 |
| תמונה נוצרה באמצעות AI |
במקור גולי בבל מביאים איתם את לוח השנה המסופוטמי וחודש אֱלוּל מהמילה האכדית "אוּלוּלוּ" שמשמעותה קציר, היינו סיום עונת הקציר. שם החודש נזכר לראשונה בתנ"ך כמועד סיום שיקום חומת בית שני, בספר נחמיה ו', ט"ו: "וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל". אלול היה החודש השישי בלוח השנה שהתחילה בניסן. המהפכה של חז"ל כללה שינוי בלוח השנה כדי להתאים לרעיון המרכזי שרצו להעביר: המרכזיות של האדם ופנימיותו, הפניה ליחיד וקהילתו. לשם כך הפכו את תשרי לחודש הראשון ואלול לחודש האחרון. חז"ל מהנדסים שבכ"ה אלול נברא העולם ובא' בתשרי נברא האדם, בהשפעה בבלית כנראה. לא מועד לאומי, אלא מועד אוניברסאלי. זה לא הספיק להם והם מייעדם את מועדי תשרי, הסתומים בתורה, על מנת להופכם למועדים של שפיטה וקביעת גורל לשנה שמגיעה. ולשם כך הם מכניסים משמעויות חדשות לשם אלול. בתרגום התורה של אונקלוס לארמית, תורגם הפסוק על המרגלים "וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ" (במדבר י"ג כ"א), ל-"וִיאַלְּלוּן יָת אַרְעָא". ואז אומרים שאלול בא מ"ִיאַלְּלוּן", כלומר, מוכנסת המשמעות של לתור, לחפש ולבקש שמתאימה בדיוק למועד של חשבון נפש. ומוסיפים על כך משמעויות חדשות כדי להעמיק את ההתרחקות מחגים חקלאיים פגאניים. אלול הוא ראשי תיבות מהפסוק בשיר השירים, ו', ג': "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי", בפרשנות הזו זהו הקשר בין אלוהים לאדם. הדבר הזה מתקבע בהלכה האורתודוקסית בסביבות המאה ה-16, למשל, בקיצור שלחן ערוך קכ״ח:
"מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל עַד אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, הֵמָּה יְמֵי רָצוֹן. וְאַף כִּי בְּכָל הַשָּׁנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל תְּשׁוּבָה מִן הַשָּׁבִים אֵלָיו בְּלֵב שָׁלֵם, מִכָּל מָקוֹם יָמִים אֵלּוּ מֻבְחָרִים יוֹתֵר וּמְזֻמָּנִים לִתְשׁוּבָה, לִהְיֹתָם יְמֵי רַחֲמִים וִימֵי רָצוֹן, כִּי בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל, עָלָה משֶׁה אֶל הַר סִינַי לְקַבֵּל לוּחוֹת שְׁנִיּיּם, וְנִשְׁתֵּהָה שָׁם אַרְבָּעִים יוֹם, וְיָרַד בַּעֲשָֹרָה בְּתִשְׁרִי, שֶׁהָיָה אָז גְּמַר כַּפָּרָה. וּמִן אָז הֻקְדְּשׁוּ יָמִים אֵלּוּ לִימֵי רָצוֹן, וְיוֹם עֲשִׂירִי בְּתִֹשְרִי לְיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמִנְהָג בְּרֹב הַמְּקוֹמוֹת לְהִתְעַנּוֹת בְּעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל וְלַעֲשׂוֹת סֵדֶר יוֹם כִּפּוּר קָטָן, כְּדֵי שֶׁיָּכִינוּ לִבָּם לִתְשׁוּבָה. וְאִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בַּשַׁבָּת, מַקְדִּימִין לְיוֹם חֲמִישִּׁי שֶׁלְּפָנָיו. הָרַב אֲדוֹנֵנוּ רַבִּי יִצְחָק לוּרְיָא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב, וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל, לוֹמַר כִּי חֹדֶשׁ זֶה, הוּא עֵת רָצוֹן לְקַבֵּל תְּשׁוּבָה עַל הַחֲטָאִים שֶׁעָשָׂה בְּכָל הַשָּׁנָה. וְגַם רֶמֶז שֶׁגַּם עַל הַשְּׁגָגוֹת צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה. עוֹד אָמְרוּ דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת, וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. וְכֵן אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. וְכֵן אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. רֶמֶז לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, שֶׁהֵם, תְּשׁוּבָה, תְּפִלָּה וּצְדָקָה, שֶׁצְרִיכִין לְהִזְדָּרֵז בָּהֶם בְּחֹדֶשׁ זֶה. וּמָל ה' וְגוֹ' רוֹמֵז לִתְשׁוּבָה. אֲנִי לְדוֹדִי וְגוֹ' רוֹמֵז לִתְפִלָּה, שֶׁהִיא רִנַּת דּוֹדִים. אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים, רוֹמֵז לִצְדָקָה".
המעבר ממועד חקלאי עם רמזים פגאניים לחודש של חיפוש, חשבון נפש ותשובה התקבע מהמאה ה-16 והתאים ככפפה ליד למקובלים של צפת שנדרשו למועדים מיוחדים בהם אפשר לדבר תוכחה מוסרית ישירות לנפש היחיד. שיא התוכחה הוא יום גזר הדין, יום הכיפורים, שהפך מיום טוב במשנה למועד של צום, סיגוף והיום הנוראי ביותר בשנה. חודש אלול מהווה אם כן פרודזדור של הכנה נפשית לקראת יום הדין - ראש השנה, ויום גזר הדין - עשרה ימים אחר כך. בערך באותה תקופה החל המנהג לקום בשחרית היום, או בחצות הליל, ללכת לבית הכנסת ולומר "סליחות". המהפכה החז"לית הקובעת מועד בשנה להתבוננות עצמית הושלמה.
מה הרלוונטיות לאדם היהודי, החילוני של חודש אלול על מנהגיו? חז"ל מספקים לנו השראה הומניסטית. הפניה היא ישירות לאדם. העול המוסרי מוטל על כתפי היחיד. שהרי אין בית מקדש. נסתיים הקשר הישיר לאל. אין נבואה. אין מלוכה, והיום גם אלוהים מת. האדם נדרש למועד שבו יוכל לעשות התבוננות עצמית וחשבון נפש על מה שעבר ולרצות לבצע את המלאכה היהודית העתיקה של "תיקון" לעתיד, וזו היא ה"תשובה". חז"ל קבעו שהתיקון החשוב ביותר הוא בין אדם לחברו. המיקוד הוא על האדם ועל סביבתו הקרובה. בתוך לוח השנה יש לנו תהליך מובנה כבר של אתחול הנפש, התבוננות עצמית, חשבון לקראת התיקון והשיפור העצמי הרצויים.
