בעקבות "נשואים לרבנות" - ביקורת חילונית.

סוף סוף מישהו לקח על עצמו לעסוק בנושא שנמצא על סדר היום הציבורי מאז קום המדינה - מצב החוק באשר לנישואין. ברוך קרא מהמוכשרים, הנקיים, הישרים והאמיצים מבין הכתבים, עשה סדרה מצוינת במסגרת המגזין של חדשות 10. תענוג לראות אותה כי היא עשויה היטב ולעניין. התיאור הבסיסי של המצב, כלומר, איך הגענו עד הלום ומהן הצעות החוק העומדות על הפרק - מצוין. אבל, הפרשנות של מהו הפתרון הראוי ומהו חופש בחירה בעייתי מאד ומוטה לצד הדתי. למרות הערכתי הרבה לברוך קרא ולעבודתו, יש כמה דברי ביקורת שארצה להעלות.

הסדרה נפתחת בכלה, כנראה חילונית, שאומרת: "אם מתחתנים אז רק דרך הרבנות". קרא מעיד על עצמו שהוא מתרגש מכך שהם בחרו בטקס במסורת היהודית (המדירה ומשפילה את האישה). רוב הדוברים "המומחים" לאורך פרקי הסדרה היו דתיים. יתירה מכך, ברוך קרא עצמו כותב בעמוד הפייסבוק שלו: "אם שמתם לב בסדרה כמעט ולא שמעתם את המרואיינים הקלאסיים בכתבות הללו - נציגי העמותות החילוניות שנלחמות כבר שנים במה שהם מכנים "כפיה דתית", ולא בכדי. אני מעריך עד מאד כל אדם שהולך עם ערכיו ונלחם עבורם, אבל היה לנו (לדנה שבתאי, דנה נחום ולי) חשוב להשמיע קולות אורתודוקסים (שחר ליפשיץ, הרב שאול פרבר) שתומכים בנישואים אזרחיים, לצד כמובן קולות אחרים וראויים בהחלט של הרב עמאר, ולהבדיל הרב סתיו שעל אף מתינותו הוא מתנגד חריף לנישואים אזרחיים".

הבחירה בעמדה כזאת מבטאת אמת עמוקה האומרת כי החתונה והנישואים כמושג שייכים רק ליהודים דתיים,  האורתודוקסיה מחזיקה במונופול על המילה "נישואים". רק בפרק האחרון נשמע קצת קולם של אהרון ברק, יאיר לפיד וניצן הורביץ, ואפילו הם לא דיברו על הדבר הבסיסי והמובן מאליו שראוי להתקיים במדינת ישראל: הפרדה של הדת מהמדינה.

יפה תיאר קרא את שני המיתוסים ההלכתיים גדולים העומדים בבסיס החשש מנישואין אזרחיים: הראשון הוא החשש מממזרות ועל כך כתב ברוך קרא בדף הפייסבוק שלו: "אני מקווה שהסדרה הבהירה שהחשש מממזרות (אילנות יוחסין) באמת לא רלוונטי". המיתוס השני הוא החשש מהתבוללות, עליו הוא אומר: "החשש מהתבוללות שהוא רציני וחשוב בהחלט, לא מחוסן על ידי מונופול הרבנות, שכן ממילא יהודים יכולים להינשא ללא יהודים בחו"ל או לחיות עמם כידועים בציבור ולקבל זכויות מלאות כאן במדינה." כאן נפל ברוך קרא לפח היקוש הדתי, הרואה בנישואין אזרחיים כפגיעה בעם היהודי, ולא חיסל אותו לחלוטין הוא עצמו מאמין בכך לדעתי ואפילו מצא לו תנא דמסייעא בדברי אהרון ברק שבמאמר ב nrg מ2008 מצוטט כאומר: "הזכות להינשא הינה זכות חוקתית, ועל המחוקק מוטלת החובה להסדיר את הנישואים האזרחיים בארץ". וכי "הזכות הבסיסית החוקתית להינשא, המוכרת ברוב רובן של חוקות העולם המודרני, מופרת בריש גלי במדינת ישראל", אבל בפרק האחרון בסדרה ברק אומר כי נישואין דתיים על פי דין תורה שמרו על העם היהודי, ונישואין אזרחיים יפגעו בקיום היהודי במובן הרחב ולכן צריך הצעת פשרה. אני לא יכול להסכים לאמירות של ברק בעניין הזה ובוודאי שלא לעמדה הרואה בהתבוללות איום קיומי. כבר כתב יהושע סובול: במאמרו "תודה לאל מתבוללים אנו": "בלי הטמעה ובלי התבוללות במובן הארוטי החיובי של המילים הללו, אין חיים של ממש לא לתרבות ולא ליצירה. רק מי שאיננו בטוח בזהותו ובעוצמתה של תרבותו פוחד מפני הטמעה והתבוללות, ומפתח עמדה תבוסתנית של בדלנות". והתכוון לכך שהתרבות היהודית הייתה מתבוללת תמיד. כך תרבויות חיות וממשיכות.

אבל האתגר הגדול שפספס ברוך קרא אינו דווקא ממה שהוא קורא ה"דוברים הקלאסיים" ו"נציגי העמותות החילוניות" (שחלקם בכלל דתיים – רפורמים וקונסרבטיבים), האתגר העיקרי מגיע דווקא מחוקרים אורתודוקסיים, שאינם מקבלים את עמדתו של "העד המומחה" הראשי המובא בסדרה: פרופסור שחר ליפשיץ מאוניברסיטת בר אילן, שהגה את הצעת חוק "ברית הזוגיות" (ולא נישואין אזרחיים כפי שסבור קרא). החוקרים הם פרופסור פנחס שיפמן והדוקטור אבישלום וסטרייך, שניהם דתיים, חובשי כיפה, מומחים בתחום דיני משפחה וחוקרים במסגרת מרכז מציל"ה. הם כתבו יחד עם פרופסור רות גביזון נייר עמדה הקורא למסגרת אזרחית של נישואין וגירושין שיסודה הנחת הבסיס של הפרדת הדת מהמדינה. הם, בניגוד לעמדתו של אהרון ברק בסדרה, דווקא כן ממליצים על מסגרת אזרחית אחידה לנישואין וגירושין, ולא מסלולים דתי ואזרחי. לא ברור למה להתעלם מרות גביזון ומחוקרים דתיים שמשקלם לא פחות מהעמדות של "העדים המומחים" שהובאו בסדרה? למה לא להביא את עמדתם כמשקל נגד?

העמדה של קרא ברורה – כפי שכתב בעמוד הפייסבוק שלו: "כדי שבמושב הכנסת תתחולל מהפכה ברור שכל הסיעות צריכות להתאחד סביב הצעה אחת. בסקר האחרון הראנו שאם לציבור הייתה בחירה, עדיין הרוב היו בוחרים ברבנות, אבל אותו רוב רוצה שיהיה לו חופש בחירה. כמה נחמד יהיה לרבנות, כמה טוב יהיה לדת היהודית אם יבחרו להינשא דרכה." המהפכה בעיניו של ברוך קרא היא השארת הרבנות על כנה כאחראית על נישואי יהודים, מי שלא ירצה בה ילך להירשם אזרחית אצל שופט, פקיד ממשלה או עירייה. התפיסה הזו מעוותת לחלוטין והיא מייצגת את ההתנשאות האורתודוקסית האומרת שאין זרמים ביהדות, יש רק יהדות אמתית אחת וזו האורתודוקסיה על זרמיה. נציגת אלוהים על פני אדמות היא הרבנות הראשית ועל מושג הנישואין יש מונופול להלכה הדתית, בפירושה האורתודוקסי. בסופו של דבר יצא המרצע מן השק. קרא, בשם כל המפלגות המציעות פשרות לחוק, כאילו רוצה להעמיד את הרבנות לבחירת השוק החופשי. אבל זו בחירה מדומה משום שכאשר הבחירה היא בין רישום אזרחי יבש, לבין טקס יהודי, עמוק משמעות, רב רושם, דתי, אותו מנהל אדם עם סמכות רוחנית שמאחוריו סמכת החוק ומסורת של דורות. זו לא תחרות הוגנת וברור מי ינצח בתחרות הזאת. למה לא להפוך את התחרות לאמיתית, להכניס שוק חופשי אמיתי, ולקבוע, כמו בארה"ב הפרדה של הדת מהמדינה,  שם לדוגמא זה רק חיזק את הדת. ואז תפורק הרבנות, וכל אדם שרוצה ועומד בתנאים יכול להיות רשם נישואין, כל אחד יבחר בטקס שהוא רוצה: חילוני, דתי, אזרחי.

עבורנו החילוניים זו לכאורה בעיה סמלית. ויתור על סמל, על מושג ה"נישואין", שאין לו משמעות "בחיים האמיתיים". ניתן לומר שממילא מקבלים את אותן הזכויות כמו הרשומים כנשואים. אז למה זה כל כך חשוב? בעיני זהו לא רק סמל אלא אמירה מהותית שמשמעותה שהתרבות היהודית, כולל מוסד הנישואין שבתוכה, אינם שייכים לחילוניים, אלא נחלתה הבלעדית של הרבנות ושל הדתיים. אם אתם חילוניים – לא תהיו נשואים, תהיו: "בן/ת זוג על פי חוק ברית הזוגיות האזרחית". כי חילוניות ממילא היא דבר שאין לו ערך סגולי משל עצמו, אז מה זה משנה מה רשום...

ככלל, במציאות השוררת בימינו, החתונה וחוק נישואין אזרחיים, חסרי חשיבות לעומת סוגיות הרות גורל אחרות. אפשר לחיות היטב עם המצב היום המציע אלטרנטיביות לרישום כגון נישואים בחו"ל ו"ידועים בציבור", גם הבעיות של המושגים האלה, כפי שהוצגו בפרקי הסדרה, לא שכנעו אותי שהמצב הקיים נורא כל כך. אני עצמי חי עם זוגתי בסטטוס של ידועים בציבור,עם אישור של הביטוח הלאומי, וכמונו כ 5% מהמשפחות במדינת ישראל על פי נתונים ממשלתיים. האחוזים במדינות מערב אירופה הרבה יותר גבוהים, כך שזה לא דבר ייחודי לישראל כפי שהוצג בסדרה.

החשיבות של הדיון במושג הנישואין הוא בכך שזהו קצה הקרחון של הדיון האמיתי - החוק שיתקבל, יסלול את הכיוון אליו תלך מדינת ישראל בעתיד - האם למדינה המשמרת את המונופול הדתי על אזרחיה, או למדינה דמוקרטית ויהודית המפרידה בין הדת לבין המדינה?

והנה כל פרקי הסדרה ברצף, אני ממליץ מאד לצפות.

"נשואים לרבנות" חלק ד'

כשרות לציבור אני מביא את הפרק הרביעי והאחרון בסדרת "נשואים לרבנות" : איך התבצר לו הסטטוס קוו הרגיש ביותר בישראל - מונופול הרבנות על הנישואים בישראל. הסדרה שודרה במגזין חדשות 10 ונעשתה על ידי ברוך קרא. בפרק זה עומדת למבחן שאלת הממזרות וההתבוללות כבעייה המרכזית למלחמה על ברית הזוגיות בכנסת ישראל. יותר ויותר קולות בכנסת וגם בציבור קוראים למציאת פתרונות לא-דתיים אולם הקשיים לאישור החוק בעינם עומדים ברוך קרא אמר: 

"מושב הכנסת הקרוב הוא עת פריעת ההבטחות. שר האוצר ויושב ראש מפלגת יש עתיד יאיר לפיד, הבטיח חפני כניסתו לכנסת את חוק ברית הזוגיות שאמורה לאפשר לישראלים להינשא בטקס אזרחי. "ברית הזוגיות הונחה בכנסת ומתנהל עליה כבר מאבק פוליטי לא פשוט", מספר לפיד. "כמו שקורה בכל מאבק פוליטי צריך לתזמן אותו נכון ולצבור בעלי ברית", הוא מוסיף. בכנסת קיימת בעיה של שותפים פוליטיים אבל מבחינת דעת הקהל רוב הציבור בישראל תומך בנישואים אזרחיים. מנהלת ארגון "מבוי סתום", בתיה כהנא דרור, מביאה פרטים מדויקים לגבי הנושא, וטוענת כי "רוב הישראלים, 76% כולל החרדים, חושבים שחשוב שיהיה מסלול של נישואים אזרחיים במדינת ישראל". היא מוסיפה כי זה מגיע מתוך תובנה שאי אפשר לאחוז במעמד האישי רק דרך הפן הדתי". השאלה שנותרה פתוחה היא האם אפשר לתרגם את אותה עמדה לרוב פוליטי ולשנות את הסטטוס קוו לאחר 66 שנים. חלק מחברי הכנסת לא מקבלים את הטיעונים, במיוחד אלו המגיעים מהמגזר הדתי. הם טוענים לשני טיעונים, הראשון, הפחד ממזרות והשני, החשש לפגיעה בצביונה היהודי של מדינת ישראל. לפיד: "ברית הזוגיות הונחה בכנסת ומתנהל עליה מאבק פוליטי". ממזר, כלומר בן של אשת איש, אישה נשואה שנולד לה בן ממישהו אחר, הוא משהו שעבור הרב הראשי הספרדי לשעבר, הרב שלמה עמאר, "יהיה דבר שיכאב לו יותר מכל ולא יוכל לעשות". הרב הוסיף כי "יהיו ספקות רבים לגבי ממזרות אפשרית", אולם אם על פי ההלכה אישה אינה נחשבת נשואה, מה הסיבה שבנה ייחשב לממזר? ואכן זו אחת השאלות שמעלים אנשים רבים, חלקם חובשי כיפות ושומרי מסורת. אישה שלא נחשבת יהודיה על פי ההלכה, או שנישואיה לא היו דתיים ואז גם הם לא נחשבים, ילדיה לא יחשבו ממזרים. ראש ארגון רבני צהר, הרב דוד סתיו, מסכים בדיוק לדברים הללו ואומר בפירוש כי נישואין שלא נעשו על פי המסורת אינם תקפים, אינם דורשים גירושים ואינם חלים על ילדי ההורים. ולגבי צביונה היהודי של מדינת ישראל או בשמה השני, בעיית ההתבוללות, גם כאן הדברים אינם בדיוק כפי שהם נראים. הרב עמאר אומר כי הנושא מטריד אותו ונכדים הסבים כבר לא בטוח שיהודים, כמו גם הרב סתיו שטוען כי "סכנת ההתבוללות תביא לפירוק החברה הישראלית לגורמים. ההתבוללות היא בעיה קיומית, לא פחות. תהיה כאן ממלכת ישראל וממלכת יהודה". ומה מעדיפים הישראלים? 60% סיפרו כי הם עדיין מעדיפים להינשא בחתונה דתית, אולם 36% מעדיפים חתונה אזרחית ועבורם יש לכנסת חדשות טובות. נכון לרגע זה מונחות בכנסת חמש הצעות חוק שעוסקות בברית זוגיות או בנישואין אזרחיים וההצעה של סיעת יש עתיד לגבי ברית הזוגיות היא זו המובילה."

מכיוון שזהו הפרק האחרון את הפרשנות שלי אביא בנפרד בפוסט מיוחד שיאחד את הוידאו מכל הפרקים.

"נשואים לרבנות" חלק ג'

כשרות לציבור אני מביא את "המורדים" - הפרק השלישי מתוך ארבעה בסדרת "נשואים לרבנות" : איך התבצר לו הסטטוס קוו הרגיש ביותר בישראל - מונופול הרבנות על הנישואים בישראל. הסדרה שודרה במגזין חדשות 10 ונעשתה על ידי ברוך קרא. הפעם בקרוך קרא מארה בפרק את האנשים שבחרו לא לערוך טקס ברבנות מכמה סיבות: לא רצו להתגייר לשם כך, זו לא אמונתם ורצו בטקס שוויוני, אישי שמבוסס על התרבות היהודית, רצו טקס כדת משה וישראל אך לא מקבלים את ממסד הרבנות כמייצג את היהדות שלהם. כצפוי אין אף מילה על הזרם החילוני ביהדות ועל האופציה היהודית חילונית לחתונות.