עשרים שנה לאתר טקסים

בימים אלה אנחנו מציינים 20 שנה להיווסדו של אתר טקסים. בינואר 2004, ישבנו כמה עמיתים והגינו והעלינו את הרעיון של דרך ייחודית לבחור את עורכי הטקסים, עד אז לא הייתה פלטפורמה שבה יכלו אנשים המעוניינים לתת משמעות יהודית חילונית לצמתי החיים החשובים שלהם לבחור באופן ישיר את עורכי הטקסים. גייסנו כמה שמויות מפתח בתרבות הישראלית כמו: אברי גלעד, יאיר ניצני, אסתי זקהיים, דן תורן, אלברט אילוז, חלי גולדנברג, מירב מיכאלי שהופיעו באתר לצידם של רבנים ורבות חילוניים וערוכות ועורכי טקסים עצמאיים שהזדהו עם התפיסה של יהדות כתרבות ויהדות הומניסטית.

בעשרים השנה שחלפו סייענו לאלפי זוגות להינשא, לכלות וחתני בת ובר מצווה לערוך טקס משמעותי, למשפחות להן נולדו ילדים וחיפשו דרך לכרות ברית עם התרבות העברית וברית מילים עם הנולדים, למשפחות באבלן באמצעות קיום לוויות ואזכרות ועוד ציוני דרך במעגלי החיים. 

האתר המשיך את פעילותו במלוא המרץ, גם בימי הסגרים של המגיפה וגם כעת במלחמת חרבות ברזל. וימשיך את פעילותו גם בעתיד. גם אתם יכולים להינות משירותי עורכות ועורכי הטקסים המקצועיים שלנו על ידי בחירה ופניה ישירה מעמוד עורכות ועורכי הטקסים.

גם בצה"ל - אפשר לקיים לוויה חילונית

הידיעה ב"הארץ"
5.7.2019

ידיעה ב"הארץ" ב5.7.2019, של אמנון רבינוביץ' על כך שבעקבות עתירה של עמותת חדו"ש, צה"ל יתיר קיום טקסי לוויה לא אורתודוקסיים בהלוויות צבאיות. חדשות משמחות וכעת רק יש צורך לשים את ההחלטה בממד הפרקטי ולראות כיצד זה מתיישב עם הנהלים והפקודות האחרות הקשורים להלוויות. 

גם אני עורך טקסי לוויה חילוניים לכבוד יהיה לי אם יפנו אלי משפחות לסייע בקיום טקס פרידה מכובד ומרגש בבית עלמין צבאי.

קדיש חילוני חדש של טלי אורנן

לאחר מותו של שמעון ביגלמן מירושלים, נכתב עליו: "עורך ועיתונאי, גנן ומחבר ספרי גינון, זמר מקהלה, מנהל פסטיבל פנטסיה קולית בירושלים, חבר הנהלת תזמורת הבארוק ירושלים ופעיל באופרה הירושלמית, לוחם חברתי, אוהד אידיאולוגי של קבוצת הכדורגל הפועל קטמון ירושלים, חובב נופי מדבר וגליל וטייל מנוסה".

במלאות שלושים למותו פרסמה אשתו טַלַּי אורנן את הקדיש שכתבה לזכרו בעיתון "הארץ". הנוסח התפרסם ב"הארץ" אונליין במרץ 2016. אני מביא את הקדיש, לא רק בגלל שזהו אחד הנוסחים היפים והחשובים וראוי שכולם יכירו אותו ותהיה להם האפשרות להשתמש בו, אלא גם משום שזוהי תוספת חשובה לקאנון היהודי החילוני ולהלכה החילונית.

ב"הארץ" פרסמו את הקדיש תחת הכותרת: "שיר". אני לא חושב שזה שיר, לדעתי זהו קדיש. ראוי שייאמר על נפטרים, בטקסים ברוח יהודית חילונית ובכלל. הוא אמנם שייך בקטגוריה הכללית לספרות היהודית, אבל, זוהי הלכה. בהלכה החילונית כדאי שיהיו טקסטים שניתן לבחור מתוכם לתוך טקסי החיים שלנו, במיוחד ברגעים קשים כמו לוויה ואבלות.

ידוע כבר הקדיש שכתב שלום סמיד מנגבה ויש עוד אחרים אבל חשוב שיכירו את הקדיש היפה שכתבה אורנן.

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ בֶּן הָאָדָם עַל שֶׁיָּדַע כִּי מִן הֶעָפָר הוּא וְאֶל הֶעָפָר יָשׁוּב, וְעַל אַף זֹאת בָּחַר בַּחַיִּים וְשָׂמַח, וְעָלַץ, וְרָגַשׁ, וְאָהַב.
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח בֶּן הָאָדָם אֲשֶׁר מִן הַחֹמֶר בָּא וְאֶל הַחֹמֶר שָׁב, וְעַל אַף שֶׁיּוֹדֵעַ הוּא כִּי סְפוּרִים יָמָיו עַל הָאֲדָמָה, הָיָה חַי וְשׁוֹקֵק, תְּאֵב דַּעַת וְשִׂמְחָה, צוֹחֵק וְדוֹמֵעַ, רוֹגֵז וּמַרְגִּיז, אוֹהֵב וְאָהוּב עַל כִּי אָדָם הוּא. יִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם בֶּן הָאָדָם עַל כִּי יָדַע שֶׁעָמֹק הַבּוֹר הוּא וְרָחָב וְלֹא יִמְתְּקוּ לוֹ שָׁם הָרְגָבִים. עַל כִּי יָדַע שֶׁאֵין בִּפְנֵי מִי וְאֵין עַל מָה לָתֵת אֶת הַדִּין כִּי אֵין אַחֲרִית בַּשַּׁחַת. רִיק וַאֲבַדּוֹן יִשְׁכְּנוּ שָׁם לְעוֹלָם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. וְעַל אַף זֹאת דָּבַק בַּחַיִּים, וְלָחַם עֲלֵיהֶם בְּפִכָּחוֹן, בְּאֹמֶץ, בִּגְבוּרָה, וּלְלֹא מוֹרָא. יִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר בֶּן הָאָדָם עַל כִּי יָדַע כִּי רַק בּוֹ מְצוּיָה מִדַּת הָרַחֲמִים. עַל כִּי קִוָּה, הֶאֱמִין, וְשָׁאַף לָשִׁית שָׁלוֹם עַל הָאָרֶץ בְּיוֹדְעוֹ שֶׁרַק עָלָיו וְעַל שֶׁכְּמוֹתוֹ מוּטֶלֶת מִצְוָה זוֹ וְאֵין אַחֵר זוּלָתָם שֶׁיָּשִׂימוּ שָׁלוֹם עַל הָאָרֶץ וְעַל כָּל יוֹשְׁבֶיהָ.
עַל כָּל אֵלֶּה וְעוֹד יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ, יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, יִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה בֶּן הָאָדָם, שִׁמְעוֹן בֶּן מִרְיָם וְשָׁאוּל, בַּעֲלִי, אַב יְלָדַי, נָעֲמָה וְנָדָב לְנֶצַח נְצָחִים, לְעוֹלָם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. וְאָנוּ כָּאן, הַנּוֹתָרִים: נִדְהָמִים, נְטוּשִׁים, וְגַלְמוּדִים.
לוּ נִמְצָא — בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב — מָעוֹן נָאוֹת לְשַׁכֵּן בּוֹ אֶת הַזִּכָּרוֹן. לוּ נִמְצָא, לוּ נִמְצָא מְנוּחָה נְכוֹנָה, מְנוּחָה נְכוֹנָה — לַגַּעְגּוּעַ.
טַלַּי אורנן

סוף טוב - הלוויה החילונית של ענת גוב

לוויתה של ענת גוב - כתבתו של נדב בורנשטיין בתכנית "חמש עם רפי רשף", ערוץ 10 10.12.2012. היא בחרה ותכננה כל פרט מראש. טקס הקבורה היה חילוני, אורגן על ידי "עלי שלכת", תואר בתקשורת כ"לא שגרתי". הוא נערך בבית העלמין "מנוחה נכונה" בכפר סבא, בהלוויה

נוגן השיר "Always Look On The Bright Side Of Life". רבים מחבריה, אמני ישראל, אישה גידי גוב, ובני משפחתה הספידו אותה. הנשיא וראש הממשלה שלחו את ניחומיהם. אנחנו רק מקווים שטקסים כאלו יהיו הנורמה, וכל טקס אחר יהיה "לא שגרתי". יהיה זכרה ברוך.



האם גר או גיורת צריכים לשבת שבעה על מות הוריהם

מרים שלום, תודה על הביקור בבלוגנרדי ועל שאלתך: "האם גר או גיורת צריכים לשבת שבעה על מות הוריהם?".

לפי ההלכה הדתית יושבים שבעה רק על אדם יהודי, ולכן אם ההנחה היא שההורים אינם יהודיים, אין חובה לשבת שבעה.

מאחר ואינני רב דתי אלא חילוני, אני ממליץ לגר או גיורת לשבת שבעה על הוריהם.

מנקודת ההשקפה היהודית-הומניסטית, זה שההורים לא היו יהודים עדיין לא מבטל את אנושיותם, ודאי שאדם מתאבל על הוריו, למנוע זאת ממנו יהיה דבר אכזרי ולא אנושי. ראוי לשבת על כל אדם שהיה בן משפחה מדרגה קרובה, או שמחשיבים אותו בדרגה קרובה, ולקיים עליו מנהגי אבלות יהודיים. מנהגי האבלות לטעמי, פחות נועדו למת, יותר נועדו לאלו שנותרו בחיים. על מנת לעבד את האבל, ועל מנת שאפשר יהיה להמשיך בחיים.

ככלל, רוב מנהגי האבלות היהודיים עוזרים מאד לאבל להסתגל אל החיים לאחר השכול והאבדן ויש בהם חיוב רב.

להתייחסות ההלכה הדתית לגבי ישיבת שבעה על מי שלא חייבים, ראי את המאמר: "כיבוד הורים מאמצים וחורגים ואבלות עליהם", המסר העיקרי שלו מתבטא בפסקה הבאה: "הרב סולובייצ'יק עמד על כך, שישנו קיום של מצוות האבלות גם כאשר אין חיוב הלכתי להתאבל על האדם המסוים. הוא הגיע למסקנה זו מהפסיקה: "מת שאין לו אבלים להתנחם באים עשרה בני אדם כשרים ויושבים במקומו כל ז' ימי האבלות, העם מתקבצים עליהם. ואם לא היו שם עשרה קבועים בכל יום ויום, מתקבצים עשרה משאר העם ויושבים במקומו (שולחן ערוך יורה דעה שע"ו ג'. רמב"ם, משנה תורה, הלכות אבלות, י"ג, ד').".

יום השנה לשקד וינר ז"ל

צילום: נרדי גרין

כמעט מבלי שהרגשנו שנה חלפה מאז פטירתו ללא עת של שקד, בנו של ידידי היקר הרב קובי וינר מקבוץ מזרע. באחת השבתות האחרונות התקיימה האזכרה לציון יום השנה. זה החל בטקס מרגש וקורע לב בבית הקברות של מזרע והמשיך בהתכנסות ב"עין שקד", פינת הנצחה יפייפיה במוסד החינוכי "עמקים-תבור" ששקד היה אחד מבוגריו. הפינה תוכננה ונבנתה על ידי האח אמיר ומעצב הנוף של המוסד, ארז. תוכלו לראות אותה בתמונות משמאל.

לאחר ההתכנסות היה טקס נוסף בו נישאו דברים והוקרנו סרטים בהם רואים את שקד. אני רוצה להביא חלק מהדברים שאמרו ההורים אורית וקובי מעל קברו של שקד.

צילום: נרדי גרין

אורית: כוחות. מאיין ניקח אותם? אמירי ימשיך וישמע אותך קורא לו "אמירוס". מעיני ישמע אותך קורא לו יעמן. צפריריק ישמע אותך קורא לו "רוח סערה". אספי ישמע אותך קורא לו "אספניק". והם תמיד ידעו שבכינוי הזה מקופלים אהבה וכח . אמירי לקח ממך כח והציג תערוכה מרהיבה של צילום מעייני ישיר הערב , צפריריק כבר הודיע שהוא רוצה לנגן על תופים, ואספי אמר אני על סקפסופון כמו שקד. ואנחנו , אבא ששמע אותך קורא לו "כבוד הרב". קיבל בירושלים את ההסמכה. ואני – זכרתי בוקר בוקר את אחת השיחות האחרונות שלנו, ובהן בדייקנות רבה, ניתחת את המצב , על רקע הקשיים, ואמרת לי, "אמא, בעולם הקפיטליסטי, לא מעריכים את הדברים הנכונים, ואת עושה את הדברים החשובים והנכונים בחיים." ובכוח המילים האלו עמדתי בכתה והמשכתי את הדרך החינוכית בה אני מאמינה.

צילום: נרדי גרין

במה זכית? זכית לאהבה אין סופית של אמא ואבא זכית לאהבה וקרבת נפש לאח בוגר זכית לאחים צעירים שאהבו והעריצו אותך זכית לסבים וסבתות מלטפים ללא גבול זכית לדודים ובני דודים שאתה מצליח ליצור עם כל אחד מהם שיחה זכית להמון,המון,חברים זכית למורים שהעריכו את יכולותיך ולא פחות את אישיותך זכית להנהיג זכית שתהייה לך מדריכה מהתנועה זכית ליצור בכל תחום אפשרי זכית לחדר לבד שיהיה מתאים בדיוק לדברים החשובים לך זכית לקרוא המון,המון ספרים זכית לראות המון , המון קולנוע זכית לשמוע המון, המון מוזיקה זכית לדעת שהתקבלת למקום מיוחד בצבא והם לא זכו בך וזכית שכל מה שנאמר ועוד יאמר כאן היום, נאמר באזנייך.

בקשות. כל אחד מכם,ילך עוד מעט לדרכו, וכך וודאי גם היה רוצה שקדי. ודאי נפגש שוב בימי זיכרון. ואתם אנשים צעירים

תמשיכו לרוץ בדרככם. אנא מכם, ניצרו כל אחד בליבו את הזיכרון האישי שיש לו משקד, וספרו עליו כי הוא כל-כך ראוי לכך. וכך מצאתי כתוב באחד הספרים שקראתי : "אנחנו קיימים כל עוד מישהו זוכר אותנו".

קובי: שקדי, אהובי, מחמל נפשי, ילדי לתמיד. כשנולדת בישרנו לעולם על בואך, כה גאים ומאושרים , במילות השיר " צאו נא לכרם כל עץ שקד שם רן, ראו נא בן לילה כולו הפך לבן...".

"שקדי שקדי שקדי שקוד

פדי פדי פדי פוד

אתה כלכך כלכך חמוד"

צילום: נרדי גרין

שרתי לך לאורך "שביל החלב" ( המדרכה הארוכה מביתנו לקצה הקבוץ), בעגלה, לקראת שינה, כשהיית קטן. לימים הקדשתי לך את ספרי "מדבר" במילים הבאות: "איך אתאר יופיו של שקדי? הרוצה לראות את יופיו של שקד, יביא כוס של כסף צרוף, וימלאנו שקדים מצופים בשוקולד, ויעטרהו כליל של פרחי שקדיה, ויניחנו על אדן החלון ביום חורף שמשי – ואותו מתק, מעין חיוכו של שקד הוא..."

קול ביזרעאל נשמע

נהי, בכי תמרורים,

אורית מבכה את בנה

שקד, שאיננו

ממאנה להתנחם.

שמע תבור

שמעי גבעה

צילום: נרדי גרין

שמע גלבוע

שמעו כרמלים

שמע מרג' רחב ונדיב

קול ביזרעאל נשמע

כי אורית מבכה את

בנה שקד מעמק השקדים נפקד

העמק הרחב והנדיב.

צילום: נרדי גרין

נהי נוהה, בכי בוכה

תמרורים מרים ממררים

ואין מנחם.

הבן יקיר לי שקדי

מיידי דברי בך אזכרך עוד ועוד ועוד

ורחמי בוכה אל גרוני הנשנק

בצירי לידה הפוכה.

שקדי, שיווינו דמותך לנגדנו תמיד כשקדייה ליופי וטוהר כיהלום לנצח. היית לנו, הווה אתה לנו, ותהיה – לתפארה.

הו שקוד.... אנו קמים ומתגברים לעבודת החיים כארי ולביאה, כי בחרנו בחיים.

על הפרידה

אנחנו חיים פרידות כל הזמן.

פרידה היא הפרת איזון בסיסי במרחב האנושי, הפנימי והחיצוני.

בכל פרידה גם הטריוויאלית ביותר יש קורטוב חידלון ומעט מהמוות.

פרידות יכולות להיות צפויות ובלתי צפויות, קלות וקשות יותר. אנחנו נפרדים לא רק מאנשים, אלא מכל דבר ששייך לסביבתנו ואולי קרוב לליבנו. מאנשים, מחפצים, מעונות השנה, ממקומות, מנופים, מארצות, מתרבויות וכדומה.

פרידות צפויות יכולות להיות סיום של שהות לאחר תקופת מה ביחד, כמו למשל, פרידה בסיום תקופת לימודים, סיום עבודה על פרוייקט, סיום שרות צבאי, מעברים בחיים כמו נישואין, מעבר לארץ אחרת. ואפילו דברים שנראים פשוטים כמו פרידה בסיום ערב משותף, או מעבר לחדר אחר. פרידות כאלה ניתנות לתכנון.

מצבי פרידה קשים מובילים לתגובות קשות כמו שמתואר בשירו של נתן זך "נגד פרידה":

החיט שלי הוא נגד פרידה.

לכן, כך אמר, לא יסע עוד,

אינו רוצה

להפרד מביתו היחידה. הוא בהחלט נגד

פרידה.

פעם נפרד מאשתו ואותה

שוב לא ראה (אשוויץ). נפרד

משלש אחיותיו ואף אותן

לא ראה (בוכנואלד) פעם

נפרד מאמו (אביו מת בשיבה

טובה) עכשיו הוא

נגד פרידה.

בברלין הוא היה

מודעו וידידו של אבי. הם בילו בנעימים

בברלין ההיא. אותה תקופה

חלפה, ארורה. מעתה

לעולם לא יסע. הוא

בהחלט

(אבי מת בינתיים)

נגד פרידה.

פרידות שאינן צפויות הינן הקשות ביותר, הן אינן ניתנות לתכנון והכל נעשה בדיעבד. דוגמא לפרידות כאלה הינן: גירושין, פיטורין, עזיבה, נטישה, בריחה, פליטות, וכדומה. אולי הפרידה הקשה מכולן היא מוות בלתי צפוי של אדם אהוב.

אחת הדרכים להתמודד עם מצבי שינוי כאלה בחיים היא לקרוא להם בשמם – פרידה.

להכין את התודעה להיעדר הנוכחות הפיזית של מושא הפרידה, והפיכתו לזכרון.

מוּכָן לִפְרֵידָה - הלוויה של שקד וינר ז"ל

צילום: נרדי גרין

בצהרי שבועות תשס"ו, עלה שקד, בן ה 19, על רכב של הקבוץ על מנת להביא דברים לתצוגת הרפת בחגיגת שבועות שהייתה אמורה להיערך באותו היום. הוא הספיק לנסוע נסיעה קצרה עד שהרכב נעצר בעמוד חשמל. אף אחד לא יודע מה היתה הסיבה לתאונה שקיפחה את חייו ההשערות הן שז הייתה בעיה רפואית שגרמה לו לאיבוד שליטה על הרכב.

צילום: נרדי גרין

ביום ראשון, שלאחר מכן נערכה ההלוויה .מאות אנשים הגיעו ללוות את שקד בדרכו האחרונה. הארון הוצב במועדון לחבר, מתחת לדגל הלאום ודגל הקבוץ, המנחמים עברו בשורה ארוכה ואיטית על פני בני המשפחה. המועדון היה מלא עד אפס מקום באנשים ובדממה. טקס האשכבה היה קצר. בפתיחתו נאמר: "היום נגדע עץ שקד מלבלב מאדמת ליבנו בעמק יזרעאל, שקד אהוב ליבנו! ואנו פצועים בנפשנו ובגופנו מלוים אותך שקוד בדרך אחרונה, שבאה בכלל בכלל לא בזמן!" לאחר מכן הוקרא שיר שנכתב על ידי שקד בהיותו בן 10, והושמע שירו של נתן זך "כי האדם עץ השדה".

צילום: נרדי גרין

מסע הלוויה החל כשנושאי הארון הובילו את ארונו של שקד לרכב שהמתין בחוץ. מאות האנשים עלו על אוטובוסים ונסעו אל חלקת הקבר בבית הקברות של מזרע. שם בחום הלוהט של העמק, נערך טקס יפה וקצר, נאמרו מילים, הוקראו שירים ואת ההספד העיקרי וקורע הלב נישא בידי האח הגדול אמיר. השקט הופר רק בהתייפחויות וזעקות הנוכחים. החברים הערימו את העפר על הקבר הטרי והניחו זרי פרחים שכיסו אותו. היו שם חבריו מהמוסד החינוכי וחבריו לעבודה, חברי מזרע והחברים של אחיו והוריו.

לא הכרתי את שקד, פגשתי בו רק פעם אחת, מרחוק, בשבועות לפני שנתיים כאשר ביקרתי במזרע, הוא היה לחוץ, כי באותו יום הוא ניגש לבחינת בגרות של חמש יחידות בפיסיקה. שקד היה אדם מיוחד מאד, כך התרשמתי מהביקור הקצר בשבעה. נפש של אמן, צייר בחסד והוגה בפוטנציה. עבודת הגמר שלו באמנות שהוצגה על הקיר, בשבעה, יחד עם ההסבר המלווה הייתה מפתיעה ברמת הבשלות שלה והיכולת הטכנית הגבוהה.

צילום: נרדי גרין

אביו של שקד, קובי, הוא הרב החילוני של מזרע, הוא עוסק לפרנסתו בעריכת טקסי חיים בינהם טקסי אבלות וקבורה. קשה

לדמיין איך מישהו שערך לוויות רבות במזרע מרגיש כאשר הוא צריך לקבור את בנו בטרם עת. אורית וקובי הוריו של שקד, ואחיו הבכור של שקד, אמיר, נתנו בכאבם ביטוי זועק ואמיתי לאבדנם בלוויה שהייתה טקס נטול אל ומלא באדם. טקס נטול התלהמות ומלא משמעות, כזה שמעלה על נס את דמותו של שקד ומכין את הקרקע לעילוי זכרו ולהמשך החיים כפי ששקד עצמו היה רוצה. ההלוויה עזרה להיות, כמו שדן פגיס אומר - מוּכָן לִפְרֵידָה. את הטקס הנחה דורון קינר בצורה מכובדת ויפה.

באדיבות המשפחה, אני מביא כאן את דברי ההספד שהוקראו ע"י אמיר, אחיו של שקד בלוויה של שקודי שנגדע בטרם עת , בצהרי ה-2.06.06 ליד חורשת הכלניות של בלפוריה בעמק-יזרעאל.

צילום: נרדי גרין

"שקוד ! ככה קראתי לך, וככה אמשיך לקרוא לך. מה שאומר כאן מעל הקבר שלך הוא כאין וכאפס לעומת כל מה שאני רוצה להגיד . אבל זה חייב להיות קצר כי אני לא יכול לעמוד כאן הרבה זמן, וככה גם אתה היית רוצה – קצר ולעניין. רב המילים נכתבו ע"י חברי להקת פינק פלויד ותורגמו ממש אתמול ע"י חברי. להופעה שתהיה בארץ אתה כבר לא תגיע , אתה תראה אותה מיציע ה "הכי מכובדים" שם למעלה, אנחנו נהיה שם ונחשוב עליך כל רגע ... (הקראת תרגום השיר: "זרח יהלום מטורף" של פינק פלויד). לאחר המילים האלו, הקשות, שאומרות הכל בעצם, רצוני האחרון הוא לחלוק לך כבוד אמיתי לפני שהמוסיקה תתנגן.

שקדי, שקוד, אח שלי , אני הייתי נוכח בערב הוליווד פורים 2005. והשכבה שלך, שעומדת כאן המומה! גם הם היו נוכחים. ובסוף אותו ערב , כולם נעמדו על הרגליים, מחאו כפיים וצעקו את שמך! וזה מה שאני רוצה לעשות ביחד עם כולכם כאן. אני רוצה לשאת את שמך בגאון כי אתה ראוי לגאווה שכזו ! על כל מה שהספקת לעשות בחייך הקצרים.

שקד !!! שקד !!! שקד !!! שקד !!! שקד!!! שקד!!!

אני מבטיח לבוא לבקר כמה שיותר!, אני אספר לך הכל!"