יום שני, 31 בדצמבר 2007

המלצה על פוסט

נעמה כרמי מזכירה לנו כמה דבר בסיסיים על פיקוח על האוכלוסיה של המדינה, על פטריארכליות ועל טקסים. קראו את הפוסט הזה בבלוג שלה.

גרושה ופרוד

א' שלחה אלי את השאלה הבאה: "אני גרושה כבר שנתיים. ומנהלת מערכת יחסים עם גבר פרוד כבר 4 שנים מאשתו. האם התורה והדת מרשה זאת. כי בעצם הוא כבר לא עם אשתו 4 שנים ואם לא מה העונש הצפוי לי. ואיך אוכל לכפר על זאת?".
תשובה: מבחינת ההלכה החילונית, החוק במדינת ישראל, ומבחינת כללי המוסר המקובלים בחברה, אין בעיה לקיומם של יחסים בין שני אנשים שאינם קשורים לאנשים אחרים, ונחשבים כמעט מכל הבחינות פנויים. מלבד מעמדו החוקי וההלכתי של בן הזוג שאינו עדיין גרוש. מבחינת העיקרון החברתי אתם "חברים", "בני זוג", איש ואישה וכדומה. על מנת להינשא כחוק על בן זוגך להסדיר את המעמד הפורמאלי שלו ולהיפך לגרוש. על מנת להינשא כדת משה וישראל יש לוודא שאינו כהן. אם חשובה לך ההלכה הדתית בנושא אנא פני לרב דתי. לרבנים שונים יש דעות שונות, כמספר הרבנים כך מספר הדעות בהלכה, בעד או נגד יחסים כשלכם.
סביר להניח כי מבחינה הלכתית אינכם עוברים עבירה. את גרושה ומותרת לכל אדם, והוא ועדיין נחשב כנשוי. אינכם עוברים על איסורי עריות (שהעונש עליהם הוא כרת), משום שהוא נחשב כנשוי ואילו את אינך "אשת איש" ואינך קרובת משפחה שלו, ולכן מעמדך הוא כשל פילגש שבעצם מותרת לאדם נשוי בתנאים מסוימים, ללא כתובה וקידושין ואין כאן עריות או עבירה. עצם המושג פילגש משפיל את כבודה של האשה, אבל אם הוא מסייע לך לחיות טוב יותר ללא רגשות אשם, אין בעיה. בנוסף, וללא קשר, שאלת על הכפרה: ביהדות אין מושג של כפרה או מחילה כמו בנצרות הקתולית, לא ניתן להתפלל, או לשחוט בעל חיים או להגיד ברכה ומיד כל העוונות יסלחו מצד אחד, ולהמשיך לחטוא מצד שני. בתרבות היהודית יש את מושג התשובה שמשמעותו תיקון, והוא דרך חיים יומיומית ולא משהו רגעי. במקרה שלך תשובה היא להיות אדם טוב. עצם השאלה שאת שואלת מעיד על רצון בתיקון עצמי ובחיים זוגיים מוסריים וטובים יותר. אם תשאלי אותי כרב חילוני האם חטאת במשהו? התשובה היא עד כמה שהבנתי משגת לא! את יכולה לחיות עם בן זוגך ללא שום רגשות אשם או חשש מעונשים. אם תשאלי האם יש משהו שאת יכולה לתקן? על מנת להרגיע אותך ואת בן זוגך, ובמידה ואתם חיים כידועים בציבור, הייתי ממליץ על הסדרה של המעמד האישי של שניכם על מנת שתהיו פנויים גם על פי החוק (גירושין כחוק ונישואין אזרחיים) ואולי להינשא כדין. או לפחות, אם בן זוגך אינו יכול להתגרש, לערוך מסיבת חתונה עם טקס הצהרתי המעיד בפני משפחתכם וחבריכם על מעמדכם כמשפחה חדשה.

יום שבת, 29 בדצמבר 2007

סילבסטר שמח ?

כבכל שנה, יש מי שישמח לעשות לנו רגשות אשם על נשיקת חצות בליל ראש השנה האזרחית החדשה. לא יהססו גם לערב את היטלר והשואה. מהלכים עלינו אימים שאם נעז להרים כוסית במסיבת ראש השנה האזרחית נביא לחורבן העם היהודי ותוך כדי מעשה נעלוץ, נתהולל ונשתכר. על מנת להפריך כמה מיתוסים נאמר מהו ליל השלושים ואחד בדצמבר ומהו אינו:
ראש השנה האזרחית אינו חג דתי אלא ציון של תחילתה של שנה אזרחית חדשה. זו סיבה מצוינת לחגיגה, אבל לא יותר מזה.
אין קשר בין המסיבה לבין ציון יום מותו של האפיפיור סילבסטר הראשון שבמקרה נפטר באותו יום בשנת 335. במדינות שההלכה הנוצרית הנהוגה בהן היא קתולית, מכונה היום הזה יום סילבסטר הקדוש.
אין קשר בין סילבסטר הראשון, ה-31 בדצמבר, לבין פוגרומים ביהודים. כידוע, אנשטישמים לא צריכים יום מיוחד בשנה כדי לשתות ולפגוע ביהודים. האפיפיור סילבסטר הראשון לא היה רוצח צמא דם, אוכל יהודים לתאבון, כפי שמנסים לתאר. במיוחד אין קשר בין מאורעות בשואה לבין חגיגת ראש השנה האזרחית.
בכל העולם המערבי חוגגים את ראש השנה האזרחי, אבל גם בסין, טאיוואן, הודו, יפן, פיליפינים, טורקיה ובמדינות בדרום אמריקה, מציינים את הארוע בצורות שונות. החג, אם כן, ודאי אינו חג שקשור לתרבות היהודית, אבל גם אינו "שייך" לשום דת אחרת. ניתן לראות בו חגיגה אוניברסאלית, אנושית. זמן לפורקן. הרי סיומה של שנה אזרחית מציין בעיקר את סיומה של שנת עבודה, סיומה של שנת המס. זמן שבו ניתן להסתכל אחורה ולחשוב על ההישגים האישיים בתחומי קריירה, כספים ויצירה אישית. ולהסתכל קדימה לעתיד טוב יותר. המנהג האמריקאי הוא לכתוב לעצמך דברים שאתה רוצה לשפר בעצמך בשנה הבאה. וכך מתגייס לו האתר הרשמי של מידע ושרותים של ממשלת ארה"ב ומונה דברים לשיפור עצמי לשנת 2008: לרדת במשקל, לשלם חובות, לחסוך כסף, למצוא עבודה טובה יותר, להיכנס לכושר, לאכול נכון, להשיג חינוך טוב יותר, להפחית את האלכוהול, להפסיק לעשן, להפחית את הלחץ בכלליות, להפחית את הלחץ בעבודה, לטייל, להתנדב לעזור לאחרים. לא קשה לראות את הדימיון למושג התשובה היהודי, מלבד שכאן רוב הדברים קשורים למראה חיצוני, חומר והשגיות, ואילו הדגש בתשובה היהודית הוא על יחסים בין אדם לחברו ועל שיפור עצמי ערכי-מוסרי. בכל זאת אפשר לאמץ משהו מרוח הדברים.
בפעם האחרונה שחגגתי את ראש השנה האזרחית, זה היה בבית, בארוחה חגיגית, בחגיגות המילניום. מאז לא הלכתי למסיבות, אבל רק בגלל שלא הזדמן וגם לא נראה לי כל כך חשוב. אז אם יוצא לכם להיות במסיבת "סילבסטר", תיהנו ותעשו חיים, בלי רגשות אשמה.

ואם תרצו לדעת יותר הנה כמה קישורים על האפיפיור סילבסטר הראשון ועל ראש השנה האזרחית:

יום חמישי, 20 בדצמבר 2007

שאלת רב - חתונת בת לוי וגרוש

יפית שלחה אלי את השאלה הבאה: חשוב לי מאוד לדעת, האם גם לבנות לוי אסור להתחתן עם גרוש ?
תשובה: מבחינת ההלכה הדתית אין מניעה על בת כהן להתחתן עם גרוש, קל וחומר לבת לוי, שודאי וודאי יכולה להתחתן עם גרוש. ככלל וללא קשר, כרב חילוני-הומניסטי אינני אוסר על שני בני אדם להתחתן בגלל שם משפחתם או מוצאים המשפחתי, גם אם הם אסורים מבחינת ההלכה הדתית.

יום רביעי, 12 בדצמבר 2007

ראיון עם זוג שאני מחתן ברדיו

לרגל שבוע זכויות האדם ערכה התכנית "הכל דיבורים" עם ירון דקל ראיונות ואייטמים בנושאים שונים. הפורום לבחירה חופשית בנישואין פנה אלי על מנת לספק להם זוג שאינו יכול להינשא בארץ כחוק וחייב לנסוע לחו"ל על מנת להירשם במדינה. במקרה פגשתי בזוג חביב ונחמד - גלית וקוסטה שהסכימו להתראיין ואף התראיינו היום. לאחר הראיון איתם התראיינה זמירה שגב מהפורום לבחירה חופשית בנישואין ודיברה על הנושא בכלליות. בשני הראיונות הם הזכירו אותי. אני מצרף כאן גם את הראיונות עצמם בקובץ סאונד וגם את תמלולי הראיונות בוורד לטובת מי שרוצה לשמוע ולקרוא.
ראיון עם גלית וקוסטה - Mp3 / מסמך וורד
ראיון עם זמירה שגב - Mp3 / מסמך וורד

יום שני, 10 בדצמבר 2007

שאלת רב - אני גרושה ורוצה להינשא לכהן

אני גרושה מזה כחמש שנים ועומדת להנשא לכהן. מכיוון שהייתי נשואה לגבר עם בעיות רפואיות שפגמו בתפקוד שלו בחיי הנישואין, ואנחנו רוצים להנשא כדת וכדין ולא בנישואין אזרחיים, פתחנו תיק בבית הדין הרבני בעניין ביטול גירושין, שאוכל להנשא לכהן ולא אחשב לגרושה בעקבות הבעיות שהיו לבעלי לשעבר. האם ישנה דרך כלשהי שתוכל להפנות אותי אליה או לעזור לנו בעניין? 
תשובה: על פי הידוע לי על מנת להינשא כחוק/כדת, את חייבת לעשות שני הליכים: 1. ביטול הגירושין 2. התרת הקידושין מלכתחילה עם גרושך. אם זה היה תלוי בי לא הייתה שום בעיה ואולם מאחר וברבנות מדובר, לדעתי אין סיכוי רב. לכן, אם את רוצה להיות רשומה כנשואה בת.ז. – הפתרון הוא נישואין אזרחיים בחו"ל. אם זה לא חשוב לך – אתם יכולים להמשיך ולחיות כידועים בציבור, גם עם זה אין שום בעיה, אני חי כך עם זוגתי. אם תרצו טקס יהודי חילוני שאין לו תוקף חוקי – אתם מוזמנים לפנות אלי לטקס. בהצלחה בכל מה שתבחרו לעשות.

שאלת רב - הילדים של בן זוגי אינם רוצים בי

שאלה: אני אשה כבת שישים, נשואה כחוק לאדם קשיש שאינו בהכרה מזה כחמש עשרה שנים הוא במוסד סיעודי ואני מטפלת בו. אינני יכולה להתגרש ממנו מבחינה רגשית. לבן הזוג הנוכחי ילדים שחזרו בתשובה ומעוניינים שננתק את הקשר ושלא נעבור לגור ביחד משום שיהיו אלה עריות עם אשת איש. האם יש אפשרות הלכתית שבכל זאת נחיה יחד?
תשובה: מבחינת ההלכה הדתית אין אפשרות לקיום יחסי אישות מלבד דרך אחת והיא נישואין כדת משה וישראל, כל דרך אחרת נחשבת לעבירה חמורה. ההלכה החילונית, לעומת זאת, שמה את הדגש על כוחה של הזוגיות ועל האהבה. לא על החוק היבש. כאשר שני אנשים מבקשים לחלוק יחד את שארית ימיהם משום שהם מרגישם שהם בחרו אחד בשני ורוצים להיות שותפים בכל, יש לנסות ולאפשר להם לעשות זאת. יש לדבר אל הילדים על מנת שיפתחו את ליבם למישהי נוספת בביתם. במידה והזוגיות שלכם מספיק חזקה היא תגבר על רצונם של הילדים, במידה ולא תיאלצי להיפרד מבן זוגך הנוכחי.

תמונות מחתונות

יום רביעי, 5 בספטמבר 2007

שנה טובה תשס"ח

שתהא השנה באה עלינו לטובה שנת שלום, אושר ואהבה. שנהיה לראש ולא לזנב, שנאכל דבש במקום מרורים ושיצלחו מעשי ידינו בכל אשר נפנה, אמן ואמן, חמסא חמסא. בהזדמנות זו ולכבוד השנה החדשה, התחדשנו באתרים חדשים: אתרי טקסים ותמורה עברו לשרת חדש ובעיצוב מחודש, כולם מוזמנים לבקר.

יום שישי, 10 באוגוסט 2007

שאלת רב - מהו טקס פדיון הבן והאם אתם עורכים אותו

פנתה אלי עובדת ממשרד פרסום עם השאלה הנ"ל לגבי טקס פדיון הבן וכך עניתי לה:
טקס פדיון הבן הינו טקס דתי בעיקרו שמשמעותו תשלום סמלי על מנת לפדות את הבן הבכור (בלבד) מעבודת המקדש. זוהי מצוה מקראית שנמצאת בספר במדבר, פרק ג, פסוק מה: קַח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם אֲנִי ה'".
למעשה, יש לו שורשים במנהגים של המזרח הקדום של הקרבת הבנים הבכורים לאל. מנהג שיש לו זכר במקרא, למשל בעקידת יצחק, ובשמות פרק י"ג: קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא". ויש מקומות נוספים. לפרטים נוספים - באתר דעת.
מאחר ואנחנו רבנים חילוניים המשוייכים לתנועה ההומניסטית העקרון החשוב ביותר שלנו הוא האדם במרכז, והיהדות היא התרבות שלנו. משום כך איננו רואים את עצמנו כפופים להלכה הדתית ולציווייים מקראיים. עבורנו התנ"ך הינו הספרות החשובה ביותר של העם היהודי. לכן, אנחנו מעדיפים לערוך טקס קבלת פנים לנולד, לתוך המשפחה והקהילה שלו. ניתן לערוך טקס פדיון הבן במשמעות אחרת מאשר לפדותו מעבודת המקדש או מהקרבתו על מזבח לאל. חישבי על משהו שהיית מוכנה לשלם עבורו על מנת לפדות את הבן הבכור. למשמעות סמלית זו ניתן לערוך טקס יהודי-חילוני של פדיון הבן הבכור.

יום שלישי, 31 ביולי 2007

מילים לרב שרווין וויין ז"ל


השמועה על מותו הטראגי של שרווין תפסה אותי בברלין. הוא נהרג בתאונת דרכים במרוקו, בדרך חזרה מארוחת ערב, יחד עם בן זוגו ריצ'ארד, שנפצע קשה. שרווין היה כמעט בן שמונים כשנהרג, אבל נראה צעיר מגילו הכרונולוגי.
על מנת להעריך את פועלו הרב במשך שנות חייו צריך להכיר במעט את סיפורו. הוא נולד בינואר 1928 בדטרויט, למד פילוסופיה באוניברסיטת מישיגן, שם הושפע במיוחד מהאמפריציסטים הבריטיים ומהרעיון שהאמת כפופה לעדויות אמפיריות. הוא העיד על עצמו שלא היה מאוהב ברעיון של אמיתות נצחיות, וכי הוא היה מודע לאי הוודאות ולהשתנות המתמדת שבחיים. לאחר מכן הוא בחר במקצוע הרבנות, מבלי לתת לדבר טריוויאלי כמו "להאמין באלוהים" להפריע לו... הוא בחר בבית הספר הליבראלי ביותר באותה תקופה - ההיברו יוניון קולג' הרפורמי בסינסינטי , חצי מהתלמידים היו הומניסטים כמוהו שהגדירו את האל בצורה נטוראליסטית. עבור שרווין עצמו האל היה הגילום של האדם האידיאלי. הוא גם אמר כי הוא היה גאה ללמוד בהיברו יוניון קולג' בימים שלפני "התעוררות הגדולה" שבה הפכו הרבנים הרפורמיים לחיקוי עלוב לחכמי ההלכה והכפיפו הכל ל"יהודיות", כולל את האמת הפנימית שלהם. במשך שבע שנים היה
שרווין רב רפורמי, מהם שנתיים שירת כצ'פלין בצבא האמריקאי (רב צבאי) במלחמת קוריאה, אך הוא לא הרגיש בנוח עם הגישה הרפורמית. כאשר חזר לדטרויט, לאחר שהיה סגן הרב של הקהילה הגדולה והחל להקים קהילה אחרת הוא פרש כאשר הוצע לו על ידי שמונה משפחות בפרברי דטרויט, להוביל קהילה מסוג חדש. לקהילה ניתן לה שם חדש שעדיין לא היה קיים: "יהדות הומניסטית". הוא תיאר זאת תמיד בחיוך שהוא ראה את האור והפך להיות חילוני... למרות ההתנגדויות הקשות של מרבית היהודים באותה התקופה הקהילה גדלה וב 1970 הוקם בית הכנסת הראשון: בירמינגהם טמפל, בניגוד לבתי כנסת אחרים שפנו לשמיים, האדריכלות שלו הייתה אדריכלות אופקית, לכיוון האדם. הגג של בית הכנסת שטוח, הכל בקומה אחת. באולם המרכזי אין ארון קודש עם ספר תורה, אלא יש שלט עם המילה אדם. הפודיום מעליו נואמים שקוף על מנת שלא להסתיר את האדם. ספר התורה מצא את מקומו הראוי - בספרייה. לימים הורחב המבנה על מנת לכלול מרכז חינוך של גני ילדים, ובית ספר יהודי ברוח הומניסטית. כיום יש 400 משפחות חברות בקהילת בית הכנסת.

אך הדבר הזה כמובן שלא הספיק לשרווין, וב 1969 הקים את האגורה ליהדות הומניסטית ככלי להפצת האידאולוגיה בארה"ב. ב 1985 נוסד המכון הבינלאומי ליהדות חילונית הומניסטית, וב 1986 הוא סייע בייסוד הפדרציה הבינלאומית ליהודים חילוניים הומניסטיים.
שרווין כתב ספרים רבים, הספר החשוב ביותר שלו הוא "יהדות מעבר לאל", שעיקריו הם:
1. כל יהודי זכאי באופן טבעי לעצב את סגנון חייו היהודי הייחודי, מבלי להיזקק להשגחה או כוחות על טבעיים.
2. הייעוד של כל אדם בחייו הוא להיות עצמאי ואוטונומי, וזאת מתוך מודעות לצורך בקשרים הקהילתיים, אדם חי עם אנשים אחרים.
3. כבוד אנושי רצוי וחשוב להשגה ואולם הוא דורש מהיחיד להיות חופשי בין בני אדם חופשיים אחרים.
4. על מנת שהיהודים ישרדו כעם עליהם ליישב את הדרישות הבו זמניות של המדע והרציונליזם המדעי, יחד עם רעיון נאמנותם ליהדות, תוך שימת לב לצרכים אישיים.
5. למקורות הדתיים והחילוניים של היהדות צריך להתייחס כשווים בערכם.
שרווין כמנהיג קהילתי היה אדם כריזמטי ביותר, סגנונו היה כשל מטיף, מבטו בעיניו התכולות אפורות היה חודר, והוא אהב לתפוס את המיקרופון וללא כל הכנה לירות בקולו הרועם שילוב של תוכחה והומור, כך שכל אחד בקהל הרגיש שהוא פונה אליו.
הוא ידע לתמצת אמירות מורכבות לשורות בודדות. וכך הוא גם חיבר את ההמנון הבסיסי של היהדות ההומניסטית שמושר כמעט בכל טקס: "איפה אורי" שמילותיו החקוקות על לוח פסיפס בכניסה למרכז החינוכי בבימינגהם טמפל מבטאות את התפיסה של שרווין בצורה הטובה ביותר:
"איפה אורי, אורי בי.
איפה תקוותי, תקוותי בי.
איפה כוחי, כוחי בי,
ובך".
מאחורי הקלעים שמעתי סיפורים רבים כיצד סייע לחולים רבים בהשגת טיפול רפואי בנסיבות בהן אין מערכת רפואית מסודרת כמו בישראל.
אני הערכתי מאד את שרווין ומתוך ההערכה הזו כתבתי וביקרתי אותו בשני הבטים עיקריים: הראשון הוא חוסר ההתאמה של דרכו המקורית שעבדה טוב בארה"ב, אך לדעתי לא התאימה כלל ליישום כפי שהיא בחברה הישראלית, בשל המאפיינים התרבותיים האידיוסינקרטיים, ובהבט השני של ההתעלמות המוחלטת ממשבר המודרניזם, המדע והרציונאליזם והפיכת החילוניות לדת בפני עצמה. את הביקורת שלי, אני מניח ששרווין הכיר. הוא ודאי לא הסכים איתה, אך ידע איך לקבלה. בכל פעם שנפגשנו הוא היה מאיר עיניים. בדצמבר 2006 הוא הגיע יחד עם משלחת מכובדת מהתנועה על מנת להיות נוכח בהסמכה הראשונה של רבנים חילוניים בישראל, אחד מההישגים הגדולים ביותר של התנועה ההומניסטית. במפגש מקדים שנערך לפני, בו נכחו חלק מראשי התנועה בארה"ב ובארץ פתח שרווין והחל לתאר את ההיסטוריה של התנועה. לפתע הפסיק ואמר שהוא רוצה לדבר על החזון העתידי של התנועה, ללא כל הכנה הוא פנה אלי ואמר לי לפתוח את הדיון. כמעט ונותרתי ללא מילים, אך מיד התעשתתי ואמרתי את אשר על ליבי וכיצד יש להתקדם. בפעם האחרונה שנפגשנו הייתה לאחר טקס ההסמכה. במפגש פרידה שערכנו עימו נתתי לו דיסק עם תמונות למזכרת מההסמכה ומהביקור והודיתי לו. לא תיארתי לעצמי שתהיה זו הפעם האחרונה שנפגש.

יום רביעי, 18 ביולי 2007

החתונה של דבי וויקטור חלק א

זה החלק הראשון בסיפור המופלא של דבי וויקטור. היא בחורה מבית טוב תל אביב, והוא בחור גרמני שהתאהב בישראל ובישראלית. החתונה תיערך בשבת הקרובה, בגרמניה בטירה השייכת למשפחת החתן, זכיתי והם הזמינו אותי לערוך את החופה.
הם הכירו כאשר ויקטור היה בישראל, בתל אביב. חברה משותפת שידכה בינהם. היא עשתה עבודה טובה כי כמו באגדות, זו הייתה אהבה ממבט ראשון. וויקטור החליט לדחות את החזרה שלו לגרמניה ונשאר זמן נוסף בישראל. לאחר שבועיים הוא כבר אמר לדבי את המשפט שגברים מתקשים בו: "אני אוהב אותך". אחרי חודש הציע שיעברו לגור יחד. לאחר חודשיים היא כבר באה עימו לבקר את המשפחה כאן בגרמניה וזו הייתה הפעם הראשונה שגילתה שמשפחתו מגיעה עם הקידומת המחייבת "פון דה", המעידה על ייחוס אריסטוקרטי. זו משפחה עם היסטוריה, עם מסורת עתיקה ויחד עם זאת צנועה, מאירת פנים, חמה ופתוחה שקיבלה את הזוג בזרועות פתוחות. כעבור חצי שנה עזבו יחד את ישראל ועברו לגור בגרמניה.
תשאלו בוודאי איך הייתה הצעת הנישואין? שניהם נסעו בשעת לילה מאוחרת בשבילים בכפר ואז הוא אמר שיש תקר בגלגל וביקש ממנה לצאת לעזור לו, היא חשבה שהוא כרע ברך להוציא את המגבה, אך למעשה הוא כרע ברך, שלף טבעת ושאל אותה: "התינשאי לי?". דבי לא היססה ומיד אמרה: "כן!". בו במקום ויקטור שלף את השמפניה והם שתו לחיים והתקשרו על מנת להודיע את הבשורות המשמחות לכולם.
כאשר שני אנשים נפגשים ומחליטים לחלוק את חייהם יחד הם גם משתנים. הם אמנם נשארים עצמם, אך השפעת בן הזוג ניכרת עליהם. ביצירה החדשה והמשותפת לדבי וויקטור שניהם השתנו ומשתנים לטובה. דבי מקבלת מויקטור את הרוגע, השלווה, הסבלנות. כמו גם את היכולת לשפוט דברים באופן יותר שכלתני ופחות רגשי. הוא לימד אותה לראות את הצד הפילוסופי במציאות. דבי לימדה את ויקטור מהי אהבה אמיתית, ללא גבולות ובהתמסרות מוחלטת. היא סייעה לו להתבגר, להוסיף תכלית לחיים ובמיוחד היא לימדה אותו מחויבות ורצינות. כמו שדבי למדה ממנו סדר, משמעת ותכנון שהם המאפיינים התרבותיים שויקטור בא מהם, כך גם ויקטור קיבל מדבורה קצת יכולת להשתחרר ולקבל באהבה כאוס, אי סדר ויכולת אילתור האופיינית לתרבות ממנה היא באה.
מאז שהכירו עברו יחד עליות ומורדות, רגעים שמחים ומשברים שרק חיזקו את הקשר בינהם, הם גילו שיש לצידם מישהו שיתמוך ויהיה שם בשעת משבר וכאב והיום הם גם החברים הכי טובים, עם דבי, ויקטור הכי פתוח וחופשי.
תשאלו בוודאי מה התכניות שלהם לעתיד? ויקטור מסיים את לימודיו והולך לרשת את האחוזה והעסקים המשפחתיים והם הולכים להקים בית ומשפחה רחבה ככל הניתן בטירה.
לאחר שאחזור, אני מבטיח להביא לכם את סיפור הטקסים והחגיגות והמסיבות שהיו בטירה.

יום רביעי, 4 ביולי 2007

אנא בכח

בזמן שכולם מתעסקים עם קצב, יש דברים שמתרחשים בשטחים שקרובים אלינו אני מביא את סרט הוידאו הזה שצולם במאי השנה בכפר ארטאס מתחת להתנחלות אפרת. הסרט מראה כיצד צה"ל עוקר מטעי פירות וזיתים על מנת להעביר את צינור הביוב של אפרת. סרט מעורר גועל, חלחלה ובושה עמוקה.

יום חמישי, 21 ביוני 2007

לא רק אני אהבתי

גם המבקרים אהבו מאד את ההופעה של אוי ואבוי. ראו מה כתב עמית יולזרי באנ.אר.גי', ביום שאחרי. מומלץ גם לראות את קטע הוידאו מההופעה

יום רביעי, 20 ביוני 2007

יש אלוהים, אוהב שינקן ולא קוראים לו ארקדי

פרשת טיב טעם חשפה כמה דברים חסרי טעם. לא היו לי שום טענות לעסקה שבה הגאידמק הצהיר בכל כלי התקשורת כי הוא הולך להכשיר את טיב טעם ויחד עימה את מזרע. עסקה כלכלית נטו. איש עסקים כזה רוכש רשת ועושה בה כרצונו. הפסד קטן בשבילי, שמדי פעם קניתי בסניף המקודש הקרוב לבית המקדש של איקאה בנתניה. וזאת כי אין סניף בירושלים. אבל ההכשרה של טיב טעם אינה צרה נוראית, זה לא כמו חורבן הבית. הבעיה, שלפתע התחילו לעלות הטענות הישנות, המתנשאות והאידיוטיות כנגד מכירת בשר חזיר, דבר שכבר הגבתי עליו פעם. כל אותם מתלהמים נגד חופש המסחר, הצריכה וזכויות האדם, הנוטלים רשות להגיד לנו מי אנחנו ומהי זהותנו התייצבו מאחורי האלוהים החדש - הגאידמק, שנלחם ברשע החזיר. הסתבר בדיעבד כי ארקדי ואלוהים זה לא אותו דבר, למרות יכולתו האומניפוטנטית לקנות את בית"ר, להציל את תושבי הצפון ושדרות, לקלל את אולמרט כל שני וחמישי ולהיות אביר הצדק החברתי. האלוהים הגשמי של אותם אנשים מוכשרים (בהכשר הרבנות) עשה שטות, ראשית הוא לא בדק את החוזים בהם היתה קשורה טיב טעם. זה מילא, לאחר שכבר גילה את האסון הוא נאלץ לשלם קנס אדיר, ולקנות מניות במפעלי החזרזירים. כלומר לארקדי יש מניות חזיריות בטיב טעם ומזרע. מעניין כיצד זה יתרום לדימוי הציבורי שהוא מנסה לבנות לעצמו כנראה במרוץ לרשות עיריית ירושלים. ועכשיו מתברר גם שבעסקה היו דברים מפוקפקים, כלומר, גם אם היו כשרים, הם מסריחים. אותי מעניין באופן אישי מהו ההכשר ששומר עליו ארקדי היקר, האם רגיל או שהוא קונה רק בד"ץ, או משהו יותר מחמיר, טוב די עם השטויות האלה...

Oi-Va-Voi ההופעה במגדל דוד

ההופעה של אוי ואבוי במוזיאון מגדל דוד, לרגל פסטיבל הג'אז של ירושלים הייתה מפוצצת. לא היה מקום אנשים עמדו על המרפסות ועל החומות. הקהל היה מורכב מתערובת מדהימה של תיירים, תושבי חוץ, ישראלים חילוניים והמון כיפות סרוגות. היו שם עיתונאים, עשרות מצלמות ומצלמפונים של הקהל הבהיקו לאורך כל ההופעה. רוב הזמן הקהל עמד על הרגליים, שר ורקד עם הלהקה. במשך שלוש השנים מאז יצא אלבומם השני (הרשמי הראשון), הצליחו חברי הלהקה ליצור לעצמם בסיס מעריצים רחב. ההופעה אתמול הייתה חלק מסיבוב הופעות אירופי ולישראל יש להם פינה חמה. הם מופיעים בה פעמיים. לאורך כל ההופעה למז לובש (כינוי במה של ג'ונתן) דיבר בעברית לא רעה בכלל והלהיב את הקהל: "ערב טוב ירושלים", "אנחנו גאים להופיע כאן", הסברים על השירים ותודות למוסיקאים הישראלים שהקליטו עימם חלק מהשירים, הכל בעברית. ג'ונתן חי חלק מהזמן בישראל עם זוגתו ולכן הוא למד קצת עברית. לאורך כל הערב הם הדגישו עד כמה הם גאים ומאושרים להופיע בירושלים.
מבחינה מוסיקלית הלהקה עובדת כאנסמבל ללא מוביל אחד, הסולנים מתחלפים בין השירים השונים, ולכל אחד ניתן הזמן שלו בקדמת הבמה. הסגנון המוסיקאלי הוא תערובת מדהימה שנעה בין מוסיקת כלייזמרים ותפילות ופיוטים מסורתיים, מוסיקה בלקנית בסגנון גוראן בראגוביץ', צ'ילאאוט, סקא, וטיפה רוק ורוק מתקדם. לרגע אחד אתה רואה את מדנס, לאחר מכן להקת צוענים, וקלרינט חסידי. כל התערובת הזו אינה בלתי הגיונית. אוי ואבוי יוצרים תערובת מקורית וייחודית משלהם שעיקרה הוא יהודי. בחתונה, לפני חצי שנה, אמרתי לסטיב נגן הקלרינט ואחד הסולנים, שהלהקה עושה משהו חשוב לתרבות היהודית. הוא חייך במבוכה והודה לי בנימוס כי סטיב הוא ביישן וילד טוב צפון לונדון, בעל קול זהב, ומחולל פלאים על הקלרינט. התכוונתי לכל מילה. הם מכניסים רוח חדשה במוסיקה היהודית ומביאים אותה לקהלים חדשים.
השיר המרגש ביותר מבחינתי הוא הביצוע שלהם ל"עוד ישמע", חלק מהברכה השביעית בשבע ברכות החתונה, סטיב הוא הסולן בשיר ובסופו כאשר הקהל כולו על הרגליים ושר יחד איתו הוא אמר שזו זכות מיוחדת לשיר את השיר הזה בירושלים.
ההופעה הסתיימה בהדרן עם "פליט" מאלבומם הראשון והקהל עדיין רצה עוד. באחת לפנות בקר חזרתי הבייתה מרוצה ומסופק עם חיוך על הפנים.

תאריכון טקסים

לבדיקה אם תאריך הטקס שלכם פנוי, הגיעו לחודש אותו בחרתם







חתונה, חופה וקידושין, טקס, טקסים, חילוני, רב לחתונה, רב רפורמי, רב חילוני, בר מצווה, גן אירועים, מסיבה, קייטרינג, נישואין, אולם, ברית מילה, לוויה, אבלות, יהדות, תמורה, הוויה, טקס ישראלי, עורכי טקסים

Oi-Va-Voi קטע וידאו מהופעה בחתונה

כמו שהבטחתי, דיברתי עם הלהקה והם נתנו לי אישור מיוחד להעלות קטע וידאו מהחתונה של דניאלה וג'ונתן, בה ניגנו חלק מחברי הלהקה. הקטע הוא ביצוע של הלהקה ל"עוד ישמע", חלק מהברכה השביעית מתוך שבע ברכות והוא נמצא באלבום הראשון של הלהקה. מאחור ים המלח והרי אדום בשקיעה, החתונה הייתה בחוף קליה והמיקום תרם רבות לאווירה המיוחדת שהייתה בחתונה.
תודה לענבל על הצילום. מצטער על איכות הוידאו הגרועה, לא בגלל הצילום, אלא בגלל איכות המצלמה והתאורה הגרועה. גם כך עוברת התחושה המרגשת. הלחן המיוחד שלהם ל"עוד ישמע" שונה למשל מהלחן השמח של קרליבך, או של הניגון המסורתי של הרב בחתונה. הם צבעו את המילים במוסיקה איטית וקודרת, זו פרשנות מעניינת ביותר. בתוך הטקס, הם נענו לבקשתי להקדיש את הקטע כברכה מנוגנת לזוג, לפני שבע הברכות המסורתיות. דבר ששידרג את הטקס בכמה דרגות.
אני מעלה את הקטע לכבוד ההופעות הקרבות בארץ. אני אהיה בהופעה ב 19.6, במוזיאון מגדל דוד בירושלים, חלק מפסטיבל הג'אז ירושלים. אני ממליץ בחום. מי שלא יספיק, מומלץ ללכת לגולדסטאר זאפה בתל אביב למחרת.
אם לא תספיקו, ואתם רוצים לראות את הלהקה בהופעה חיה באינטרנט, באמסטרדאם לפני חודש, לכו לפאבצ'אנל המצוין ותראו, בין שאר הקטעים, גם את "עוד ישמע" בביצוע חי עם כל הלהקה, מצוין. עוד מומלץ לבקר באתר הרשמי של הלהקה ולהתעדכן בכל קורותיה.

יום שני, 11 ביוני 2007

יום השנה לשקד וינר ז"ל

כמעט מבלי שהרגשנו שנה חלפה מאז פטירתו ללא עת של שקד, בנו של ידידי היקר הרב קובי וינר מקבוץ מזרע. באחת השבתות האחרונות התקיימה האזכרה לציון יום השנה. זה החל בטקס מרגש וקורע לב בבית הקברות של מזרע והמשיך בהתכנסות ב"עין שקד", פינת הנצחה יפייפיה במוסד החינוכי "עמקים-תבור" ששקד היה אחד מבוגריו. הפינה תוכננה ונבנתה על ידי האח אמיר ומעצב הנוף של המוסד, ארז. תוכלו לראות אותה בתמונות משמאל.

לאחר ההתכנסות היה טקס נוסף בו נישאו דברים והוקרנו סרטים בהם רואים את שקד. אני רוצה להביא חלק מהדברים שאמרו ההורים אורית וקובי מעל קברו של שקד.

אורית: כוחות. מאיין ניקח אותם? אמירי ימשיך וישמע אותך קורא לו "אמירוס". מעיני ישמע אותך קורא לו יעמן. צפריריק ישמע אותך קורא לו "רוח סערה". אספי ישמע אותך קורא לו "אספניק". והם תמיד ידעו שבכינוי הזה מקופלים אהבה וכח . אמירי לקח ממך כח והציג תערוכה מרהיבה של צילום מעייני ישיר הערב , צפריריק כבר הודיע שהוא רוצה לנגן על תופים, ואספי אמר אני על סקפסופון כמו שקד. ואנחנו , אבא ששמע אותך קורא לו "כבוד הרב". קיבל בירושלים את ההסמכה. ואני – זכרתי בוקר בוקר את אחת השיחות האחרונות שלנו, ובהן בדייקנות רבה, ניתחת את המצב , על רקע הקשיים, ואמרת לי, "אמא, בעולם הקפיטליסטי, לא מעריכים את הדברים הנכונים, ואת עושה את הדברים החשובים והנכונים בחיים." ובכוח המילים האלו עמדתי בכתה והמשכתי את הדרך החינוכית בה אני מאמינה.

במה זכית? זכית לאהבה אין סופית של אמא ואבא זכית לאהבה וקרבת נפש לאח בוגר זכית לאחים צעירים שאהבו והעריצו אותך זכית לסבים וסבתות מלטפים ללא גבול זכית לדודים ובני דודים שאתה מצליח ליצור עם כל אחד מהם שיחה זכית להמון,המון,חברים זכית למורים שהעריכו את יכולותיך ולא פחות את אישיותך זכית להנהיג זכית שתהייה לך מדריכה מהתנועה זכית ליצור בכל תחום אפשרי זכית לחדר לבד שיהיה מתאים בדיוק לדברים החשובים לך זכית לקרוא המון,המון ספרים זכית לראות המון , המון קולנוע זכית לשמוע המון, המון מוזיקה זכית לדעת שהתקבלת למקום מיוחד בצבא והם לא זכו בך וזכית שכל מה שנאמר ועוד יאמר כאן היום, נאמר באזנייך.

בקשות. כל אחד מכם,ילך עוד מעט לדרכו, וכך וודאי גם היה רוצה שקדי. ודאי נפגש שוב בימי זיכרון. ואתם אנשים צעירים

תמשיכו לרוץ בדרככם. אנא מכם, ניצרו כל אחד בליבו את הזיכרון האישי שיש לו משקד, וספרו עליו כי הוא כל-כך ראוי לכך. וכך מצאתי כתוב באחד הספרים שקראתי : "אנחנו קיימים כל עוד מישהו זוכר אותנו".

קובי: שקדי, אהובי, מחמל נפשי, ילדי לתמיד. כשנולדת בישרנו לעולם על בואך, כה גאים ומאושרים , במילות השיר " צאו נא לכרם כל עץ שקד שם רן, ראו נא בן לילה כולו הפך לבן...".
"שקדי שקדי שקדי שקוד
פדי פדי פדי פוד
אתה כלכך כלכך חמוד"

שרתי לך לאורך "שביל החלב" ( המדרכה הארוכה מביתנו לקצה הקבוץ), בעגלה, לקראת שינה, כשהיית קטן. לימים הקדשתי לך את ספרי "מדבר" במילים הבאות: "איך אתאר יופיו של שקדי? הרוצה לראות את יופיו של שקד, יביא כוס של כסף צרוף, וימלאנו שקדים מצופים בשוקולד, ויעטרהו כליל של פרחי שקדיה, ויניחנו על אדן החלון ביום חורף שמשי – ואותו מתק, מעין חיוכו של שקד הוא..."
קול ביזרעאל נשמע
נהי, בכי תמרורים,
אורית מבכה את בנה
שקד, שאיננו
ממאנה להתנחם.

שמע תבור
שמעי גבעה
שמע גלבוע
שמעו כרמלים
שמע מרג' רחב ונדיב
קול ביזרעאל נשמע
כי אורית מבכה את
בנה שקד מעמק השקדים נפקד
העמק הרחב והנדיב.

נהי נוהה, בכי בוכה
תמרורים מרים ממררים
ואין מנחם.

הבן יקיר לי שקדי
מיידי דברי בך אזכרך עוד ועוד ועוד
ורחמי בוכה אל גרוני הנשנק
בצירי לידה הפוכה.

שקדי, שיווינו דמותך לנגדנו תמיד כשקדייה ליופי וטוהר כיהלום לנצח. היית לנו, הווה אתה לנו, ותהיה – לתפארה.
הו שקוד.... אנו קמים ומתגברים לעבודת החיים כארי ולביאה, כי בחרנו בחיים.

יום שישי, 8 ביוני 2007

Oi-Va-Voi לקראת ההופעה בארץ

לקראת הגעתם לארץ התפרסם ראיון ארוך איתם בהארץ, לקריאה ליחצו כאן. הם יופיעו ב 19.6 בירושלים, וב 20 בתל אביב. לראיון התראיינו סטיב, ניק וג'וש, ואפילו הם הזכירו את החתונה של ג'ונתן שערכתי בה ניגנו סטיב וניק, לתיאור שלה ליחצו כאן.
הקטעים שהם ניגנו בחתונה היו מרגשים ביותר, כולל ההקדשה של עוד יישמע בתוך החופה בלחן מקורי שלהם, אנסה לבקש מהם שיתנו לי להעלות קצת מהנגינה שלהם בחתונה לבלוג.

יום שלישי, 5 ביוני 2007

ארבעים לששת הימים

במלאות 40 למלחמת ששת הימים מתקיים שיח ציבורי במרכזו השאלה האם המלחמה הייתה טובה לישראל. יש סקרים ששואלים את השאלה ומבקשים תשובה בכן ולא פשוטים. אי אפשר לסכם את ההשפעה של המלחמה הזו על ישראל בכן ולא פשוטים משום שהיא השפיעה על כל תחומי החיים שלנו.
ההשפעה לטובה הייתה בכמה תחומים. למשל, המורל הלאומי והיחס לישראל בזירה הבינלאומית השתפרו פלאים. הכלכלה הישראלית המריאה בזכות ההחלפה של שכבת עובדי הכפיים. פועלי השטחים החליפו את ערביי ישראל והיהודים המזרחיים בעבודות בניין וחקלאות ואיפשרו לכל השכבות בישראל לעלות ברמת ובאיכות החיים. בזכות השטחים ישראל התעצמה מאד מבחינה כלכלית.
היו גם השפעות שליליות. למשל האחריות שישראל נטלה לא רק על שטחים שנכבשו, אלא גם על אוכלוסיה יצרה בעיית פליטים חדשה ונוספת. שלטון על עם אחר עם ממשל צבאי. אוכלוסיה אדירה ללא זכויות כלל שהפכה מאז סוף שנות ה 80 לבעיה ואיום אסטרטגי על חוסנה של המדינה. מדינת ישראל החלה ביישוב נמרץ של השטחים האלה לאחר 1976 , דבר שסיבך מאד את האפשרות לפתור בעית הריבונות על השטחים. ישראל הפכה להיות מדינה ללא גבולות ברורים. יש תחושה מתמדת של אי וודאות לגבי הגבולות והתקדים של ההתנתקות רק החריף את התחושה הזו.
הקללה הקשה ביותר של המלחמה היא היצירה של תחושת שכרון הכוח המזויפת שמלווה אותנו כבר 40 שנה. היכולת להכניע צבאות כבירים בתוך שישה ימים הפכה את צה"ל ואת המדינה למיתוס. את תוצאות השליליות של המיתוס הזה ניתן לראות גם במלחמת לבנון השנייה, באותה אמונה עיוורת שחיל האוויר יפתור את הבעיה. תחושת שכרון הכוח מלווה אותנו מאז משלה אותנו שסכסוכים מדיניים ניתן לפתור רק בכח הזרוע. הניסיון היחיד לשינוי המיתוס הזה בתקופת אוסלו, על ידי רבין, כמעט ונשכח ומוקע כיום על ידי חלק גדול מהציבור כאילו הוא נכשל.
מלחמת ששת הימים ודאי הייתה המאורע החשוב ביותר מאז הקמת של מדינת ישראל, לטוב ולרע, אי אפשר לסכם את השפעתה במילה אחת לטוב ולרע. מעטים היו האנשים שקראו להחזרת השטחים מיד לאחר כיבושם, לא האזנו להם אז ולכן אנחנו צריכים להתמודד עם השפעות המשך הכיבוש והמשך השליטה על עם זר. אבל הגיע הזמן לאמר באומץ, שוב, שיש להחזיר את השטחים, לפנות את כל ההתנחלויות, כפי שנעשה בעזה ועל ידי כך לייצב את הגבול הבינלאומי של המדינה, לייצב רוב יהודי ממערב לירדן, לחזק את מעמדה של ישראל בעולם ולהבטיח את בטחונה והמשכה של מדינת ישראל.

יום רביעי, 16 במאי 2007

אנציקלופדיה חדשה של תרבות היהדות החילונית

למי שעדיין לא יודע האנציקלופדיה נחנכה החודש בשני ימי עיון. פרטים עליה ניתן לקרוא בכתבה היום בהארץ.
אין ספק שהמפעל הזה הוא אחד המפעלים החשובים ביותר של קרן פוזן ויתרום את תרומתו. אבל צריך לזכור את משמעותן של אנציקלופדיות בעולם היום. מי יקנה כמה כרכים עבים כדי לעיין בערכים המאד משמעותיים שכתובים שם? לצערי האנציקלופדיה תעלה אבק על מדפים באוניברסיטאות ובספריות ציבוריות ותהיה נחלתם של מתי מעט בלבד, אלא אם תמצא קרן פוזן את הדרך שבה הערכים האלה יגיעו אל הקהל הרחב. דוגמא מצוינת לאנציקלופדיה היא הויקיפדיה, עם גרסאות בעשרות שפות. היא אינה נטולת בעיות, אבל מוצלחת. היא מצליחה בכך שכל ילד מעתיק ממנה את שיעורי הבית וכל תחקיר בסיסי משתמש בה. יש המון מאגרי מידע מתוקשבים בצורות שונות, חלקם מאגרי מידע העוסקים ביהדות. למה לבחור במאה ה 21 בצורה המיושנת ביותר של מאגר המידע -אנציקלופדיית נייר, שנוסדה במאה ה 16 ?
כותרת הכתבה היא "בלי רגשי נחיתות", ואני הייתי מוסיף ואומר עם רגשי עליונות והתנשאות. בעיני יאיר צבן, מנהל האנציקלופדיה, הכשרת רבנים חילוניים מבטאת רגש של נחיתות כלפי הדתיים ובמקום זאת עדיף ללמוד על תהליכי החילון, כאילו שלימוד אקדמי יפתור את בעיות היהדות החילונית. זוהי גישה אליטיסטית מתנשאת שאומרת משהו כמו: אם רק תקרא את האנציקלופדיה שלי ותבין את תהליכי החילון במערב אז תוכל להיות חילוני אמיתי כמוני. לטעמי המפעל האדיר הזה של הידע אינו יכול להיות המענה היחידי לתרבות היהדות החילונית היום. במקביל להעמקה התיאורטית, חייבת להיות תשובה מעשית בשרותי תרבות יהודיים מקצועיים: בקהילות, בטקסי חיים, בקבוצות לימוד, בבתי מדרש, בישיבות, בבתי כנסת, באמצעות רבנים והלכה חילונית. רק התשובה המעשית יחד עם ההעמקה העיונית יחד יביאו לשינוי התודעתי המצופה.

יום שבת, 12 במאי 2007

יום רביעי, 25 באפריל 2007

ברכה ליום העצמאות ה 59 של מדינת ישראל


במפגש המסורתי של קהילת החברים בערב יום העצמאות אמרתי שבתפר הקשה והכואב שבין יום הזכרון ליום העצמאות ה 59, רציתי לאמר כמה דברים ששכחנו שכחנו ומה צריך לזכור. שכחנו בשנה ה 58 את ההבטחה עליה גדלנו, בשירו של חיים חפר, "המלחמה האחרונה": "בשם כל הטנקיסטים ופניהם המאובקות, אשר עברו את כל האש והשחיקות, בשם הימאים אשר פשטו על הנמלים ועינהם כבדות ממלח וגלים. בשם הטייסים אשר פרצו אל קרב זועם ונצרבו באש טילים ואש נון מם. בשם הצנחנים
שבין עופרת ועשן ראו אותך, כמו מלאך, מעל ראשם. אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה, שזאת תהיה המלחמה האחרונה". שכחנו את זה וקיבלנו את מלחמת לבנון השנייה. שכחנו את ההבטחה למדינה טהורה וזכת כפיים, וקיבלנו נשיאים ושרים וראשי ממשלות שנכנסים ויוצאים מחדרי חקירות ובתי משפט. נקווה שלמלחמת השנייה לא תהיה שלישית, נקווה שנוכל בשנת ה60 לחגוג עצמאות כחול של שמיים ולבן של זוך. 

ברכתי על היין: "ברוך אתה האדם מגדל הגפן ויוצר היין מפריה".

יום שלישי, 17 באפריל 2007

מדריך חדש לידועים בציבור

זוגתי ואני חיים כידועים בציבור מזה שנים רבות. לצערי זוגות רבים שאני מחתן אינם מבינים שאין שום צורך להתחתן באמצעות הרבנות, או לזרוק כסף על נישואין אזרחיים בחו"ל. אפשר פשוט לחיות כידועים בציבור ולהנות מזכויות של נשואים לכל דבר.
ב 16.4 יצא מדריך חדש לזכויות ידועים בציבור של ארגון "משפחה חדשה". והוא מכיל מידע חשוב ביותר ואני ממליץ לקרוא ולהפיץ אותו. כמובן שלחיות יחד כידועים בציבור אינו מונע את האפשרות לערוך טקס חתונה חגיגי ברוח יהודית חופשית.
ליחצו כאן להורדת החוברת בפורמאט אקרובט. 

עדכון מ2010 - ממשפחה חדשה התקשרו אלי וביקשו ממני להוריד את הקובץ של חוברת הידועים בציבור מהשרת. רק לאחר שלחצתי להסביר למה, משום שהם עצמם הם אלה ששלחו את החוברת, הם אמרו בחצי פה :"החוברת אינה מעודכנת"...

יום רביעי, 4 באפריל 2007

רשמים מסדר פסח תשס"ז

את ליל הסדר התחלנו במסע לשכונה החרדית קרית צאנז, בירושלים. נסענו במצוות סב המשפחה, שקונה מדי שנה גפילטע פיש במאה שערים. השנה הוא החליט להזמין את חלק הארי של האוכל מאותה משפחה וכך נסענו בשכונות חרדיות, אפופי עשן ביעור חמץ כשמבטים תמהים מלווים את זוגתי, מכנסיה ולבושה החילוני. העמסנו את האוכל ויצאנו שמחים לסדר שהוא כמו תמיד כינוס משפחתי רחב אצל משפחת אחותה של זוגתי. בסדר היו כ 25 נפשות. בדרך כלל מנהל את הסדר סב המשפחה, בן למשפחה חרדית, שהתחלן, ואילו השנה, לאחר תלונות מהילדים שהסדר משעמם החליטה אם המשפחה שכל אחד יבחר לו קטע שמדבר אליו בסדר ויעשה מה שהוא רוצה. מי שניהל את הסדר היה אבי המשפחה וכל אחד בחר את הקטע שהוא מקריא או דורש. הסב החל את הסדר במדרש ארוך על "והגדת לבנך", ולא נמנע מן המחאה הסמויה שבסדר הזה "הופכים סדרי עולם", הסבתא מן הצד השני, קיבוצניקית מהשומר הצעיר אמרה לי בסוף הסדר: "צריך קצת יותר כבוד לסדר". כלומר, שני נציגי הדור הבכיר רצו את ההגדה המסורתית, לעומת הצעירים יותר שמעדיפים ליל סדר שאינו דבק דווקא בטופס המשמים של ההגדה המסורתית, אלא משלב מאמרים ודרשנויות. חלק מהמסובים בחרו לקריא את הקטעים מתוך ההגדה המסורתית, חלק בחרו מתוך ההגדה הקיבוצית ומתוך ההגדה הישראלית, וחלק דרשו על ההגדה כמו שעשה אחיה של זוגתי, מורה ובוגר תכנית רביבים שהעלה את השאלה מדוע אליהו נמצא בהגדה ואילו משה אינו נמצא בה? ואילו אני דרשתי את ארמי אבד אבי.
תוך כדי שולבו המנות הראשונות, לא חיכינו לשולחן עורך על מנת לאכול מרק וגפילטע פיש מקרית צאנז, והאוכל עצמו הגיע לא מאוחר מדי והיה מצוין. בניגוד לקייטרינגים התעשייתים לחגים כמו ניר עציון ודומיהם, זה היה בישול ביתי והדברים היו בטעם ביתי. לאחר הארוחה המשכנו בשתיית הכוסות שנותרו , בכמה הקראות נוספות ובשירי החג, אנשים נשארו לשבת ולדבר שעה ארוכה לאחר מכן ונפרשו בחיבוקים ונשיקות, עד לסדר הבא.

יום רביעי, 28 במרץ 2007

החתונה של סשה וז'ניה התפרסמה במגזין את

בגליון פסח החגיגי של המגזין "את" פתחו מדור חדש שכותרתו "החתונות שלנו" וזוג שחיתנתי זכה להתארח בו, כתבו גם עלי קצת. אתם מוזמנים לראות את הכתבה - ליחצו על התמונה לראותה בפומאט גדול יותר.י
סשה וז'ניה מהזוגות הנחמדים והחביבים ביותר שחיתנתי, לא הייתה להם בעיה לענות לשאלות ולהתפרסם במגזין ועל כך כל הכבוד להם, באמת זוג נפלא.

יום ראשון, 25 במרץ 2007

שאלת רב - נישואי כהן וגרושה

שיחת טלפון, היום בערב, מישהי שהזדהתה בשם נועה. גרושה, יש לה מערכת יחסים עם כהן ולאחר שיחות עם רבנים שאיימו וצעקו עליה, היא "עשתה ממנו יו-יו", עזבה אותו וחזרה, והיא לא יודעת מה לעשות, ביקשה את עצתי, "מה דינה".
חידשתי לה חידוש - העקרון החשוב ביותר הוא האדם, כאשר שני בני אדם רוצים לחיות יחד אין מי שימנע מהם זאת, ואנחנו לא דנים אנשים אלא מסייעים להם. עוד אמרתי לה: עליך לבחון מה חשוב לך יותר יחסייך עם האדם אותו את אוהבת או שייסורי המצפון שניסו להשתיל לך יגברו. ביררתי איתה את מהות האיסור של נישואי כהן וגרושה במקרא (ויקרא כ"א), ושאלתי אותה מה היא חושבת שיקרה אם היא תתחתן עם כהן והיא באמת נשמעה כאשה מאמינה מאד, אפילו סיפרה שיש לה "מערכת יחסים קרובה עם הקדוש ברוך הוא", וגם "איימו עלי שאקבל מכה, אם לא עכשיו אז בעוד כמה שנים", הרגעתי אותה שכולם מתים בסוף. עוד היא שאלה אותי מה דינם של הילדים של כהן וגרושה, גם בזה הפחידו אותה. אמרתי לה שאמנם הם מוגדרים כ"חללים", אבל הם ישראל לכל דבר מבחינה הלכתית, אינם ממזרים, וכמעט שאין עליהם מגבלות נישואין מבחינה הלכתית (ראו שולחן ערוך, אבן העזר סימן ז'). עוד היא שאלה לגבי נישואין אזרחיים, אמרתי לה שתחסוך את הכסף של הנסיעה לחו"ל, מה יוסיף לה פקיד קפריסאי משועממם שלא יודע אפילו אנגלית ואין לו קשר לישראל וליהדות, כאן היא אמרה "אז אני עוברת על עוד איסור"... הוספתי שהרישום במשרד הפנים אינו מעלה ולא מוריד, ניתן לחיות כידועים בציבור, המסגרת החשובה היא הזוגיות וההתחייבות ההדדית של האחד כלפי השני, ניתן לעגן זאת בהסכם ממון אצל עורך דין ולעשות טקס יהודי לכל דבר, מבלי להזדקק לאלה שמפחידים אותה וצועקים עליה. בסוף השיחה הארוכה היא הודתה לי ואמרה לי שנתתי לה כיווני מחשבה חדשים ושונים לחלוטין ממה שקיבלה עד היום מרבנים. סיימתי את השיחה איתה כשאמרתי לה שאם הצלחתי בשיחה הזו לגרום לה לחיות חיי זוגיות עם האדם שהיא אוהבת להוליד ילדים, ולחיות באושר ועושר עד מאה ועשרים שנה ויותר, הרי שבאתי על שכרי ועל גמולי.

יום רביעי, 21 במרץ 2007

לקראת מות הנישואין ברבנות

המסמרים בארון הקבורה של הנישואין ברבנות ננעצים מדי יום. רק השבוע התבשרנו על כך שחנה קהת, דתייה אורתודוכסית מערערת על קדושת הנישואין הדתיים ברבנות וכך היא הצהירה
למה צריך להיכנס לתוך הבוץ הזה? איך לא הצלחנו לחנך את הציבור ולעקור את העניין הזה? זה וולונטארי לחלוטין, אני רואה נשים וזוגות חילוניים ולא מבינה למה הם עושים את הצעד שבעייני הרבה פעמים גובל בטירוף... יש פה הרבה עבודה לעשות בקרב נשים, בקרב בנות. אף אחד לא כופה עליהן להגיע לשם... אני חושבת שצריך לקחת יוזמה ולצאת למסע של פניות לציבור להבין שהמקום הזה ככל שנשים ידירו את רגליהן משם ייטב לכל עם ישראל.
ראו גם את מאמרה של אבירמה גולן ב"הארץ", שכתבה:
הטקסים המסבירים פנים של 'צהר' אינם מחפים עוד על האטימות וההקצנה הדתית. הנשים השומרות מצוות, המשכילות בהרבה מסבותיהן, אמורות להיות בני אדם חופשיים יותר, אך הן שבויות בידי ממסד המאוים מכוחן החדש ומאפשר לגברים צינים לנצל את ההלכה ולסחוט טובות הנאה מהתפרקות הזוגיות.

אבל הבשורה האמיתית מגיעה מכיוןן משרד השיכון. וכך התפרסם ב"הארץ": משרד השיכון הולך להכיר בזוגות של ידועים בציבור ובני זוג מאותו המין לצורך סיוע במשכנתא.

כך שלמעשה החתונה באמצעות רב אורתודוקסי אינה רלוונטית לחילוניים, והרישום של הזוגיות במשרד הפנים כבר אינו מקנה כמעט שום הטבה. הרישום הוא אקט טכני ופורמאלי בלבד, אין צורך בו עוד ומוטב לבטלו בהקדם. כל אחד צריך לעשות את הטקס שמתאים לו ללא קשר לרישום הפורמאלי.

דומיין חדש לבְּ ל וֹ גְ נָ רְ דִ י

מהיום יש דומיין חדש לבלוג blognardy.com תודה לאחי אלין שתרם מקום איחסון עבור הדומיין החדש, בקרו את הדומיין שנותן חסות לאיחסון rachelscrafts.com

דברים חדשים בבלוג: גוגל מאפשר הצבת מודעות אדסנס, ולכן בראש הבלוג תמצאו פרסומת. כל הקלקה על הפרסומת תומכת בקיומו של הבלוג. מצד ימין תמצאו קישורים לחנות הספרים שלי, כל ספר שתקנו, או פריט אחר גם כן מסייעת לבלוג. פביקון חדש לבלוג בשורת הכתובת אמור להופיע אייקון קטן של בלוגנרדי.

הלובי החילוני בכנסת מפגש שני


כמו שהבטחתי הנה דיווח על המפגש השני של הלובי החילוני בכנסת, הפעם בנושאי חינוך (לא השתתפתי במפגש) אבל הנה עיקר הדברים כפי שסוכמו על ידי העוזרת הפרלמנטרית של יוסי ביילין:
פתחה פרופ' עליזה שנהר בהרצאה קצרה על המצב העגום של יישום דו"ח שנהר בדבר תגבור לימודי יהדות לבתי הספר הממלכתיים. אחריה הציג מאיר יפה, מנכ"ל עמותת פנים להתחדשות יהודית בישראל, מצגת מפורטת על מצב תקצוב החינוך היהודי החילוני במשרד החינוך. עיקרי הדברים הם כי מעט מאוד תקציבים מוקדשים לחינוך יהודי בבתי הספר הממלכתיים, ולא עוד אלא שרוב רובם של הכספים המיועדים לכך, מגיעים בסופו של דבר לבתי ספר דתיים. בדיון שהתפתח עלו כמה נושאים ורעיונות לפעולה בפורום הח"כים ובמסגרות אחרות, ביניהם: 
הפעלת לחץ כבד על משרד החינוך – בועדת הכספים ובמסגרות אחרות - לקידום יישום דו"ח שנהר, ותקצוב חינוך יהודי חילוני.
תיקון תקנות המייעדות תקציב לחינוך יהודי חילוני.

הבטחת עצמאות הזרם הממלכתי ע"י הקמת מועצה פדגוגית לחינוך הממלכתי.
חשיבות נושא הכשרת המורים.
הקמת בתי ספר על-אזוריים עם תגבור יהדות חילונית (בדומה לבתי ספר לטבע, אמנויות וכיו"ב).
שינוי הרכב המנגנון הבירוקרטי במשרד החינוך.
חשיבות קולה של האליטה האקדמית בנושא.
קול קורא של הארגונים שמשתתפים בשדולה (ואחרים) להדגשת החשיבות והדחיפות שבנושא החינוך החילוני.

השדולה תקיים בהקדם מפגש עם שרת החינוך ועם יו"ר ועדת החינוך של הכנסת לדיון בנושאים הללו. ועדת החינוך של השדולה תכין את המפגש, כולל הנושאים לדיון והצעות קונקרטיות ליישום ע"י שרת החינוך.
מלבד הפגישה עם שרת החינוך, ועדת החינוך תכין תכנית פעולה לשדולת הח"כים, כולל הצעות להפעלת לחץ בועדות הכנסת, הכנת תקנות לתקצוב חינוך יהודי חילוני, ותעסוק גם בנושאים שלא עלו במפגש כמו בתי מדרש וחינוך על תיכוני.

יום שבת, 24 בפברואר 2007

ויסטה ואופיס 2007 בגירסת אולטימייט

באמצעות קשרים שיש לי עם חברים טובים, הגיעו אלי מערכת ההפעלה החדשה של מייקרוסופט, ווינדואס ויסטה בגירסת האולטימייט, שהיא הגרסא המתקדמת ביותר ואופיס 2007, שגם היא מכילה את כל האפשרויות. לצערי הויסטה היא רק בגרסת שידרוג, אבל אני אנסה להחליף לגרסא מלאה כך שאפשר יהיה להתקינה על מחשב חדש. שתי התוכנות במחיר מוזל מאד יחסית לחנויות. כרגע אני מתלבט אם בכלל להתקין את הויסטה משום שהמחשב שלי הוא גבולי ביכולותיו להריץ אותה, וודאי שאינו יכול להפעיל את ה"אארו גלאס", הממשק הגראפי החדשני, יתכן ואמתין איתה לקניית מחשב חדש. את האופיס אתקין, אבל אני חושב שעדיין מייקרוסופט לא מציעים עדיין את ה"מולטי לאנגואג' פאק", כלומר ממשק שפות עם כלי הגהה בכל השפות וברגע שזה יצא (השמועות מדברות על מרץ) אני אתקין גם את אופיס. צפו לחוויות התקנה ושימוש.

יום רביעי, 14 בפברואר 2007

הלובי החילוני בכנסת - דיווח ראשון

ביוזמתו של חבר הכנסת יוסי ביילין הוקמה בכנסת שדולה של חברי כנסת למען היהדות החילונית, ראו דיווח על כך בהארץ, ובאנ אר ג'י זכיתי להיות מוזמן ולהשתתף בכנס הראשון שהלוואי ויהיה לו המשך. בדברי הפתיחה שלו הציג ביילין את מכתבו של הרב פורוש לחברי הכנסת הקורא להם לא להצטרף לפורום משום שיצירתו "תפלג את עם ישראל". ביילין אמר שזו חותמת הכשרות שלה נזקק הפורום. אבל אולי בגלל המכתב הזה לא הגיעו חברי הכנסת שהתחייבו להיות חלק מהפורום כמו: אופיר פינס מהעבודה, עמירה דותן ומיכאל נודלמן מקדימה, אבו וילן ממרצ, ישראל חסון מישראל ביתנו. מי שכן נכח לפחות בחלק מהפגישה היו שרה מירון שלו ממפלגת הגימלאים, שי חרמש מקדימה ורן כהן ממרצ. בין הנאספים היו נצגי ארגונים מכל הקשת החילונית והארגונים הדתיים הלא אורתודוכסיים כמו הרפורמים והקונסרבטיביים. וגם ארגונים שאינם מזוהים, כמו בית תפילה ישראלי. פרופסור יעקב מלכין פתח את הדיון ודיבר על הצורך בהתארגנות חילונית למען החילוניים, חוצת מפלגות שתדאג לאינטרסים של הציבור החילוני למשל, יישום דו"ח ועדת שנהר בתחום החינוך, השוואת זכויות של הציבורים הדתיים והחילוניים ושל הרבנים מכל התנועות, גיור חילוני, תיקונים תקציביים בהתאם לגודל האוכלוסייה לחינוך הבלתי פורמאלי, ועוד.
ההפתעה הגדולה הייתה שדווקא נציגים חילוניים בולטים, כמו יאיר צבן וישראל סגל דיברו נגד מיסודו של זרם חילוני ונגד גיור חילוני, גם נציגי ארגונים שעיקר פרנסתם מקידום תחום הפלוראליזם ביהדות התנגדו לכינוס חילוני אקסקלוסיבי. דווקא הנציג הרפורמי דיבר בעד מיסודו של זרם חילוני כאות בגרות לציבור החילוני, אבל התנגד להדרה אפשרית של התנועות הדתיות הלא אורתודוקסיות מכנס כזה.
הבסיס להתכנסות כזו לא היה המכנה המשותף של החילוניות, אלא המכנה המשותף של היהדות שהיא חילונית. מבחינה זו, לא הבנתי מה עשו שם נציגי ארגונים שאינם מזהים את עצמם כחילוניים. דבר חמור שהשתמע מדברי חלק מהדוברים הוא שיש ניגוד בין פלוראליזם ליהדות חילונית. כאילו שאם תהיה התכנסות של היהדות החילונית בצורה אקסקלוסיבית הדבר יהיה מנוגד לרוח הפלוראליזם. הדברים נעים בין הבל לרעות רוח. הציבור החילוני הוא הציבור היחיד במדינת ישראל שמבטל את עצמו בפני השאר, אין לו ייצוג, אין מי שידאג לאינטרסים הרוחניים והתרבותיים שלו, ועכשיו בכירי החילוניים בעצמם אומרים לו שיש סכנה בהתאגדותו ובייצוגו כזרם תודעתי, תרבותי וכחלק מוכר ביהדות. כלומר, בשם הפלוראליזם אוסרים על החילוניים להתארגן כזרם, לא שמעתי דבר יותר אבסורדי מזה.
לשם קיומו של פלוראליזם אמיתי, חייב לקום זרם חילוני שנציגיו יוכלו להיות שותפים למאבקים המשותפים למען פלוראליזם ביהדות, לא ייתכן שהנציגים יהיו ממונים מטעם עצמם, הם חייבים להיות חלק מתנועה רחבה בישראל ובעולם, והם צריכים לייצג יהדות חילונית, לא דתית, ולא סמי דתית, לא של קרוב לבבות ולא של צו פיוס. אלו דברים יפים ומכובדים, אבל הם אינם מייצגים דאגה לאינטרסים החילוניים.
אין לי ספק שיש להביא את היהדות החילונית אל תודעת הציבור הרחב, אין אופציה לעשות את זה אלא באמצעות רמה מסוימת של מיסוד, אולי לא להקים תנועה אחת עם מנהיג אחד אלא להקים קואליציה של ארגונים שמסייעת לפריחת האלטרנטיבות החילוניות השונות שקיימות כבר. המיסוד צריך להיות ברמה כזו שלא ינגוד את הרוח של היחיד לקיים את אורחות חייו, אבל, תספק לו אופציות ואלטרנטיבות לאורח חיים כזה.
אם יהיה המשך ללובי אני מבטיח לדווח.
וראו גם דיווח בהארץ ובווינט לאחר כינוס השדולה.

יום שלישי, 6 בפברואר 2007

סדר ט"ו בשבט


בט"ו בשבט תשס"ז, ערכתי שני סדרים הראשון נערך לחברי המועדון המסחרי והתעשייתי, במלון דייויד אינטרקונטיננטל בתל אביב, במרכז הכנסים. זה היה אירוע ברמה של חמישה כוכבים עם בראנץ' יוקרתי לאנשים שהם מצמרת המסחר והתעשייה בארץ. הארגון הוא בעצם המועדון החברתי של ארגונים כמו התאחדות התעשיינים ואיגוד לשכות המסחר. נכחו בו כ 40 איש שאכלו, הקריאו, שרו בציבור יחד עם הליווי המצוין של יהודה בלכר האקורדיוניסט והזמרת אורית ירון. 
סדר נוסף ערכתי באופן פרטי לקהילה של זוגות שנפגשים מדי פעם ומכירים מכל מיני חוגים, רובם גדלו יחד. לכבוד הסדר ערכה יהודית, בעלת הבית שולחן ארוך ויפייפה לכבודם של 25 המוזמנים. ערכתי הגדה משלי, המבוססת על הנוסחים שקיימים כבר והתפרסמו: נוסח של יואל רפל שהתפרסם מספר פעמים בעיתונות, חברת המתנס"ים, בית דניאל - התנועה ליהדות מתקדמת, התנועה המסורתית, ועוד. אבל הייחוד של הגדת ט"ו בשבט שלי הוא בכך שהיא עוסקת בגילגוליו ההיסטוריים של החג וכל שער שלו מוקדש לתקופה היסטורית אחרת. בין לבין טועמים מפירות הארץ או ממאכלים הקשורים לפירות אלו. בסדר הזה, לא רק שקדים היו, אלא היה מרק שקדים מוקרם, לא רק חיטה, אלא חמין חיטה, לא רק תמרים אלא תמרים ממולאים באגוזים, לא רק תאנים אלא תאנים ממולאות בגבינת עיזים שחוממו בתנור, לא רק זיתים אלא שמן זית עם לחם מרוקאי מעולה. בין טעימה אחת לשנייה, ובין כוס יין אחת לשניה, הקראנו קטעים מההגדה ועסקנו לא רק בהיסטוריה של גילגולי החג פרשנויות השונות לקטעים שהוספו לט"ו בשבט לאורך הדורות אלא גם שרנו משירי ארץ ישראל, בליווי גיטרה של אחד החברים, שיחת רעים התגלגלה לה יחד עם הקינוחים העשירים.


התמונות מתוך הסדר של המועדון המסחרי והתעשייתי צולמו על ידי דור גרבש.

יום שבת, 6 בינואר 2007

נאום ההסמכה שלי בוידאו

נאום ההסמכה שלי לרב חילוני

מכיוון שמעולם לא הייתי אדם דתי, הייתי חייב להגדיר את יהדותי בצורה אחרת מזו המקובלת. המפגש עם מדרשו של ארי אלון על שיר הנדנדה של ביאליק, לפני 20 שנה, גיבש את התפיסה שלי. תמצית המדרש היא ראיית השיר כהעלאת השאלות האסורות ביותר מבחינה הלכתית - "מה למעלה מה למטה, רק אני, אני ואתה". וגם ההבחנה בין יהודי רבני וריבוני - בין מי שמקבל סמכות חיצונית לבין מי שמחפש את מקורות הסמכות שלו ממעמקי נפשו.
לזה נוסף החידוש הגדול שנעשה על ידי חלק מרבותינו היושבים עימנו היום כאן באולם, שאמרו: יהדותנו בתרבותנו. זהותנו נטועה בתרבות היהודית העשירה והעמוקה כוללת בתוכה גם את הדת.
הגיעה זמנה של הרבנות החילונית כמושג. תפקידה של מנהיגות כזו הוא לאפשר לחילוניים לנכס לעצמם מחדש את התרבות היהודית.
חלק מהביקורת החזקה ביותר נשמעת דווקא מחילוניים. המהפכנות ביציקת תוכן חדש לתפקיד הרב מדירה שינה מעיניהם. מה היה קורה אילו היינו שומעים להם לא להשתמש במונחים דתיים? אז ככה: לא היינו מדברים עברית במכולת ובכיתה משום שעברית היא שפת הקודש, בבראשית כתוב: "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים" והפרשנות אומרת: "בלשון הקודש היו מדברים שנברא בו העולם מן ההתחלה". הרמב"ם אומר בפירושו למשנה כי "היחיד ישתדל מאד שלא יתפלל לה' אלא בלשון העברי", והנה באה הציונות, ובא אליעזר בן יהודה, והפכו את השפה בא נברא העולם ושפת התפילה, ללשון תגרנים, ליסטים, פוליטיקאים ובתי בושת. אילו היינו שומעים לאותם חילוניים לא היינו קוראים למדינתנו ישראל, לא היינו קוראים למוסד הפרלמנטארי שלנו כנסת על שם "כנסת ישראל", ולציונות החילונית על שם ציון. ואפילו המושג קבוץ לקוח מהעולם החסידי. השאלה הנשאלת היא למאי נפקא מינה המושג רב? ובכן, אין הבדל. יש לנו הזכות והיכולת לקחת מילים אלו ולעשות בהן כרצוננו, משום שהן שלנו.
יש לנו כבר רבנים, וכעת אנחנו צריכים הלכה חילונית. הלכה מלשון ללכת. גם ללכת עם הזמנים, אבל במיוחד ללכת עם האדם הזקוק להוראת דרך. הרב החילוני אינו פוסק אלא מאפשר. הסמכות האמיתית של הרב החילוני מגיעה, בראש ובראשונה, מהאנשים המעניקים אותה. מעל ל-50 זוגות להם ערכתי טקס נישואין ואלפי זוגות אחרים שנישאו, הסמיכו בעצמם ומטעמם אדם חילוני, עורך טקס כמוני, להשיאם בנוכחות משפחה וחברים מבלי להתנצל בפני אף אחד, בטקס בו אלוהים הוא בתפקיד ניצב או בכלל לא ברשימת המוזמנים.
וכבר אני מרגיש את כובד השעה, ואת כובד האחריות ההיסטורית של התחילית, מטענה של הקידומת, שתי אותיות קטנות שלפעמים נוספת להן ה' הידיעה. לא רק רב, אלא הרב היהודי-החילוני-ההומניסטי.
אני בטוח שהורי שכבר אינם בחיים היו גאים בי מאד ליבי נחמץ שאינם עימי כאן היום. אבל אם יש מי ששווה לעשות את המאמץ עבורו זה עבור בני היקר והאהוב נדב, ועבור זוגתי שתחיה ענבל שנשאה אותי על כתפיה בסבלנות, בתמיכה ובאהבה אל ההסמכה היום. ולהם אני מקדיש את הדברים האלה. תודה למשפחה וחברים שבאו לכאן היום.
אני רוצה להודות גם לפרופסור יעקב מלכין ולרב סיון מס שהובילו את ספינת תמורה, בעוז ובבטחה במשך שלוש השנים האחרונות למרות הים הסוער והסכנות שנתרגשו עלינו. תודה מקרב לב גם לעמיתינו מארה"ב. בראשם לרב שרווין ווין שייסד את הזרם החילוני ביהדות ובלעדיו ספק אם היינו פה. תודה לכולם.