יום שישי, 25 באוגוסט 2006

החילוניים כזרם ביהדות מכה שנית


כפי שהבטחתי בפוסט קודם, יאיר שלג כתב מאמר נוסף ב"הארץ", בסדרה והפעם בנושא רבנות חילונית. (לשרותכם לינק לריכוז הכתבות). לכבוד הכתבה השמינית, הגיע הזמן לעשות סיכום ביניים קצר.
יאיר שלג, מצביע על תופעה חדשה של תחילת התגבשות המודעות של החילוניות כזרם. אין ספק שפרסום סדרת הכתבות מספקת גושפנקא מכובדת לקיומו כזרם. כעיתונאי דתי וכאדם משכיל עם ראייה נרחבת ותפיסה פתוחה, הוא אינו מפחד להסתכל על המציאות ולקרוא לילד בשמו: לחילוניים, כביכול, יש קיום עצמאי כזרם ביהדות.
יחד עם זאת, לאחר עיון מעמיק בסדרת הכתבות, אין ספק שיאיר שלג אינו יכול להשתחרר מהרקע הדתי שלו, ולכן יהדות חילונית בעיניו היא סדרה של מחוות דתיות עם גוון אקזוטי. כלומר, חילוניות שחזרה בתשובה חלקית. אנשים שהחליפו את העולם הדתי האורתודוכסי בעולם דתי מסוג אחר, מתקדם יותר. רפורמים, קונסרבטיביים או דתיים בלי כיפה ובלי השתייכות לאף זרם אחר.
כך למשל, כתבה אחת עוסקת בקהילות תפילה וקבלות שבת כתופעה חילונית מובהקת, ובכתבה דומה עוסקים בחילוניים שהולכים לתנועות דתיות לא אורתודוקסיות. אחד ממייסדי בתי התפילה האלה מצוטט באומרו: "... מישהו אמר לי: 'בעצם, אתם רפורמים'. אז נכון שבאופן מעשי יש המון דמיון, אבל חשוב לנו שלא להיות מחויבים לשום תנועה או ממסד שיכתיבו איזשהו קו אידיאולוגי או נוסח תפילה". כתבה אחרת עוסקת בחינוך יהודי בבתי ספר ממלכתיים כחינוך למצוות לייט, בדמות תכנית תל"י (תגבור לימודי יהדות – שמקורה קונסרבטיבי). המאפיין החילוני המובהק של תכנית זו הוא קהל היעד שלה – אוכלוסיית התלמידים החילונית. בכתבה על בתי מדרש חילוניים, כל הדוגמאות, מלבד אחת, מדברות על בתי מדרש משותפים לדתיים וחילוניים, ולא חילוניים במובהק. בכתבה אחרת מדווח על חילוניים שמוצאים עוגן בהלכה (?!) ויש שם ראיון ארוך עם אחד מה"חילוניים" המובהקים, הרב יובל שרלו, שהמאפיין החילוני היחידי של ההלכה שלו הוא שחילוניים פונים אליו. עיקרה של הכתבה על רבנות חילונית מדבר על "תהודה" - גוף שאינו מסמיך לרבנות חילונית וודאי שאינו חילוני מובהק, אלא גוף שמגדיר את עצמו דתי-חילוני, ובראשו עומדים גם אנשים דתיים ושומרי מצוות (רק שהחלק הזה לא הובלט משום מה). בכתבה על טקסי חיים חילוניים, כמובן אי אפשר היה בלי להתייחס בסופה לעמותה אורתודוכסית שמעודדת חילוניים לטקסי חיים דתיים. בכתבה העוסקת במדרשה באורנים ובנסיון לייסד הלכה חדשה, חסרה בה רק שאלת יסוד אחת: מהו סולם ערכים המוביל ולפי מה מייסדים הלכה חדשה זו? על כך היה ניתן ללמוד אולי ממה שנאמר בסוף על ידי אחד המרואיינים: "אני רוצה 'כור היתוך' חדש, שבו הדתיים והחילונים יחד יוצרים הלכה חדשה".
באופן כללי ניתן לאמר שלמרות היומרה בכותרת, לחילוניות אצל יאיר שלג אין קיום עצמאי משלה במסגרת היהדות. למעשה, כפי שמצטייר מהכתבות, החילוניות היהודית חייבת את העולם הדתי על מנת להישען עליו. בסופו של דבר, עבור שלג, יהדות היא מצוות, תפילות לאלוהים, הלכה דתית, רבנים, סמכות, ממסד. יש התעלמות כמעט מוחלטת מהחילוניים שעבורם ההלכה היא מקור השראה ולא מקור סמכות. אלו שעבורם האימרה "עשה לך רב" אין משמעותה ללכת לרב אורתודוכסי, או לשלוח את הילדים ללמוד מצוות, ואפילו לא להיות כמו הרפורמים רק בלי השתייכות תנועתית. אלו שעבורם היהדות היא תרבותם ולא סט של מצוות מעשיות. אלו שמגדירים עצמם כיהודים חילוניים הומניסטיים. אלו שעבורם האמונה העיקרית היא באדם ובערכים הומניסטיים.
יאיר שלג בחר והבליט את אותם האנשים והגופים שמתאימים לתפיסת העולם שלו ולהשקפתו, אבל חשוב להביו שהחילוניות כזרם אינה תופעה חדשה, אלא תופעה מתחדשת. הראשונים לייסד קהילות יהודיות חילוניות בישראל היו הקיבוצים והמושבים. הניסיון הזה לא עלה כמצופה, אבל הוא הניח את התשתית עליה ממנה יכולה המהפכה התרבותית של הזרם החילוני לשאוב את השראתה ולכן חסרה כתבה חשובה בסדרה – על התנועה ההתיישבותית ועל האבות המייסדים, על הניסיונות המרתקים שלהם ביצירת תרבות יהודית חילונית חדשה בישראל.

יום חמישי, 24 באוגוסט 2006

מהם נישואין בין תרבותיים

אלו נישואין בין אנשים מתרבויות שונות. אדם הרואה עצמו כבן התרבות היהודית מחליט לקשור את גורלו ולחיות את חייו עם אדם שאינו בן התרבות היהודית. מאחר והעקרון החשוב ביותר שלנו הוא האמונה כי האדם במרכז, לא ניתן לפסול את האפשרות של אדם לבחור בחירה חופשית את בן זוגו גם אם אין זהותו יהודית. נישואין בין תרבותיים אינם נישואין בין דתיים משום שאינם מצויים במסגרת דתית. אינני מכנה אותם נישואי תערובת משום שהמונח הוא שלילי ורומז על המונח ההלכתי החמור "ערב רב".
מהו ערב רב? בספר שמות כתוב שכשבני ישראל יצאו ממצרים: "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד" (שמות פרק יב, ל"ח) רש"י מפרש ערב רב כתערובות אומות של גרים. ואבן עזרא מפרש שאלו מצרים שנוספו לבני ישראל, והם בעצם "האספסוף שנאספו עליהם". וזאת בהתבסס על הפסוק: "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר" (במדבר י"א, ד'). על פי חז"ל ערב רב הם שגרמו לחטא העגל וחטאים אחרים: "הם עשו את העגל, והיו מונין להן ואומרין להן אלה אלהיך ישראל" (ויקרא רבה פרשה כ"ז). בספר הזוהר יש 100 איזכורים ישירים למונח ערב רב ועיקרם הוא שנשמות ערב רב מעורבות בתוך בני ישראל עד היום וגורמות לחטאים. כחלק מתהליך הגאולה יש להפריד את בעלי נשמות אלו מבני ישראל. המושג "חשש תערובת" אצל ספק יהודים הוא חמור מאד ורק גיור כהלכה יכול להכשירם. המונח ערב רב אינו יכול להיות רלוונטי יותר ליהודי חילוני, וחייבים להיות מודעים לאפשרות שבן או בת ישראל כשרים פוגשים בן זוג ממחוזות אחרים, מרגע שמכירים באפשרות הזו, הרי שיש להתמודד עימה.
המשמעות של נישואין בין תרבותיים היא שאין זהותו של בן זוג אחד שוללת את זהות בן הזוג השני. גם בנישואין במסגרת אותה תרבות, לא מומלץ כחלק מהיחסים הזוגיים, לכפות את אמונותיך על בן הזוג ודאי שלא מומלץ לעשות כן בסיטואציה בין-תרבותית. יתירה מכך, אין היום אפשרות לעקור זהויות ולהמירן באחרות באופן מוחלט משום שהזהות אינה דבר קשיח אלא דינמי, נזיל וחמקמק. גם אם אחד מבני הזוג יסכים לכאורה לוותר על זהותו, אין הדבר אומר שהיא נמחקה לחלוטין וודאי ששלילת הזהות אינה מתכון וערובה לאושר אישי וזוגי.
יש שיכנו את הנישואין הבין תרבותיים - התבוללות. המושג התבוללות הוא מושג שלילי בשימושו היומיומי, ואולם אני מתייחס אליו במשמעו החיובי, כפי שכתב יהושע סובול: "בלי הטמעה ובלי התבוללות במובן האירוטי החיובי של המילים הללו, אין חיים של ממש לא לתרבות ולא ליצירה. רק מי שאיננו בטוח בזהותו ובעוצמתו של תרבותו פוחד מפני הטמעה והתבוללות, ומפתח עמדה תבוסתנית של בדלנות". (בתוך "ארץ אחרת – על ישראליות ויהדות", גיליון 14, ינואר-פברואר 2003, ע' 64).
הגם שהתבוללות והטמעה של תרבויות שונות בתוך התרבות היהודית היא חלק חשוב בתפיסה של היהדות כתרבות, יש להתייחס גם אל החיבור ברמת המיקרו, בין שני אנשים. נישואין מעין אלו הם יצירה תרבותית של משפחה חדשה שמטמיעה שתי תרבויות במינונים כאלה ואחרים בחיים המשותפים. אין ספק שזוגיות כזו עלולה להיות רצופה במשברים ואולם ברגע שמודעים לאפשרויות ההטמעה ההדדית של התרבויות, כמו גם למגבלות, ובמידה ויש רצון טוב ונכונות לויתורים ופשרות משני הצדדים יכולה זוגיות כזו להצליח. טקס הנישואין הבין תרבותי מאפשר להביא אל הטקס היהודי החילוני את קולותיהם של שני בני הזוג, את התרבויות המשתתפות. לעיתים יבקשו בני הזוג להוסיף עורך טקס מתרבות אחרת ולערוך טקס משותף.

יום שבת, 5 באוגוסט 2006

מלחמת החופש הגדול

האשליה שנוכל להביס את חיזבאללה באמצעות כמה התקפות אוויריות, נגוזה. האשליה שנוכל לאלץ את לבנון לטפל בארגון טרור הפועל משטחה, נגוזה גם כן. כעת, התקווה היחידה שנותרה היא הקהילה הבינלאומית שאמורה לסייע בהשתלטות על הדרום ולשקם את לבנון. והנה התבשרנו כי הערב מתכנסת מועצת הבטחון של האו"ם ויש הסכמה על נוסח בין צרפת לארה"ב. יש בזה יסוד של תקווה להתחלת הסיום של המלחמה. הדדליין של המלחמה תלוי בעיקר ביכולת של העורף לספוג אבידות והפסדים כלכליים. כרגע החברה הישראלית ברובה מאוחדת סביב המלחמה ומוכנה לספוג את האבידות, אבל אסור לשכוח שזו "מלחמת החופש הגדול". באחד בספטמבר אמורים לחזור ללימודים כל ילדי ישראל, זה אחד הגורמים החשובים ביותר בקרוב קיצה של המלחמה. ולא לשכוח שצריך שבועיים קודם לקנות קלמרים, יומנים ועטיפות למחברות, הקניות האלה הן אייטם חשוב בחדשות. לכן הצלצול להפסקה, עד המערכה הבאה, הוא החמישה עשר באוגוסט, לכל היותר עשרים באוגוסט ונקווה שקודם.
אני עדיין חושב שהמלחמה הייתה חשובה, הכרחית ונחוצה. אבל אסור לשכוח שאחד הדברים החשובים ביותר שאנחנו מאבדים במלחמה הזו זה את הצלם. לא רק ערך חיי אדם הפך למרמס, אלא גם האמונה כי האדם במרכז, כלומר, ההומניזם, סופג מכה קשה. מי ששילם את עיקר המחיר במלחמה הזו הם אזרחים תמימים משני הצדדים. אנחנו מצידנו "התמזגנו במרחב", והתנהגנו כמוהם. הריסון שהפגנו גרם למות מאות אזרחים בלבד, במקום עשרות אלפים. לא משנה כמה שנספר לעצמנו כמה צודקים היינו, משהו בנו, בזהות העצמית שלנו הולך ומשתנה, הישראליות הולכת ומקבלת פנים נוספות, או אולי בעצם מבליטה פן שכבר היה קיים בה מזמן.