 |
| רבות ורבננים חילוניים בכנס. צילום: נרדי גרין |
הכוונה והביצוע מצויינים אבל צריך לומר גם מילת ביקורת על הכינוס. הכנס נפתח וננעל בדוברים שמתוך דבריהם היה אפשר לחשוב שמדובר ברעיון חדש שלא נשמע קודם לכן, הגדילה לעשות אחת הדוברות שאמרה ש"צריך לכתוב ספרים". גם במכתב התודה שנשלח לאחר הכנס נאמר:
 |
| יאיר גולן ואני צילום: נרדי גרין |
ביקשנו יחד לעצב שפה חדשה של שייכות, אחריות ותקווה. במהלך היום עסקנו במתח ובחיבור שבין קהילה וזהות, בין קידוש לחידוש, בין ישראל לתפוצות, ובין יהודית לדמוקרטית, מתוך שאיפה לנסח תנועה חיה של תרבות, מנהיגות וערכים במרחב ציבורי. השיחים, המפגשים והעשייה המשותפת המחישו עד כמה הצורך במהלך הזה חי ונוכח בשדה. אנו רואים בכנס נקודת פתיחה למסע רחב יותר - לבניית אקוסיסטם של חינוך, טקס, קהילה ומנהיגות, ולהקמת תנועה המחברת בין רעיון למעשה ובין חזון ליישום.
נשמעו הרבה סיסמאות וחלק מהדוברים גם אמרו דברים של השראה ועומק. אבל אחת הבחירות הלא מובנות הייתה להזמין את יאיר גולן, יו"ר מפלגת הדמוקרטים לנאום בפתיחת הכנס. האם ההסתדרות הציונית לא אמורה להיות גוף ממלכתי שנותן במה לכל הזרמים ולכל הקולות? האם לא היה ראוי להביא נציגים של מפלגות אחרות?
בשיח בפאנל שנרשמתי אליו שכותרתו הייתה: "לטפח שדה גלובאלי ביחד", לא היה ברור הכיוון אליו הולך הפאנל והדוברים בעלי זיקה מקרית לכל היותר לנושא. לא הובן מהו השדה הגלובאלי אליו חותרים והיה רק דיבור עמום שצריך להתייחס ל"יהדות התפוצות". היה שיתוף של חוויות של הדוברים בפאנל שהיו בשליחות או בשהייה ארוכה בחו"ל ונפגשו עם קהילות שונות בארה"ב.
הרגשתי לכל אורך הכנס כשלון שלנו, הזרם החילוני הומניסטי להציג את הזרם ולדבר על השורשים והמסורת שלנו. בנוסף לכך נאמר לי על ידי מי שאחראית אצלנו על הנושאים האלה והיא טענה שהיא דיברה עם מארגני הכנס על מנת להשתתף ולו בהעמדת דוכן והיא סורבה, אבל נאמר לה שאולי יהיה כנס ביולי ושם תשקל ההשתתפות.
מכיוון שכך ומכיוון שלא היה מקום אחר שאפשר יהיה להציג בו את הדברים אמרתי בפאנל שבו השתתפתי את ביקורתי על הכנס ועיקרה הוא שלא ניתן בכנס כזה להתעלם מתנועת יהדות כתרבות והזרם החילוני הומניסטי ביהדות ששורשיו בשנות ה-60 של המאה ה-20 בארה"ב, אני מוסמך כרב חילוני ועובד בזה כבר 20 שנה, ערכתי כמעט 1000 טקסי חיים בארץ ובעולם. יש ספרות עניפה. אפשר לקחת כדוגמה את נאומו של ביאליק בטקס חנוכת האוניברסיטה העברית בהר הצופים, מ-1925, ומספיק משפט אחד ממנו כדי להדגים את הפספוס הגדול של הכנס:
בהכרתה של האומה תפס בינתים המושג “תרבות” במשמעו המקיף והאנושי את מקומו של המושג התיאולוגי “תורה”.
 |
| שאנן סטריט רואיין ולאחר מכן שר צילום: נרדי גרין |
בהינתן דוגמאות ספורות אלו, כיצד אפשר להתעלם ולומר שמתחילים משהו מחדש? זה די מגוחך להתעלם ולא לאפשר אפילו להציב דוכן או לאפשר לאחד הדוברים מטעמנו להציג באחד הפאנלים. מהי הסיבה להתעלמות וההדרה הזו? למארגנים הפתרונים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה