יום ראשון, 23 בדצמבר 2012

מתלבט בין מרצ לעם שלם? אוי ואבוי!

כמה מחברי הטובים הכריזו שהם עומדים להצביע "עם שלם" בבחירות הקרובות. שלא לדבר על פובלציסטים שונים, למשל ליאור דיין, שכתב ב nrg על ההתלבטות בין מרצ ל"עם שלם", "זה הולך להיות קרב שיוכרע בדקה ה‭,90-‬ בזמן פציעות, ברגע האחרון, ממש כשאהיה בדוכן הקלפי עצמו. ברור לי שיש כאן מלחמה צמודה בין שתי הרשימות היחידות לכנסת שמציעות לבוחר בהן את חברי הכנסת האמיצים, הכנים והיעילים ביותר". עם החלק האחרון אני מסכים, שחברי הכנסת של מרצ הם האמיצים הכנים והיעילים ביותר. אבל חיים אמסלם הוא פוליטקאי כן? אחד מהדברים להם אני מצפה מפוליטקאי שיזדהה עם מצע המפלגה עימה הוא מתמודד לכנסת. כך היה חיים אמסלם כאשר נבחר לחבר כנסת מטעם ש"ס. מפלגה של הדרת נשים, סקטוראיליות חרדית ועדתית, מתנגדת לשוויון בנטל, מתנגדת להפרדת דת ומדינה ושהפכה למפלגה חרד"לית וניצית תחת הנהגתו של אלי ישי. בינה לבין צדק חברתי אין קשר. לפתע פתאום, הפך האמסלם את עורו. התירוץ היה "פרשת עמנואל".  לפתע שינה את דעותיו מקצה אל קצה ונהיה פתאום ליבראל וציוני. למרות שהוא לא שירת בצבא ותמיד היה רב שכונה או רב קהילה. האם האמסלם לא ידע מה הוא מצעה של ש"ס כאשר נבחר להיות ח"כ? מדוע השתמש בש"ס כפלטפורמה להובלת תנועה נגד ש"ס, הרי זה בדיוק מה ששנוא עלינו אצל הפוליטקאים המזגזגים בין עמדות ומפלגות. בואו נניח שלפתע פתאום הייתה לו הארה בשלב מסוים בחברותו בכנסת, מדוע לא פרש ופינה את כסאו כדי להקים תנועה חוץ פרלמנטארית שתיאבק על דעותיו ולא יגזול את המנדט של ש"ס. שהרי בוחריה לא בעד עמדותיו. אפילו פטרוניו ששלחו אותו, הרב מאזוז והרב אבו חצירא אמרו עליו: "לכל מי שהתורה יקרה בעיניו להתרחק מן האיש הזה הרחק כמטחווי קשת, ומדעותיו המוזרות והכפרניות", ודרשו שיתפטר מתפקידו כחבר הכנסת תוך קביעה שאם לא יעשה כך "אינו אלא גזל". אני מסכים עימם לחלוטין, מנקודת המבט הדמוקרטית, האמסלם עשה תרגיל מסריח ומבריק ושדד את המנדט שלו, וזאת על מנת לשדוד בוחרים מגוש המרכז שמאל ולהעבירם למפלגות החרדיות. עבור איש מרכז שמאל חילוני (צדק חברתי ושלום) , הצבעה לעם שלם היא בזבוז קול מכמה סיבות: רב הסיכויים שעם שלם לא תעבור את אחוז החסימה וזאת לפי הסקרים שנערכו כחודש לפני הבחירות. הרשימה של עם שלם לא מספיק אטרקטיבית והיא הופכת להיות יותר ויותר לא רלוונטית ככל שמתקרבות הבחירות. עמדותיה של המפלגה חדות רק בנושאים שבהם ניתן לקרוץ לציבור החילוני, למשל, שיוויון בנטל. אבל מה עם עמדותיו של האמסלם בכל הנושאים האחרים. בנושאים המדיניים הוא כבר אמר "שינהג על פי שכל ישר"... בואו נניח שתעמוד להצבעה הצעת חוק להנהגת נישואין אזרחיים, האם הוא מכריז במצעו שהוא בעד? על השאלה ה"קשה" ביותר שליאור דיין שאל אותו, האם הוא בעד הנהגת תחבורה ציבורית בשבת בת"א, הוא ענה: ‬"לא אקדש על זה מאבק.“ כלומר, זה לא שהוא בעד, הוא רק לא ייאבק נגד תחבורה ציבורית בתל אביב, אבל קרוב לוודאי יצביע נגד. הנסיון להבין את מצעה של עם שלם הוא עקר, מלבד סיסמאות אין כלום, באתר בתנועה התפרסמו עד היום רק 3 מאמרים. עיקר כוחה של עם שלם הוא בפייסבוק. עוד מפלגת פייסבוק כמו "יש עתיד". הסיסמא של "יהדות מתונה" היא עוד אחת האשליות שמוכרת עם שלם, הרי אף אחד מהחילוניים שיצביע לעם שלם לא יהפוך להיות "יהודי מתון" כמו האמסלם, אלא שהציפייה של מצביעי השמאל והמרכז שהוא יקים תנועה חרדית מתונה, שתסחוף אחריה המוני חרדים לצבא ולעבודה ולשרות אזרחי, אם זו הציפייה הרי שלא מצביעי המרכז שמאל צריכים להיות תומכיו, אלא המוני החרדים המשתמטים שייראו לפתע את האור בדמות האמסלם משיחם החדש... הבל המחשבה שאם תצביע לחרדי מתון אז תשנה את כל החרדים באחת היא בעייתית ביותר. ובכלל אם יש מפלגות שכל השנים פעלו, נאבקו ועשו את כל הדברים הללו, למה לא להצביע להן? משמעות השיטה של בחירות ישירות ויחסיות היא שאתה מצביע לרשימת אנשים שמייצגים עמדות הקרובות ביותר לעמדותיך ובנוסף יש לרשימה רקורד של עשייה, אבל במיוחד של יושרה אישית וציבורית.
ולכן, אם אתם חרדים, או חובשי כיפה מכל סוג יכול להיות שמתאים לכם להצביע עם שלם וגם גזל המנדט של ש"ס יכול לעבור אצלכם משום שכבר כתוב במסכת יומא שאין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם יש לו קופת שרצים מאחוריו. ואכן, לאמסלם יש כבר קופת שרצים כזאת כשודד המנדט של ש"ס. אבל אם אתם חילוניים, מצביעי מרכז שמאל, מצאו לכם מפלגה אמיתית שתואמת את עמדותיכם בגוש המרכז שמאל. אני ממליץ על מרצ.

יום שלישי, 11 בדצמבר 2012

סוף טוב - הלוויה החילונית של ענת גוב

לוויתה של ענת גוב - כתבתו של נדב בורנשטיין בתכנית "חמש עם רפי רשף", ערוץ 10 10.12.2012. היא בחרה ותכננה כל פרט מראש. טקס הקבורה היה חילוני, אורגן על ידי "עלי שלכת", תואר בתקשורת כ"לא שגרתי". הוא נערך בבית העלמין "מנוחה נכונה" בכפר סבא, בהלוויה
נוגן השיר "Always Look On The Bright Side Of Life". רבים מחבריה, אמני ישראל, אישה גידי גוב, ובני משפחתה הספידו אותה. הנשיא וראש הממשלה שלחו את ניחומיהם. אנחנו רק מקווים שטקסים כאלו יהיו הנורמה, וכל טקס אחר יהיה "לא שגרתי". יהיה זכרה ברוך.


יום שישי, 7 בדצמבר 2012

מרצ היא מפלגה קיצונית, מושחתת של בטלנים – 10 מיתוסי בחירות והפרכתם

אני רוצה להפריך כמה מיתוסים נפוצים שמתלבטי מרכז ושמאל אוהבים לפזר:


מיתוס ראשון: "אני מצביע/ה למועמד לראשות הממשלה" - בישראל אין בחירה אישית וישירה לרשות הממשלה. הקמפיינים במערכות הבחירות האחרונות, וגם בתקשורת, מציבים את ראש/ת הרשימה כאילו מצביעים למועמד/ת לראשות הממשלה. צריך להזכיר כי הבחירות הן ארציות, ישירות ושוויוניות. מצביעים עבור רשימות מועמדים, לא עבור אדם אחד שעומד בראש הרשימה. כל הארץ מוגדרת כאזור בחירה אחד ולכל קול כוח זהה. במיוחד בבחירות האלה חשוב לדעת את זה. לדוגמא, כתוצאה מהאיחוד בגוש הימין - בפתק אחד אתה מצביע לביבי, פייגלין וליברמן.
מיתוס שני: "לא אצביע מרצ כי זו מפלגה קטנה" וודאי שהיא קטנה אם את/ה לא מצביעים לה... על מנת שהמפלגה תגדל היא זקוקה לקולות. הלוגיקה המופרכת של הטיעון ברורה לחלוטין: אם הטענה היא שכדאי להצביע למפלגה לפי גודלה בכנסת, אזי צריכים להצביע רק ל"קדימה" שהייתה המפלגה הגדולה ביותר, או "הליכוד ביתנו" שבאמתחתה יש 42 חברים בכנסת היוצאת. 
מיתוס שלישי: "הצבעה למפלגה קטנה זה איבוד קול, אני מצביע/ה למי שיכול להשפיע" - עם טיעון כזה אפשר לבטל לחלוטין את הדמוקרטיה ולתת לאדם אחד את הכח, משום שאז תהיה לו השפעה מרבית, ללא הפרעה כלל. אופוזיציה נחוצה לכל מערכת דמוקרטית. יתירה מכך, במצב שנוצר היום, כאשר גם מפלגת העבודה, וגם "יש עתיד" כבר הצהירו מראש שייכנסו לקואליציות עתידיות עם בנימין נתניהו נוצר מצב בו הצבעת שלי - קיבלת ביבי – קיבלת ליברמן. הצבעת יאיר לפיד - קיבלת פייגלין – קיבלת פאינה קירשנבאום... מרצ היא המפלגה היחידה שמתחייבת לא להפוך למפלגת לווין של "הליכוד ביתנו". 
מיתוס רביעי: "שמאל זה החזרת שטחים" – ישראל המדינה היחידה בעולם בה שונו סדרי עולם אידיאולוגיים. השמאל, במסורת הפוליטית המערבית, הוא רצף אידיאולוגי בנוגע למדיניות כלכלית וחברתית. רק בארץ נמדדת השמאלנות על פי מידת הרצון לנהל מו"מ עם הפלסטינים והרצון להחזיר שטחים ולסיים את הכיבוש. קחו למשל את התבטאותה של שלי יחימוביץ': "לכנות את מפלגת העבודה מפלגת שמאל, זה עוול היסטורי. העבודה שאבה כוחה תמיד מהיותה מפלגה מרכזית. היו בה יונים והיו בה נצים והיה בה תמיד ויכוח. היא שאבה את כוחה מהיותה שוחרת שלום, אבל באופן פרגמטי". העבודה הייתה תמיד שמאל חברתי כלכלי. גם אם בשנות ה80 וה-90, כאשר העבודה הייתה בשלטון, היא הייתה חלוצת ההפרטות ועידוד בעלי ההון והריכוזיות, הרי שהיסטורית אי אפשר לקחת ממפלגת העבודה, ומתנועת העבודה, את הקמתה של מדינת הרווחה, התנועה הקיבוצית, קופת חולים וכדומה. שלי יחימוביץ', ולא רק היא, מנסים לנתק את הקשר בין אידיאולוגיה יונית לאידיאולוגיה שמאלנית של שוויון חברתי-כלכלי. כך שיוצא שמפלגת העבודה היא לא שמאל, היא מפלגה "חברתית". בליכוד ובמפלגות עדתיות כמו ש"ס, הנושא החברתי-כלכלי הפך לנושא של מוצא, מועמד מזרחי הוא מועמד חברתי כלכלי. מרצ תמיד הניפה בגאון את דגל השמאל החברתי כלכלי, ודגל השלום.
מיתוס חמישי: "רק מפלגת מרכז מתונה יכולה להוביל את המדינה" – ההיסטוריה הפוליטית בישראל זרועה בכישלונות ואכזבות ממפלגות מרכז: ד"ש של יגאל ידין ב 1977, תל"ם של משה דיין ב 1981, מפלגת תמ"י ששילבה את אבו חצירא עם פואד, באותן בחירות. "הדרך השלישית" של אביגדור קהלני ב1992, מפלגת "המרכז" ב-1996 של קהלני ודן מרידור. "שינוי" של טומי לפיד ב 2003, "קדימה" של אריאל שרון הפכה למפלגה הגדולה בישראל בבחירות 2006 ו 2009, אך לא רק שהפסידה את השלטון, בבחירות הבאות היא צפויה להיעלם או להתפרק, באותן בחירות הייתה מפלגת מרכז נוספת: "מפלגת הגמלאים" של רפי איתן הצליחה לקבל 7 מנדטים. שתי מפלגות מרכז, "יש עתיד", ו"התנועה בראשות ציפי לבני" מהוות את התקווה החדשה של המרכז הפוליטי ב 2013. "יש עתיד" צפויה, להערכתי, להיות כשלון אף יותר גדול מקודמותיה. בגלל עמדותיה המעומעמות בכל נושא, ובמיוחד בנושאי דת ומדינה. בקואליציה עתידית צפויה המפלגה להפוך לחוכא ואיטלולא של הכנסת משום שיכהנו בה חברי כנסת דתיים המתנגדים לסדר יום חילוני. יתירה מכך, הרשימה שלה משובצת במקומות הריאליים באנשים חסרי ניסיון ויכולת. לבני, מבטיחה כרגע לפורר יותר את "קדימה" ואת "יש עתיד", ואולי לנגוס קצת במפלגת העבודה ובמרצ. עם קצת מזל, מאוכזבי הרשימה הימנית של "הליכוד ביתנו" יצביעו לה, אבל אי אפשר לבנות על זה קואליציה.
מיתוס שישי– "מרצ היא מפלגה קיצונית" – גם לאחר שרב המפלגות בישראל אימצו את עמדותיה ומדיניותה של מרצ כמעט בכל התחומים, במיוחד בתחום המדיני, עדיין מכנים אותה "מפלגה קיצונית". כנראה שבמילה "קיצוני" הכוונה היא למי שמתמיד בשמירה על האידיאולוגיה שלו גם במחיר ויתור על שותפות בקואליציה. יש  היום טשטוש אידיאולוגי בין המפלגות, המוביל למחשבה ש"אין יותר שמאל וימין", אין יותר דתיים וחילוניים", ואין ויכוחים רק צריך מישהו מספיק כריזמאטי וחזק שיוביל. 
מיתוסי שביעי – "השמאל יחזיר שטחים ויפנה התנחלויות" – בהיסטוריה של מדינת ישראל מי שהחזיר "שטחים" היה תמיד הימין: מנחם בגין בהסכמי השלום עם מצרים, ואריאל שרון בתכנית ההתנתקות. האמת היא שאם השמאל היה בשלטון והיה יכול ליישם את מדיניותו ודאי שהיו מתקיימות שיחות ישירות, והיינו מסיימים את הכיבוש. ממילא כל ראשי הממשלה מאז הסכמי אוסלו קיבלו על עצמם את העיקרון של "שתי מדינות לשני עמים", הבעיה העיקרית היא שהפתרון הולך ומתרחק, ומתרגשת עלינו מדינה דו-לאומית.
מיתוס שמיני – "מרצ היא מפלגה נקיית כפיים" – אה נכון, זה לא מיתוס, זה אמיתי לחלוטין. מכיוון שבמו אזני שמעתי טענות על שחיתות של יו"ר מרצ, חשוב להפריכן. ב-2002 נחקרה זהבה גלאון בחשד לעבירות חמורות במהלך כהונתה כמ"מ ולאחר מכן כמנכ"ל 'המרכז הבינלאומי לשלום'. ב-2003, לאחר חקירות מעמיקות הוכח כי ההאשמות כוזבות והיועץ המשפטי לממשלה, אלייקים רובינשטיין, החליט לסגור את התיק בעניינה זהבה גלאון מחוסר אשמה. כל המועמדים ברשימת מרצ, כולל יושבת הראש הם אנשים נקיי כפיים וישרים. למעשה מרצ היא דגל ליושר ומאבק בשחיתות. בנוסף, אין עריקים בין חברי הכנסת שלה.
מיתוס תשיעי – "מרצ לא עשתה כלום בכנסת הקודמת" – ראשית, וודאי שכמפלגה קטנה ואופוזיציונית היא לא עשתה מספיק. אבל אם יש סיעה של פרלמנטארים מעולים שלא נחה יום אחד הרי אלו הח"כים של מרצ. כאן המקום להזכיר את חיים אורון (ג'ומס), שפינה את מקומו בכנסת לטובת זהבה גלאון, לצד פעילותו בועדת הכספים, הצליח להעביר חוקים רבים בקריאה שנייה ושלישית. ככלל סיעת מרצ העבירה 11 הצעות חוק בקריאה שנייה ושלישית, 3 הצעות חוק בקריאה ראשונה, 13 הצעות חוק בקריאה טרומית ויזמה כ-50 הצעות אי –אמון בממשלה בנושאים מדיניים, חברתיים, כלכליים, חקיקה אנטי דמוקרטית, דת ומדינה ועוד.  כמו כן הסיעה העלתה להצבעה במליאת הכנסת עשרות הצעות חוק שנפלו עקב התנגדות הקואליציה  וקיימות עוד עשרות נוספות שטרם החל הליך חקיקתן. הסיעה הגישה 153 שאילתות, 337 הצעות דחופות לסדר ודיונים מהירים והניחה כ-440 הצעות חוק. במדדים רבים, שנערכים ע"י גופים עצמאיים, נבחרו הסיעה וחבריה למצטייני המשכן בעבודה פרלמנטארית, ובאמינות.  
ח"הכ אילן גילאון הפך לדובר השכבות המוחלשות בכנסת, ולנציגם של הנכים והמוגבלים. ניצן הורביץ הפך לדובר מרכזי בעד חופש דת, שוויון אזרחי ואיכות הסביבה וזהבה גלאון מובילה, בין השאר, את הדגל המדיני. מרצ הייתה המפלגה ה"ציונית" היחידה שהעזה להעביר ביקורת על מבצע "עמוד ענן". חברי הכנסת של מרצ הם מהבולטים בתקשורת. יחסית לגודל הסיעה הם מהמרואיינים התכופים ביותר. 
מיתוס עשירי – "מפלגות קטנות פוגעות ב'משילוּת' ע"י סחיטה קואליציונית" – משילות הפכה להיות מונח שגור שמבטא את היכולת של ממשלה ליישם מדיניות לה התחייבה. חוסר היכולת מתורץ בכך שעל מנת לשמור על שלמות הקואליציה נאלצים להיכנע למפלגות ולרסיסי מפלגות. אבל האמת היא שניתן ליישם מדיניות גם עם קואליציה של מפלגות רבות. לדוגמא ניקח חלק מההחלטות הקשות ביותר של ממשלות ישראל לאחר 1977: הסכם השלום עם מצרים, הסכמי אוסלו, תכנית ההתנתקות, מלחמות ומבצעים, חילופי שבויים. מפלגת השלטון הייתה תלויה תמיד בקואליציה על מנת ליישם מדיניות, קשה ככל שתהיה. אחת הבעיות העיקריות של המפלגות הגדולות הוא האתנן שניתן באופן היסטורי למפלגות הדתיות. את הקשר הזה יש לנתק. נגמר המבנה ההיסטורי של שתי מפלגות גדולות ומפלגות לווין, גם הגושים הפוליטיים אינם מובהקים כשהיו בעבר, למרות שהנושאים העיקריים נותרו: חברה וכלכלה, דת ומדינה והסדר מול הפלסטינאים. משילות היא ערך חשוב אך חשוב ממנו הוא ערך ה'יציגוּת', כלומר, היכולת להביא לידי ביטוי את מירב הדעות של אזרחי המדינה בפרלמנט, זהו לב ליבה של הדמוקרטיה. כל שיטת בחירות מכוונת על מנת לקבל תוצאות מסוימות, כל מי שמנסה לשנות את שיטת הבחירות בדרך כלל שואף לחזור למערכת דו-מפלגתית. שיטת הבחירה הישירה לראשות הממשלה ובנפרד לכנסת בוטלה, רק משום שלא הביאו לתוצאות המצופות. הפיצול למפלגות קטנות אינו דבר רע, הדבר הרע הוא הדרך בה מורכבת ומנוהלת הקואליציה, הממשלה המנופחת נגרמת בגלל מי שעומד בראשות הממשלה ונכנע לסחיטה ובגלל המחויבות הנפסדת לסטטוס קוו ההיסטורי.

גם בבחירות הקרובות אני קורא להצביע למרצ, משום שמרצ מבטאת את העמדות הקרובות ביותר להשקפת עולמי בכל התחומים. כרב חילוני, יש חשיבות מוסרית לגילוי נאות לגבי דעותיי, גם הפוליטיות. יש לי אחריות כלפי הרוצים בשרותיי. מעולם לא ישבתי על הגדר, אני לא ניטראלי ולא מהאו"ם. לרוב האנשים יש עמדה ומצביעים בבחירות אבל רבים לא מגלים את עמדתם מחשש לעימות ולפגיעה בפרנסתם. לרבנים חילוניים יש אחריות מיוחדת, בהיותם הומניסטיים, לחברה בה הם חיים. כמי שדוגלים בתיקון עולם יש לומר באומץ כיצד התיקון הזה יתממש בחיים הציבוריים – בפוליטיקה המפלגתית, בבחירות ובמדיניות חלוקת המשאבים.


יום חמישי, 20 בספטמבר 2012

שאלת רב - האם מותר קשר זוגי עם לא יהודי, או גר

א' שואלת: "שלום לך, אשמח אם אוכל להיעזר בך. אני חשה מצוקה רבה. אני מבקשת לשאול לגבי קשר של יהודיה עם בחור נוצרי מאמו, אביו יהודי. יצר עימי קשר בחור צעיר והתחלנו בקשר ידידותי בלבד, מזה כחודש ימים, הוא התאהב בי ועם הזמן גם אני. נפגשנו אך לא קיימנו יחסי מין, אבל כן התנשקנו. קראתי קצת על נושא הגיור ושם ראיתי את הסברי הרבנים על קשר עם גר, אני נסערת וחוששת מאוד, אני בחורה לא צעירה, גרושה בת 40, הבחור צעיר ממני משמעותית. אני מבינה כי ישנו הבדל בין היהודים ליתר הדתות, אך איני מבינה אותו ואת העומק שבהבדל. שהרי מדובר בנשמות, כולנו נשמות לא כן? האם הם מפלצות או נשמות אדם כמונו? מדוע מדובר בחטא כה כבד? אני אודה לך מאוד אם תוכל לחזור אלי ולהנחות אותי כיצד לנהוג בנקודה זו. אני אובדת עצות ונסערת מאוד. תודה רבה"
תשובה: א' שלום, ההלכה החילונית שמה בראש סולם הערכים שלה את האדם, את יצירת הקשר האנושי, את האהבה, את ההנאה מהחיים, את הנשיקה (כמשל), וגם את האחריות המחויבות ההדדית באמצעות יצירת קשר זוגי יציב המבוסס על שותפות אמיתית, אמון ואהבה. לכן לא חטאת ואין לך ממה לחשוש.
בני אדם הם בני אדם ללא קשר למה שרשום במרשם האוכלוסין. אין שום קשר לנשמות או מפלצות. יש יהודים "כשרים" שהם רוצחים, אנסים וסתם אנשים מגעילים, ויש לא יהודים שהם חסידי אומות עולם ואנשים טובים. האבחנה ביניהם כאילו היהודים הם מין נעלה יותר היא אבחנה גזענית ואסורה על פי ההלכה החילונית. וכבר לימדונו רבותינו במשנה כי "כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא", ללא אבחנה בין יהודי ללא יהודי.
אין שום חשיבות להגדרה ההלכתית-דתית של מעמדו של בן זוגך, מה שחשוב הוא האם הוא אדם טוב, האם הוא אוהב אותך, והאם את אוהבת אותו. ובמיוחד האם אתם מוכנים להתחייב לחיות יחד את חייכם, למרות פערי הגילים.
לקראת יום הכיפורים המתקרב והקריאה לעשות תשובה ותיקון עצמי בחיים היוצאת ממנו, את צריכה להפנות את השאלה פנימה, לעצמך: האם הקשר בינכם חשוב לכם? האם תרצו לתת לו סיכוי? אם התשובה היא חיובית שום דבר לא יוכל לעצור בעדכם, ובטח לא הגדרות חיצוניות זרות, לא רלבנטיות, או איומים תפלים. וגם - האם אתם בשלים ללקיחת האחריות והמחויבות ליצירת משפחה חדשה? בברכה שנה טובה, שמחה שלמה והצלחה בזוגיות.

יום שלישי, 4 בספטמבר 2012

ברכת האירוסין הצעה לנוסח חילוני

ברכת האירוסין המסורתית אינה רלוונטית יותר

אחת הדילמות העולות מתוך מאות טקסי נישואין אותם ערכתי, היא, מה עושים עם ברכת האירוסין? שהרי זוגות חילוניים היום, ודאי אינם נזקקים למעמד טקסי של אירוסין, לאחר שכבר חיו יחד תקופה. ולעיתים אף באים עם ילדיהם אל מתחת לחופה. בתהליך הלימוד לקראת עיצובו של הטקס מתגלה חוסר הרלוונטיות של הנוסח העתיק של ברכת האירוסין. לכן אציע נוסח חילוני לברכה, המיועד לרוצים לשמר את המבנה המסורתי של הטקס אך עם משמעות שאינה דתית. 

ברכת האירוסין מהתלמוד – ברכה על איסור קיום יחסי מין

הברכה הפותחת את טקס הנישואין הדתי אינה ברכה על הקידושין, אלא על איסורים ביחסי מין. מקורה של הברכה בתלמוד  (כתובות, ז', ע"ב) ונוסחה:

"בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קְדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל הָעֲרָיוֹת, וְאָסַר לָנוּ אֶת הָאֲרוּסוֹת. וְהִתִּיר לָנוּ אֶת הַנְּשׂוּאוֹת לָנוּ, עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, מְקַדֵּשׁ עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין".

הברכה היא על שלושה דברים: על איסור עריות  באופן כללי, על איסור קיום יחסי מין עם הארוסות בתקופת האירוסין, על ההיתר לקיימם עם הנשואות לבני זוגן, וברכת שבח לאלוהים. 
בעת בה טקסי האירוסין והנישואין היו מופרדים. הייתה זו תזכורת לחתן ולכלה על המחויבות הנורמטיבית הכללית ועל המחויבות לחוקי ההלכה האוסרים על מגע בין בני הזוג עד לטקס הנישואין שנה לאחר מכן. מרגע שאוחדו הטקסים למעמד אחד, דבר שקרה בערך במאה ה-15 או ה-16 בכל עדות ישראל, הברכה על האירוסין הפכה למנהג סמלי בלבד. 
יתירה מכך, יש לדעת כי ברכה על איסור היא ייחודית בהלכה. את התמיהה הראשונה לגבי ברכת האירוסין מעלה הרמב"ן במאה ה-13 (חידושי הרמב"ן, ע"ז, ע"ב), ובעקבותיו רבים מפוסקי ההלכה הראשונים שפירשו זאת כ"ברכת הודאה על קדושת ישראל שקידשנו הקב"ה ונתן לנו מצוות יתירות" (עיונים - עדין שטיינזלץ, כתובות ז', ע"ב, ע' 33, ד"ה: ברכת אירוסין) , כלומר ברכה על ההיתר הניתן ליחסי מין לאחר חופה וקידושין כחלק מהמצוות שניתנו על ידי יהוה. פרוש סמלי לברכה יכול להיות שהאסור נותן ערך למותר (סמט ישראל, "לרקום איתה סיפור חיים - משמעותם של מנהגי חופה" (ב)" ביטאון צהר, גיליון 10, ע' 167). על אף הפרוש הסמלי היפה הזה ברכת האירוסין, בנוסחה העתיק, היא ארכאית עבור זוגות חילוניים. האיסורים על קיום יחסי מין לפני הנישואים אינם נוגעים להם.

ברכת אירוסין חילונית – התקדשות הדדית בכוס יין

כוס האירוסין היא אקט סימבולי בעל עוצמה רבה. לזוג שירצה לשמור על המבנה של טקס הנישואין המסורתי, אך עם משמעות חדשה ורלוונטית, מוצעת כאן ברכה חליפית. הברכה הפותחת את טקס האירוסין היא הברכה על היין. חילוניים שאינם מאמינים שיש להציב את אלוהים במרכז הטקס מברכים את עמל הכפיים:

"בָּרוּךְ עָמַל כָּפֵּינוּ מְגַדֵּל פְּרִי הַגֶּפֶן, וְיוֹצֵר הַיַּיִן".

לאחר הברכה על היין ישנם שני חלקים לברכה המוצעת. החלק ראשון מחליף את הברכה על איסור יחסי מין:

"וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה". 

הפסוק לקוח מתוך ספר הושע פרק ב', וזהו כמובן משל על הברית שאלוהים כורת עם עמו. בטקס הנישואין אנחנו מסבים את ההקשר לקשר שבין בני זוג. ניתן לשנות מלשון נקבה ללשון זכר על מנת להתאים לנסיבות.
החלק השני בנוי על המבנה המסורתי המסיים את ברכת האירוסין:

בָּרוּךְ הָאָדָם, המִתְקַדֵּשׁ עִם זוּגוֹ, וּמְקַדֵּשׁ אֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין"

פעולת הקידושין עצמה היא פעולה אוטונומית של בחירה, הבדלה וייחוד. הבחירה הראשונית נעשית בין בני הזוג, כלומר, בני הזוג מקדשים הדדית אחת את השני. והפעולה השנייה של הבחירה היא בטקס יהודי. פעולתו הייחודית בעולם בבחירת בן זוג, מלווה גם בבחירת תרבותו והתקדשותו לעם. כלומר, בחירת היותו חלק מהקולקטיב של התרבות היהודי.
מבחינה הכוריאוגרפיה ניתן לשמר את המנהג שבו האם משקה את הכלה. זה מסייע לשתף אדם נוסף במעמד המרגש ולתת כבוד לאם הכלה.
השימוש בברכת האירוסין החילונית מסייע אם כן, לפתור את דילמת המשמעות הארכאית והלא רלוונטית של הברכה הדתית.
הברכה השלימה תיראה כך:

"בָּרוּךְ עָמַל כָּפֵּינוּ מְגַדֵּל פְּרִי הַגֶּפֶן, וְיוֹצֵר הַיַּיִן. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה. בָּרוּךְ אַתָּה הָאָדָם, המִתְקַדֵּשׁ עִם זוּגוֹ, וּמְקַדֵּשׁ אֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין".

ניתן להעתיקה ולהשתמש בה לכל חופה וקידושין שייערכו בסימנא טבא ובמזלא טבא.

יום שישי, 27 ביולי 2012

סרטון חדש - מצגת תמונות מחתונות 2001-2012

מתוך מעל 300 חתונות שערכתי עד היום החלטתי להעלות מצגת ליו-טיוב של חלק מהחתונות להן יש לי תמונות. המצגת נערכה באמצעות "מובימייקר" של חלונות. התמונות באדיבת הזוגות שתרמו אותן. אם יש מי מהזוגות שמזהים את עצמם ולא רוצים להופיע במצגת, אנא אמרו לי בהקדם ואוריד. המצגת נועדה לענות על דרישה של הרבה זוגות לראות וידאו של חתונה, ואני תמיד עונה שאני לא מראה וידאו של חתונות, משום שזהו אירוע פרטי שלא יכול לדבר לכל אחד ומשום כך אלו הרוצים לראות טקס, אני מזמין לאירועים חיים. המצגת מראה טקסים שונים, עם ובלי חופה, שבירת כוס של החתן והכלה וכאלה שרק החתן שובר ומיקומים ונסיבות שונים. כל טקס שונה כמו שכל זוג שונה מהזוג האחר.

יום שישי, 18 במאי 2012

טריילר החתונה של ענבר ויהונתן

ענבר ויהונתן, להם ערכתי את הטקס ב 1.5.2012, המציאו את הקונספט של "חתונה עברית", הוציאו דיסק שירים שניתן לכל אורח במתנה, הפיקו חותמת עם הלוגו של החתונה וכעת יש גם את מה שהם מכנים "הטריילר של החתונה בHD. איכות צילום, ועריכה מרהיבים ורעיונות מעוררי השראה.

יום חמישי, 17 במאי 2012

חתונה - למה לשלם יותר אם אפשר פחות?

כתבת חדשות 10 מה 16.5.2012 על הסטנדרד השונה שנוהגים בעלי גני אירועים בזוגות שמתחתנים לעומת אירועים של חברות עסקיות. מסתבר שבגלל שזוגות "מוכנים לשלם", גובים מהם בעלי האולמות, בממוצע, 40 אחוז יותר, מאשר אירוע עסקי. השרות והפריטים הם זהים אבל בעלי האולמות מנצלים את תמימותם של הזוגות, שמשלמים ביוקר.
ההלכה החילונית קובעת כי יש לשלם פחות על חתונות ולא יותר. כל מי שמתפתה לתשלום עודף, נעשק, וגם עובר על ההלכה הזו. מסקנה, אל תגידו שאתם מתחתנים, תגידו שאתם עושים אירוע עסקי. וכך לא רק שתרוויחו 30 אלף שקלים, אלא גם תעשו מצווה.

יום חמישי, 19 באפריל 2012

טקס בת מצווה בכותל - האם אפשרי?

הכותל המערבי בגן הארכאולוג בירושלים
צילום: נרדי גרין
משפחה ישראלית שחיה כבר 6 שנים בארה"ב יצרה עימי קשר על מנת לערוך טקס בת מצווה לביתם בכותל שכולל עלייה לתורה. ברור כי ברחבת התפילה המרכזית של הכותל המערבי הדבר לא ניתן משום שמעמדה הוא כשל בית כנסת אורתודוכסי. כלומר, יש הפרדה בין נשים וגברים, וודאי שנשים אינן יכולות לקרוא בתורה. הדבר הזה היה נתון במחלוקת במשך תקופה ארוכה משום שהתנועות הדתיות הליברליות, הרפורמים והקונסרבטיבים, נאבקו על מנת לאפשר לנשים להתפלל ולעלות לתורה ליד הכותל המערבי, לבסוף לפי החלטת בג"ץ הממשלה הכשירה את רחבת הכותל בתחום הגן הארכיאולוגי של דרום הר הבית, שנחנכה באמצע אוגוסט 2004. כדי לקיים את החלטת בג"ץ כהלכתה הותקן שביל בטון שמאפשר גישה לנכים והותקנה רחבת עץ שמאפשרת נגיעה ממש באבני הכותל. מכיוון שהרחבה הזאת מיועדת גם לשימושם של הזרמים המתקדמים, אין שם חלוקה בין גברים לנשים. באותן שנים הוקמה גם עמותת "נשות הכותל" שנאבקת עדיין על מנת לאפשר לנשים להתפלל ולקרוא בתורה ברחבת התפילה המרכזית בכותל המערבי.
קריאה בתורה ברחבת הכותל
בגן הארכאולוגי
צילום: נרדי גרין

האפלייה ברורה, הכניסה לגן הארכאולוגי ירושלים עולה כסף, בניגוד לרחבת התפילה שם הכניסה היא בחינם בכל עת. וההרגשה היא שדוחקים כל מי שלא אורתודוקסי לפינה נידחת. אבל המקום מכובד מאד ומאפשר. ואפילו מספק ספר תורה ושולחן שאיתם אפשר לקיים טקסים.

מה לחילוניים ולכותל?
ליהדות החילונית הומניסטית גישה שונה באשר למעמד הכותל. האמונה ההומניסטית, שהיא אתאיסטית ביסודה, אינה מקבלת את את הטענה כי יש באבנים קדושה או שיש משהו מטאפיסי השוכן בהר הבית. יתירה מכך, הכותל המערבי עצמו אינו שריד לבית המקדש אלא רק קיר תמך צדדי שנבנה על ידי הורדוס כאשר שיפץ את הר הבית. הקירות לא שימשו במקור לתפילה ומעבר לכתלים היו רחובות וחנויות ומסחר וחיים אנושיים שאינם קשורים בקדושה. רק במאה ה-15 מופיעות העדויות הראשונות לכך שרחבת הכותל המערבי הפכה למקום תפילה מוכר. המאמר המופרך: "מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי של בית המקדש" שנמצא במקורות מאוחרים, כמו הזוהר, מתייחס בכלל לבית המקדש ולא לקירות התמך של הורדוס.
ספר התורה שניתן
ע"י מרכז דוידסון
צילום: נרדי גרין

הכותל עבור יהודים חילוניים הינו נקודת ציון היסטורית שמסמלת מקום חשוב ומרכזי בתרבות היהודית אבל אסור לשכוח שיחד עמו ומולו הוקם מרכז תרבותי, מדיני וריבוני חדש של היהודים – גבעת הלאום עליה נמצאים כל המוסדות החשובים למדנית ישראל: הפרלמנט, בית המשפט העליון, הממשלה, האוניברסיטה, מוזיאון ישראל. שני המוקדים האלה הן הדתי-היסטורי, והן הלאומי-תרבותי חשובים מאין כמותם לקיומה והמשכיותה של התרבות והזהות היהודית, אחד משלים את השני.

בת מצווה בכותל
המשפחה רצתה מאד שהבת תעלה לתורה ותקרא בספר התורה בפסח, ליד הכותל. לרוב היהודים העלייה לרגל, הקריאה בתורה והשהייה במחיצת העתיקות היסטוריות הינה סמל בעל עוצמה, ומחזקת את הקשר האישי לזהות היהודית הנעדרת כל כך בחו"ל. אבל בטקס אף אחד מאתנו לא חבש כיפה, לא השתמשנו בצורה מוגזמת בסממנים פולחניים ולא ברכנו את אלוהים. היחס אל התורה היה כאל ספר, לא כאל חפץ שיש בו קדושה, אלא כאל הסיפור המיתי שבבסיס התרבות והזהות היהודית. בני משפחה נוספים קבלו את הכבוד להקריא חלקים נוספים מהפרשה שהייתה במקרה פרשת "בא" שמספרת את סיפור יציאת מצרים והולדת העם היהודי, זה היה סמלי ביותר לקרוא בפרשה, בחול המועד פסח מספר ימים לאחר ליל הסדר. כלת בת המצווה אמרה דברי תורה מדרשה שכתבה בנוגע ליציאה לעצמאות כעם וכאדם שהגיע למצוות.
נערת בת המצווה
צילום: נרדי גרין
לאחר הטקס שהיה מרגש מאד, הלכנו ברגל לשדרות ממילא ושם הייתה ארוחת צהריים, מעין יון הועבר בין המוזמנים והאורחים כתבו עצות לחיים לנערת בת המצווה, ולאחר ארוחת צהריים טובה היו גם תודות ונאומים נוספים.

התמונות באדיבות משפחת גולדנברג.

יום שני, 13 בפברואר 2012

חדש בבלוג - דף מכתבי תודה

בדף מכתבי התודה אני מרכז חלק נבחר מתוך עשרות מכתבי תודה שקיבלתי במשך יותר מעשור, על טקסים והרצאות שערכתי. 
העלאת הדף הייתה חוויה מרגשת מאד משום שקריאת כל מכתב ומכתב החזירה אותי לאנשים, למקום ולאירוע. וזה מאפשר לי לחקוק את האנשים שנטלתי חלק בשמחתם על לוח ליבי.
זוהי גם תודה שלי אליהם

יום ראשון, 15 בינואר 2012

ריצ'רד דוקינס מראיין את הרב החילונית תמרה קולטון

במהלך סיוריו הרצה דוקינס בבית הכנסת החילוני הראשון, בירמינגהם טמפל בפרברי דטרויט, וגם ראיין את עמיתתי וידידתי, הרב תמרה קולטון שלמדה בירושלים, נשואה לישראלי ומנהלת את הקהילה שם. דוקינס מראיין אותה במשרדה.
הנה הראיון בשני חלקים: