איך מיטהרים מטומאה לקראת הבחירות הקרבות? דבר תורה לפרשת בהעלותך

תמונה שצילמתי במעמד טהרת הלויים (באמצעות AI)

במדבר ח', 6-7: "קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם. וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כׇּל בְּשָׂרָם וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ".

טהרת הלויים או הקדשת הלויים, בפרשתנו, היא טקס שהורכב מטהרה מיוחדת של הלויים מטומאת מת. הטקס, שלאחריו החלו הלויים לעבוד את עבודת המשכן בתפקידיהם השונים, כלל את האלמנטים הבאים: גילוח כל שערות גופם. כיבוס בגדיהם. הזאת "מי חטאת" (מים עם אפר פרה אדומה) עליהם. הנפתם הפיזית - אהרן הכהן הניף את הלויים "תנופה לפני ה'". לדעת רוב המפרשים, הכוונה הייתה הולכה והבאה, העלאה והורדה, על מנת לסמל שהם מוקדשים לאלוקים השולט בכל רוחות השמיים והקרבת קורבנותיהם.

מערכת הטומאה והטהרה, שהיא מרכזית בפרשתנו, לא קשורה ללכלוך או להיגיינה. היא עוסקת בסדר, שליטה והגדרת גבולות קטגוריאליים. מערכת החוקים והכללים שמתחילה עם עשרת הדיברות, ממשיכה בפרשתנו. רגע לפני שהעם נכנס לארץ יש צורך בחיזוק והמשך התוויית הגבולות הברורים לקבוצת עבדים, או אספסוף, בתהליך הפיכתם להיות עם ריבוני בארצם. העניין אינו בניקיון פיזי, אלא כלי עצמתי לשליטה וסדר חברתי. החוק הדתי מפריד לחלוטין בין מושג ה"לכלוך" למושג ה"טומאה". סתם לכלוך כמו בוץ אינו מטמא, אבל חפצים נקיים ומבריקים עלולים לטמא. הטבילה של הגוף עצמו דורשת ניקיון מקדים.

ההגות האנתרופולוגית משייכת את הטומאה והטהרה לשליטה וסדר בכמה ממדים:

• שליטה במרחב (גבולות פוליטיים וחברתיים). הקצאת הסמכות לקביעת הטהרה בידי הכהונה והקצאת מעמד המשרתים בקודש, הלויים.
• שליטה בטבע
• שליטה בוויסות חרדות אצל היחיד
• שליטה באמצעות יצירת סדר קטגוריאלי. כלומר, הפרדה מוחלטת בין מושגים. הטומאה והטהרה יצרו סדר מחשבתי חד: יש קודש ויש חול, יש חיים ויש מוות. המערכת מנעה מהמוות והחול "לזלוג" אל תוך מרחב החיים והקודש של המשכן. במקביל יש איסור על ערבוב של קטגוריות (למשל, איסור שעטנז או כלאיים). 

הדבר הזה רלוונטי לימינו משום שהעשור האחרון בישראל התאפיין בכאוס. אנחנו חיים את הטלטלות היסטוריות ששינו מן היסוד את המציאות הביטחונית, הפוליטית, הכלכלית והחברתית של המדינה, בין היתר אפשר למנות את: חקירות ראש הממשלה, חמש מערכות בחירות, משבר הקורונה, אסון מירון, מבצע שומר החומות ועוד שמונה מבצעים שתקצר היריעה מלפרט. הרפורמה המשפטית והקרע החברתי, השבעה באוקטובר ושלוש מלחמות רב-זירתיות: "חרבות ברזל", "עם כלביא" ו"שאגת הארי", משבר גיוס חרדים, ניסיונות לטיהור אתני ברצועת עזה ובגדה המערבית. בנוסף, אנחנו נכנסים למערכת בחירות, השישית במספר, בשש השנים האחרונות, ממוצע של בחירות אחת לשנה. מערכת הבחירות הזו מלווה באזהרות מקדימות מפני אלימות פיזית ומילולית, דיכוי הצבעה, זיופים, ומבצעי השפעה תודעתית באמצעות בינה מלאכותית. הכאוס התקופתי שאנחנו נמצאים בו מחייב השלטת סדר, יצירת הפרדה קטגוריאלית בדמותה של מערכת טומאה וטהרה, מערכת פשוטה להבנה וליישום. מערכת שמבחינה בין מי לנו ומי לצרינו. זה מגיע עם המונחים "ציונות" ו"יהדות" בפרשנותם הסובייקטיבית. הטהור הוא הציוני והיהודי, הטמא הוא כל מי שאינם כאלה. כאן ישאל השואל: אבל, מיהו יהודי וציוני? התשובה היא: כל מי שמסכים עם עמדותינו. מה דינו של כל מי שלא מסכים עם עמדותינו? הוא בוגד וטמא. דינו כתוב בפרשתנו: "וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ כִּי  קׇרְבַּן יְהֹוָה לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא". לא ייתכן שהכאוס הזה של ריבוי דעות וחופש הפרט יימשך, כי כמו שציטט פון פאפן ב-1932: "סדר חייב להיות" (Ordnung muß sein). וכבר ראינו לאן הסדר הזה הוביל.

סיור בדרך עולי הרגל 5.6.2026

לאחר ההמולה של יום ירושלים, ולאחר חג השבועות, מוזמנים לסיור באתר חדש בירושלים שנפתח רק לפני כמה חודשים: "דרך עולי הרגל". נלך בעקבות עולי הרגל לבית המקדש שהגיעו מכל העולם בתקופות קודמות, אבל גם ניתן רקע למאיפה תחילה ירושלים וכיצד התפתחה, נראה את החידושים האחרונים בחפירות הארכאולוגיות במקום שבו נטייל ונאמר מילה על הבעייתיות הגיאופוליטית של חפירות באתר שהוא גם חשוב לכל הדתות וגם חיים בו אנשים את חיי היומיום שלהם.

לפרטים והרשמה סרקו את הקוד בהזמנה משמאל או הקליקו על הקישור.

לצערי הסיור אינו נגיש. 

האתר בניהול רשות הטבע והגנים והיא עדיין לא עשתה מספיק על מנת להנגיש את דרך עולי הרגל וחלק גדול מאתר עיר דוד. כתוב בפרסומים הרשמיים במפורש שהאתר אנו נגיש.

סיור בעין כרם שישי 8.5.2026

פעמיים נדחה הסיור בגלל המלחמה, הגיע הזמן לערוך אותו. זה קורה שבוע לפני ההמולה של יום ירושלים בשכונה הקסומה של עין כרם. מזמין את כולם לסיור מרתק. הקדימו להירשם כדי לשמור מקום. מספר המקומות מוגבל.

סרקו את הקוד או ליחצו על הקישור כדי לראות פרטים ולהירשם.

מפגש זום מיוחד בתקופת מלחמה לכבוד פסח

 אם אין התכנסויות פיזיות ויש לכם רגע פנאי בממ"ד לקראת פסח, אתם מוזמנים למפגש זום מיוחד. ליחצו על הקישור לאירוע בפייסבוק על מנת לסמן השתתפות ולקבל תזכורות ועדכונים. המפגש ללא עלות ומיועד לכולם.

הקישור לאירוע https://www.facebook.com/share/1Cbj8MbaWZ/

הכרה בזרם "יהדות כתרבות"

רבות ורבנים חילוניים בכנס.
צילום: נרדי גרין

לפתע פתאום החליטה המחלקה למפעלים ציוניים, בהסתדרות הציונית, להכיר בזרם או באידיאולוגיה של "יהדות כתרבות". זה נעשה בכנס רב רושם ומושקע במרכז יצחק רבין, בתאריך 19.02.2026. הכנס שכותרתו הייתה: "שייכות, תיקון, תקווה", היה מאורגן לעילא, חולקו תגי שם, תיקי בד, עטים ופנקסים. היה כיבוד, עמדת קפה וארוחת צהריים, היה כינוס מרכזי, היו פאנלים בנושאים שונים בכיתות והיו הופעות. אנשים ישבו סביב שולחנו עגולים ומול כל כסא הייתה מתנה - זרעי צמחי תבלין להנבטה, כרמז לכך שמנביטים זרם חדש.

הכוונה והביצוע מצויינים אבל צריך לומר גם מילת ביקורת על הכינוס. הכנס נפתח וננעל בדוברים שמתוך דבריהם היה אפשר לחשוב שמדובר ברעיון חדש שלא נשמע קודם לכן, הגדילה לעשות אחת הדוברות שאמרה ש"צריך לכתוב ספרים". גם במכתב התודה שנשלח לאחר הכנס נאמר:

יאיר גולן ואני
צילום: נרדי גרין

ביקשנו יחד לעצב שפה חדשה של שייכות, אחריות ותקווה. במהלך היום עסקנו במתח ובחיבור שבין קהילה וזהות, בין קידוש לחידוש, בין ישראל לתפוצות, ובין יהודית לדמוקרטית, מתוך שאיפה לנסח תנועה חיה של תרבות, מנהיגות וערכים במרחב  ציבורי. השיחים, המפגשים והעשייה המשותפת המחישו עד כמה הצורך במהלך הזה חי ונוכח בשדה. אנו רואים בכנס נקודת פתיחה למסע רחב יותר - לבניית אקוסיסטם של חינוך, טקס, קהילה ומנהיגות, ולהקמת תנועה המחברת בין רעיון למעשה ובין חזון ליישום. 

נשמעו הרבה סיסמאות וחלק מהדוברים גם אמרו דברים של השראה ועומק. אבל אחת הבחירות הלא מובנות הייתה להזמין את יאיר גולן, יו"ר מפלגת הדמוקרטים לנאום בפתיחת הכנס. האם ההסתדרות הציונית לא אמורה להיות גוף ממלכתי שנותן במה לכל הזרמים ולכל הקולות? האם לא היה ראוי להביא נציגים של מפלגות אחרות?

בשיח בפאנל שנרשמתי אליו שכותרתו הייתה: "לטפח שדה גלובאלי ביחד", לא היה ברור הכיוון אליו הולך הפאנל והדוברים בעלי זיקה מקרית לכל היותר לנושא. לא הובן מהו השדה הגלובאלי אליו חותרים והיה רק דיבור עמום שצריך להתייחס ל"יהדות התפוצות". היה שיתוף של חוויות של הדוברים בפאנל שהיו בשליחות או בשהייה ארוכה בחו"ל ונפגשו עם קהילות שונות בארה"ב.

הרגשתי לכל אורך הכנס כשלון שלנו, הזרם החילוני הומניסטי להציג את הזרם ולדבר על השורשים והמסורת שלנו. בנוסף לכך נאמר לי על ידי מי שאחראית אצלנו על הנושאים האלה והיא טענה שהיא דיברה עם מארגני הכנס על מנת להשתתף ולו בהעמדת דוכן והיא סורבה, אבל נאמר לה שאולי יהיה כנס ביולי ושם תשקל ההשתתפות.

מכיוון שכך ומכיוון שלא היה מקום אחר שאפשר יהיה להציג בו את הדברים אמרתי בפאנל שבו השתתפתי את ביקורתי על הכנס ועיקרה הוא שלא ניתן בכנס כזה להתעלם מתנועת יהדות כתרבות והזרם החילוני הומניסטי ביהדות ששורשיו בשנות ה-60 של המאה ה-20 בארה"ב, אני מוסמך כרב חילוני ועובד בזה כבר 20 שנה, ערכתי כמעט 1000 טקסי חיים בארץ ובעולם. יש ספרות עניפה. אפשר לקחת כדוגמה את נאומו של ביאליק בטקס חנוכת האוניברסיטה העברית בהר הצופים, מ-1925, ומספיק משפט אחד ממנו כדי להדגים את הפספוס הגדול של הכנס:

בהכרתה של האומה תפס בינתים המושג “תרבות” במשמעו המקיף והאנושי את מקומו של המושג התיאולוגי “תורה”.

שאנן סטריט רואיין ולאחר מכן שר
צילום: נרדי גרין

כלומר, כבר לפני יותר ממאה שנים קיים המושג "יהדות כתרבות" בארץ ישראל. שלא לדבר על הספרות העניפה שנכתבה בנושא. שלא לדבר על ספר שאחד מהמציגים בפאנל, ליאור טל שדה: "מה למעלה מה למטה" מ-2022. כותרת הספר מבוססת על מאמרו של ארי אלון מתוך הספר: "כזה ראה וחדש - היהודי החופשי ומורשתו", בעריכת יהושע רש מ-1986. ויש ספרים רבים שנכתבו בארץ ובעולם מטעמם של אנשים המזוהים עם היהדות כתרבות, או הזרם של היהדות החילונית הומניסטית. למשל, הספרים של יעקב מלכין משנת 2000 ואילך:  "יהדות ללא אל – יהדות כתרבות, תנ"ך כספרות", "תרבות היהדות החילונית – הגות חדשה בישראל",  "במה מאמינים יהודים חילוניים" ועוד. הספר של ידידיה יצחקי ז"ל:  "בראש גלוי, עיקרים של חילוניות יהודית", האנציקלופדיה: "זמן יהודי חדש : תרבות יהודית בעידן חילוני - מבט אנציקלופדי" בעריכת ירמיהו יובל, מ-2007. הספר של אורן יהי שלום: "שמע ישראל  יהדות חילונית מהרמב״ם עד אחד העם" מ-2024. ובנוסף ספרות עניפה של התנועה בארה"ב של הרבנים שרווין ווין, אדם שלום, ג'ודי קורנפלד, ג'ודית סיד, גרג אפשטיין ועוד. 

בהינתן דוגמאות ספורות אלו, כיצד אפשר להתעלם ולומר שמתחילים משהו מחדש? זה די מגוחך להתעלם ולא לאפשר אפילו להציב דוכן או לאפשר לאחד הדוברים מטעמנו להציג באחד הפאנלים. מהי הסיבה להתעלמות וההדרה הזו? למארגנים הפתרונים.

בפעם הראשונה בהיסטוריה - שבתרבות בגבעת משואה

30 שנה לאחר ייסודה של השכונה, הגיע הזמן שתהיה בשלוחת המתנ"ס פעילות בשבת. ב-21.2.2026 זה קורה, ואני אחד המרואיינים. מי שמנחה את האירוע זה אליהוא בן און, שדרן הרדיו והעיתונאי המיתולוגי מקול ישראל שגם הוא תושב השכונה.

אני כמובן לא ביקשתי את השורה שכתובה ליד שמי: "איך מחזקים את הקשר בין השכבות השונות בחברה הישראלית?", ולא נדרשתי לאשר את המלל, נחשפתי לזה רק בדיעבד ואמרתי לאליהוא שאני לא מזדהה עם מה שכתוב ולו בגלל הסיבה שאנשים הם לא שכבות בעוגה שצריך להדק את הקשר בתוכה. בני אדם הם יחידים שצריכים להחליף דעות מתוך הקשבה.

אני מקווה לדבר על הדברים שבוערים בשכונה לגבי דחיית התכנית להקמת מבנה דת מפלצתי והערר שהגישו סגני ראש העירייה החרדיים מדגל התורה וש"ס. נדבר גם על מה זה רב חילוני ועל יהדות כתובות.

לא חושב שהזמינו אותי להפריח סיסמאות ריקות מתוכן של "חיזוק הקשר" ואולי "לקרב לבבות". המשמעות "לקרב" היא כשיש לך עמדה משויימת ואתה רוצה לקרב את האחר על עמדתך, ו"הידוק הקשר" היא אולי סביב צווארו... כל שאני יכול לעשות הוא להציע את עמדתי ואת מרכולתי ואני יכול לקוות רק שיקשיבו לי.

כבר קיבלתי בקשות להחרים את האירוע משום שאין בו נשים. אני אמנם מזדהה ולא חושב שזה טוב שאין אף אישה במרואיינים, אבל דוחה את הפניות הטהרניות האלה משום שלא מדובר בפאנל על נושא מסוים, אלא על סגמנטים שונים ונפרדים, אני בטוח שלאליהוא לא הייתה כוונה להדיר נשים ולראיה שבשבתרבות אחרת שהוא עושה בסמוך לתאריך יש רק נשים.

יהיה מעניין, כולם מוזמנים להגיע.

החרדים הגישו ערר על החלטת הוועדה המחוזית בנושא גבעת משואה

סגני ראש העירייה החרדים, בעיריית ירושלים, הגישו ערר על החלטת הוועדה המחוזית שביטלה את התכנית להקמת מבנה דת מפלצתי בשכונת גבעת משואה. כתבתי מאמר תגובה במקומון "כל העיר" ואני מצרף את המלל כאן. אפשר לקרוא את התגובה באתר "כל העיר" בקישור.

כתושב גבעת משואה וכפעיל נגד התוכנית למבנה המיותר בשכונה (קומפלקס ענק הכולל בית כנסת, מקווה ועוד), השערות סומרות למשמע הטיעונים המגוחכים לערר שהעלו הנציגים החרדים (מירושלים ומבית שמש) בוועדה המחוזית לתכנון בבקשת הערר שהגישו. אני אפרט כאן את הכשלים המרכזיים ונקווה שהערר יידחה על הסף. 

הכשל המרכזי בערר הוא הטלת ספק במקצועיות הוועדה המחוזית של מנהל התכנון במשרד הפנים – ההחלטה התקבלה ע"י יו"ר הוועדה שירה תלמי באבאי, מתכנן המחוז דן קינן, וגם נציג המשרד להגנת הסביבה, יועץ לתחבורה ויועצת פרוגרמתית. הערר טוען שכל אלה לא עשו את עבודתם נאמנה? למותר לציין שהיו כמה וכמה ישיבות, בהן גם נציגי השכונה השתתפו, וגם סגן ראש עיריית ירושלים יוסי חביליו (האיחוד הירושלמי). ישיבות רבות בהן כבר הוצגו הנקודות שעולות בערר המון פעמים. הטענות נשמעו ונבחנו לפני ולפנים, נשמעו מומחים ויועצים באריכות. ההחלטה היתה מקצועית לחלוטין ולא הושפעה משום שיקול זר. והפסקה העיקרית בה אומרת:

"…בחינת הצורך הציבורי הנדרש מחייבת ראייה תכנונית כוללת, המבוססת על מאפייני האוכלוסייה הקיימים והתחזיות העתידיות. לאחר בחינה פרוגרמטית של יועצת הפרוגרמה של הוועדה ובהתאם למדריכי משרד הבינוי והשיכון, נמצא כי בשל אופייה החילוני והמסורתי של השכונה ומגמת ההזדקנות בה, יש להתבסס על שיעור שימוש נמוך מזה שהציגה מגישת התכנית במסגרת דיון בהתנגדויות, ואשר לשיטתה מצדיקים את הקמת המקווה, והוועדה סבורה כי מגישת התכנית לא הצליחה לתמוך את טיעוניה בדבר ההכרח בהקמת המקווה".

מרגע שעלתה התוכנית לדיון, לפני עשר שנים, ביקשנו לבצע סקר צרכים מקיף על מנת לקבוע את שאלת הצורך במקווה. הבקשה הזו עלתה בכל פגישה עם המינהל הקהילתי והעירייה. בכל פעם סורבנו. זה הכשל השני בערר, שאלת הצורך. מכיוון שסורבה בקשתנו לבצע סקר צרכים, נאלצנו לבחון את שאלת הצורך על פי כל הנתונים המתפרסמים בגלוי: מספר בתי האב בשכונה, דמוגרפיה, גילאים, מוסדות חינוך, נתוני הצבעה בבחירות לכנסת ובבחירות המקומיות וכדומה. ולא רק זאת, חברת מועצת העיר לורה ורטון (האיחוד הירושלמי) הצליחה, לאחר עמל רב, למצוא את נתוני השימוש האמיתיים במקווה שכבר קיים בתחומי המנהל הקהילתי בשכונה. מכל הנתונים האלה עולה שאין שום קשר בין מה שיש בתוכנית לבין הצורך האמיתי. יתרה מכך, טוענים המערערים שיש בידיהם פניות וסקרים שנערכו. ביקשנו את הנתונים האלה, כדי שנוכל לברר, כמובן שלא קיבלנו שום נתונים.

הערר כושל גם בטענתו על נושא התנועה והחניה. המערערים מודים שהנושא "נבחן היטב"… אכן נבחן היטב על ידי הוועדה המחוזית ונדחה כי זה רחוב חד סטרי, צר שבו אין מקומות חנייה ביומיום, רכבים חונים בו על מדרכות. מה יקרה אם יוסיפו מבנה ציבור ענק שימשוך אליו משתמשים מכל רחבי ירושלים? בתוכנית הוצעה תוספת של 5 מקומות חניה בלבד.

כשל נוסף מצוי באמירה שהתוכנית נעשתה בשיתוף הציבור. אכן ניתן לציבור להביע את טענותיו בפגישות וישיבות שונות, אבל ההחלטה "בשם השכונה" התקבלה על ידי הנהלת המנהל הקהילתי שבדירקטוריון שבה יש לשכונה שלנו רק 2 נציגים מתוך 9. בפועל, מאות מתושבי השכונה הצטרפו להתנגדות ותרמו כסף לייצוג משפטי ולשכירת יועצים מומחים, ולכן לא היה פה שיתוף ציבור אלא נתנו לציבור להוציא קיטור על מנת לצאת ידי חובה.

מודה סגן ראש העירייה חיים כהן (ש"ס), אחד ממגישי הערר: "אני לא מתגורר בשכונה ולא מכיר יותר מדי"… לא הוא ולא יו"ר המינהל הקהילתי לשעבר שעשה את הכביכול פשרה, ד"ר נתנאל פישר חוקר במכון קוהלת וחובש כיפה בעצמו, ולא שאר מגישי הערר אינם תושבי השכונה ולא מכירים את צביונה וצרכיה. סגן ראש העיר אליעזר ראוכברגר (דגל התורה) שביקר במקום בזמנו, אמר לנו בפירוש שאנחנו צודקים בטענותינו, לאחר שראה את המגרש והרחוב. ואף על כן, חתום גם הוא על הערר.

מגוחך שלפתע סגן ראש העיר כהן הופך להיות פמיניסט: "אותי חינכו למנוע עוולות ופגיעות בנשים, ועל כן החלטתי להגיש את הערר", אולי לפני זה כדאי שתדאג שתהיינה נשים נבחרות ציבור ממפלגתך במועצת העיר ובמפלגה שלך?

ברור שאין שום דבר ענייני בערר שהוגש, אם הוועדה המחוזית תמשיך לעשות את עבודתה המקצועית היא תדחה את הערר.