מחקר חדש מצביע על עליה בטקסי נישואין מחוץ לרבנות

"פנים -  איגוד ארגוני היהדות הישראלית" פרסמו מחקר שנערך לאחרונה זכיתי להיות אחד מהמרואיינים בו ואתר טקסים מוזכר בו. 

נושא המחקר הוא: "טקסי נישואין יהודיים בישראל מחוץ לרבנות הראשית - נתונים ומגמות - אפריל 2018". כתב את המחקר יותם ברום - מנהל קשרי ארגונים וממשל ב"פנים". שגם ראיין אותי טלפונית.

מבין הנתונים המובאים במחקר יש כמה נתונים שראוי לשים אליהם לב, משום שהם מייצגים מגמות לאורך זמן. אביא את הנתונים המרכזיים שמובאים במחקר:

- ירידה במספר הנישאים ברבנות - נתון שכבר פורסם ב"ישראל היום", וגם אני כתבתי עליו כבר בפברואר מה שחדש במחקר ובמה שאני כתבתי הוא ההשוואה בין מספר הנישאים לבין הגידול באוכלוסייה. ההשוואה הזו מראה שהירידה בשנים האחרונות אינה מקרית אלא מבטאת מגמה רבת שנים של ירידה במספרי הנישאים ברבנות.

- ירידה במספר הנישאים בצוהר - ירידה של 10% במספר הנישאים בשנתיים שקדמו למחקר, מתוכם ירידה של כ 14% בקרב מי שמגדירים עצמם כחילונים.

- כמות הנישאים בחו"ל יציבה - כאן לצערי לא השווה המחקר את המגמה לאורך שנים ביחס לגידול באוכלוסייה אלא השתמש בנתונים הנומינליים שגם הם מראים על ירידה בשנים האחרונות. למשל המחקר מצביע על כך שב 2008 היו 7147 זוגות שנישאו בחו"ל ואילו ב-2016 היו רק 3070 זוגות כאלה. לכן קשה להבין כיצד אפשר להסיק שהמגמה יציבה, למרות מגמות ה"ניפוח" וה"מזעור" עליהן מצביע המחקר.

- מגמת עלייה במספר הידועים בציבור - כאן נערכה השוואה לגידול באוכלוסייה, והירידה בשנים האחרונות במספרי הידועים בציבור מתקזזת עם העלייה המסיבית שעולה  אף על התחזית ביחס לגידול באוכלוסייה. היה צריך להוסיף בעיני הסתייגות משום שמאז 2015 יש ירידה במספר הידועים בציבור. ייתכן וזה בגלל בעיה באיסוף הנתונים, וייתכן שזוהי תחילתה של מגמה.

- "לפחות 2,434 טקסי נישואין יהודיים פרטיים נערכו בשנת 2017. גדילה של כ-8% לעומת שנת 2016" - כאן גם המחקר מביע את ההסתייגות מהדיוק בנתונים ומצביע על כל הבעיות הכרוכות במתן מספר מדויק וגם אומר שזהו מספר שמיועד כבסיס למחקרים עתידיים. אבל גם אם אין דיוק יש מגמה עליה מצביע המחקר והיא מעודדת משום שלצד הירידה במספרי הנישאים ברבנות והפונים לצוהר יש עלייה במספר הנישואים הפרטיים.

- 55% בוחרים בדרך זו, על שאין מניעה שיינשאו באמצעות הרבנות - הנתון הזה מצביע על לגיטימציה של הנישואין הפרטיים כחלק מאורח החיים וזה גם מסתדר עם הממצא הבא:

- "זוגות רבים רואים בבחירתם לערוך טקס פרטי בחירה תרבותית נורמטיבית, זאת לעומת תפיסה שרווחה בשנים קודמות לפיה בחירה זו היא אקט מחאתי או לעומתי כנגד הממסד הדתי." - מדובר על דיווח מפי עורכי הטקסים וכדי לתקף את הממצא הזה יש צורך בעיני לדבר ישירות עם זוגות שנישאו בנישואין פרטיים. 

ההסתייגות היחידה שהבעתי בפני עורך המחקר הייתה בכך שלא צוינו שמות המרואיינים. פרסומם היה יכול להוסיף משנה תוקף ואמינות למחקר, צוין רק המספר הכללי של המרואיינים ושמות הארגונים שחלק מהמרואיינים שייכים אליהם. ייתכן ולא פורסמו השמות מחשש לחשיפה, במיוחד עורכי הטקסים שהם רבנים אורתודוקסיים וגם רשמי נישואין מטעם הרבנות שעורכים טקסי נישואין פרטיים וצפויים לשנתיים מאסר. וייתכן שיש סיבות אחרות לאי פרסום השמות.

בעיני הדבר החשוב שהמחקר מצביע עליו הוא הלגיטימציה של טקסי נישואין פרטיים כחלק מאורח החיים והתרבות היהודית היום. אני רואה את זה בעבודתי כאשר אני מגיע לגני אירועים והטקס החילוני מתקבל בטבעיות ובשמחה לא רק על ידי הנישאים, משפחותיהם ומוזמניהם, אלא גם על ידי מה שקרוי "ספקי השירות" שאתם יש לי קשר כמו בעלי/ות האולמות, מפיקי/ות חתונות, תקליטנים/יות, מנהלי/ות האירוע, צלמים/ות וכדומה.

זוגות רבים שמגיעים אלי מבטאים את מחאתם כלפי הממסד הרבני וכלפי מדינת ישראל ומבקשים טקס שאינו קשור לממסד, אבל מביא את הסיפור האישי שלהם לקדמת הבמה תוך שמירה על ערכי שיוויון וקשר עם התרבות והזהות היהודית.
אני שמח שזכיתי, באמצעות הטקסים שערכתי ובאמצעות אתר טקסים, להיות חלק מהמגמה עליה מצביע המחקר.

לקריאת המחקר המלא לחצו כאן

ירידה במספר הנישאים ברבנות

ב-26.1.2018 פירסם יהודה שלזינגר נתונים לגבי מספר הנישאים ברבנות, בעיתון "ישראל היום". הכותרת הייתה: "לא רצים לחופה: ירידה במספר הנישואים", והוא מוסיף ש"נתונים רשמיים של משרד הדתות: מספר הזוגות שהתחתנו בשנת 2017 ירד ב־4% בהשוואה ל־2016".

על מנת להתייחס באופן עמוק יותר לתהליכים שקורים בחברה  הישראלית יש לבחון את הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לאורך שנים.
בהסתכלות על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בין השנים 1950-2017 ניתן לראות שיש עליה מתמדת בגודל האוכלוסייה היהודית לאורך כל השנים, מאז תחילת המדינה ועד ביום בצורה עקבית. העלייה הדרמטית, בגודלה של האוכלוסייה היהודית, הייתה כמובן בשנותיה הראשונות של המדינה, בעקבות העליות הגדולות. בתרשים הראשון אפשר לראות את העלייה הדרמטית, גם בגלל שהשנים עד שנת אלפיים מקובצות בעשורים. עד שנת 2000 יש עלייה מתמדת במספר היהודים הנישאים ברבנות ויש הלימה ביחס לגידול באוכלוסייה, פחות או יותר.

על מנת להדגים את הירידה במספרי הנישאים ברבנות נתמקד בנתונים ב-17 השנים האחרונות, בין השנים 2000-2017, על פי נתוני הלמ"ס.

ניתן לראות שהאוכלוסייה היהודית ממשיכה עדיין לעלות בכל שנה בצורה עקבית, בכל שנה. לעומת זאת במספר היהודים הנישאים ברבנות אין עקביות במספרים ביחס לעלייה באוכלוסייה. כך למשל בין השנים 2000-2004 המספרים עמדו באופן עקבי על כ-30,000 מתחתנים מדי שנה למרות שהאוכלוסייה גדלה בכ-6%, הגידול במספר הנישאים ברבנות עמד על פחות מאחוז אחד. ישנה עלייה הדרגתית במספר הנישאים בין 2005 ל-2008 ומאז, בשנים מסוימות יש עליה, ובשנים אחרות יש ירידה.

באופן כללי בין השנים 2000-2017 האוכלוסייה גדלה באופן אבסולוטי בכ-32%. היינו מצפים שמספרי היהודים הנישאים ברבנות יעלו באופן דומה. בפועל מספרי היהודים הנישאים ברבנות אינם עולים על מספר השיא שהיה ב-2013 - 39,446. והם יורדים מאז בצורה לא עקבית אך ברורה. הירידה הברורה ביותר היא בשנים 2016 ו-2017 שבה המספרים הגיעו לשפל הגדול ביותר מזה כעשר שנים.

צריכה להישאל השאלה - למה מספרי הנישאים באמצעות ברבנות יורדים בצורה חדה כל כך? ההסבר של הרבנות שניתן בכתבה:

"ראשית, אנשים פחות מאמינים במוסד הנישואים. יש שחיים בזוגיות, יש שחיים ביחד - למוסד הנישואים אין אותה הקדושה שהייתה לו בעבר. נוסף על כך, היום יותר מפעם אנשים מביאים בחשבון שהם עלולים להגיע להליך של סכסוך ופרידה, ורוצים למנוע את ההליך הביורוקרטי של גירושים. היום יש כאלה שבוחרים בחיים משותפים, ולא בחיי נישואים. את רוב הזוגות שלא באים לרבנות לא מוצאים בקפריסין, אלא יותר במשרדי עורכי דין".

לטעמי אין ירידה בחשיבות המשפחה בישראל, אולי דווקא יש עלייה. הוכחה לכך ניתן למצוא בעלייה בפריון בקרב משפחות יהודיות. היהודים, גם החילוניים מביאים יותר ילדים, המשפחות רק גדלות. הנתונים הנוספים הם העלייה במספר הזוגות הנישאים בנישואין אזרחיים בחו"ל, העלייה במספר הידועים בציבור והעלייה במספר טקסי הנישואין שלא דרך הרבנות. ולכן אין זה נכון שאנשים "פחות מאמינים במוסד הנישואין" אלא יותר אנשים בוחרים, או נאלצים, שלא להתחתן דרך הרבנות הראשית.
החלק השני בהסברי הרבנות נכון, אך לא מדויק: יותר ויותר אנשים רוצים להימנע מהסיבוכים הביורוקרטיים והמשפילים הקשורים בנישואין ברבנות כגון: בירור יהדות, טקסי נישואין וגירושין לא שוויוניים, טקס חליצה וכל שאר הדברים שאינם רלוונטיים לחייהם של יהודים חילוניים בחברה הישראלית היום. זה לא קשור ל"משרדי עורכי דין".

הסיבות לירידה במספר הנישאים ברבנות דורשת חקירה מדוקדקת יותר והסברים סוציולוגיים ואנתרופולוגיים הרבה יותר עמוקים אך המגמה ברורה - יותר ויותר אנשים בוחרים שלא להתחתן ברבנות מסיבות שונות. המגמה בשני העשורים האחרונים היא ברורה ולהערכתי היא תימשך.

מדינת ישראל צריכה לקרוא את הנתונים הללו ולהבין שיש לשנות את המצב הבלתי נסבל הקיים במדינה ולחוקק חוק נישואין אזרחיים שבמסגרתו אנשים יוכלו לבחור, באופן חופשי, את הדרך בה ימסדו את הקשר הזוגי שלהם, או יתירו אותו.

האופנה החדשה - שיימינג לסרבני גט

כלי חדש הוכנס במלחמה נגד סרבני הגט: "שיימינג". לא שהדבר אינו נחוץ, אולי זה יכול לעזור. אבל צריך לחשוב קצת לאן הגענו ולאן מועדות פנינו.

ראשית, מבחינה הלכתית מדובר בשימוש במשהו, עליו נאמר במשנה, במסכת אבות "והמלבין פני חברו ברבים... אין לו חלק לעולם הבא". ובתלמוד הבבלי: "המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים". לפעמים אולי צריך להלבין פני אדם ברבים על מנת למנוע עוול גדול יותר, כמו למשל במקרה של עודד גז שמסרב לתת גט לאשתו.

אבל, תוצר לוואי של השימוש, שילך ויתגבר לדעתי, בטכניקת הלבנת הפנים הזו הוא המשך הנמכת והזדהמות השיח הציבורי בישראל. במקום לעסוק בפתרונות הראויים, עוסקים בתוצרי הלוואי של מצב בלתי נסבל ובכך מחזקים את שליטת ההלכה הדתית על החיים הציבוריים בישראל. כולם עוסקים באדם ולא בשינוי המצב החוקי. האבסורד הוא שהכותרת אמרה: "מנכ"ל בתי הדין, בעקבות השיימינג: 'עודד גז חייב לקחת אחריות על מעשיו'". כלומר יש מצב בחוק שמאפשר לאדם לא לקחת אחריות על מעשה שיכול להיחשב כגרימת עוול, כל הרשויות חושבות כך, הציבור חושב כך, אבל ההלכה והחוק במדינת ישראל שילבו ידיים כדי לאפשר לפגוע בנשים.

שאלת האחריות האישית

ראשית, עולה פה שאלת מי אחראי למצב הקיים ומה חלקם של המעורבים? במקרה שלנו, סרבן הגט לקח כבר אחריות למעשיו. הוא החליט לשלם את המחיר הידוע מראש על סרבנות גט. בין הסנקציות הצפויות ניתן למנות את: מזונות עונשיים - לשלם לאשתו מזונות גבוהים יותר, סנקציות אזרחיות - מניעת רישיון נהיגה וחשבון בנק, מאסר לתקופה של עד עשר שנים, חבישה בצינוק ומניעת זכויות מעציר או אסיר, עיכוב יציאה מן הארץ, איסור על קבלה, החזקה או הארכה של דרכון, איסור על קבלה החזקה או חידוש של רישיון נהיגה, מניעה מלהיבחר למשרה על פי דין, או לשאת במשרה גוף מבוקר, מניעות מעיסוק מוסדר על פי דין או הדורש רישוי או היתר ועוד. הרחקות דרבנו תם: נידוי חברתי של הסרבן, איסור על עלייתו לתורה, צירופו למניין, לימודו תורה, מילת בניו, קבירת בניו בקבר ישראל. וגם ביטול קבלת קצבאות מביטוח לאומי. ועכשיו נוסף כלי נוסף להרחקות: כלי חברתי, הלבנת פניו ברבים ברשתות החברתיות. ובתקשורת ההמונים. הוא מוכן לעמוד בכל הענישה הזו ובלבד שלא לתת גט לאשתו.

מה לגבי האשה מה חלקה בעניין? בלי להתייחס ספציפית למקרה הזה, הרי שכל אישה שמתחתנת במדינת ישראל, חושפת את עצמה במודע לגחמות ההלכה הדתית. ההלכה, ובעקבותיה גם החוק בישראל, מאפשרים בצורה מובנית מצב של סרבנות גט. מהי סרבנות הגט? זהו מצב שבו אדם נשוי מסרב לסיים את נישואיו באופן רשמי, למרות שהנישואים אינם מתממשים בפועל, ובכך הבעל מונע מאשתו או האישה מבעלה להינשא לאחר. גט אי אפשר לכפות, הוא ניתן וולונטארית. כל אשה הנכנסת לנישואין הלכתיים, אמורה לדעת את זה. מרגע שבחרה בחירה חופשית להינשא הלכתית, האחריות, גם על פרוק השותפות, מוטלת עליה.

תאמרנה האומרות: אל לנו להאשים את הקורבן, המוחלש. במקרה הזה, המוחלשת. האמירה הזו מחלישה עוד יותר את הנשים ואומרת בעצם לנשים אין יכולות ורצון משלהן, הן נתונות במצב שבו ניטל מהן כח החשיבה, הבחירה וההכרעה החופשיים. נכון שיש חוסר במידע ובידע, אבל, כאשר אני אומר שיש לחנך לקבלת הידע הזה, שוב יאשימו אותי בפטרונות: "מי אתה שתחנך נשים...".

אין ספק שהסיטואציה לא פשוטה משום שרב הנשים הללו, מכח דרך חייהן ההלכתית ואמונתן במוסדות הרבניים תופסות את המצב כחסום בפניהן. יש רק ברירה אחת שהן מכירות והיא כפיפות לבתי הדין הרבניים. הן לא מודעות ולא מקבלות את העובדה שיש מסלולים עוקפים, ליהודים, בכניסה לשותפות זוגית ובהתרתה במדינת ישראל. במקרה דנן, לא רק שלא הייתה חייבת להינשא ברבנות על מנת לחיות בשותפות זוגית, היא גם לא חייבת לקבל גט על מנת לחיות עם מישהו אחר. ידועים בציבור היא בעייתית ביותר מבחינת נשים רבות, ולכן עלינו להפנות את שאלת האחריות אל המדינה והחברה ולא להאשים בעיקר את קורבנות המצב החוקי וההלכתי.

מה תפקידה של המדינה?

האחריות אם כך, נופלת בעיקרה על המדינה. היא צריכה לאפשר מסלולים שווים לכל, בכניסה וביציאה משותפות זוגית. היא צריכה לחנך לחופש מידע מלא לכל האפשרויות הקיימות ולאפשר לפרט להחליט מתוך ידיעת הברירות השונות. 

מה שאסור למדינה לאפשר הוא מצב בו לצד אחד בשותפות הזוגית יש כוח שרירותי למנוע את הזכויות מהצד השני. יתירה מכך, אל למדינה לאפשר לחוקים דתיים ולבתי דין דתיים לקבל את המונופול על חייהם האישיים של כלל האזרחים. למשל, אחד האבסורדים הגדולים הוא שהמפלגות הדתיות מונעות העברת חוק לבחירת נשים כקאדיות, בבתי דין מוסלמיים, כנהוג בכל מדינות ערב, משום החשש שגם יהודיות יבקשו זכויות אלה, רחמנא ליצלן... הכפיפות של מדינת ישראל לחוקי ההלכה הדתית יוצר מצב בלתי אפשרי ולכן יש להפריד את הדת מהמדינה בהקדם.

מהו המצב הרצוי?

אף הצעת חוק, נכון לרגע כתיבת שורות אלו, אינה מבטאת לדעתי את הראוי במדינה דמוקרטית. כל ההצעות הן סוג של פשרה. חוק כזה שמבטא זכות בסיסית של האדם צריך להיות במעמד חוקתי. לכן צריך להציע הצעה חדשה שתאפשר מצד אחד ליחיד לבחור את הדרך בה הוא רוצה להינשא ולהתגרש, ומהצד האחר חופש לכל הזרמים הדתיים והתרבותיים לבטא את אמונותיהם.

הנחות הבסיס

1. האופי הטקסי של מסיבת החתונה, או של הגירושין, אינו מעניינה של המדינה.

2. תפקידה של המדינה לרשום נישואין וגירושין לצורך שמירה על כללי התקשרות בסיסיים בין בני אדם בבואם ליצור משפחה. לצורך כך קיימים חוקים נוספים (למשל, "חוק גיל הנישואין" תש"י – 1950, חוק העונשין, סעיפים 175- 183: "איסור ריבוי נישואין").

3. זכותו של כל אדם לקבל את הסטטוס החוקי של נשוי/אה או גרוש'גרושה, ואת הזכויות והחובות, ללא אפליה מכל סוג שהוא, כולל מניעת אפליה של בני זוג מאותו המין. 

4. אדם יוכל לבחור את הדרך להינשא ולהתיר את הנישואין ללא שום הגבלה, בצורה אזרחית, תרבותית או דתית.

5. החוק צריך לשקף את הרצון להפריד את הדת מהמדינה. 

6. על מנת ליצור הליך אחיד, הסמכות לרישום נישואין וגירושין צריכה להיות אחת ולא מחולקת בין משרדים, ו/או רשויות אחרות. כדאי שהסמכות שתהיה במשרד המשפטים. ודאי שלא במשרד הדתות, משום שהסמכות למנות רשמים היא אזרחית ולא דתית. 

7. החוק צריך להיות פשוט, קצר ובהיר. 

8. החוק המוצע צריך להחליף את חוק נישואין וגירושין הקיים.

9. יש לבטל את חוק "דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922". חוק המבטא תפיסה מנדטורית שמקורה עותומאני. החוק קובע בין היתר את סמכותם של בתי דין דתיים לדון בענייני מעמד אישי ומפרט מהם עניינים אלה ומהן סמכויות בתי הדין הדתיים השונים. בימי האימפריה העותומאנית, נמסר השיפוט בענייני המעמד האישי בידי ה"עדות הדתיות". המנדט הבריטי אימץ את השיטה, והחוק הישראלי המשיך אותה. בחוק נכתב כי כל ענייני המצב האישי מסורים לבתי הדין של "העדות הדתיות". לצורך הוראות אלה, ענייני מצב אישי פירושם תביעות בענין נישואין או גטין, מזונות, ועוד.לבתי הדין הדתיים יש אם כן סמכות לדון רק במקרים בהם האדם מסווג על פי עדה דתית מוכרת בחוק: יהודים, נוצרים מוסלמים או דרוזים. אם אדם אינו בן עדה דתית – הרי הוא "חסר סיווג דת" במרשם האוכלוסין.

בעיות נוספות

ניתן לטעון גם כי אין קשר בין חוקי הגירושין לשאלה האם יתבצעו ללא תקלות. מן המפורסמות היא שפרוק שותפות זוגית יכול להיות מכוער. שרירות לב אינה צריכה סיוע חוקי, היא רק צריכה עו"ד טוב/ה שימצאו כבר את הדרך לאמלל ולסחוט את הצד השני... החוק צריך לאפשר כניסה ופירוק שותפות שכזו עם כמה שפחות מהמורות שניתן. וודאי שהמצב הקיים של סרבנות גט כברירה חוקית הו בעייתי ביותר.
אבל גם אם יתקבל עקרון הבחירה החופשית, יוכלו נשים לבחור להיות כפופות לחוק ההלכה הדתית שמפלה אותן. וכאן לא נוכל לטעון יותר שהמצב בעייתי ושהאחריות על המדינה. כאשר נשים יידעו את כל הברירות הקיימות ויבחרו במצב שיפלה אותן, אזי יהיה מוצדק להטיל עליהן את האחריות.
נשאלת השאלה - האם ניתן יהיה לאסור בחוק סרבנות גט?

הכרה משפטית בבני זוג על ידי ביה"ד לענייני משפחה

בתקדים מעניין מאד הכיר בית דין לענייני משפחה בתעודת הזוגיות של ארגון "משפחה
חדשה" כמסמך בעל נפקות משפטית לצורך הכרה בבני זוג.
על פי הידיעה שפורסמה במאקו מדובר במקרה בו בן זוג אחד רצה להתנער מחובותיו בזוגיות בשל טענתו כי תעודת הזוגיות מחייבת פחות מאשר נישואין רשומים, באמצעות טקס ברבנות. השופטת אמרה על כך בפסק דינה כי: "המדובר בפעולה יזומה וולונטרית שנקטו בה שני הצדדים, עת ניגשו להצהיר בפני עורך דין על היותם ידועים בציבור, לאחר קרוב לעשור של חיים משותפים. מי שבוחר לגשת ולהנפיק את תעודת הזוגיות – בין אם אינו רוצה להינשא כדת משה וישראל מטעמיו שלו, ובין אם אינו יכול להינשא כך – נוקט בפעולה אקטיבית, רצונית, ובעלת נפקות משפטית".

צריך לסייג בכך שתעודת הזוגיות היא מסמך שתוקפו הוא כתוקף תצהיר של עו"ד. כך שגם אם ימציאו בני זוג תצהיר מעורך דין, או שמקבלים אישור מביטוח לאומי כידועים בציבור, הם יכולים להיחשב גם כזוג לכל דבר. מהבחינה הזו זו הבשורה היא במשפט: "בפעולה יזומה וולונטרית שנקטו בה שני הצדדים, עת ניגשו להצהיר בפני עורך דין על היותם ידועים בציבור", אלו לא נישואין אזרחיים, אלא תקדים של בית המשפט לחיזוק מעמד הידועים בציבור. מבחינה משפטית, הפסיקה עדיין לא עמדה במבחן הערעור ומעניין לראות אם יהיה ערעור ואם הפסיקה תכובד גם בהמשך.

כמו כן, מצוינות בידיעה זכויות שונות שמגיעות למחזיקים בתעודה. צריך לציין שהתעודה לא מוכרת על ידי כל העיריות והרשויות, רק חלק מהן, במיוחד בתל אביב.

כל הכבוד למאבקים המשפטיים שמנהל ארגון משפחה חדשה. חשוב שהדברים האלו יקדמו אותנו לחקיקה של חוק נישואין אזרחיים אמיתי שלא יפלה על שום רקע.

מקרה בוחן - אלונה ואלכס מספרים את סיפור החתונה שלהם

צילום: נרדי גרין

לאלונה ואלכס ערכתי טקס יהודי-חילוני בקיץ 2014. בעבודה לקראת תואר במשפטים

שכתבה אלונה, על חוקי נישואין וגירושין במדינת ישראל, היא הביא את הסיפור האישי שלה כמקרה בוחן. הכתיבה שלה ריגשה אותי וביקשתי את רשותה לפרסם את מה שכתבה בשמות בדויים. תודה לאלונה על שהסכימה לשתף.

"התהליך שעברתי עם בן-זוגי בדרך לחתונה הוא תהליך שמשקף בעיני את המתחים והקשיים שעומדים בפני זוגות יהודים חילונים רבים המבקשים להנשא במדינת ישראל. בחרתי להתייחס לתהליך שעברנו כמקרה בוחן, ולהדגים באמצעותו את החשיבות שבהסדרה אזרחית של נישואים בישראל והפקעת המונופול האורתודוכסי בנושא:

בן זוגי ואני נולדנו בחלקים שונים של ברית המועצות לשעבר, ועלינו לארץ בעליה הגדולה של שנות התשעים, כשהיינו בני שנתיים. הוריו של בן זוגי היו פעילים ציוניים בעיר ריגה, שניסו עד כמה שניתן לשמור כשרות, לחגוג חגים יהודיים ולהתערות בחוגים של צעירים יהודים. הוריי, לעומת זאת, לא העמיקו במסורת היהודית, למרות הזהות היהודית החד משמעית שלהם. הם עלו לארץ מתוך כורח, כי הרגישו שעם התפוררות המשטר הקומוניסטי החברה נעשית אנטישמית ולא סובלנית.

בן זוגי ואני, כמו רוב העולים מברה"מ, גדלנו כחילוניים. בדומה לרבים בחברה הישראלית, הזהות היהודית שלנו לא היתה אחידה, וכל אחד מאיתנו ייחס למסורת היהודית תפקיד שונה בחייו. בעוד שבן זוגי הקפיד לשמור כשרות וללכת לבית הכנסת ביום הכיפורים, אני ניסיתי להתחבר לזהות היהודית שלי על ידי למידת המסורת היהודית. בחרתי ללמוד במשך תקופה בישיבה חילונית, ובמקביל הקפדתי ללמד את הורי איך לחגוג את החגים היהודיים ולהתחבר למסורת היהודית באופן כללי. בניגוד לבן זוגי שהקפיד על "שמירת הצורה", כפי שנהוג היה בביתו, ולא התעמק בתוכן, בבית שלי לא ידעו איך "לשמור על הצורה" ולכן היה לי חשוב יותר להתעמק בתוכן.

בן זוגי ואני התארסנו אחרי ארבע שנים של זוגיות, בסוף השנה השנייה ללימודי בתואר, שנה בה למדתי דיני משפחה ופמיניזם. ככל שהעמקתי לחקור את טקס הנישואין היהודי האורתודוכסי, כך נרתעתי מחוסר השוויון הסימבולי שבטקס- שתיקת האישה במהלך הטקס, האיסור לקדש באופן הדדי בטבעת, הכתובה הארמית הערכאית ועוד. מלבד רצוני ליצוק תוכן משמעותי שמבטא את תפיסת הזוגיות שלנו, היה לי חשוב שעורך הטקס יהיה אדם שחולק איתי השקפות עולם דומות. טקס דתי אורתודוכסי לא בא בחשבון מבחינתי.

כשחלקתי את תחושותי עם בן זוגי וביקשתי שנערוך טקס נישואים יהודי אלטרנטיבי, הופתעתי לשמוע את תגובתו השלילית. בעבורו זה היה אקט חסר הגיון, שמתאים עבור זוגות שאינם יכולים להינשא ברבנות, ולא ליהודים כשרים כמונו. כשהעמקנו את הדיון גיליתי שבן זוגי לא מכיר את כללי הטקס האורתודוכסי, ולכן גם לא הבין מדוע אני לא רוצה לקחת בו חלק. כשישבנו ולמדנו יחד, הוא הבין את הגישה שלי ואף הסכים שטקס כזה לא מבטא את השקפותיו ורצונותיו. 

בנקודה זו נותר לנו להחליט כיצד נירשם, כשלפנינו האופציה לבחור במסלול ידועים בציבור או רישום נישואים בחו"ל. בן זוגי דחה את שתי האופציות מהסיבות הבאות: 

- סטטוס ידועים בציבור הוא סטטוס שאינו מחייב כמו נישואים, וחסרים בו האלמנטים הסמליים שמעגנים את הזוגיות שלנו ולוקחים אותה לשלב הבא. השוואת זכויות הידועים בציבור לאלה של נשואים לא רלוונטית מבחינתו, מאחר שלנישואים יש משמעות חברתית סמלית שלא משתווה לזו של ידועים בציבור.

- רישום נישואים במדינת ישראל הוא אקט ציוני סמלי ובעל משמעות. הוריו של בן זוגי נאלצו לערוך חופה יהודית בסתר ואילו אנחנו הדור הראשון שיכול לערוך חופה יהודית כשרה בישראל לעיני כל. רישום נישואים בחו"ל לא מקיים את הערך הלאומי ציוני שברישום במדינת היהודים, ולכן אינו בא בחשבון.

בן זוגי הוא אדם משכיל, שחי חיים חילוניים לגמרי ולא הניח תפילין מאז שחגג בר מצווה בבית הכנסת. למרות הכל, הסמליות בעבורו משחקת תפקיד חשוב ומכריע, והוא אינו מוכן לוותר עליה למרות ההכרה המלאה שהדרך להירשם במדינת ישראל נוגדת את מצפונו והשקפותיו הליברליות.

כפשרה, הצעתי שנעשה טקס יהודי שוויוני במסיבת החתונה שלנו, ולאחר מכן נירשם באופן עצמאי ברבנות. יצרתי קשר עם הרב הקונסרבטיבי שהיה המורה שלי ליהדות במכינה הקדם צבאית, רב שהוסמך על ידי דויד הרטמן, וביקשתי להפגש עמו על מנת לעצב את הטקס. הרב התרגש מאוד מהפניה שלי והפגישה עמו היתה מלמדת ומעשירה. בסוף הפגישה ביקש לדעת אם נירשם בחו"ל או נבחר להיות ידועים בציבור. כשסיפרתי לו על "הפשרה" הוא ניסה לשכנע אותנו לא לעשות זאת. כאמור הנימוקים של בן זוגי היו חזקים והתעקשנו על הרישום ברבנות, ובזאת איבדנו את תמיכתו של הרב. סירובו של הרב לקונסטרוקציה שהצענו לא נבע רק בגלל הכניעה שלנו לממסד הרבני שלא מכיר בו, אלא בעיקר כי רישום ברבנות יצריך מאיתנו לשקר על כך שלא נישאנו מעולם, ואם יסכים לחתן אותנו הוא יהיה שותף לשקר. בעיניו, הטקס המסורתי המשופץ שביקשנו לערוך הוא טקס יהודי קביל לכל דבר, והיעדר ההכרה שניתנת לטקס שכזה ברבנות לא מבטלת את תוקפו ההלכתי.

בצער רב הלכנו לחפש עורך טקס אחר. הפעם בחרנו בעורך טקסים חילוני, שהוסמך להיות רב חילוני ע"י מכון תמורה - המכון הגבוה להכשרת מנהיגות יהודית "רבנות חילונית". יחד עם עורך הטקס שלנו למדנו על הטקס המסורתי לעומק על מנת שנוכל לעצב מתוכו את הטקס שיתאים לנו. בחרנו לשמור על כל מרכיבי הטקס והברכות המסורתיות, אך לקדש זה את זו באופן הדדי עם ברכה אישית ולשבור שתי כוסות. כמו כן, ניסחנו בעזרת הרב כתובה המבטאת את הציפיות שלנו מהזוגיות. עברנו תהליך משמעותי של לימוד והרגשנו שהטקס מייצג אותנו לגמרי, על היבטיו המסורתיים והשוויוניים גם יחד. אורחים רבים בחתונה ציינו כמה שהטקס היה אישי ומרגש, וכמה זה היה משמעותי שנתנו משקל וחשיבות לחופה בתוך האירוע עצמו.

רק אחרי החתונה גילינו את הסתייגויותיהם העמוקות של אביו וסבו של בן זוגי מהטקס שערכנו. יש לציין כי שניהם, בדומה לבן זוגי, הם אנשים בעלי תארים מתקדמים במדעים והם מקיימים אורח חיים חילוני. שניהם הביעו תרעומת על הצורה - למרות שהרב בירך את כל הברכות ושר את כל השירים כבכל טקס אורתודוכסי, הפריע להם שהרב היה חילוני ושהוא לא היה "רב מספיק". הנימוקים שלהם באו "מהבטן" והיו חסרי כל הגיון אוביקטיבי. הם לא ידעו להצביע בדיוק על מה שהפריע להם, דבר שהוביל לויכוח רם וחסר תוחלת. 

משפחתו של בן זוגי באה על סיפוקה בטקס הצנוע שערכנו בבניין הרבנות בתל אביב, לאחר ששיקרנו לרב והצהרנו שמעולם לא התחתנו בעבר. למרות שהנשים במשפחה הביעו רתיעה מכך ששלחו אותי "להתרחץ" במקווה (הן כמובן לא שמעו על דיני הטהרה, ואינן מבינות את מרכזיותם בחיי המשפחה ביהדות), נראה היה שהטקס הקטן ענה על כל הציפיות. אני לעומת זאת חשתי לא בנוח - בעת הרישום הרב הביע פליאה עמוקה משם המשפחה היהודי של אמי, כאילו שזו הפעם הראשונה שהוא רואה עולה מברה"מ שבאמת יהודיה, ובתחילת הטקס הכריז שעכשיו אסור לי לדבר ו"תדברי בבית". הרב הקריא בזריזות את כל הברכות, והטקס נגמר תוך כמה דקות. כששאלתי את המשפחה של בן זוגי אם אהבו את הטקס ברבנות, הם אמרו שזה היה מדהים ולא מתקרב בכלל לטקס שערכנו באירוע החתונה. עבור המשפחה של בן זוגי היה בטקס זה הגשמת חלום, למרות שלא הבינו מילה ממה שהרב אמר, וגם קצת הסתבכו עם הנחת התפילין שנדרשה לפני הטקס.

תהליך הנישואים שלנו מגלם בעיני את הבעיה שיוצרת הבלעדיות של הממסד הרבני האורתודוכסי בעבור יהודים חילוניים, שנאלצים לקיים טקס שלא מכבד את מצפונם ולא מכבד את ההלכה. הוא מבטא את החשיבות הרבה של סמליות טקס הנישואים לעומת סתם הכרה בזכויות,  וכן את המשמעות הגדולה שיש להכרה של המדינה בטקס. לו היתה המדינה מכירה בזרמים לא אורתודוכסים כמייצגים את היהדות באופן שווה ערך, אני בספק אם היה מפריע למשפחתו שלבן זוגי שלעורך הטקס שלנו אין זקן ופאות. לו הייתה הכרה בזרמים אחרים ביהדות כלא פחות יהודיים מהזרם האורתודוכסי, אני מאמינה שמשפחתו של בן זוגי היתה מעדיפה שנקיים טקס שוויוני. כמו כן, לרישום במדינה עצמה יש ערך לאומי סמלי החשוב גם ליהודים חילוניים כחלק מהגדרת הלאומיות שלהם. טקסי נישואים יהודים, בדומה לחגים יהודים, מעצבים את הזהות היהודית התרבותית שלנו, והם משמעותיים לחילונים לא פחות מלדתיים.".

"נשואים לרבנות" חלק ד'

כשרות לציבור אני מביא את הפרק הרביעי והאחרון בסדרת "נשואים לרבנות" : איך התבצר לו הסטטוס קוו הרגיש ביותר בישראל - מונופול הרבנות על הנישואים בישראל. הסדרה שודרה במגזין חדשות 10 ונעשתה על ידי ברוך קרא. בפרק זה עומדת למבחן שאלת הממזרות וההתבוללות כבעייה המרכזית למלחמה על ברית הזוגיות בכנסת ישראל. יותר ויותר קולות בכנסת וגם בציבור קוראים למציאת פתרונות לא-דתיים אולם הקשיים לאישור החוק בעינם עומדים ברוך קרא אמר: 

"מושב הכנסת הקרוב הוא עת פריעת ההבטחות. שר האוצר ויושב ראש מפלגת יש עתיד יאיר לפיד, הבטיח חפני כניסתו לכנסת את חוק ברית הזוגיות שאמורה לאפשר לישראלים להינשא בטקס אזרחי. "ברית הזוגיות הונחה בכנסת ומתנהל עליה כבר מאבק פוליטי לא פשוט", מספר לפיד. "כמו שקורה בכל מאבק פוליטי צריך לתזמן אותו נכון ולצבור בעלי ברית", הוא מוסיף. בכנסת קיימת בעיה של שותפים פוליטיים אבל מבחינת דעת הקהל רוב הציבור בישראל תומך בנישואים אזרחיים. מנהלת ארגון "מבוי סתום", בתיה כהנא דרור, מביאה פרטים מדויקים לגבי הנושא, וטוענת כי "רוב הישראלים, 76% כולל החרדים, חושבים שחשוב שיהיה מסלול של נישואים אזרחיים במדינת ישראל". היא מוסיפה כי זה מגיע מתוך תובנה שאי אפשר לאחוז במעמד האישי רק דרך הפן הדתי". השאלה שנותרה פתוחה היא האם אפשר לתרגם את אותה עמדה לרוב פוליטי ולשנות את הסטטוס קוו לאחר 66 שנים. חלק מחברי הכנסת לא מקבלים את הטיעונים, במיוחד אלו המגיעים מהמגזר הדתי. הם טוענים לשני טיעונים, הראשון, הפחד ממזרות והשני, החשש לפגיעה בצביונה היהודי של מדינת ישראל. לפיד: "ברית הזוגיות הונחה בכנסת ומתנהל עליה מאבק פוליטי". ממזר, כלומר בן של אשת איש, אישה נשואה שנולד לה בן ממישהו אחר, הוא משהו שעבור הרב הראשי הספרדי לשעבר, הרב שלמה עמאר, "יהיה דבר שיכאב לו יותר מכל ולא יוכל לעשות". הרב הוסיף כי "יהיו ספקות רבים לגבי ממזרות אפשרית", אולם אם על פי ההלכה אישה אינה נחשבת נשואה, מה הסיבה שבנה ייחשב לממזר? ואכן זו אחת השאלות שמעלים אנשים רבים, חלקם חובשי כיפות ושומרי מסורת. אישה שלא נחשבת יהודיה על פי ההלכה, או שנישואיה לא היו דתיים ואז גם הם לא נחשבים, ילדיה לא יחשבו ממזרים. ראש ארגון רבני צהר, הרב דוד סתיו, מסכים בדיוק לדברים הללו ואומר בפירוש כי נישואין שלא נעשו על פי המסורת אינם תקפים, אינם דורשים גירושים ואינם חלים על ילדי ההורים. ולגבי צביונה היהודי של מדינת ישראל או בשמה השני, בעיית ההתבוללות, גם כאן הדברים אינם בדיוק כפי שהם נראים. הרב עמאר אומר כי הנושא מטריד אותו ונכדים הסבים כבר לא בטוח שיהודים, כמו גם הרב סתיו שטוען כי "סכנת ההתבוללות תביא לפירוק החברה הישראלית לגורמים. ההתבוללות היא בעיה קיומית, לא פחות. תהיה כאן ממלכת ישראל וממלכת יהודה". ומה מעדיפים הישראלים? 60% סיפרו כי הם עדיין מעדיפים להינשא בחתונה דתית, אולם 36% מעדיפים חתונה אזרחית ועבורם יש לכנסת חדשות טובות. נכון לרגע זה מונחות בכנסת חמש הצעות חוק שעוסקות בברית זוגיות או בנישואין אזרחיים וההצעה של סיעת יש עתיד לגבי ברית הזוגיות היא זו המובילה."

מכיוון שזהו הפרק האחרון את הפרשנות שלי אביא בנפרד בפוסט מיוחד שיאחד את הוידאו מכל הפרקים.

נשואים לרבנות חלק ב'

כשרות לציבור אני מביא את "דרך הייסורים שעוברים פסולי החיתון בישראל" - הפרק השני מתוך ארבעה בסדרת "נשואים לרבנות" (הפרק הראשון בקישור הזה): איך התבצר לו הסטטוס קוו הרגיש ביותר בישראל - מונופול הרבנות על הנישואים בישראל. הסדרה שודרה במגזין חדשות 10 ונעשתה על ידי ברוך קרא אמר בפרק הזה: "הם משלמים מסים, מתגייסים לצבא, משרתים במילואים ואפילו מוכרים על ידי החוק ומערכת המשפט כאזרחים יהודיים במדינת ישראל, אבל מה שעובר בבג"צ לא עובר ברבנות. רבים הזוגות שמתחתנים בחו"ל, פסולי חיתון ואפילו פסולי דת שמעמדם לא מוסדר ונשאר בעייתי. יותר מ-300 מאות אלף עולים ממדינות חבר העמים מוגדרים בישראל פסולי חיתון מטעם הרבנות, זאת לאחר שרבים מהם הוכרו בבג"צ כיהודים לכל דבר, שירתו בצבא, משלמים מסים וממלאים את כל חובותיהם לחברה הישראלית. כדי להירשם לנישואין הרבנות דורשת מעולי חבר המדינות בירור יהדות, תהליך כואב ומייסר שכולל תחקירים אישיים והצגת מסמכים. "בנוסף לחסרי הדת יש כיום כ-100 אלף עולים שהם יהודים על פי ההלכה אבל מתקשים להוכיח את יהדותם מול הרשויות במיוחד מול הרבנות הראשית", מספר ראש מכון "עתים", הרב שאול פרבר. מסתבר שגם אלה שאימם כן יהודייה צריכים להוכיח שהם אכן יהודיים וארגון "צהר" שם לעצמו למטרה לסייע לעולים לעבור את המצוקה. "תאר לך אדם מרומניה שעבר את השואה ואת המחנות בקפריסין ואומרים לו 'תוכיח שאתה יהודי'", אומר פרבר. "איך אפשר להוכיח את זה? כיום יש אנשים שפשוט לא יודעים איך להוכיח את יהדותם", הוא אומר ומציין כי "משרד הפנים קיבל אותם כיהודים אבל כשמגיעים לרבנות אומרים להם 'אתם לא יהודים. אתם לא רצויים כאן'", סיפר הרב. האפשרות הקלה בסיפור היא לנסוע לקפריסין או לכל מדינה אחרת ולהתחתן שם, דבר שנחשב בישראל מבחינת החוק החילוני כחתונה לכל דבר. רבים מהעולים לא מוכנים לשמוע על גיור וחלקם מגדירים אותו כ"תהליך טראומתי, לא נעים ופוגע באישיות". אחת מהנשים שהחלה את התהליך סיפרה כי אינה מוכנה להשלים אותו. "לי אישית אמרו שאני חטא שנולדתי להורים שלי", סיפרה. וקיימים גם עולי יהדות ארצות הברית שברובה המכריע רפורמית וקונסרבטיבית. שוב אותו סיפור, בג"צ אישר והרבנות לא, כך שאי אפשר להתחתן, להתגרש או להיקבר בישראל. וזה תקף לא רק לדור הנוכחי אלא גם לילדי הזוגות שלא מוכרים על ידי הרבנות. גם בעניין הכהנים המצב הוא דומה. גבר כהן לא יכול להתחתן עם גרושה מבחינת הרבנות, זה סיפור שכבר מוכר, אולם הוא גם אינו יכול להתחתן עם גיורת, אפילו כזו שכבר הוכרה כיהודיה על ידי הרבנות. אז מתחילה מסכת של פתרונות כדי להתיר את הכהונה והרבנים נכנסים לא אחת אפילו לחדר המיטות של ההורים כדי להחיל את ניתוק הקשר הכהני של החתן. ומה המדינה עושה באשר לדברים? יושב ראש ועדת חוקה חוק ומשפט, חבר הכנסת מטעם סיעת ישראל ביתנו, דוד רותם, שחרטה על דגלה פתרון לחסרי דת, מספר כי הוא "מצביע על פי החלטות הקואליציה בתור חבר הקואליציה". לאזרח שמגיע אליו על מנת שיפתור את בעיית מעמדו הוא אומר כי הוא "לא יכול לפתור את הבעיות לפי לוח זמנים שאתה רוצה".

כצפוי וכפי שהשיח הציבורי כופה היום, יש התמקדות יתר בבעיית פסולי החיתון ולא בחופש להינשא וביצירת חוק נישואין אזרחיים אמיתי כפי שנדרש במדינה דמוקרטית שעיקריו צריכים להיות:

1. האופי הטקסי של מסיבת החתונה אינו מעניינה של המדינה.

2. תפקידה של המדינה לרשום נישואין לצורך שמירה על כללי התקשרות בסיסיים בין בני אדם בבואם ליצור משפחה. לצורך כך קיימים חוקים נוספים (למשל, "חוק גיל הנישואין" תש"י – 1950, חוק העונשין, סעיפים 175- 183: "איסור ריבוי נישואין").

3. זכותו של כל אדם לקבל את הסטטוס החוקי של נשוי/אה, ואת הזכויות והחובות, ללא אפליה מכל סוג שהוא, כולל מניעת אפליה של בני זוג מאותו המין. 

4. אדם יוכל לבחור את הדרך להינשא ולהתיר את הנישואין ללא שום הגבלה, בצורה אזרחית, תרבותית או דתית.

5. החוק צריך לשקף את הרצון להפריד את הדת מהמדינה. 

6. על מנת ליצור הליך אחיד, הסמכות לרישום נישואין צריכה להיות אחת ולא מחולקת בין משרדים, ו/או רשויות אחרות. כדאי שהסמכות שתהיה במשרד המשפטים. ודאי שלא במשרד הדתות, משום שהסמכות למנות רשמי נישואין היא אזרחית ולא דתית. 

7. החוק צריך להיות פשוט, קצר ובהיר. 

8. החוק המוצע צריך להחליף את חוק נישואין וגירושין הקיים.

9. יש לבטל את חוק "דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922". חוק המבטא תפיסה מנדטורית שמקורה עותומאני. החוק קובע בין היתר את סמכותם של בתי דין דתיים לדון בענייני מעמד אישי ומפרט מהם עניינים אלה ומהן סמכויות בתי הדין הדתיים השונים. בימי האימפריה העותומאנית, נמסר השיפוט בענייני המעמד האישי בידי ה"עדות הדתיות". המנדט הבריטי אימץ את השיטה, והחוק הישראלי המשיך אותה. בחוק נכתב כי כל ענייני המצב האישי מסורים לבתי הדין של "העדות הדתיות". לצורך הוראות אלה, ענייני מצב אישי פירושם תביעות בענין נישואין או גטין, מזונות, ועוד.לבתי הדין הדתיים יש אם כן סמכות לדון רק במקרים בהם האדם מסווג על פי עדה דתית מוכרת בחוק: יהודים, נוצרים מוסלמים או דרוזים. אם אדם אינו בן עדה דתית – הרי הוא "חסר סיווג דת" במרשם האוכלוסין.

נקווה שבפרקים הבאים בסדרה יהיה דיון רחב יותר ומעמיק יותר בחופש להינשא. הפרק הבא יעסוק באלו שמתחתנים בטקס יהודי, אבל לא ברבנות. אפשר רק לקוות שהטקס היהודי-חילוני יהיה אחת האופציות המוצגות, אם כי אני לא אופטימי כל כך...

עמדה חילונית נגד חוק ברית הזוגיות האזרחית של "יש עתיד"

צילום: נרדי גרין

לאחר הפנייה הנרגשת של אסי עזר בעיצומה של התכנית עתירת הרייטינג "הכוכב הבא", ביום שבו הונחה הצעת החוק על שולחן הכנסת, כבר קשה מאד לנהל דיון אמיתי בנושא משום שהתקשורת והסלבס כבר הכתירו את הצעת החוק הזו כ"חוק נישואין אזרחיים לבני זוג מאותו המין". ברם, חוק הנוגע בזכויות יסוד חשוב לבחון מכל הכיוונים וגם להעלות עליו ביקורת. שמו של החוק באופן רשמי הוא "חוק ברית הזוגיות האזרחית, התשע"ד 2013", על פי הנוסח שנמצא באתר האינטרנט של מפלגת "יש עתיד" הסיכויים שהצעת החוק תעבור בכנסת הם נמוכים, כי להצעת החוק, אם בכלל תגיע להצבעה, יתנגדו בוודאי חלק מסיעת הליכוד ביתנו, הבית היהודי, הסיעות החרדיות והערביות כך שיתמכו בה לא יותר מ 50 חברי כנסת. וכך "יש עתיד" תוכל לטעון  שקיימה את הבטחתה - "ניסינו להעביר, אבל האח הטיל וטו".

לא הכל רע

תחילה יש לומר את הדברים הטובים בחוק המוצע: החוק מיישם את עקרון השוויון בצורה מוחלטת ויש בו הכרה בזכויות ללא התנייה של דת, או מגדר, כלומר, גם בני זוג מאותו המין יוכלו להירשם כבני זוג. יש בהצעת החוק השוואה של זכויות הרשומים כבני זוג לאלו של זוגות נשואים. אין בחוק דריסת רגל למוסד הרבני, שלא כמו ב"ברית הזוגיות לחסרי דת", שבה בני הזוג היו צריכים להצהיר על עצמם כי הם לא יהודים, כאן אין דרישה כזו. זו הפעם הראשונה שנשבר המונופול של הרבנות לקביעת המעמד האישי של בני זוג שלפחות אחד מהם יהודי. הבקשה היא פשוטה ויעילה וההליך יחסית קצר, אם לא מוגשות התנגדויות מדובר על חודש, או חודשיים וחצי לכל היותר. לאחר הרישום אין צורך לחכות שנה וחצי למימוש מלא הזכויות, כפי שמצוי היום ב"ברית הזוגיות לחסרי דת". מרשם הזוגיות כבר קיים במשרד המשפטים והחוק מאחד את המרשמים. הזכויות יחולו על כל הזוגות רטרואקטיבית. גם הנישאים אזרחית במדינות חוץ יירשמו כבני זוג, אולם לא ברור מה קורה עם נישאים אזרחית בחו"ל, הרוצים להירשם דווקא כנשואים. גירושין בין בני זוג יעשו על ידי התרת ההתקשרות באמצעות בית משפט, ולא על ידי בית דין רבני, גם אם בני הזוג יהודים. ולכן לאלו הנישאים בחו"ל כדאי להירשם כבני זוג ולא כנשואים כדי שלא יהיו תחת מרותה של הרבנות. ובמקרה של גירושין חלים חוק יחסי ממון וחובת מזונות.

מהם החסרונות בחוק?

כתוב בחוק כי רשם הזוגיות יפרסם ברבים הודעה על בקשת הזוג באתר האינטרנט של משרד המשפטים. ויאפשר להגיש התנגדויות לרישום. הדבר פותח פתח להתנגדויות שאינן אמיתיות. למשל, בגלל שלא ברור כיצד נפתרת הסתירה שקיימת בחוק בנוגע לדין האישי. יכולה הרבנות יכולה להגיש התנגדות לכל זוג, שאחד מהם, או שניהם רשומים אצלה כיהודים. לא רק הרבנות, כל מוסד דתי בין אם הנוצרי, הדרוזי או המוסלמי. סביר שההתנגדויות יידחו, אבל יכולה להיווצר סחבת רצינית ברישום. יתירה מכך, מה יקרה אם יוגש בג"ץ בטענה לסתירה בין הדין האישי לבין ברית הזוגיות?

החוק אינו מפרט מה יעלה בגורל אלו שירצו לחיות כידועים בציבור בעתיד. יש שמירה על זכויות בעבר, אך האם יבוטל המושג של ידועים בציבור? האם אפשר יהיה לקבל זכויות רק על ידי רישום כבני זוג בברית הזוגיות, או כנשואים?

בדברי ההסבר לחוק ישנה האמירה ש"מוסד ברית הזוגיות אינו מבקש לקרוא תיגר על הממסד הדתי", וגם שבני הזוג לא ייחשבו כ"נשואים על פי הדין הדתי". האמירה הזו מהווה כניעה לדתיים, וויתור של החילוניים על מוסד הנישואין. לא נישאים, אלא הופכים לבני זוג על פי החוק. כמובן שמבחינה הלכתית דתית זה חסר שחר, נישואים אזרחיים בחו"ל נחשבים הלכתית לספק נישואין ומחייבים על פי חוק גירושין ברבנות, קל וחומר בני זוג יהודים שנרשמו כבני זוג בארץ. יתירה מכך, יש כבר תקדימים לכך שהרבנות התערבה בפרידה בין בני זוג יהודים שחיו כידועים בציבור, ואפילו לא ערכו טקס. המבחן ההלכתי אינו ברישום הזוגיות על ידי המדינה אלא בהוכחה הלכתית, ומספיק ספק ספיקא לקידושין. הניסיון להציג כאילו המרשם הוא פתרון הלכתי היא זריית חול בעיניים.  האמירה ש"לא קוראים תיגר" היא מגוחכת. ההוכחה הטובה ביותר היא ההתנגדות החריפה לחוק במפלגות הדתיות והחרדיות. ואם כבר קוראים תיגר, למה להסוות את זה בחוק עקום עם מילים מכובסות?

עבור החילוניים זו לכאורה בעיה סמלית. ויתור על סמל, על מושג ה"נישואין", שאין לו משמעות "בחיים האמיתיים". ניתן לומר שממילא מקבלים את אותן הזכויות כמו הרשומים כנשואים. אז למה זה כל כך חשוב? בעיני זהו לא רק סמל אלא אמירה מהותית שמשמעותה שהתרבות היהודית, כולל מוסד הנישואין שבתוכה, אינם שייכים לחילוניים, אלא נחלתה הבלעדית של הרבנות ושל הדתיים. אם אתם חילוניים – לא תהיו נשואים, תהיו: "בן/ת זוג על פי חוק ברית הזוגיות האזרחית". כי חילוניות ממילא היא דבר שעין לו ערך סגולי משל עצמו, אז מה זה משנה...

למרות שקיימים בעולם מרשמים נפרדים לרישום זוגיות "אחרת", המכונים "איחוד אזרחי" או "שותפות רשומה" הרי שהם מיועדים בעיקר לבני זוג מאותו המין. וכבר יש אצלנו סוג של הכרה כזו והוא מושג ה"ידועים בציבור". למה צריך שני מרשמים שונים לרישום של אותו הדבר? הרי ממילא הצעת החוק אינה מרצה את האח ואת חה"כ אורית סטרוק ולא את יותר מחצי מסיעות הכנסת.

מציגים את ריבוי המרשמים כאילו שזה פתרון אזרחי או חילוני, אבל, כבר הציעו פרופסור פנחס שיפמן וד"ר אבישלום וסטרייך, דתיים אורתודוכסיים, מומחים לדיני משפחה - מסגרת אזרחית אחידה לרישום נישואין וגירושין - הם כתבו נייר עמדה מפורט, במסגרת מציל"ה, שנשען על הנחת יסוד דמוקרטית פשוטה: "הפרדת דת ממדינה". כולם ירשמו לנישואין במקום אחד, אבל יבחרו את הטקס אותו הם רוצים לערוך, מחרדי ועד חילוני. יצירת שני מרשמים אינה עומדת בקנה אחד עם עקרון ההפרדה, ולכן, טוענים שיפמן ווסטרייך, יש להעדיף את ההצעה למסגרת אזרחית אחידה לרישום נישואין ולגירושין. אבל שר האוצר כבר הצהיר בוועידת ראש הממשלה, ב -29.10.2013, שלא תהיה הפרדה בין דת ממדינה בישראל. החזון של "יש עתיד" הוא אם כן, המשך אחיזתה של הרבנות בחיי האזרחים, ובגרונה של מדינת ישראל, לנצח נצחים.

הדבר הבעייתי ביותר שעלול לקרות הוא מתוך מה שקרוי בז'רגון הפוליטי "פשרה". שהרי ברור כבר כעת שהחוק בניסוחו הנוכחי לא יעבור. אבל, החוק הוא כבר התפשרות על עקרונות דמוקרטיים, וכבר כתוב בחוק עצמו שהוא מחוקק כך כדי לא לדרוך על יבלותיו של מישהו. ראינו כבר ב-2010 לאן הפשרה הזו מובילה - לחקיקת "ברית הזוגיות לחסרי דת". הפשרה הפעם תבוא כנראה מבית מדרשו של מאיר שטרית שכבר הגיש בזמנו, כשר משפטים, וגם עכשיו הגיש כחבר כנסת וכחבר הקואליציה, את הצעתו לברית זוגיות, אבל הפעם מי שישלם את המחיר זו הקהילה הגאה, משום שבהצעה של שטרית מדובר בבני זוג שהם "גבר ואישה". אולי חלק מחברי הקואליציה והאופוזיציה יוכלו לחיות עם הצעה כזו טוב יותר ואז ניתן יהיה לומר שהושגה "פשרה" ויש "נישואין אזרחיים"...

הצעת "חוק ברית הזוגיות האזרחית, התשע"ד 2013" היא עוד אחת מעשרות הצעות חוק גרועות, וחוקים קיימים בלתי נסבלים, הנוגעים לנישואין והקמת משפחה. הגיע העת לבטל את כל החוקים הרעים הקיימים. בראש ובראשונה יש לבטל את חוק "דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922", חוק מנדטורי עם שורשים עותומאניים, הקובע בין היתר את המונופול שיש לבתי דין דתיים לדון בענייני מעמד אישי. כמו כן, יש לעקור משורש את חוק "נישואין וגירושין" הקובע בין השאר שנישואין של יהודים ייעשו רק על ידי הרבנות, ולמחוק את "פקודת הנישואין והגירושין (רישום)" שבין השאר מטילה מאסר של שנתיים על מי שאינו רושם את נישואיו.

דרושה כנסת עם מחויבות לערכים דמוקרטיים ויהודיים שתביא חוק נישואין אזרחיים ראוי. חוק שיאפשר חופש דת וחופש מדת על ידי מסלול נישואין אחיד, ואוניברסאלי לכולם, שמשמעותו רישום נישואין וגירושין בצורה אזרחית. הטקס יכול להיות דתי, תרבותי, אזרחי, חילוני או אחר, לפי בחירת הזוג. משרד המשפטים ימנה רשמי נישואין מכל הזרמים, העדות והקבוצות שיעמדו בקריטריונים שיקבעו מראש. זה החוק היחיד שיכול לבטא חופש בחירה אמיתי בנישואין.

מסורבי חיתון, מעוכבי יהדות, ושאר בכיינים

דוגמא לזוג שעשה מעשה
יוליה ואלכס התחתנו בנישואין קונסולאריים
וטקס יהודי חילוני ב 2004
תמונה באדיבותם

תסלחו לי על הבוטות, אבל לא מובנת לי ריצת האמוק של זוגות חילוניים, במיוחד מהמגזר המכונה "רוסי", אחרי אישור יהדות מהרבנות הראשית, או אחר חתונה אורתודוקסית. הכתבה של חדשות סוף השבוע של חדשות 2 מה-4.5.2013 (ראו למטה), מרגיזה במיוחד. לא בגלל התנהגותה של הרבנות הראשית, שממילא תעשה את המוות למי שהיא מטילה ספק ביהדותו, אלא בגלל הסרת האחריות האישית של בני הזוג והעברת האשם אל גוף שקל מדי להאשימו - "המדינה". אני מטיל את האחריות בראש ובראשונה על הזוגות עצמם. למה, לכל הרוחות, הם צריכים אישור יהדות ממישהו שלא נראה כמותם, לא חושב כמותם, ולא מייצג את היהדות שלהם? כמו מוכי אמוק הם נכנסים בשערי הרבנות הראשית, כשהם יודעים מראש שיזלזלו בהם, יעלבו בהם ויפלו אותם. כנראה שהרב מאיר אריאל צדק כשאמר: "מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להיגמל מזה"...ואני יכול להזכיר את הפתגם הרוסי: ""מי שישן עם כלב שלא יתפלא אם הוא קם עם פשפשים".

את הכלב מתעקשים הזוגות להכניס למיטתם משום שמדינת ישראל מאפשר חופש מלא לחיות כנשואים באחד מהמסלולים עוקפי הרבנות. לחיות כידועים בציבור, להירשם כנשואים בחו"ל, והנה פתרון אלגנטי במיוחד לבעלי אזרחות רוסית - להינשא בנישואין קונסולאריים, בישראל, בנישואין אזרחיים (הנה הדוגמא של יוליה ואלכס).

לא מתרגש מהסיפורים של אלו שגם  הולכים לרבנות וגם בוכים אחר כך שדופקים אותם, קחו אחריות על החיים שלכם, יתירה מכך, קחו אחריות על היהדות שלכם ואל תפקירו אותה בידי הרבנות הראשית המושחתת.

ברור שהפתרון המדינתי צריך להיות נישואין אזרחיים, אבל, האם יש מישהו ששוגה באשליות שהפתרון הזה יהיה בקרוב בגלל שהחרדים לא בקואליציה? תנו לי להזכיר לכם שכבר ב 2004, הייתה ממשלה בלי חרדים והוצע פתרון הרבה יותר נוח לדתיים בדמות חוק "ברית הזוגיות", כבר הסכימו עליו מפלגות השלטון, כולל המפד"ל, הליכוד ושינוי. אז זה לא קרה, למה שזה יקרה היום? חוק נישואין אזרחיים יעבור רק לאחר שנבחרי הציבור ילמדו "דרך הרגליים", כלומר, שהנתונים הסטטיסטיים יהיו כאלה שיותר מ 50% יירשמו לנישואין שלא באמצעות הרבנות, וכשמספר הידועים בציבור יעלה מ 5% ל 20%. רק כאשר הרבנות תאבד את הרלוונטיות שלה, ישתנה החוק. עד אז תעשו לי טובה, תפסיקו להתבכיין ותעשו מעשה.

מסגרת אזרחית לנישואין וגירושין בישראל - נייר עמדה של מציל"ה

עמדתי הייתה מאז ומתמיד שצריכה להיות אחידות ברישום הנישואין ולאפשר מגוון של טקסים. כתבתי על כך כבר ביולי 2010, וגם במרץ 2013 לאחר כינוס השדולה לשוויון אזרחי ופלורליזם שעסקה בנושא נישואין אזרחיים. יש לומר כי ההתנגדות לרישום אזרחי אחיד של נישואין וגירושין חוצה גבולות, ודאי שמתנגדות לו המפלגות הדתיות, אבל גם המפלגות הליבראליות החילוניות, וגם התנועות הדתיות הלא אורתודוקסיות מתנגדות. כבר בעבר הוגש בג"ץ מטעם התנועות הפלוראליסטיות, לא למען כינון נישואין אזרחיים, אלא להרחבת חוק ברית הזוגיות, אני התנגדתי לבג"ץ, כתבתי על כך, וגם עליתי לשידור מול גלעד קריב מנכ"ל התנועה ליהדות מתקדמת (הרפורמים) שאמר במפורש שהוא מתנגד לרישום אחיד. יזהר הס, מנכ"ל התנועה המסורתית, אמר שהוא מתנגד בישיבות סגורות בהן נכחתי. חה"כ ניצן הורביץ ממרצ היסה אותי בכינוס השדולה ואמר במפורש שהוא מתנגד לעמדתי. באותו יום בו התקיימה השדולה פרופסור רות גביזון התראיינה בטלוויזיה על "מסגרת אזרחית לנישואין וגירושין בישראל". ובפעם הראשונה מצאתי תיקוף משפטני, תרבותי ואידיאולוגי לעמדתי.

סוף סוף דיון מהותי

כולם מדברים על נישואין אזרחיים, אבל כל אחד מתכוון למשהו אחר. כאשר "הבית היהודי" מדבר על נישואין אזרחיים מדובר על השארת מונופול הרבנות. "ישראל ביתנו" מתכוונת לברית הזוגיות לחסרי דת, "יש עתיד" רוצים חוק נישואין אזרחיים "אמיתי", אבל לא מפרטים, מפלגת העבודה מתרחקת רשמית מהנושא כמו מאש, אבל ח"הכ סתיו שפיר כבר הכריזה שהיא תגיש הצעת חוק ברית הזוגיות, בניגוד לחה"כ מירב מיכאלי שהתבטאה בעד רשות אזרחית אחת. מרצ מניחה סדרתית של חוק שני המסלולים ("דתי או אזרחי"). הסיסמאות הן רבות ואין הסבר תוכני ממשי.

הגדולה של נייר העמדה שפרסם מרכז מציל"ה לאחרונה הוא שהוא מעורר את הדיון המהותי: מה צריכה להיות דמותו של החוק העתידי. כאשר פוליטקאים מחוקקים חוק הם שוקלים מראש את הנסיבות הפוליטיות, ובמיוחד את היכולת לקבל קרדיט על החוק, פחות חשוב תוכנו של החוק. במקרה של נישואין זהו נושא מאד "סקסי" שלמעשה החשיבות שלו במציאות היא משנית, ממילא היום יש מסלולים עוקפי רבנות: נישואין אזרחיים בחו"ל, ו"ידועים בציבור". אבל הנישואין הם לא רק תעשייה אדירה בישראל וגם בעולם המערבי, הם ביטוי לקצה הקרחון של המאבק על דמותה של מדינת ישראל בנושא דת ומדינה. מצד אחד הדתיים רואים בנישואין הלכתיים טאבו שביטולו יפלג את העם היהודי, מהצד האחר החילוניים רואים בדרך בה נרשמים נישואין היום ככפייה דתית. שינוי בחוק הנישואין יערער על מסגרת הסטטוס קוו הקיימת עוד מלפני קום המדינה.

כאשר מחוקקים חוק כזה יש לגשת אליו בזהירות, מתוך בחינה מדוקדקת של ההשלכות האפשריות והמצב שיווצר לאחר שהחוק יתקבל. יש כבר מי שעשה בחינה כזו: פרופסור שחר ליפשיץ, מאוניברסיטת בר אילן שהציע את הצעת חוק ברית הזוגיות, בנייר עמדה במסגרת המכון לדמוקרטיה. וכבר ראינו למה הובילה ההצעה הזו - לקבלת חוק "ברית הזוגיות לחסרי דת", בשל פשרות קואליציונית. נייר העמדה החדש והמקיף של מרכז מציל"ה (שניתן להורידו את נוסחו המלא כאן), מביא דיון מקיף מנקודת מבט שונה המדגישה את הפגיעה המתמשכת בזכויות האזרח. הדבר המוזר הוא שכותבי כל ניירות העמדה שהוזכרו, הם אנשים חובשי כיפה.

לא לברית הזוגיות ולא ל"שני מסלולים"

נייר העמדה מנתח ראשית את המצב הקיים ומביא היבטים משפטיים, חברתיים, דתיים והיסטוריים של נישואין. הוא מדבר כנגד כל השיטות העקיפות לנישואין כולל ידועים בציבור. על ברית הזוגיות נאמר שם:

"התועלת שבו איננה רבה, ולא יהיה זה מופרך לשער כי היישום שלו יהיה מצומצם ואף זניח. מעבר לכך, לא רק שהחוק אינו נותן מענה לקשיים המעשיים המגולמים במצב המשפטי הקיים, אלא שהוא אפילו מגביר אותם: הוא מחזק את המונופול הדתי על ידי צמצום לכאורה של הצורך המעשי בביטולו" (ע' 29).

הביקורת על שיטת שני המסלולים חריפה יותר ונאמר שיש לדחותה, מטעמים רבים בינהם נמנה רק את הפגיעות בזכויות האדם:

"...הנגרמות בשל המונופול הדתי. השימור של המסלול הדתי כמסלול שהמדינה נותנת לו גיבוי מלא מטיל על המדינה, ולא על הצדדים הנישאים, את האחריות להיבטים של אי שוויון הכלולים בתכנים של הסדרי הנישואין והגירושין של הדתות השונות" (ע' 56).

למעשה הנייר פוסל את כל ההצעות הקיימות לנישואין אזרחיים הקיימות היום ומביא את גישתו של פרופסור שיפמן שנכתבה לראשונה בשנת 1995 - דין אזרחי אחיד לכולם.

המצב הרצוי

נקודת המוצא של נייר העמדה נובעת הן מהדאגה לזכויות האדם והן מתוך השמירה על חופש הדת, לא כדי להחליף או לפגוע בדין הדתי, אלא כדי לאפשר חופש בחירה דתי ואפילו להקל הלכתית על הנישואין והגירושין. יש הדגשה כי מדובר על מסגרת אזרחית שבה מתאפשר ריבוי טקסים דתיים. המסגרת האזרחית, גם לטעמי היא הדבר המתאים היותר למציאות ששוררת בחברה הישראלית החל מסוף שנות ה-80 ויש להתאים את החוק למצב הקיים. הצעות החוק שהוגשו והפשרות שמוצעות עד היום הן אנכרוניסטיות גם בגרסאותיהן הלברליות ביותר. וכבר כתבתי כי זה מזכיר מאד את הדרך בה סוללים כבישים בארץ, קודם סוללים, ואחר כך הופכים מחדש כדי להוסיף נתיבים, תשתית ותאורה, ששכחו מלכתחילה. חוק שני המסלולים למשל, מדבר על כביש דו נתיבי, במקום שבו כבר מזמן זה לא מתאים ונדרשים נתיבים אינספור. העולם היהודי שינה כבר מזמן את פניו. ישנן יהדויות שונות וזרמים שונים. במצב הרצוי אפשר יהיה להינשא בכל סוג של טקס לפי בחירה.

המודל שעומד לנגד וסטרייך ושיפמן הוא המודל האמריקאי, בו יש הפרדה של דת ממדינה. כך למשל, רבנים חילוניים-הומניסטיים, עמיתים שלי, מקבלים הסמכה מטעם המדינה להיות רשמי נישואין. מדוע שלא יהיה הדבר אפשרי בישראל?

נייר העמדה אף אומר כי

"הסדרה אזרחית של הנישואין והגירושין במדינת ישראל היא הכרח חברתי, מוסרי, משפטי, דתי ותרבותי. חברתי" (ע' 69) 

הכרח זה נובע מהמציאות השוררת. אך יש גם מודעות לכך כי ההצעה מרחיקת לכת בהרבה יותר מכל מה שהוצע בעבר ומוצע היום, ההצעה בנויה על עיקרון הפרדת הדת מהמדינה. עקרון זה לאו דווקא דבר שלילי עבור הדת. בארה"ב למשל, הפיכתה של הדת לוולונטארית רק עשה לה טוב. ארה"ב היא אחת המדינות הדתיות ביותר בעולם, יחד עם ריבוי מדהים של עדות וכיתות דתיות. וכך אמור לקרות גם בארץ:

"הסדרה אזרחית של נישואין וגירושין, בצד שימור מקום של כבוד לנישואין וגירושין דתיים, תתרום לשיקום דמותה של הדת בכלל ולחיזוק מוסד הנישואין בישראל בפרט. הסדר כזה עשוי לתרום לפריחתה של יצירתיות תרבותית יהודית בתחום הנישואין והגירושין" (ע' 70)

מה חסר במסמך?

המסמך מפורט ועוסק בתחומים שאינם משפטיים גרידא, אלא סוציולוגיים, הלכתיים ואחרים והוא מקיף ועמוק. משום כך בולט חסרון ניכר שלו - חסרה הצעת חוק מפורטת, המדברת גם על ביטול או שמירת דינים, שניתן יהיה למחוקקים לעשות בה שימוש. הסיבה, שניתנה על ידי פרופסור שיפמן בתשובה לשאלה בערב שנערך במכון הרטמן היא משום שלא כל ההבטים בהצעה מוחלטים ויש להשאיר חלק מהם לדיון עתידי. מצד אחד זה מאפשר מקום לדיון והרחבה מצד שני זה הופך את ההצעה לאקדמית מדי וחסרת תכלית מעשית. וזה מוביל אותנו לחיסרון השני שקיים בה והיא ההשארה של נישואין של בני זוג מאותו המין לדיון עתידי. כבר היום רשומים זוגות בני אותו מין כנשואים במדינת ישראל. יותר ויותר מדינות בעולם מנהיגות נישואין כאלה. נכון ליוני 2012 המדינות שבהן נהוגים נישואים בין בני אותו המין הן: הולנד, בלגיה, ספרד, קנדה, דרום אפריקה, נורבגיה, שבדיה, פורטוגל, איסלנד, ארגנטינה ודנמרק. בני זוג ישראלים מאותו המין נישאים בחו"ל, בעיקר בקנדה ונרשמים בארץ. לא ברור לחלוטין למה לא להכליל נישואין כאלה גם כן בחוק העתידי.

מלבד חסרונות אלה המסמך הוא אחד הסיכומים התמציתיים והטובים בנושא ואני אמליץ עליו לכל זוג שאני עומד לחתנו כחומר רקע ללימוד לקראת הטקס. החיבור הזה מהווה אבן דרך חשובה מאין כמותה לכינון נישואין אזרחיים במדינת ישראל.

בנוסף מכון הרטמן, בשיתוף מציל"ה ערכו ערב דיון בנושא ואני מביא קטעי וידאו מתוך הערב הזה.

מה לא טוב בהצעת חוק נישואין אזרחיים של מרצ בכנסת ה-19?

השדולה לשוויון אזרחי ופלורליזם בראשות חה"כ ניצן הורביץ, יחד עם ח"כ מיכל רוזין (מרצ) וח"כ יעל גרמן (יש עתיד), קיימה את ישיבתה הראשונה ב 4.3.13, זה הפך כבר למסורת שהשדולה מתכנסת בכל פתיחת מושב. נכחו 24 חברי כנסת. הייתה שם כל סיעת מרצ. היו עשרה חברי כנסת מ"יש עתיד", הרבה מסיעת העבודה וגם מחד"ש ומהתנועה. מלבד חברי הכנסת השתתפו פעילים מארגונים שונים, נציגי התנועות היהודיות הפלורליסטיות וארגונים הפועלים בתחום דת ומדינה, אני ייצגתי את "טקסים". הגיעו גם זוגות שהציגו את סיפורם האישי, עולים ממדינות חבר העמים ובני זוג מאותו המין. וכבר נאמר שם שזהו מניין חברי הכנסת הגדול ביותר נאסף לטובת עניין נישואין אזרחיים, יותר מאשר המספר שהצביע אי פעם בעד הצעות חוק נישואין אזרחיים.

יחד עם זאת יש לומר שהצעות חוק ברוח דומה הוגשו כבר 16 פעמים, ללא שינוי משמעותי בתוכן החוק. שנים רבות חלפו מאז שהחוק הוגש בפעם הראשונה, תוכנו לא עודכן. וזה מזכיר מאד את הדרך בה סוללים כבישים בארץ. קודם סוללים ואחר כך הופכים מחדש כדי להוסיף נתיבים, תשתית ותאורה, ששכחו מלכתחילה.
החוק שמוצע על ידי חה"כ ניצן הורביץ מדבר על שני מסלולי נישואין, דתי ואזרחי. כלומר כביש דו נתיבי, במקום שבו כבר מזמן זה לא מתאים ונדרשים נתיבים אינספור. העולם היהודי שינה כבר מזמן את פניו. ישנן יהדויות שונות וזרמים שונים. על פי החוק המוצע, קהילות דתיות יוכלו לבחור את רשמי הנישואין שלהן, ואילו סתם יהודים חילוניים לא יוכלו לעשות זאת. אפשר יהיה להתחתן בטקס דתי, אך לא בטקס יהודי-חילוני, או ישראלי-תרבותי לפי בחירה, טקס שיוכר על ידי המדינה. החוק המוצע מדיר את הציבור היהודי-ישראלי-חילוני שרואה ביהדות את תרבותו וזהותו, ואינו מחשיבו כקהילה או כעדה דתית.

בשדולה עצמה קיבלתי רשות דיבור ואמרתי את רב הדברים שרציתי לשאת. רק חברת כנסת אחת הסכימה עימי וזו מרב מיכאלי. אני מביא את דברי וגם את דבריה (לצפייה בוידאו גיללו למטה).
התמליל המלא של דבריי:
"אין הצעה אחת שהוגשה עד היום לחוק נישואין אזרחים שעונה על ההגדרות של חופש דת וגם חופש מדת. היום אנו חיים בפשרה של מסלולים עוקפים. אבל, הבעיה אינה רק של ציבור מסוים, כמו מהגרים ממדינה מסוימת, אלא של כולם. 
אני מדבר בשמי ובשם אשתי לה אני נשוי מעל 12 שנה. בתעודות הזהות שלנו רשום רווק/ה, עם שני ילדים. אנחנו חיים כידועים בציבור. עשינו זאת מבחירה, משום שאנחנו רואים בעצמנו פסולי חיתון מבחינה מצפונית. מדינת ישראל אינה מאפשרת לנו להירשם כנשואים על פי אמונתנו ומצפוננו. למרות שהלכתית יכולנו להתחתן ברבנות, או להתחתן אזרחית בחו"ל. אני מדבר גם בשם כ-350 זוגות שאת קידושיהם סידרתי כרב חילוני, ועוד אלפי זוגות שהתחתנו באמצעות עורכות ועורכי טקסים של אתר טקסים אותו אני מנהל, חכ"ים, רבנים חילוניים, ואישי ציבור שייכים לקבוצה. 
יתירה מכך, אני מביא את קול הרוב הדומם, החילוני, שרוצה להתחתן על פי מצפונו ואמונתו היהודית.
מטרת השדולה והכנס הזה, לטעמי, לייצר לובי לחקיקת חוק שמבטא חופש אזרחי אמיתי, ואת זכותו של כל אדם להקים משפחה, להירשם כנשוי/אה, ואת הזכויות והחובות הנלוות לכך, ללא אפליה מכל סוג שהוא. החוק צריך להיות קצר ובהיר ומיוסד על כמה עיקרים:

1. האופי הטקסי של מסיבת החתונה אינו מעניינה של המדינה.
2. תפקידה של המדינה לרשום נישואין לצורך שמירה על כללי התקשרות בסיסיים בין בני אדם בבואם ליצור משפחה. לצורך כך, קיימים חוקים נוספים (למשל, "חוק גיל הנישואין" תש"י – 1950, "איסור ריבוי נישואין" בחוק העונשין, סעיפים 175- 183:).
3. אדם יוכל לבחור את הדרך להינשא ואת הדרך להתיר את הנישואין, ללא שום הגבלה, בצורה אזרחית, תרבותית או דתית.
4. החוק צריך לשקף את הרצון להפריד את הדת מהמדינה. 
5. על מנת ליצור הליך אחיד, הסמכות לרישום נישואין צריכה להיות אחת, ולא מחולקת בין משרדים, ו/או רשויות אחרות. הסמכות למנות רשמי נישואין היא אזרחית ולא דתית. 
6. החוק המוצע צריך להחליף את חוק נישואין וגירושין הקיים.
7. יש לבטל את החוק דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, חוק מנדטורי ממקור עותומאני. הקובע, את סמכותם של בתי דין דתיים לדון בענייני מעמד אישי. בחוק נכתב כי כל ענייני המצב האישי מסורים לבתי הדין של "העדות הדתיות". ענייני מצב אישי, כלומר, נישואין או גיטין, מזונות, ועוד.  לבתי הדין הדתיים יש, אם כן, סמכות לדון רק במקרים שבהם האדם מסווג על-פי עדה דתית מוכרת בחוק: יהודים, נוצרים, מוסלמים או דרוזים. אם אדם אינו בן עדה דתית – הרי הוא "חסר סיווג דת" במרשם האוכלוסין.

טעות תהיה לחוקק חוק נישואין אזרחיים מתוך עוולה, שהרי אנחנו חיים כבר בעוולה ולמה ליצור עוד אחת? וכבר לימדוני סבתותיי שאין מתקנים עוולה ביצירת עוולה אחרת. עוולה תהיה אילו המדינה תקים מרשמים שונים לרישום אוכלוסיות שונות, כמו למשל מרשם הזוגיות ל"חסרי דת" הקיים, שהוא עניין גזעני במהותו בו אנשים נאלצים להישבע בשקר שאינם יהודים. עוולה נוספת תהיה אילו המדינה תייסד שני מסלולים לשתי אוכלוסיות: היהודית והחילונית, כאילו החילוניים אינם יהודים. הפתרון האמיתי צריך להיות שהמדינה תמנה רשמי נישואין בצורה חופשית, לאחר קביעת קריטריונים בסיסיים, רשמים אלו יהיו שייכים לכל זרם תרבותי. יהיה זה יהודי-חילוני, חרדי, רפורמי, קונסרבטיבי, ישראלי, מוסלמי, נוצרי, אזרחי וכן הלאה. 
במידה ואי אפשר, פוליטית, לחוקק חוק כזה עדיף להשאיר את המצב הקיים על כנו, זה הרבה יותר טוב מאשר למסד חוק שיקבור את היכולת להינשא בצורה חופשית לעד".

טובה למילואים אבל לא לחתונה

נכון שאין זו הבעיה הבוערת ביותר בחברה הישראלית, אבל זו אחת הבעיות ששנותיה כשנות המדינה, לפחות. הממשלה שתוקם תדרש לפתרונה. לפי ההצהרות של חלק גדול מהמפלגות שירכיבו אותה. גם "יש עתיד", גם "ישראל ביתנו" וגם "קדימה", מחויבות במצען לנישואין אזרחיים. בתגובה לסטטוס שכתבתי לפני כשנה על הקיר של יאיר לפיד בפייסבוק, הוא ענה לי שצריך חוק "אמיתי" של נישואין אזרחיים. הסיכוי שזה יעבור הוא קלוש ביותר, משום שיש סעיפים כבדים יותר עליהם צריך להתעקש, כמו שוויון בנטל, או מציאת התשובה ל"איפה הכסף"... אבל אם החוק יעבור בנוסחו האזרחי אין ספק שזה יהיה אחד ההישגים הגדולים ביותר שלו. הסיבה לכך היא שזהו תקדים שיכול להוביל להפרדת הדת מהמדינה.

הנה ראיון שממחיש את הבעייתיות של חלק גדול מהציבור הישראלי, בין אם ריטה מרגוליס מייצגת את אלו שאינם מוכרים כיהודים על ידי הרבנות הראשית בין אם אלה שמצפונית לא מוכנים להתחתן באמצעות הרבנות. כל הכבוד לריטה שמעלה את העניין למודעות.

נגד העתירה להרחבת חוק ברית הזוגיות (שאינו נישואין אזרחיים)

תשע עמותות הגישו (2.10.2011) עתירה לבג"צ כנגד הממשלה בבקשה להסדיר נישואין עבור "חסרי דת". אני מתנגד להגשת העתירה וכבר כתבתי על כך כאן. הסיבה להתנגדות שלי רשומה בעתירה עצמה בתחילתה, בבקשה מן המדינה להפעיל "מנגנון רישום נישואין לשם הקמתה של רשות רישום אזרחית עבור עבור בני זוג שאחד מהם לפחות הינו חסר סיווג דתי או אינו מוכר כיהודי על ידי הרבנות הראשית או שבני הזוג הינם בני דתות שונות".

לא מדובר בנישואין

כל הכותרות בתקשורת מדווחות על "עתירה לנישואין אזרחיים", אבל גם 38 עמודי העתירה לא יכולים להסתיר שמדובר בעצם בהנהגתה של מה שמכונה בעתירה: "רשות רישום אזרחית". למרבה הפלא רשות כזו כבר קיימת במשרד המשפטים תחת הכותרת – 'רשם הזוגיות', רשות שהוקמה בעקבות חקיקת חוק "ברית הזוגיות לחסרי דת" ב-2010. למה לעתור להקים משהו שכבר קיים ממילא? הלוואי שאתבדה, אבל אילו העתירה תתקבל, בג"צ יורה להרחיב אותה לבני זוג שאחד מהם, לא רק שניהם "חסר דת". כלומר, חזונו הראשוני של מציע חוק ברית הזוגיות חה"כ דוד רותם מ"ישראל ביתנו" יוגשם במלואו. מלכתחילה רצתה מפלגת "ישראל ביתנו" להגיש את חוק ברית הזוגיות תחת מסווה של חוק נישואין אזרחיים. ואולם, בגלל התנגדות המפלגות החרדיות, התקבלה הפשרה הרקובה של החוק הנוכחי. ההגיון של מציעו היה שיהיו כאלה שיעשו בשבילו את העבודה, ירוצו לבג"צ ויבקשו להרחיבו. עדות לכך ניתן למצוא בבלוג של שחר אילן עיתונאי "הארץ" לשעבר, וסגן יו"ר עמותת חידו"ש היום, בו הוא כתב, תחת הכותרת: "החוק שאין שום דבר חיובי לומר עליו", את הדברים הבאים: "רותם הזכיר לי שאמרתי שברגע שהחוק יעבור כל מי שלא יכלל בו ירוץ לבג"ץ ויבקש להחיל את ברית הזוגיות גם עליו, כי ההגבלה של ברית הזוגיות לחסרי דת בלבד מנוגדת לעקרון השוויון. צודק. אמרתי. השאלה היא אם לבג"ץ הלא כל כך אמיץ של ימינו יהיה אומץ והשאלה היא אם בג"ץ יכול להרשות לעצמו".

חוקים גזעניים בתמיכת השמאל

זוג יהודים המוגדרים כ"חסרי דת", שאני משיא בקרוב בטקס יהודי חילוני, אמרו שהם שמעו על חוק ברית הזוגיות, אבל הם מעדיפים להתחתן בנישואין אזרחיים בקפריסין. כי הם מבינים שאלו לא נישואין אמתיים, שהם מקבלים רק "תעודת זוגיות", לה הם ימתינו שנה וחצי, ובנוסף צריכים להצהיר שהם לא יהודים כדי שהרבנות תאשר. בעתירה הנוכחית מציעים בעצם שיחוקק חוק בו ייחסך קצת נייר: אין צורך ששני בני הזוג יצהירו שהם "לא יהודים" אלא רק אחד מהם...

אסור לטעמי לחוקק חוקים עבור אנשים ספציפיים או עבור אוכלוסיות מיוחדות, ודאי שלא חוקים המסדירים זכויות אוניברסאליות כמו הזכות לחיות יחד ולהקים משפחה. חוק נישואין אזרחי צריך להיות שוויוני ללא קשר למוצאך, אמונותיך או מינך. כל אדם זכאי לבוא בברית הנישואין עם אדם אחר מתוך בחירה. תפקיד המדינה הוא לרשום את בחירתו ולהעניק לו את זכויותיו, ותו לא. יתירה מכך, אין שום צורך ברשות רישום נפרדת לרישום נישואין ואין צורך במסלולי נישואין, כל אחד יבחר לעצמו את רשם הנישואין שלו: אורתודוכסי, חילוני, רפורמי, מסורתי או חסר שיוך. צריך להנהיג רישום נישואין שווה לכל תושבי המדינה שייוסד על עקרונות דמוקרטיים.

מצב אבסורדי הוא שעמותות שחלקן נתמכות על ידי הקרן החדשה, עמותות שמאל, פלוראליסטיות משתפות פעולה עם "ישראל ביתנו" ועם חוקים גזעניים, במקום לפעול למען חוק נישואין אזרחיים אמיתי.

המצב הקיים עדיף

בודדים הזוגות שנרשמו עד היום לזוגיות במשרד המשפטים וחוק "ברית הזוגיות לחסרי דת" הקיים הופך להיות "אות מתה" בספר החוקים ממילא, למה לעורר מתים מרבצם? היום במדינת ישראל יש מסלולים עוקפי רבנות, כמו נישואין אזרחיים בחו"ל המאפשרים רישום נישואין אמיתי במרשם האוכלוסין, או, חיים יחד כידועים בציבור והכרה בזכויות "בן/ת הזוג שאינו רשום/ה כנשוי". המספר, הן של נישואין אזרחיים, והן של זוגות החיים כידועים בציבור, עולה בהתמדה ב-20 השנים האחרונות. למה אם כן להנציח בחוק מצב אבסורדי שכזה? התשובה היא פוליטית, מטרת העמותות באמצעות העתירה היא "סדק בחומת האורתודוקסיה". אבל לא מדובר פה בפשרה שתוביל אולי בעתיד למשהו טוב יותר, אלא להנצחה של מצב גרוע שבו יש ויתור על מוסד הנישואין והכרה בכך שנישואין אמיתיים יכולים להיות רק ברבנות, אלו שלא ירצו או לא יוכלו להתחתן ברבנות יזכו רק בהכרה כבני זוג.

גם אם הצפי של מגישי העמותה שבג"צ לא יתערב, הרי שהעתירה ותשובת הבג"צ ייכנס לרשומות ויהפכו לחומרי התייחסות  ולימוד לבתי משפט, לחוגי המשפטים, לתלמידי בתי ספר ולכל המעוניין. תוכן העתירה מצוין המסקנות שלה שגויות ומטעות, לזה אנו רוצים לחנך?

נחוץ חינוך לחופש בנישואין

אם חוק ברית הזוגיות הרחב יתקבל לא תוכל אף קואליציה בעתיד לחוקק חוק נישואין אזרחי הטענה כנגד תהיה שחוק כזה כבר קיים, למרות שלמעשה לא מדובר בנישואין אזרחיים. מה שנחוץ במערכת הפוליטית אלו מחוקקים אמיצים שיבטלו את חוק ברית הזוגיות לחסרי דת לאלתר, כמו שבוטל החוק נגד קיום משכב זכר ב-1988. ויציעו חוק נישואין אזרחיים, כחלק מהפרדת הדת מהמדינה, שבו לכל זוג תינתן האפשרות לבחור את הטקס שלו ולרשום אותו כרצונו, ללא רשות רישום מיוחדת, או "מסלולי נישואין" מיוחדים.

הפעילות האמתית של ארגוני חופש הבחירה בנישואין צריכים להיות במישור החינוכי ובהגברת המודעות לסוגים השונים של אפשרויות לטקסי נישואין שלא ברבנות. פעולות כאלו יובילו למרבה האבסורד דווקא לחיזוק המעמד של הדת והאורתודוקסיה, אבל גם לחופש בחירה אמיתי בנישואין.

דליה נוימן: "ברית הזוגיות לחסרי דת זה דרדעלה, אני התחתנתי עם רב חילוני".

דליה התראיינה בעקבות המאמר שלה ב Ynet, בתכנית הבקר של אברי גלעד. גם אני מוזכר.

מאמר של דליה נוימן ב Ynet

צילום באדיבות דליה ורונן

דליה נוימן שבזמנו חיתנתי בטקס יהודי חילוני בנווה צדק, ראו הפוסט שכתבתי על החתונה ב 2006, פרסמה היום מאמר נגד ברית הזוגיות. לדליה היום שני ילדים והשלישי בדרך, והיא חיה עם בן זוגה, רונן כידועים בציבור. לקריאת המאמר ב Ynet ליחצו כאן.

"ברית הזוגיות לחסרי דת" נכנס לתוקף, האם להגיש בג"צ?

תמונה באדיבות יוליה ואלכס

חוק "ברית הזוגיות לחסרי דת" נכנס לתוקף. (על התרמית בבסיס החוק כבר רשמתי פוסט, אפשר לראות קטעים מדיוני ועדת החוקה בדיון על החוק).
משרד המשפטים מינה רשם למרשם הזוגית: עו"ד יוסי הירשלר. כמו כן, פורסמו טפסי הגשת בקשה לרישום כזוג. אחד הדברים המדהימים שרשומים בתצהיר הזוג, שמצורף לבקשה הוא בסעיף 4: "איש מאתנו אינו יהודי, מוסלמי, דרוזי או בן עדה נוצרית כמשמעותה בסימן 54 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922- 1947", כלומר, גם אם בני הזוג רואים את עצמם כיהודים, הוא אולי לחם בלבנון או בעזה, היא אולי שירתה בצבא, הם בעצם צריכים להצהיר על עצמם שהם אינם יהודים על מנת לקבל את זכויותיהם.
זוהי זוגיות שמוכרת על ידי מדינת ישראל בלבד ולא תוכר על ידי אף מדינה אחרת בעולם.
חוק שאפילו מציעו, חבר הכנסת דוד רותם אמר בפרוש שהוא אינו טוב.

האם להגיש בג"צ?

האינסטינקט הבסיסי של ארגוני זכויות האדם, ארגוני היהדות הפלוראליסטית, חופש הבחירה בנישואין וארגוני השמאל, הוא להגיש בג"צ נגד חוק מפלה וגרוע שכזה. אין ספק שבג"צ, מתוך עקרון השוויון, צריך לפסול את החוק, או להחזירו לכנסת על מנת להרחיב את תחולתו על כלל האוכלוסייה, כלומר שכל זוג שירצה בכך יוכל להירשם לזוגיות. אך אליה וקוץ בה - אם תורחב תחולת חוק ברית הזוגיות לכולם, יהיה זה דבר גרוע לא פחות, ואולי יותר. משום שגם חוק ברית הזוגיות "הגדול" הוא פגיעה בזכויות והונאה של הציבור.

מדוע לא להגיש בג"צ?

מלכתחילה רצתה מפלגת "ישראל ביתנו" להגיש את חוק ברית הזוגיות השווה לכולם תחת מסווה של חוק נישואין אזרחיים. ואולם, בגלל התנגדות המפלגות החרדיות, התקבלה הפשרה הרקובה של החוק הנוכחי. ההגיון של מציעו, ח"כ דוד רותם היה שזה פותח סדק בחומת האורתודוקסיה, ואז יהיו כאלה שיעשו בשבילו את העבודה, ירוצו לבג"צ ויבקשו מהכנסת להחיל את עקרון השוויון. עדות לכך ניתן למצוא בבלוג של שחר אילן עיתונאי הארץ לשעבר, וסגן יו"ר עמות חידו"ש היום, בו הוא כתב, תחת הכותרת: "החוק שאין שום דבר חיובי לומר עליו", את הדברים הבאים: "רותם העלה עוד אפשרות לגורל החוק שאותה לא חשף אלא הסתפק בניסוח המסתורי "מה ששחר אילן אמר לי לפני הישיבה". הרגשתי חשוב וזה היה כיף, אבל לא הצלחתי להיזכר מה אמרתי לו לפני הישיבה. אחרי הישיבה בקשתי תזכורת. רותם הזכיר לי שאמרתי שברגע שהחוק יעבור כל מי שלא יכלל בו ירוץ לבג"ץ ויבקש להחיל את ברית הזוגיות גם עליו, כי ההגבלה של ברית הזוגיות לחסרי דת בלבד מנוגדת לעקרון השוויון. צודק. אמרתי. השאלה היא אם לבג"ץ הלא כל כך אמיץ של ימינו יהיה אומץ והשאלה היא אם בג"ץ יכול להרשות לעצמו".

מה לעשות?

מי שירצה לשתף פעולה עם תכניתה של "ישראל ביתנו" יגיש בג"צ. אם יש תקדימים לכך שבג"צ הורה לכנסת להרחיב תחולה של חוק בשל היותו לא שיוויוני, או תקדימים דומים. הרי שחוק ברית הזוגיות "הגדול" יעבור, ואז ייקבר הרעיון של חוק נישואין אזרחיים סופית. הרעיון האומר שכל אדם זכאי להינשא לבן זוג לפי בחירתו ללא קשר לעדה הדתית שלו, למינו או למוצאו, כמו בכל מדינה דמוקרטית מתוקנת. אם בעתיד ירצו להעביר חוק כזה הרי יאמרו ל'מלעיזים' - "כבר יש נישואין אזרחיים, זו ברית הזוגיות שליברמן ברוב טובו חנן אותנו"...
החוק "לחסרי דת" הקיים ממילא ישרת מיעוט שבמיעוט. שהרי אין כמעט זוגות ששניהם חסרי דת. ולכן יש לחנך גם את מעט הזוגות האלה לא להשתמש בשירותיו של מרשם הזוגיות, עליהם להעדיף להיות רשומים כנשואים, באמצעות נישואי חו"ל, ולא כ"בני זוג". אסור שיהפכו לחלק ממעמד נחות של זוגות "לא יהודיים", טמאים. "נשוי/אה" הוא סטטוס חוקי ומוכר במדינת ישראל, ובכל העולם.
לכן, לטעמי, אסור להגיש בג"צ. יש להפוך את החוק לאות מתה בספר החוקים. לחכות לקואליציה שבה תהיה האופציה הפוליטית לבטל את החוק המתועב הזה, ולחוקק חוק נישואין אזרחיים ראוי לכל אזרחי מדינת ישראל.

חוק נישואין אזרחיים חדש לישראל

חוק נישואין וגירושין הקיים, מסמיך את הרבנות הראשית ואת רבניה כרשמי נישואין של "מרצ", "העבודה", ועוד) ושל ברית הזוגיות שהחלה כיוזמה של "שינוי", והפכה להיות חוק "ברית הזוגיות לחסרי דת" של "ישראל ביתנו". אף הצעה אינה מבטאת לדעתי את הראוי שיהיה במדינה דמוקרטית וכל ההצעות הן סוג של פשרה. לכן צריך להציע הצעה חדשה שתאפשר מצד אחד ליחיד לבחור את הדרך בה הוא רוצה להינשא, ומהצד האחר חופש לכל הזרמים הדתיים והתרבותיים לבטא את אמונותיהם.
יהודים במדינת ישראל. הדבר יצר שורה של מסלולים עוקפי רבנות – נישואין אזרחיים בחו"ל ו"ידועים בציבור", חיים יחד ללא רישום הנישואין. על מנת להסדיר את העניין הציעו מפלגות וחברי כנסת רבים הצעות חוק של נישואין אזרחיים (
הנחות הבסיס
1. האופי הטקסי של מסיבת החתונה אינו מעניינה של המדינה.
2. תפקידה של המדינה לרשום נישואין לצורך שמירה על כללי התקשרות בסיסיים בין בני אדם בבואם ליצור משפחה. לצורך כך קיימים חוקים נוספים (למשל, "חוק גיל הנישואין" תש"י – 1950, חוק העונשין, סעיפים 175- 183: "איסור ריבוי נישואין").
3. זכותו של כל אדם לקבל את הסטטוס החוקי של נשוי/אה, ואת הזכויות והחובות, ללא אפליה מכל סוג שהוא, כולל מניעת אפליה של בני זוג מאותו המין.
4. אדם יוכל לבחור את הדרך להינשא ולהתיר את הנישואין ללא שום הגבלה, בצורה אזרחית, תרבותית או דתית.
5. החוק צריך לשקף את הרצון להפריד את הדת מהמדינה.
6. על מנת ליצור הליך אחיד, הסמכות לרישום נישואין צריכה להיות אחת ולא מחולקת בין משרדים, ו/או רשויות אחרות. כדאי שהסמכות שתהיה במשרד המשפטים. ודאי שלא במשרד הדתות, משום שהסמכות למנות רשמי נישואין היא אזרחית ולא דתית.
7. החוק צריך להיות פשוט, קצר ובהיר.
8. החוק המוצע צריך להחליף את חוק נישואין וגירושין הקיים.
9. יש לבטל את חוק "דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922". חוק המבטא תפיסה מנדטורית שמקורה עותומאני. החוק קובע בין היתר את סמכותם של בתי דין דתיים לדון בענייני מעמד אישי ומפרט מהם עניינים אלה ומהן סמכויות בתי הדין הדתיים השונים. בימי האימפריה העותומאנית, נמסר השיפוט בענייני המעמד האישי בידי ה"עדות הדתיות". המנדט הבריטי אימץ את השיטה, והחוק הישראלי המשיך אותה. בחוק נכתב כי כל ענייני המצב האישי מסורים לבתי הדין של "העדות הדתיות". לצורך הוראות אלה, ענייני מצב אישי פירושם תביעות בענין נישואין או גטין, מזונות, ועוד.לבתי הדין הדתיים יש אם כן סמכות לדון רק במקרים בהם האדם מסווג על פי עדה דתית מוכרת בחוק: יהודים, נוצרים מוסלמים או דרוזים. אם אדם אינו בן עדה דתית – הרי הוא "חסר סיווג דת" במרשם האוכלוסין.
הבעיה הפוליטית
הצעות החוק של ברית הזוגיות , לגרסאותיהן השונות, הן גרועות ומפלות.
גם בהצעות החוק הקיימות היום של נישואין אזרחיים נמצאת מילת הקסם "מסלולים", כל אחד בוחר את המסלול המתאים לו. אפילו בהצעת החוק מרחיקת הלכת של "מרצ", שהונחה על שולחנה של הכנסת ה 18, ב-2009 מוצע כי "נישואין ייערכו בישראל באחד משני טקסים אלה, על פי בחירת בני הזוג הנישאים: (1) טקס דתי, על פי הדין האישי החל על הנישואין (להלן – נישואין דתיים); (2) בטקס אזרחי, על פי הוראות חוק זה (להלן – נישואין אזרחיים)". גם הצעת החוק הזו אינה מכירה באפשרות לבטא את היותך יהודי תרבותי, או יהודי חילוני הומניסטי באחד הצמתים החשובים ביותר בחייך – הקמת המשפחה. ההצעה הזו אומרת, אם אתה חילוני, אתה שווה חותמת של בית המשפט. רק נישואין דתיים הם יהודיים.
ארגוני "הבחירה החופשית בנישואין" שחרטו על דגלם את סיסמת החופש הזו מתנגדים למסלול אחיד אזרחי, "מטעמים של פשרה בין הארגונים ומסיבות פרקטיות שלא לזעזע את המערכת". אבל מוכנים שהזרם ההומניסטי החילוני יירשם כ"עדה דתית" ובלבד שלא לערער על הקיים.
הפשרה היא בעייתית. ממילא אף מפלגה דתית וחרדית לא מקבלות פשרות. חוק מתקבל תמיד באמצעות מאבקים ויחסי כוחות בבית המחוקקים. גם חוק ברית הזוגיות הינו פשרה פוליטית ותשובה לצרכים שעלו ממחוזות הבחירה של מפלגות ואפילו חוק כזה שרבות ממפלגות הקואליציה מסכימות עליו עבר בקושי ועדיין לא מיושם.
ואולם, על מנת לחנך את הציבור על ארגוני "חופש הבחירה" להציע הצעה שאינה מבוססת על פשרה, אלא על הראוי – על חופש בחירה אמיתי. החוק צריך לבטא את האידיאלים הראויים לחיות לאורם. 

מה צריך להיות חוק נישואין אזרחיים הראוי במדינת ישראל?

החוק צריך לאפשר מסלול אחיד, אוניברסאלי לכולם והוא המסלול של רישום נישואין וגירושין בצורה אזרחית. הטקס יכול להיות דתי, תרבותי, אזרחי, חילוני או אחר, לפי בחירת הזוג. משרד המשפטים ימנה רשמי נישואין מכל הזרמים, העדות והקבוצות שיעמדו בקריטריונים שיקבעו מראש. זה החוק היחיד שיכול לבטא חופש בחירה אמיתי בנישואין.

דיון בועדת חוקה - ברית הזוגיות לחסרי דת

ועדת חוקה החליטה לדחות את ההחלטה על "ברית הזוגיות לחסרי דת". ואולם הדחיה היא זמנית בלבד, לעשרה ימים. הצעת החוק כנראה תעבור. המשמעות היא שיש להמשיך והלחם נגדה הצעת החוק הזאת בכל הכלים האפשריים. ראו ראשית את המאמרים שהעלינו בווינט: "ברית הדפוקים", ביום הדיון בועדה, ואת המאמר שלי שהתפרסם ב"יהדות חופשית" יחד עם עמדת הארגונים לבחירה חופשית בנישואין.

כשרות לציבור אני מביא חלק מהעמדות שעלו לדיון בועדה, בוידאו.

הצעת חוק ברית הזוגיות לחסרי דת התשס"ט 2009

אני מצרף לעיונכם את הצעת החוק "ברית הזוגיות לחסרי דת התשס"ט 2009". ההצעה אמורה לעלות לדיון בועדת החוקה של הכנסת כנראה באוקטובר הקרוב. להורדת ההצעה במסמך אקרובט רידר ליחצו כאן. כבר ממבט ראשון אפשר לראות את הבעייתיות - זו הצעה של 16 עמודים, מלאה בדברי הסבר. אם זו הייתה הצעה טובה וצודקת לא היה צריך הסברים כל כך ארוכים ומנומקים. את דעתי על הנושא כבר כתבתי ראו כאן וכאן.

גליון חדש ל"יהדות חופשית", מספר 30 ספטמבר 2009

הפעם בגליון: מאמר מערכת על הסכנה לחופש מדת בירושלים, וראיון עם טדי קולק מ-1984 הרלוונטי גם היום על רקע המהומות והמתיחות בין דתיים לחילוניים בירושלים בעת האחרונה. חלקו העיקרי של הגיליון מוקדש למושב מיוחד שנערך בקונגרס העולמי למדעי היהדות באוניברסיטה העברית שכותרתו: "תרומתו של חיים כהן ז"ל להומניזם ביהדות", בגיליון תמצאו את ההרצאות של פרופסור יהודה באואר, פרופסור יעקב מלכין, מיכל זמורה-כהן ועו"ד עמרי קאופמן. באותו נושא יש בגיליון המשך של הראיון המרתק עם חיים כהן ז"ל: "יהדות, הומניזם ודת". מדור מיוחד מוקדש להצעת חוק "ברית הזוגיות לחסרי דת" שם יש מאמר ביקורת שלי וגם עמדת הארגונים לבחירה חופשית בנישואין שנשלחה לועדת שרים לענייני חקיקה ופורסמה כהודעה לעיתונות. אני ממליץ לעיין.