‏הצגת רשומות עם תוויות יהדות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יהדות. הצג את כל הרשומות

יום שני, 6 ביולי 2026

סיור לעין כרם 17.7.2026

הילדים ב"חופש הגדול", אנחנו אחרי חגיגות ה-250 לארה"ב, בעיצומו של המונדיאל והמכביה שהחלה בירושלים. הסיור הבא נועד כדי לצאת קצת מהטירוף שקורא בעיר העתיקה בירושלים, במיוחד סביב הר הבית בימי בין המצרים. והוא יהיה לשכונה הציורית והמקסימה עין כרם.
נפגש בשעה 9:00 בבוקר בחניון הציבורי של עין כרם (חניה חינם), ברחוב מבוא השער 4. נסיים שם את הסיור.
אפשר יהיה אחר כך ללכת לאחת המסעדות הרבות והטובות של עין כרם כי זו שכונה תיירותית עם המון מבקרים מכל העולם. על השאלה היא למה באים לעין כרם מכל העולם נענב במהלך הסיור.
מספר המקומות מוגהל וכדאי להירשם בהקדם בקישור הבא:
אז אם אתם לא בחו"ל ולא קבעתם תכניות ליום השישי הזה, אתם צפויים לחוויה אירופית בישראל כשנתראה ביום שישי 17.7.

יום ראשון, 11 באפריל 2021

תפילה חילונית לשלום המדינה 2021

צילום: Pixabay
התפילה הדתית לשלום המדינה אינה עתיקה, אלא חדשה. היא אינה קדושה, אלא מקודשת בידי אדם. היא לא ירדה משמיים, אלא נכתבה בידי בני תמותה. היא אינה מייצגת את כלל היהודים אלא עמדה פוליטית מסוימת. הגיע הזמן לתפילה חילונית לשלום המדינה, הראויה להיאמר בפי כל.

לפני 13 שנה העליתי לראשונה את התפילה החילונית לשלום המדינה, שערכתי, לבלוג. הנה נוסח מותאם לימינו, מתוקן ומנוקד, לתפילה חילונית לשלום המדינה, לכבוד יום העצמאות הקרוב למדינת ישראל. לשימוש הכל:


תְּפִלָּה חִלּוֹנִית לִשְׁלוֹם הַמְּדִינָה / הָרַב נָרְדִי גְרִין

שֶׁתְּהֵא מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁנַת ע"ג לְעַצְמָאוּתָהּ, לִכְלֵי רָאוּי לְחַיִּים טוֹבִים לְכָל תּוֹשָׁבֶיהָ. 

שֶׁיִּשְׂרְרוּ בָּהּ הָאַהֲבָה, הָרֵעוּת וְהָאַחְוָה, 

שֶׁיִּרְחֲקוּ מִמֶּנָּה שִׂנְאָה אֵיבָה וְקִנְאָה. 

וַתִּמָּלֵא רֹגַע, שָׁלוֹם, שַׁלְוָה וְשִׂגְשׂוּג. 

מִי יִתֵּן וְתָמִיד תְּהֵא אוֹר לַגּוֹיִים. 

שֶׁנַּגְשִׁים בִּמְלוֹאוֹ אֶת חֲזוֹנָם שֶׁל מְיַסְּדֶיהָ כְּפִי שֶׁנֻּסַּח בִּמְגִלַּת הָעַצְמָאוּת:

"מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תְּהֵא פְּתוּחָה לַעֲלִיָּה יְהוּדִית וּלְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת; תִּשְׁקֹד עַל פִּתּוּחַ הָאָרֶץ לְטוֹבַת כָּל תּוֹשָׁבֶיהָ; תְּהֵא מֻשְׁתָּתָה עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל; תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין; תַּבְטִיחַ חֹפֶשׁ דָּת, מַצְפּוּן, לָשׁוֹן, חִנּוּךְ וְתַרְבּוּת; תִּשְׁמֹר עַל הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל כָּל הַדָּתוֹת; וְתִהְיֶה נֶאֱמָנָה לְעֶקְרוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל מְגִלַּת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת".

בְּרוּכִים עוֹשֵׂי הַשָּׁלוֹם וְהַחוֹתְרִים לְדוּ קִיּוּם בֵּין הָעַמִּים.

בְּרוּכִים הַשּׁוֹמְרִים עַל הַחֹפֶשׁ וְהַדֵּמוֹקְרַטְיָה.

בְּרוּכִים הַשּׁוֹקְדִים עַל בִּטְחוֹן הַמְּדִינָה. 

תְּחַזֵּקְנָה יְדֵי הַמְּגִנִּים בְּעֹז וּבִגְבוּרָה.

מִי יִתֵּן וְיָשׁוּבוּ בְּשָׁלוֹם כָּל הַשְּׁבוּיִים וְהַנֶּעֱדָרִים. 

בְּרוּכִים אַתֶּם תּוֹשָׁבֵי הַמְּדִינָה הַמְּקַיְּמִים אֶת הַמְּדִינָה בְּאֶבְרַת חַסְדֵיכֶם, וּבְיָגִיעַ כַּפֵּיכֶם. שִׁלְּחוּ אוֹרְכֶם וַאֲמִתְּכֶם לְרָאשֵׁי הַמְּדִינָה, שׁוֹפְטֶיהָ וְנִבְחָרֶיהָ, וּתְקָנוּם בְּעֵצָה טוֹבָה לְנַהֵל אֶת הַמְּדִינָה בְּיֹשֶׁר, בַּהֲגִינוּת וּבְאַהֲבָה.

בָּרוּךְ עֲמַל כַּפָּיו שֶׁל הָאָדָם הַיּוֹצֵר, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיַּמְנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה, לִחְיוֹת בִּמְדִינָתֵנוּ.

אָמֵן סֶלָה!

יום שלישי, 8 בספטמבר 2020

שאלת רב: האם אפשר לגייר קטין ללא ברית מילה

 שאלה: אני בת לאב יהודי, גדלתי בארץ, נישאתי ללא יהודי ויש לנו ילד בן 5. במסגרת גיור רפורמי שאני עוברת הרב המליץ לנו לגייר את בננו, כאופציה ואני גם רוצה שיתגייר כחלק מתהליך רוחני שאני עוברת. אבל, במסגרת ההסכם שיש לתנועה הרפורמית עם המדינה הוא יהיה חייב לעבור ברית מילה. בן זוגי ואני מתנגדים לברית המילה. האם יש אפשרות לגיור ללא ברית מילה?

תשובה: הדילמה מובנת, מה עוד שקיומה של עורלה אינה מורידה כהוא זה מיהדותו של אדם, היא רק יכולה למנוע ממנו להתגייר. במדינת ישראל על מנת שגר יקבל מעמד רשמי במרשם האוכלוסין כ"יהודי" יש חובה לקיומה של ברית המילה. 

בעיני ההלכה החילונית, אין חובה בכלל בתהליך גיור משום שההחלטה על זהותו של אדם היא ההגדרה העצמית שלו ולכן יש מה שנקרא: "אימוץ" של אדם אל התרבות בעקבות שינוי בהגדרתו העצמית. לכן, כל עוד את מוכרת כאזרחית מדינת ישראל וגם הוא יוכר כאזרח בעקבותייך לאחר עיבוד כל הבקשות, הרי שאין בכם שום פסול. אתם בני אדם שלמים ותוכלו לבחור את דרככם בחיים. אף אחד לא יכול להטיל בכך ספק ואין לכם ממה לחשוש.

אין אפשרות לגיור רשמי ללא קיומה של ברית מילה, לצערנו הרב. אחת האופציות היא לשקול את הדחייה של התהליך עד להגעתו של הילד לגיל שבו הוא מודע למעשיו ויכול לבחור אם ירצה להתגייר ולעשות ברית מילה. מהצד השני, אין חובה כלל להתגייר, או להתנתח לשם כך.

אני מאחל לכם בחירה מוצלחת ומועילה וחיים מלאים ומאושרים.

יום שני, 30 באוקטובר 2017

בר מצווה ברוח חילונית שוויונית בכותל המערבי

לאחר טקסי בר ובת מצווה שערכתי לאחרים, הגיע זמן בר מצווה לבני בכורי נדב, שהגיע לגיל מצוות. כמובן שבדרך לחגיגות היו החרדות של מה יבחר לעשות. אחד העקרונות החשובים בתפיסה החילונית הוא הבחירה החופשית, שואלים את הנער לרצונו.
ברקע יש את קבוצת השווים שלו ואת הנורמות לעריכת טקסי בת ובר מצווה.
נדב מנחה את הסיור
צילם: נעם תור
מכיתה ו', כאשר הבנות בשכבה היו בנות מצווה, הוא הלך אחת לשבוע או לשבועיים למועדון ריקודים כדי לחגוג "בת מצווה". כמובן שלא הייתה אף בת מהכיתה או מהשכבה או מהחברים של נדב שההינה לעלות לתורה באיזשהו זרם יהודי, או לעשות משהו שונה. הבנים, בחטיבת הביניים עלו לתורה בצורה אורתודוקסית, בדרך כלל בשילוב של מסיבה, או במלון שיש בו גם בית כנסת וגם אולם אירועים או בבית כנסת עם אולם אירועים או מסעדה בקרבת מקום.
היו אם כן שתי ברירות - האחת ללכת בעקבות כולם ולעשות טקס אורתודוקסי, או לבחור בדרך החילונית הומניסטית שעיקרה הוא בחירת מטלה של אחריות ובגרות שיכולה להיות סביב הפרשה בתורה, אבל יכולה להיות גם שונה.
כבר שנה לפני המועד ביקש ממני נדב שאעלה אותו לתורה בכותל, הוא כבר ראה אותי מכין חתני בר מצווה וגם היה בטקסים שערכתי ולכן הבחירה שלו הייתה מתוך הכרות עם הברירות השונות.
נדב מנחה את הסיור
צילם: נעם תור
ניתנה לו ברירה גם לבחור את התוכן מתוך התנ"ך שהוא רוצה, הוא בחר את הפרשה על פי תאריך הלידה שלו שהייתה פרשת ניצבים בספר דברים. 
החלטה הבאה הייתה להחליט על מסגרת לטקס ולמסיבה. הבהרנו לו שלא יהיה מועדון ולא ניסע ל"טיול בר מצווה" למשחק כדורגל בחו"ל, או טיול בחו"ל אחר. הוא ביקש לערוך מסיבה לחברים הקרובים על חוף הים, ללא קשר לאירוע למשפחה, בר מצווה עם תריסר חברים קרובים, בסופשבוע, על חוף הים. הם עשו סוג של קמפינג בגן הלאומי אשקלון ועשו לו מעין טקס של החברים עם ברכות.
אירוע בר המצווה היה אירוע למשפחה הקרובה אבל מה שהיה חשוב היה התוכן. התהליך לבנייתו היה בנוי מכמה שלבים. השלב הראשון היה לימוד והבנה של פרשת ניצבים. לאחר מכן שתי מטלות שנגזרות מתוך הפרשה, ראשית לדעת לקרוא בהגיה נכונה את הפסוקים הנבחרים מול קהל והשנייה לכתוב דבר תורה עם מסר אקטואלי על הפסוקים שנקראו.
נדב קורא בתורה
צילם: נעם תור
השלב השני היה הכנה למטלה השנייה והיא הנחיית סיור למשפחה בגן הארכאולוגי ומוזיאון מרכז דוידסון בכותל.
שלושת המטלות האלה הן המוקד של בר המצווה - קריאה בתורה, פרשנות אישית ואקטואלית על הפרשה והנחיית סיור באתר מורשת וארכאולוגיה.
את ההכנה לסיור עשינו באמצעות שני ביקורים מקדימים, הראשון בסיור עם מדריכה מטעם המקום והשני כדי לחזור על הפרטים, לקבוע את התחנות בהן עוצרים ולשים דגשים בהנחיה.
מלבד המשפחה הקרובה הצטרפו אלינו לסיור 5 חברים קרובים של נדב, כך שבסיור היו כ 20 אנשים הסבים הדודים, בני הדודים והחברים.
היום עצמו החל אצלנו בבית בכיבוד קל. משם לקחנו הסעה משותפת לכולם ישירות אל הגן הארכאולוגי. התחלנו בסיור בהנחיית נדב, שעשה עבודה מצוינת, יחסית לכך שזהו הסיור הראשון שהוא מנחה והפעם הראשונה שהוא עומד בפני קהל.
בפעם הראשונה שבישרנו למשפחה כי הטקס יהיה בכותל נתקלנו בתגובות קשות שעיקרן היה: למה שם? מה אתה דתי? למה אתה מקדש אבנים? וחלק איימו שלא יבואו בתירוץ שיש שם בעיות ביטחוניות. ביום עצמו עוד נשאלו שאלות אם צריך לבוא בבגדים צנועים לכותל...
נדב קורא בתורה
צילם: נעם תור
המסרים העיקריים שנדב העביר בסיור, מלבד הפרכת המיתוסים שהכותל המערבי הוא קיר של בית המקדש ושחומות העיר העתיקה נבנו על ידי שלמה המלך, היה שלמקום בו אנו עומדים אין קדושה אימננטית, אלא הוא תוצר של בחירה ובנייה אנושית, וגם הרס וחורבן אנושיים. אין קדושה באבנים. אבל זהו המרכז הרוחני וההיסטורי של עם ישראל ואין בעלות לזרם אחד על המקום הזה. 
בתום הסיור, הוצאנו את ספר התורה ממרכז דוידסון והתמקמנו בקרבת קשת רובינסון לטקס בר המצווה.
התחלנו בקריאה בתורה אותה התחיל נדב בצורה נכונה ומדוייקת, לאחר מכן הצטרפו לקריאה בני המשפחה האחרים שהסכימו לקרוא. דבר התורה של נדב התמקד בפסוק הראשון בפרשה: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל", ובמיוחד במילה "כֻּלְּכֶם" והדרש היה על הנושא של שוויון בפני החוק והיחס אל הגר העולה מתוך הפרשה, עם דוגמאות אקטואליות.
לאחר מכן היו ברכות אישיות של כל בני המשפחה בסגנון של עצה לחיים. הברכות היו מרגשות מאד. 
נדב דורש על הפרשה
צילם: נעם תור
אני אמרתי בטקס שנדב, שימח אותי מאד בבחירתו. ושהדברים החשובים לי להנחיל לו גולמו בטקס, והם תיקון עבורי. אני מהגר בן למשפחת מהגרים. לכן, הדבר החשוב היה לספק לו זו זהות יציבה במובן האישי. כלומר, שפה ומקום. וגם משפחה, משום שלי לא היה אבא כשחגגתי בר מצווה, אף אחד לא שאל אותי איך אני רוצה לציין את המועד. הודיתי לו על שאיפשר לי את ההישג הגדול של להיות לו לאב, בבר המצווה. ועל כך שהיה לי לבן, ולימד אותי, כבן בכור להיות אבא. 
חתמנו את הטקס, עלינו על ההסעה וחזרנו הבייתה שם ציפתה לכולם ארוחה חגיגית שהכנו ענבל ואני.
לאחר הארוחה, צפינו בסרט/מצגת של תמונות וסרטונים מ 13 שנות חייו של נדב ושיחקנו במשחק ידע אינטראקטיבי שכותרתו הייתה: "עד כמה אתם מכירים את נדב?" עם שאלות על הדברים האהובים על נדב.
ביום שאחרי, נדב הודה לי על כל היום ואמר לי שהיה כיף גדול. מבחינתי זו היה הדבר החשוב ביותר.
צילום: נעם תור

יום חמישי, 3 במרץ 2016

טעות במאבק של נשות הכותל

פרופסור שולמית מגנוס ממקימות נשות הכותל, פרופסור לתולדות עם ישראל ב"אוברלין קולג'" באוהיו בארה"ב, פרסמה מאמר בYnet יהדות שכותרתו: ""נשות הכותל"? אאוט: לא מוותרות על הכותל המערבי". עיקרו של מאמר הוא בעצם ביקורת על הסדר הפשרה ההיסטורי שמשמעותו היא בניית רחבת תפילה נוספת בחלק מהכותל המערבי שיהיה פתוח לתפילה לכל ללא אפלייה מגדרית או אחרת. (על כך כבר כתבתי כאן).
 המאמר בעייתי ביותר משום שיש בו עובדות שאינן נכונות, ומעמיד את נשות הכותל באור מגוחך.
כותבת שולמית מגנוס: על "קשת רובינסון": "מתחם צדדי שאינו נמצא מול הכותל עצמו". העובדות אומרות אחרת: הכותל המערבי אורכו 488 מטר. מתוכם גלויים רק כ-66 מטרים לרחבת התפילה המרכזית, ועוד כ-80 מטרים בגן הארכאולוגי, מה שמגנוס מכנה בטעות "קשת רובינסון" הוא בעצם כרכוב קטן בכותל המערבי, שריד למעבר כניסה להר הבית.
בתכנית הפשרה שהתקבלה, אם וכאשר תיושם, תבנה מרפסת גישה לכותל המערבי בחלק של הגן הארכאולוגי שתהיה פתוחה לכולם, וכנראה תהיה אפילו יותר גדולה מרחבת התפילה המרכזית. האם מגנוס לא מכירה את זה? אם היא לא מכירה זו בורות. אני לא מאמין שהיא לא מכירה את העובדות. זו בעצם ביקורת חריפה על לטעמי ההסדר שהושג, תוך מחאות של החרדים, מהווה הישג במלחמה על שינוי הסטטוס קוו ופתיחת שוק הדת לתחרות חופשית. כתיבת המאמר היא מעשה של לשפוך שמן על מדורת ההבלים הזו שנקראת הכותל המערבי. את תחושתי לגבי מדורת ההבלים הזו ביטא יפה ליאור שליין בתכנית "גב האומה": 
"תודה רבה לכן נשות הכותל על המאבק שלכן להתפלל עם טלית ותפילין בכותל המערבי. נשים פמיניסטיות, מודרניות ואינטלגטיות שנלחמות על זכותן להתעטף בחתיכת בד ורצועות עור, להתפלל לאל יודע כל ולדחוף פתק מנייר לחור בקיר... סליחה, סליחה, זה 2016, גברים לא יכולים למנוע מנשים להיות פרימיטיביות..."
או כפי שכתב מאיר שלו בידיעות אחרונות:
"...כל אחד רוצה נתח מהכותל, וכיוון שגם אני יהודי, אצטרף גם אני למהומה, כי מדוע יקופחו יהודים כמוני? גם אני רוצה מקום משלי, שיוגדר כרחבת התפילה של אנשים שלא הולכים אל הכותל ולא מתפללים בו, ובאופן כללי לא משתטחים, לא מנשקים ולא פוקדים מקומות שיהודים אחרים נתנו להם מעמד של קדושה. היהדות שלי אינה פולחנית, והכותל, מבחינתי, הוא מקום היסטורי חשוב מאד. על כן אני דורש שגם לי תהיה שם רחבה קטנה, שאליה לא אגיע ובה לא אתפלל, לא אתחב פתקאות, לא אחבוש כיפה מנייר שאיזה נודניק יגיש לי, לא אריב עם אף אחד ולא אשבע אמונים לצה"ל. גם לי ולדומים לי מגיע מקום בכותל."
כנראה שזו טכניקה של נשות הכותל - הן עושות פרובוקציה ומפגינות ואז הן מגיעות להסכם פשרה ולאחר מכן מערערות עליו באמצעות פרובוקציות, הפגנות ופנייה לבית המשפט עד שהן מצליחות להגיע לפשרה נוספת. שלא תבינו לא נכון, אני בעדן והלוואי שתצלחנה. אבל אמירה של עובדות לא נכונות וביקורת כזו, סמוך כל כך למה שהן הגדירו בעצמן כהישג מזהיר והיסטורי, מעמידה אותן באור מגוחך ופוגעת במאבקן שלהן. אני יכול לנחש שפרופסור שולמית מגנוס, כוונתה טובה, היא רוצה לפתוח את רחבת התפילה המרכזית לתפילה שוויונית. הבעיה עם הדבר הזה היא שמעמד רחבת התפילה המרכזית הוא כשל בית כנסת אורתודוכסי, אפשר לומר אפילו מתחרד. מעמד שמוקנה בצורה חוקית, אין סיכוי להפוך אותו לבית כנסת רפורמי, וגם לא צריך, משום הפשרה מאפשרת רחבת תפילה שוויונית בחלק מהכותל המערבי. לכן לא מובן, לא פרגמטית ולא אידיאולוגית, לאן חותרות נשות הכותל. ראוי היה שהמאמר לא היה נכתב, או לפחות היה מביא את הביקורת בצורה קצת יותר הוגנת.

יום ראשון, 14 בפברואר 2016

כמעט שבת שלום - תמונת ראי של מצב היהדות היום

"ארץ נהדרת" שבעונתה ה 13, כונתה בתמונת פרומו שפורסמה גם "עונת הבר מצווה", הצליחה להעלות את חמת הרבנות הראשית והעיתונות החרדית בגלל אותו צילום. הרבנים הראשיים והשר לשירותי אמרו עליה שהם: "מגנים בתוקף את השימוש בספרי תורה ובבית כנסת לצורכי בידור בתוכנית סאטירה". אולי רק דבר אחד לא בסדר, ששמו את ברלד בעזרת נשים... ואולי, רחמנא ליצלן שקיציס נוגע באצבע חשופה בספר התורה. למעשה היו צריכים להיטפל לפינה "כמעט שבת שלום" שמגישים ערן זרחוביץ' וליאת הר-לב בצורה מדהימה. 
הכתיבה של הפינה גאונית בעיני, משום שהיא מבטאת את מצבה של היהדות היום בחברה הישראלית. אני אומר "היהדות" באופן כללי משום שאני נתקל בתפישה הזו של היהדות כמעט בכל מקום שאני הולך אליו. בין אם זה הגן שאליו שלחתי את ילדי,  בית הספר שבו הם עברו ללמוד, פגישות עם מאות זוגות שסידרתי את קידושיהם, פגישות עם נותני שירות במאות אולמות אירועים שערכתי בהן חתונות וגם מפגשים אקראיים ויומיומיים בהם דנים בנושאי יהדות.
הכוונה שלי היא לסוג של יחס ליהדות, שנוצר בימינו, שאני לא יכול לכנות כשיבוש או עיוות, כדי שלא אחטא בהתנשאות, אבל אכנה אותו "יהדות קתולית". השטחה של היהדות למסגרת מצומצמת של מצוות "עשה", כמו כשרות וחגים. המלווה בעיוות ושיבוש אמיתי של פסוקים, פתגמים, אמרות כנף וכאלה.
בהלכה הדתית כמובן אין קשר בין כמות המצוות שאדם מקיים, או מידת הידע והתובנות שברשותו לבין עובדת היותו יהודי. יהודי נקבע על פי ייחוס ולא על פי מעשיו. שהרי נאמר בבבלי: "חטא ישראל. אמר רבי אבא בר זבדא: אף על פי שחטא - ישראל הוא" (סנהדרין דף מ"ד, ע"א). אך התפיסה של היהדות מושפעת מהעולם המערבי שבעיקרו נוצרי, מהתפיסות בתרבות הפופולארית של דת וגם מהתחזקות המיסטיקה, הקבלה והרבנים הטוענים לבעלות על כוחות מיוחדים (הרנטגן, האמ אר איי, האולטראסאונד החלבן, הרפתן וכדומה). הדברים האלה מובילים לעולם מושגים שמתחיל להידמות לתפיסות נוצריות בהן יש איסורים על הנאות הגוף, בהן מודגשים רגשי האשמה האישיים, והיחס אל כהני הדת הוא כאל שליחי אל בעלי כוחות מופלאים. כל אלו הפכו לנפוצים, וביטויים שלהם ניתן למצוא בבהילולות רבנים, בטקסי הפרשת חלה, בהפיכת זרמים אזוטריים ביהדות כמו חב"ד והנחמנים לזרמים מרכזיים ובתופעה בה מנהיגים, קציני משטרה, צבא ושועי המדינה שוחרים לפתחם ולעצתם של רבנים.
הקטעים של "כמעט שבת שלום" ב"ארץ נהדרת" מביאים את עולם המושגים הזה לקיצוניות באמצעות מערכונים קצרים שכל מילה בהם מגחיכה את הבורות ורגשי האשמה העממיים האלה, באמירה: אני לא יהודי/יה מספיק טוב/ה, ולכן אני אפנה למומחה ליהדות, זה לא חייב להיות רב, אלא מישהו ש"מתחזק", "חכם", היודע לפתוח ספר מקורות מימין לשמאל, לצטט בצורה עילגת אמרות שפר. הוא (לפעמים היא) יתן לי אינדולגנציה - מחילה על חטא, או לחלופין עצה מועילה לחיים טובים שיקנו לי שקט נפשי שאני יהודי/יה טוב/ה עד לחטא הבא. העצה הראשונה שנותן החכם ראובן במערכון "הטסט" לכל היהודים "המסתכלים" בתכנית היא: "להיכנס למעלית שבת, לחוש את הקדושה, לעמוד במקום בו עמדו אבות אבותינו ולתת לשכינה להעלות אתכם קומה קומה"... מעלית השבת הזו משולה בחיים לכשרות הניתנת לחומרי ניקוי, לטירוף שאוחז במרכולים מדי שנה לפני הפסח כאשר חודש לפני החג מעלימים מהמדפים את המוצרים שנחשבים לחמץ, או לטקס הסרת הכישוף שעשתה אמא של דודו אהרון בעזרת "חכם" כדי שלא יתחתן עם אשכנזייה...
להכניס את "ארץ נהדרת" לבית כנסת עבור הרבנות הראשית והשר לענייני דת זה כביכול כמו להכניס צלם להיכל. כמובן שהכל שטויות, אני בטוח שלא רק שהם צופים אדוקים בארץ נהדרת, הם גם מתמוגגים מצחוק. זו הצביעות של הממונים על הדת והנהנים מחלוקת המשאבים שלה. אלו הרוצים להחמיר את חוקי היהדות עד זרא, כדי לחזק את שליטתם על ההמונים הנבערים מדעת יהודית.
כבוד ליוצרי "ארץ נהדרת" על הפינה המצויינת, וכמובן חייבים לתת כבוד גם ל"גב האומה" ולליאור שליין. שניהם בעצם עומדים בחזית מלחמת התרבות כנגד ההדתה וההתחרדות של החברה הישראלית.

חובה לצפות במערכון "הטסט" ששודר לראשונה ב"ארץ נהדרת", ב-11.2.2016.

יום רביעי, 20 באוגוסט 2014

"נשואים לרבנות" חלק ג'

כשרות לציבור אני מביא את "המורדים" - הפרק השלישי מתוך ארבעה בסדרת "נשואים לרבנות" : איך התבצר לו הסטטוס קוו הרגיש ביותר בישראל - מונופול הרבנות על הנישואים בישראל. הסדרה שודרה במגזין חדשות 10 ונעשתה על ידי ברוך קרא. הפעם בקרוך קרא מארה בפרק את האנשים שבחרו לא לערוך טקס ברבנות מכמה סיבות: לא רצו להתגייר לשם כך, זו לא אמונתם ורצו בטקס שוויוני, אישי שמבוסס על התרבות היהודית, רצו טקס כדת משה וישראל אך לא מקבלים את ממסד הרבנות כמייצג את היהדות שלהם. כצפוי אין אף מילה על הזרם החילוני ביהדות ועל האופציה היהודית חילונית לחתונות. 

יום רביעי, 20 בנובמבר 2013

מקרה הרב יונה מצגר ממחיש את הצורך בביטול מוסד הרבנות והפרדת דת ממדינה

הרב-רבן המרהיב בעוד כותרת
צילום מסך: ידיעות אחרונות
קצת באיחור אמנם, אבל לטובת כל אלו שהפסידו את הראיון בערוץ 10 עם אבישי בן חיים (ספטמבר 2013), לרגל פרישתו של הרב הראשי, אני מביא ציטוט מדויק של חלק מדבריו, וגם את הראיון המלא למטה. זהו טקסט חשוב משום שהוא מדגים עד כמה מוסד הרבנות הראשית מיותר ועד כמה נחוצה הפרדה בין דת ומדינה. אם הטקסט הזה היה עומד לבדו מיותם, ניחא, אבל מדובר באדם שעומדים נגדו חשדות כבדים לשחיתות שנעצר כבר פעמיים עד היום. יתירה מכך המשטרה הקליטה אותו וחקרה את התנהלותו במשך חודשים רבים. אבל מעלליו של מצגר מתפרשים על יותר מעשור, כבר לפני שנבחר עמדו נגדו חשדות להטרדות מיניות, ומ 2004 חשדות לטובות הנאה. הדבר הזה מדגים למה לא צריך לצמצם את משרת הרב הראשי לאחד במקום שניים, אלא צריך לבטל כליל את המשרה ואת מוסד הרבנות.
הקוריוז שנקרא מצגר, אינו רק קוריוז, אצל כל הרבנים הראשיים אפשר למצוא ציטוטים הזויים מעין אלה. לי אין בעיה שרועה רוחני ידבר דברי הבל, הבעיה היא שאני משלם את משכורתו כדי שיגיד את הדברים הבאים:
"אתה יודע כמה פעמים קרה לי בקדנציה שלי ש... האמת לא רוצה להישמע גאוותן, אבל... אחרי ששמעו אותי ניגשו אלי אנשים, אומרים לי: "אתה יודע, בגלל שאתה רב ראשי אני גאה להיות יהודי". וזה מחמיא. הייתי בחנוכת בי כנסת באוהיו. עם מישהו שבא גם מניו יורק. ניגש אליו כושי והוא אומר לו: "תגיד לי, היה פה מקודם, בטיסה הקודמת, בן אדם גבוה, מרהיב ביופיו, מה הוא?", "אני חושב שזה היה הרב הראשי לישראל", "וואו!, באמת? בא לי להיות יהודי אם ככה". הוא סיפר את זה שם על הבמה אחר כך. אז נכון שהרב הראשי נסע לחוץ לארץ, מה אני אעשה שאני אשם שלמדתי אנגלית, ואני יודע אנגלית ועמיתי לא יודע מילה. והוזמנתי יותר, והייתי הרבה יותר מבוקש בכנסים".

יום שני, 6 במאי 2013

מסורבי חיתון, מעוכבי יהדות, ושאר בכיינים

דוגמא לזוג שעשה מעשה
יוליה ואלכס התחתנו בנישואין קונסולאריים
וטקס יהודי חילוני ב 2004
תמונה באדיבותם
תסלחו לי על הבוטות, אבל לא מובנת לי ריצת האמוק של זוגות חילוניים, במיוחד מהמגזר המכונה "רוסי", אחרי אישור יהדות מהרבנות הראשית, או אחר חתונה אורתודוקסית. הכתבה של חדשות סוף השבוע של חדשות 2 מה-4.5.2013 (ראו למטה), מרגיזה במיוחד. לא בגלל התנהגותה של הרבנות הראשית, שממילא תעשה את המוות למי שהיא מטילה ספק ביהדותו, אלא בגלל הסרת האחריות האישית של בני הזוג והעברת האשם אל גוף שקל מדי להאשימו - "המדינה". אני מטיל את האחריות בראש ובראשונה על הזוגות עצמם. למה, לכל הרוחות, הם צריכים אישור יהדות ממישהו שלא נראה כמותם, לא חושב כמותם, ולא מייצג את היהדות שלהם? כמו מוכי אמוק הם נכנסים בשערי הרבנות הראשית, כשהם יודעים מראש שיזלזלו בהם, יעלבו בהם ויפלו אותם. כנראה שהרב מאיר אריאל צדק כשאמר: "מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להיגמל מזה"...ואני יכול להזכיר את הפתגם הרוסי: ""מי שישן עם כלב שלא יתפלא אם הוא קם עם פשפשים".
את הכלב מתעקשים הזוגות להכניס למיטתם משום שמדינת ישראל מאפשר חופש מלא לחיות כנשואים באחד מהמסלולים עוקפי הרבנות. לחיות כידועים בציבור, להירשם כנשואים בחו"ל, והנה פתרון אלגנטי במיוחד לבעלי אזרחות רוסית - להינשא בנישואין קונסולאריים, בישראל, בנישואין אזרחיים (הנה הדוגמא של יוליה ואלכס).
לא מתרגש מהסיפורים של אלו שגם  הולכים לרבנות וגם בוכים אחר כך שדופקים אותם, קחו אחריות על החיים שלכם, יתירה מכך, קחו אחריות על היהדות שלכם ואל תפקירו אותה בידי הרבנות הראשית המושחתת.
ברור שהפתרון המדינתי צריך להיות נישואין אזרחיים, אבל, האם יש מישהו ששוגה באשליות שהפתרון הזה יהיה בקרוב בגלל שהחרדים לא בקואליציה? תנו לי להזכיר לכם שכבר ב 2004, הייתה ממשלה בלי חרדים והוצע פתרון הרבה יותר נוח לדתיים בדמות חוק "ברית הזוגיות", כבר הסכימו עליו מפלגות השלטון, כולל המפד"ל, הליכוד ושינוי. אז זה לא קרה, למה שזה יקרה היום? חוק נישואין אזרחיים יעבור רק לאחר שנבחרי הציבור ילמדו "דרך הרגליים", כלומר, שהנתונים הסטטיסטיים יהיו כאלה שיותר מ 50% יירשמו לנישואין שלא באמצעות הרבנות, וכשמספר הידועים בציבור יעלה מ 5% ל 20%. רק כאשר הרבנות תאבד את הרלוונטיות שלה, ישתנה החוק. עד אז תעשו לי טובה, תפסיקו להתבכיין ותעשו מעשה.

יום שני, 13 ביוני 2011

"עלמא די" מאת ארי אלון, בהדפסה מחודשת בהוצאת ידיעות אחרונות

לכבוד הוצאתו מחדש של עלמא די, מאת ארי אלון, יותר מ 20 שנה לאחר שיצא בפעם הראשונה כחוברת בכתב העת שדמות, ערך מרכז בינ"ה יום עיון בהשתתפות דב אלבוים, מוקי צור, רות קלדרון, דניאל הרטמן ואחרים. זו הייתה הזדמנות נדירה לחלוק כבוד להגותו של אחד מחשובי מהוגי היהדות החילונית של סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21.
הדוברים בכנס דיברו מצד אחד על תחושה היסטורית, ומצד שני על מיעוט ההשפעה על החברה הישראלית. תחושת ההיסטוריות לוותה גם באמירה אישית על הפגישה של כל אחד עם ארי אלון ועם הגותו. 
את העוצמה הנמשכת של ארי הבנתי בדרך הביתה כשלקחתי טרמפיסטית צעירה, לאחר צבא ושנת שרות בשומר הצעיר, חברה לשעבר בגרעין בוגרים של התנועה, והיא אמרה לי שבכתה כשארי דיבר, ושאם תתחתן אי פעם תרצה שארי יחתן אותה...
גם עבורי יש לארי, ולספר חשיבות מיוחדת משום שהטקסט הזה קבע לא במעט את תפיסתי את היהדות וגם את דרכי בחיים. לפני כ-25 שנה, עוד לפני שיצא עלמא די, השתתפתי בסדנה רעיונית פוליטית של הקבוץ הארצי בגבעת חביבה, שנה בה למדנו במשך יומיים בשבוע. אחד השיעורים שניתנו היו של ארי אלון. עלמא די עדיין לא יצא לאור, אבל, יצא הספר "כזה ראה וחדש - היהודי החופשי ומורשתו" קובץ מסות בעריכת יהושע רש (ספריית הפועלים 1986). ובספר זה נתפרסם מאמרו של ארי "מה למעלה מה למטה - רק אני, אני ואתה", מדרש על שירו של ביאליק "שיר הנדנדה", שהוכנס אחר כך לתוך עלמא די. בתמצית פורשה שאלת ה"מה למעלה מה למטה" כשאלה מתריסה כלפי האל, שאלה שאסור לשאול אותה, כך כתוב במפורש במשנה: "כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור" (חגיגה ב', משנה א').
גדלתי כחניך השומר הצעיר, אך תפיסתי התרבותית את היהדות, בנעוריי, הייתה יותר נגטיבית. במיטב מסורת השומר הצעיר העירוני של אותם ימים – להתנגד לכפייה דתית היה בעצם להתנגד לכל דבר שמדיף ממנו ריח של יהדות. לימודי התנ"ך והתושב"ע בבית הספר לא היו מעוררי השראה בלשון המעטה. מכאן שהחילוניות עבורי הייתה משהו קוסמופוליטי שאינו משויך דווקא ליהדות, אמרתי לעצמי שזהותי אכן יהודית, אך היא הייתה חסרת מאפיינים ברורים. התפיסה שהתגבשה אצלי נשענה על המשפט הבא מתוך המאמר של ארי אלון:  "המהפכנים הריבוניים הציבו אתגר נשגב בפני העם הזה: להפוך את תורת ישראל ממקור סמכות למקור השראה". אמירה זו שיחררה מחסום שהיה אצלי, ומאז אני עוסק ברכישה מחדש של הבעלות על מה שאני תופס כמקורות התרבותיים שלי, מהתנ"ך, המשנה והתלמוד ועד לספרות וההגות העברית המודרנית. וגם את הבעלות על הפרקסיס החינוכי והטקסי. דברים אלה הובילו אותי לעסוק בפיתוח תכניות לימודים , לעסוק בטקסי חיים ובסופו של דבר להרהיב עוז ולהיות מוכשר כ"רב חילוני" השייך לזרם ההומניסטי.
אך לא רק המהות והטקסטים נתנו לי השראה, אלא גם הדרך. השיטה של ארי אלון נובעת גם מתוך אישיותו הצנועה והנחבאת אל הכלים. שיטת הלימוד שלו היא בית מדרשית אך לא בסגנון "בעלי התריסין" בחברותא הקלאסית, אלא בצורה רכה, ואפילו "נשית" כפי שתיארה אותה רות קלדרון ביום העיון. שיטה זו הובילה אותי כמנחה קבוצות, כמפתח תכניות לימודים, בשיטות המחקר האיכותניות שבהן עסקתי בלימודי האקדמיים, וכיום, כאשר אני יושב עם זוגות לקראת חתונה.

לצערי, הטקסט המדהים של עלמא די, לא היה רב מכר, וכנראה גם לא יהיה לרב מכר. הוא טקסט לא פשוט. לא ספר ליניארי, אלא אוסף של מסות, ובעצם של כמה ספרים. בדרכו הדרשנית, המפותלת והמענגת מכיל הטקסט קוד למפה המנהירה את הדרך אל המקורות העתיקים שלנו ואל זהותנו העכשווית כיהודים חילוניים והומניסטים.

דווקא את הפאן הזה בחר ארי להצניע בדברי הסיכום שלו ליום העיון ולהתמקד דווק בטקסט שהוא תוכחה מוסרית ופוליטית וסוג של וידוי והלקאה עצמית, החלק בעלמא די שנכתב בעקבות ותוך כדי שירות המילואים של ארי באינתיפאדה הראשונה. הטקסט בדרך כלל אינו בבעלותו של המחבר לאחר שפרסם אותו, אבל, אחד הדברים הנדירים הוא לראות את האמן מסביר את יצירתו. כאן בשני חלקים מה שהספיק הזכרון בטלפון.





יום ראשון, 12 באוקטובר 2008

הזמנה לאירועי יהדות בחול המועד סוכות

בחול המועד סוכות יש שני אירועים שאני מארגן בפסטיבלי יהדות, בנושא טקסי נישואין בישראל היום. בפעם הראשונה ניתנת במה משותפת לנציגי הזרמים היהודיים בישראל, המקיימים טקסי נישואין, להציג את הגישות השונות, את הדומה. בפעם הראשונה ניתנת לגיטימציה לרבנות החילונית לעמוד לצד הזרמים האחרים ביהדות ולהציג את האידאולוגיה בנושא נישואין כשווה בין שווים. אז מי שלא טס לחו"ל, נסע לחופש או הלך לפסטיבל אחר מיני רבים, מוזמן להגיע.
הארוע הראשון בפסטיבל הקהל, בסמינר אפעל, 15.10 יום ד', בשעה 17:00 באולם בית חומה באפעל - רב שיח בהנחיית אברי גלעד: "טקסי נישואין בישראל היום – שמרנות מול שינוי,
4 רבנים/ות - 4 גישות".
משתתפים: הרב נרדי גרין (אתר טקסים, הזרם החילוני-הומניסטי);
הרב עו"ד גלעד קריב (התנועה ליהדות מתקדמת, הזרם הרפורמי);
הרבה תמר אלעד-אפלבום (התנועה המסורתית, הזרם הקונסרבטיבי);
הרב ד"ר שאול פרבר (מכון עיתים, הזרם האורתודוקסי).
הארוע השני מתקיים במהלכו של פסטיבל חדש שנקרא "שערייך", בירושלים. הפסטיבל מאורגן על ידי "מליץ" ומתרחש בכמה מקומות בעת ובעונה אחת. הארוע שאותו אני מארגן מתקיים ב 16.10 יום ה' בשעה 18:00 בהיכל שלמה, ברחוב המלך ג'ורג' 58 ירושלים באולם המרכזי. הארוע הוא רב שיח בהנחיית אסתי זקהיים, שחקנית הקולנוע הידועה, ונושאו: התחדשות ומסורת בטקסי הנישואין, בישראל היום - 4 רבנים/ות - 4 גישות.
משתתפים: הרב נרדי גרין - מנהל אתר טקסים, הזרם החילוני-הומניסטי;
הרב עדה זבידוב - התנועה ליהדות מתקדמת, הזרם הרפורמי;
הרב ד"ר גיל נתיב - התנועה המסורתית, הזרם הקונסרבטיבי;
הרב בניהו ברונר ראש מיזם הנישואין של רבני צוהר, הזרם האורתודוקסי.

יום שלישי, 6 במאי 2008

תפילה חילונית לשלום המדינה

במאמרו של יאיר שלג, מתואר המחקר של יואל רפל על סיפורה של התפילה למען שלום המדינה. במאמר נחשף אופיה פוליטי של התפילה. וכך הוא כותב: "ניסוח התפילה ואמירתה היו ביטוי להשקפה ציונית-דתית, שעמדה בניגוד לדעתם של החרדים, שלא קיבלו את התפילה. שינויים שונים שהוצעו לאורך השנים בניסוחה ביטאו את המחלוקות והתהפוכות הפוליטיות שפקדו את אומרי התפילה".
התפילה אינה עתיקה, אלא חדשה. היא אינה קדושה, אלא מקודשת בידי אדם. היא לא ירדה משמיים, אלא נכתבה בידי בני תמותה. היא אינה מייצגת את כלל היהודים אלא עמדה פוליטית מסוימת. הגיע הזמן לתפילה חילונית לשלום המדינה, הראויה להיאמר בפי כל. הנה נוסח טיוטה לתפילה חילונית לשלום המדינה, לכבוד יום העצמאות השישים למדינת ישראל:
שתהא מדינת ישראל, בשנת ס' לעצמאותה, לכלי ראוי לחיים טובים לכל תושביה. שישררו בה האהבה, הרעות והאחוה, וירחקו ממנה שנאה איבה וקנאה. ותמלא רוגע, שלום, שלווה ושגשוג. מי ייתן ותמיד תהא אור לגויים. שנגשים במלואו את חזונם של מייסדיה כפי שנוסח במגילת העצמאות:
"מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".
ברוכים השוקדים על ביטחון המדינה. תחזקנה ידי המגנים בעוז ובגבורה. מי ייתן וישובו בשלום כל השבויים והנעדרים. ברוכים אתם תושבי המדינה המקיימים את המדינה באברת חסדיכם, וביגיע כפיכם. שילחו אורכם ואמיתכם לראשי המדינה, שופטיה ונבחריה, ותקנום בעצה טובה לנהל את המדינה ביושר, בהגינות ובאהבה. ברוך אתה עמל כפינו, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, לחיות במדינתנו. אמן סלה.

יום ראשון, 25 במרץ 2007

שאלת רב - נישואי כהן וגרושה

שיחת טלפון, היום בערב, מישהי שהזדהתה בשם נועה. גרושה, יש לה מערכת יחסים עם כהן ולאחר שיחות עם רבנים שאיימו וצעקו עליה, היא "עשתה ממנו יו-יו", עזבה אותו וחזרה, והיא לא יודעת מה לעשות, ביקשה את עצתי, "מה דינה".
חידשתי לה חידוש - העקרון החשוב ביותר הוא האדם, כאשר שני בני אדם רוצים לחיות יחד אין מי שימנע מהם זאת, ואנחנו לא דנים אנשים אלא מסייעים להם. עוד אמרתי לה: עליך לבחון מה חשוב לך יותר יחסייך עם האדם אותו את אוהבת או שייסורי המצפון שניסו להשתיל לך יגברו. ביררתי איתה את מהות האיסור של נישואי כהן וגרושה במקרא (ויקרא כ"א), ושאלתי אותה מה היא חושבת שיקרה אם היא תתחתן עם כהן והיא באמת נשמעה כאשה מאמינה מאד, אפילו סיפרה שיש לה "מערכת יחסים קרובה עם הקדוש ברוך הוא", וגם "איימו עלי שאקבל מכה, אם לא עכשיו אז בעוד כמה שנים", הרגעתי אותה שכולם מתים בסוף. עוד היא שאלה אותי מה דינם של הילדים של כהן וגרושה, גם בזה הפחידו אותה. אמרתי לה שאמנם הם מוגדרים כ"חללים", אבל הם ישראל לכל דבר מבחינה הלכתית, אינם ממזרים, וכמעט שאין עליהם מגבלות נישואין מבחינה הלכתית (ראו שולחן ערוך, אבן העזר סימן ז'). עוד היא שאלה לגבי נישואין אזרחיים, אמרתי לה שתחסוך את הכסף של הנסיעה לחו"ל, מה יוסיף לה פקיד קפריסאי משועממם שלא יודע אפילו אנגלית ואין לו קשר לישראל וליהדות, כאן היא אמרה "אז אני עוברת על עוד איסור"... הוספתי שהרישום במשרד הפנים אינו מעלה ולא מוריד, ניתן לחיות כידועים בציבור, המסגרת החשובה היא הזוגיות וההתחייבות ההדדית של האחד כלפי השני, ניתן לעגן זאת בהסכם ממון אצל עורך דין ולעשות טקס יהודי לכל דבר, מבלי להזדקק לאלה שמפחידים אותה וצועקים עליה. בסוף השיחה הארוכה היא הודתה לי ואמרה לי שנתתי לה כיווני מחשבה חדשים ושונים לחלוטין ממה שקיבלה עד היום מרבנים. סיימתי את השיחה איתה כשאמרתי לה שאם הצלחתי בשיחה הזו לגרום לה לחיות חיי זוגיות עם האדם שהיא אוהבת להוליד ילדים, ולחיות באושר ועושר עד מאה ועשרים שנה ויותר, הרי שבאתי על שכרי ועל גמולי.

יום רביעי, 21 במרץ 2007

לקראת מות הנישואין ברבנות

המסמרים בארון הקבורה של הנישואין ברבנות ננעצים מדי יום. רק השבוע התבשרנו על כך שחנה קהת, דתייה אורתודוכסית מערערת על קדושת הנישואין הדתיים ברבנות וכך היא הצהירה: 
למה צריך להיכנס לתוך הבוץ הזה? איך לא הצלחנו לחנך את הציבור ולעקור את העניין הזה? זה וולונטארי לחלוטין, אני רואה נשים וזוגות חילוניים ולא מבינה למה הם עושים את הצעד שבעייני הרבה פעמים גובל בטירוף... יש פה הרבה עבודה לעשות בקרב נשים, בקרב בנות. אף אחד לא כופה עליהן להגיע לשם... אני חושבת שצריך לקחת יוזמה ולצאת למסע של פניות לציבור להבין שהמקום הזה ככל שנשים ידירו את רגליהן משם ייטב לכל עם ישראל.
ראו גם את מאמרה של אבירמה גולן ב"הארץ", שכתבה:
הטקסים המסבירים פנים של 'צהר' אינם מחפים עוד על האטימות וההקצנה הדתית. הנשים השומרות מצוות, המשכילות בהרבה מסבותיהן, אמורות להיות בני אדם חופשיים יותר, אך הן שבויות בידי ממסד המאוים מכוחן החדש ומאפשר לגברים צינים לנצל את ההלכה ולסחוט טובות הנאה מהתפרקות הזוגיות.

אבל הבשורה האמיתית מגיעה מכיוןן משרד השיכון. וכך התפרסם ב"הארץ": משרד השיכון הולך להכיר בזוגות של ידועים בציבור ובני זוג מאותו המין לצורך סיוע במשכנתא.

כך שלמעשה החתונה באמצעות רב אורתודוקסי אינה רלוונטית לחילוניים, והרישום של הזוגיות במשרד הפנים כבר אינו מקנה כמעט שום הטבה. הרישום הוא אקט טכני ופורמאלי בלבד, אין צורך בו עוד ומוטב לבטלו בהקדם. כל אחד צריך לעשות את הטקס שמתאים לו ללא קשר לרישום הפורמאלי.

יום רביעי, 14 בפברואר 2007

הלובי החילוני בכנסת - דיווח ראשון

ביוזמתו של חבר הכנסת יוסי ביילין הוקמה בכנסת שדולה של חברי כנסת למען היהדות החילונית, ראו דיווח על כך בהארץ, ובאנ אר ג'י זכיתי להיות מוזמן ולהשתתף בכנס הראשון שהלוואי ויהיה לו המשך. בדברי הפתיחה שלו הציג ביילין את מכתבו של הרב פורוש לחברי הכנסת הקורא להם לא להצטרף לפורום משום שיצירתו "תפלג את עם ישראל". ביילין אמר שזו חותמת הכשרות שלה נזקק הפורום. אבל אולי בגלל המכתב הזה לא הגיעו חברי הכנסת שהתחייבו להיות חלק מהפורום כמו: אופיר פינס מהעבודה, עמירה דותן ומיכאל נודלמן מקדימה, אבו וילן ממרצ, ישראל חסון מישראל ביתנו. מי שכן נכח לפחות בחלק מהפגישה היו שרה מירון שלו ממפלגת הגימלאים, שי חרמש מקדימה ורן כהן ממרצ. בין הנאספים היו נצגי ארגונים מכל הקשת החילונית והארגונים הדתיים הלא אורתודוכסיים כמו הרפורמים והקונסרבטיביים. וגם ארגונים שאינם מזוהים, כמו בית תפילה ישראלי. פרופסור יעקב מלכין פתח את הדיון ודיבר על הצורך בהתארגנות חילונית למען החילוניים, חוצת מפלגות שתדאג לאינטרסים של הציבור החילוני למשל, יישום דו"ח ועדת שנהר בתחום החינוך, השוואת זכויות של הציבורים הדתיים והחילוניים ושל הרבנים מכל התנועות, גיור חילוני, תיקונים תקציביים בהתאם לגודל האוכלוסייה לחינוך הבלתי פורמאלי, ועוד.
ההפתעה הגדולה הייתה שדווקא נציגים חילוניים בולטים, כמו יאיר צבן וישראל סגל דיברו נגד מיסודו של זרם חילוני ונגד גיור חילוני, גם נציגי ארגונים שעיקר פרנסתם מקידום תחום הפלוראליזם ביהדות התנגדו לכינוס חילוני אקסקלוסיבי. דווקא הנציג הרפורמי דיבר בעד מיסודו של זרם חילוני כאות בגרות לציבור החילוני, אבל התנגד להדרה אפשרית של התנועות הדתיות הלא אורתודוקסיות מכנס כזה.
הבסיס להתכנסות כזו לא היה המכנה המשותף של החילוניות, אלא המכנה המשותף של היהדות שהיא חילונית. מבחינה זו, לא הבנתי מה עשו שם נציגי ארגונים שאינם מזהים את עצמם כחילוניים. דבר חמור שהשתמע מדברי חלק מהדוברים הוא שיש ניגוד בין פלוראליזם ליהדות חילונית. כאילו שאם תהיה התכנסות של היהדות החילונית בצורה אקסקלוסיבית הדבר יהיה מנוגד לרוח הפלוראליזם. הדברים נעים בין הבל לרעות רוח. הציבור החילוני הוא הציבור היחיד במדינת ישראל שמבטל את עצמו בפני השאר, אין לו ייצוג, אין מי שידאג לאינטרסים הרוחניים והתרבותיים שלו, ועכשיו בכירי החילוניים בעצמם אומרים לו שיש סכנה בהתאגדותו ובייצוגו כזרם תודעתי, תרבותי וכחלק מוכר ביהדות. כלומר, בשם הפלוראליזם אוסרים על החילוניים להתארגן כזרם, לא שמעתי דבר יותר אבסורדי מזה.
לשם קיומו של פלוראליזם אמיתי, חייב לקום זרם חילוני שנציגיו יוכלו להיות שותפים למאבקים המשותפים למען פלוראליזם ביהדות, לא ייתכן שהנציגים יהיו ממונים מטעם עצמם, הם חייבים להיות חלק מתנועה רחבה בישראל ובעולם, והם צריכים לייצג יהדות חילונית, לא דתית, ולא סמי דתית, לא של קרוב לבבות ולא של צו פיוס. אלו דברים יפים ומכובדים, אבל הם אינם מייצגים דאגה לאינטרסים החילוניים.
אין לי ספק שיש להביא את היהדות החילונית אל תודעת הציבור הרחב, אין אופציה לעשות את זה אלא באמצעות רמה מסוימת של מיסוד, אולי לא להקים תנועה אחת עם מנהיג אחד אלא להקים קואליציה של ארגונים שמסייעת לפריחת האלטרנטיבות החילוניות השונות שקיימות כבר. המיסוד צריך להיות ברמה כזו שלא ינגוד את הרוח של היחיד לקיים את אורחות חייו, אבל, תספק לו אופציות ואלטרנטיבות לאורח חיים כזה.
אם יהיה המשך ללובי אני מבטיח לדווח.
וראו גם דיווח בהארץ ובווינט לאחר כינוס השדולה.

יום שלישי, 6 בפברואר 2007

סדר ט"ו בשבט

צילום: דור גרבש
בט"ו בשבט תשס"ז, ערכתי שני סדרים הראשון נערך לחברי המועדון המסחרי והתעשייתי, במלון דייויד אינטרקונטיננטל בתל אביב, במרכז הכנסים. זה היה אירוע ברמה של חמישה כוכבים עם בראנץ' יוקרתי לאנשים שהם מצמרת המסחר והתעשייה בארץ. הארגון הוא בעצם המועדון החברתי של ארגונים כמו התאחדות התעשיינים ואיגוד לשכות המסחר. נכחו בו כ 40 איש שאכלו, הקריאו, שרו בציבור יחד עם הליווי המצוין של יהודה בלכר האקורדיוניסט והזמרת אורית ירון. 
סדר נוסף ערכתי באופן פרטי לקהילה של זוגות שנפגשים מדי פעם ומכירים מכל מיני חוגים, רובם גדלו יחד. לכבוד הסדר ערכה יהודית, בעלת הבית שולחן ארוך ויפייפה לכבודם של 25 המוזמנים. ערכתי הגדה משלי, המבוססת על הנוסחים שקיימים כבר והתפרסמו: נוסח של יואל רפל שהתפרסם מספר פעמים בעיתונות, חברת המתנס"ים, בית דניאל - התנועה ליהדות מתקדמת, התנועה המסורתית, ועוד. אבל הייחוד של הגדת ט"ו בשבט שלי הוא בכך שהיא עוסקת בגילגוליו ההיסטוריים של החג וכל שער שלו מוקדש לתקופה היסטורית אחרת. בין לבין טועמים מפירות הארץ או ממאכלים הקשורים לפירות אלו. בסדר הזה, לא רק שקדים היו, אלא היה מרק שקדים מוקרם, לא רק חיטה, אלא חמין חיטה, לא רק תמרים אלא תמרים ממולאים באגוזים, לא רק תאנים אלא תאנים ממולאות בגבינת עיזים שחוממו בתנור, לא רק זיתים אלא שמן זית עם לחם מרוקאי מעולה. בין טעימה אחת לשנייה, ובין כוס יין אחת לשניה, הקראנו קטעים מההגדה ועסקנו לא רק בהיסטוריה של גילגולי החג פרשנויות השונות לקטעים שהוספו לט"ו בשבט לאורך הדורות אלא גם שרנו משירי ארץ ישראל, בליווי גיטרה של אחד החברים, שיחת רעים התגלגלה לה יחד עם הקינוחים העשירים.

צילום: דור גרבש

התמונות מתוך הסדר של המועדון המסחרי והתעשייתי צולמו על ידי דור גרבש.

יום שבת, 9 בדצמבר 2006

הסמכה לרב חילוני - הזמנה לטקס

כולם מוזמנים לכנס ההסמכה הראשון של רבנות חילונית בישראל בו אוסמך כרב. על מנת להירשם ולקבל הזמנה יש להכנס לאתר תמורה, למלא את טופס ההרשמה. מי שמציין שהגיע דרכי מקבל 50 אחוז הנחה במחיר כרטיס שיאפשר לו כניסה חינם במשך שני ימי הכנס למוזיאון ישראל וכניסה לכנס ההסמכה. בנוסף ילדים ונוער מתחת לגיל 18 מקבלים הזמנה חינם. להורדת תכנית הכנס בפורמאט אקרובט ליחצו כאן.

יום חמישי, 7 בדצמבר 2006

לקראת ההסמכה לרבנות חילונית

שני פרסומים בעיתונות המקוונת. הראשון: ראיון של רעות המר ושלי לערוץ יהדות באתר האינטרנט של מעריב מאת אלדד וייל, והשני מאמר שלי: "רב חילוני", במגזין המקוון "על צד שמאל".

יום שישי, 25 באוגוסט 2006

החילוניים כזרם ביהדות מכה שנית


כפי שהבטחתי בפוסט קודם, יאיר שלג כתב מאמר נוסף ב"הארץ", בסדרה והפעם בנושא רבנות חילונית. (לשרותכם לינק לריכוז הכתבות). לכבוד הכתבה השמינית, הגיע הזמן לעשות סיכום ביניים קצר.
יאיר שלג, מצביע על תופעה חדשה של תחילת התגבשות המודעות של החילוניות כזרם. אין ספק שפרסום סדרת הכתבות מספקת גושפנקא מכובדת לקיומו כזרם. כעיתונאי דתי וכאדם משכיל עם ראייה נרחבת ותפיסה פתוחה, הוא אינו מפחד להסתכל על המציאות ולקרוא לילד בשמו: לחילוניים, כביכול, יש קיום עצמאי כזרם ביהדות.
יחד עם זאת, לאחר עיון מעמיק בסדרת הכתבות, אין ספק שיאיר שלג אינו יכול להשתחרר מהרקע הדתי שלו, ולכן יהדות חילונית בעיניו היא סדרה של מחוות דתיות עם גוון אקזוטי. כלומר, חילוניות שחזרה בתשובה חלקית. אנשים שהחליפו את העולם הדתי האורתודוכסי בעולם דתי מסוג אחר, מתקדם יותר. רפורמים, קונסרבטיביים או דתיים בלי כיפה ובלי השתייכות לאף זרם אחר.
כך למשל, כתבה אחת עוסקת בקהילות תפילה וקבלות שבת כתופעה חילונית מובהקת, ובכתבה דומה עוסקים בחילוניים שהולכים לתנועות דתיות לא אורתודוקסיות. אחד ממייסדי בתי התפילה האלה מצוטט באומרו: "... מישהו אמר לי: 'בעצם, אתם רפורמים'. אז נכון שבאופן מעשי יש המון דמיון, אבל חשוב לנו שלא להיות מחויבים לשום תנועה או ממסד שיכתיבו איזשהו קו אידיאולוגי או נוסח תפילה". כתבה אחרת עוסקת בחינוך יהודי בבתי ספר ממלכתיים כחינוך למצוות לייט, בדמות תכנית תל"י (תגבור לימודי יהדות – שמקורה קונסרבטיבי). המאפיין החילוני המובהק של תכנית זו הוא קהל היעד שלה – אוכלוסיית התלמידים החילונית. בכתבה על בתי מדרש חילוניים, כל הדוגמאות, מלבד אחת, מדברות על בתי מדרש משותפים לדתיים וחילוניים, ולא חילוניים במובהק. בכתבה אחרת מדווח על חילוניים שמוצאים עוגן בהלכה (?!) ויש שם ראיון ארוך עם אחד מה"חילוניים" המובהקים, הרב יובל שרלו, שהמאפיין החילוני היחידי של ההלכה שלו הוא שחילוניים פונים אליו. עיקרה של הכתבה על רבנות חילונית מדבר על "תהודה" - גוף שאינו מסמיך לרבנות חילונית וודאי שאינו חילוני מובהק, אלא גוף שמגדיר את עצמו דתי-חילוני, ובראשו עומדים גם אנשים דתיים ושומרי מצוות (רק שהחלק הזה לא הובלט משום מה). בכתבה על טקסי חיים חילוניים, כמובן אי אפשר היה בלי להתייחס בסופה לעמותה אורתודוכסית שמעודדת חילוניים לטקסי חיים דתיים. בכתבה העוסקת במדרשה באורנים ובנסיון לייסד הלכה חדשה, חסרה בה רק שאלת יסוד אחת: מהו סולם ערכים המוביל ולפי מה מייסדים הלכה חדשה זו? על כך היה ניתן ללמוד אולי ממה שנאמר בסוף על ידי אחד המרואיינים: "אני רוצה 'כור היתוך' חדש, שבו הדתיים והחילונים יחד יוצרים הלכה חדשה".
באופן כללי ניתן לאמר שלמרות היומרה בכותרת, לחילוניות אצל יאיר שלג אין קיום עצמאי משלה במסגרת היהדות. למעשה, כפי שמצטייר מהכתבות, החילוניות היהודית חייבת את העולם הדתי על מנת להישען עליו. בסופו של דבר, עבור שלג, יהדות היא מצוות, תפילות לאלוהים, הלכה דתית, רבנים, סמכות, ממסד. יש התעלמות כמעט מוחלטת מהחילוניים שעבורם ההלכה היא מקור השראה ולא מקור סמכות. אלו שעבורם האימרה "עשה לך רב" אין משמעותה ללכת לרב אורתודוכסי, או לשלוח את הילדים ללמוד מצוות, ואפילו לא להיות כמו הרפורמים רק בלי השתייכות תנועתית. אלו שעבורם היהדות היא תרבותם ולא סט של מצוות מעשיות. אלו שמגדירים עצמם כיהודים חילוניים הומניסטיים. אלו שעבורם האמונה העיקרית היא באדם ובערכים הומניסטיים.
יאיר שלג בחר והבליט את אותם האנשים והגופים שמתאימים לתפיסת העולם שלו ולהשקפתו, אבל חשוב להביו שהחילוניות כזרם אינה תופעה חדשה, אלא תופעה מתחדשת. הראשונים לייסד קהילות יהודיות חילוניות בישראל היו הקיבוצים והמושבים. הניסיון הזה לא עלה כמצופה, אבל הוא הניח את התשתית עליה ממנה יכולה המהפכה התרבותית של הזרם החילוני לשאוב את השראתה ולכן חסרה כתבה חשובה בסדרה – על התנועה ההתיישבותית ועל האבות המייסדים, על הניסיונות המרתקים שלהם ביצירת תרבות יהודית חילונית חדשה בישראל.