יום שישי, 4 במרץ 2016

למה חובה שהכלה תדבר בטקס נישואיה?

השו"ת של הרב אריאל מהאינטרנט
מבחינת ההלכה החילונית, החובה היחידה בטקס הנישואין החילוני היא השוויון. שוויון מתבטא בשני המרכיבים החשובים ביותר בטקס: הקידושין בטבעות עם אמירה שוויונית, והכתובה השוויונית עליה חותמים שני בני הזוג. ניתן להדגים את העוול המובנה בהלכה הדתית, בהרבה מקרים, אבל מדי פעם עולה שאלת רב בנוגע לטקס הנישואין שניתן באמצעותה להדגים את האפלייה וחוסר השוויון. השאלות עולות כולן מתוך עולמה של ההלכה הדתית, לפתע פתאום נשים דתיות, מודעות ומשכילות מעיזות "להרים ראש" ורחמנא ליצן רוצות לדבר או לשמוע נשים במהלך טקס החופה. הנה כמה דוגמאות.
הראשונה, שאלת הרב נוגעת להקראת הכתובה על ידי אישה, לאו דווקא הכלה, בחופה:
ארוסתי ואני עתידים להנשא בע"ה ולפני זמן לא רב בקשה ממני ארוסתי כי את הכתובה היא מעוניינת שתקרא ראש המדרשה בה למדה. כיון שטרם ראיתי דבר שכזה ולמרות שנאמר לי ע"י שפעולה זו אינה סותרת את ההלכה, אני עדיין מוצא טעם נפגם בדבר. אם בשל פגיעה בכבודו של מסדר הקידושין, ואם בשל חוסר ההגיון שבדבר, הרי זהו כתב ההתחייבות שלי כלפיה ואם אני איני קורא אותו (מפאת אי שליטתי בארמית) אזי לפחות שמסדר הקידושין שהוא מדריכי ונציגי ייקרא אותו. אשמח לקרוא את חוות דעתך?
מי שענה על השאלה זהו הרב יעקב אריאל, רב העיר רמת גן, אב"ד לממונות בר"ג וראש ועדת השמיטה של הרבנות הראשית. האם הצלחתם לנחש כבר מהי תשובתו ומהי העילה לתשובתו?, הנה מה שענה:
אכן יש כאן פגיעה בכבוד הרב וכן חוסר טעם.  בכלל, הנסיון לחדש דברים ללא צורך וללא סיבה מוצדקת (אנו מחדשים דברים רבים שתנאי החיים המתחדשים גורמים להם, במסגרת עקרונות ההלכה הנצחיים) ולבטל את מנהגי ישראל מדורי דורות היא ערעור מסוכן של כל המסורת שלנו. אל תתחילו את חייכם החדשים בשבירת מסורות. המשיכו את רצף השושלת ההלכתית שלנו ורק במקום בו התנאים מצדיקים שינויים במסגרת ההלכה הקבועה תעשו זאת בהדרכת פוסקים מובהקים.
התשובה לשאלה למה, בנושא השתקת האישה במקרה הזה היא ראשית כי יש מישהו שרגשותיו נפגעים מזה שאישה מקריאה בטקס, לא מובן למה הוא צריך להיפגע מזה, ועוד יותר לא ברור למה זה "חוסר טעם". התשובה השנייה היא: "ככה". או במילים אחרות כי זה יערער את העולם כפי שאנחנו מכירים אותו. אכן סיבה מצוינת. פתרון מצוין לכל העצלנים, פשוט העתיקו את תשובתו של אריאל, קופי פייסט, וזה יפתור אתכם מכל התמודדות עם בעיות. אין שום תשובה עניינית.
הדוגמא השנייה היא התשובה היותר ליבראלית של הרב יובל שרלו, ראש ישיבת אורות שאול  ופעיל ציבורי בולט בזרם הדתי לאומי. חבר בארגון רבני צהר ובפורום תקנה, מכהן בוועדות שונות של משרד הבריאות וראש הדסק לאתיקה ודתות במרכז לאתיקה בירושלים. והפעם זו שאלה של כלה שרוצה בעצמה (?!?!?) להקריא מתוך כתובתה, תחת החופה. אכן מעשה אמיץ מצידה. אולי כאן נראה איזשהו שינוי הלכתי?

אני מתעתדת להתחתן בעוד ..... סלע המחלוקת ביני לבין ארוסי נוגע לעניין הכתובה. היות ואקט הקידושין הינו אקט קנייני, החילותי לחפש אחר אלמנטים אשר ניתן להוסיף לחופה אשר כפופים להלכה ואין בהם בכדי להכעיס או להראות פאתטיים. נודע לי כי אין איסור על כך שאשה תקרא את הכתובה. הרעיון מצא חן בעיני עד מאד היות ונראה לי כי אקט סמלי זה מעדן את שטר הזכויות החד סטרי אותו אני מקבלת בחופה בעת מעמד הקידושין- מעשה הקניין. רואה אני חשיבות רבה לכך שתהא אשה בחופה בעלת תפקיד אשר אינו סותר את ההלכה ומקנה צביון יותר אישי. (כמובן שאין זה מאזן את נוכחותם של הרב, 2 העדים ו 7 המברכים הגברים כולם אולם אין בכך כוונתי). מה גם שהאשה עליה מדובר הינה תלמידת חכמים עוד מבית אביה אשר בקיאה ברזי ההלכה ואף הגמרא כפי שרבים וטובים היו יכולים רק לייחל. ארוסי טוען כי הכתובה הינה מייצגת את הזכויות אותן הוא מעניק לי ואין הדעת תסבול כי אשה תקריא אותן בתור שליחתו, גם אם ביני לבינה יש קשר הדוק (בהיותי יוצאת מדרשה). כל אחד מאיתנו מתבצר בעמדתו באומרו כי סוגיה זו "בנפשו" וכל ויתור הינו בעצם ויתור על עקרון אשר לא יישכח... היש אמירה הלכתית או דרך ביניים שיש בה להשכין השלום?  שכן לעת עתה, השלום מאתנו והלאה. 

התשובה של שרלו
ראשית שיהיה בשעה טובה. גם עצם העובדה שאתם מקימים את ביתכם בבריאות בקדושה ובטהרה, וגם העובדה שאתם במחלוקת עמוקה ומוצאים את הדרך להתנהל בה. זה חלק מחיי הזוגיות, ואם יודעים לנהל אותה נכון הרי היא מעצימה את הקשר ולא פוגעת בו. דיונים בין בני הזוג נעשים גם כשמדובר בעיקרון שהוא מאוד חשוב לכל אחד מהם. אחלק את תשובתי לשלושה חלקים: א. אין שום איסור בכך שאישה תקרא את הכתובה. בכלל קריאת הכתובה היא כמעט ללא מעמד הלכתי משל עצמו, והיא מהווה סוג מסוים של הפסקה בין אירוסין לנישואין, ובעיקר אם חותמים עליה קודם לחופה או אם העדים קראו אותה קודם לחופה. על כן, לא ניתן לייחס לקריאת הכתובה חשיבות הלכתית כלשהי. ב. אינני מוצא קשר ישיר בין הרצון שאישה תקרא את הכתובה לבין הטיעונים ששניכם מעלים לכאן ולכאן. אני מבין כי את רוצה שתהיה אישה, ללא קשר אמיתי לשאלה מה תוכנה של הכתובה, וגם אם כתבת שהדבר מעדן את שטר הזכויות הרי שהמשך דברייך מביא את הטיעון העיקרי – עידון העובדה שיש רק גברים הקשורים בחופה. אינני מוצא גם קשר ישיר לדברים שהבאת בשם ארוסך – קורא הכתובה אינו השליח של הבעל ולכן אין שום קשר בין העובדה שאישה קוראת לבין העובדה שקוראים את הכתובה. מעבר לכך, באותה מידה ניתן לומר שאין הדעת תסבול כי זכויות שאת מקבלת יוקראו על ידי איש. כללו של דבר, נראה מבין השורות (אם כי אני לא בטוח) שהדיון הוא יותר לגבי שותפות של אישה בחופה כחלק מהסדר של החופה ולא דיון הנוגע דווקא לכתובה עצמה. ג. עמדתי בעניין הזה אינה קובעת לגביכם. דעתי אינה נוחה מהעובדה שהכתובה תיקרא על ידי אישה, אולם לא בגלל טיעון הלכתי ישיר, כי אם בשל הקביעה העקרונית שכל דבר ציבורי הלכתי נעשה על ידי גברים. זהו טיעון שמקורו בהלכה, אולם הוא יונק כבר מפרק ב של ספר בראשית ומעמדה כללית שני יונק ממנה (כך במקור נ.ג.). ד. מה אני מציע לעשות ? אין טוב מאשר פשרה. אני מציע כי הכתובה תיחתם לפני החופה כפי שנהוג ברוב המקומות (אם כי לא בירושלים) ובמעמד זה תיקרא בפני העדים כדי שיחתמו עליה כדין. במעמד החופה יאמר הכרוז כי הכתובה כבר נחתמה בפני עדים קודם החופה, ועל כן אנו מזמינים את "תלמידת החכמים" שתקרא את הכתובה. על ידי כך יהיה ברור כי קריאה זו היא קריאה טקסית ואישית ונוגעת בלבבות, ואילו העניין ההלכתי נעשה בדרך המקובלת. 
זוהי תשובה עניינית יותר מבחינה הלכתית, אם כי תשימו לב ששרלו נגד שהכלה תדבר בחתונתה, אם הדבר היה תלוי בו. הוא אומר שמבחינה הלכתית אין שום מעמד לקריאה הלכתית והוא בשל כך מאפשר את הפשרה שיסייגו וימסגרו את ההקראה בכך ש"תלמידת חכמים" מקריאה את זה בצורה ריטואלית. שרלו מוכן שיעשו לאישה טובה בתנאים מסוימים, הדי ג'יי יקרא לה להקריא ולא חו"ח הרב, שמא ייתן ידו לדבר עבירה.
לעומתם אמר הרב בני לאו, לא בתשובה לשאלה, אלא כדבר תורה לפרשת השבוע, רב בית כנסת הרמב"ן בשכונת קטמון בירושלים, ראש מיזם 929 - תנ"ך ביחד ועמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה שהגיעה העת לתת לאשה לקדש תחת החופה. כלומר לא רק שייתנו לאשה להקריא, אלא להיות חלק במעשה הקידושין ללא שום סייג. כשותפה שווה. זהו ערעור ממשי על עמדת ההלכה של שני המצוטטים למעלה. אתם יכולים רק לדמיין את קיתונות הרותחין שנשפכו על בני לאו, בשל עמדתו החריגה.
ההלכה החילונית אינה יכולה לסבול את זה שאשה הנכנסת לשותפות זוגית לא תבטא את רצונה באופן וולונטארי, לא תחתום על החוזה שהיא חלק ממנו ולא תורשה להקריאו. או שלא יורשה שקולה של אישה יישמע בחופה. מוטלת עלינו המשימה כרבנים חילוניים לעשות תיקון הלכתי כך שיישמע קולם של השותפים בטקס הנישואין בצורה שווה. אם האישה אינה מדברת ואילו הגבר מדבר, הרי שאין כאן שוויון, ויש הדרה של האישה. אסור לרב חילוני לשתף פעולה עם השתקה אקטיבית של האישה בטקס הנישואין ולכן חובה ששני בני הזוג יאמרו ויקדשו, וכמובן כל אישה אחרת הרוצה לתרום לטקס מוזמנת לעשות כן. ובא לציון גואל.

2 comments: