דברים לוועדת ערר של המועצה הארצית - ביטול מבנה דת בשכונת גבעת משואה

9.7 לאחר הערר. מימין לשמאל:
דן אמיר (תושב), יוסי חביליו (ס. ראש העיר, עו"ד שירין ברגותי,
לורה ורטון (מועצת העיר), נרדי (תושב), מאחורה עו"ד עופר גיטליץ

הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ביטלה את התכנית לבניית מבנה דת ענקי בשכונתנו. (תכנית מס 101-0572107 הוספת שרותים
גבעת משואה). שמחנו על כך וחשבנו שהעניין הסתיים. אבל סגני ראשי העיר החרדים מירושלים ובית שמש הגישו ערר למועצה הארצית (ערר/ 26/ 10). וועדת הערר קיימה שתי ישיבות בנושא לעת כתיבת שורות אלה עדיין אין החלטה, אבל אני מביא את הדברים שנשאתי לפני הוועדה, יותר נכון, הדברים שרציתי לומר, אבל קיצרתי חלק. זוהי הגרסה "הרשמית":

אתחיל עם הסייפא: אסור לקבל את הערר. הוועדה המחוזית עשתה עבודה מקצועית, נטולת פניות. כל הטיעונים בערר כבר נדונו שנים, אין נתונים חדשים. הוועדה המחוזית קבעה כבר ש"מגישת התוכנית לא הצליחה לתמוך את טיעוניה בדבר ההכרח בהקמת המקווה". בפנינו תמיד דיברו על "צורך", על "מקדם ביקוש". אבל כבר בתחילת הישיבה האחרונה אמר ס. ראש העיריה ראוכברגר, שהכל מגזרי, ואני מסכים לחלוטין. כלומר, אין קשר לנתונים ולמציאות. ואכן, כל תכנית הבנייה הזו היא "מגזרית" ותקיעת אצבע בעין לתושבים. איך אני יודע את זה? כי בגבעת משואה יש כבר שלושה בתי כנסת פעילים, יש סניף של בני עקיבא, יש גני ילדים של אמונה, במנהל הקהילתי יש מקווה. כל תוכניות הבנייה בעבר התקבלו בהסכמה. תמיד החילוניים התפשרו. למשל, כאשר נבנה בית הכנסת משואת שלום הוא היה צריך לקום במיקום שלא התאים לקהילת המתפללים והחילוניים בשכונה התפשרו ובנו על  השטח של שלוחת המנהל הקהילתי. אנחנו לא נגד הדת, טובלות או מתפללים.

ה"שיח" שהיה עם תושבי השכונה היה רק למראית עין כדי לעשות "פשרה" מעל ראשי תושבי גבעת משואה, כי הנהלת המנהל הקהילתי כלל לא מייצגת אותנו, לא ביקשנו את "תכנית החלף" ולא הסכמנו לה.

בערר נכתב: "באפשרותנו להוסיף מסמכים ולגבות את נימוקינו במסמכים מקצועיים...", מה היה עד עכשיו? לא הוגשו מסמכים מקצועיים? עשר שנים אנחנו מבקשים לחזות ביופיים של ה"מסמכים המקצועיים". אני אגיד לכם מה לא מקצועי: לשאול אנשים, "האם אתה בעד או נגד מקווה?", למי אין לב יהודי חם, שלא להתנגד למקווה או לטובלות? כאשר בונים מבנה, נבחנים הצרכים הממשיים. עשר שנים שאנחנו מבקשים מכל הגורמים: המנהל הקהילתי, ראש העירייה, וועדות התכנון, שייעשה סקר צרכים אמיתי, לא סקר פופולאריות ואנחנו מסורבים. מה זה סקר צרכים בניגוד לסקר פופולריות? יש בגבעת משואה כ-1100 בתי אב, צריך לשאול כדלקמן: 1. האם גבר/אישה? 2. הוכחת מגורים בשכונה 3. גיל (הרלוונטי לטבילה) 4. האם משתמשת במקווה? 5. מה עשית עד היום? כל שאלה אחרת לא רלוונטית. מה עשה האגף למבני דת? הוא ברא מציאות שבה יש מילת קסם שנקראת: "מקדם ביקוש". וקבע שיש ביקוש, כאילו הנחה מקצועית. כשלמעשה מבטאת מה שנקרא "הנחת המבוקש". מה קיבלנו? תכנית שעל פי "המדריך להקצאת שטחים לצרכי ציבור", של מנהל התכנון במשרד האוצר, כל בור טבילה משרת כ 23 - טובלות ללילה, בממוצע. התוכנית היא לבנות מקווה בינוני של שתי יחידות טבילה ולכן יוכל בממוצע לשרת 46 טובלות בערב(!). פי 11.5 מהצורך. 

יש גם התנשאות: תשמעו חילוניים, אתם לא יודעים את זה אבל, גם אתם משתמשים במקווה. לא רק זאת גם טיעונים אנתרופולוגיים על מזרחיים ואשכנזים שהדעת לא סובלת. מזרחיות טובלות יותר... המציאו נתונים, המציאו פשרה מעל ראשי התושבים, בין העירייה למנהל הקהילתי, הבטיחו הבטחות שווא שזה יהיה מבנה צנוע לשימוש תושבות השכונה. ולמעשה הביאו תכנית גרנדיוזית למבנה ענקי שיפתור בעיות של שכונות אחרות. וכבר קבעה הוועדה המחוזית "לא ניתן להצדיק הקמת מבני דת נרחבים ע"ב תחשיב של אוכלוסייה עתידית שלא ברור מה עתידה". (ראה מורדות משואה ומשואה צפון). ונניח שיש שכונות עתידיות, למה שלא יבנו שם את המקוואות? למה שלא יגדילו את המקווה הקיים?

נלמד היטב הלקח מסיפור הרב שייעץ לתלמידו להוציא את העז כדי להתרווח בבית, ולכן הוצע בהתחלה גם מקווה לגברים כדי שאפשר יהיה להוציא את העז, אז בוטל מקווה לגברים כדי להגיע לפשרה שקרית. 

הדבר הגיע עד ללשכת הרבנים הראשיים לירושלים שכתבו, בפברואר 2019, מכתב לתושבי גבעת משואה האומר: 

"אין מניעה לסמן בתב"ע שיש מקום גם למקווה לגברים אבל מקובל על הצדדים שהבניה בפועל תהא רק על החלק של המקווה לנשים ואילו לגברים לא יבנה כלום, אלא אם תבוא לכך בקשה מתושבי השכונה בעצמם דהיינו שתהא חתומה על ידי קבוצה שמונה לפחות שליש מתושבי השכונה". 

המכתב נשלח באמצעות המנהל הקהילתי ששמר אצלו את המכתב תקופה ארוכה לפני שהראה לנו אותו, מכתב שממוען אלינו. הבנתי מהמכתב שבתוכנית ישאירו הכנה למקווה גברים, כמו שעושים "הכנה למזגן"... לפתע פתאום גם חשובה לרבנים הראשיים דעת התושבים. לפתע הרבנים הראשיים תומכים בעמדתנו שיש לבדוק עם התושבים את הצורך... כנראה שהתקווה שלהם לעתיד לבוא הייתה שהשכונה תשנה את אופייה ואז לפחות שליש מתושביה ישתמשו במקווה לגברים. סקר צרכים כבר אמרנו?

כל זה לא קשור לצרכי השכונה והטובלות בה. לרובן המקווה בקרית מנחם יותר קרוב פיזית, המהלך הזה הוא מהלך לשינוי אופי השכונה ולהשתלטות חרדית שאפילו לא מנסים להסתיר אותו. הרב מיכאל עמוס, חרדי, רב שכונות קריית מנחם ועיר גנים בירושלים, דיין בבית הדין הרבני הגדול. לא תושב גבעת משואה. נשא דברים בישיבת שיתוף ציבור בנושא, בהנהלת המנהל הקהילתי, (מילה במילה ללא עריכה): 

"שיפרידו את המנהל הקהילתי של גבעת משואה, החיבור עם משואה זה שעטנז. מקווה – החלטה היא לא אם יהיה מבנה או לא, זה משחק באש. מהי האש? אבותינו ואבות אבותינו מסרו נפשם לטבול במקווה. אין אחד שאבותיו לא טבלו במקווה. זה דבר בסיסי שהוא בנפש זה חיוב של כרת ומיתה... ירושלים היא עיר חרדית. זה גורלנו. בנו מקוואות בקיבוצים, למה שייגרע חלקם של תושבי משואה. מי יודע כמה אסונות קרו בגלל עיכוב בניית המקווה".

אני לא מגיב טוב לאיומי כרת ומיתה... אסונות? להערכתי הוא ניבא את השבעה באוקטובר. חשבתי שזה בגלל היועמ"שית... 

אז, בניית מקווה זה צו אלוהי שנמסר ע"י שליחיו: רב השכונות, הרבנים הראשיים, אגף מבני דת ומפלגות דגל התורה וש"ס. העונש על אי בנייתו הוא כרת, מיתה ואסונות. אם כך, אני לא מבין למה צריך בכלל הליכים, פרסומים, וועדות, ישיבות, עררים, החלטות, לשמוע תושבים שבונים להם על הראש מבנה שאין בו צורך. אפשר לקפל הכל וללכת הביתה, כי שליחי האל נמצאים איתנו. ובכללי, אפשר לסגור את הכלי היפה שקראנו לו פעם מדינת ישראל.

סיור לעין כרם 17.7.2026

הילדים ב"חופש הגדול", אנחנו אחרי חגיגות ה-250 לארה"ב, בעיצומו של המונדיאל והמכביה שהחלה בירושלים. הסיור הבא נועד כדי לצאת קצת מהטירוף שקורא בעיר העתיקה בירושלים, במיוחד סביב הר הבית בימי בין המצרים. והוא יהיה לשכונה הציורית והמקסימה עין כרם.

נפגש בשעה 9:00 בבוקר בחניון הציבורי של עין כרם (חניה חינם), ברחוב מבוא השער 4. נסיים שם את הסיור.

אפשר יהיה אחר כך ללכת לאחת המסעדות הרבות והטובות של עין כרם כי זו שכונה תיירותית עם המון מבקרים מכל העולם. על השאלה היא למה באים לעין כרם מכל העולם נענב במהלך הסיור.

מספר המקומות מוגהל וכדאי להירשם בהקדם בקישור הבא:

https://forms.gle/2fJGCuuykK7MpBEj7

אז אם אתם לא בחו"ל ולא קבעתם תכניות ליום השישי הזה, אתם צפויים לחוויה אירופית בישראל כשנתראה ביום שישי 17.7.

חוויותי מחתונה באיטליה

נטלי, ג'ואי ואני לאחר החופה, בזמן המסיבה

החתונה ה-12 שעשיתי בחו"ל בסוף השבוע האחרון הביאה אותי לספור כמה חתונות ואיפה ערכתי. אז עבור מי שמתעניין, הנה המניין: גרמניה - 3,  ספרד - 2, פורטוגל - 2, יוון  - 2 (כרתים וסנטוריני), איטליה - 1, שבדיה - 1 ואוקראינה - 1 (לפני המלחמה הנוכחית). 

החתונה באיטליה הוזמנה על ידי זוג שראה אותי בחתונה של חברים באיביזה ביוני 2025. כעבור כמה חודשים התחלנו להיפגש בוידאו ולדבר על כל ההיבטים של איך עושים חתונה יהודית, חילונית.. אחד הדברים החשובים, שגם מתבררים כמשמעותיים הוא הלימוד וההכרות עם התרבות העברית ומנהגי החתונה, גם בחתונה הפעם קיבלתי תודות רבות על התהליך המשמעותי שעברו איתי.

אבל מטרת הדיווח הזה היא אחרת - לספר קצת על החוויות מהצד שלי, שלאו דווקא קשורות ישירות לטקס.

בשנים האחרונות לטוס לחתונה, או לטוס בכלל, הפכה למשימה מאתגרת. ראשית היו הסגרים של המגיפה ולהכנס לצינור מעופף סגור, עם אנשים, היה לא רק דבר מפחיד, אלא אפילו מסוכן. לאחר מכן הגיעו המלחמות. חברות תעופה הפסיקו לטוס לישראל. כך שלחתונה בשנה שעברה שנערכה באיביזה, עברתי מסע ייסורים של טיסות ברחבי אירופה עם חברת התעופה היוונית Aegean. בהלוך - מנתב"ג לאחונה, מאתונה לוינה, מוינה לאיביזה ובחזור מאיביזה לפרנקפורט, מפרנקפורט הייתי אמור לטוס לפראג כדי לתפוס טיסה לנתב"ג, אבל כמובן שפספתי את הטיסה והועברתי לטיסה עם אל על ישירות לנתב"ג. שהם כמובן שאל על לא העלו את המזוודה שלי לטיסה ורק אחרי חודש הם החזירו לי אותה.

הקולוסיאום ואני...

הפעם הזוג לא לקח סיכונים ורכש טיסות עם אל על, ישירות לרומא וממנה. אבל הבעיה העיקרית עם אל על שמה שיעצור אותם מלטוס זו רק השבת ולכן הטיסה הלוך הייתה ביום שישי, כאשר החתונה ביום ראשון. 

שוכנתי במלון ברומא ביום שישי והדבר הראשון שקרה כמובן היה להיות מרומה על ידי נהג מונית איטלקי שלקח אותי למלון. עצתי לכם, אל תסכימו לשלם לפי מונה. אי אפשר לראות את המונה בנסיעה ואי אפשר לראות באיזה תעריף התחילה הנסיעה, המונה בתוך המראה הזמינה רק לנהג. כך שעל נסיעה של פחות מ-30 ק"מ, בערך חצי שעה הוא ביקש שאשלם 85€ (!) כאשר התעריף הרגיל הוא 55€. לאחר דין ודברים הוא הסכים להוריד ל-75€, ללא קבלה... 

אם כבר ברומא ויש לי ערב חופשי עשיתי הליכה ישירות למקום שאני מרגיש שיש לי מניות בו - הקולוסיאום. הזדמנות חד פעמית לבקר את המקום שנבנה מכספי בית המקדש השני ועל ידי עבודה של הגולים מיהודה. הגעתי רק בערב והכל היה כבר סגור אז יכולתי לראות את הכל מבחוץ. הקפתי את הקולוסיאום מבחוץ, ראיתי את שער קונסטינוס לידו שמייצג את תחילת הפיכת האימפריה הרומית לנוצרית. ולאחר מכן הלכתי לראות את שער טיטוס, אבל אי אפשר היה להתקרב  כמו שאמרתי היה סגור ולא יכולתי לצלם את תהלוכת הנצחון עם מנורת המקדש.  בדרך חזרה עברתי ליד הקירקוס מקסימוס (Circus Maximus או הזירה הגדולה), אצטדיון מרוצי מרכבות ענק שאורכי מעל 600 מטר ורוחבו כ-140 מטר, רק כדי ללמוד מהי המשמעות של "לחם ושעשועים" להמונים, בלב האימפריה הרומית הכבירה. ההשערות שהמקום הכיל עד 300 אלף איש בעמידה. עברתי גם ליד חומת אורליאנוס.

כנסיית קהילת סן וינצ'נזו

למחרת בבוקר, אספה אותי הסעה לטוסקנה, למלון קטן בעיירה לחוף הים הליגורי ויש הטוענים לחוף הים הטירני. עיירה תיירותית מקסימה ומנומנמת - סאן וינצ'נזו. שידועה במרינה שלה ובכך שממנה נשקפים האיים: קורסיקה ואלבה. באחד נולד נפוליאון ואל השני הוגלה. מכיוון שהיה לי גם שם ערב חופשי, סיירתי ברחובות העיירה. טיילתי במרינה הגדולה יחסית, ואפילו נכנסתי לכנסיית הקהילה הקתולית המקומית שבנויה על שרידים רומים עתיקים. הכנסיה שעומדת היום נבנתה ב-1865 ומוקדשת לאח, המסיונר, הקדוש וינסנט (ויצ'נזו). נכנסתי בדיוק בשעת המיסה של שבת. להפתעתי זו הייתה מיסה מוקלטת. אז הלכתי למאפייה בת יותר ממאה שנה ברחוב הראשי של העיירה, הייתה פיצה מצויינת ומשם המשכתי למדרחוב וניסיתי לקנות מתנה לבניי - חולצה של מועדון הכדורגל של ליבורנו (Livorno) מהליגה השלישית האיטלקית. הבן הגדול שלי הפנה את תשומת ליבי  שהקבוצה מזוהה  עם השמאל הרדיקלי והקומוניזם. זהו אחד ממועדוני הכדורגל המזוהים ביותר פוליטית בעולם, והוא נחשב למעוז הקומוניסטי המרכזי של הכדורגל האיטלקי. אבל בחנות בגדי הספורט היחידה שהייתה במדרחוב המוכרות אמרו שאין, רציתי להגיד שאנחנו במחוז ליבורנו וחבל, אבל האנגלית שלהן לא הייתה ברמת דיבור... כמובן שכמו בכל איטליה יש את מקבצי הנדבות האפריקאים שמסתובבים, דיברתי עם אחד מהם בשפה שלא הבין רק כדי שיניח לי.

המלון שבו לנתי נקרא l'Etrusco (האטרוסקי) שמרמז על העם ששכן באזור טוסקנה שקדם לרומאים. לא ברור מוצאם, אבל הם הושפעו מהתרבות ההלניסטית ובתורם השפיעו על התרבות הרומית. אפילו מצאתי שאחד מהרחובות בעיירה שהיה קרוי על שם ארץ האטרוסקים - אטרוריה. אבל המלון עצמו אכזב כי החדר היה קטן מאד, שירותים קטנים וצפופים, מקרר בחדר שלא עבד, למלון יש מסעדה בשרים ארגנטינאית (?) שנקראת פטגוניה... לא ניסיתי. אבל ארוחת הבוקר הייתה סבירה.

הקומדיה האלוהית של דנטה

החתונה עצמה נערכה בטירת סגלרי (Castello di Segalari) שנבנתה עבור משפחת האצולה דלה ג'רארדסקה (Della Gherardesca) במאה העשירית לערך. משפחה חשובה בטוסקנה שמרחב השפעתה היה באיזור הרפובליקה של פיזה. ואחד מהרוזנים שלה מונצח בקומדיה האלוהית של דנטה. לא לחינם מצאתי עותק באחד החדרים של הטירה. המשפחה המקורית נטשה את הטירה במאה ה-17 לערך ובמאה ה-20 נרכשה למגורים ע"י בני משפחתה מצד האמא של אליאי פורטה (Aliai Forte לבית ריצ'י), אשתו של מלונאי העל הבריטי סר רוקו פורטה (Sir Rocco Forte). הטירה עדיין משמשת כאתר נופש פרטי ואינטימי עבור משפחות פורטה וריצ'י במהלך הקיץ, אך בשאר השנה היא מושכרת כווילת נופש אולטרה-יוקרתית ומשמשת כמתחם יוקרתי לאירועים ולחתונות.

פגשתי בחתונה את הכלה שערכתי לה טקס לפני שנה באיביזה (ספרד). הזוג לו ערכתי את הטקס נכח בחתונה באיביזה וגם קיבל עלי המלצות. הודיתי לה מאד על כך ומסרתי ד"ש למשפחה.

אני חושב שהחתונה עצמה הייתה טובה משום שהמון אנשים ניגשו אלי גם לפני וגם אחרי ודיברו איתי. החמיאו לי מאד על הטקס ויתירה מכך, אמרו לי שאני האדם החשוב ביותר אחרי הכלה והחתן... ניסיתי להסביר להם שתפקידי הוא בסך הכל "לסדר את הקידושין" ולא "לקדש" (כמנהג כהן הדת הקתולי), אבל מי יכול להילחם בתפיסה העממית של מהי חתונה, ועוד באיטליה הקתולית... ניהלתי הרבה שיחות עם המשפחה וחברים על פוליטיקה, תרבות והמצב הגיאו-פוליטי בישראל היום. הרגשתי כמו אפרים קישון שהתלונן על כך שבארץ לא העריכו אותו כמו שהעריכו אותו באירופה, אבל שמחתי להיות שגריר של הטוב בישראל, של היהדות כתרבות והיהדות ההומניסטית באירופה.

טירת סגלרי וההכנות לחתונה

סיור איתי בהר הבית - ערב י"ז בתמוז וימי בין המצרים

אם לא יצא לכם עדיין לסייר בהר הבית אז אני מציע הזדמנות לעשות זאת בהדרכתי, במועד מיוחד, יום לפני י"ז בתמוז ורגע לפני תחילת ימי בין המצרים. הסיור יהיה ביום רביעי, 1.7.2026.

בטח תשאלו: "למה באמצע שבוע לא נוח לי...", לצערי הכניסה להר הבית למי שאינו מוסלמי מוגבלת בימים ושעות, ובסופי שבוע ובחגים מוסלמיים ההר סגור. וגם זה נושא שנדון בו בסיור: למה יש את ההגבלות האלה ומי קבע אותן?

הצטרפות בהרשמה מראש בלבד בקישור כאן

תכנית הסיור:
08:45-09:00 מפגש אחרי ארוחת בוקר. בידוק ותדריך בטחוני.
09:00-11:00 הר הבית (חייבים לצאת עד שעת הסגירה)
11:00-11:15 יציאה משער השלשלת והליכה לרחבת התפילה בכותל המערבי
11:15-12:15 תולדות רחבת התפילה בכותל המערבי, סיום וסיכום.

חלק מהשאלות בהן נעסוק: למה י"ז בתמוז? האם מותר או אסור לעלות להר הבית מבחינת ההלכה הדתית? מה זה הסטטוס קוו? מי קובע מה? כיצד נוצר המתחם? מה זה ווקף? איפה שרידי בתי המקדש? מה הם המבנים המרכזיים בהר הבית? מה זה אורוות שלמה? מה חשיבות הר הבית לשלוש הדתות הגדולות? למה יהודים דתיים עולים יחפים או עם גרביים? האם מותר ליהודים להתפלל ולהשתטח בהר הבית? האם יש קברים בהר הבית? מה הוא הכותל המערבי? למה אסור ללא מוסלמים להיכנס למבנים? מה ההבדל בין שער המוגרבים לשכונת המוגרבים? כמה שערים יש להר הבית ומאיפה נכנסים ויוצאים? מי בנה מה? איך נוצרה רחבת התפילה בכותל המערבי ומה יש מתחתיה היום? ועוד ועוד.  

העלות לסיור היא 70 ש"ח הצטרפות בהרשמה מראש בלבד בקישור כאן

For this time - Be Korach | thoughts on Parashat Korach

“They combined against Moses and Aaron and said to them, “You have gone too far! For all the community are holy, all of them, and GOD is in their midst. Why then do you raise yourselves  above GOD’s congregation?” (Numbers 16:3)

In the final episode of Game of Thrones, the chief scholar, Samwell Tarly, proposes that the rulers choose the king through equal elections in which every person has a vote. He is met with scorn and ridicule along the lines of: “Why not let the dogs decide as well?”

In our own mythology, that is, in this week’s Torah portion, Korach dares to do much the same thing, though in a far more challenging context. Here, it is already known, proven through signs and wonders, that authority has been granted to a single source: God and His chosen representatives. It is difficult not to appreciate the courage required to rebel against the existing system, to risk one’s life, and to propose an alternative.

Korach employs divine rhetoric in an attempt to transform the regime. As was already stated in Parashat Kedoshim: “You shall be holy, for I, the ETERNAL your God, am holy”. (Leviticus 19:2).

Korach’s reasoning might be summarized as follows:

“God established the principle of equality. You said in His name that everyone is holy, so all of them are holy, and GOD is among them. You know that absolute power corrupts absolutely, so why is power concentrated in the hands of a single individual or one nuclear family? Are they holier than everyone else? Know that I am not alone. Although I am connected to the family, I have come together with the entire leadership that represents the people.”

The alternative Korach proposes is never fully articulated. Moses argues instead that this is a false complaint from Levites who are already set apart from the rest of the people and who now seek the priesthood: the highest offices. Consequently, the dominant interpretation throughout the generations has been that Korach’s rebellion was a negative act. Korach and his followers are portrayed as wicked men, their dispute not “for the sake of Heaven” but rather the product of self-serving political ambition.

The ending is well known: they all die. The Lord is depicted as an irritable figure who neither forgets nor forgives, especially those who dare challenge His authority.

Some commentators influenced by Kabbalah and Hasidism, however, presented Korach in a positive light, as a man of pure motives whose sole desire was to draw closer to God. Others argued that Korach was essentially correct, but that he acted prematurely in attempting to introduce a utopian vision of equality.

If we place Korach in his historical context, the picture changes. During the formation of a people in the ancient world, in the process of transforming a crowd into a sovereign nation, and within a worldview that attributed divine authority to rulers: whether priest, king, or prophet, it is understandable that such authority could not be questioned.

But if we seek a lesson for our own time, an age in which the direct connection to the metaphysical has long since been lost, then we must stand by the principle of equality that Korach advocated. We must insist that leadership be chosen democratically and that corrupting power not be concentrated in the hands of a single leader and their family.

Yet even today there are people filled with hubris who speak “in the name of,” or “with,” higher powers. They believe they have been granted divine authority to determine public affairs; that biblical and halakhic laws can be imposed upon society; that the principles of equality, individual rights, and democracy may be curtailed.

Especially at a time such as this, when elections in Israel are taking place, we should summon the courage that Korach displayed and insist upon the principles upon which the Third Temple of the State of Israel was built, the principles enshrined in the Israeli Declaration of Independence.

--------------------------------------------------------------------------------------------

Translation from the Hebrew post by RHR (Rabbis for Human Rights)

לעת הזו – היו קֹרַח | דבר תורה לפרשת קרח

צילמתי במפגש בין קרח ועדתו למשה ואהרון (נוצר ב-AI)

נתבקשתי לכתוב דבר תורה עבור "קול רבני לזכויות אדם" לפרשת קרח והתפרסם באתר קול רבני. ראו בקישור כאן.

במדבר טז, ג': 

"וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'".

בפרק הסיום של "משחקי הכס" מציע המלומד הראשי, סמואל טרלי, לשאר השליטים לבחור את המלך בבחירות שוויוניות בהן לכל אחד יש קול. הוא נתקל בבוז ובלעג בסגנון של: "בֹּא ניתן גם לכלבים להחליט...". במיתולוגיה שלנו, כלומר בפרשתנו, מעז קורח לעשות את אותו הדבר, אבל, בהקשר הרבה יותר קשה. מצב בו ידוע מראש, עם הוכחות שניתנו באותות ובמופתים, שהכח ניתן רק למקור סמכותני אחד: האל ושליחיו הנבחרים. קשה שלא להעריך את האומץ למרוד בשיטה הקיימת, לסכן את החיים ולהציע חלופה. קורח משתמש ברטוריקה האלוהית כדי לנסות ולשנות את המשטר. כפי שנאמר כבר קודם בפרשת קדושים: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי". ההיגיון של קורח היה: "את עקרון השוויון קבע אלוהים. אמרת בשמו שכולם קדושים, אז כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה'. אתה יודע שכח מוחלט משחית בצורה מוחלטת, אז למה הכח מרוכז רק בידיים של אדם או משפחה גרעינית אחת? האם הם קדושים יותר מאחרים? תדע לך שאני לא לבד, הגם שאני קשור למשפחה, באתי עם כל ההנהגה שמייצגת את העם". החלופה שהוא מציע לא מפורטת, אבל משה טוען שזוהי תלונת שווא של לויים שכבר ממילא נבדלים מהשאר, ועכשיו הם רוצים את הכהונה - את המשרות הבכירות. מתוך כך ההנחה הפרשנית לאורך כל הדורות הייתה שהמהלך שלילי, קורח ועדתו הם "בני בליעל", שהמחלוקת אינה לשם שמיים, אלא פוליטיקה אינטרסנטית. הסוף ידוע מראש – כולם מתים. יְהוָה ידוע כדמות עצבנית שלא שוכחת ולא סולחת, במיוחד למי שמעז לערער על סמכותו.

היו פרשנים הקשורים לתורת הקבלה והחסידות שדווקא הציגו את קורח באורח חיובי, כאדם שמניעיו טהורים שרצונו היה רק להתקרב ליְהוָה, והיו פרשנים טענו שהוא צדק, אבל הקדים את המאוחר בניסיונו להציע מהלך שוויוני אוטופי.

אם נכניס את קורח להקשרו ההיסטורי, הרי שבתקופה של בניית עם, בעת העתיקה, בתהליך הפיכת אספסוף לעם ריבוני, יחד עם האמונה שלשליט: כהן, מלך או נביא, יש סמכות אלוהית, ברור שאין מקום לערער עליה.

אבל, אם אנחנו רוצים לקח לימינו אלה, בהם מזמן אבד הקשר הישיר עם המטאפיזי, הרי שאנחנו צריכים לעמוד על עקרון השוויון שמציע קורח, לעמוד על כך שמנהיגות צריכה להיבחר באופן דמוקרטי ושאין לרכז כח משחית אצל מנהיג אחד ומשפחתו.

למרות זאת יש היום בני אדם מלאי הִיבְּרִיס, שמדברים "בְּשֵׁם", או "עִם" ישויות עליונות, שחושבים שבידיהם ניתנה הסמכות האלוהית לקבוע דברים, שניתן להחיל את חוקי המקרא וההלכה על החברה, שניתן לקצץ בעקרון השוויון, בזכויות הפרט ובדמוקרטיה. במיוחד לעת הזו, בה יש בחירות, יש לאזור את האומץ שהיה לקורח, ולהתעקש על העקרונות שעליהן נבנה בית המקדש השלישי של מדינת ישראל – העקרונות שרשומים במגילת העצמאות.

תגובה לכתבתו של צח יוקד בסופשבוע של הארץ 5.6.2026

צילום מסך אפליקציית הארץ

כותרת הכתבה של צח יוקד מ-5.6.2026 בסופשבוע של "הארץ", הייתה: "איך להיות יהודי בעולם מעורער? לאנשי היהדות ההומניסטית יש תשובה רדיקלית". מכיוון שגם אני רב חילוני-הומניסטי הכתבה ראויה לתגובה.

הכתבה על קהילה יהודית הומניסטית במנהטן, ניו יורק שנקראת: The City Congregation for Humanistic Judaism, בה אני מכיר את הרב הנוכחי, צמח יורה (Tzemah Yoreh) , וגם את הקודם, פיטר שוויצר, את שניהם פגשתי, ואני גאה לומר ששניהם רעים ועמיתים. את ההסמכה שלי כרב קיבלתי מאותו מוסד שהם קיבלו. עשיתי בר מצווה למשפחה מתוך הקהילה שהגיעה לארץ.

לטעמי מה שעשה צח יוקד היה יותר לספר על תפיסתו את היהדות, יותר מאשר לתאר את הקהילה בה פגש. מה שעולה מהכתבה, או למעשה המיסגור שלה הוא שיש תופעה מוזרה בגולה הדוויה שלא נוהגת על פי מה שצח יוקד חושב שהיא יהדות ״רגילה״. התיאורים של הסימבולים והטקסים הם כביכול מוזרויות שלא מתסתדרות לו עם ההלכה הדתית כנראה. למשל, מה פתאום וויסקי במקום יין, איך רב לא מאמין באלוהים וכד׳. כל הנסיון הוא לצייר את הקהילה כמשהו אקזוטי, מוזר וייחודי, משהו אִידְיוֹסִינְקְרָטִי ממש. סוג של מי הזיז את הגבינה שלי. קשה לו להתמודד עם יהדות אחרת ששונה ממה שהוא מכיר בארץ, או מהדימוי של מה זה יהודי. אולי לטעמו אין בחירה חופשית בתרבות, דת ואמונה וכל מי שיהודי צריךבניו יורק להיות חרדי שעובד ב-B&H...

אפשר להבין מהמשקל שהוא נותן לשאלה התיאולוגית את עמדתו על מה צריכה להיות בעיניו היהדות - זו בעצם דת שמחייבת אמונה באלוהים. כל מה ששונה הוא חריג.

הכותרת: "תשובה רדיקלית" נכונה במובן שהיהדות ההומניסטית נותנת תשובה שורשית ומעמיקה לשאלות זהותיות ופילוסופית כמו שמרומז במילה רדיקלי שבאה מלטינית - רדיקס, שורשי. אבל, יחד עם כל האלמנטים האחרים שמוצגים כאקסצנטריים, צובעת את הקהילה והתפיסה של היהדות ההומניסטית כמשהו מחוץ למה שצח יוקד מאפיין כיהדות שהוא כנראה חושב שהיא אמיתית.

צמח יורה ואני בכנס הסמכת רבנים חילוניים 2019
יד יצחק בן צבי, ירושלים

בשתי הפסקאות האחרונות הוא ניסה לצבוע את הקהילה כולה כאנטי ציונית, כל זה מתוך ציטוטים של שתי נשים בקהילה שדיברו על רגשותיהן, לא על עובדות, אידיאולוגיות ומעשים. לא היה בכתבה שום נסיון לעמת אותן מול מציאויות או עמדות סותרות. לטעמי, גם מתוך מפגש עם משפחה אחת מהקהילה שהגיעה לארץ לטקס בר מצווה שערכתי להם, התמונה הרבה יותר מורכבת לגבי היחס לישראל.

מכיוון שאני יודע שצמח בחור רגיש מאד, שמדבר ומתראיין באופן גלוי על כך שהוא על הספקטרום האוטיסטי, כתבתי לו שהגם שכתבה עיתונאית נדונה מראש להיות שטחית, אין מה להיפגע. צריך להגיב בהתאם בעיתונות ולהראות את הצדדים החיוביים והמפרים בכתב. אני חושב שזה פרסום מצוין, לא זכור לי מתי קיבלנו סיקור כל כך נרחב עם ההיסטוריה הארגונית בעיתון ישראלי. כתבתי לו גם: "אני חושב שאתה יכול להיות גאה ואני מרים כוס השבת עם וויסקי לכבודך, שבת שלום לכל הקהילה". הוא הודה לי מאד על התגובה. הגיעה הזמן שנקבל קצת סיקור אוהד גם על השלוחה הישראלית של היהדות החילוניצת הומניסטית מהעיתונות הישרלית אחרי עשרים שנה בהן אנחנו קיימים.

איך מיטהרים מטומאה לקראת הבחירות הקרבות? דבר תורה לפרשת בהעלותך

תמונה שצילמתי במעמד טהרת הלויים (באמצעות AI)

במדבר ח', 6-7: "קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם. וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כׇּל בְּשָׂרָם וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ".

טהרת הלויים או הקדשת הלויים, בפרשתנו, היא טקס שהורכב מטהרה מיוחדת של הלויים מטומאת מת. הטקס, שלאחריו החלו הלויים לעבוד את עבודת המשכן בתפקידיהם השונים, כלל את האלמנטים הבאים: גילוח כל שערות גופם. כיבוס בגדיהם. הזאת "מי חטאת" (מים עם אפר פרה אדומה) עליהם. הנפתם הפיזית - אהרן הכהן הניף את הלויים "תנופה לפני ה'". לדעת רוב המפרשים, הכוונה הייתה הולכה והבאה, העלאה והורדה, על מנת לסמל שהם מוקדשים לאלוקים השולט בכל רוחות השמיים והקרבת קורבנותיהם.

מערכת הטומאה והטהרה, שהיא מרכזית בפרשתנו, לא קשורה ללכלוך או להיגיינה. היא עוסקת בסדר, שליטה והגדרת גבולות קטגוריאליים. מערכת החוקים והכללים שמתחילה עם עשרת הדיברות, ממשיכה בפרשתנו. רגע לפני שהעם נכנס לארץ יש צורך בחיזוק והמשך התוויית הגבולות הברורים לקבוצת עבדים, או אספסוף, בתהליך הפיכתם להיות עם ריבוני בארצם. העניין אינו בניקיון פיזי, אלא כלי עצמתי לשליטה וסדר חברתי. החוק הדתי מפריד לחלוטין בין מושג ה"לכלוך" למושג ה"טומאה". סתם לכלוך כמו בוץ אינו מטמא, אבל חפצים נקיים ומבריקים עלולים לטמא. הטבילה של הגוף עצמו דורשת ניקיון מקדים.

ההגות האנתרופולוגית משייכת את הטומאה והטהרה לשליטה וסדר בכמה ממדים:

• שליטה במרחב (גבולות פוליטיים וחברתיים). הקצאת הסמכות לקביעת הטהרה בידי הכהונה והקצאת מעמד המשרתים בקודש, הלויים.
• שליטה בטבע
• שליטה בוויסות חרדות אצל היחיד
• שליטה באמצעות יצירת סדר קטגוריאלי. כלומר, הפרדה מוחלטת בין מושגים. הטומאה והטהרה יצרו סדר מחשבתי חד: יש קודש ויש חול, יש חיים ויש מוות. המערכת מנעה מהמוות והחול "לזלוג" אל תוך מרחב החיים והקודש של המשכן. במקביל יש איסור על ערבוב של קטגוריות (למשל, איסור שעטנז או כלאיים). 

הדבר הזה רלוונטי לימינו משום שהעשור האחרון בישראל התאפיין בכאוס. אנחנו חיים את הטלטלות היסטוריות ששינו מן היסוד את המציאות הביטחונית, הפוליטית, הכלכלית והחברתית של המדינה, בין היתר אפשר למנות את: חקירות ראש הממשלה, חמש מערכות בחירות, משבר הקורונה, אסון מירון, מבצע שומר החומות ועוד שמונה מבצעים שתקצר היריעה מלפרט. הרפורמה המשפטית והקרע החברתי, השבעה באוקטובר ושלוש מלחמות רב-זירתיות: "חרבות ברזל", "עם כלביא" ו"שאגת הארי", משבר גיוס חרדים, ניסיונות לטיהור אתני ברצועת עזה ובגדה המערבית. בנוסף, אנחנו נכנסים למערכת בחירות, השישית במספר, בשש השנים האחרונות, ממוצע של בחירות אחת לשנה. מערכת הבחירות הזו מלווה באזהרות מקדימות מפני אלימות פיזית ומילולית, דיכוי הצבעה, זיופים, ומבצעי השפעה תודעתית באמצעות בינה מלאכותית. הכאוס התקופתי שאנחנו נמצאים בו מחייב השלטת סדר, יצירת הפרדה קטגוריאלית בדמותה של מערכת טומאה וטהרה, מערכת פשוטה להבנה וליישום. מערכת שמבחינה בין מי לנו ומי לצרינו. זה מגיע עם המונחים "ציונות" ו"יהדות" בפרשנותם הסובייקטיבית. הטהור הוא הציוני והיהודי, הטמא הוא כל מי שאינם כאלה. כאן ישאל השואל: אבל, מיהו יהודי וציוני? התשובה היא: כל מי שמסכים עם עמדותינו. מה דינו של כל מי שלא מסכים עם עמדותינו? הוא בוגד וטמא. דינו כתוב בפרשתנו: "וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ כִּי  קׇרְבַּן יְהֹוָה לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא". לא ייתכן שהכאוס הזה של ריבוי דעות וחופש הפרט יימשך, כי כמו שציטט פון פאפן ב-1932: "סדר חייב להיות" (Ordnung muß sein). וכבר ראינו לאן הסדר הזה הוביל.