מפגש זום מיוחד בתקופת מלחמה לכבוד פסח

 אם אין התכנסויות פיזיות ויש לכם רגע פנאי בממ"ד לקראת פסח, אתם מוזמנים למפגש זום מיוחד. ליחצו על הקישור לאירוע בפייסבוק על מנת לסמן השתתפות ולקבל תזכורות ועדכונים. המפגש ללא עלות ומיועד לכולם.

הקישור לאירוע https://www.facebook.com/share/1Cbj8MbaWZ/

הכרה בזרם "יהדות כתרבות"

רבות ורבנים חילוניים בכנס.
צילום: נרדי גרין

לפתע פתאום החליטה המחלקה למפעלים ציוניים, בהסתדרות הציונית, להכיר בזרם או באידיאולוגיה של "יהדות כתרבות". זה נעשה בכנס רב רושם ומושקע במרכז יצחק רבין, בתאריך 19.02.2026. הכנס שכותרתו הייתה: "שייכות, תיקון, תקווה", היה מאורגן לעילא, חולקו תגי שם, תיקי בד, עטים ופנקסים. היה כיבוד, עמדת קפה וארוחת צהריים, היה כינוס מרכזי, היו פאנלים בנושאים שונים בכיתות והיו הופעות. אנשים ישבו סביב שולחנו עגולים ומול כל כסא הייתה מתנה - זרעי צמחי תבלין להנבטה, כרמז לכך שמנביטים זרם חדש.

הכוונה והביצוע מצויינים אבל צריך לומר גם מילת ביקורת על הכינוס. הכנס נפתח וננעל בדוברים שמתוך דבריהם היה אפשר לחשוב שמדובר ברעיון חדש שלא נשמע קודם לכן, הגדילה לעשות אחת הדוברות שאמרה ש"צריך לכתוב ספרים". גם במכתב התודה שנשלח לאחר הכנס נאמר:

יאיר גולן ואני
צילום: נרדי גרין

ביקשנו יחד לעצב שפה חדשה של שייכות, אחריות ותקווה. במהלך היום עסקנו במתח ובחיבור שבין קהילה וזהות, בין קידוש לחידוש, בין ישראל לתפוצות, ובין יהודית לדמוקרטית, מתוך שאיפה לנסח תנועה חיה של תרבות, מנהיגות וערכים במרחב  ציבורי. השיחים, המפגשים והעשייה המשותפת המחישו עד כמה הצורך במהלך הזה חי ונוכח בשדה. אנו רואים בכנס נקודת פתיחה למסע רחב יותר - לבניית אקוסיסטם של חינוך, טקס, קהילה ומנהיגות, ולהקמת תנועה המחברת בין רעיון למעשה ובין חזון ליישום. 

נשמעו הרבה סיסמאות וחלק מהדוברים גם אמרו דברים של השראה ועומק. אבל אחת הבחירות הלא מובנות הייתה להזמין את יאיר גולן, יו"ר מפלגת הדמוקרטים לנאום בפתיחת הכנס. האם ההסתדרות הציונית לא אמורה להיות גוף ממלכתי שנותן במה לכל הזרמים ולכל הקולות? האם לא היה ראוי להביא נציגים של מפלגות אחרות?

בשיח בפאנל שנרשמתי אליו שכותרתו הייתה: "לטפח שדה גלובאלי ביחד", לא היה ברור הכיוון אליו הולך הפאנל והדוברים בעלי זיקה מקרית לכל היותר לנושא. לא הובן מהו השדה הגלובאלי אליו חותרים והיה רק דיבור עמום שצריך להתייחס ל"יהדות התפוצות". היה שיתוף של חוויות של הדוברים בפאנל שהיו בשליחות או בשהייה ארוכה בחו"ל ונפגשו עם קהילות שונות בארה"ב.

הרגשתי לכל אורך הכנס כשלון שלנו, הזרם החילוני הומניסטי להציג את הזרם ולדבר על השורשים והמסורת שלנו. בנוסף לכך נאמר לי על ידי מי שאחראית אצלנו על הנושאים האלה והיא טענה שהיא דיברה עם מארגני הכנס על מנת להשתתף ולו בהעמדת דוכן והיא סורבה, אבל נאמר לה שאולי יהיה כנס ביולי ושם תשקל ההשתתפות.

מכיוון שכך ומכיוון שלא היה מקום אחר שאפשר יהיה להציג בו את הדברים אמרתי בפאנל שבו השתתפתי את ביקורתי על הכנס ועיקרה הוא שלא ניתן בכנס כזה להתעלם מתנועת יהדות כתרבות והזרם החילוני הומניסטי ביהדות ששורשיו בשנות ה-60 של המאה ה-20 בארה"ב, אני מוסמך כרב חילוני ועובד בזה כבר 20 שנה, ערכתי כמעט 1000 טקסי חיים בארץ ובעולם. יש ספרות עניפה. אפשר לקחת כדוגמה את נאומו של ביאליק בטקס חנוכת האוניברסיטה העברית בהר הצופים, מ-1925, ומספיק משפט אחד ממנו כדי להדגים את הפספוס הגדול של הכנס:

בהכרתה של האומה תפס בינתים המושג “תרבות” במשמעו המקיף והאנושי את מקומו של המושג התיאולוגי “תורה”.

שאנן סטריט רואיין ולאחר מכן שר
צילום: נרדי גרין

כלומר, כבר לפני יותר ממאה שנים קיים המושג "יהדות כתרבות" בארץ ישראל. שלא לדבר על הספרות העניפה שנכתבה בנושא. שלא לדבר על ספר שאחד מהמציגים בפאנל, ליאור טל שדה: "מה למעלה מה למטה" מ-2022. כותרת הספר מבוססת על מאמרו של ארי אלון מתוך הספר: "כזה ראה וחדש - היהודי החופשי ומורשתו", בעריכת יהושע רש מ-1986. ויש ספרים רבים שנכתבו בארץ ובעולם מטעמם של אנשים המזוהים עם היהדות כתרבות, או הזרם של היהדות החילונית הומניסטית. למשל, הספרים של יעקב מלכין משנת 2000 ואילך:  "יהדות ללא אל – יהדות כתרבות, תנ"ך כספרות", "תרבות היהדות החילונית – הגות חדשה בישראל",  "במה מאמינים יהודים חילוניים" ועוד. הספר של ידידיה יצחקי ז"ל:  "בראש גלוי, עיקרים של חילוניות יהודית", האנציקלופדיה: "זמן יהודי חדש : תרבות יהודית בעידן חילוני - מבט אנציקלופדי" בעריכת ירמיהו יובל, מ-2007. הספר של אורן יהי שלום: "שמע ישראל  יהדות חילונית מהרמב״ם עד אחד העם" מ-2024. ובנוסף ספרות עניפה של התנועה בארה"ב של הרבנים שרווין ווין, אדם שלום, ג'ודי קורנפלד, ג'ודית סיד, גרג אפשטיין ועוד. 

בהינתן דוגמאות ספורות אלו, כיצד אפשר להתעלם ולומר שמתחילים משהו מחדש? זה די מגוחך להתעלם ולא לאפשר אפילו להציב דוכן או לאפשר לאחד הדוברים מטעמנו להציג באחד הפאנלים. מהי הסיבה להתעלמות וההדרה הזו? למארגנים הפתרונים.

בפעם הראשונה בהיסטוריה - שבתרבות בגבעת משואה

30 שנה לאחר ייסודה של השכונה, הגיע הזמן שתהיה בשלוחת המתנ"ס פעילות בשבת. ב-21.2.2026 זה קורה, ואני אחד המרואיינים. מי שמנחה את האירוע זה אליהוא בן און, שדרן הרדיו והעיתונאי המיתולוגי מקול ישראל שגם הוא תושב השכונה.

אני כמובן לא ביקשתי את השורה שכתובה ליד שמי: "איך מחזקים את הקשר בין השכבות השונות בחברה הישראלית?", ולא נדרשתי לאשר את המלל, נחשפתי לזה רק בדיעבד ואמרתי לאליהוא שאני לא מזדהה עם מה שכתוב ולו בגלל הסיבה שאנשים הם לא שכבות בעוגה שצריך להדק את הקשר בתוכה. בני אדם הם יחידים שצריכים להחליף דעות מתוך הקשבה.

אני מקווה לדבר על הדברים שבוערים בשכונה לגבי דחיית התכנית להקמת מבנה דת מפלצתי והערר שהגישו סגני ראש העירייה החרדיים מדגל התורה וש"ס. נדבר גם על מה זה רב חילוני ועל יהדות כתובות.

לא חושב שהזמינו אותי להפריח סיסמאות ריקות מתוכן של "חיזוק הקשר" ואולי "לקרב לבבות". המשמעות "לקרב" היא כשיש לך עמדה משויימת ואתה רוצה לקרב את האחר על עמדתך, ו"הידוק הקשר" היא אולי סביב צווארו... כל שאני יכול לעשות הוא להציע את עמדתי ואת מרכולתי ואני יכול לקוות רק שיקשיבו לי.

כבר קיבלתי בקשות להחרים את האירוע משום שאין בו נשים. אני אמנם מזדהה ולא חושב שזה טוב שאין אף אישה במרואיינים, אבל דוחה את הפניות הטהרניות האלה משום שלא מדובר בפאנל על נושא מסוים, אלא על סגמנטים שונים ונפרדים, אני בטוח שלאליהוא לא הייתה כוונה להדיר נשים ולראיה שבשבתרבות אחרת שהוא עושה בסמוך לתאריך יש רק נשים.

יהיה מעניין, כולם מוזמנים להגיע.

החרדים הגישו ערר על החלטת הוועדה המחוזית בנושא גבעת משואה

סגני ראש העירייה החרדים, בעיריית ירושלים, הגישו ערר על החלטת הוועדה המחוזית שביטלה את התכנית להקמת מבנה דת מפלצתי בשכונת גבעת משואה. כתבתי מאמר תגובה במקומון "כל העיר" ואני מצרף את המלל כאן. אפשר לקרוא את התגובה באתר "כל העיר" בקישור.

כתושב גבעת משואה וכפעיל נגד התוכנית למבנה המיותר בשכונה (קומפלקס ענק הכולל בית כנסת, מקווה ועוד), השערות סומרות למשמע הטיעונים המגוחכים לערר שהעלו הנציגים החרדים (מירושלים ומבית שמש) בוועדה המחוזית לתכנון בבקשת הערר שהגישו. אני אפרט כאן את הכשלים המרכזיים ונקווה שהערר יידחה על הסף. 

הכשל המרכזי בערר הוא הטלת ספק במקצועיות הוועדה המחוזית של מנהל התכנון במשרד הפנים – ההחלטה התקבלה ע"י יו"ר הוועדה שירה תלמי באבאי, מתכנן המחוז דן קינן, וגם נציג המשרד להגנת הסביבה, יועץ לתחבורה ויועצת פרוגרמתית. הערר טוען שכל אלה לא עשו את עבודתם נאמנה? למותר לציין שהיו כמה וכמה ישיבות, בהן גם נציגי השכונה השתתפו, וגם סגן ראש עיריית ירושלים יוסי חביליו (האיחוד הירושלמי). ישיבות רבות בהן כבר הוצגו הנקודות שעולות בערר המון פעמים. הטענות נשמעו ונבחנו לפני ולפנים, נשמעו מומחים ויועצים באריכות. ההחלטה היתה מקצועית לחלוטין ולא הושפעה משום שיקול זר. והפסקה העיקרית בה אומרת:

"…בחינת הצורך הציבורי הנדרש מחייבת ראייה תכנונית כוללת, המבוססת על מאפייני האוכלוסייה הקיימים והתחזיות העתידיות. לאחר בחינה פרוגרמטית של יועצת הפרוגרמה של הוועדה ובהתאם למדריכי משרד הבינוי והשיכון, נמצא כי בשל אופייה החילוני והמסורתי של השכונה ומגמת ההזדקנות בה, יש להתבסס על שיעור שימוש נמוך מזה שהציגה מגישת התכנית במסגרת דיון בהתנגדויות, ואשר לשיטתה מצדיקים את הקמת המקווה, והוועדה סבורה כי מגישת התכנית לא הצליחה לתמוך את טיעוניה בדבר ההכרח בהקמת המקווה".

מרגע שעלתה התוכנית לדיון, לפני עשר שנים, ביקשנו לבצע סקר צרכים מקיף על מנת לקבוע את שאלת הצורך במקווה. הבקשה הזו עלתה בכל פגישה עם המינהל הקהילתי והעירייה. בכל פעם סורבנו. זה הכשל השני בערר, שאלת הצורך. מכיוון שסורבה בקשתנו לבצע סקר צרכים, נאלצנו לבחון את שאלת הצורך על פי כל הנתונים המתפרסמים בגלוי: מספר בתי האב בשכונה, דמוגרפיה, גילאים, מוסדות חינוך, נתוני הצבעה בבחירות לכנסת ובבחירות המקומיות וכדומה. ולא רק זאת, חברת מועצת העיר לורה ורטון (האיחוד הירושלמי) הצליחה, לאחר עמל רב, למצוא את נתוני השימוש האמיתיים במקווה שכבר קיים בתחומי המנהל הקהילתי בשכונה. מכל הנתונים האלה עולה שאין שום קשר בין מה שיש בתוכנית לבין הצורך האמיתי. יתרה מכך, טוענים המערערים שיש בידיהם פניות וסקרים שנערכו. ביקשנו את הנתונים האלה, כדי שנוכל לברר, כמובן שלא קיבלנו שום נתונים.

הערר כושל גם בטענתו על נושא התנועה והחניה. המערערים מודים שהנושא "נבחן היטב"… אכן נבחן היטב על ידי הוועדה המחוזית ונדחה כי זה רחוב חד סטרי, צר שבו אין מקומות חנייה ביומיום, רכבים חונים בו על מדרכות. מה יקרה אם יוסיפו מבנה ציבור ענק שימשוך אליו משתמשים מכל רחבי ירושלים? בתוכנית הוצעה תוספת של 5 מקומות חניה בלבד.

כשל נוסף מצוי באמירה שהתוכנית נעשתה בשיתוף הציבור. אכן ניתן לציבור להביע את טענותיו בפגישות וישיבות שונות, אבל ההחלטה "בשם השכונה" התקבלה על ידי הנהלת המנהל הקהילתי שבדירקטוריון שבה יש לשכונה שלנו רק 2 נציגים מתוך 9. בפועל, מאות מתושבי השכונה הצטרפו להתנגדות ותרמו כסף לייצוג משפטי ולשכירת יועצים מומחים, ולכן לא היה פה שיתוף ציבור אלא נתנו לציבור להוציא קיטור על מנת לצאת ידי חובה.

מודה סגן ראש העירייה חיים כהן (ש"ס), אחד ממגישי הערר: "אני לא מתגורר בשכונה ולא מכיר יותר מדי"… לא הוא ולא יו"ר המינהל הקהילתי לשעבר שעשה את הכביכול פשרה, ד"ר נתנאל פישר חוקר במכון קוהלת וחובש כיפה בעצמו, ולא שאר מגישי הערר אינם תושבי השכונה ולא מכירים את צביונה וצרכיה. סגן ראש העיר אליעזר ראוכברגר (דגל התורה) שביקר במקום בזמנו, אמר לנו בפירוש שאנחנו צודקים בטענותינו, לאחר שראה את המגרש והרחוב. ואף על כן, חתום גם הוא על הערר.

מגוחך שלפתע סגן ראש העיר כהן הופך להיות פמיניסט: "אותי חינכו למנוע עוולות ופגיעות בנשים, ועל כן החלטתי להגיש את הערר", אולי לפני זה כדאי שתדאג שתהיינה נשים נבחרות ציבור ממפלגתך במועצת העיר ובמפלגה שלך?

ברור שאין שום דבר ענייני בערר שהוגש, אם הוועדה המחוזית תמשיך לעשות את עבודתה המקצועית היא תדחה את הערר.

ניצחנו במאבק כנגד בניית מקווה בגבעת משואה

ב-2016 גויסתי עם חברים אחרים מגבעת משואה למאבק כנגד הרצון להקים בית כנסת ומקוואות לגברים ולנשים ברחוב צר וחד סטרי בשכונתנו. (למידע תכנוני מפורט ליחצו על הקישור). היום, 10 שנים אחרי, המאבק הוכרע.
ב-6.1.2026. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים (בועדת משנה להתנגדויות במנהל התכנון של משרד הפנים) החליטה לדחות את התכנית וזה הסעיף העיקרי בהחלטה:

"...לאחר בחינה פרוגרמטית של יועצת הפרוגרמה של הוועדה ובהתאם למדריכי משרד הבינוי והשיכון, נמצא כי בשל אופייה החילוני והמסורתי של השכונה ומגמת ההזדקנות בה, יש להתבסס על שיעור שימוש נמוך מזה שהציגה מגישת התכנית במסגרת דיון בהתנגדויות, ואשר לשיטתה מצדיקים את הקמת המקווה, והוועדה סבורה כי מגישת התכנית לא הצליחה לתמוך את טיעוניה בדבר ההכרח בהקמת המקווה".

הידיעה במקומון "כל העיר" 6.1.2026

בעיריית ירושלים יש "אגף מבני דת", בניהול הרב יצחק הנאו, העוסק בבנייה, שיפוץ ושיקום מבני דת ומקומות קבורה. זו הרשות המקומית היחידה בארץ שיש לה אגף כזה בנפרד מהמועצה הדתית. בנוסף יש בעירייה גם את האגף לתרבות תורנית ובמועצה הדתית של ירושלים יש עוד את האגפים: מקוואות, כשרות, נישואין, עירובין, בית דין לממונות, והמחלקות: בתי כנסת, קבורה וגניזה. כלומר, העירייה מפנה תקציב מיוחד של מיליונים לאגף שכל תפקידו הוא להסתכל על מפת ירושלים, למצוא מגרשים פנויים ולבנות בהם מבני דת. עובדה נוספת שצריכים לדעת היא שבכל שכונה חדשה שמוקמת מוקצים מגרשים לטובת צרכי דת, ללא קשר לאופי האוכלוסייה שעומדת לאכלס את השכונה. בגבעת משואה כשהוקמה היו כ-5 חלקות לצרכי דת. הוקמו שלושה בתי כנסת פעילים ויש עוד מיקומים ארעיים בהם מתפללים ולומדים בעיקר בחניונים.

בבית הכנסת "אביר יעקב" המכונה גם "המרוקאי", החליט אחד מבאי הקהילה שלא מתאים לו בית הכנסת בו הוא מתפלל ולכן הוא רוצה בית כנסת קרוב לבית, הוא הקים קהילת מתפללים ו"כולל" בחניון שלו. ואת עמותת "נצח יהודה" כדי לבנות בית כנסת ברחוב הסמוך שקרוב לביתו במגרש המיועד לצרכי דת. מכיוון שהעמותה לא הצליחה לגייס את המשאבים הנדרשים להקמת בית כנסת, כנראה בגלל עלויות הפיתוח הגבוהות שנדרשות בבניה על מתלול עמוק. לשם כך הם פנו לאגף למבני דת. האגף התנה את העזרה בתכנית חדשה שתוצע על ידי האגף. התכנית של העמותה נגנזה ותכנית חדשה יצאה לדרך שכללה בית כנסת ומקוואות לגברים ולנשים. העירייה פנתה למנהל הקהילתי, וב-2016 קיימה הנהלת המנהל הקהילתי דיון פתוח, אליו הוזמנו גם נציגי התושבים להשמיע את קולם. רב התושבים מגבעת משואה הביעו את התנגדותם. אבל הגדיל לעשות המנהל הקהילתי שהזמין לא רק את רב בית הכנסת "זכור לאברהם" בשכונה, אלא גם את את הרב מיכאל עמוס, חרדי, רב שכונות קריית מנחם ועיר גנים בירושלים, כלומר לא תושב גבעת משואה. ואלו הדברים שאמר  בישיבה (מילה במילה ללא עריכה): 

שיפרידו את המנהל הקהילתי של גבעת משואה, החיבור עם משואה זה שעטנז. מקווה – החלטה היא לא אם יהיה מבנה או לא, זה משחק באש. מהי האש? אבותינו ואבות אבותינו מסרו נפשם לטבול במקווה. אין אחד שאבותיו לא טבלו במקווה. זה דבר בסיסי שהוא בנפש זה חיוב של כרת ומיתה. קחו את זה ברצינות. לגבי מספר הטובלות, אף אחד לא יודע מי שאני יודע. מי שבאה אלי נשים חילוניות ממשואה, זה לא הרב אבל הרבה מאד אי אפשר להתכחש למציאות. אל תקפחו נשים ביום האשה הבינלאומי, תנו להן לצעוד 45 דקות מהבית למקווה של קרית מנחם? אפילו 10 דקות בגשם? זה דבר בסיסי לכל אשה דתית. אי אפשר למנוע מקווה. אני מחזיק בידי מקווה שבנו אותו בבסיס חיל האוויר בעובדה מי שבנה אותו זה מפקד חיל האוויר ואין שם רוב דתי, אבל הוא הבין את הצורך ושצריך כספי ציבור. אם הוא השתמש בכספי ציבור, אני לא מבין למה להתנגד. כל אחד יתחשב ברצונותיו של השני. אם המלחמה הייתה לקחת שטח על חשבון התושבים זו הצעה שלא גוזלת שטח. ובטוח שהנכדים יבואו לטבול שם, אין שאלה בכלל. גם הגברת שאמרה לפי הרישום בבתי ספר, ירושלים היא עיר חרדית. זה גורלנו. בנו מקוואות בקיבוצים, למה שייגרע חלקם של תושבי משואה. מי יודע כמה אסונות קרו בגלל עיכוב בניית המקווה.

מעבר לעובדה שבישיבת הנהלת המנהל הקהילתי עם תושבים, חלק קמו מתוך כבוד כשנכנס (לא קמתי), הופתעתי שמביאים דמות דתית כדי לקשר את תושבי גבעת משואה למשהו לא כשר (שעטנז), לשקר שצריך לצעוד 45 דקות בגשם למקווה הקרוב לגבעת משואה וגם לאיים עלינו במוות אם לא נסכים לבניית מקווה. יתירה מכך, הוא נתן את החזון שלו לעתיד של כולנו: "ירושלים היא עיר חרדית"... בישיבה הייתה גם אחת מתושבות גבעת משואה, עורכת דין, שהאשימה אותנו בהפרת זכויות אדם, לא פחות, כי אנחנו "מונעים" מנשים את הזכות הבסיסית לטבול במקווה... הישיבה הסתכמה בכך שהנהלת המנהל הקהילתי החליטה על הצעת "פשרה":

הנהלת המינהל הקהילתי "גנים" קיימה דיון מעמיק בנושא המקווה בגבעת משואה ב-8 במרץ 2016 בנוכחות תושבי השכונות. במהלך הדיון נשמעו דיעות לכאן ולכאן. כהצעת פשרה שתהייה מקובלת, להערכתנו, על רוב תושבי השכונה הוחלט פה אחד ע"י חברי ההנהלה כי יש להקים מקווה במגרש 51 (רחוב אל-סלבדור) בשטח התחתון שהוקצה לעמותת "נצח יהודה" לצורך הקמת בית כנסת. אנו משוכנעים כי הצעה זו הינה הפתרון הטוב ביותר הן מבחינת ניצול יעיל של שטחי ציבור הן מבחינת האיזון והשלום שבין תושבי השכונה. אנו דורשים שהקמת המקווה במגרש 51 להלן לא תהייה תלויה בהקמתו בפועל של בית הכנסת

הצעת ה"פשרה" לא הייתה מקובלת עלינו, לנו כתושבים אין זכות הצבעה בהנהלת המנהל שברובה דתית. יו"ר המנהל אז היה ד"ר נתנאל פישר, חוקר בפורום קוהלת. לשכונה שלנו 2 נציגים בלבד מתוך 9 נבחרים בהנהלת המנהל, וגם שני הנציגים האלו היו דתיים, שלא מייצגים את רב תושבי השכונה, וגם הם תמכו ב"פשרה". 

כדי להמתיק את הגלולה ולהראות שהולכים לקראת התושבים בוטלה הכוונה להקים מקווה לגברים ונותרה רק הכוונה להקים בית כנסת ומקווה לנשים. הדבר הגיע עד ללשכת הרב הראשי לישראל (הספרדי, לא ברור למה...) שפרסם, בפברואר 2019, יחד עם הרב הראשי של ירושלים, מכתב לתושבי גבעת משואה האומר:

מכתב הרבנים הראשיים

אין מניעה לסמן בתב"ע שיש מקום גם למקווה לגברים אבל מקובל על הצדדים שהבניה בפועל תהא רק על החלק של המקווה לנשים ואילו לגברים לא יבנה כלום, אלא אם תבוא לכך בקשה מתושבי השכונה בעצמם דהיינו שתהא חתומה על ידי קבוצה שמונה לפחות שליש מתושבי השכונה.

כמה דברים הבנתי מהמכתב: בתכנית ישאירו הכנה למקווה גברים, כמו שעושים "הכנה למזגן"... למעשה הדרישה ההזויה למקווה גברים היא כמו העז בסיפור החסידי הנודע, מוציאים את המקווה לגברים רק כדי לרצות את התושבים ולאפשר את בניית המקווה לנשים שהיא העיקר. לפתע פתאום גם חשובה לרבנים הראשיים דעת התושבים. אנחנו ביקשנו מהרגע הראשון, ובכל פגישה בין אם במינהל הקהילתי, בעירייה, בועדות התכנון לעשת סקר צרכים מקיף של השכונה, מדובר בכ-1100 בתי אב מספר מוגבל וידוע מראש שלא הופך את הסקר ליקר או מסובך. אם יש צורך גורף למקווה לנשים אנחנו וודאי לא נתנגד. אבל בכל שלב שבו ביקשנו את סקר הצרכים, נדחינו. לפתע הרבנים הראשיים תומכים בעמדתנו שיש לבדוק עם התושבים את הצורך במקווה לגברים... כנראה שהתקווה לעתיד לבוא שלהם הייתה שהשכונה תשנה את אופייה ואז לפחות שליש מתושביה ירצו מקווה לגברים.

בדצמבר 2019, בנסיון נוסף לרצות את התושבים המתנגדים, שלח יו"ר המנהל הקהילתי הודעה לתושבים האומרת כי "הציבור הכללי ירוויח בענק מהפשרה" כי מגרש אחר בכניסה לשכונה ישנה את ייעודו ממגרש לצרכי דת לצורך כללי. כאשר המקומון כל העיר ביקש את תגובתי, אמרתי: 

בזכות המינהל הקהילתי אנחנו בכלל יודעים שהיתה תוכנית למבנה של שבע קומות, שיכלול מלבד בית כנסת גם מקווה לגברים ולנשים, ברחוב חד סטרי צר, ללא מקומות חנייה. בעזרת המינהל הקהילתי הצלחנו להגיע לסוג של פשרה, בה היה מעורב גם ראש העיר. הפשרה אומרת שייבנה מבנה צנוע יותר, ללא מקווה לגברים, בתמורה לבניית מבנה לטובת כלל הציבור בכניסה לשכונה. לא בונים האחד ללא השני. יחד עם זאת, לא ידוע לנו מה היקף התכנית המוצעת, לא ברור מה הולך להיבנות לטובת כלל הציבור ולכן יש תסיסה גדולה מאוד בשכונה ויש ניסיון לדחות את הפשרה ולהתנגד בכל מחיר, לכל בנייה. הדבר מבוסס גם על ניסיון העבר של התפשרות של החילוניים בשכונה והולכתם שולל בגלל ש"נכנעו". לדעתי חובה לשתף את תושבי השכונה ולאחר שנדע מה התכניות אפשר יהיה להחליט אם מתנגדים או תומכים.

אז עוד היינו תמימים כי הובטח לנו שמדובר בבית כנסת ומקווה שכונתיים, צנועים. לא ראינו עדיין את התוכניות שכבר היו בקנה. אבל ב-2020 התכנית יצאה לדרך. באוגוסט 2020 התקיים מפגש שיתוף ציבור בשלוחת המתנ"ס בשכונה יחד עם סגן ראש העירייה, החרדי, אליעזר רוכברגר, ראש אגף מבני דת יצחק הנאו, יו"ר המינהל הקהילתי נתנאל פישר ומנהל המינהל הקהילתי רוני סילפן. כשנחשפנו לתכנית חשכו עינינו, מבנה ענקי, ללא שום פרופורציה לצרכי השכונה. מבנה בגובה של 7 קומות במדרון. מקווה לנשים עם שני בורות טבילה שיכול לשרת מעל ל-40 טובלות בערב (מוגדר במדריכי משרד השיכון כמקווה בינוני), ממש לא קשור לגודלה ולצרכיה של השכונה הקטנה והלא חרדית שלנו שגם בור טבילה אחד הוא מעל ומעבר. בנוסף הדברים שנאמרו מטעם האגף למבני דת גבלו בעיני בהונאת הציבור. הישיבה הייתה טעונה מאד, צעקות ועלבונות הדדיים. עקב כך המנהל הקהילתי והעירייה ביקשו למתן את התנגדות התושבים וקיימו פגישות רבות, רשמיות ולא רשמיות בהן לחצו לקבל את ה"פשרה". 

כדי לשמוע בשקט ובצורה מסודרת על התכנית ולגבש התייחסות קיימנו, יחד עם נציגי השכונה פגישה בלשכתו של ראש אגף מבני דת, יצחק הנאו, שם הוסברה לנו בפירוט התכנית הגרנדיוזית. בנוסף יחד עם נציגים מהשכונה הייתי פעמיים בפגישות עם ראש העירייה, משה ליאון, בהן התבקשתי באופן מפורש להסכים לפשרה. אמרתי לראש העירייה שאני לא נבחר ציבור, כמוהו, אני שליח של תושבי השכונה ויכול רק להעביר להם את המסר. אין הסכמה לפשרה. 

ב-2022 התכנית הופקדה ופורסמה לציבור, ואז החלה התארגנות התושבים, קיימנו פגישות עצמאיות בזום ובשלוחת המתנ"ס, נפגשנו עם יוסי חביליו סגן ראש העייריה ועם לורה וארטון חברת מועצת העיר. באחת הפגישות בשכונה אפילו נכח עופר ברקוביץ' חבר מועצת העיר מטעם סיעת "התעוררות" שהביע סימפטיה לדברים שאמרנו, אבל "התעוררות" לא נרתמה למאבק. אספנו כספים ושכרנו את שירותי משרד עורכי הדין מלחם-גיטליץ (MGM). במאי 2022 הוגשו התנגדויות כחוק של מאות תושבי השכונה. בנוסף שכרנו שירותים של שני מומחים, לתעבורה ויועץ כלכלי שחוות הדעת שלהם צורפו להתנגדות שנוסחה על ידי עורכי הדין שירין מלחם-ברגותי ועופר גיטליץ.

ביוני 2022 בדיון בוועדת המשנה המקומית לתכנון ולבניה, בעירייה, הוחלט לדחות את ההתנגדויות ולקבל את התכנית. החלטה שהייתה צפויה מראש משום, שכפי שהוסבר לנו, ממילא זו ועדה "פוליטית" שמטרתה לשרת את האינטרסים של העירייה שיש בה רוב חרדי במועצה. השלב הבא היה בחינה ואישור או דחייה של התכנית במנהל התכנון של משרד הפנים. התקיימו מספר ישיבות והחלטה נדחתה במשך זמן רב. בסוף 2025, העירייה אפילו החליטה להקציב לתכנית מליון וחצי שקלים בתקציב 2026, אפילו לפני ההחלטה בוועדה המחוזית. 

האגף למבני דת לחץ וההחלטה לדחות את התכנית התקבלה ב-6.1.2026 כפי שציטטנו בתחילת הדברים. הצלחנו להוכיח מעל לכל ספק בצורה עניינית שאין שום צורך בתכנית גרנדיוזית כזו. במיוחד עזר המכתב עליו חתומים סגן ראש העירייה יוסי חביליו וחברת המועצה לורה וארטון, שאני גאה שעזרתי בניסוחו, שם מובאים הנתונים האמיתיים על מימדי המקווה בתכנית המוצעת לעומת נתוני השימוש של תושבות השכונה על פי המקווה שכבר קיימת בתחומי המנהל הקהילתי. מקווה שאפילו קרוב יותר, מרחק הליכה, לרוב הנשים בשכונה מאשר זה שהוצע בתכנית.

המשימה העומדת כעת בפני תושבי השכונה היא לחשוב מה המהלכים הבאים בהם אנחנו צריכים לנקוט. אנחנו צריכים לחשוב מה אנחנו רוצים לעשות ולתבוע מהעירייה באופן חיובי בנוגע לחלקות שבתכנית. אבל אין ספק שלאחר עשר שנים יש אנחת רווחה גדולה של הצלחה. אבל,זה לא מבטיח שום דבר לגבי העתיד.

סיור לויה דולורוזה וכנסיית הקבר ביום ו', 2.1.2026

לכבוד השנה האזרחית החדשה ולאחר שנעבור את תקופת חגי דמבר הידועים בכינוים: "חנוכרימס", אני מזמין את כולם לסיור שמתחיל באכסניה האוסטרית, וממשיך בדרך היסורים (הויה דולורוזה) ונסיים בכנסיית הקבר. הסיור פותח צוהר לתחושה אירופית בתוך העיר העתיקה. לפרטים והרשמה היכנסו לקישור למטה. מספר המקומות מוגבל. 

קישור לפרטים והרשמה: 

https://forms.gle/vRwMneq51vJiHG4t9

חוות הדעת ה-148 ב"מתחתנים למען מתחתנים"

 

את החתונה של אנה וואדים ערכתי באשדוד, באוקטובר 2025. והם כתבו חוות דעת מצויינת באתר מתחתנים למען מתחתנים, אפשר לקרוא אותה בקישור כאן.

הם ההוכחה לכך שאין צורך ברבנו או בממסד הדתי על מנת לחגוג את ציון הקמת המשפחה ובכלל הצמתות החשובים ובכלל את החיים. לציין את המאורעות החשובים כאדם חופשי, אבל עם זהות יהודית חילונית ברורה. תודהלכם אנה וודים!

אם גם אתם תרצו טקס כלבבכם צרו עימי קשר.