, הוועדה תציין כי התכנית המוצעת אינה תואמת גם את מדיניות התכנון של הוועדה, כפי שהותוותה בתכנית המתאר 2000 .בהתאם לתכנית המתאר 2000 השטח הכלול בתכנית מיועד לשטח פתוח בו יותרו שימושים לשטח טבעי, יער וחורשות, חקלאות, גינון קהילתי, שבילים ופעילות נופש, ואסורה בו הקמת בניינים מכל סוג שהוא.

בית קומות שנבנה כמה עשרות מטרים מהבית ההרוס
יש לו אישור בנייה משום שהוא בשטח C
צילום: נרדי גרין
כלומר, זה לא כפר שחיים בו אנשים בכלל, זה סוג של "שטח פתוח" שישראל מייעדת לנופש, לישראלים, מעין יער קסום שרק שומר היערות יוכל לגור בו, בביתן מיוחד שבנה לעצמו לפני מלחמת ששת הימים, כנראה ששמו אבו האגריד... 
כאשר ביקרנו לא מזמן בכפר ושאלתי את חברי ועד הכפר: "מה ישראל רוצה בעצם?" הם ענו לי בלי למצמץ: "הם רוצים שנלך מפה". לאן ללכת? התשובה ברורה - לשטחי הרשות. למשל לבית לחם הקרובה, לשם עברו חלק מתושבי הכפר שנמאס להם.
בפעם הראשונה שביקרתי את וולאג'ה מישהו השתמש בביטוי: "טיהור אתני" לגבי מה שהכפר עובר. אני חשבתי אז שזה קצת יותר מדי מרחיק לכת, אבל כשאני רואה, פוגש וקורא את מה שמתרחש בכפר המגמה של הגירוש ברורה. המדינה תקשה את חיי התושבים בכפר ככל יכולתה, עד שייאלצו לנטוש, וישראל תוכל להשלים את תכניות הגן הלאומי לרווחת הישראלים.
מה שנדרש מאתנו, תושבי ישראל, זה להקים קול זעקה מידי, ראשית, לעודד את העליון לדחות את צווי ההריסה, לבקש מעיריית ירושלים וממשרד הפנים לאשר מידית את תכנית המתאר של הכפר על מנת שתושבים יוכלו לבנות כחוק את בתיהם.

יום חמישי, 28 בינואר 2021

קליפ החתונה של אור וענר הפתעה בתקופת הקורונה

צילום: נרדי גרין
 אחרי יותר משמונה חדשים של מצור בתחום החתונות, בגלל סגירת אולמות האירועים, מתקשרת אלי מישהי: ״אני מעוניינת ברב לחתונה מצומצמת, למשפחה בשבת, בעוד כמה זמן, האם תוכל?” אמרתי לה שכן, סיפרה לי מה נדרש, ובסוף השיחה אמרתי לה שתשלח מייל עם הפרטים המלאים. במייל היא כתבה ששם משפחתה צ׳אושו... פה התחלתי לחשוד. עניתי במייל חזרה שאולי היא מכירה איזה ג׳ינג׳י שקוראים לו גבי? אחרי כמה רגעים גבי בעצמו מתקשר אלי: ״שמעתי שאתה מחתן את הבת שלי״... לא רק שזו הייתה חתונה ראשונה אחרי המון זמן, אני מכיר את המשפחה, את ההורים של הכלה, את הסבתא של הכלה, ועוד. גבי ואני גדלנו יחד בשכונה ולמדנו יחד באותו תיכון. הטקס היה יהודי-חילוני למהדרין ועיקרו שתי טבעות ושתי אמירות קידושין וכתובה שוויונית. חגגנו במסגרת המשפחה המצומצמת, כך שנשמרו כל כללי הקורונה. זה הסיפור האישי שסופר במהלך הטקס בתמצית: 

"אור וענר מכירים כבר מעל חמש וחצי שנים. זה היה במסיבת יום העצמאות באוניברסיטת תל אביב כשענר ראה את אור בזווית העין והחליט לגשת אליה ולדבר איתה. משם הפכו לזוג מהר מאד ועברו לגור יחד. הם הרחיבו את המשפחה, לפני שלוש שנים עם סנדי הכלבה שהפכה לסימן ההיכר שלהם. איתה הם מטיילים ורצים על החוף מדי פעם. זה רמז לכך שאתם יודעים ששניהם אנשי ספורט ריצות וגלישה וגם סקי כל שנה, כשאפשר... הכל כבר היה ברור לפני כשנה אור וענר יצאו לטיול בסיני ושם על הרקע הרומנטי של שקיעת השמש וההרים, ענר כרע ברך ושלף את הטבעת. אור אמרה ברור שכן! וזה מה שהוביל לטקס המרגש היום."

 

יום שני, 23 בנובמבר 2020

להפוך את השולחנות - קריאה למלחמת אזרחים חדשה?

Photo: Anthony Crider.
Wikimedia Commons/CCO 2.0

עדיין לא הסתיימה ספירת הקולות בארה"ב ולא הוכרז רשמית על הנשיא הבא, אבל, תיאוריות הקונספירציה המטורפות מבית היוצר של הימין המטורלל, הפונדמנטליסטי בארה"ב ממשיכות לזרום. מטיפים אוונגליים בקהילות ובערוצי השידור שלהם מזמנים את כוחו של האל, ואת המאמינים, על מנת לעשות דה-לגיטמציה למערכת כולה ולהפוך את תוצאות הבחירות. 

למשל הכומר ג'ורג' פירסונס מטקסס שמשתייך לכנסיות של קנת קופלנד משווה בין הפיכת השולחנות של ישו בבית המקדש לבין השולחנות של סופרי הקולות. בברית החדשה כתוב בבשורה על פי מתי כ"א: 

"וַיָּבֹא יֵשׁוּעַ אֶל מִקְדַּשׁ הָאֱלֹהִים וַיְגָרֶשׁ מִשָּׁם אֵת כָּל הַמּוֹכְרִים וְהַקּוֹנִים בַּמִּקְדָּשׁ וַיַּהֲפֹךְ אֶת שֻׁלְחֲנוֹת הַשֻּׁלְחָנִים וְאֶת מֹשְׁבוֹת מֹכְרֵי הַיּוֹנִים. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֵן כָּתוּב כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא וְאַתֶּם שַׂמְתֶּם אֹתוֹ לִמְעָרַת פָּרִיצִים"

ישוע מחה נגד שחיתות מעמד הכוהנים בבית המקדש. ההשוואה בין הברית החדשה לתוצאות הבחירות בארה"ב היא  קריאה להפיכה פיזית של "השולחנות" של המשטר הדמוקרטי והשלטת שלטון האל, או יותר נכון - טראמפ. זו קריאה להפיכה שלטונית.

דוגמא נוספת היא הכומר ושדרן הטלוויזיה מפלורידה ריק וויילס שטוען שיש משימה שטנית של השתלטות על ארה"ב שמטרתה היא הכנסייה, הנצרות והמאמינים. חייבים לצאת לרחובות ו"לסגור להם את המערכות", אם נמות נמות, חייבים להראות שלא מפחדים גם אם יהרגו 100 איש ביריות. זו קריאה מפורשת לשאת נשק.
יטען הטוען שאין כאן קשר ישיר לטראמפ. אז הנה פולה ווייט, יועצת של טראמפ לענייני רוחניות, שנאמה בטקס ההשבעה שלו, מזמנת בטקס כמו שמאני, באמצעות דיבור רפטטיבי, את האלוהים להכות באוייבים, "האל אמר שהדבר נעשה" ושומעים את הנצחון הקרב. היא גם כאילו "מדברת בלשונות" כדי להראות את ההשראה האלוהית שנחה עליה. אפשר היה לפטור את כל זה כמטורללת הזויה, אלמליא הקשרים ההדוקים והתפקיד הרשמי שניתן לה בבית הלבן.
עוד אפשר לציין את הנאום ההזוי של ג'ון וויט, כוכב הקולנוע שטען שהבחירות מזוייפות ויש להילחם בתוצאות הבחירות, כאילו שזה הקרב האחרון עלי אדמות והמלחמה היא נגד השמאל (ביידן) שהוא השטן. אלו אינן הדוגמאות היחידות, יש עוד הרבה נוספות שאפשר למצוא ברשת. הרוח הקונספירטיבית הזו מהווה סכנה מוחשית לא רק לארה"ב, היא מחלחלת לעולם המערבי וגם לישראל והופכת לא רק את הקונספירציות, אלא גם את המאבק האלים ללגיטימי.

יום שלישי, 17 בנובמבר 2020

חבר האלקטורים ושיבושי שיטת הבחירות האמריקאית

 חוסר ההתאמה בין תוצאות הבחירות לנשיאות ארצות הברית לבין סיכום כלל הקולות הידועה בכינוי "Popular Vote" קרתה בצורה בוטה בשתי מערכות בחירות בשנת 2000 בהן אל גור קיבל מעל חצי מיליון קולות יותר מג'ורג' בוש, ובבחירות 2016 בהן קיבלה הילרי קלינטון מעל 2.8מליון קולות יותר מטראמפ, ובכל זאת שניהם הפסידו.

העיוות הראשון הוא בהבנה של הביטוי: "One person one vote", ברור מאליו שכל אדם מצביע בפתק אחד, אבל משקלו של כל אדם אינו שווה לקולו של אדם אחר בגלל השיטה. הסיבה היא שרב הקולות של המדינה הולכות לאלקטורים שימליצו על מועמד מצד אחד. השיטה של "המנצח לוקח הכל" במדינה, קובעת תאורטית שגם אם רב הקולות של כלל המדינות הלכו למועמד אחד בפועל יכול להיבחר נשיא אחר. המצב יכול להיות עוד יותר גרוע אם יש תיקו, או אין רב מתוך הסך הכללי של 538 האלקטורים משום שיש יותר משני מועמדים ואף אחד לא עבר את מספר הקסם 270, אזי בית הנבחרים בוחר את הנשיא. וכבר קרה שמועמד שקיבל רק 84 אלקטורים וקיבל רב בבית הנבחרים, נבחר לנשיא. זה קרה בבחירות 1824. דוגמא נוספת: בבחירות 2016 קלינטון קיבלה בממוצע אלקטור לכל 166 אלף קולות. טראמפ קיבל אלקטור לכל 144 אלף קולות. בניגוד לעקרון היסוד הדמוקרטי של "One person one vote".

כאשר בוחנים את המקורות של השיטה, כפי שעשה פרופסור אלכסנדר קיסר מהרווארד, הוא שאל למה השיטה עדיין קיימת, וכתב על כך ספר. המסקנה שלו היא שיש שלוש סיבות עיקריות (את הפירוט וההסברים אפשר לראות בווידאו בתחתית):

1. מורכבות השיטה - כל שינוי קטן בשיטה יחייב את שינוי כלל מנגנון הבחירות.

2. שיטת שתי המפלגות - שינוי מנגנון הבחירות יערער את המסורת הדו-מפלגתית האמריקאית.

3. מורשת העבדות - דווקא בעלי העבדים הצפוניים רצו לשמור על חבר האלקטורים כדי לשמור את האפשרות לייצג את העבדים שלא היו מקבלים את זכות ההצבעה ממילא.

במשך ההיסטוריה האמריקנית היו  כמה ניסיונות לשנות את השיטה. יש אפילו ברית של 15 מדינות כנגד שיטת האלקטורים, לא במפתיע אלו מדינות שמסורתית הן "כחולות", כלומר דמוקרטיות. הרפובליקנים עושים את כל שבכוחם לשמר את השיטה הקיימת שמסייעת להם בבחירת נשיא על ידי טכניקות כמו: דיכוי בוחרים, חלוקה למחוזות בחירה על פי רב שמרני בבחירות האזוריות, בבחירות 2020 כשלושה חדשים לפני הבחירות החל טראמפ להילחם בשרות הדואר האמריקני, משום שידע שהבחירות יוכרעו באמצעות קולות אלה נגדו והכריז מראש על כך שלא יקבל את תוצאות הבחירות. הרפובליקנים אומרים בפירוש שאם תתקבל שיטת הרב קובע, מדינות כמו קליפורניה וניו יורק יקבעו מי יהיה הנשיא בגלל מספר התושבים שלהן.

למרות שאנחנו מבכים את שיטת הבחירות שלנו בישראל, הרי שעוצמתה היא בייצוגיות שהיא מאפשרת בחברה מקוטבת. היא מאפשר לקולות להיבחר ולהישמע, הרבה יותר מאשר בארה"ב שבה אין ייצוג ממשי לחלקים גדולים מאד באוכלוסייה והיא הרבה יותר דמוקרטית.

ראו את הוידאו להסבר מפורט על ההסבר לקיומה של שיטת הבחירות האמריקאית

יום שלישי, 10 בנובמבר 2020

למה טראמפ הצליח? ביקורת על הסרט התיעודי American Dharma

צילום מסך הוט VOD

עשייתו של הסרט התיעודי "דהרמה אמריקאית" הסתיימה ב-2018 אבל רק לאחר 14 חודשים הוא הוצג בבכורה בפסטיבל ונציה. הוא נדחה על ידי בתי הקולנוע ולאחר שחרורו היה כישלון קופתי מהדהד. הסרט שודר לראשונה בארץ בערוץ 8 ב 27.10.20 וניתן עדיין לצפות בו בהוט VOD.

הסרט הוא למעשה ראיון אחד על אחד עם האסטרטג הראשי של טראמפ בבחירות 2016, סטיב באנון. הריאיון משולב בקטעי סרטים שהשפיעו עליו, קטעי חדשות וכותרות עיתונים שכביכול מעמתים את סטיב באנון עם המציאות. התפאורה והמוסיקה דרמטיים וממחישים את האפילה שסובבת את הדמות החמקמקה של באנון.

הביקורת על הסרט לאחר צאתו הייתה קטלנית, המבקרים לא אהבו אף אספקט שלו החל מהבחירות האומנותיות וכלה במה שלדעתם היה לתת במה לאיש הימין הקיצוני, גזען, איש העליונות הלבנה. זה יוצא דופן במיוחד משום שיוצר הסרט הוא אחד הדוקומנטריסטים החשובים בארה"ב ארול מוריס, יהודי ודמוקרט, שסרטו "ערפל המלחמה - 11 שיעורים מחייו של רוברט ס. מקנמרה" זכה בפרס האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר בשנת 2003, וסרטו על דונאלד ראמספלד זכה לשבחים רבים. חלק גדול מהביקורת על הסרט הייתה שמוריס אינו מעמת את באנון, ונותן לו לגיטימציה.

אני נדרש לסרט לא בגלל ההיבטים הדוקומנטריסטיים והאמנותיים שבו אלא בגלל שהוא מסמך מרתק שחושף טפח ועונה על אחת השאלות המטרידות ביותר: כיצד הצליח טראמפ לסחוף אחריו עשרות מליוני בוחרים ולהפוך לנשיא ארה"ב.

צילום מסך הוט VOD

הנסיון להבין את משנתו של באנון היא משימה סבוכה למדי. אין לו כזו מלבד ניהיליזם אופורטוניסטי. המטרה היא להרוס את מה שקיים על מנת להשתלט עליו. הוא אומר שהוא רוצה במערכת אחרת של חלוקת העושר שאם לא תתקיים היא תוביל למהפכה. זה שימוש במושגים ומתודות המרקסיסטיות, לא על מנת לתקן את הסדר החברתי והעולם, אלא כדי לנצח את מה שיש. שינוי בכל מחיר לטובת צבירת כח.

באנון לא עונה ישירות לשאלות האידיאולוגיות ומתחמק מזיהוי עם הימין הקיצוני או עם גזענות, אבל בקטעי ראיונות שלו מהרצאות האירופה הוא מציע לשומעיו שאם יאשימו אותם בגזענות עליהם לשאת את זה כאות של כבוד. בתגובה לתמונות משרלוטסוויל שבהם מפגינים נאו נאצים קראו: "יהודים לא יחליפו אותנו" ומפגינה נגדם נרצחה, הוא עונה שהנאו נאצים הם יציר של התקשורת ואין להם משמעות בתנועה הפופוליסטית.

באנון מעיד על עצמו שהוא פופוליסט, שונא את הגלובליזציה ואת האליטות העשירות. מטרתו למוטט אותן. אבל לשאלה למה הוא כפופוליסט ו"עממיקו" התחבר לטראמפ או לתאגידים, שנהנים ממדיניות טראמפ, בעצם חלק מהאליטה, או לשאלה האם אתה רוצה פשוט להרוס את הכל? גם על כך לא הייתה לו תשובה.

באנון לא מספק תמונת עולם אוטופית עתידית בדומה לכשל המרקסיסטי, אין "עולם המחר". אבל, רמז לאידאולוגיה של באנון ניתן למצוא בעצות שנתן לטראמפ בנושאי מדיניות, שטראמפ יישם אותן חלקית: עצירת ההגירה הבלתי חוקית, עימות כלכלי מול סין והחזרת הייצור מאסיה לארה"ב הפסקת המלחמות בארצות זרות ונסיגה מכל המקומות בהם מוצב צבא ארה"ב כמו אפגניסטן ועירק. שלשת "הניצבים" האלה שהיו אבן יסוד בקמפיין טראמפ וגם יושמו במידה רבה כאשר היה נשיא, מצביעים על אידיאולוגיה גזענית ובדלנית. הוא גם מודה שמדיניות זו הייתה הכרחית להצלחתו של משאל העם על הברקזיט בבריטניה - בדלנות חסרת הגיון שעד היום, ארבע שנים אחרי מתקשים ליישם אותה. 

הוא מספר בסרט כיצד הגיע למהפך ששינה את חייו וסייע לו להגיע להכרה שהוא פופוליסט לאומני. הוא היה בן למשפחה דמוקרטית, אבל פטריוטית שתמכה במלחמת וייטנאם, הקורבנות היו עצומים. בנו של של מאמן הפוטבול שלו בתיכון מת במלחמה. וב-2008 כאשר ביקר את ביתו, שהייתה צוערת בווסטפוינט, הוא ראה קופסה עם מדי נבחרת הכדורעף שלהם ועליה היה כתוב: "תוצרת וייטנאם". זו הייתה נקודת השבר.

האופורטוניזם של באנון מתבטא בכך שהוא לקח את טראמפ, דמות שכביכול מנוגדת לחלוטין להשקפת עולמו, והפך אותו למנצח בכל אמצעי אפשרי, בלי לוותר כלל. כאן נכנס המושג ההודי של דהרמה שהוא, כפי שבאנון מסביר, בעיקר מחויבות למטרה. אבל לאיזו מטרה? מדרך התנהלותו בסחי של הקמפיין אפשר להבין שהמטרה הזו היא אחת: הניצחון. הוא אפילו אומר שהוא העדיף את ברני סאנדרס ואם היה מנהל הקמפיין שלו, סאנדרס היה מנצח. רק לא הילארי נציגת האליטות העשירות.

מוריס מעמת אותו עם האמירה בה הוא מכנה את טראמפ כ-"Fuck you president". אתם רוצים ביטוח בריאות? - Fuck you, אתם רוצים מי שתייה נקיים? - Fuck you. באנון צוחק ואומר שזו אמירת Fuck you לכל הממסד. למעשה זהו תיעול של רגשות מחאה לאומניים, כלכליים ורגשות פחד להצבעה למנהיג אופורטוניסטי של בדלנות גזענית אוטוריטארית.

גם פיטוריו של באנון על ידי טראמפ נתפסים על ידו כמהלך טבעי של הקרבה. אחרי שבעצם טראמפ אימץ את האידיאולוגיה האופורטוניסטית שלו לחלוטין הוא כבר לא נדרש למנטור שלו. המחויבות למטרה באה לידי ביטוי בעת כתיבת שורות אלו, תוך כדי ספירת הקולות הסופיים בבחירות 2020, כאשר היתרון של ביידן ברור. טראמפ לא מוכן להכיר בתבוסה שלו לביידן. הדהרמה שלו היא להיאחז בכסא, לעתור משפטית ולא לפנות את הבית הלבן, לא משנה מה המציאות.

המניעים להצביע לטראמפ הם מרובים, הוא אופורטוניסט לפי משנת באנון. הוא מרצה את כולם. לכל קהל הוא נתן את ליטרת הבשר שלו, גם אם הדברים סותרים אפילו את השקפותיו, אורח חייו ודמותו. למשל למעמדות הצווארון הכחול הוא נתן תקווה לשינוי כלכלי, ללאומנים הגזענים נתן את הניצחון על השחור אובמה ועידוד לעליונות הלבנה, לאבנגליסטים הוא נתן מקום מרכזי בהבאתם לטקסים רשמיים ומינויים ליועצים ותפקידי מפתח כמו סגן הנשיא למייק פנס, ויש דוגמאות רבות נוספות.

ועכשיו גם ברור למה בישראל והישראלים בארה"ב היו בעדו, בניגוד לקהילה היהודית האמריקנית שרובה תמכה באופן מסורתי בדמוקרטים ובבחירות 2020 בביידן. לישראלים לא אכפת מארה"ב, אכפת להם שטראמפ כביכול היה ידיד של ישראל ועשה עבורה דברים שאף נשיא אחר לא עשה כמו העברת השגרירות לירושלים, הכרה בסיפוח הגולן והסכמי נורמאליזציה עם מדינות ערביות.

באנון הוא פסאודו-אינטלקטואל גאון בהסברה, תקשורת ואסטרטגיה. שמערבב פילוסופיות שונות, מזרחיות ומערביות בצורה שטחית ואופורטוניסטית עם תרבות פופולארית. אומן הבולשיט, שמטרתו יצירת דמות כוחנית ששואפת לנצחון או מוות. הסרט חשוב ביותר להבנת התופעה המסוכנת הזו שניתן לכנות אותה בגדול "טראמפיזם". הרוח הזו משפיעה לא רק על הברקזיט בבריטניה אלא על רוח לאומנית פשיסטית ברבות ממדינות העולם, כולל ישראל. 

בסוף הסרט הכל נשרף.

ראיון עם ארול מוריס על הסרט לערוץ ReasonTV 8.11.2019

יום שבת, 7 בנובמבר 2020

החיים מעבר לגדר ההפרדה

צילום: נרדי גרין
עברו שנתיים מאז היינו אצל משפחת חליל במסיק זיתים, כחלק מהסיוע לחקלאים הפלסטינים שנמצאים מאחורי גדר ההפרדה וזוכים לנחת זרועו של הכיבוש. התמונות אמנם פסטוראליות אבל המצב רק נהיה יותר גרוע. הבניה שחונקת את הכפר רק מתגברת. דווחנו שלא רק שגדר ההפרדה סוגרת את הכפר מצד אחד, התנחלות הר גילה מצד שני, הגן הלאומי נחל רפאים מצד שלישי אלא שהולכים לבנות התנחלות חדשה ממערב
דווקא מחסום עין יעל שהיה אמור לעבור לנקודה אחרת על מנת למנוע מעבר פלסטינים לגן הלאומי, ובמיוחד למעיין עין חניה ששירת את תושבי הכפר במשך מאות שנים, עדיין לא עבר מסיבות שרובן ביורוקרטיות. וזאת למרות הטענה של הצבא שיש פה דחיפות ביטחונית שהופרכה לחלוטין, משום שכבר שנים שהמחסום לא עובר מיקום למרות שהמעיין נפתח לסירוגין למבקרים.
צילום: נרדי גרין
עבדנו נשים, גברים וילדים מירושלים, מעוטף עזה ומהתנחלויות בכרם של משפחת חליל, ליד ביתם שבתוך הכפר, במזג אוויר נפלא. העצים הניבו הרבה פחות משנים קודמות, כנראה בגלל סיבות של מזג אוויר והעבודה נגמרה מוקדם מהצפוי, גם בגלל שהיינו הרבה. המשתתפים היו אמורים להתחלק לשלוש קבוצות, אבל חקלאי אחד דחה את המסיק בגלל שהחלקה שלו בוצית מדי כך שקיבלנו תגבור של קבוצה שלמה.
שרירות הלב של הכיבוש הומחשה בצורה הטובה ביותר כאשר הקבוצה השנייה שהייתה אמורה למסוק בכרם של משפחת ברגות, שנמצאת מעבר לגדר ההפרדה פשוט סורבה לעבור על ידי משמר הגבול, למרות שהכל תואם מראש. צריך להבין שהמעבר מותר לחקלאים הפלסטינים רק לצורך המסיק ורק לתקופה מצומצמת במהלך השנה. וגם מרווח הזמן המצומצם הזה למסיק תלוי בשרירות הלב של המגבנ"יק התורן. הפעם כנראה קם על צד שמאל והקבוצה לא נכנסה למסוק.
צילום באדיבות: דהרמה מעורבות חברתית
חייבים להדגיש את הנקודה שאנשים מופרדים ממקור מחייתם על ידי גדר ההפרדה, הם נדרשים להיתר של הרשויות על מנת להיכנס לשטחיהם הפרטיים וההיתרים האלה לא רק שניתנים בקמצנות, אלא כמו בדוגמא שראינו, גם לאחר שיש היתר וגם לאחר שהכניסה מתואמת המגבנ"יק פשוט לא בא לפתוח. למה? ככה! לא ברור. וכך נותר לו אבו נידאל יושב מתוסכל, נשען על גדר ההפרדה, אני חושב שפחות הצטער על הסירוב לעבור ויותר על כך שאכזב את ידידיו משכבר הימים כשהבטיח להם את מה שלא היה יכול לקיים, מעין הפרה של קוד הכבוד של הכנסת אורחים שזהו העלבון הגדול ביותר. כשהתברר שאינם יכולים לעבור לשדה, לקח אבו נידאל את אורחיו אל חצר ביתו ושם סיפר להם את הסיפור שלו ואת המכאובים של חיים מאחורי הגדר. כל זאת בעברית מצוינת, שהרי הוא עבד במשך עשרות שנים בישראל ויש לו ידידים ישראלים רבים.
צילום: נרדי גרין
אבו נידאל חי בקו אווירי של קילומטר אחד מהבית שלי בגבעת משואה. אני משקיף על ביתו מחלון ביתי. אבל תהום מפרידה ביננו, התהום של הכיבוש. 
למרות שמנסים לדכא בכל האמצעים את תושבי אל-וולאג'ה (الولجة) על ידי הבנייה המאסיבית סביבם, הריסת בתיהם, אי מתן שירותים, אי אישור תכנית מתאר או מתן היתרים לבנייה, הם אינם משתמשים באלימות. זהו כפר שקט ושליו. 

תודה לאביב טטרסקי ול"דהרמה מעורבות חברתית" על ארגון הסיוע לאל וולאג'ה ועל האפשרות לסייע לשכנינו.