יום שני, 10 באוקטובר 2011

נגד העתירה להרחבת חוק ברית הזוגיות (שאינו נישואין אזרחיים)

תשע עמותות הגישו (2.10.2011) עתירה לבג"צ כנגד הממשלה בבקשה להסדיר נישואין עבור "חסרי דת". אני מתנגד להגשת העתירה וכבר כתבתי על כך כאן. הסיבה להתנגדות שלי רשומה בעתירה עצמה בתחילתה, בבקשה מן המדינה להפעיל "מנגנון רישום נישואין לשם הקמתה של רשות רישום אזרחית עבור עבור בני זוג שאחד מהם לפחות הינו חסר סיווג דתי או אינו מוכר כיהודי על ידי הרבנות הראשית או שבני הזוג הינם בני דתות שונות".
לא מדובר בנישואין
כל הכותרות בתקשורת מדווחות על "עתירה לנישואין אזרחיים", אבל גם 38 עמודי העתירה לא יכולים להסתיר שמדובר בעצם בהנהגתה של מה שמכונה בעתירה: "רשות רישום אזרחית". למרבה הפלא רשות כזו כבר קיימת במשרד המשפטים תחת הכותרת – 'רשם הזוגיות', רשות שהוקמה בעקבות חקיקת חוק "ברית הזוגיות לחסרי דת" ב-2010. למה לעתור להקים משהו שכבר קיים ממילא? הלוואי שאתבדה, אבל אילו העתירה תתקבל, בג"צ יורה להרחיב אותה לבני זוג שאחד מהם, לא רק שניהם "חסר דת". כלומר, חזונו הראשוני של מציע חוק ברית הזוגיות חה"כ דוד רותם מ"ישראל ביתנו" יוגשם במלואו. מלכתחילה רצתה מפלגת "ישראל ביתנו" להגיש את חוק ברית הזוגיות תחת מסווה של חוק נישואין אזרחיים. ואולם, בגלל התנגדות המפלגות החרדיות, התקבלה הפשרה הרקובה של החוק הנוכחי. ההגיון של מציעו היה שיהיו כאלה שיעשו בשבילו את העבודה, ירוצו לבג"צ ויבקשו להרחיבו. עדות לכך ניתן למצוא בבלוג של שחר אילן עיתונאי "הארץ" לשעבר, וסגן יו"ר עמותת חידו"ש היום, בו הוא כתב, תחת הכותרת: "החוק שאין שום דבר חיובי לומר עליו", את הדברים הבאים: "רותם הזכיר לי שאמרתי שברגע שהחוק יעבור כל מי שלא יכלל בו ירוץ לבג"ץ ויבקש להחיל את ברית הזוגיות גם עליו, כי ההגבלה של ברית הזוגיות לחסרי דת בלבד מנוגדת לעקרון השוויון. צודק. אמרתי. השאלה היא אם לבג"ץ הלא כל כך אמיץ של ימינו יהיה אומץ והשאלה היא אם בג"ץ יכול להרשות לעצמו".
חוקים גזעניים בתמיכת השמאל
זוג יהודים המוגדרים כ"חסרי דת", שאני משיא בקרוב בטקס יהודי חילוני, אמרו שהם שמעו על חוק ברית הזוגיות, אבל הם מעדיפים להתחתן בנישואין אזרחיים בקפריסין. כי הם מבינים שאלו לא נישואין אמתיים, שהם מקבלים רק "תעודת זוגיות", לה הם ימתינו שנה וחצי, ובנוסף צריכים להצהיר שהם לא יהודים כדי שהרבנות תאשר. בעתירה הנוכחית מציעים בעצם שיחוקק חוק בו ייחסך קצת נייר: אין צורך ששני בני הזוג יצהירו שהם "לא יהודים" אלא רק אחד מהם...
אסור לטעמי לחוקק חוקים עבור אנשים ספציפיים או עבור אוכלוסיות מיוחדות, ודאי שלא חוקים המסדירים זכויות אוניברסאליות כמו הזכות לחיות יחד ולהקים משפחה. חוק נישואין אזרחי צריך להיות שוויוני ללא קשר למוצאך, אמונותיך או מינך. כל אדם זכאי לבוא בברית הנישואין עם אדם אחר מתוך בחירה. תפקיד המדינה הוא לרשום את בחירתו ולהעניק לו את זכויותיו, ותו לא. יתירה מכך, אין שום צורך ברשות רישום נפרדת לרישום נישואין ואין צורך במסלולי נישואין, כל אחד יבחר לעצמו את רשם הנישואין שלו: אורתודוכסי, חילוני, רפורמי, מסורתי או חסר שיוך. צריך להנהיג רישום נישואין שווה לכל תושבי המדינה שייוסד על עקרונות דמוקרטיים.
מצב אבסורדי הוא שעמותות שחלקן נתמכות על ידי הקרן החדשה, עמותות שמאל, פלוראליסטיות משתפות פעולה עם "ישראל ביתנו" ועם חוקים גזעניים, במקום לפעול למען חוק נישואין אזרחיים אמיתי.
המצב הקיים עדיף
בודדים הזוגות שנרשמו עד היום לזוגיות במשרד המשפטים וחוק "ברית הזוגיות לחסרי דת" הקיים הופך להיות "אות מתה" בספר החוקים ממילא, למה לעורר מתים מרבצם? היום במדינת ישראל יש מסלולים עוקפי רבנות, כמו נישואין אזרחיים בחו"ל המאפשרים רישום נישואין אמיתי במרשם האוכלוסין, או, חיים יחד כידועים בציבור והכרה בזכויות "בן/ת הזוג שאינו רשום/ה כנשוי". המספר, הן של נישואין אזרחיים, והן של זוגות החיים כידועים בציבור, עולה בהתמדה ב-20 השנים האחרונות. למה אם כן להנציח בחוק מצב אבסורדי שכזה? התשובה היא פוליטית, מטרת העמותות באמצעות העתירה היא "סדק בחומת האורתודוקסיה". אבל לא מדובר פה בפשרה שתוביל אולי בעתיד למשהו טוב יותר, אלא להנצחה של מצב גרוע שבו יש ויתור על מוסד הנישואין והכרה בכך שנישואין אמיתיים יכולים להיות רק ברבנות, אלו שלא ירצו או לא יוכלו להתחתן ברבנות יזכו רק בהכרה כבני זוג.
גם אם הצפי של מגישי העמותה שבג"צ לא יתערב, הרי שהעתירה ותשובת הבג"צ ייכנס לרשומות ויהפכו לחומרי התייחסות  ולימוד לבתי משפט, לחוגי המשפטים, לתלמידי בתי ספר ולכל המעוניין. תוכן העתירה מצוין המסקנות שלה שגויות ומטעות, לזה אנו רוצים לחנך?
נחוץ חינוך לחופש בנישואין
אם חוק ברית הזוגיות הרחב יתקבל לא תוכל אף קואליציה בעתיד לחוקק חוק נישואין אזרחי הטענה כנגד תהיה שחוק כזה כבר קיים, למרות שלמעשה לא מדובר בנישואין אזרחיים. מה שנחוץ במערכת הפוליטית אלו מחוקקים אמיצים שיבטלו את חוק ברית הזוגיות לחסרי דת לאלתר, כמו שבוטל החוק נגד קיום משכב זכר ב-1988. ויציעו חוק נישואין אזרחיים, כחלק מהפרדת הדת מהמדינה, שבו לכל זוג תינתן האפשרות לבחור את הטקס שלו ולרשום אותו כרצונו, ללא רשות רישום מיוחדת, או "מסלולי נישואין" מיוחדים.
הפעילות האמתית של ארגוני חופש הבחירה בנישואין צריכים להיות במישור החינוכי ובהגברת המודעות לסוגים השונים של אפשרויות לטקסי נישואין שלא ברבנות. פעולות כאלו יובילו למרבה האבסורד דווקא לחיזוק המעמד של הדת והאורתודוקסיה, אבל גם לחופש בחירה אמיתי בנישואין.

אין תגובות:

פרסום תגובה