 |
| הכניסה לגן הארכאולוגי צילום: נרדי גרין |
לאחר טקס שערכתי ב"עזרת ישראל", עשיתי סיור עצמאי כדי להתרשם ממוזיאון מרכז דוידסון המחודש. לא הייתי כאן 4 שנים, עוד מלפני פרוץ הקורונה והייתי סקרן לראות מה החידושים והשינויים שערך הגן, המוזיאון עבר שיפוץ והרחבה במשך כמה שנים ונחנך כשלושה חודשים לפני שביקרתי.
רכישת הכרטיסים שינתה מיקום מהקופה שהייתה מוצבת בנפרד, ליד שער האשפות, לקופה חדשה שנמצאת בתוך הכניסה לגן הארכאולוגי מתחת לכביש. הקופה הקודמת הפכה לקיוסק. מחירי כרטיסי הכניסה, עד כמה שאני זוכר, לא השתנו בהרבה. המחירים, נכון לעת כתיבת הביקורת הם: למבוגר - 29 ש"ח, לילדים, נכים, סטודנטים ואזרחים ותיקים - 15 ש"ח. אם תרצו להוסיף סיור קולי, כלומר סריקה של בר קוד בכניסה והליכה בתחנות עם שמע, זו תוספת של 5 ש"ח. יש הנחה לקבוצות החל מ-25 אנשים: 25 ש"ח למבוגר ו- 13 ש"ח לכל השאר. יש גם סיורים מודרכים בעברית ובאנגלית שעולים 50 למבוגר ו-40 לכל השאר. יש סיור עם משקפות תלת מימד שעולה 50 למבוגר ו-45 לכל השאר. אופציה חדשה היא אפשרות לארגן אירועים באתר כמו טקסי בר ובת מצווה בעלות של כמה אלפי שקלים, עם הושבה וקייטרינג, מול הכותל הדרומי. המידע באתר החברה לפיתוח הרובע מאד מבלבל ומפוזר בין דפים שונים במקום להיות מרוכז בדף אחד של הגן הארכאולוגי, רב המידע שרשום כאן הצלחתי לקבל לאחר שהתקשרתי שלוש (!) פעמים לשרות הלקוחות.
אם אתם בעלי מוגבלות בהליכה ורוצים גישה נגישה לעזרת ישראל, שאינה חלק אורגני מהגן הארכאולוגי, והכניסה אליה חינם מהשביל המוביל לרחבת התפילה המרכזית של הכותל, אפשר לעשות זאת דרך הגן הארכאולוגי. לאחר בקשה בכניסה, שומר מגיע ופותח את שער הנגישות ממנו הולכים לעזרת ישראל. אבל, הכניסה מתאפשרת רק עם מלווה אחד. כל שאר החבורה תיאלץ להגיע מהכניסה העליונה לעזרת ישראל, אליה יורדים במדרגות. בעיה נוספת היא שהגישה הזו פתוחה להבנתי רק בשעות בהן פתוח הגן הארכאולוגי. א'-ה' בין 9:00-17:00, בימי שישי בין 9:00-14:00, בשבת סגור.
התצוגה הראשונה מיד אחרי הקופה, במנהרת הכניסה השתנתה לחלוטין. אין יותר את התמונות של הר הבית במבט על, אין יותר את ציר הזמן ההיסטורי ותחנות נוספות אותן הכרתי ולמעשה מה שנותר הוא דגם התבליט של הר הבית בתקופות קדומות העשוי ממתכת, שהיה בתוך המוזיאון וכמה חלקי כרכובים ואבנים.
מתוך מנהרת הכניסה פונים ימינה ויורדים על מנת להיכנס למוזיאון. שם עומד שומר שבודק את כרטיס הכניסה. את פני קיבל השלט שביטא את השינוי העיקרי שעברה התצוגה: "ירושלים עיר מקדש" והמלל שבו אומר:
 |
| הכניסה למוזיאון מרכז דוידסון. צילום: נרדי גרין |
"ברוכים הבאים למרכז דוידסון. אתם מוזמנים לצאת למסע מרתק בעקבות צפונותיה של ירושלים הקדומה, העיר הקדושה למאות מיליוני מאמינים ולנסות לענות על השאלה: מדוע ירושלים? המיצגים במרכז מספרים באמצעות ממצאים ארכאולוגיים ותיאורים אמנותיים את סיפורה של ירושלים כעיר מקדש ואת סיפורו של הר הבית, שעליו נבנה המקדש, מוקד תפילותיהם ותקוותיהם של מיליוני מאמינים שביקשו דווקא במקום הזה להתקרב אל האל האחד. מרכז דוידסון בנוי על שרידיהם של שני מבנים גדולים שהיו חלק מקרית שלטון שהקימו השליטים המוסלמים משושלת בית אומיה למרגלות הר הבית לפני כ-1300 שנה. המוסלמים הכירו בקדושת ההר, שיקמו אותו מהריסותיו ובנו עליו את כיפת הסלע ואת מסגד אל אקצא. ברחבי הגן הארכאולוגי מצויים שרידים מרשימים המספרים את סיפורה של העיר מימי הבית הראשון עד שלהי ימי הביניים. אלה התגלו בחפירות הארכאולוגיות הנרחבות שהתקיימו בגן הארכאולוגי מסוף המאה ה-19 עד היום".
 |
| ממצא עם הכתובת "ירושלים". צילום: נרדי גרין |
מכאן אפשר להבין את המיקוד העיקרי של השינוי שעברו התצוגות של המוזיאון בהן נמחק כמעט כל זכר לתקופות אחרות והותירו את המיקוד בהר הבית כמשכנו של המקדש. למיטב זכרוני, לאחר שעוברים את דלת הכניסה, היה שלט שמסביר שאנחנו נמצאים בארמון מבית אומיה, והיה מעין תבליט של מפת בינטינג (Bünting) מפת עולם שצוירה על ידי הכומר, התאולוג והקרטוגרף הפרוטסטנטי היינריך בינטינג ופורסמה בספרו "מסע דרך ספרי הקודש" בשנת 1581. מפה פיגורטיבית, המתארת את העולם בדמות תלתן תלת עלי, שירושלים במרכז המפה. כלומר שני האזכורים הראשוניים לאסלאם ולנצרות נמחקו כבר בכניסה למוזיאון. התאורה שהאירה את קירות האבן מבעד לקירות הזכוכית לא האירה, או לא עבדה זמנית, וכל כבש הכניסה היה חשוך, כולל גם הסרה של הציורים הפיגורטיביים של בית המקדש מהתקופות שונות. כבר מרגע הכניסה הבנתי את רוח הדברים. מבירור למה הר הבית חשוב לתרבויות השונות, לבירור למה חשוב הר הבית לתרבות היהודית. במקרה עברו שם במהלך ההיסטוריה עוד כמה חברה...
לאחר שיורדים מכבש הכניסה הראשונית, בחלל הראשון היה בעבר עושר של מוצגים שהציגו גם ממצאים יהודיים רבים, אבל לא רק, אלא גם למשל, את הנוכחות של הלגיון הרומאי וממצאים רבים נוספים מתקופות שונות. הכל הוסר. נותר מיעוט של ממצאים שמטרתו להדגיש את השם ירושלים בעברית בממצאים ארכאולוגיים שונים, למרות ששמות ירושלים המצוינים בשלט ההסבר כוללים גם את השמות הנוצריים והמוסלמיים. בין הממצאים יש למשל גלוסקמא הנושאת את הכתובת "ירושלם", חוליית עמוד ועליה הכתובת "ירושלים" ואולי עוד ממצא אחד. ואולי זה פיצוי על כך שהשם ירושלים לא נזכר בכלל בחומש, בפעם הראשונה השם "ירושלם" מופיע בספר יהושע. הופתעתי בעיקר ממיעוט הממצאים בחלל הראשון.
 |
| תצוגת וידאו לדוגמא מרכז דוידסון. צילום: נרדי גרין |
את התצוגה מלווים לכל אורכה מסכי ענק ותצוגות מרשימות עם סרטים חדשים. לא הופתעתי מכך שכבר המסך הראשון בתצוגה לא עבד. היה שמע, אבל, לא הייתה תמונה. בהמשך היו סרטים חדשים המוקרנים באמצעות מקרנים על סוגים שונים של מסכים, מחולקים, קעורים, בגדלים מרהיבים. חלקם פועלים אוטומאטית ואת חלקם אפשר להפעיל לבד. ההשקעה כאן בהחלט מרשימה. והסרטים מצוינים. המיקוד ביהדות לא משתנה מלבד בתצוגה של "אבן השתייה" ששם יש אזכור לכיפת הסלע: "המבנה המוסלמי המתומן".
המוזיאון התרחב למבנה נוסף ולחלל תצוגה גדול, אסתטי ומודרני, עם המון חידושים טכנולוגיים. כמובן שתצוגת תלת הממד שהייתה לפני שנים רבות אחד החידושים הגדולים, כבר לא נמצאת, והסרטים והאמצעים הטכנולוגיים מייתרים אותה לחלוטין.
 |
| עוד תצוגה שלא עבדה: צילום: נרדי גרין |
לאורך כל התצוגות היה אפשר להרגיש את חוסר הבשלות הטכנית של המוזיאון בגלל הזמן הקצר שעבר מאז שנחנך. זה התבטא בפועלים שעדיין עבדו בפנים, הפסקות חשמל שניתקו את המסכים באמצע הצפייה, תצוגות שכלל לא עבדו ועוד. אבל, אני מניח שעם הזמן הדברים האלה יתוקנו והכל יעבוד כמו שצריך.
המוזיאון הוקם ביוזמת רשות העתיקות ובניהולה. התכנית נכתבה על ידי ד"ר יובל ברוך חבר הנהלת רשות העתיקות. הדבר מתמיה כי לטעמי יש שינוי לרעה ותזוזה לכיוון אתנוצנטרי. הכוונה כאן רק למוזיאון ולא לגן הארכאולוגי, שם אין כמעט שינויים. הדבר מעלה את השאלה עד כמה השינוי הושפע מלחצים פוליטיים. כבר בעבר היה ניתן להרגיש את התזוזות האלה. למשל, בשנה 2017, לציון 50 שנה לכיבוש ירושלים, לפתע הופיעה תצוגה ענקית במוזיאון, "לרגל איחוד ירושלים", שהציגה את הצנחנים בכותל, את השופר של הרב גורן, את יומנה של נעמי שמר עם כתב היד של "ירושלים של זהב" ועוד. לא הבנתי מה הקשר של המוצגים האלה לארכאולוגיה של הר הבית. לעומת זאת טביעת החותם של המלך חזקיהו שנתגלתה ב-2015 והייתה אחד המוצגים הבולטים נעלמה. בזמנו שאלתי ואמרו לי שהיא הושאלה למוזיאון ישראל. כמובן שהיא לא חזרה. אולי בגלל שהיו עליה סמל השמש המכונפת וסמל החיים שניהם סמלים פרעוניים שנפוצו גם במקומות אחרים במזרח הקדום. יחד איתם נעלמו גם טביעות החותם האפיפיוריות שהוצגו במוזיאון, מטבעות ומוצגים רבים נוספים.
 |
| צילום: נרדי גרין |
אחת התצוגות המרהיבות בפינה, לקראת היציאה מהמוזיאון, היא התצוגה שמנציחה את פועלו של הארכאולוג צ'רלס וורן, מהמאה ה-19, מחלוצי הארכאולוגים של הארץ בכלל והר הבית בפרט. עשויה בצורה טכנולוגית מרהיבה עם עמדות רבות ומרתקות שמאפשרות למספר אנשים לעמוד יחד ולעלעל בדפי אלבום שעליו מוקרנים קטעי אנימציה. חבל רק שרב העמדות לא עבדו בעת הביקור...
ברקע, צריך לזכור שהגן הארכאולוגי הוא תחת חסותה של החברה (הממשלתית) לשיקום ופיתוח הרובע היהודי. הגן נוהל במשך תקופה מסוימת על ידי עמותת אלע"ד, ומ-2021 חזר לחברה הממשלתית. על מעלליהן אפשר לקרוא בקישורים להלן. בכל מקרה הלחצים הפוליטיים די ברורים וליוו את חניכתו של המוזיאון גם היום. למשל, בפברואר 2023 דיווח ערוץ 7 על מחאה שבה כיסו בבד ממצאים מהתקופה הביזנטית והצלבנית בטענה ש: "היעלה על הדעת לפאר את ירושלים בירת ישראל בממצאים שהשאירו שופכי דמינו?". ובמרץ 2023 הפגין הרב אביגדור נבנצל, לשעבר רב העיר העתיקה, נגד הפתיחה המחודשת של מרכז דוידסון-הגן הארכיאולוגי. הרב שמואל איצקוביץ', ר"מ בתלמוד תורה מורשה וראש ארגון דרישת ירושלים טען כי הוחלף הלוגו הישן ללוגו בצורת תלתן שמקורו בסמל המובהק של "השילוש" הנוצרי. וגם שבאתר החברה לפיתוח הרובע מופיע תיאור היסטורי של הממצאים שבגן המבליט את הזיקה של המוסלמים והנוצרים לצד הזיקה של היהודים. כחלק מן "החידוש" יוקרן סרט עם תוכן מפוקפק...
באופן כללי אני מברך על החידושים והשינויים הטכנולוגיים. התצוגה מצוינת וראויה. חבל רק שהיא דלילה באופן יחסי לעבר ועיקר הביקורת שלי הוא על המיקוד המוגזם בחלק היהודי של הר הבית, מחיקת כמעט כל סימן לתרבויות האחרות שכבר היו חלק מהתצוגה והועלמו. אם יש מקום לשיפור, הרי שהייתי מחזיר ממצאים רבים ואת האזכורים לתרבויות השונות. הייתי ממליץ גם על שיפור שרות הלקוחות, ושיפור האתר ברשת על ידי מתן מידע נרחב יותר ועדכני לגבי כל השירותים שמספק הגן הארכאולוגי, ואפשרויות הגישה.
