יום חמישי, 24 באוגוסט 2006

מהם נישואין בין תרבותיים

אלו נישואין בין אנשים מתרבויות שונות. אדם הרואה עצמו כבן התרבות היהודית מחליט לקשור את גורלו ולחיות את חייו עם אדם שאינו בן התרבות היהודית. מאחר והעקרון החשוב ביותר שלנו הוא האמונה כי האדם במרכז, לא ניתן לפסול את האפשרות של אדם לבחור בחירה חופשית את בן זוגו גם אם אין זהותו יהודית. נישואין בין תרבותיים אינם נישואין בין דתיים משום שאינם מצויים במסגרת דתית. אינני מכנה אותם נישואי תערובת משום שהמונח הוא שלילי ורומז על המונח ההלכתי החמור "ערב רב".
מהו ערב רב? בספר שמות כתוב שכשבני ישראל יצאו ממצרים: "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד" (שמות פרק יב, ל"ח) רש"י מפרש ערב רב כתערובות אומות של גרים. ואבן עזרא מפרש שאלו מצרים שנוספו לבני ישראל, והם בעצם "האספסוף שנאספו עליהם". וזאת בהתבסס על הפסוק: "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר" (במדבר י"א, ד'). על פי חז"ל ערב רב הם שגרמו לחטא העגל וחטאים אחרים: "הם עשו את העגל, והיו מונין להן ואומרין להן אלה אלהיך ישראל" (ויקרא רבה פרשה כ"ז). בספר הזוהר יש 100 איזכורים ישירים למונח ערב רב ועיקרם הוא שנשמות ערב רב מעורבות בתוך בני ישראל עד היום וגורמות לחטאים. כחלק מתהליך הגאולה יש להפריד את בעלי נשמות אלו מבני ישראל. המושג "חשש תערובת" אצל ספק יהודים הוא חמור מאד ורק גיור כהלכה יכול להכשירם. המונח ערב רב אינו יכול להיות רלוונטי יותר ליהודי חילוני, וחייבים להיות מודעים לאפשרות שבן או בת ישראל כשרים פוגשים בן זוג ממחוזות אחרים, מרגע שמכירים באפשרות הזו, הרי שיש להתמודד עימה.
המשמעות של נישואין בין תרבותיים היא שאין זהותו של בן זוג אחד שוללת את זהות בן הזוג השני. גם בנישואין במסגרת אותה תרבות, לא מומלץ כחלק מהיחסים הזוגיים, לכפות את אמונותיך על בן הזוג ודאי שלא מומלץ לעשות כן בסיטואציה בין-תרבותית. יתירה מכך, אין היום אפשרות לעקור זהויות ולהמירן באחרות באופן מוחלט משום שהזהות אינה דבר קשיח אלא דינמי, נזיל וחמקמק. גם אם אחד מבני הזוג יסכים לכאורה לוותר על זהותו, אין הדבר אומר שהיא נמחקה לחלוטין וודאי ששלילת הזהות אינה מתכון וערובה לאושר אישי וזוגי.
יש שיכנו את הנישואין הבין תרבותיים - התבוללות. המושג התבוללות הוא מושג שלילי בשימושו היומיומי, ואולם אני מתייחס אליו במשמעו החיובי, כפי שכתב יהושע סובול: "בלי הטמעה ובלי התבוללות במובן האירוטי החיובי של המילים הללו, אין חיים של ממש לא לתרבות ולא ליצירה. רק מי שאיננו בטוח בזהותו ובעוצמתו של תרבותו פוחד מפני הטמעה והתבוללות, ומפתח עמדה תבוסתנית של בדלנות". (בתוך "ארץ אחרת – על ישראליות ויהדות", גיליון 14, ינואר-פברואר 2003, ע' 64).
הגם שהתבוללות והטמעה של תרבויות שונות בתוך התרבות היהודית היא חלק חשוב בתפיסה של היהדות כתרבות, יש להתייחס גם אל החיבור ברמת המיקרו, בין שני אנשים. נישואין מעין אלו הם יצירה תרבותית של משפחה חדשה שמטמיעה שתי תרבויות במינונים כאלה ואחרים בחיים המשותפים. אין ספק שזוגיות כזו עלולה להיות רצופה במשברים ואולם ברגע שמודעים לאפשרויות ההטמעה ההדדית של התרבויות, כמו גם למגבלות, ובמידה ויש רצון טוב ונכונות לויתורים ופשרות משני הצדדים יכולה זוגיות כזו להצליח. טקס הנישואין הבין תרבותי מאפשר להביא אל הטקס היהודי החילוני את קולותיהם של שני בני הזוג, את התרבויות המשתתפות. לעיתים יבקשו בני הזוג להוסיף עורך טקס מתרבות אחרת ולערוך טקס משותף.

אין תגובות:

פרסום תגובה