מפגש זום מיוחד בתקופת מלחמה לכבוד פסח

 אם אין התכנסויות פיזיות ויש לכם רגע פנאי בממ"ד לקראת פסח, אתם מוזמנים למפגש זום מיוחד. ליחצו על הקישור לאירוע בפייסבוק על מנת לסמן השתתפות ולקבל תזכורות ועדכונים. המפגש ללא עלות ומיועד לכולם.

הקישור לאירוע https://www.facebook.com/share/1Cbj8MbaWZ/

ונחשו איפה שרה סילברמן מצאה את האפיקומן

אילו זה היה לפני שנה, הייתי פוטר את האירוע הזה בהינף יד כמופע של קיטש וקפיטליזם אמריקאי טיפוסי. אבל ה-"Saturday Night Seder", על משקל "סטרדיי נייט לייב", בתקופה של הקורונה גרם לי לצחוק ולבכות מהתרגשות. אפילו שמדובר ביותר מ-60 דקות של סדר. בדרך כלל כששולחים לי קטע מיוטיוב של יותר מדקה אני כמעט מיד מוחק. הפעם לא יכולתי להפסיק עד תום.

זה היה בעצם מופע התרמה ל-CDC שהיא סוכנות ממשלתית: "המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן" בארה"ב. או יותר נכון הקרן לתגובה מיידית שהיא הקימה לטיפול בקוביד-19. אפשר היה לשאול למה סוכנות ממשלתית זקוקה לתרומות, אבל אז היינו מחמיצים את כל הכיף של לראות את כוכבי הוליווד היהודים, וגם כמה לא יהודים, עושים את אחד הסדרים שאני הייתי רוצה לראות אצלי בבית. אפשר לכנותו סדר חילוני הומניסטי משום שהוא נכתב בהתאמה לנסיבות, הביא פרשנות יצירתית עכשווית והביא את היצירתיות של כל האנשים המוכשרים שיש בארה"ב וקשורים לתרבות היהודית. מג'ייסון אלכסנדר, דרך הנרי וינקלר, עמיחי לאו לביא, מיים ביאליק, פראן דרשר ועד בט מידלר (רשימה חלקית מאד מתוך עשרות). וכמובן שאי אפשר היה בלי טיפה פוליטיקה עם הסנטור הדמוקרטי צ'אק שומר ועוד כמה הערות ברמיזה על עידן טראמפ. וגם כמה רבות ורבנים המכונים בארה"ב "ליברליים".
הקרדיט מגיע לשבעה כותבים מוכשרים: חנה פרידמן, סס גולדברג, ג'וש הרמון, אדם קנטור, מייקל מיטניק, ובנג' פייסק. ויש להניח שבעידן הריחוק החברתי זו הייתה הפקה מורכבת.
הסרט שהופץ ביוטיוב נוצר על ידי Story Course, נעשה בשיתוף עם הערוץ הפופולרי  Tasty (מעל 18 מליון מנויים) ועם ארגון "ריבוט". הרבה מאד אלוזיות לתרבות הפופולארית האמריקאית, מלווה בסגנונות שונים ממחזות זמר קלאסיים, אר אנד בי, נעמי שמר וההגדה. אבל אם לא מכירים את האמריקאיות אפשר להחמיץ כמה גגים. בכל זאת אם אתם רוצים להתרגש, לבכות או לצחוק ויש לכם זמן בחג הקורונה הזה? אני ממליץ, אם אתם לא עסוקים מדי בתקופת הריחוק החברתי.

פסח שמח תשס"ט

צילום: נרדי גרין

מה הקשר בין טופס ביורוקראטי להגדה של הפסח

התשובה לכך היא פשוטה מאד. היחס של רב האנשים אל ההגדה של פסח היא כאל טופס ביורוקראטי, מדוע?

הבה ונבחן את הדרישות למילוי טופס - הן פשוטות ביותר: דיוק, התמדה ושלמות בפרטים. טופס שאינו ממולא בצורה כזו ייפסל על ידי הביורוקראט ויוחזר לממלא. לעומת זאת בהגדה של פסח כתוב: וַאֲפִילוּ כֻּלָנוּ חֲכָמִים, כֻּלָנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָנוּ זְקֵנִים, כֻּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. מהההה? זוהי הדרישה מהמסובים לסדר פסח? מוזר מאד, משום שאין בהגדה את הסיפור של יציאת מצרים. כאשר אומרים " הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר", אני מבין שמתכוונים לכמה שיותר, לא לכמה שפחות. וזהו אולי סודה הלא מפוענח של ההגדה. למעשה לא נדרשים מאיתנו דיוק, התמדה ושלמות בפרטים, משום שההגדה אינה טופס.

כמה פעמים שמעתם את המשפט: "קראנו עד האוכל"... אחינו בני ישראל חושבים שהדרישה היא לקרוא את ההגדה מתחילתה ועד סופה, לקרוא כמו תפילה, למלמל את הכתוב מבלי להבין את תוכנו. רגשות האשם מתעוררים כאשר לא הצלחנו לצלוח את הטקסטים המשמימים האלה שאף אחד לא מבין.

התפיסה הזו מנוגדת לחלוטין לדרישת ההגדה עצמה שמבקשת ומתחננת לשלושה דברים עיקריים:

1. וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ – המגיד, לספר את סיפור העם היהודי, כלומר, ההגדה וליל הסדר כתהליך חינוכי.

2. וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח – מה התוכן –סיפור יציאת מצרים, וכמה שיותר.

3. בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַים – מה המתודה של הסיפור – חוויתית, לחוות את היציאה בכל סדר מחדש.

ההגדה אם כן אינה טופס, והתרבות היהודית אינה טופס. אנחנו נדרשים להתחדשות וחשיבה, לפרשנות ויצירתיות בכל דור ודור מחדש.

רשמים מסדר פסח תשס"ז

צילום: נרדי גרין

את ליל הסדר התחלנו במסע לשכונה החרדית קרית צאנז, בירושלים. נסענו במצוות סב המשפחה, שקונה מדי שנה גפילטע פיש במאה שערים. השנה הוא החליט להזמין את חלק הארי של האוכל מאותה משפחה וכך נסענו בשכונות חרדיות, אפופי עשן ביעור חמץ כשמבטים תמהים מלווים את זוגתי, מכנסיה ולבושה החילוני. העמסנו את האוכל ויצאנו שמחים לסדר שהוא כמו תמיד כינוס משפחתי רחב אצל משפחת אחותה של זוגתי. בסדר היו כ 25 נפשות. בדרך כלל מנהל את הסדר סב המשפחה, בן למשפחה חרדית, שהתחלן, ואילו השנה, לאחר תלונות מהילדים שהסדר משעמם החליטה אם המשפחה שכל אחד יבחר לו קטע שמדבר אליו בסדר ויעשה מה שהוא רוצה. מי שניהל את הסדר היה אבי המשפחה וכל אחד בחר את הקטע שהוא מקריא או דורש. הסב החל את הסדר במדרש ארוך על "והגדת לבנך", ולא נמנע מן המחאה הסמויה שבסדר הזה "הופכים סדרי עולם", הסבתא מן הצד השני, קיבוצניקית מהשומר הצעיר אמרה לי בסוף הסדר: "צריך קצת יותר כבוד לסדר". כלומר, שני נציגי הדור הבכיר רצו את ההגדה המסורתית, לעומת הצעירים יותר שמעדיפים ליל סדר שאינו דבק דווקא בטופס המשמים של ההגדה המסורתית, אלא משלב מאמרים ודרשנויות. חלק מהמסובים בחרו לקריא את הקטעים מתוך ההגדה המסורתית, חלק בחרו מתוך ההגדה הקיבוצית ומתוך ההגדה הישראלית, וחלק דרשו על ההגדה כמו שעשה אחיה של זוגתי, מורה ובוגר תכנית רביבים שהעלה את השאלה מדוע אליהו נמצא בהגדה ואילו משה אינו נמצא בה? ואילו אני דרשתי את ארמי אבד אבי.

תוך כדי שולבו המנות הראשונות, לא חיכינו לשולחן עורך על מנת לאכול מרק וגפילטע פיש מקרית צאנז, והאוכל עצמו הגיע לא מאוחר מדי והיה מצוין. בניגוד לקייטרינגים התעשייתים לחגים כמו ניר עציון ודומיהם, זה היה בישול ביתי והדברים היו בטעם ביתי. לאחר הארוחה המשכנו בשתיית הכוסות שנותרו , בכמה הקראות נוספות ובשירי החג, אנשים נשארו לשבת ולדבר שעה ארוכה לאחר מכן ונפרשו בחיבוקים ונשיקות, עד לסדר הבא.

פסח שמח תשס"ז

צילום: נרדי גרין

פסח נגד "אימג'ין" של לנון

צילום: נרדי גרין

פסח הוא חג לאומי. הוא החג של לידת העם היהודי. חוגגים בו את הייחוד הפרטיקולארי של היותנו בנים לעם הזה, על שפתו,

תרבותו ודתו. הדבר הכי רחוק מפסח שיכולתי לחשוב עליו הוא השיר של ג'ון לנון: "דמיין" שמילותיו קוראות לביטול כל ההבדלים האנושיים, כולל מדינות, דתות, רכוש, מלחמות. החיים האנושיים צריכים להיות בשלום, אחווה ולמען ההווה. אין שום דבר שצריך להלחם ולמות עליו. יש מספיק אוכל לכולם וכולם חולקים הכל עם כולם. החזון האוטופי של ביטול כלל התרבויות האנושיות, ואולי הפיכתן לתרבות אנושית משותפת, מזכיר מאד את מאמרו של פרנסיס פוקיומה מ 1989, שניבא את נפילת הגוש המזרחי וטען לקץ ההיסטוריה. כולם, כך אמר פוקוימה, הולכים להתכנס תחת כנפי הדמוקרטיה והקפיטליזם המערבי. מאז נפילת הגוש הקומוניסטי הפיצול התרבותי והלאומי רק גובר והולך. דוגמאות לכך ניתן למצוא בכל העולם, דוגמא מהמגרש הביתי – עליית החמאס לשלטון ברשות הפלשתינית. השיר של לנון הוא אוטופיה חסרת שחר. אפשר לשיר אותה בערגה ולהתגעגע לימים טובים יותר, או להשתמש בו כהשראה לחיים בשלום בין תרבויות ולסובלנות הדדית. אבל, אין שום סיבה לוותר על הייחוד הלאומי שלנו, על שפתנו ותרבותנו. בפסח מלבד הערך של חירות אישית אני חוגג גם את החירות הלאומית שלנו, את האפשרות לייחוד תרבותי תוך כבוד לתרבויות אחרות. זה אמנם דורש קצת שינויים בהגדה המסורתית, אבל אני חושב שמימד חשוב של הזהות האנושית היום, ואולי תנאי חשוב להיותו של אדם שלם ומאושר הינה השיוך הלאומי שלו, חלק ממשפחה רחבה יותר עם תרבות, היסטוריה ומורשת ייחודיים.

פסח שמח לכולם