יום שלישי, 4 באוגוסט 2026

איזו מדינה אנחנו רוצים? האם תיאוקרטיה לאומנית ומשיחית?

הבחירות של 2026 מספקות הזדמנות להשפיע על דמותה של מדינת ישראל. את זה אפשר להגיד על כל בחירות, אבל הממשלה האחרונה נתנה גיבוי וחיזוק למגמות הלאומניות, גזעניות, פשיסטיות, קלריקליות של הזרם הקיצוני ביותר בציונות הדתית מבית מדרשו של הרב טאו.
בסרטוו מצוין של "עוגן לעתיד" שמוגש של ידי יאיר נהוראי, יש סיכום של כל הרוע והשנאה שמיוצרים במכינות הקדם צבאיות המוטרפות האלה שכל מטרתן להקים מדינת הלכה גזענית ואנטי נשית.
צפו בסרטון הזה והחליטו בעצמכם איזו מדינה אתם רוצים לראות לאחר הבחירות הקרובות. הפתק שתשימו בקלפי ישפיע על דמותה של המדינה.

יום ראשון, 2 באוגוסט 2026

בעקבות אירועי קפה בסמטה בשבת - ראיון בוידאו ב-Ynet

בעקבות פוסט שפרסמתי בפייסבוק לאחר השבת האלימה בבית הקפה "קפה בסמטה", פנו אלי מ-Ynet, לראיון בשידור החי עם שרון כידון ביום ראשון, 2.8.2026, הראיון הוקלט כמה דקות קודם לשידור למטה הקלטת הראיון.

יום שני, 20 ביולי 2026

סיור למנהרות הכותל יום ו', 4.9.2026

איך שוברים את החום ואת השעמום והשגרה שנוצרו בגלל תום המכביה והמונדיאל? התשובה פשוטה, באים לסיור איתי באחד המקומות שחושפים היסטוריה עתיקה: מנהרות הכותל. אין שום אסוסיאציות למנהרות אחרות... אלו חפירות ארכאולוגיות קרוב לאחד מהמקומות החשובים בעולם: הר הבית, או חראם אל שריף. למה חפרו את מנהרות הכותל? מה גילו שם? מה התוכניות העתידיות לסיורים נוספים אי שם למטה? על כאלה אלה נדבר בסיור. בנוסף נדבר על הכתובות שמופיעות בשלטים מסביב לרחבת התפילה של הכותל המערבי: "הכותל המערבי שריד של בית המקדש" וציטוט מתוך המדרש, משמות רבה ב׳: 
"לְעוֹלָם אֵין הַשְּׁכִינָה זָזָה מִכֹּתֶל מַעֲרָבִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב, ט): הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ".

בסיור נראה את הנדבכים התחתונים של הכותל ונגיע לראות את אחד הפלאים של הבנייה ההרודיאנית: "האבן הגדולה" שמשקלה כמו 9 טנקי מרכבה או 2 מטוסי בואינג 747 על נוסעיהם והקניות שלהם בדיוטי פרי... נשמע גם את הסיפור על העימות הישיר מול שומרי הוואקף במנהרות, איך פתיחת דלת במנהרות הכותל גרמה למהומות ולמוות של רבים. 

מוזמנים להירשם בקישור כאן שימו לב שהעלות כוללת את מחיר הכניסה ללאתר מנהרות הכותל.

יום שלישי, 14 ביולי 2026

דברים לוועדת ערר של המועצה הארצית - ביטול מבנה דת בשכונת גבעת משואה

9.7 לאחר הערר. מימין לשמאל:
דן אמיר (תושב), יוסי חביליו (ס. ראש העיר, עו"ד שירין ברגותי,
לורה ורטון (מועצת העיר), נרדי (תושב), מאחורה עו"ד עופר גיטליץ
הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ביטלה את התכנית לבניית מבנה דת ענקי בשכונתנו. (תכנית מס 101-0572107 הוספת שרותים
גבעת משואה). שמחנו על כך וחשבנו שהעניין הסתיים. אבל סגני ראשי העיר החרדים מירושלים ובית שמש הגישו ערר למועצה הארצית (ערר/ 26/ 10). וועדת הערר קיימה שתי ישיבות בנושא לעת כתיבת שורות אלה עדיין אין החלטה, אבל אני מביא את הדברים שנשאתי לפני הוועדה, יותר נכון, הדברים שרציתי לומר, אבל קיצרתי חלק. זוהי הגרסה "הרשמית":

אתחיל עם הסייפא: אסור לקבל את הערר. הוועדה המחוזית עשתה עבודה מקצועית, נטולת פניות. כל הטיעונים בערר כבר נדונו שנים, אין נתונים חדשים. הוועדה המחוזית קבעה כבר ש"מגישת התוכנית לא הצליחה לתמוך את טיעוניה בדבר ההכרח בהקמת המקווה". בפנינו תמיד דיברו על "צורך", על "מקדם ביקוש". אבל כבר בתחילת הישיבה האחרונה אמר ס. ראש העיריה ראוכברגר, שהכל מגזרי, ואני מסכים לחלוטין. כלומר, אין קשר לנתונים ולמציאות. ואכן, כל תכנית הבנייה הזו היא "מגזרית" ותקיעת אצבע בעין לתושבים. איך אני יודע את זה? כי בגבעת משואה יש כבר שלושה בתי כנסת פעילים, יש סניף של בני עקיבא, יש גני ילדים של אמונה, במנהל הקהילתי יש מקווה. כל תוכניות הבנייה בעבר התקבלו בהסכמה. תמיד החילוניים התפשרו. למשל, כאשר נבנה בית הכנסת משואת שלום הוא היה צריך לקום במיקום שלא התאים לקהילת המתפללים והחילוניים בשכונה התפשרו ובנו על  השטח של שלוחת המנהל הקהילתי. אנחנו לא נגד הדת, טובלות או מתפללים.

ה"שיח" שהיה עם תושבי השכונה היה רק למראית עין כדי לעשות "פשרה" מעל ראשי תושבי גבעת משואה, כי הנהלת המנהל הקהילתי כלל לא מייצגת אותנו, לא ביקשנו את "תכנית החלף" ולא הסכמנו לה.

בערר נכתב: "באפשרותנו להוסיף מסמכים ולגבות את נימוקינו במסמכים מקצועיים...", מה היה עד עכשיו? לא הוגשו מסמכים מקצועיים? עשר שנים אנחנו מבקשים לחזות ביופיים של ה"מסמכים המקצועיים". אני אגיד לכם מה לא מקצועי: לשאול אנשים, "האם אתה בעד או נגד מקווה?", למי אין לב יהודי חם, שלא להתנגד למקווה או לטובלות? כאשר בונים מבנה, נבחנים הצרכים הממשיים. עשר שנים שאנחנו מבקשים מכל הגורמים: המנהל הקהילתי, ראש העירייה, וועדות התכנון, שייעשה סקר צרכים אמיתי, לא סקר פופולאריות ואנחנו מסורבים. מה זה סקר צרכים בניגוד לסקר פופולריות? יש בגבעת משואה כ-1100 בתי אב, צריך לשאול כדלקמן: 1. האם גבר/אישה? 2. הוכחת מגורים בשכונה 3. גיל (הרלוונטי לטבילה) 4. האם משתמשת במקווה? 5. מה עשית עד היום? כל שאלה אחרת לא רלוונטית. מה עשה האגף למבני דת? הוא ברא מציאות שבה יש מילת קסם שנקראת: "מקדם ביקוש". וקבע שיש ביקוש, כאילו הנחה מקצועית. כשלמעשה מבטאת מה שנקרא "הנחת המבוקש". מה קיבלנו? תכנית שעל פי "המדריך להקצאת שטחים לצרכי ציבור", של מנהל התכנון במשרד האוצר, כל בור טבילה משרת כ 23 - טובלות ללילה, בממוצע. התוכנית היא לבנות מקווה בינוני של שתי יחידות טבילה ולכן יוכל בממוצע לשרת 46 טובלות בערב(!). פי 11.5 מהצורך. 

יש גם התנשאות: תשמעו חילוניים, אתם לא יודעים את זה אבל, גם אתם משתמשים במקווה. לא רק זאת גם טיעונים אנתרופולוגיים על מזרחיים ואשכנזים שהדעת לא סובלת. מזרחיות טובלות יותר... המציאו נתונים, המציאו פשרה מעל ראשי התושבים, בין העירייה למנהל הקהילתי, הבטיחו הבטחות שווא שזה יהיה מבנה צנוע לשימוש תושבות השכונה. ולמעשה הביאו תכנית גרנדיוזית למבנה ענקי שיפתור בעיות של שכונות אחרות. וכבר קבעה הוועדה המחוזית "לא ניתן להצדיק הקמת מבני דת נרחבים ע"ב תחשיב של אוכלוסייה עתידית שלא ברור מה עתידה". (ראה מורדות משואה ומשואה צפון). ונניח שיש שכונות עתידיות, למה שלא יבנו שם את המקוואות? למה שלא יגדילו את המקווה הקיים?

נלמד היטב הלקח מסיפור הרב שייעץ לתלמידו להוציא את העז כדי להתרווח בבית, ולכן הוצע בהתחלה גם מקווה לגברים כדי שאפשר יהיה להוציא את העז, אז בוטל מקווה לגברים כדי להגיע לפשרה שקרית. 

הדבר הגיע עד ללשכת הרבנים הראשיים לירושלים שכתבו, בפברואר 2019, מכתב לתושבי גבעת משואה האומר: 

"אין מניעה לסמן בתב"ע שיש מקום גם למקווה לגברים אבל מקובל על הצדדים שהבניה בפועל תהא רק על החלק של המקווה לנשים ואילו לגברים לא יבנה כלום, אלא אם תבוא לכך בקשה מתושבי השכונה בעצמם דהיינו שתהא חתומה על ידי קבוצה שמונה לפחות שליש מתושבי השכונה". 

המכתב נשלח באמצעות המנהל הקהילתי ששמר אצלו את המכתב תקופה ארוכה לפני שהראה לנו אותו, מכתב שממוען אלינו. הבנתי מהמכתב שבתוכנית ישאירו הכנה למקווה גברים, כמו שעושים "הכנה למזגן"... לפתע פתאום גם חשובה לרבנים הראשיים דעת התושבים. לפתע הרבנים הראשיים תומכים בעמדתנו שיש לבדוק עם התושבים את הצורך... כנראה שהתקווה שלהם לעתיד לבוא הייתה שהשכונה תשנה את אופייה ואז לפחות שליש מתושביה ישתמשו במקווה לגברים. סקר צרכים כבר אמרנו?

כל זה לא קשור לצרכי השכונה והטובלות בה. לרובן המקווה בקרית מנחם יותר קרוב פיזית, המהלך הזה הוא מהלך לשינוי אופי השכונה ולהשתלטות חרדית שאפילו לא מנסים להסתיר אותו. הרב מיכאל עמוס, חרדי, רב שכונות קריית מנחם ועיר גנים בירושלים, דיין בבית הדין הרבני הגדול. לא תושב גבעת משואה. נשא דברים בישיבת שיתוף ציבור בנושא, בהנהלת המנהל הקהילתי, (מילה במילה ללא עריכה): 

"שיפרידו את המנהל הקהילתי של גבעת משואה, החיבור עם משואה זה שעטנז. מקווה – החלטה היא לא אם יהיה מבנה או לא, זה משחק באש. מהי האש? אבותינו ואבות אבותינו מסרו נפשם לטבול במקווה. אין אחד שאבותיו לא טבלו במקווה. זה דבר בסיסי שהוא בנפש זה חיוב של כרת ומיתה... ירושלים היא עיר חרדית. זה גורלנו. בנו מקוואות בקיבוצים, למה שייגרע חלקם של תושבי משואה. מי יודע כמה אסונות קרו בגלל עיכוב בניית המקווה".

אני לא מגיב טוב לאיומי כרת ומיתה... אסונות? להערכתי הוא ניבא את השבעה באוקטובר. חשבתי שזה בגלל היועמ"שית... 

אז, בניית מקווה זה צו אלוהי שנמסר ע"י שליחיו: רב השכונות, הרבנים הראשיים, אגף מבני דת ומפלגות דגל התורה וש"ס. העונש על אי בנייתו הוא כרת, מיתה ואסונות. אם כך, אני לא מבין למה צריך בכלל הליכים, פרסומים, וועדות, ישיבות, עררים, החלטות, לשמוע תושבים שבונים להם על הראש מבנה שאין בו צורך. אפשר לקפל הכל וללכת הביתה, כי שליחי האל נמצאים איתנו. ובכללי, אפשר לסגור את הכלי היפה שקראנו לו פעם מדינת ישראל.

יום שני, 6 ביולי 2026

סיור לעין כרם 17.7.2026

הילדים ב"חופש הגדול", אנחנו אחרי חגיגות ה-250 לארה"ב, בעיצומו של המונדיאל והמכביה שהחלה בירושלים. הסיור הבא נועד כדי לצאת קצת מהטירוף שקורא בעיר העתיקה בירושלים, במיוחד סביב הר הבית בימי בין המצרים. והוא יהיה לשכונה הציורית והמקסימה עין כרם.
נפגש בשעה 9:00 בבוקר בחניון הציבורי של עין כרם (חניה חינם), ברחוב מבוא השער 4. נסיים שם את הסיור.
אפשר יהיה אחר כך ללכת לאחת המסעדות הרבות והטובות של עין כרם כי זו שכונה תיירותית עם המון מבקרים מכל העולם. על השאלה היא למה באים לעין כרם מכל העולם נענב במהלך הסיור.
מספר המקומות מוגהל וכדאי להירשם בהקדם בקישור הבא:
אז אם אתם לא בחו"ל ולא קבעתם תכניות ליום השישי הזה, אתם צפויים לחוויה אירופית בישראל כשנתראה ביום שישי 17.7.

יום רביעי, 24 ביוני 2026

חוויותי מחתונה באיטליה

נטלי, ג'ואי ואני לאחר החופה, בזמן המסיבה
החתונה ה-12 שעשיתי בחו"ל בסוף השבוע האחרון הביאה אותי לספור כמה חתונות ואיפה ערכתי. אז עבור מי שמתעניין, הנה המניין: גרמניה - 3,  ספרד - 2, פורטוגל - 2, יוון  - 2 (כרתים וסנטוריני), איטליה - 1, שבדיה - 1 ואוקראינה - 1 (לפני המלחמה הנוכחית). 

החתונה באיטליה הוזמנה על ידי זוג שראה אותי בחתונה של חברים באיביזה ביוני 2025. כעבור כמה חודשים התחלנו להיפגש בוידאו ולדבר על כל ההיבטים של איך עושים חתונה יהודית, חילונית.. אחד הדברים החשובים, שגם מתבררים כמשמעותיים הוא הלימוד וההכרות עם התרבות העברית ומנהגי החתונה, גם בחתונה הפעם קיבלתי תודות רבות על התהליך המשמעותי שעברו איתי.

אבל מטרת הדיווח הזה היא אחרת - לספר קצת על החוויות מהצד שלי, שלאו דווקא קשורות ישירות לטקס.

בשנים האחרונות לטוס לחתונה, או לטוס בכלל, הפכה למשימה מאתגרת. ראשית היו הסגרים של המגיפה ולהכנס לצינור מעופף סגור, עם אנשים, היה לא רק דבר מפחיד, אלא אפילו מסוכן. לאחר מכן הגיעו המלחמות. חברות תעופה הפסיקו לטוס לישראל. כך שלחתונה בשנה שעברה שנערכה באיביזה, עברתי מסע ייסורים של טיסות ברחבי אירופה עם חברת התעופה היוונית Aegean. בהלוך - מנתב"ג לאחונה, מאתונה לוינה, מוינה לאיביזה ובחזור מאיביזה לפרנקפורט, מפרנקפורט הייתי אמור לטוס לפראג כדי לתפוס טיסה לנתב"ג, אבל כמובן שפספתי את הטיסה והועברתי לטיסה עם אל על ישירות לנתב"ג. שהם כמובן שאל על לא העלו את המזוודה שלי לטיסה ורק אחרי חודש הם החזירו לי אותה.

הקולוסיאום ואני...
הפעם הזוג לא לקח סיכונים ורכש טיסות עם אל על, ישירות לרומא וממנה. אבל הבעיה העיקרית עם אל על שמה שיעצור אותם מלטוס זו רק השבת ולכן הטיסה הלוך הייתה ביום שישי, כאשר החתונה ביום ראשון. 

שוכנתי במלון ברומא ביום שישי והדבר הראשון שקרה כמובן היה להיות מרומה על ידי נהג מונית איטלקי שלקח אותי למלון. עצתי לכם, אל תסכימו לשלם לפי מונה. אי אפשר לראות את המונה בנסיעה ואי אפשר לראות באיזה תעריף התחילה הנסיעה, המונה בתוך המראה הזמינה רק לנהג. כך שעל נסיעה של פחות מ-30 ק"מ, בערך חצי שעה הוא ביקש שאשלם 85€ (!) כאשר התעריף הרגיל הוא 55€. לאחר דין ודברים הוא הסכים להוריד ל-75€, ללא קבלה... 

אם כבר ברומא ויש לי ערב חופשי עשיתי הליכה ישירות למקום שאני מרגיש שיש לי מניות בו - הקולוסיאום. הזדמנות חד פעמית לבקר את המקום שנבנה מכספי בית המקדש השני ועל ידי עבודה של הגולים מיהודה. הגעתי רק בערב והכל היה כבר סגור אז יכולתי לראות את הכל מבחוץ. הקפתי את הקולוסיאום מבחוץ, ראיתי את שער קונסטינוס לידו שמייצג את תחילת הפיכת האימפריה הרומית לנוצרית. ולאחר מכן הלכתי לראות את שער טיטוס, אבל אי אפשר היה להתקרב  כמו שאמרתי היה סגור ולא יכולתי לצלם את תהלוכת הנצחון עם מנורת המקדש.  בדרך חזרה עברתי ליד הקירקוס מקסימוס (Circus Maximus או הזירה הגדולה), אצטדיון מרוצי מרכבות ענק שאורכי מעל 600 מטר ורוחבו כ-140 מטר, רק כדי ללמוד מהי המשמעות של "לחם ושעשועים" להמונים, בלב האימפריה הרומית הכבירה. ההשערות שהמקום הכיל עד 300 אלף איש בעמידה. עברתי גם ליד חומת אורליאנוס.
כנסיית קהילת סן וינצ'נזו

למחרת בבוקר, אספה אותי הסעה לטוסקנה, למלון קטן בעיירה לחוף הים הליגורי ויש הטוענים לחוף הים הטירני. עיירה תיירותית מקסימה ומנומנמת - סאן וינצ'נזו. שידועה במרינה שלה ובכך שממנה נשקפים האיים: קורסיקה ואלבה. באחד נולד נפוליאון ואל השני הוגלה. מכיוון שהיה לי גם שם ערב חופשי, סיירתי ברחובות העיירה. טיילתי במרינה הגדולה יחסית, ואפילו נכנסתי לכנסיית הקהילה הקתולית המקומית שבנויה על שרידים רומים עתיקים. הכנסיה שעומדת היום נבנתה ב-1865 ומוקדשת לאח, המסיונר, הקדוש וינסנט (ויצ'נזו). נכנסתי בדיוק בשעת המיסה של שבת. להפתעתי זו הייתה מיסה מוקלטת. אז הלכתי למאפייה בת יותר ממאה שנה ברחוב הראשי של העיירה, הייתה פיצה מצויינת ומשם המשכתי למדרחוב וניסיתי לקנות מתנה לבניי - חולצה של מועדון הכדורגל של ליבורנו (Livorno) מהליגה השלישית האיטלקית. הבן הגדול שלי הפנה את תשומת ליבי  שהקבוצה מזוהה  עם השמאל הרדיקלי והקומוניזם. זהו אחד ממועדוני הכדורגל המזוהים ביותר פוליטית בעולם, והוא נחשב למעוז הקומוניסטי המרכזי של הכדורגל האיטלקי. אבל בחנות בגדי הספורט היחידה שהייתה במדרחוב המוכרות אמרו שאין, רציתי להגיד שאנחנו במחוז ליבורנו וחבל, אבל האנגלית שלהן לא הייתה ברמת דיבור... כמובן שכמו בכל איטליה יש את מקבצי הנדבות האפריקאים שמסתובבים, דיברתי עם אחד מהם בשפה שלא הבין רק כדי שיניח לי.
המלון שבו לנתי נקרא l'Etrusco (האטרוסקי) שמרמז על העם ששכן באזור טוסקנה שקדם לרומאים. לא ברור מוצאם, אבל הם הושפעו מהתרבות ההלניסטית ובתורם השפיעו על התרבות הרומית. אפילו מצאתי שאחד מהרחובות בעיירה שהיה קרוי על שם ארץ האטרוסקים - אטרוריה. אבל המלון עצמו אכזב כי החדר היה קטן מאד, שירותים קטנים וצפופים, מקרר בחדר שלא עבד, למלון יש מסעדה בשרים ארגנטינאית (?) שנקראת פטגוניה... לא ניסיתי. אבל ארוחת הבוקר הייתה סבירה.
הקומדיה האלוהית של דנטה
החתונה עצמה נערכה בטירת סגלרי (Castello di Segalari) שנבנתה עבור משפחת האצולה דלה ג'רארדסקה (Della Gherardesca) במאה העשירית לערך. משפחה חשובה בטוסקנה שמרחב השפעתה היה באיזור הרפובליקה של פיזה. ואחד מהרוזנים שלה מונצח בקומדיה האלוהית של דנטה. לא לחינם מצאתי עותק באחד החדרים של הטירה. המשפחה המקורית נטשה את הטירה במאה ה-17 לערך ובמאה ה-20 נרכשה למגורים ע"י בני משפחתה מצד האמא של אליאי פורטה (Aliai Forte לבית ריצ'י), אשתו של מלונאי העל הבריטי סר רוקו פורטה (Sir Rocco Forte). הטירה עדיין משמשת כאתר נופש פרטי ואינטימי עבור משפחות פורטה וריצ'י במהלך הקיץ, אך בשאר השנה היא מושכרת כווילת נופש אולטרה-יוקרתית ומשמשת כמתחם יוקרתי לאירועים ולחתונות.

פגשתי בחתונה את הכלה שערכתי לה טקס לפני שנה באיביזה (ספרד). הזוג לו ערכתי את הטקס נכח בחתונה באיביזה וגם קיבל עלי המלצות. הודיתי לה מאד על כך ומסרתי ד"ש למשפחה.
אני חושב שהחתונה עצמה הייתה טובה משום שהמון אנשים ניגשו אלי גם לפני וגם אחרי ודיברו איתי. החמיאו לי מאד על הטקס ויתירה מכך, אמרו לי שאני האדם החשוב ביותר אחרי הכלה והחתן... ניסיתי להסביר להם שתפקידי הוא בסך הכל "לסדר את הקידושין" ולא "לקדש" (כמנהג כהן הדת הקתולי), אבל מי יכול להילחם בתפיסה העממית של מהי חתונה, ועוד באיטליה הקתולית... ניהלתי הרבה שיחות עם המשפחה וחברים על פוליטיקה, תרבות והמצב הגיאו-פוליטי בישראל היום. הרגשתי כמו אפרים קישון שהתלונן על כך שבארץ לא העריכו אותו כמו שהעריכו אותו באירופה, אבל שמחתי להיות שגריר של הטוב בישראל, של היהדות כתרבות והיהדות ההומניסטית באירופה.
טירת סגלרי וההכנות לחתונה