בראשית יח, כה: "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט."
פרשנים לאורך הדורות הזדעזעו מחילול השם המפורש – מה טעם להביא פעמיים את הביטוי העממי: "חָלִלָה לָּךְ"? חסר שעוד רגע אברהם יטפח על שכמו ויגיד לו "בחיית אחי, השתגעת? אתה עושה בדיוק הפוך ממה שהטפת לו"...
סיפור סדום ועמורה נפתח בהבטחה האלוהית לאברהם בתנאי שישמור על "דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". אברהם מעז לעמוד בפני יְהוָה ולהזכיר לו שזהו כסת"ח מוסרי להביא בפעם הראשונה בתורה את המלה "מִשְׁפָּט" כמבטאת ערכים של צדק ולעשות בדיוק ההיפך.
אברהם מגיע מהבית עם חוש צדק ומוסר מפותחים שאינם קשורים להבטחה האלוהית או לצו שניתן לו, זוהי תכונה פנימית אנושית וטבעית עבורו. לא סתם יְהוָה בחר בו כשותף לדרך, הוא צריך מישהו שיאזן את הלהט האלוהי להשמדה. אברהם אומר לו את אחד הדברים החשובים שכנראה קרא באמנת ג'נבה הרביעית, סעיף 33, מ-1949 (אין מוקדם ומאוחר בתורה): "עונשים קיבוציים וכן כל אמצעי הפחדה או השלטת טרור אסורים".
יום רביעי, 13 בנובמבר 2019
דברים שלי לפרשת "וירא" שהתפרסמו במקומון "כל העיר"
תוויות:
ביקורת תרבות,
בראשית,
כתבות בעיתון,
נרדי,
פרשת השבוע,
פרשת וירא,
תקשורת
פורסם על ידי
הרב נרדי גרין
ב-
7:40
אין תגובות:
הירשם ל-
רשומות (Atom)