יום חמישי, 30 בדצמבר 2010

בעקבות הרשעת קצב

צילום: נרדי גרין
נשיא מדינת ישראל לשעבר הורשע בעבירות של אינוס. אין פה מקום לשמחה גדולה ,אבל, יש חשיבות גדולה לכינון ישראל כמדינת חוק. בית המשפט שלח מסר ברור לכל בעלי השררה, לכל המושחתים, לכל מנצלים לרעה את עמדתם, לכל אלו שחושבים שהם מוגנים מתוקף כוחם הארגוני. הזהרו לכם - יש שיויון בפני החוק ואתם תועמדו לדין כאחד האדם, השתמשו בכוחם במידה הראויה, ואל תנצלו אותו לרעה. כל הכבוד לנשים האמיצות שהעזו להתלונן וחשפו את הסיפור. ולוואי שישמשו לדוגמא לאחרות ואחרים שלא ישתקו על עוולות.

יום ראשון, 12 בדצמבר 2010

סרטו של ביל מאהר - "רליגיולוס" | Religulous (2008) Bill Maher

כשרות לציבור אני מזכיר סרט שכנראה לא תוכלו לראות בארץ - "רליגיולוס", קומדיה דוקומנטארית של הסטנדאפיסט והקומיקאי האמריקאי ביל מאהר מ 2008. הסרט בוים על ידי לארי צ'ארלס שעשה גם את בוראט. שם הסרט הוא תערובת של המילה religulous ו ridiculous.
ביל מאהר מסתובב ברחבי העולם ומראיין את החלקים הסהרוריים שבשלוש הדתות המונותאיסטיות הגדולות, הסרט מתחיל בתל מגידו וממשיך במסע שעובר קוקואים ביבשות שונות - מטיף פורטוריקני בשם חזוס שאומר שהוא ישו, מוזיאון בריאתני בקנטקי שמראה כיצד בני אדם חיו לצד דינוזאורים לפני חמשת אלפים שנה, פארק שעשועים המכונה "הולילנד בפלורידה" שמציג בצורה חיה את צליבתו של ישו, מורמונים לשעבר שכפרו בעיקר כי לא הסתדרו להם כמה מעיקרי האמונה המורמונית, למשל, שאלוהים גר על כוכב ששמו קולה, עור שחור הוא קללה אבל לצדיקים העור יהפוך לבן, ישו הטיף לילידים האמריקנים, והם למעשה השבטים האבודים, ארה"ב היא עיקר הנצרות וגן העדן נמצא במיזורי... הוא נפגש עם מוסלמים שמודים רק כי האיסלאם היא דת של שלום, ומתכחשים לקריאה להרוג כופרים, לכיבושים של האיסלאם לאורך הדורות ולטרור האיסלאמי של היום. אפילו מוסלמי מתון כמו מוחמד חוראני, עמית במכון הרטמן בירושלים, מוצג באור מגוחך כאשר הוא מראה כיצד במסגד אל אקצא מוקצה מקום לנשים: "יש להן פינה בצד". 
גם לנו לא חסרים מוזרים והוא מביא את נטורי קרתא, האנטי ציוניים שחברו לאחמדיניג'אד מכחיש השואה וגם את המכון להלכה וטכנולוגיה שממציא לנו פטנטים לשמירה על השבת כמו מעלית שבת, כסא גלגלים שמונע על ידי אוויר, וטלפון שמחייג בעצמו. הוא גם מביא גם חוקר מוח שטוען כי הדת היא סוג של הפרעה נפשית.
אבל ביל מאהר לא רק מביא תיעוד של המוזרויות הוא גם יוצא בקריאה לפעולה.בסוף הסרט הוא אומר את דעתו למשל: "אמונה משמעותה להפוך את אי החשיבה לסגולה", "אלו המטיפים לאמונה הם בעצם נוגשי עבדים של המחשבה", "הדת מסוכנת, משום שהיא מאפשרת לבני אדם שאין להם את כל התשובות, לחשוב שיש להם", "הגישה הנכונה היחידה שצריכה להיות לאדם אינה ההחלטיות המתנשאת שיש לדת, אלא ספק. הספק הוא צנוע", "זו הסיבה שבגללה אנשים רציונאליים, אנשים שנגד הדת, חייבים לסיים את ההססנות, לצאת מהארון ולעמוד על שלהם".
הפקת סרט אנטי דת בארה"ב הוא מעשה יוצא דופן, הופקו כבר סרטים כאלה אבל על ידי מדענים והוגים בריטיים כמו ריצ'רד דוקינס וכריסטופר היצ'נס. בארה"ב ההתנגדות לדת היא כמעט דבר מסוכן, אפילו לפי הסקר של מאהר עצמו רק 16% מהאוכלוסייה האמריקנית הם "לא דתיים", ואילו כאשר מדובר באתאיסטים ממש מדובר על מעט מזעיר.
ביל מאהר עצמו נולד לאם יהודיה ולאב קתולי, אך התחנך כקתולי ולא ידע עד גיל 13 שאימו יהודייה, גם אותה הוא מראיין בסרט ושואל אותה למה לא הלכה עימם לכנסייה ולא גילתה לו שהוא יהודי, תשובתה הייתה "יש משפחות שלא מתפקדות...", מכאן כבר אפשר לראות שאת ההומור הוא ירש מהצד היהודי שבו.
מאהר הוא קומיקאי מצליח, בעל תכנית טלויזיה בשם "Real Time", מופיע בכל רחבי ארה"ב לפרטים נוספים ראו את ויקיפדיה.
והנה קטע מתוך תכניתו בה הוא מארח את כריסטופר היצ'נס, ההומור האמריקאי פוגש בהומור הבריטי השנון.

יום חמישי, 4 בנובמבר 2010

מאמר של דליה נוימן ב Ynet

צילום באדיבות דליה ורונן
דליה נוימן שבזמנו חיתנתי בטקס יהודי חילוני בנווה צדק, ראו הפוסט שכתבתי על החתונה ב 2006, פרסמה היום מאמר נגד ברית הזוגיות. לדליה היום שני ילדים והשלישי בדרך, והיא חיה עם בן זוגה, רונן כידועים בציבור. לקריאת המאמר ב Ynet ליחצו כאן.

יום שלישי, 19 באוקטובר 2010

"ברית הזוגיות לחסרי דת" נכנס לתוקף, האם להגיש בג"צ?

תמונה באדיבות יוליה ואלכס
חוק "ברית הזוגיות לחסרי דת" נכנס לתוקף. (על התרמית בבסיס החוק כבר רשמתי פוסט, אפשר לראות קטעים מדיוני ועדת החוקה בדיון על החוק).
משרד המשפטים מינה רשם למרשם הזוגית: עו"ד יוסי הירשלר. כמו כן, פורסמו טפסי הגשת בקשה לרישום כזוג. אחד הדברים המדהימים שרשומים בתצהיר הזוג, שמצורף לבקשה הוא בסעיף 4: "איש מאתנו אינו יהודי, מוסלמי, דרוזי או בן עדה נוצרית כמשמעותה בסימן 54 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922- 1947", כלומר, גם אם בני הזוג רואים את עצמם כיהודים, הוא אולי לחם בלבנון או בעזה, היא אולי שירתה בצבא, הם בעצם צריכים להצהיר על עצמם שהם אינם יהודים על מנת לקבל את זכויותיהם.
זוהי זוגיות שמוכרת על ידי מדינת ישראל בלבד ולא תוכר על ידי אף מדינה אחרת בעולם.
חוק שאפילו מציעו, חבר הכנסת דוד רותם אמר בפרוש שהוא אינו טוב.
האם להגיש בג"צ?
האינסטינקט הבסיסי של ארגוני זכויות האדם, ארגוני היהדות הפלוראליסטית, חופש הבחירה בנישואין וארגוני השמאל, הוא להגיש בג"צ נגד חוק מפלה וגרוע שכזה. אין ספק שבג"צ, מתוך עקרון השוויון, צריך לפסול את החוק, או להחזירו לכנסת על מנת להרחיב את תחולתו על כלל האוכלוסייה, כלומר שכל זוג שירצה בכך יוכל להירשם לזוגיות. אך אליה וקוץ בה - אם תורחב תחולת חוק ברית הזוגיות לכולם, יהיה זה דבר גרוע לא פחות, ואולי יותר. משום שגם חוק ברית הזוגיות "הגדול" הוא פגיעה בזכויות והונאה של הציבור.
מדוע לא להגיש בג"צ?
מלכתחילה רצתה מפלגת "ישראל ביתנו" להגיש את חוק ברית הזוגיות השווה לכולם תחת מסווה של חוק נישואין אזרחיים. ואולם, בגלל התנגדות המפלגות החרדיות, התקבלה הפשרה הרקובה של החוק הנוכחי. ההגיון של מציעו, ח"כ דוד רותם היה שזה פותח סדק בחומת האורתודוקסיה, ואז יהיו כאלה שיעשו בשבילו את העבודה, ירוצו לבג"צ ויבקשו מהכנסת להחיל את עקרון השוויון. עדות לכך ניתן למצוא בבלוג של שחר אילן עיתונאי הארץ לשעבר, וסגן יו"ר עמות חידו"ש היום, בו הוא כתב, תחת הכותרת: "החוק שאין שום דבר חיובי לומר עליו", את הדברים הבאים: "רותם העלה עוד אפשרות לגורל החוק שאותה לא חשף אלא הסתפק בניסוח המסתורי "מה ששחר אילן אמר לי לפני הישיבה". הרגשתי חשוב וזה היה כיף, אבל לא הצלחתי להיזכר מה אמרתי לו לפני הישיבה. אחרי הישיבה בקשתי תזכורת. רותם הזכיר לי שאמרתי שברגע שהחוק יעבור כל מי שלא יכלל בו ירוץ לבג"ץ ויבקש להחיל את ברית הזוגיות גם עליו, כי ההגבלה של ברית הזוגיות לחסרי דת בלבד מנוגדת לעקרון השוויון. צודק. אמרתי. השאלה היא אם לבג"ץ הלא כל כך אמיץ של ימינו יהיה אומץ והשאלה היא אם בג"ץ יכול להרשות לעצמו".
מה לעשות?
מי שירצה לשתף פעולה עם תכניתה של "ישראל ביתנו" יגיש בג"צ. אם יש תקדימים לכך שבג"צ הורה לכנסת להרחיב תחולה של חוק בשל היותו לא שיוויוני, או תקדימים דומים. הרי שחוק ברית הזוגיות "הגדול" יעבור, ואז ייקבר הרעיון של חוק נישואין אזרחיים סופית. הרעיון האומר שכל אדם זכאי להינשא לבן זוג לפי בחירתו ללא קשר לעדה הדתית שלו, למינו או למוצאו, כמו בכל מדינה דמוקרטית מתוקנת. אם בעתיד ירצו להעביר חוק כזה הרי יאמרו ל'מלעיזים' - "כבר יש נישואין אזרחיים, זו ברית הזוגיות שליברמן ברוב טובו חנן אותנו"...
החוק "לחסרי דת" הקיים ממילא ישרת מיעוט שבמיעוט. שהרי אין כמעט זוגות ששניהם חסרי דת. ולכן יש לחנך גם את מעט הזוגות האלה לא להשתמש בשירותיו של מרשם הזוגיות, עליהם להעדיף להיות רשומים כנשואים, באמצעות נישואי חו"ל, ולא כ"בני זוג". אסור שיהפכו לחלק ממעמד נחות של זוגות "לא יהודיים", טמאים. "נשוי/אה" הוא סטטוס חוקי ומוכר במדינת ישראל, ובכל העולם.
לכן, לטעמי, אסור להגיש בג"צ. יש להפוך את החוק לאות מתה בספר החוקים. לחכות לקואליציה שבה תהיה האופציה הפוליטית לבטל את החוק המתועב הזה, ולחוקק חוק נישואין אזרחיים ראוי לכל אזרחי מדינת ישראל.

יום שישי, 17 בספטמבר 2010

יום הכיפורים - "חג האופניים" כחג של תשובה

צילום: נרדי גרין
"עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה חברו"
מדובר כנראה בעבירות תעבורה. להפתעתי הרבה, בבדיקה קצרה שערכתי - אין איסור נסיעה ביום הכיפורים, התחבורה הציבורית אמנם מושבתת, אבל דיני התעבורה הרגילים חלים על כל סוגי הנתיבים, כלי הרכב והמשתמשים בדרך.
ישנם שליחים של אלוהים, הנוטלים את החוק לידיהם ומפליאים את מכותיהים ברכבים עוברים. זכור לי במיוחד מקרה לפני כ-20 שנה, בו חברי גרעין השומר הצעיר נסעו ביום הכיפורים, נרגמו באבנים בצומת כרכור, הרכב התהפך וחלק מנוסעיו נפצעו קשה. ולהבדיל, המקרה של נהג הטרקטורון מכפר שיבלי שבחר לעשות פרובוקציה דווקא ביום כיפור ודרס ילדה קטנה בכפר תבור.
יום הכיפורים הפך ל"חג האופניים". עשרת ימי תשובה מיועדים להרהורים בדבר רכישת אופניים חדשים, אביזרים כמו: קסדה, מגינים, פנסים, מחזירי אור, משאבות וכדומה. תהליך התשובה הפנימי מתרחש ברכישת המוצרים המתאימים. העיתונים מלאים בהלכות צרכניות ושמירה על בטיחות ובטחון ברכיבה. שיאו של חשבון הנפש הוא ברכיבה המשחררת עצמה ברחובה של עיר. קבוצות קבוצות של רוכבי אופניים צעירים מנצלים את היעדרה של תחבורה ונהנים מנתיבים פתוחים.
באופן אבסורדי דווקא המנהג הזה של כיבוש נתיבי התחבורה על ידי הולכי רגל ורוכבי אופניים מסמל תשובה יותר מצום או מתפילה. תשובה כמעשה של תיקון או סמל של תיקון היא חשיבה על תיקון מתמיד של האדם והעולם. יום הכיפורים הפך להיות יום אקולוגי בו מושבתת המדינה, התעשיה, הרכבים. העצירה הזו יכולה להפוך ל"יום שמחבר בין אדם למקום" כפי שכינתה זאת אורנה קזין. חשוב מכך, יום הכיפורים עבור האדם החילוני צריך להפוך ליום ליום של מפגש קהילתי, דיון וברור בנושאי תיקון אישי וכללי.
עבור האדם החילוני המודע העמידה בפני האל היא בעצם עמידה בפני עצמך.
יום כיפור הופך ליום שעיקרו המושג "תשובה" – תיקון עצמי מתמיד. תשובה בין האדם לעצמו ובין אדם לחברו, בין אדם לקהילתו ובין אדם לסביבתו. יום בו אדם בוחן את אשר עבר במשך השנה החולפת וחושב על דרכים כיצד לתקן את עצמו. קהילות ממוסדות ובתי הספר מאפשרים תשובה באמצעות שיתוף הציבור. תהליך תיקון ותשובה ראוי לו שייעשה גם פומבית, העמידה בפני האחר משקפת ומסייעת, תיקון אמיתי אינו יכול להיעשות רק בין אדם לבין עצמו.
בניגוד לתרבויות אחרות, בתרבות היהודית אין מחילה המוענקת בשל תפילה, תשלום, תענית, או יום מיוחד לכפרה. יש לעשות מעשה, למשל, לבקש סליחה ממשית ממי שפגעת בו. מכאן שיום כיפור עבור האדם החילוני מסמל את התשובה שאדם עושה בכל יום ובכל רגע בחייו.

יום שישי, 3 בספטמבר 2010

שנה טובה תשע"א

שתהיה השנה הבאה עלינו לטובה שנה מתוקה כתפוח בדבש, שנה של תיקון ותשובה, שנה של אהבה. של הצלחות, של צמיחה אישית ומשפחתית. שתהא זו שנה של שלום, שקט שתאפשר לנו לעסוק בדברים החשובים באמת.

יום ראשון, 8 באוגוסט 2010

תיעוד הדרכת כלות וחתנים ישראל קיץ 2010

צילום מסך: ערוץ 2
תודה לדפנה ליאל שהביאה תיעוד מתוך הדרכת כלות וחתנים, ישראל 2010. לצפייה בכתבה מתוך חדשות סוף השבוע של חדשות 2, 7.8.2010, גללו למטה. מזעזע שעל מנת להתחתן בישראל חובה לשמוע שעל קיום יחסי מין בזמן הוסת "יש עונש כרת" וזה גם מפי שאמורות להיות הנציגות ה"ליבראליות" של צוהר. או ש"על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן על חלה, הדלקת נר ונידה". הנה עדות נוספת שניתנה על ידי גולשת אנונימית בפורום חתונות בתפוז, ב 2006:
"יומני היקר, היום למדתי המון דברים: למדתי שהעם היהודי שרד לאורך ההסטוריה בזכות דיני הטהרה, למדתי שלנשים יהודיות אין סרטן רחם, בניגוד לאלו הנוצריות, רחמנא לצלן, למדתי שהמלה "אשה" והמלה "דבש", קשורות בגלל ששתיהן שוות 306 בגימטריה (מה שמיד מסביר את העובדה שאסור לצרוך מהן הרבה, אם לא רוצים כאב בטן), למדתי שהמלה "איש" והמילה "אשה" נבדלות בזכות האותיות י' ו-ה' (כלומר אם שתי האותיות קיימות, אז ה' שוכן בבית והכל סבבה) (אה... ואם הן חסרות, אז נשאר פעמיים "אש", שזה לא כ"כ טוב). למדתי שאם אני אשמור 12 ימי נידה בעלי יעריך אותי יותר, ואם לא- הוא יתיחס אלי כמובן מאליו, בדומה להבדל בין מסעדה לחביתה וסלט, ולמדתי שאם אשמור על דיני הטהרה, אני עושה שירות גדול לעם ולמדינה וכל זאת (שימו לב, כאן מתחיל ציטוט:) "אפילו בלי ללבוש מדים". ועכשיו ברצינות (בעצם גם עד עכשיו זה היה ברצינות). את המסע לרבנות התחלתי עם המון נכונות. נכונות ללמוד על העם שלי, נכונות לשמוע על קיום מצוות, ראש פתוח- מי יודע, אולי זה יתפוס משהו ממני ובעיקר סובלנות. הכוונה שלי אינה לפגוע באמונתו של איש (תהא אשר תהא), אבל אני אשמח אם איש גם ישתדל שלא לפגוע באינטליגנציה שלי. כשאני שואלת שאלות מתוך כוונה להבין, אני מעדיפה לקבל תשובות קוהרנטיות, שלא עוסקות בערך הגימטרי של המילה "אהבה" (למנחש המהיר מובטח פרס- חולצה ותקליט). אני יודעת שיש ביהדות יופי וקסם והגיון רב. אז למה הם מתעקשים להסתיר אותו???"
גם הדרכת חתנים, שאינה חובה, שומעים דברים מזעזעים לא פחות. מעדות שרשמתי מפיו של חתן בשם אריאל, שזכה להדרכת חתנים ברבנות ירושלים, בדצמבר 2000, ניתן להתרשם משמץ העצות הטובות הניתנות לחתנים בבואם אל חיי הנישואין :
1. יש קשר בין סרטן הרחם ליחסי מין בתקופת הנידה. יש לכך הוכחות מדעיות בדוקות והוצגו מאמרים שמוכיחים זאת.
2. כדאי לשלוח את האישה למקווה כי מקבלים אותה "חלקה בקשיש".
3. כדאי לפזר כסף בבית כי זה משמח את האישה.
4. אין לסמוך על אף אחד כאשר זה נוגע לאישה, ולכן אין להשאיר את האישה לבד עם חברים, במיוחד לא ליד החברים הכי טובים שלך.
5. לעולם אל תגיד לאשתך שאתה אוהב אותה בפני אמא שלך.
והנה ציטוט מפי מדריך החתנים בכתבה:
"חז"ל לימדו אותנו אם אתה תכבד את אישתך, אפילו שהיא לא רגילה לתת כבוד, היא תחזיר לך כבוד. בן אדם שמתקרב לאישה שהיא עדיין לא טבלה מטומאתה, השכינה גורמת לו שהיא תברח מהבית שלו. יותר מזה אומרת הגמרא, אומר הזהר הקדוש, שבזמן, אם אדם מביא ילדים בזמן שהאישה היא טמאה ממנו, היא לא טבלה מטומאתה, אז הילדים האלה יוצאים בסגנון אחר לחלוטין".

לצפייה בכתבה של דפנה ליאל מתוך חדשות סוף השבוע 7.8.2010:

יום ראשון, 25 ביולי 2010

חוק נישואין אזרחיים חדש לישראל

חוק נישואין וגירושין הקיים, מסמיך את הרבנות הראשית ואת רבניה כרשמי נישואין של "מרצ", "העבודה", ועוד) ושל ברית הזוגיות שהחלה כיוזמה של "שינוי", והפכה להיות חוק "ברית הזוגיות לחסרי דת" של "ישראל ביתנו". אף הצעה אינה מבטאת לדעתי את הראוי שיהיה במדינה דמוקרטית וכל ההצעות הן סוג של פשרה. לכן צריך להציע הצעה חדשה שתאפשר מצד אחד ליחיד לבחור את הדרך בה הוא רוצה להינשא, ומהצד האחר חופש לכל הזרמים הדתיים והתרבותיים לבטא את אמונותיהם.
יהודים במדינת ישראל. הדבר יצר שורה של מסלולים עוקפי רבנות – נישואין אזרחיים בחו"ל ו"ידועים בציבור", חיים יחד ללא רישום הנישואין. על מנת להסדיר את העניין הציעו מפלגות וחברי כנסת רבים הצעות חוק של נישואין אזרחיים (
הנחות הבסיס
1. האופי הטקסי של מסיבת החתונה אינו מעניינה של המדינה.
2. תפקידה של המדינה לרשום נישואין לצורך שמירה על כללי התקשרות בסיסיים בין בני אדם בבואם ליצור משפחה. לצורך כך קיימים חוקים נוספים (למשל, "חוק גיל הנישואין" תש"י – 1950, חוק העונשין, סעיפים 175- 183: "איסור ריבוי נישואין").
3. זכותו של כל אדם לקבל את הסטטוס החוקי של נשוי/אה, ואת הזכויות והחובות, ללא אפליה מכל סוג שהוא, כולל מניעת אפליה של בני זוג מאותו המין.
4. אדם יוכל לבחור את הדרך להינשא ולהתיר את הנישואין ללא שום הגבלה, בצורה אזרחית, תרבותית או דתית.
5. החוק צריך לשקף את הרצון להפריד את הדת מהמדינה.
6. על מנת ליצור הליך אחיד, הסמכות לרישום נישואין צריכה להיות אחת ולא מחולקת בין משרדים, ו/או רשויות אחרות. כדאי שהסמכות שתהיה במשרד המשפטים. ודאי שלא במשרד הדתות, משום שהסמכות למנות רשמי נישואין היא אזרחית ולא דתית.
7. החוק צריך להיות פשוט, קצר ובהיר.
8. החוק המוצע צריך להחליף את חוק נישואין וגירושין הקיים.
9. יש לבטל את חוק "דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922". חוק המבטא תפיסה מנדטורית שמקורה עותומאני. החוק קובע בין היתר את סמכותם של בתי דין דתיים לדון בענייני מעמד אישי ומפרט מהם עניינים אלה ומהן סמכויות בתי הדין הדתיים השונים. בימי האימפריה העותומאנית, נמסר השיפוט בענייני המעמד האישי בידי ה"עדות הדתיות". המנדט הבריטי אימץ את השיטה, והחוק הישראלי המשיך אותה. בחוק נכתב כי כל ענייני המצב האישי מסורים לבתי הדין של "העדות הדתיות". לצורך הוראות אלה, ענייני מצב אישי פירושם תביעות בענין נישואין או גטין, מזונות, ועוד.לבתי הדין הדתיים יש אם כן סמכות לדון רק במקרים בהם האדם מסווג על פי עדה דתית מוכרת בחוק: יהודים, נוצרים מוסלמים או דרוזים. אם אדם אינו בן עדה דתית – הרי הוא "חסר סיווג דת" במרשם האוכלוסין.
הבעיה הפוליטית
הצעות החוק של ברית הזוגיות , לגרסאותיהן השונות, הן גרועות ומפלות.
גם בהצעות החוק הקיימות היום של נישואין אזרחיים נמצאת מילת הקסם "מסלולים", כל אחד בוחר את המסלול המתאים לו. אפילו בהצעת החוק מרחיקת הלכת של "מרצ", שהונחה על שולחנה של הכנסת ה 18, ב-2009 מוצע כי "נישואין ייערכו בישראל באחד משני טקסים אלה, על פי בחירת בני הזוג הנישאים: (1) טקס דתי, על פי הדין האישי החל על הנישואין (להלן – נישואין דתיים); (2) בטקס אזרחי, על פי הוראות חוק זה (להלן – נישואין אזרחיים)". גם הצעת החוק הזו אינה מכירה באפשרות לבטא את היותך יהודי תרבותי, או יהודי חילוני הומניסטי באחד הצמתים החשובים ביותר בחייך – הקמת המשפחה. ההצעה הזו אומרת, אם אתה חילוני, אתה שווה חותמת של בית המשפט. רק נישואין דתיים הם יהודיים.
ארגוני "הבחירה החופשית בנישואין" שחרטו על דגלם את סיסמת החופש הזו מתנגדים למסלול אחיד אזרחי, "מטעמים של פשרה בין הארגונים ומסיבות פרקטיות שלא לזעזע את המערכת". אבל מוכנים שהזרם ההומניסטי החילוני יירשם כ"עדה דתית" ובלבד שלא לערער על הקיים.
הפשרה היא בעייתית. ממילא אף מפלגה דתית וחרדית לא מקבלות פשרות. חוק מתקבל תמיד באמצעות מאבקים ויחסי כוחות בבית המחוקקים. גם חוק ברית הזוגיות הינו פשרה פוליטית ותשובה לצרכים שעלו ממחוזות הבחירה של מפלגות ואפילו חוק כזה שרבות ממפלגות הקואליציה מסכימות עליו עבר בקושי ועדיין לא מיושם.
ואולם, על מנת לחנך את הציבור על ארגוני "חופש הבחירה" להציע הצעה שאינה מבוססת על פשרה, אלא על הראוי – על חופש בחירה אמיתי. החוק צריך לבטא את האידיאלים הראויים לחיות לאורם. 
מה צריך להיות חוק נישואין אזרחיים הראוי במדינת ישראל?
החוק צריך לאפשר מסלול אחיד, אוניברסאלי לכולם והוא המסלול של רישום נישואין וגירושין בצורה אזרחית. הטקס יכול להיות דתי, תרבותי, אזרחי, חילוני או אחר, לפי בחירת הזוג. משרד המשפטים ימנה רשמי נישואין מכל הזרמים, העדות והקבוצות שיעמדו בקריטריונים שיקבעו מראש. זה החוק היחיד שיכול לבטא חופש בחירה אמיתי בנישואין.

יום שבת, 24 ביולי 2010

בלוגנרדי חזר

לאחר כמה חודשים של חוסר פעילות, בחלקה בגלל שלא היה זמן ובחלקה בשל בעיות טכניות שדיווחתי עליהן בעבר, הבלוג חוזר. הדבר דרש תיקון של כל הפוסטים מהעבר, העלאת כל התמונות מחדש ועיצוב מחדש של הבלוג. אני צריך לתת גם כמה קרדיטים לכל מי שעוזר לי: ראשית, לאחי, אלין שתורם את אחסון הדומיין, לענבל זוגתי שתחיה שנותנת הערות מועילות מדי פעם. וגם לעזרים טכניים: מנוע החיפוש של ויסטה שבלעדיו העבודה הייתה לוקחת פי שלוש זמן ובלוגר של גוגל, המארחים את הבלוג. הם חידשו הרבה דברים במערכת בלוגר ומספקים תבניות יפות לעיצוב.
דברים חדשים שנוספו לבלוג מלבד הלוגו והעיצוב הוא טופס יצירת קשר בחסות Wufoo, מנוע חיפוש פנימי בחסות גוגל, כפתור לייק לפייסבוק (אתם מוזמנים לשתף), תוויות נושאים חשובים בצורת ענן, יומן אירועים קרובים, כפתור תרומה לקידום תרבות יהודית חופשית באמצעות PayPal  - אם הכתיבה והפעילות שלי נראים חשובים בעיניכם. אפשרות להיות מנויים על קוראי בין דרך טופס ההרשמה ובין באמצעות חשבונכם בג'מייל, ועוד.
אשמח לקבל הערות לגבי כל דבר באמצעות טופס יצירת הקשר.

יום חמישי, 22 ביולי 2010

תגובה לשי זרחי ובארי צימרמן בדף הירוק

במלאות 50 לכתב העת הקיבוצי "שדמות" התפרסם לפני שבוע ראיון עם שי זרחי ובארי צימרמן ב"דף הירוק". כאשר הגעתי לקיבוץ לסוף שבוע חמי קרא לי: "אתה פרוטסטאנטי" ונתן לי לקרוא את הכתבה. היא עוררה אותי לכתוב מכתב למערכת שהתפרסם היום ומופיע בקישור הבא. מכיוון שצריך לגלול בעמוד אני מביא כאן את תגובתי המלאה.
"מתוך הערכה רבה למפעל החיובי והאדיר של שדמות ושל הדוברים בשיחה, שי זרחי ובארי צימרמן, לא ברורה לי הגדרתם העצמית השלילית. בני אדם המתכנסים בציבור, ומטרתם היא להתפלל להודות, להלל ולשבח להאלוהים, הם דתיים, ואילו בני אדם שאינם מדברים עם ישויות מחוצה להם, ושמים את האדם במרכז הם חילוניים, 'כך מקובלני מבית אבי אבא'.
לעומת זאת, הטשטוש שבין דתיים לחילוניים היא כלי מיסיונרי בידי הדתיות החרדית והאורתודוקסית. כבר ב-2003 טבעה ש"ס את הסיסמה: "אין דתיים אין חילוניים – כולנו יהודים", שהפכה לסיסמתה לבחירות לרשויות המקומיות, ואילו תנועת "מעייני הישועה" של הציונות הדתית-לאומית משתמשת בסיסמה ב-150 דוכניה, המשמשים להחזרה בתשובה. מי שטבע את הסיסמה הזו לא מעוניין בטשטוש האידיאולוגיה, בביטול ההבחנות וביצירת דמות של יהודי ישראלי חדש, אלא מעוניין בביטול מי שאינו דומה לו. ליהדות החרדית והאורתודוקסית יש אידיאולוגיה עם עוצמה רבה, והיא אינה מתכוונת לוותר עליה בקלות. לעומת זאת, אנחנו כחילונים ממהרים לבטל את עצמנו מול הזרמים הדתיים. אחד הביטויים לכך הוא בהגותו של שי זרחי, שטוען שחילוניות היא "אנורקסיה רוחנית", לא פחות ולא יותר.
אינני חושב ששי זרחי או בארי צימרמן מחזירים בתשובה, אין לי גם בעיה עם כל הגדרה עצמית אישית, גם כשיש בה בלבול ומבוכה, וחייבים להיות ספקות ושאלות אצל כל אחד. ספק הוא אחד מיסודות החילוניות וגם היהדות. הבעיה היא כשמנהיגי קהילה ומובילי דעה מגדירים את זהותם בצורה שלילית על חשבון עמדות אחרות. מעשה מוסרי הוא להגיד להולכים אחריך מי אתה, ולא מי אינך. להגדיר את עצמך באופן חיובי מבלי לשלול את האחר".

יום שלישי, 13 ביולי 2010

מונדיאל 2010 הארוע הנצפה ביותר בהיסטוריה (כנראה)

צילום מסך: ערוץ 1
לא רבים מודעים לכך שמדורת השבט הגלובלית של המונדיאל גרפה כ 26 מליארד צופים לפי הערכות פיפא. הארגון כלל הקמת מרכז שידורים ענקי שמשם שידרו 70 צוותים, הבריטים למשל שלחו צוות של 200 איש, המקסיקנים 210. אולפני שידור וראיונות הוכנו מראש, 1900 ק"מ של כבלים נמתחו לכל 10 האצטדיונים מהם שידרו. בהסכם מיוחד בין פיפא לסוני, הופקו 25 משחקים בתלת מימד ושודרו בארה"ב ובספרד.אבל, בין אם ראיתם את המשחקים בתלת מימד ב-HD, או בטלויזיה רגילה, לא קשה היה להבחין באיכות הצילום, השידור ובמיוחד הניתוב של בתמונה. בכל אצטדיון היו עשרות מצלמות בקו הדשא בגובה הקהל, מצלמת רחף מאחורי כל שער, מצלמות מעל הדשא שנעו על כבלים ונתנו מבט על מדהים. הנבדלים סומנו באמצעות קו וירטואלי,
צילום מסך: ערוץ 1
השידורים החוזרים היו מהירים ומדויקים. כל ארוע שקרה במגרש נתקבל מכמה זויות, בקלוז אפ יוצא מהכלל, שלא הותיר ספק, האם היה נבדל, האם הייתה עבירה, והאם השער של אנגליה נפסל שלא בצדק. במונדיאלים של שנות ה-70, אחד הלהיטים הגדולים היה לקחת קטע של כמה שניות ולעשות עליו הילוך חוזר מהיר קדימה ואחורה עם מוזיקה מצחיקה, דבר שהיה משעשע לזמנו כשהשחקנים דמו לרגע לרקדניות בלט או לשימפנזים בכלוב. במונדיאל 2010 קיבלנו את הרגעים המרגשים במשחק, בהילוך עד כדי כך איטי שהפך למעין רצף של תמונות סטילס של המהלכים, ושל ההבעות על פני השחקנים, שמחה עצב, כעס וכאב.
אחת ההצלחות של שידור כזה היא שהוא הפך להיות מובן מאליו עבור הצופים, וגם השדרים או התקשורת לא ציינו במיוחד את איכות הצילומים. עבורי חלק מההנאה  מהמונדיאל הנוכחי הייתה איכות השידורים כי רמת הכדורגל הייתה בינונית.
צילום מסך: ערוץ 1
צילום מסך: ערוץ 1

יום שלישי, 25 במאי 2010

השדולה לשיוויון אזרחי ופלוראליזם - כנס ראשון

נכחתי היום בישיבה הראשונה של השדולה שיושבי הראש שלה הם ניצן הורביץ (מרצ) ושלמה מולה (קדימה). בניגוד לישיבות של שדולות קודמות בכנסת, בנושא הזה, נרשמה תנועה ערה של חברי כנסת. בינהם: אילן גילאון וחיים אורון ממרצ, מרינה סולודקין, ישראל חסון, עתניאל שנלר ומאיר שטרית מקדימה, ועינת וילף ממפלגת העבודה. נכחו גם עשרות נציגי עמותות וארגונים במרחב היהודי פלוראליסטי ופעילים אחרים.
ההצלחה היחסית בכינוס הזה הייתה בעצם הנוכחות. הנאומים היו כלליים וחזרו על מה שכבר ידוע ונאמר, מלבד חבר הכנסת עתניאל שנלר שביקש לא להגזים עם הפלוראליזם והחופש יותר מדי...
יש היום אווירה בציבור שנתנה רוח גבית לכינוס כנס מעין זה, אווירה של כעס גדול על החרדים בעקבות הפרשות האחרונות של בניית חדר המיון באשקלון, האם המרעיבה, ילדי העובדים הזרים ומקרים נוספים מעין אלה, שאין כמותם על מנת לאחד את הציבור כנגד החרדים, ואת חברי הכנסת הכמהים למחוזות הבחירה של שינוי, שנבנתה בדיוק על הלך רוח נגטיבי כזה.
צריך מאד להיזהר משדולה שתעסוק רק בנושאים נגטיביים, ורק תתריע על דברים. זה חשוב, אבל תפקידה של שדולה כזו בעיני היא בעיקר לעסוק בהצעות חיוביות, להעלות הצעות חוק שמקדמות את הפלוראליזים ואת השוויון האזרחי במדינת ישראל ובחברה הישראלית.

יום שישי, 16 באפריל 2010

הגירת הבלוג לבלוגר וגוגל

בשל הודעת בלוגר ששייכים לגוגל שאין תמיכה יותר בהעלאת קבצים לשרתים עצמאיים, נאלצתי להעביר את הבלוג שלי לשרתים של בלוגר ולכן העיצוב השתנה במקצת ובינתיים יש קשיים טכניים של תמונות שלא נמצאות על השרת הנוכחי הטיפול בבעיה אינו פשווט כפי שכבר העידו טובים ממני, אני מקווה שאפתור את כל הבעיות בקרוב.

יום שבת, 20 בפברואר 2010

על מה שמחים בפורים? - מאמר שלי באתר צו פיוס

ב 25.2.1994, י”ד אדר, פורים תשנ”ד, טבח הטרוריסט היהודי ברוך גולדשטיין עשרות חפים מפשע במערת המכפלה בחברון. זה הפך למה שמציין יותר מכל את פורים עבורי. על מה ולמה חוגגים ”עד דלא ידע”?
המקור לשמחה עד אבדן החושים נמצא באגדה התלמודית במסכת מגילה: ”אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי (חייבים אנשים להשתכר בפורים עד שלא ידעו להבדיל בין רע לטוב). רבה ורבי זירא עבדו (עשו) סעודת פורים בהדי הדדי (יחד), איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא (השתכרו, ורבה הרג את רב זירא). למחר בעי רחמי ואחייה (למחרת בבקר, בקש עליו רחמים, נעשה נס והוא התעורר לתחיה). לשנה אמר ליה (בפורים, שבשנה לאחר מכן אמר לו): ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי! (בוא נעשה עוד פעם סעודה יחד) - אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא (לא בכל שעה ושעה מתרחש נס)”. ייתכן וזה המקור לביטוי: ”לא כל יום פורים”. ניתן לחשוב שבפעם הראשונה במקורות היהודיים יש עדות להיתר לצריכת סמים בצורה בלתי מבוקרת, אבל למעשה האגדה הזו מבקרת את השימוש לרעה בסמים קשים כמו אלכוהול. ומבטאת את הגישה שיש לרסן את אובדן החושים. ריסון השמחה קיים גם במקומות אחרים. להמשך הקריאה לחצו כאן

יום שלישי, 9 בפברואר 2010

שיחה עם חייל שלקחתי טרמפ הבקר

-איפה אתה משרת?
בכפיר שמשון.
- זה לא אלה שמתאמנים בהנפת שלטים?
כן, אבל אלה שהניפו היו בטירונות. אני לוחם.
- מה אתם עושים עכשיו?
מחזיקים קו בחברון.
- מה זה אומר? שומרים על הילדים שילכו לבית ספר?
עכשיו שקט בחברון, אנחנו בעיקר מנסים למנוע חיכוך בין הפלשתינים למתנחלים. שומרים גם שהם לא יפגעו בפלשתינים.
- רגע, על זה אלו שהניפו שלטים לא התקוממו.
נכון, אני מסכים שאנחנו עושים עושים שם שיטור וזה לא מוצא חן בעיני גם כן.

יום רביעי, 3 בפברואר 2010

מאיר שמגר על נישואין אזרחיים

בלעדי לבלוגנרדי - קטע מתוך הרצאה של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, מאיר שמגר, בנושא חוקה בהסכמה, בפני תלמידי בית הספר התיכון למדעים ולאומנויות בירושלים, בתאריך 3.2.2010. בקטע הוא מתייחס לצורך בנישואין אזרחיים במדינת ישראל. איכות הקול אינה טובה, מומלץ להגביר את הרמקולים