יום שלישי, 22 בדצמבר 2015

קליפ החתונה של עינת ומרטין

החתונה של עינת ומרטין נערכה בספטמבר בחוות אלנבי. הטקס היה במיטב המסורת החילונית ואחד הדברים המרגשים בה היו ברכות המשפחה והחברים במהלך החופה. זה קליפ הוידאו שמתמצת בצורה מרגשת את האירוע.

יום שני, 14 בדצמבר 2015

יוסי שריד - חילוניים התעוררו

צילום: נרדי גרין
מתוך סיור של שלום עכשיו בשטחים
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20
לעילוי זכרו של יוסי שריד אני מביא, כלשונו, מאמר שכתב בינואר 2015 ב"הארץ" דעות. מאמר שמבטא את התפיסה היהודית החילונית החיובית של הבניית הזהות העצמית מתוך ידע והבנה ולא מתוך דחיה של היהדות, לא מתוך התבטלות בפני היהדויות הדתיות ושלוחיהן הפוליטיים, אלא מתוך לקיחת אחריות על הזהות העצמית, היהודית. יוסי שריד היה כמוני, יהודי תרבותי.
המאמר הזה הוא קריאה לפעולה, אבל ללא הצעה פרקטית של עשיה. זה לא בא לידי ביטוי גם בתפיסה הפוליטית של מרצ. יום אחד, באחת מהכינוסים של מרצ, כשעוד הייתי פעיל. הוא ישב בקפטריה, לא זוכר איפה, ניגשתי אליו ושאלתי אותו האם לא הגיע הזמן שמרצ תציג מצע חיובי בנושא יהדות. הוא פטר אותי במשהו בסגנון של "אף אחד לא יטיף לי על יהדות" לא זכיתי אפילו להשמיע את טיעוני. כזה היה יוסי, סוג של מיזנטרופ אוהב אדם... לצערי מרצ התמקדה תמיד בנושאים הקלאסיים של שלום ובטחון, חברה וכלכלה, אבל זנחה את היומרה להציג מצע זהותי תרבותי חילוני. לא אמירה מתריסה כמו של הלפידים לדורותיהם. הפעילים הדתיים של היום במרצ הם דתיים, לעיתים חרדים ולעיתים רפורמים או קונסרבטיביים, אבל אף פעם לא יעלה על הדעת שרב חילוני יביא אלטרנטיבה יהודית שלמה. הנושא הזה הושאר לשיקול דעתו של היחיד, אבל היהדות ממשיכה להיתפס כדת ולא כתרבות גם במפלגה הרדיקאלית ביותר במפה הפוליטית הישראלית.
ללא קשר, בהספדים שהופיעו בעיתונות נכתב רבות שהוא היה מאלו שסייעו להקמת בתי כנסת אורתדוקסיים למשל במושב מרגליות שבו התגורר תקופה, זה הביא לידי ביטוי את הערך היהודי הדמוקרטי העליון והוא חופש הפולחן.

חילונים, התעוררו, 10.1.2015

המחשבה על אבי שמצחק את אמי מחממת את לבי, אך אינה מעוררת בי התפעלות. הרי זו דרך גבר באשה ואשה בגבר, וכך באים ילדים לעולם, גם ילדים יהודים, וגם אני. לא בחרתי ביהדותי, לא השקעתי בה משל עצמי, היא הוקנתה לי בזכות ההלכה ואמא. אני יהודי, עובדה, ומעולם לא העדפתי זהות אחרת, שגם אִתה הייתי מסתבך: גם ישו ומוחמד מצטיירים בעיני הקריקטוריסט שלי כשני צעירים שמשוועים לתמיכה נפשית.
יהודי חילוני אני, ליתר דיוק, שדוחה כל ניסיון לכפות עלי דת־לא־לי. אלוהים־לא־שלי, רציתי שתדע — אני לא מאמין בך. לכן, אין ביכולתי להודות דווקא לך על פרי הגפן שבראת ועל שבת קודש שהנחלת כזיכרון למעשה בראשית. לא אוכל, לצערי, למלמל סתם ככה את קידוש ליל שבת — לא בנוסח ספרד ולא בנוסח אשכנז. לא אעשה שקר בנפשי, ולא אגלגל עיניים לשמים ריקים: "ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו"; אך מצוות אנשים מלומדה ומיוחצנת היא מצווה מוחצנת.
כל הארץ שלטים־שלטים: "בבוקר שוק, בערב קידוש" — למי שטורח בערב שבת; "בצהריים פרלמנט, בערב קידוש" — למי שאוכל בחברותא גם ביום ששי; "אחר הצהריים כדורגל, בערב קידוש" — שלט מיוחד לאוהדי ליגת המשנה. האדם החילוני צוחק, אבל האדם הדתי צריך לבכות — איך שמים ללעג את הקודש שלו, איך זורים עליו חול. הטקסטים הללו כל כך גסים והמוניים, עד שהם מעלים את החשד: האם מירי רגב כתבה ועוד תלחין? האם היא שמכרה אותם לדודים עשירים מאמריקה ולעוזריהם עניי הרוח מישראל?
עורו החילונים, כי יש מי שרוצה להרדים אתכם בדברי חלקות. אין לכם במה להתבייש, אין סיבה לרגשי הנחיתות שלכם. עגלתכם מלאה, למרות שאין עליה מזוזות ובתי תפילין לילידים. לו היה לכם אלוהים בשמים, עליו הייתם משליכים את יהבכם, במקום לקחת אחריות לגורלכם; הייתם חייבים להצדיק תמיד את דינו המרושע ולמעול במצפונכם; הייתם צריכים לבטל את דעתכם מפני "דעת תורה", שאינה אלא דעה מסוכסכת של רבנים מאובנים, ולא בהכרח צלולה. אתם הרבנים־הריבונים של עצמכם, ויש לכם סמיכה לשיקול דעת עצמאי; אתם לא חסרי אונים, ואין לכם צורך לברוא מאין אלוהים.
מאשימים אתכם שיצאתם לתרבות רעה, שהפקרתם את תרבות ישראל, והסגרתם אותה בידי שלומי־אמוני. זאת אשמה שבעורמה, בתחבולה יעשו לכם תשובה, בסיפורי סבתא וסבא ישראל. לא עזבנו יום, לבל תעזבנו יומיים. אך איננו זקוקים למגשרים ולסרסורים לדבר תורה. את הדרך אל המעיין אנחנו מסוגלים לעשות בכוחות עצמנו, וגם לשאוב ולשתות.
כן, אנחנו המתייוונים של ימינו — יהודים טובים בדרך כלל — שלא מסתפקים בד' אמות מחניקות של הלכה ומבקשים לקרוע צוהר אל תרבות העמים, שגם לה יש משהו להציע. טובה התייוונות מהתנוונות, וטובה שבת מועשרת שלנו משבת מדוללת בבית הכנסת — בכל שבוע אותה תפילה, רק הפרשה משתנה, ואף היא חוזרת מדי שנה.
אנחנו מאמינים, והאני־מאמין שלנו הוא אנושי וחופשי, ולא אני אמוני־לאומני ואפסנו עוד. לילדינו נחנוך לפי דרכנו, ולא לפי דרכה של מינהלת או עמותה, שכספיה הם כספינו, אך גם את דעתנו היא גונבת במסווה של "חיזוק הזהות היהודית". אנחנו חזקים דיינו, סמוכים ובטוחים בזהותנו, ולא בנט, רונצקי ופירון יצודו את נפשותינו.
הייתם כבר צריכים לדעת: המיסיון לא מוותר לכם אף פעם על הקומיסיון שלו.

יום רביעי, 2 בדצמבר 2015

חנה ושבעת בניה לילדי הגן

התמונה היא עטיפה של תקליטור לילדים חרדים.
המאייר ידע כמובן, שמבחינה היסטורית
לבניה של חנה היו פאות, ציצית וכיפה.
בני הקט, שבעוונותיו נמצא בכתה א', הלך לתומו, לפני החנוכה הבא עלינו לטובה, לחוג דרמה בצהרון. הוא שב הביתה וסיפר לי שהם המחיזו כחלק מהחוג את סיפור חנה ושבעת בניה. וכך אמר: "אני הייתי העוזר של אנטיוכוס הרשע, וחתכנו את הילדים של חנה", ואף הדגים את תנועות החרב. לא נראה לי שזה הגיוני כל כך להמחיז את סיפור חנה ושבעת בניה לילדים בכתה א'. ולכן ערכתי בירור קצר ברשת, כלומר, פניתי לכבודו, הרב גוגל, וגיליתי שבאתר הגננת יש את המחזה השלם כהמלצה למחזה לילדי גן (?!?!?) ונוסחו כדלהלן:
חנה ושבעת בניה עיבוד על פי גיטין נז; איכה רבה א; איכה רבה ש"ב)
מעשה באישה ושמה חנה, שנשבתה היא ושבעת בניה, והובאו לפני המלך.
הביאו תחילה את הבן הראשון. אמרו לו המלך ושריו: השתחווה לצלם! אמר להם: כתוב בתורה - "אנוכי ה' אלוהיך!" (שמות כ', ב) . "אנוכי" ולא צלם עשוי אבן. ציווה המלך להורגו. הוציאוהו והרגוהו. הביאו את הבן השני לפני המלך, ואמרו לו: השתחווה לצלם! אמר להם: כתוב בתורה - "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני!" (שמות כ', ג) הוציאוהו והרגוהו. הביאו את הבן השלישי ואמרו לו: השתחווה לצלם!  אמר להם: כתוב בתורה - "לא תשתחווה לאל אחר". (שמות ל"ד, יד) הוציאוהו והרגוהו. הביאו את הרביעי, אמרו לו: השתחווה לצלם! 
אמר להם: כתוב בתורה - "זובח לאלוהים (אחרים) יוחרם". (שמות כ"ב, יט) 

הוציאוהו והרגוהו. 
הביאו את החמישי, אמרו לו: השתחווה לצלם! 
אמר להם: כתוב בתורה - "שמע ישראל, ה' אלוהינו ה' אחד!". (דברים ו', ד) 
הוציאוהו והרגוהו. 
הביאו את הבן הששי ואמרו לו: השתחווה לצלם! 
אמר להם: כתוב בתורה - "וידעת היום והשבות אל לבבך, כי ה' הוא האלוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. אין עוד!" (דברים ד', לט) 
הוציאוהו והרגוהו. 
הביאו את הבן השביעי, הקטן שבכולם. אמר לו המלך: בני, השתחווה לצלם! 
אמר לו הילד: חס ושלום. 
שאל המלך: למה? 
אמר לו: מפני שכתוב בתורתנו - "את ה' האמרת היום ... והוא האמירך היום" (דברים כ"ו, יז-יח). - כבר נשבענו לקדוש ברוך הוא שאין אנו מעבירים (מחליפים) אותו באל אחר, ואף הוא נשבע לנו שאין הוא מעביר אותנו באומה אחרת. 
אמר לו המלך: אחיך שבעו ימים ושבעו חיים וראו טובה; ואתה קטן, לא שבעת ימים, ולא שבעת חיים, ולא ראית טוב בעולם. השתחווה לצלם! 
אמר לו: כתוב בתורתנו - "ה' ימלוך לעולם ועד" (שמות ט"ו, יח). אתם בטלים ומלכותכם בטלה, אבל הקדוש ברוך הוא חי וקיים לעולם. 
אמר לו המלך: ראה, אחיך הרוגים לפניך, הריני משליך את טבעתי לארץ לפני הצלם. הגביהנה (הרם אותה), כדי שיאמרו: "שמע לקול המלך"? 
אמר לו הילד: אוי לך, המלך, אם כבוד עצמך חשוב בעיניך כל כך, כבודו של הקדוש ברוך הוא - על אחת וכמה. 
ציווה המלך לעשות לו כאשר עשו לאחיו. והוציאו אותו כדי להורגו. 
אמרה להם אמו: תנו לי את בני ואנשקנו. 
נתנוהו לה. 
אמרה אמו למלך: בחיי ראשך, המלך, הרגני תחילה, ואחר כך הרוג אותו.
ולא שמע לה המלך. 
נפלה אמו עליו, והיתה מחבקתו ומנשקתו, ואמרה לו: "בני, לך אצל אברהם אביך ואמור לו: "כך אמרה אמי: אל תזוח דעתך עליך, אתה עקדת מזבח אחד, ואני עקדתי שבעה מזבחות; אתה - ניסיון, ואני - מעשה!". 
עד שהיתה מחבקתו ומנשקתו האגוהו עליה. 
אף היא עלתה לגג ונפלה ומתה. 
יצאה בת קול מן השמים ואמרה: "אם הבנים - שמחה!" (תהלים קי"ג, ט).
זוועת האלוהים בסיפור הזה הכולל רציחות והתאבדויות, לא מתאים לדעתי לכתה א', קל וחומר לילדי גן, ובכלל לאף גיל. יוצא שבבית ספר ממלכתי מחנכים את הילדים לערך של קידוש השם. לתקנה שעבודה זרה היא עבירה של ייהרג ובל יעבור. מומלץ למות ולא "להשתחוות לצלם". לא רק למות, אלא להקריב את הילדים בשמחה. שהרי הם יגיעו לגן עדן ושם יפגשו את אברהם ויוכלו להגיד לו פנים אל פנים שעקידת יצחק הייתה משחק ילדים לעומת מה שהם באמת עברו. אתה עברת רק נסיון, אנחנו עברנו את הדבר האמיתי (כלומר אברהם סתם יהודי חננה...).
רבים לא יודעים אבל מקור הסיפור הוא בספרים החיצוניים, בספר מקבים ב, בפרק ז'. ההשערות הן שהספר נכתב במאה השנייה לפני הספירה. לאחר מכן צוטט בספרות חז"ל מאוחרת מאות שנים לזמן כתיבת ספרי המקבים: בגיטין, בתלמוד הבבלי ובמדרש רבה למגילת איכה. והפך להיות חלק מהכתבים המקודשים לנצרות כחלק מהברית הישנה.
המסקנה לנו כהורים: שימו לב והישמרו לנפשות הילדים הרכים שדברים כאלה עלולים להשחית את נשמתם הרכה. אין לילדי גן, או כתה א' אפשרות להגן על עצמם מפני דברים כאלה מלבד דבר אחד והוא החיסון הטבעי של חינוך לערכים הומניסטיים מהבית.

יום חמישי, 19 בנובמבר 2015

החתונה של סווה ובנט - מאותו המין, בין תרבותית ורב גזעית

בפעם הראשונה, סווה התקשר אלי בחשש ושאל אותי אם אני עושה טקסי חתונה לשני בנים וגם שאל אם יש לי בעיה עם צבע עור, שאלתי בצחוק אם מדובר בצבע הירוק, חששתי שמדובר בחייזר ויש לי עקרון שאני מחתן רק בני אנוש...


סווה הוא יהודי וישראלי שעלה מטשקנט (אוזבקיסטאן) ועבר את המסלול הרגיל של תיכון וצבא בארץ. הוא עוסק בתיירות מרפא ומצליח מאד בתחומו נמצא הרבה מאד בארה"ב. היה לו מנהג כזה שהיה הולך לסטארבאקס, בבאפלו, ניו יורק (קרוב לגבול עם קנדה), לשתות קפה ולהתקשר לאמא ולדבר איתה. אבל סטארבאקס הוא גם מקום ידוע למצוא בן זוג והם לא הזוג הראשון ששמעתי, שהכיר שם. בנט התחיל איתו כבר בתור וסווה ניסה לנפנף אותו, אבל בנט היה עקשן ובסוף יצא מזה הדייט הראשון. ככה הם התאהבו.

בנט, יליד וירגיניה בן להורים נוצרים, האמא אפילו כומר פנטקוסטלית, התגייס בגיל 18 לצבא האמריקאי ושירת שירות קרבי גם במזרח התיכון. היום הוא עובד סוציאלי ויועץ לאנשים הרוצים לעבור שינוי מין. 

הסיפור בינהם היה כל כך מוצלח שהם עברו לגור יחד בבאפלו ונכנסו לתהליך פונדקאות והביאו את עדי ועמית לעולם. היה חשוב לסווה שהביצית תהיה מתורמת יהודייה ולכן פנו לחברה מיוחדת שדואגת לכך.

היה חשוב להם לעשות טקס יהודי בארץ. הם באו לבקר אותי בירושלים וישבתי איתם לשיחה ארוכה שבה הם סיפרו לי על עצמם וזכיתי להכיר אותם יותר. שניהם מקסימים וחייכנים וברור למה התאהבו.

הטקס נערך באוקטובר 2015. הגיעו הרבה חברים מחו"ל, וגם חברים ובני משפחה לאולם אירועים מקסים בדרום תל אביב. לפני תחילת הטקס ישבתי איתם בפינה שקטה ועברנו שוב על הטקס, הם היו מאד נרגשים והחזיקו ידייםכל הזמן. אני מניח שבנט קצת התרגש יותר כי הוא נחשף לתרבות שזרה לו ומנהגים שמשונים בעיניו, אבל הוא עשה את הכל בחפץ לב ובצורה מושלמת.

החופה הייתה מסורתית עם ארבעה מחזיקים, הם חבשו כיפות לבנות גדולות, למזלי אני לא הייתי צריך... היתה ברכת אירוסין וכוס אירוסין, קידושין בטבעות, כתובה בעברית ובאנגלית שבני הזוג בעצמם הקריאו,  ברכות מרגשות מאד של חברים ואני חתמתי את הברכות בקול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול חתן. לאחר כוס הנישואין שניהם שברו כוסות. ולאחר מכן עוגת החתונה המסורתי שהם חתכו יחד, ארוחת מלכים ומסיבת ריקודים כיפית.

סווה ובנט התחתנו כבר באופן רשמי, כי בארה"ב, כזכור, זה כבר אפשרי למזלנו. הם ממשיכים לגדל יחד את עדי ועמית בעזרתה של אמא של סווה שעברה לגור איתם בבאפלו. הם קנו יחד בית וסווה מחכה לגרין קארד ולהתחיל תהליך התאזרחות בארה"ב. ותהיה חתונה נוספת למשפחה ולחברים שלא הגיעו לארץ, שם בארה"ב.

סיפור האהבה הזה של שני אנשים שבאו מרקע כל כך שונה אבל יש בינהם כל כך הרבה דברים משותפים הוא בעצם סיפור שנוטע תקווה לעתיד טוב יותר של העולם ביכולת לחיות יחד בהרמוניה להקים משפחה תוך מתן כבוד הדדי לזהויות השונות.




וזה קליפ החתונה המקסים שהם פירסמו ביו טיוב:

יום שני, 9 בנובמבר 2015

דרגות הבריאה בחינוך הדתי

מכאן מקור המשחק "חי, צומח, דומם" ועכשיו צריך להוסיף "יהודי"
מתמונה ששותפה רבות בפייסבוק, עולה תמונה מדאיגה על החינוך הדתי והחרדי. היא צולמה על לוח מודעות בית ספרי ופורסמה על ידי מעיין אמיתי, יועץ ארגוני, שאני לא מכיר. הוא לא נקב בשם בית הספר, רק אמר שזה בית ספר דתי באזור השרון, ושזו תמונה שנפוצה בכל החינוך הדתי. כדי להבין את המקורות של התמונה ושל התפיסה הזו יש להעמיק במעט.
זו בעצם הטקסונומיה של עולם החי על פי בתי ספר חרדיים ודתיים, היא מכונה "דרגות בבריאה". יש בה ארבע דרגות: “דומם” ומעליו “צומח” ומעליו “חי” (בין בעלי החיים ה"דגים" בתרשים מיוצגים למרבה האירוניה על ידי יונקים ימיים), ומעליו “מדבר” (מלשון דיבור). ארבע הדרגות הללו מבוססות על סדר הבריאה על פי סיפור הבריאה בספר בראשית כאשר הדרגה הרביעית "המדבר", היא האדם - נזר הבריאה, לצורכו נברא העולם. בכוחו השכלי להבחין בין טוב ורע, והוא מצווה לשלוט בעולם. לחלוקה זו יש יסודות גם בפילוסופיה היוונית. אך בתרשים גם דרגה חמישית בבריאה - "היהודי" המיוצג על ידי טלית, תפילין, כיפה ומזוזה אלו וודאי נבראו יחד עם אדם הראשון... ארבע הדרגות הראשונות משמשות בעולם הקבלה והמיסטיקה גם כמקבילות לעולמות הקבליים: דומם - עשייה, צומח - יצירה, מדבר - אצילות. ומשמשות להסברים קבליים בדבר נפש ורצון האדם. הנימה הגזענית בתורה זו אומרת כי נפש היהודי שונה והיא נעלה על נפש האדם הרגיל. תפיסה זו מזינה את אידיאולוגיות הנבדלות והעליונות היהודית מהגויים והיא מלבה ישירות את הטרור היהודי בימינו.
את הדרגה החמישית  הזו מצינו בספר "הכוזרי" של רבי יהודה הלוי, (1139). הנה ציטוט שמדבר על המדרגה החמישית, מתוך המאמר הראשון בספר:
לז אָמַר הֶחָבֵר: וְאֵיזוֹ מַדְרֵגָה הִיא לְמַעְלָה מִזּוֹ?
לח אָמַר הכּוּזָרִי: מַדְרֵגַת הַחֲכָמִים הַגְּדוֹלִים.
לט אָמַר הֶחָבֵר: אֵינִי רוֹצֶה אֶלָּא מַדְרֵגָה שֶׁתַּבְדִּיל אֵת בְּעָלֶיהָ הֶבְדֵּל עַצְמִי, כְּהֶבְדֵּל הַצּוֹמֵחַ מִן הַדּוֹמֵם וְהֶבְדֵּל הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה, אֲבָל הַהֶבְדֵּל בְּרַב וּמְעַט אֵין לוֹ סוֹף, מִפְּנֵי שֶׁהוּא הֶבְדֵּל מִקְרִי, וְאֵינוֹ מַדְרֵגָה בֶּאֱמֶת.
מ אָמַר הַכּוּזָרִי: אִם כֵּן אֵין מַדְרֵגָה בַּמּוּחָשׁוֹת אַחֲרֵי הָאָדָם.
מא אָמַר הֶחָבֵר: וְאִם נִמְצָא אָדָם שֶׁיָּבוֹא בָּאֵשׁ וְלֹא תַּזִּיקֵהוּ, וְיַעֲמֹד מִבְּלִי מַאֲכָל וְלֹא יִרְעַב, וְיִהְיֶה לְפָנָיו אוֹר שֶׁלֹּא יִסְבְּלוּהוּ הָעֵינַיִם, וְלֹא יֶחֱלֶה וְלֹא יִתַּשׁ כֹּחוֹ, עַד שֶׁכַּאֲשֶׁר יַגִּיעַ אֶל תַּכְלִית יָמָיו יָמוּת מָוֶת בְּחִירִי, כְּמִי שֶׁיַּעֲלֶה עַל מִטָּתוֹ לִישׁוֹן בְּיוֹם יָדוּעַ וּבְשָׁעָה יְדוּעָה, נוֹסָף עַל יְדִיעַת הַנֶּעֱלָם מִמַּה שֶּׁהָיָה וְיִהְיֶה — הַאֵין זֹאת הַמַּדְרֵגָה נִבְדֶּלֶת בְּעֶצֶם מִמַּדְרֵגַת בְּנֵי הָאָדָם?
מב אָמַר הַכּוּזָרִי: אֲבָל זֹאת הַמַּדְרֵגָה הִיא אֱלֹהִית, מַלְאָכִית, אִם הִיא נִמְצֵאת, וְזֶה מִדִּין הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי, לֹא מִן הַשִּׂכְלִי וְלֹא מִן הַנַּפְשִׁי וְלֹא מִן הַטִּבְעִי.
מג אָמַר הֶחָבֵר: אֵלֶּה קְצָת תָּאֳרֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר אֵין חוֹלֵק עָלָיו, אֲשֶׁר עַל יָדוֹ נִרְאֲתָה לַקָּהָל הִתְחַבְּרוּת הָאֱלֹהוּת בָּהֶם, וְשֶׁיֵּשׁ לָהֶם רִבּוֹן מַנְהִיגָם כִּרְצוֹנוֹ, וּכְפִי מִשְׁמַעְתָּם וּמִרְיָם גַּם כֵּן, וְגִלָּה הַנֶּעְלָם, וְהוֹדִיעַ אֵיך הָיָה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, וְיִחוּס בְּנֵי הָאָדָם לִפְנֵי הַמַּבּוּל וְאֵיך הִתְיַחֲסוּ אֶל אָדָם, וְאַחַר כֵּן הַמַּבּוּל, וְיִחוּס שִׁבְעִים הָאֻמּוֹת אֶל שֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ, וְאֵיך נִפְרְדוּ הַלְּשׁוֹנוֹת, וְאֵיפֹה שָׁכְנוּ, וְאֵיך צָמְחוּ הַמְּלָאכוֹת וְנִבְנוּ הַמְּדִינוֹת, וּמִנְיַן שְׁנוֹת הָעוֹלָם מֵאָדָם וְעַד כָּאן וּמִכָּאן וּלְהַבָּא.
המדרגה האלוהית הזו שהכוזרי אומר עליה שאינה מן הטבע, אינה מן הנפש ולא בכוח השכל אלא במה שנגע בו האלוהי, כמו למשל, הנביא. כדי לחבר את מדרגות הבריאה הללו לתרשים בבית הספר יש לטעון כי האיש שנגעה בו האלוהות, הנביא, שייך לעם ישראל.  כלומר, הממשק בין האלוהי לבין האדם יכול להתקיים רק בעם אחד, שהוא הנבחר. העם הזה הוא למעלה ממדרגות הבריאה האחרות. וכך נכתב בספר הכוזרי:
קג     אָמַר הֶחָבֵר: וַהֲלֹא הָיָה יוֹתֵר טוֹב שֶׁיִּהְיוּ הַחַיִּים כֻּלָּם מְדַבְּרִים.  אִם כֵּן כְּבָר שָׁכַחְתָּ מַה שֶּׁקָּדַם בְּהֶמְשֵׁךְ זֶרַע אָדָם, וְהֵיאַךְ חָל הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי בָּאִישׁ, שֶׁהָיָה לֵב הָאַחִים וּסְגֻלַּת הָאָב, מְקַבֵּל לָאוֹר הַהוּא, וזוּלָתוֹ כַקְּלִפָּה אֵינֶנּוּ מְקַבֵּל אוֹתוֹ, עַד שֶׁבָּאוּ בְנֵי יַעֲקֹב כֻּלָּם סְגֻלָּה וָלֵב' נִבְדָּלִים מִבְּנֵי אָדָם בְּעִנְיָנִים מְיֻחָדִים אֱלֹהִיִּים, שָׂמִים אוֹתָם כְּאִלּוּ הֵם מִין אַחֵר מַלְאֲכוּתִי, מְבַקְשִׁים כֻּלָּם מַעֲלַת הַנְּבוּאָה וְרֻבָּם מַגִּיעִים אֵלֶיהָ, וּמִי שֶׁלֹּא יַגִּיעַ אֵלֶיהָ, קָרוֹב לָהּ בַּמַּעֲשִׂים הַנִּרְצִים וְהַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה וּפְגִיעַת הַנְּבִיאִים. וְדַע, כִּי כָל אֲשֶׁר יִפְגַּע נָבִיא בְעֵת פָּגְעוֹ אוֹתוֹ וְשָׁמְעוֹ דְבָרָיו הָאֱלֹהִיִּים, מִתְחַדֶּשֶׁת לוֹ רוּחֲנִיּוּת וְנִפְרָד מִסּוּגוֹ בְזַכּוּת הַנֶּפֶשׁ וְהִשְׁתּוֹקְקָהּ אֶל הַמַּדְרֵגוֹת הָהֵם וְהִדָּבְקוֹ בָעֲנָוָה וּבַטָּהֳרָה.  זֹאת תִּהְיֶה אֶצְלָם הָרְאָיָה הַנִּרְאֵית וְהָאוֹת הַבָּהִיר בִּגְמוּל הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי הַמְבֻקָּשׁ מִמֶּנּוּ אֵינֶנּוּ, אֶלָּא שֶׁתָּשׁוּב נֶפֶשׁ הָאָדָם אֱלֹהִית, תִּפָּרִד מֵחוּשָׁיו וְתִרְאֶה הָעוֹלָם הַהוּא הָעֶלְיוֹן וְתֵהָנֶה בִרְאִיַּת הָאוֹר הַמַּלְאֲכוּתִי וּשְׁמִיעַת הַדִּבּוּר הָאֱלֹהִי, כִּי הַנֶּפֶשׁ הַהִיא תִהְיֶה בְטוּחָה מִן הַמָּוֶת כְּשֶׁיִּכְלוּ כֵלֶיהָ הַגּוּפִיִּים.  וְכַאֲשֶׁר תִּמְצָא תּוֹרָה שֶׁמַּגִּיעִים בִּידִיעָתָהּ וּמַעֲשֶׂיהָ אֶל הַמַּדְרֵגָה הַזֹּאת בַּמָּקוֹם אֲשֶֹר צִוְּתָה וְעִם הָעִנְיָנִים אֲשֶׁר צִוְּתָה בָהֶם, הִיא מִבְּלִי סָפֵק הַתּוֹרָה שֶׁמֻּבְטָח בָּהּ לְהַשְׁאִיר הַנְּפָשׁוֹת אַחַר כְּלוֹת הַגּוּפוֹת.
ריה"ל יצק את יסודות הגזענות הפשטנית ביהדות, באומרו שלא רק שלישראל יש את הפוטנציאל הנבואי בהיותם נבחרי האל, אלא יש סגולה גנטית ההופכת אותם לנבדלים מהגוים כהבדל בין אדם לבהמה. מיכה גודמן למשל בספרו: "חלומו של הכוזרי" (כנרת זמורה-ביתן דביר, 2012), טוען שזו לא גזענות, אלא פרודיה על גזענות. אך כדי לטעון זאת צריך להיות מלומד ולהכיר הכרה עמוקה את כל כתבי ריה"ל, ולפרשם מנקודת מוצא רציונאלית. תורת ריה"ל בפירושה העממי, על קיר בית הספר, הופכת לפשטנית גזענית.
אם אכן בחינוך הדתי מלמדים את המיון הזה, של היהודי כמדרגה הנעלה בבריאה, כעובדת חיים, הרי בעצם יש לנו בריסטול נאה של גזענות משולבת בבורות. מפני מתקפה כזו על ההגיון והתבונה, ילדים רכים ותמימים לא יכולים להגן על עצמם. הצבת האדם היהודי בראש מדרגות הבריאה, מעל עמים אחרים, בצורה פשטנית, בלא הבנה של המקורות, ללא ביקורת, בלי לימוד של ערך שוויון האדם, היא מתכון לאסון. יש ללמד כמשקל נגד את הגישה היהודית האומרת כי במדרגה הרביעית -  של בני האדם כולם שווים. ההבדל בינהם בגיוון, בנטילת עול רוחני שמזכך את נשמתם, או בהסרת מחסומים נפשיים המקרבים אותם לאלוהות. הגישה הזו מצויה במשנה, במתכונתה המקורית, ללא התיבה "מישראל" שנוספה במהדורות מאוחרות יותר:
"לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחד (מישראל) מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת (מישראל) מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך ושלא יהו מינין אומרים הרבה רשויות בשמים ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם". (מסכת סנהדרין, פרק ד).

יום שבת, 7 בנובמבר 2015

שני תלמידי חכמים

דו שיח מרתק בין הביולוג והאידאולוג הראשי של האתאיזם בימינו, פרופסור ריצ'רד דוקינס מחברם של ספרים רבים, שחלקם תורגם לעברית, כמו: "יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת". לבין הרב הרשל גלוק, חסיד חב"ד מלונדון הפעיל במשך שנים רבות בקידום יחסים בין-דתיים ובמיוחד בין יהודים ומוסלמים. ב-2011 אף התפרסם במסמכי וויקיליקס כי ישראל ביקשה ממנו לשאת ולתת עם איראן בנוגע לגורל רון ארד, ולסייע בשחרור גלעד שליט.
הרב גלוק הוא ההתגלמות של היהודי הגלותי, המביא את עמדת היהדות מתוך תחושה של מיעוט, לעיתים נרדף החי בגלות עד לביאת המשיח. בינתיים יש לשמור על בדלנות ועל המסורות כדי לשמר את אורח החיים והתפיסה היהודית. הוא חוזר בפולמוס על הדוגמות הדתיות הידועות שהתורה היא מקשה אחת הכוללת את התורה שבכתב וזו שבעל פה, ושתיהן ניתנו בהר סיני. לא ברור בכלל שדוקינס מבין על מה הוא מקשקש.
הפולמוס מרתק משום שהוא נערך בצורה אינטלגנטית ושקטה ולא בצורה מתלהמת שני הצדדים רוחשים כבוד רב האחד כלפי השני. אף שאלה לא נותרת בלא תשובה עניינית. ולעיתים גלוק מצליח אפילו לסחוט מדוקינס הסכמות על עמדותיו.
הלב נמצא עם גלוק, אבל ההגיון והתבונה יחד עם דוקינס במיוחד בשאלות של יצירת העולם והעדויות המדעיות לו. כך למשל התשובה המגוכחת של גלוק שהעולם נוצר כמות שהוא היום לפני כ 5700 שנה, כלומר שאלוהים יצר את העולם בביטויו של גלוק "עולם גמור" (finished world) או כפי שדוקינס כינה זאת "ready made", כלומר שהוא נברא לפני כמה אלפי שנים עם כל העדויות לתיארוכים היסטוריים כבר בו. או כפי שאמר לי פעם משגיח מישיבה חרדית, כאשר עמדנו בטיול משותף לחרדים וחילוניים, מול השכבות הגיאולוגיות של מכתש רמון שמדע הגאולוגיה קובע שגילן הוא "קצת יותר" מכמה אלפי שנים: "ככה אלוהים ברא את המכתש".
לעומת זאת גלוק מצליח להפריך את עמדתו של דוקינס לגבי הנחיצות בחינוך אוניברסאלי ואינגרטיבי כמונע מעשי אלימות בין דתות ולאומים. הוא מביא את הדוגמא של הפיגועים שהיו בלונדון ב 7.7.2005 שבהם המפגעים כולם למדו בבתי ספר ציבורים ולא בחינוך מוסלמי. דבר שאילץ את דוקינס להוסיף סייפא מצולמת כשהוא לבדו, שתסביר את עמדתו.
מומלץ לצפות בדיאלוג.

יום ראשון, 16 באוגוסט 2015

החתונה של בר וליאת 20.4.2015

התרגשתי מאד לראות את קליפ החתונה של ליאת ובר שבו גם שומעים את קולי מקריא קטע משיר של יהודה עמיחי
שתי בחורות נפלאות שזכיתי להכירן וזכיתי לערוך להן טקס חתונה מרגש.

יום ראשון, 15 בפברואר 2015

אני מופיע בפרויקט "המחתנים החופשיים" של "ישראל חופשית".

התמונה באדיבות ענבר ויהונתן
מאי 2012, "Q" בגליל ים. צילום: אילן סבירסקי.
באתר של "ישראל חופשית" מופיעים מדי פעם המחתנים והמחתנות החופשיים, מכל הזרמים. גם אני הוזמנתי להופיע ואפשר לקרוא את הדברים בקישור הבא.
ההקדמה שלהם לתשובות שלי: "אחרי שנישא בעצמו מחוץ לרבנות ואחרי שחיתן מאות זוגות בחתונות חופשיות בשנים האחרונות, הרב נרדי גרין קורא לכולכן/ם להפסיק להתנצל, לקחת את זהותכם היהודית בידיים ולעצב את טקס החתונה שלכם באופן אישי ולפי אמונתכם. הרב נרדי גרין- המחתן החופשי".

יום רביעי, 21 בינואר 2015

התקפה אנטישמית בארגנטינה

אני לא יודע אם זה קשור למותו הטראגי של אלברטו ניסמן אבל הנה עוד מקרה של אנטישמיות בארגנטינה שלא מדווח בעיתונות אצלנו. ידידתי, מוניקה פולק ונגרוביץ', מנהלת אתר נופש בשם הגל הכחול (Onda Azul) בלאגו פואלו בארגנטינה, הודיעה כי האכסניה נסגרת בגלל התקפה של "שכנים", כלשון ההודעה שפרסמה בדך הרשמי של האכסניה בפייסבוק. באכסניה מבקרים ישראלים רבים.
בעיתון הארגנטיני La Mañana נכתב בידיעה מאתמול כי ההתקפה על רקע אנטישמי וכי המתקיפים נכנסו בצעקות "יהודים החוצה" והשחיתו רכוש. זהות התוקפים ידועה לרשויות ובעלי האכסניה מחכים שהרשויות יטפלו בעניין. בינתיים הם פרסמו את ההודעה הבאה בעברית: "עקב בעיות חוזרות ונשנות עם שכנים בעייתיים ביותר, שלצערנו הגיעו לכדי תקריות אלימות הלילה החלטנו לסגור את החווה לתקופה של שבוע, על מנת שנוכל להעריך את המצב מחדש. אנו מבקשים בכל לשון של בקשה לא להגיע אלינו עד להודעה חדשה. אם כבר ביצעתם הזמנה בתשלום מראש אתם מוזמנים ליצור קשר כדי לקבל החזר כספי".

עדכון 16:29 המקרה פורסם במאקו: "מהדיווחים עולה כי התוקפים, שנמלטו מהמקום ולא נעצרו, צעקו סיסמאות אנטישמיות, והשליכו בקבוקי תבערה ואבנים לעבר התיירים הישראלים באכסניית "אונדה אזול", לא רחוק מהעיר המוכרת למטיילים הישראלים, ברילוצ'ה. בעל האכסנייה סרג'יו פולק טען שהתוקפים שדדו את התיירים וגרמו לנזק חמור במקום. לדבריו אף נשמעו מספר יריות. "זה היה ממש פיגוע שנמשך כמה שעות", הוא סיפר, "הם צעקו 'יהודים מזויינים'". פולק מתכוון לסגור את האכסנייה משום שלטענתו, לא רק חייהם של העובדים וחייו נמצאים בסכנה, אלא גם חייהם של האורחים השוהים במקום."

עדכון 03:20 הודעה בפייסבוק של ההוסטל: "אם למישהו מהאורחים שהיו פה ביום שני לפנות בוקר יש צילומי וידיאו או תמונות, נשמח אם תעבירו לנו אותם, זה יכול לעזור מאוד. חוץ מזה רצינו שתידעו שאנחנו יוצאים לאט לאט מההלם, ומתחילים להתארגן מחדש על מנת שנוכל לקבל אותכם מחדש ולהעניק לכם תחושת בית וביטחון כמו שאנחנו עושים כבר 11 שנה. אנחנו מקווים לפתוח בשבת, אבל ייתכן שזה יידחה בכמה ימים. עדכונים בהמשך"

עדכון 04:00 יואב פולק הבן של מוניקה וסרג'יו מתראיין לתחנת טלוויזיה מקומית על המקרה.



עדכון 22.1.2015, 17:40 דיווח בחמש עם רפי רשף על המקרה, עם הוידאו של יואב. דווח כי המטיילים שהיו בחווה בזמן ההתקפה פונו לבית חב"ד בברילוצ'ה. המשטרה חוקרת, אבל אין חדש בינתיים.

עדכון 23.1.2015, 04:00 הודעה בדף הפייסבוק הרשמי של החווה בתרגום חופשי עיקרה: "לאחר המתקפה החלטנו לסגור את הדלתות של החווה ולאסוף את הכוחות הדרושים כדי להפעילה מחדש. אנו מקווים כי הסולידריות של שכנינו והתנערותם מהמעשים פליליים הוא סימן ברור לכך שהקהילה לא תקבל אלימות והפחדה, בכל דרך או בכל תירוץ, ותאפשר לנו ללחזור במהירות לפעילות. רצוננו לחיות בשלום עם האבטחה של הרשויות. אנחנו נמשיך, כפי שעשינו תמיד, בתרומה לשלום ורווחת הקהילה".
אחת הבעיות העולות מההודעה היא שכנראה שהשלטונות המקומיים טוענים שזהו סכסוך שכנים ולא תקרית על רקע אנטישמי.

יום שלישי, 20 בינואר 2015

עכשיו זה רשמי - חילוניים גדלים להיות יותר מוסריים, מחקר חדש.

מאמר שהתפרסם ב 14 בינואר, השנה, בלוס אנג'לס טיימס, מדווח על מחר מקיף שנעשה בקרב משפחות אמריקאיות. המחקר מצביע על זרם חדש בחברה האמריקאית, של משפחות הגדלות "ללא אלוהים", או, ללא חינוך דתי כלל' וללא שום שיוך דתי.
אני זוכר סקר בינלאומי מקיף של מגזין ה-TIME, לפני כ-20 שנה שמדד את מידת הדתיות של אומות, ובדגימה של האוכלוסיה הבוגרת, ארה"ב הייתה אחת האומות הדתיות ביותר עם 98 אחוזים של אמונה באלוהים. אבל הסקרים החדשים אומרים כי 11% מהנולדים בארה"ב אחרי 1970, אומרים כי גדלו בבתים חילוניים, וכ-30% מגילאי 18-29 אומרים שהם "חסרי דת".
סוציולוג וחוקר זקנה בשם ורן בנגסטון (Vern Bengtson) מאוניברסיטת דרום קליפורניה, פיקח על מחקרי אורך דוריים, במשך כמעט 40 שנה, לקבוצות בחברה האמריקאית. ב-2013, הוא החליט להוסיף משפחות חילוניות כדי להבין את ההשפעות המשפחה והבין דוריות, על חסרי הדת. הממצאים היו מפתיעים: רמות גבוהות של סולידריות משפחתית וקירבה רגשית בין הורים ובני נוער שאינם דתיים, ומידות וערכים מוסריים שהונחלו בצורה ברורה לדור הבא.
כותב המאמר, פיל צוקרמן (Phil Zuckerman) שהוא סוציולוג של הדת בעצמו ופרסם כמה ספרים בנושאי חילון החברה המערבית, אומר שגם במחקריו מצא שאין קשר בין חינוך שאינו דתי לאי קיומו של מוסר. ושאצל משפחות חילונית יש כללים מוסריים חזקים ביותר, אפילו יותר ממשפחות דתיות לעיתים. כלל הזהב בניבוי מוסרית אצל חילוניים הוא אותו כלל שקבע הלל הזקן, של אמפטיה הדדית - "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". עבור הכלל הזה, אומרים נחקריו של צוקרמן, אין צורך באמונה בעל טבעי. על פי מחקרים אחרים שנערכו לאחרונה, בני נוער שגדלו כחילוניים הם יותר עצמאיים בדעותיהם וגדלים בבגרותת להיות פחות גזעניים, פחות לאומניים, פחות מיליטריסטים ויותר סובלניים מאשר עמיתיהם שהתחנכו במשפחות דתיות.
אחת העובדות המעניינות, לפי נתונים פדרליים רשמיים היא שב-25 השנים האחרונות אין כמעט אסירים ללא דת, או חילוניים בבתי כלא בארה"ב (הנתון הוא כחצי אחוז), וגם שאלה שאינם משתייכים לזרם דתי כלשהו, לא עוסקים בפשיעה.
עובדה מעניינת נוספת, עליה מצביע צוקרמן, שבארצות דמוקרטיות מערביות שבהן אחוז החילון הוא הגבוה ביותר כמו: שבדיה, דנמרק, יפן, בלגיה וניו זילנד יש את רמת הפשיעה האלימה הנמוכה ביותר והרווחה כללית גבוהה ביותר. כלומר שחיים טובים, מוסריים ונוחים קשור קשר הדוק לחינוך החילוני במשפחה. וכך גם מסיים צוקרמן את מאמרו, בהמלצה לחנך ילדים ברוח חילונית.
המחקרים האלה ייתכן ומלמדים על מגמה חדשה בסוציולוגיה של הדת, משום שמהמאה ה-19, עם ראשוני ההוגים של הסוציולוגיה של הדת, כמו דורקהיים, ובר, מרקס ואלו שבאו אחריהם, כולם הניחו באופן אוטומאטי את מרכזיות הדת בחיים האנושיים. אך הניבוי שלהם לחילון החברה המערבית בהתאם להתקדמות הנאורות והמדע, לא צלח, עד כה. ייתכן והמחקרים האלה והספרים האלה, הם סנונית ראשונה. להבנתי, המחקר הקושר בין חינוך לבין דת ומוסר, אינו אחד הפופולאריים היום. ואולי המגמות האלו של החילון יכולות לעודד יותר מחקר בנושא.
המאמר עוסק במחקרים אמפיריים שנעשו ובעובדות. אך יש לו גם רקע תאורטי מעמיק ופילוסופי, בהלכה, בשאלת התלות בין מוסר לדת. הדיון מורחב בספרו של אבי שגיא: "יהדות: בין דת למוסר", הגורס כי בהלכה יש מקורות גם למוסר אוטונומי, שאינו תלוי בצו האל. וזאת בניגוד לנצרות ולאיסלאם.
כרב חילוני, מטרתי היא חינוך למוסר אוטונומי, כזה שאינו תלוי בצו האל. כך אני מחנך את ילדי וכך אני ממליץ לכולם. אך חינוך זה אינו יכול להיות נטול בסיס תרבותי. הוא חייב לקחת בחשבון גם את החלקים הלא מוסריים שבתרבות היהודית, וגם שאינה יהודית, ולבקרה מתוך סולם הערכים ההומניסטי המתבטא בתפיסתו של הלל הזקן.

יום שני, 19 בינואר 2015

עוד ראיון עם זוג שחיתנתי, הפעם מבוסטון 12.1.2015

ראיון עם מתן מאייר בתכנית "הקשר הישראלי", של אליהו בן און. שתמיד מראיין בחינניות ישראלים שחיים בחו"ל. מתן עושה כרגע פוסט דוקטוראט בהרווארד. חי שם עם אשתו ובתם. חיתנתי אותם באוגוסט 2012, בתל אביב.