יום שני, 4 בספטמבר 2017

האמת החילונית - יובל נח הררי

תמונה באדיבות Ynet
אחד המניפסטים החילוניים החשובים ביותר התפרסמו על ידי פרופסור יובל נח הררי, מחבר רבי המכר "קיצור תולדות...". המאמר התפרסם במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" ביום שישי, 4.9.2017. תחת הכותרת: "האמת החילונית". לקריאת המאמר לחצו כאן.

יובל נח הררי, לא מזכיר ישירות אל הפורום החילוני אבל ברור שהוא מתייחס אליו. הררי אומר במפורש שהמאבק צריך להיות מאבק חיובי, לא מאבק נגטיבי של התנגדות. הפורום החילוני עשה עבודה מצוינת בהעלאת שיח ציבורי של התנגדות, עם מושג חדש: "הדתה". עיקרה של המאבק שמוביל הפורום הוא בהתנגדות לתכנים ובדרישה להקמה של זרם חילוני חדש בחינוך, לצד הזרמים האחרים. המאבק הזה הצליח לעורר הדים ותגובות ציבוריות רבות. אבל האם הוא בכיוון הנכון?
הפסקה הראשונה במאמר אומרת בתמצית את הכל:
"חילונים רבים מתרעמים לאחרונה על תהליך של הדתה במערכת החינוך. אך במקום להתמקד בדברים שרצוי להוציא מהכיתות ומספרי הלימוד, טוב יהיה אם החילונים יתמקדו במה שכדאי להכניס לשם. במקום להיאבק על הוצאת תכנים יהודיים מהשיעורים, כדאי להיאבק על הכנסת תכנים חילוניים, ולהתנגד לתכנים יהודים רק כשהם סותרים את ערכי היסוד של החילוניות.".
לאחר הפתיח הפשוט הזה הוא מפרט בצורה בהירה את הערכים שלדעתו הם לב היסוד שעליו צריך להיאבק. זה צריך להיות לב הגישה החילונית הומניסטית. הסיבה היא שחילוניים בוחנים דברים על פי משקלם הסגולי. על פי תכונותיהם. לא מתנגדים מראש בגלל שיש להם מקור סמויים, אלא מה הם אומרים. מה הערכים הנובעים מהם. יש טקסטים כאלה במקורות היהודיים. חילוני והומניסט צריך להכיר את הטקסטים היהודיים, להבין את ההשלכות הערכיות שלהם ולדעת לברור את המוץ מן התבן.

יום חמישי, 20 ביולי 2017

עירית לינור נכנסת עם הראש בכותל

תמונה באדיבות "הארץ"
צלמת: מיכל פתאל 
עירית לינור כתבה מאמר במוסף "הארץ", 7.7.2017, שכותרתו: "נכנסים עם הראש בכותל". עיקרו הוא מה פתאום שנגיד לדתיים מה לעשות עם הכותל? הנה ציטוט לדוגמא שבו היא "מגלה" שיש יהדות לפתע, אבל היא כחילונית מרגישה נחותה כלפי הדתיות:
"יש שיגידו שגם בלי המצוות החילונים הם לא פחות יהודים מהדתיים, ולכן הם צריכים להיות שותפים שווים בקביעת אופיו של הכותל. זה נכון עקרונית, אבל יש משמעות לקיום מנהגי הדת שלך, או לפחות להכרה שלהם, לפני שמתיימרים לפסוק הלכות. אני, למשל, תוצר אופייני של החינוך הממלכתי החילוני. עד מה התפלאתי לגלות, בשנה הראשונה באוניברסיטה, שהרמב"ם הוא פילוסוף בעל שם עולמי ולא עוד באבא מקברות צדיקים. כך שאני עדיין לא מרגישה בשלה לכתוב תפילה שוות ערך ל"עלינו לשבח", או להוכיח שאלוהים לגמרי סבבה עם נסיעה בשבת ועם רב ממין נקבה. בשביל זה צריך לחכות 500 או 600 שנה. או 2,000.".
היא יורדת על הרפורמים וקוראת להם: 
"קבוצה שולית. בארצות הברית הם אולי מעצור — לא יעיל במיוחד — כנגד התבוללות המונית".
גם אני חילוני, שמעריך צל ופולחן שופינג כהלכתו. אבל בניגוד לעירית לינור, אני לא מפקיר את הזהות היהודית שלי בידי אף אחד, לא בידי "סוכני קדושה טבעיים" ולא בידי המדינה. היהדות היא שלי. הכותל והר הבית הם חלק ממורשתי, ואני לא צריך לחכות 2000 שנה כדי להתאים את התרבות היהודית לנסיבות זמננו. זה מה שעשתה גם היהדות האורתודוקסית לדורותיה, לכן קוראים לזה "הלכה", מלשון, ללכת עם הזמנים. ההלכה התאימה את הפרקטיקה היומיומית לשינויים ההיסטוריים.
טועה עירית לינור לחשוב שלהיות יהודי חילוני זו משימה קלה. זה הרבה יותר קשה מאשר להיות דתי, משום שאין מסגרת קבועה, נוחה ושלווה אותה מקיימים ולה מצייתים. צריך תעצומות נפש גדולות כדי להיות חילוני. כפי שס. יזהר כתב במאמרו: "עוז להיות חילוני": 
"חילוני אינו חילוני מחמת ש"נתרוקן לו", מחמת ש"אמונתו נתייבשה", אלא מחמת שבחר לעמוד בעולם על חזקתו שלו, בלתי מודה באמונת הדתי, ובלתי נדון לחיי אמונה אחת, כל-כוללת, שלימה מאופק עד אופק, אמונת "כיפת הסלע". להיות חילוני, זה להיות בעל תביעה לריבונות על חייו. בלתי מחויב מראש למצוות או לחיובים שלא באו מהכרעתו ומהסכמתו האוטונומית, לרבות חולשתו, שגיאותיו ומחיר השגיאות, שעל ראשו."
הכותל כן מעסיק אותי. אני נמצא שם הרבה. לא כמקום פולחן, אני לא מאמין בקדושה אימננטית שיש לאבנים. אני לא חושב שיש אלוהים, ושמקום משכנו היה על הר הבית. המקום נתקדש על ידי בני אדם, כלומר, הבחירה האנושית במקום, הופכת אותו למקודש. הוא אתר מרכזי לתרבות ולהיסטוריה היהודית. זה לא אומר שאני מנשק אבנים ומניח פתקים, או מתפלל. זה אומר, כרב חילוני, שאני מביא לשם כלות וחתני בר ובת מצווה, וגם את בני שלי. ומסביר להם על מורשתם.
טועה עירית לינור לחשוב שהמאבק על מתווה רחבת התפילה בכותל הוא בין חילוניים לדתיים. המאבק הוא מאבק פנים דתי, בין הרפורמים, הקונסרבטיביים, לבין האורתודוקסיה והחרדיות. המאבק הוא על חופש הדת, על חופש הפולחן. מכיוון שכך, המאבק הוא נחלת החילוניים גם כן, משום שערכים אלה הם חלק מהחילוניות, יסוד מוסד בדמוקרטיה – שוויון בפני החוק בחופש לעבוד את האלוהים כרצונך. במגילת העצמאות כתוב במפורש שהמדינה "תבטיח חופש דת". אם הכותל הוא המקום העיקרי שחשוב לכל הזרמים היהודיים, חשוב לתת לכולם מקום שווה מול הכותל. 
טועה עירית לינור לחשוב שהכותל שייך רק למדינת ישראל, הכותל שייך לכל העם היהודי, לא רק למפלגות החרדיות בכנסת ישראל. כל העם היהודי זכאי לעמוד מול הכותל. מי שרוצה לקיים שם פולחן דתי בכל צורה שהיא יעשה זאת. לכן הכותל חייב להיות מנוהל לפי "תו תקן חילוני", כלומר, באמצעות מתן חופש פולחן לכל הזרמים היהודיים. רק כך הדתיים מכל הזרמים יוכלו להמשיך ולהתפלל. רק כך ירגישו כל הזרמים ביהדות שייכות לעם ולמדינה.
עירית לינור סוטה מהקו המסורתי בו החלה במאמרה: "מיהו חילוני חרד" שהתפרסם ב-1992 בעיתון "חדשות", בו היא מציבה ליהודי החילוני שתי אפשרויות: להיכנע לממסד הדתי ולתת לו לנהל את חייו היהודיים, או, להתנתק מהממסד הדתי על ידי הפרדת הדת מהמדינה. שם כתבה, על החתונה ברבנות:
"כל עוד אחינו שאינם שומרי מצוות מתחבאים מתחת לסינור ההורים ומשתפים פעולה עם הממסד הדתי בתחום שבו אפשר לא לעשות זאת - החילוני המצויץ הוא זה שדן אותנו לחיים בצל הדתיות המצויצת, עם החופה, המקווה והכוס השבורה".
החילוני המצוי אז היה זה שאינו נוקט עמדה. זה שנכנע לממסד הדתי. אבל עירית לינור קראה לו: אל תתחבא מתחת לסינור ההורים, נקוט עמדה, עשה משהו בחייך הפרטיים (בחתונה) על מנת לשנות את הסטטוס קוו הדתי. עשה כל שביכולתך על מנת שנחיה חיים חופשיים במדינת ישראל. הקו הזה המשיך בפרסומים אחרים שלה בהם היא כתבה שהיא "חילונית אורתודוכסית" וכיו"ב. אבל בשנים האחרונות, ואני מקווה שלא מתוך אופורטוניזם, היא שינתה את עורה וכעת היא אומרת לחילוניים לא להתערב בנעשה משום שהיהדות היא הקניין הבלעדי של הדתיים. לנו כחילוניים אין מה להתערב בה, הרפורמים הם שוליים, הם משמשים רק "מעצור, לא יעיל במיוחד, כנגד התבוללות המונית", והם בכלל לא חיים בארץ, אז אין להם רשות דיבור. 
היהדות, אליבא דלינור, היא נחלה של המיעוט האורתודוכסי בעם היהודי. גם אם נניח שזה כך, ואסור לנו כחילוניים לתת הוראות לדתיים מה לעשות עם הכותל, למה כתבת את המאמר הזה שמביע עמדה על נושא שאת אומרת שאסור להביע בו עמדה כחילונית?

יום רביעי, 19 ביולי 2017

ביקורת Sim2Fly לחו"ל - לא למאותגרים טכנולוגית

אם רציתם סים לטיסה לחו"ל, Sim2Fly הוא פתרון מצוין. אבל הוא אינו חף מבעיות. 
אני משתף מנסיוני בשתי נסיעות לחו"ל, אחת קצרה לסוף שבוע בפורטוגל לצורכי עבודה, והשנייה ארוכה - שמונה ימים לנופש משפחתי בגרמניה. 

יתרונות 

  • זול - רכשתי בגרופון. לסוף שבוע בפורטוגל - עלה 99 ש"ח. לשמונה ימים בגרמניה עלה 139 ש"ח (אפשר עד עשרה ימים). רכשתי לנסיעה הארוכה שני סימים - אחד לי ואחד לבני, בן ה-12, שלא יכול להתנתק מהסנאפצ'אט. העלות לשני כרטיסי סים: 278 ש"ח. הרבה יותר זול מכל מפעיל בארץ.
  • ללא הגבלה - יש שיחות חופשיות, לארץ ומהארץ, ושיחות מקומיות חופשי. יש אינטרנט ללא הגבלה וזה היתרון הכי משמעותי מבחינתי. אני שונא כשאני צריך לעשות חשבון בכמה מגה גלשתי היום.
    הדבר החשוב מבחינתי הוא כמובן Waze שעבד ללא תקלות בליסבון, פורטוגל. באיזור היער השחור, בגרמניה, יש חלקים שבהם אין קליטת סלולר, אבל אם קבעתם מסלול מראש לא צריכה להיות בעיה. בנוסף, אני ממליץ להכניס להגדרות גם מחוון מהירות וגם התרעה במקרה שעוברים את המהירות המותרת.
    לא הזיק שברכב ששכרנו היה CarPlay של אפל, כך יכולתי להשמיע בנסיעה לילדים את טייכר וזרחוביץ' ברדיו תל אביב, דבר שמאד הרגיע את הנסיעות הארוכות. בנוסף, ביישומונים הרלוונטיים, יכולתי לראות חדשות מהטלוויזיה בארץ וקראתי עיתונים כדי להתעדכן בפיגוע השבועי לילד... כמובן שיחות וידאו WhatsApp עם ההורים של אשתי ממרומי הרכבל בטודנאו ובפלדברג כך שהם ראו איפה אנחנו נמצאים. שלחנו לכל מי שהתעניין תמונות ווידאו במהלך הטיול. הכל בצורה חלקה.
  • המספר הישראלי נשמר - מי שמתקשר מהארץ מגיע למספר ללא בעיות, אם יש קליטה.
  • אפשרות לתקשר עם שאר חברי הקבוצה המטיילת בחו"ל - הטלפונים שמשו כמו מכשיר קשר. אם התפצלנו, דאגנו שלכל חלק מהקבוצה יהיה מכשיר טלפון וכך שמרנו על קשר ולא הלכנו לאיבוד.

חסרונות

  • אין SMS - חסרון לכל מי שמשתמש תדיר במסרונים. אבל חשוב מכך חסרון ביכולת להתקשרות מול חברות שמבקשות הזדהות באמצעות קוד שהם שולחים לך. למשל, אם שכחת את הקוד הסודי באשראי ואתה רוצה להיזכר אתה חייב יכולת למסרונים, או להטריד מישהו בארץ שיקבל את המסרון וילחץ על קישור שיוביל לקוד הסודי ולאחר מכן ישלח לך.
  • מסובך להפעלה - לאחר הקניה, מקבלים הודעה שתקבל את ההוראות. ביום שלפני הנסיעה ואכן כך היה. קיבלתי הודעה עם הוראות מהיכן לאסוף, יחד עם רשימה ארוכה כאורך הגלות להפעלת הסים. בין ההוראות - הורדת אפליקציה, הרשמה לאפליקציה עם קוד, העברת שיחות למספר מסוים בחיוג ארוך, החלפת סים, הוראות חיוג מהאפליקציה (אפשר לחייג רק מהאפליקציה), אם יש צורך - שינוי הגדרות בטלפון, בחזרה לארץ יש להחליף חזרה את הסים, לחייג לביטול הפניית שיחות, להחזיר את הסים למקום שבהודעה ולשלוח הודעה שהוחזר.
  • לא כל המדינות נתמכות - יש רשימת מדינות נתמכות. כך למשל, במעבר דרך איסטנבול לא היה שרות משום שטורקיה לא ברשימת המדינות.
  • איכות השיחות הסלולריות לא גבוהה - משום שהשיחות עוברות באמצעות מספר בינלאומי, כל שיחה היא כמו לחייג לחו"ל, לא תמיד איכות השיחה טובה. ב-WhatsApp, לעומת זאת, השיחות באיכות מצוינת, גם בוידאו.
  • אין אפשרות Tethering - כלומר יצירת נקודה חמה אלחוטית (Wi-Fi HotSpot) שבה טלפונים אחרים יכולים לחלוק את הגלישה דרך המכשיר שלך. הכרטיס הוא אישי וברור למה.
  • אין שרות לקוחות מסודר - במובן של מיקום גאוגרפי שאליו אפשר לגשת. אבל כל השאלות שלי נענו באמצעות הטלפון ויותר מכך ב WhatsApp בצורה מידית. אבל המיקום של לקיחת והזמנת הסים משתנה באופן תדיר. בפעמיים שלקחתי והחזרתי סים ביקרתי בשלושה מקומות בנתב"ג.

לסיכום

מומלץ מאד לכאלו שיש להם התמצאות טכנולוגית קלה ואינם זקוקים לSMS באופן נואש. מבחינתי לא הייתה בעיה למלא אחר ההוראות, אבל מי שאינו רגיל במעין אלו, לא מומלץ לנסות.
זו דרך מצוינת לחסוך בעלויות התקשורת ולספק לכל המשפחה סים אישי. לשמור על קשר לארץ, לעבודה, דואר אלקטרוני וכל השירותים הסלולריים ללא הגבלה.
-------------------------------------------------------------------------------------
עדכון 11.9.2017
בפעם השלישית בה השתמשתי בsim2fly, הייתה בעיה עם שרות הלקוחות. הלכתי על פי ההוראות לקחת את הסים מקופסא שאמורה להיות תלויה על הסורגים בסניף דואר ישראל שכבר היה סגור בשעה הזו. יום שישי, אחרי הצהריים, הטיסה אמורה לצאת ב 17:40. אני מצרף כאן את חילופי הדברים עם נציג שרות הלקוחות שלהם כדי להמחיש את שהיה.
ליחצו לראות את חילופי הדברים
כשהלכתי לקחת את הסים לא הייתה קופסא ולא היה נציג כפי שרשום בהוראות ההפעלה. ואז שלחתי הודעה בווטסאפ. לפני טיסה יש מספיק לחצים ואתה לא צריך להיות לחוץ ממשהו כזה. לקח לנציג 28 דקות לחזור אלי. כמעט חצי שעה מורטת עצבים שבה שקלתי לעשות חבילה בספק הסלולארי שלי. אבל הסאגה לא הסתיימה בחצי השעה הזו אלא רק כ-50 דקות מרגע שהגעתי, כשהוא קבע שהוא יבוא לשדרות הממריאים וימסור לי את המעטפה ביד. הוא אכן הגיע ומסר לי אותה, ללא מילת התנצלות וכמעט האשים אותי באי הגעה בזמן לפני הצ'ק אין. 50 דקות מבוזבזות ומורטות עצבים שלא צריכות להיות ברגעים שלפני טיסה כשכל הזמן שלך מתוכנן למטלות אחרות בנמל.
אכזבה נוספת היא שינוי התנאים של הסים, עכשיו האינטרנט ללא הגבלה: "למעט יוטיוב ואפליקציות מוזיקה וסרטים שימוש לא תקין יגרור ניתוק הסים." כלומר, האינטרנט כבר עם הגבלה. לא כמו שהיה בעבר.
בעיה נוספת היא הצורך להחזיר את הסים במעטפה לתיבה האדומה של דואר ישראל, עם ציון כתובת. במקרה הייתה לי מעטפה בשעה 5:30 לפנות בקר. אבל מה היה קורה אילו לא הייתה לי מעטפה? אמנם לא צריך לבייל אותה, אבל זה מתכון לשיבושים נוספים.
נקווה ששרות הלקוחות שלהם ישתפר.

יום ראשון, 9 ביולי 2017

קליפ החתונה של אנה ואלכס נובמבר 2016


לאנה ואלכס, זוג מקסים, ערכתי טקס יהודי חילוני ב"אחוזת מארגו" ברחובות, בנובמבר 2016. מזג האוויר האיר לנו פנים.

אנה ואלכס חתמו על הכתובה השוויונית, החליפו טבעות וקידשו האחד את השנייה בצורה הדדית. שניהם שברו כוסות בסוף הטקס. 

את השמחה של האירוע ואת האלמנטים של הטקס אפשר לראות בקליפ החתונה. הקליפ משלב את "Smoke On The Water", יחד עם אלמנטים ציוניים - הם הצטלמו בבית הרצל, בחולדה... 

יום שישי, 7 ביולי 2017

כנס השידוכים הגדול בעולם


תמונה באדיבות Ynet (צילום: אורן אהרוני)
המכביה ה-20 שנפתחה בירושלים ב-6.7.2017 סיפקה את אחד הרגעים היותר מביכים בתולדות המכביות, אולי קצת פחות מאסון "גשר המכביה"...
באולימפיאדת הנימולים ובנות ישראל הכשרות, הייתה קריאה של נשיא המדינה ושל ראש הממשלה: "הגעתם הבייתה", ישראל היא הבית שלכם.  אם לא הבנתם את המסר הסמוי צריך לעשות עלייה, להגר ומיד למדינת ישראל.
אם זה לא הספיק הייתה גם "חתונה בהפתעה". ב Ynet דווח ש"חבר המשלחת הקנדית, שחקן ההוקי קרח אבי שטיינברג, נישא על הבמה המרכזית לבת זוגו רייצ'ל, שהתגיירה לפני כשנה. רייצ'ל ידעה כי תעלה על הבמה, אך נאמר לה שהזוג רק יקבל ברכות על אירוסיו. במקום זאת, היא קיבלה חתונה בהפתעה, כאשר מי שהשיא את הזוג היה הרב אבי פאופקו, שעבר עם רייצ'ל את הליך הגיור". 
זה כבר לא רמז, כמו למשל ב"תגלית", שם מכניסים לחללים סגורים (אוטובוסים למשל) רווקים ורווקות יהודיים בתקווה שיקרה משהו, כאן הסמל אליו צריך לכוון היה כבר על הבמה, גלוי לעיני כל - המטרה היא להתחתן. המכביה הפכה להיות לכנס שידוכים וזיווגים למי שעדיין לא מצאו בן או בת זוג. המסר הוא: הכנו עבורכם מאגר גנים מצוין, גם יהודים ויהודיות וגם ספורטאים וספורטאיות, רק תבחרו. שידוך הגון וזיווג מצוין, באידיש זה נשמע יותר טוב... ותראו את המודל שאליו צריך לשאוף - חתונה יהודית כדת משה וישראל, חופה וקידושין עם רב.
על החתונה עצמה נאמר שהיא לא הפתיעה אף אחד, משפט הקידושין שהכלה אמרה, כבר היה מוכן מראש והיא אמרה אותו בצורה יפה ואפילו העניקה טבעת לבן זוגה, מה שאולי יכול להיות עילה להפקעת הקידושין. טקס הומניסטי של רב אורתודוקסי זו פעם ראשונה שאני רואה. כל הכבוד! לא הייתה כתובה, כנראה בגלל קוצר הזמן ולכן הלכתית אין פה גמר נישואין. הם כנראה יצטרכו לחזור על הכל מחדש לאחר שיירשמו לנישואין איפה שהם חיים.
על הרב אבי פופקו שניהל את הטקס, כתוב במרשתת ש"גדל במונטריאול, קנדה, למד ב'שער התורה' - גרונדו, ישיבת מיר בירושלים, ובכולל גרוס לפני שלמד הסטוריה יהודית ופילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר אילן. הוא היה רב ב"הלל" בהרוורד בשנים 2005-2007, ולאחר מכן לימד בישראל במשך ארבע שנים, בתחילה במכון פרדס ולאחר מכן במדרשת עין פרת. הוא היה רב קהילה בצפון מסצ'וסס 2011-2016. לאחרונה חזר לארץ עם אישתו שפרה ושלושת ילדיו. אבי אוהב את המשפחה שלו, משחקי וידיאו, את מדינת ישראל, שלמה קרליבך ופוטבול אמריקאי." היום הוא אחד המרצים במדרשת עין פרת וכנראה מתגורר בכפר אדומים. בטקס עצמו הוא היה חביב ונחמד, את הטקסט ירה במהירות אדירה, ואפשר להבין למה, מגבלות הזמן של שידור חי בערוץ 2 בפריים טיים מול כל עם ישראל וגם מול כל העם היהודי.
בסך הכל מפגן דביק ומיותר של לאומנות ואתנוצנטריזם. נאחל הצלחה ושמחה לזוג הצעיר.

יום שבת, 1 ביולי 2017

עיצוב מחדש לאתר טקסים

למרות שאתר "טקסים" קיים כבר מ-2004, כלומר כ-13 שנים. מתיחת הפנים האחרונה שהייתה לו, הייתה לפני 7 שנים. הגיע הזמן לחדש ולכן עיצבנו מחדש את האתר, התאמנו אותו לניידים ועשינו אותו יותר ידידותי למשתמש. אתם מוזמנים לבקר ולהתרשם. לחצו על התמונה ובקרו באתר.
 אתר טקסים

יום רביעי, 21 ביוני 2017

מכתב תודה מסינדי ורז מאי 2017

לסינדי ורז ערכתי טקס נישואין יהודי חילוני ב 9.5.2017 ב"אחוזה", בבית חנן. בחור ישראלי ובחורה מקוסטה ריקה שחיים שם ובאו לארץ במיוחד כדי לחגוג את הטקס והמסיבה עבור החברים והמשפחה.
כעבור חודש וחצי קיבלתי את מכתב התודה הנפלא שאני מצרף כאן. תענוג לקבל מכתב כזה. כמו שכתבתי בתשובה שלי לסינדי ורז - אלו הדברים שנותנים לך כוח להמשיך.
ליחצו על התמונה כדי להגדיל את הכיתוב