ראש ממשלה - גם חוקי וגם מוסרי

טענה של רבים מאנשי הימין בעקבות הבחירות לכנסת שאדם שעומד בראש מפלגה שיש לה 6 מנדטים לא יכול להיות ראש ממשלה משום שזה "לא מוסרי", זאת "הונאה". ח"כים מהליכוד לפתע נזכרו שהיה צריך לחוקק חוק כבר לפני שנים רבות שאומר שרק מי שעומד בראש המפלגה הגדולה יכול לקבל את המנדט מהנשיא, ואולי, המפלגה השנייה בגודלה...

כמובן שאלו הבלים. שיטת הבחירות ישראל היא שיטה ייצוגית ולא אוטוריטרית. המשמעות היא שיש העדפה ערכית לייצוג של מרבית הקולות בחברה, וזאת בגלל שזו מדינת הגירה שמורכבת לא רק מקבוצות חברתיות שונות אלא גם יש בה מיעוטים לאומיים המצויים בקונפליקט. ההעדפה היחידה לערך ה"משילות" היא בדמות אחוז החסימה בבחירות הראשונות לא היה כלל אחוז חסימה והחל מהבחירות לכנסת השנייה אחוז החסימה עמד על 1%. במהלך הזמן הועלה אחוז החסימה עד שב-2014 הוא נקבע על 3.25% מכלל הקולות הכשרים שנמנו בבחירות והוא מהווה 3.9 יחידות של "מודד למנדט".

תיאורטית, יכולות להיבחר כ-30 מפלגות לכנסת והן יצטרכו להרכיב קואליציה. החוק אינו קובע עליונות מוסרית, או עליונות על פי גודל מפלגה. חוק יסוד הממשלה קובע בסעיף 7: "משיש לכונן ממשלה חדשה יטיל נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך". 

לאחר הבחירות לכנסת ה-24 התכנסה קואליציה של 8 מפלגות מהימין ומהשמאל והחליטה על נציגיהם לראשות הממשלה. יתחיל מי שלמפלגתו 6 מנדטים וימשיך מי שלמפלגתו 17 מנדטים. וודאי שהדבר חוקי, אבל הוא גם לגיטימי וגם מוסרי. זוהי שיטת הבחירות בישראל.

יש והיו ניסיונות לשנות את שיטת הבחירות כדי שתתאים לתוצאות המקוות על ידי המציעים שינוי בשיטת הבחירות. כך למשל בשלוש מערכות בחירות, בשנים 1996–2001 נערכו הבחירות בשיטת בחירה ישירה של ראש הממשלה. ואלו בוטלו מסיבות שונות. 

לאחר הבחירות לכנסת ה-24 מנסה הליכוד להחזיר את החוק הזה משום שנתניהו מאמין שהוא יעזור לו להיבחר. הטעות העיקרית שעושים מציעי השינוי, היא בכך שהם רוצים שיטה מסוימת כדי להשפיע על תוצאה שתתאים להם. אבל, בדרך כלל זה לא עובד. יותר נכון היה אילו היו חושבים מהו הערך שאותו צריכה לייצג שיטת הבחירות ומה חשוב יותר.

תמיד אמרו שקואליציה של מפלגות מנוגדות, ועוד בלי חרדים לא תעבוד. האם לא הגיע הזמן שננסה לראות אם זה עובד?

אילן גילאון - לפרישה מהכנסת

בבחירות לכנסת ה-23, במועד פברואר 2020 לא נכנס אילן גילאון לכנסת בגלל היותו מקום שמיני ברשימת העבודה גשר מרצ. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה לו, אבל אולי זו הפעם האחרונה.

בגלל שאני מכיר את אילן מאז סוף שנות השמונים של המאה ה-20, ימי מפ"ם העליזים, ובעקבות פרסום ראיון הפרישה איתו ב"הארץ" בסוף השבוע האחרון -"השומר האחרון: אילן גילאון נפרד מהכנסת, ולא מצטער על הברית עם העבודה", אני דווק רוצה להקדיש לו פסקה קצרה דווקא ממאמר אחר שפורסם באותו גיליון: "הקרב על תל חי לפני מאה שנה הצית גם קרב פוליטי על דמותו של טרומפלדור" ושם הובא ציטוט מפיו של אב"א אחימאיר על הקרב על מורשתו של טרומפלדור שהיה סוציאליסט ונוכס על ידי הימין:

"אולי שייך חלק מחייו של טרומפלדור להם, למרקסיסטיים. אבל המוות כולו שלנו".

הציטוט הזה מאיר בתמצית את החלוקה בין השמאל לימין בהיסטוריה הישראלית. השמאל שבנה תשתית לחיים ולרווחה מול החמאס היהודי שקידש את המוות. פועלו של אילן הביא את השמאל האמיתי, החברתי לידי ביטוי. הדאגה ההומניסטית לחלשים ולמוחלשים, לאדם באשר הוא אדם. וכל זה מתוך צניעות ומסירות אינסופית.

בכל פעם שנפגשתי איתו טרחתי לצלם סלפי. אם זה במשחק של הפועל קטמון בטדי שהלוגו שלה מתנוסס בגאון על הקלנועית שלו, אם במצעד הגאווה בירושלים, אם בביקור אצלו בבית באשדוד.

אני יכול רק לאחל לו שימשיך בדרכו ושיתגשמו חלומותיו להקמת מפלגה סוציאל-דמוקרטית אמיתית שתסיר את חרפת הגנאי למלה "שמאל" שדבק בו בגלל יורשיו של אב"א אחימאיר.

יוסי שריד - חילוניים התעוררו

צילום: נרדי גרין
מתוך סיור של שלום עכשיו בשטחים
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20

לעילוי זכרו של יוסי שריד אני מצטט קטע ממאמר שכתב בינואר 2015 ב"הארץ" דעות. מאמר שמבטא את התפיסה היהודית החילונית החיובית של הבניית הזהות העצמית מתוך ידע והבנה ולא מתוך דחיה של היהדות, לא מתוך התבטלות בפני היהדויות הדתיות ושלוחיהן הפוליטיים, אלא מתוך לקיחת אחריות על הזהות העצמית, היהודית. יוסי שריד היה כמוני, יהודי תרבותי.

המאמר הזה הוא קריאה לפעולה, אבל ללא הצעה פרקטית של עשיה. זה לא בא לידי ביטוי גם בתפיסה הפוליטית של מרצ. יום אחד, באחת מהכינוסים של מרצ, כשעוד הייתי פעיל. הוא ישב בקפטריה, לא זוכר איפה, ניגשתי אליו ושאלתי אותו האם לא הגיע הזמן שמרצ תציג מצע חיובי בנושא יהדות. הוא פטר אותי במשהו בסגנון של "אף אחד לא יטיף לי על יהדות" לא זכיתי אפילו להשמיע את טיעוני. כזה היה יוסי, סוג של מיזנטרופ אוהב אדם... לצערי מרצ התמקדה תמיד בנושאים הקלאסיים של שלום ובטחון, חברה וכלכלה, אבל זנחה את היומרה להציג מצע זהותי תרבותי חילוני. לא אמירה מתריסה כמו של הלפידים לדורותיהם. הפעילים הדתיים של היום במרצ הם דתיים, לעיתים חרדים ולעיתים רפורמים או קונסרבטיביים, אבל אף פעם לא יעלה על הדעת שרב חילוני יביא אלטרנטיבה יהודית שלמה. הנושא הזה הושאר לשיקול דעתו של היחיד, אבל היהדות ממשיכה להיתפס כדת ולא כתרבות גם במפלגה הרדיקאלית ביותר במפה הפוליטית הישראלית.

ללא קשר, בהספדים שהופיעו בעיתונות נכתב רבות שהוא היה מאלו שסייעו להקמת בתי כנסת אורתדוקסיים למשל במושב מרגליות שבו התגורר תקופה, זה הביא לידי ביטוי את הערך היהודי הדמוקרטי העליון והוא חופש הפולחן.

חילונים, התעוררו, 10.1.2015

המחשבה על אבי שמצחק את אמי מחממת את לבי, אך אינה מעוררת בי התפעלות. הרי זו דרך גבר באשה ואשה בגבר, וכך באים ילדים לעולם, גם ילדים יהודים, וגם אני. לא בחרתי ביהדותי, לא השקעתי בה משל עצמי, היא הוקנתה לי בזכות ההלכה ואמא. אני יהודי, עובדה, ומעולם לא העדפתי זהות אחרת, שגם אִתה הייתי מסתבך: גם ישו ומוחמד מצטיירים בעיני הקריקטוריסט שלי כשני צעירים שמשוועים לתמיכה נפשית.
יהודי חילוני אני, ליתר דיוק, שדוחה כל ניסיון לכפות עלי דת־לא־לי. אלוהים־לא־שלי, רציתי שתדע — אני לא מאמין בך. לכן, אין ביכולתי להודות דווקא לך על פרי הגפן שבראת ועל שבת קודש שהנחלת כזיכרון למעשה בראשית. לא אוכל, לצערי, למלמל סתם ככה את קידוש ליל שבת — לא בנוסח ספרד ולא בנוסח אשכנז. לא אעשה שקר בנפשי, ולא אגלגל עיניים לשמים ריקים: "ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו"; אך מצוות אנשים מלומדה ומיוחצנת היא מצווה מוחצנת.
כל הארץ שלטים־שלטים: "בבוקר שוק, בערב קידוש" — למי שטורח בערב שבת; "בצהריים פרלמנט, בערב קידוש" — למי שאוכל בחברותא גם ביום ששי; "אחר הצהריים כדורגל, בערב קידוש" — שלט מיוחד לאוהדי ליגת המשנה. האדם החילוני צוחק, אבל האדם הדתי צריך לבכות — איך שמים ללעג את הקודש שלו, איך זורים עליו חול. הטקסטים הללו כל כך גסים והמוניים, עד שהם מעלים את החשד: האם מירי רגב כתבה ועוד תלחין? האם היא שמכרה אותם לדודים עשירים מאמריקה ולעוזריהם עניי הרוח מישראל?
עורו החילונים, כי יש מי שרוצה להרדים אתכם בדברי חלקות. אין לכם במה להתבייש, אין סיבה לרגשי הנחיתות שלכם. עגלתכם מלאה, למרות שאין עליה מזוזות ובתי תפילין לילידים. לו היה לכם אלוהים בשמים, עליו הייתם משליכים את יהבכם, במקום לקחת אחריות לגורלכם; הייתם חייבים להצדיק תמיד את דינו המרושע ולמעול במצפונכם; הייתם צריכים לבטל את דעתכם מפני "דעת תורה", שאינה אלא דעה מסוכסכת של רבנים מאובנים, ולא בהכרח צלולה. אתם הרבנים־הריבונים של עצמכם, ויש לכם סמיכה לשיקול דעת עצמאי; אתם לא חסרי אונים, ואין לכם צורך לברוא מאין אלוהים.
מאשימים אתכם שיצאתם לתרבות רעה, שהפקרתם את תרבות ישראל, והסגרתם אותה בידי שלומי־אמוני. זאת אשמה שבעורמה, בתחבולה יעשו לכם תשובה, בסיפורי סבתא וסבא ישראל. לא עזבנו יום, לבל תעזבנו יומיים. אך איננו זקוקים למגשרים ולסרסורים לדבר תורה. את הדרך אל המעיין אנחנו מסוגלים לעשות בכוחות עצמנו, וגם לשאוב ולשתות.
כן, אנחנו המתייוונים של ימינו — יהודים טובים בדרך כלל — שלא מסתפקים בד' אמות מחניקות של הלכה ומבקשים לקרוע צוהר אל תרבות העמים, שגם לה יש משהו להציע. טובה התייוונות מהתנוונות, וטובה שבת מועשרת שלנו משבת מדוללת בבית הכנסת — בכל שבוע אותה תפילה, רק הפרשה משתנה, ואף היא חוזרת מדי שנה.
אנחנו מאמינים, והאני־מאמין שלנו הוא אנושי וחופשי, ולא אני אמוני־לאומני ואפסנו עוד. לילדינו נחנוך לפי דרכנו, ולא לפי דרכה של מינהלת או עמותה, שכספיה הם כספינו, אך גם את דעתנו היא גונבת במסווה של "חיזוק הזהות היהודית". אנחנו חזקים דיינו, סמוכים ובטוחים בזהותנו, ולא בנט, רונצקי ופירון יצודו את נפשותינו.
הייתם כבר צריכים לדעת: המיסיון לא מוותר לכם אף פעם על הקומיסיון שלו.

מה לא טוב בהצעת חוק נישואין אזרחיים של מרצ בכנסת ה-19?

השדולה לשוויון אזרחי ופלורליזם בראשות חה"כ ניצן הורביץ, יחד עם ח"כ מיכל רוזין (מרצ) וח"כ יעל גרמן (יש עתיד), קיימה את ישיבתה הראשונה ב 4.3.13, זה הפך כבר למסורת שהשדולה מתכנסת בכל פתיחת מושב. נכחו 24 חברי כנסת. הייתה שם כל סיעת מרצ. היו עשרה חברי כנסת מ"יש עתיד", הרבה מסיעת העבודה וגם מחד"ש ומהתנועה. מלבד חברי הכנסת השתתפו פעילים מארגונים שונים, נציגי התנועות היהודיות הפלורליסטיות וארגונים הפועלים בתחום דת ומדינה, אני ייצגתי את "טקסים". הגיעו גם זוגות שהציגו את סיפורם האישי, עולים ממדינות חבר העמים ובני זוג מאותו המין. וכבר נאמר שם שזהו מניין חברי הכנסת הגדול ביותר נאסף לטובת עניין נישואין אזרחיים, יותר מאשר המספר שהצביע אי פעם בעד הצעות חוק נישואין אזרחיים.

יחד עם זאת יש לומר שהצעות חוק ברוח דומה הוגשו כבר 16 פעמים, ללא שינוי משמעותי בתוכן החוק. שנים רבות חלפו מאז שהחוק הוגש בפעם הראשונה, תוכנו לא עודכן. וזה מזכיר מאד את הדרך בה סוללים כבישים בארץ. קודם סוללים ואחר כך הופכים מחדש כדי להוסיף נתיבים, תשתית ותאורה, ששכחו מלכתחילה.
החוק שמוצע על ידי חה"כ ניצן הורביץ מדבר על שני מסלולי נישואין, דתי ואזרחי. כלומר כביש דו נתיבי, במקום שבו כבר מזמן זה לא מתאים ונדרשים נתיבים אינספור. העולם היהודי שינה כבר מזמן את פניו. ישנן יהדויות שונות וזרמים שונים. על פי החוק המוצע, קהילות דתיות יוכלו לבחור את רשמי הנישואין שלהן, ואילו סתם יהודים חילוניים לא יוכלו לעשות זאת. אפשר יהיה להתחתן בטקס דתי, אך לא בטקס יהודי-חילוני, או ישראלי-תרבותי לפי בחירה, טקס שיוכר על ידי המדינה. החוק המוצע מדיר את הציבור היהודי-ישראלי-חילוני שרואה ביהדות את תרבותו וזהותו, ואינו מחשיבו כקהילה או כעדה דתית.

בשדולה עצמה קיבלתי רשות דיבור ואמרתי את רב הדברים שרציתי לשאת. רק חברת כנסת אחת הסכימה עימי וזו מרב מיכאלי. אני מביא את דברי וגם את דבריה (לצפייה בוידאו גיללו למטה).
התמליל המלא של דבריי:
"אין הצעה אחת שהוגשה עד היום לחוק נישואין אזרחים שעונה על ההגדרות של חופש דת וגם חופש מדת. היום אנו חיים בפשרה של מסלולים עוקפים. אבל, הבעיה אינה רק של ציבור מסוים, כמו מהגרים ממדינה מסוימת, אלא של כולם. 
אני מדבר בשמי ובשם אשתי לה אני נשוי מעל 12 שנה. בתעודות הזהות שלנו רשום רווק/ה, עם שני ילדים. אנחנו חיים כידועים בציבור. עשינו זאת מבחירה, משום שאנחנו רואים בעצמנו פסולי חיתון מבחינה מצפונית. מדינת ישראל אינה מאפשרת לנו להירשם כנשואים על פי אמונתנו ומצפוננו. למרות שהלכתית יכולנו להתחתן ברבנות, או להתחתן אזרחית בחו"ל. אני מדבר גם בשם כ-350 זוגות שאת קידושיהם סידרתי כרב חילוני, ועוד אלפי זוגות שהתחתנו באמצעות עורכות ועורכי טקסים של אתר טקסים אותו אני מנהל, חכ"ים, רבנים חילוניים, ואישי ציבור שייכים לקבוצה. 
יתירה מכך, אני מביא את קול הרוב הדומם, החילוני, שרוצה להתחתן על פי מצפונו ואמונתו היהודית.
מטרת השדולה והכנס הזה, לטעמי, לייצר לובי לחקיקת חוק שמבטא חופש אזרחי אמיתי, ואת זכותו של כל אדם להקים משפחה, להירשם כנשוי/אה, ואת הזכויות והחובות הנלוות לכך, ללא אפליה מכל סוג שהוא. החוק צריך להיות קצר ובהיר ומיוסד על כמה עיקרים:

1. האופי הטקסי של מסיבת החתונה אינו מעניינה של המדינה.
2. תפקידה של המדינה לרשום נישואין לצורך שמירה על כללי התקשרות בסיסיים בין בני אדם בבואם ליצור משפחה. לצורך כך, קיימים חוקים נוספים (למשל, "חוק גיל הנישואין" תש"י – 1950, "איסור ריבוי נישואין" בחוק העונשין, סעיפים 175- 183:).
3. אדם יוכל לבחור את הדרך להינשא ואת הדרך להתיר את הנישואין, ללא שום הגבלה, בצורה אזרחית, תרבותית או דתית.
4. החוק צריך לשקף את הרצון להפריד את הדת מהמדינה. 
5. על מנת ליצור הליך אחיד, הסמכות לרישום נישואין צריכה להיות אחת, ולא מחולקת בין משרדים, ו/או רשויות אחרות. הסמכות למנות רשמי נישואין היא אזרחית ולא דתית. 
6. החוק המוצע צריך להחליף את חוק נישואין וגירושין הקיים.
7. יש לבטל את החוק דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, חוק מנדטורי ממקור עותומאני. הקובע, את סמכותם של בתי דין דתיים לדון בענייני מעמד אישי. בחוק נכתב כי כל ענייני המצב האישי מסורים לבתי הדין של "העדות הדתיות". ענייני מצב אישי, כלומר, נישואין או גיטין, מזונות, ועוד.  לבתי הדין הדתיים יש, אם כן, סמכות לדון רק במקרים שבהם האדם מסווג על-פי עדה דתית מוכרת בחוק: יהודים, נוצרים, מוסלמים או דרוזים. אם אדם אינו בן עדה דתית – הרי הוא "חסר סיווג דת" במרשם האוכלוסין.

טעות תהיה לחוקק חוק נישואין אזרחיים מתוך עוולה, שהרי אנחנו חיים כבר בעוולה ולמה ליצור עוד אחת? וכבר לימדוני סבתותיי שאין מתקנים עוולה ביצירת עוולה אחרת. עוולה תהיה אילו המדינה תקים מרשמים שונים לרישום אוכלוסיות שונות, כמו למשל מרשם הזוגיות ל"חסרי דת" הקיים, שהוא עניין גזעני במהותו בו אנשים נאלצים להישבע בשקר שאינם יהודים. עוולה נוספת תהיה אילו המדינה תייסד שני מסלולים לשתי אוכלוסיות: היהודית והחילונית, כאילו החילוניים אינם יהודים. הפתרון האמיתי צריך להיות שהמדינה תמנה רשמי נישואין בצורה חופשית, לאחר קביעת קריטריונים בסיסיים, רשמים אלו יהיו שייכים לכל זרם תרבותי. יהיה זה יהודי-חילוני, חרדי, רפורמי, קונסרבטיבי, ישראלי, מוסלמי, נוצרי, אזרחי וכן הלאה. 
במידה ואי אפשר, פוליטית, לחוקק חוק כזה עדיף להשאיר את המצב הקיים על כנו, זה הרבה יותר טוב מאשר למסד חוק שיקבור את היכולת להינשא בצורה חופשית לעד".

האם עם שלם פגעה בש"ס?

לאחר היוודע תוצאות הבחירות וכשלונה המהדהד של ש"ס להעלות את מספר המנדטים יחד עם שובו של הדרעי, החלו התירוצים ובראשם הטענה כי "עם שלם" ו"כח להשפיע" גנבו להם שני מנדטים. אני רוצה לבחון את הטענה הזאת לפי תוצאות האמת כפי שפורסמו באתר ועדת הבחירות המרכזית.

ראשית נבחן את הישובים החרדיים וישובים שהם יש אוכלוסיה חרדית גדולה, ואחוז הצבעה גבוה לש"ס.
כפי שניתן לראות מהנתונים ההצבעה ל"עם שלם" ול"כח להשפיע" הייתה שולית ביותר. מרצ נמצאת בטבלה כסמן שמאלי וכנקודת התייחסות:

ישוב/מפלגה	עם שלם	כח להשפיע	ש"ס	יהדות התורה	מרצ
אלומה	0.00%	1.18%	66.14%	31.89%	0.00%
אלעד	0.50%	4.92%	46.33%	35.83%	0.01%
בית חלקיה	0.34%	1.02%	5.10%	88.44%	0.00%
ביתר עילית	0.36%	1.41%	30.34%	58.95%	0.02%
בני ברק	0.44%	1.44%	25.40%	59.85%	0.25%
יסודות	0.36%	0.00%	1.46%	89.78%	0.00%
ירושלים	1.92%	0.67%	15.56%	22.04%	4.44%
כפר חב"ד	0.29%	0.17%	4.33%	29.37%	0.08%
מודיעין עילית	0.22%	1.31%	18.03%	77.04%	0.02%
מיצד (אספר)	4.07%	3.49%	11.63%	34.88%	0.00%
מתתיהו	1.02%	0.51%	7.65%	77.04%	0.51%
נתיבות	0.95%	0.92%	44.00%	5.32%	0.26%
עמנואל	0.92%	7.62%	43.46%	25.77%	0.00%
קוממיות	0.00%	0.00%	2.74%	96.58%	0.00%
קריית יערים	0.93%	1.36%	18.51%	70.14%	0.25%
רכסים	0.67%	1.76%	40.45%	42.74%	0.12%
תפרח	0.26%	1.05%	15.05%	76.44%	0.13%

כבר טענתי בעבר כי ההצבעה לאמסלם תהיה דווקא בקרב אוכלוסיות חילוניות ובמעוזים של חילוניות והנה מתברר כי בערים הגדולות בהן היה אחוז הצבעה גבוה לשמאל מרכז, "עם שלם" קיבלה אחוזים גבוהים יותר או שווים לאחוזים בערים וישובים חרדיים ואפילו בקבוצים של השומר הצעיר, במושבים ומצפים היו אחוזי הצבעה ניכרים יחסית והנה כמה דוגמאות:

ישוב/מפלגה	עם שלם	כח להשפיע	ש"ס	יהדות התורה	מרצ
תל אביב	1.17%	0.35%	5.87%	0.91%	14.34%
חולון	1.17%	0.56%	11.21%	0.42%	2.58%
חיפה	1.05%	0.25%	3.41%	3.04%	5.19%
גבעתיים	1.28%	0.19%	1.85%	0.47%	10.00%
רמת גן	1.44%	0.47%	4.45%	0.82%	6.79%
רמת השרון	0.99%	0.36%	2.69%	3.08%	11.74%
מבשרת ציון	2.02%	0.34%	6.35%	0.33%	9.80%
רמות מנשה	0.68%	0.00%	0.00%	0.17%	32.99%
משמר העמק	0.60%	0.00%	0.00%	0.00%	32.08%
בנימינה גבעת עדה	1.46%	0.31%	3.77%	0.17%	8.92%
קבוץ אילון	1.41%	0.00%	0.53%	0.00%	37.04%
רקפת	0.43%	0.00%	0.00%	0.00%	13.92%
קבוץ ניר עוז	1.57%	0.00%	0.00%	0.00%	35.29%
קבוץ איילת השחר	1.01%	0.00%	0.67%	0.17%	8.22%

אם עדיין לא השתכנעתם מהמספרים האלה החלטתי להעמיק חקור בקלפיות בודדות בירושלים בשכונות חרדיות בהן יש רב מוחלט למפלגות חרדיות והרי לפי הטיעון של ש"ס היו צריכים להיות בקלפיות הללו אחוזים ניכרים של מצביעי אמסלם, אבל אנחנו מגלים להפתעתנו שהם מקבלים ברב הקלפיות החרדיות סביב האחוז ובדרך כלל פחות.

קלפי בשכונות חרדיות בי-ם	עם שלם	כח להשפיע	ש"ס	יהדות התורה	מרצ
סנהדריה קלפי 498	0.46%	0.00%	26.33%	65.82%	0.00%
שמואל הנביא קלפי 11	0.26%	4.23%	45.56%	38.36%	0.00%
רמת שלמה קלפי 801	0.32%	0.48%	35.82%	61.65%	0.16%
הר נוף קלפי 443	0.00%	0.00%	12.20%	82.23%	0.00%
הבוכרים קלפי 7	0.87%	2.91%	55.52%	30.23%	0.00%
זכרון משה קלפי 208	1.21%	1.62%	40.49%	25.10%	1.62%

המסקנה היא שהתרוצים של ש"ס לא עובדים, "עם שלם" לא פגעה באופן מאסיבי בהצבעה לש"ס, ואמנון יצחק נגס רק בשוליים. שתי המפלגות הקיקיוניות הללו פנו בעיקר לקהל בוחרים שבסיסו הוא חילוני ובערים הגדולות והחילוניות. ש"ס לא איבדה שני מנדטים לטובתם משום שמצביעיהן לא היו מלכתחילה מצביעי ש"ס.
ש"ס צריכה לחפש את מקורות הכישלון בקמפיין הנגטיבי שלה, בהצלחתה של יהדות התורה ואולי בדרכה האידיאולוגית שמתערערת.
ההצבעה ל"עם שלם" ו"כח להשפיע", פגעה דווקא בגוש המרכז שמאל ביאיר לפיד, לבני, מרצ והעבודה. כמו שפגעו מפלגות קיקיוניות אחרות שהביאו לאובדן קולות מאסיבי למרכז שמאל. וגם על זה כבר כתבתי בבבחירות 2009.