יום רביעי, 14 ביוני 2006

מוּכָן לִפְרֵידָה - הלוויה של שקד וינר ז"ל


בצהרי שבועות תשס"ו, עלה שקד, בן ה 19, על רכב של הקבוץ על מנת להביא דברים לתצוגת הרפת בחגיגת שבועות שהייתה אמורה להיערך באותו היום. הוא הספיק לנסוע נסיעה קצרה עד שהרכב נעצר בעמוד חשמל. אף אחד לא יודע מה היתה הסיבה לתאונה שקיפחה את חייו ההשערות הן שז הייתה בעיה רפואית שגרמה לו לאיבוד שליטה על הרכב.

ביום ראשון, שלאחר מכן נערכה ההלוויה .מאות אנשים הגיעו ללוות את שקד בדרכו האחרונה. הארון הוצב במועדון לחבר, מתחת לדגל הלאום ודגל הקבוץ, המנחמים עברו בשורה ארוכה ואיטית על פני בני המשפחה. המועדון היה מלא עד אפס מקום באנשים ובדממה. טקס האשכבה היה קצר. בפתיחתו נאמר: "היום נגדע עץ שקד מלבלב מאדמת ליבנו בעמק יזרעאל, שקד אהוב ליבנו! ואנו פצועים בנפשנו ובגופנו מלוים אותך שקוד בדרך אחרונה, שבאה בכלל בכלל לא בזמן!" לאחר מכן הוקרא שיר שנכתב על ידי שקד בהיותו בן 10, והושמע שירו של נתן זך "כי האדם עץ השדה".

מסע הלוויה החל כשנושאי הארון הובילו את ארונו של שקד לרכב שהמתין בחוץ. מאות האנשים עלו על אוטובוסים ונסעו אל חלקת הקבר בבית הקברות של מזרע. שם בחום הלוהט של העמק, נערך טקס יפה וקצר, נאמרו מילים, הוקראו שירים ואת ההספד העיקרי וקורע הלב נישא בידי האח הגדול אמיר. השקט הופר רק בהתייפחויות וזעקות הנוכחים. החברים הערימו את העפר על הקבר הטרי והניחו זרי פרחים שכיסו אותו. היו שם חבריו מהמוסד החינוכי וחבריו לעבודה, חברי מזרע והחברים של אחיו והוריו.
לא הכרתי את שקד, פגשתי בו רק פעם אחת, מרחוק, בשבועות לפני שנתיים כאשר ביקרתי במזרע, הוא היה לחוץ, כי באותו יום הוא ניגש לבחינת בגרות של חמש יחידות בפיסיקה. שקד היה אדם מיוחד מאד, כך התרשמתי מהביקור הקצר בשבעה. נפש של אמן, צייר בחסד והוגה בפוטנציה. עבודת הגמר שלו באמנות שהוצגה על הקיר, בשבעה, יחד עם ההסבר המלווה הייתה מפתיעה ברמת הבשלות שלה והיכולת הטכנית הגבוהה.
אביו של שקד, קובי, הוא הרב החילוני של מזרע, הוא עוסק לפרנסתו בעריכת טקסי חיים בינהם טקסי אבלות וקבורה. קשה
לדמיין איך מישהו שערך לוויות רבות במזרע מרגיש כאשר הוא צריך לקבור את בנו בטרם עת. אורית וקובי הוריו של שקד, ואחיו הבכור של שקד, אמיר, נתנו בכאבם ביטוי זועק ואמיתי לאבדנם בלוויה שהייתה טקס נטול אל ומלא באדם. טקס נטול התלהמות ומלא משמעות, כזה שמעלה על נס את דמותו של שקד ומכין את הקרקע לעילוי זכרו ולהמשך החיים כפי ששקד עצמו היה רוצה. ההלוויה עזרה להיות, כמו שדן פגיס אומר - מוּכָן לִפְרֵידָה. את הטקס הנחה דורון קינר בצורה מכובדת ויפה.
באדיבות המשפחה, אני מביא כאן את דברי ההספד שהוקראו ע"י אמיר, אחיו של שקד בלוויה של שקודי שנגדע בטרם עת , בצהרי ה-2.06.06 ליד חורשת הכלניות של בלפוריה בעמק-יזרעאל.

"שקוד ! ככה קראתי לך, וככה אמשיך לקרוא לך. מה שאומר כאן מעל הקבר שלך הוא כאין וכאפס לעומת כל מה שאני רוצה להגיד . אבל זה חייב להיות קצר כי אני לא יכול לעמוד כאן הרבה זמן, וככה גם אתה היית רוצה – קצר ולעניין. רב המילים נכתבו ע"י חברי להקת פינק פלויד ותורגמו ממש אתמול ע"י חברי. להופעה שתהיה בארץ אתה כבר לא תגיע , אתה תראה אותה מיציע ה "הכי מכובדים" שם למעלה, אנחנו נהיה שם ונחשוב עליך כל רגע ... (הקראת תרגום השיר: "זרח יהלום מטורף" של פינק פלויד). לאחר המילים האלו, הקשות, שאומרות הכל בעצם, רצוני האחרון הוא לחלוק לך כבוד אמיתי לפני שהמוסיקה תתנגן.

שקדי, שקוד, אח שלי , אני הייתי נוכח בערב הוליווד פורים 2005. והשכבה שלך, שעומדת כאן המומה! גם הם היו נוכחים. ובסוף אותו ערב , כולם נעמדו על הרגליים, מחאו כפיים וצעקו את שמך! וזה מה שאני רוצה לעשות ביחד עם כולכם כאן. אני רוצה לשאת את שמך בגאון כי אתה ראוי לגאווה שכזו ! על כל מה שהספקת לעשות בחייך הקצרים.
שקד !!! שקד !!! שקד !!! שקד !!! שקד!!! שקד!!!
אני מבטיח לבוא לבקר כמה שיותר!, אני אספר לך הכל!"

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה