 |
| תמונה באדיבות יוליה ואלכס |
הלוואי והיינו יכולים למסד את הקטגוריה של חסרי דת, כך שאנשים היו יכולים לבוא למשרד הפנים ולהעיד על עצמם כי מצפונית הם חסרי דת, ו/או אתאיסטים, ו/או לא מוכנים להיות חלק מ"עדה דתית", או נתונים לשיפוט של בית דין דתי. במדינת ישראל החוק אינו מאפשר בחירה רשמית ב"מצב אישי", או בזהות התרבותית האישית. לכן טעות לכנות זאת "חסר דת". ההגדרה הנכונה היא: "חסר סיווג דתי".
המדינה מקטלגת את כולנו על פי חוק מנדטורי, שמקורו עותומאני, הקרוי "דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922". החוק קובע בין היתר את סמכותם של בתי דין דתיים לדון בענייני מעמד אישי ומפרט מהם עניינים אלה ומהן סמכויות בתי הדין הדתיים השונים. בימי האימפריה העותומאנית, נמסר השיפוט בענייני המעמד האישי בידי ה"עדות הדתיות". המנדט הבריטי אימץ את השיטה, והחוק הישראלי המשיך אותה. בחוק נכתב כי כל ענייני המצב האישי מסורים לבתי הדין של העדות הדתיות. לצורך הוראות אלה, ענייני מצב אישי פירושם תביעות בענין נישואין או גטין, מזונות, ועוד.לבתי הדין הדתיים יש אם כן סמכות לדון רק במקרים בהם האדם מסווג על פי עדה דתית מוכרת בחוק: יהודים, נוצרים מוסלמים או דרוזים. אם אדם אינו בן עדה דתית – הרי הוא "חסר סיווג דת" במרשם האוכלוסין.
למשל, בנושאי נישואין וגירושין. אם אדם לא יהיה מוגדר כבן עדה דתית מוכרת, הוא לא יוכל להתחתן במדינת ישראל. לעיתים, גם כאשר הוא נחשב כבן עדה דתית, הרבנות אינה מאמינה לו ומבקשת הוכחות ליהדותו. הדבר הזה יצר מצב אבסורדי בו מאות אלפי אנשים שהם חסרי סיווג דתי, הרואים בעצמם יהודים לכל דבר, אינם יכולים להירשם כנשואים בארץ. מפלגת "ישראל ביתנו" הבטיחה את חוק "ברית הזוגיות" במסווה של נישואין אזרחיים לכולם, ללא אפליה - גם ליהודים מותר... ואולם בגלל התנגדות המפלגות הדתיות ההצעה נפלה. הפשרה הרקובה העומדת עתה לדיון מכונה "ברית הזוגיות לחסרי דת" ותאפשר מסלול רישום זוגיות בתנאי ששני בני הזוג "חסרי דת". מעבר להונאה הבסיסית ב"ברית הזוגיות" (
לנושא הזה כבר התייחסתי בעבר), יש פה בעיות נוספות:
יצירת מעמד של משפחות סוג ב' – הרישום בתעודת הזהות כ"בן זוג" חושף סיווג זהותי. למרות שהושמט סעיף הלאום מתעודת הזהות הוא חוזר בדמות רישום הזוגיות. בכל פניה למוסדות בהן נדרש להציג תעודת זהות, יוכלו המעיינים לדעת פרטים נוספים וחסויים, על פי רישום הזוגיות.
הרבנות תקבע מי יירשם – בחוק המוצע לרבנות יש סמכות להתנגד לרישום אם בעיניה אחד מבני הזוג לפחות הוא יהודי, ואפילו ספק יהודי.
י
מדובר רק ב"איש ואישה" שיכולים להירשם –זוגות הומואים ולסביות שהם חסרי סיווג דת מופלים לרעה.
י
אבל, הכשל הגדול של החוק הזה הוא המחשבה ש"חסרי סיווג דתי" מתחתנים בעיקר אלה עם אלה. במאות חתונות שערכתי נפגשתי אולי בזוג אחד כזה. אצל רב הזוגות אותם השאתי ואחרים שאני מכיר, רק אחד מהם חסר סיווג דת. הבחירה של בן או בת זוג אינה נעשית על פי הסיווג הדתי שלהם.
האהבה עיוורת למרשם האוכלוסין.
י
לכמה זוגות יכול החוק לתת פתרון, כביכול? ניקח לדוגמא את המקרה של יוליה ואלכס ששניהם היגרו לארץ מרוסיה. יוליה הייתה תלמידת אולפנה כאשר הכירה את אלכס שליווה כחובש את הטיול של בנות האולפנה לחברון. הרבנות לא רצתה לחתן אותם משום שאחד מהם "חסר דת" ולכן התחתנו בארץ בנישואין
קונסולאריים בקונסוליה הרוסית, ולאחר מכן בטקס יהודי-חילוני (ראו התמונה למעלה משמאל). גם גלית וקוסטה, היא צברית והוא עולה ותיק שהתחנך בארץ, שירת בצבא אבל לא יכול להוכיח את יהדותו, כי המסמכים אבדו. הם נישאו בנישואין אזרחיים בחו"ל ובטקס יהודי-חילוני בארץ. שני הזוגות לא יוכלו להירשם לזוגיות על פי החוק הזה.
העמותה לזכויות המשפחות המעורבות מדווחת בסקר שערכה כי מתוך 110,000 משפחות מחבר העמים שהן "מעורבות",
רק ב-10% מתוכן שני בני הזוג חסרי סיווג דתי, כלומר רק כ 11,000 זוגות. אם המספרים נכונים וניתן ללמוד מהם משהו לגבי חתונות לעתיד לבוא, להערכתי, הסיכוי שבני זוג יהיו שניהם חסרי סיווג דת הוא נמוך ביותר. וזאת בניגוד למספרים הכתובים בתזכיר הצעת החוק של משרד המשפטים, שם מדובר על אוכלוסיה של כ-300,000 איש.
בסיכומו של דבר מדובר בתרמית על תרמית – כמה יהודים כשרים ייאלצו להתכחש ליהדותם על מנת להירשם כבני זוג מדרגה נחותה, ו"ישראל ביתנו" תוכל להמשיך ולגחך כל הדרך אל הבנק, על חשבון מצביעיה.
י
אם הצעת החוק תעבור, אני קורא לכל מי שהוא חסר סיווג דת לא להירשם כבני זוג במרשם עוקף הנישואין, ולהמשיך לנצל את זכויותיהם כידועים בציבור.
זוהי בעצם מעלתו הגדולה והיחידה של החוק הזה - הוא אינו מבטל את מוסד הידועים בציבור.
במסגרת "כאן עושים תיקון" של תמורה - יהדות ישראלית העברתי הרצאה שנושאה העיקרי היה: האם התבוללות זה דבר טוב או רע? ההרצאה הועברה בפייסבוק לייב, מוזמנים לצפות.
