יום רביעי, 27 באוגוסט 2014

החתונה של עינת וניב

הסיבה שאני מספר על החתונה של עינת וניב שהייתה ב 11.6.2014, בהוד השרון, היא קליפ החתונה היוצא מהכלל שלהם (ערך גל קוצקי מסמארט.מוב, ראו למטה). שניהם יהודים כשרים שבחרו לא להתחתן ברבנות, בגלל היותם יהודים חילוניים ובחרו שאערוך להם טקס יהודי-חילוני. את שיר הכניסה ניגן גבע אלון, שגם הופיע אחר כך, וגם נתן את הבמה לחתן לנגן ולשיר לכלה את "Wonderful Tonight" של קלפטון. וזה הסיפור שסיפרתי עליהם תחת החופה: "ב 11 בינואר 2013, ניב הגיע עם המצלמה שלו לצילומי קליפ. זה היה המפגש הראשון של חבורה שהתאספה לה ליד רדיו 88FM במטרה להרים קמפיין שיביא את פרל ג'אם לארץ, לשם הגיעה, איך לא, גם עינת, כדי לממש את משאת נפשה מזה שנים רבות... ניב לא הצליח לתפוס תמונה טובה של עינת... כשבוע מאוחר יותר הם השתתפו ביחד במסיבה של בן רד והקבוצה. רק אז ניב הצליח לצלם את עינת. למחרת המסיבה עינת החליטה לאמץ כלב קטן מעמותה וקראה לו פּוּטש, מלשון מהפכה. לכבוד יום ההולדת שלה, הופתעה עינת לקבל מניב תמונה שלה שצילם מהמסיבה, מעוטרת בפרפרים, כמילות הלהיט של הלהקה האהובה. החלו להתראות לעיתים קרובות בתירוץ ש"הכלבים חייבים להיפגש", ובעזרת מפגשי הקבוצה של פרויקט Bring Pearl Jam to Israel ומהר הלכה ונרקמה לה חברות עמוקה. בעוד הכלבים פּוּטש וג'ואי למדו אחד מהשני הרגלים מגונים. ניב ועינת למדו להיפתח ולאהוב. עברה לה חצי שנה עד שעינת הכירה במציאות... מה שנקרא wake up and smell the coffee... בתוך תוכה ידעה שניב הוא האחד שלה. הנשיקה הרשמית הראשונה הייתה בברבי, שורה ראשונה מול גבע אלון, לצלילי השיר Indian Friend, מילות הפזמון חרוטות בטבעות הנישואין". וזה הסיפור שהוביל למסיבת החתונה ולטקס המרגש שערכתי להם, אפשר לראות בקליפ.
ו

יום ראשון, 24 באוגוסט 2014

בעקבות "נשואים לרבנות" - ביקורת חילונית.

סוף סוף מישהו לקח על עצמו לעסוק בנושא שנמצא על סדר היום הציבורי מאז קום המדינה - מצב החוק באשר לנישואין. ברוך קרא מהמוכשרים, הנקיים, הישרים והאמיצים מבין הכתבים, עשה סדרה מצוינת במסגרת המגזין של חדשות 10. תענוג לראות אותה כי היא עשויה היטב ולעניין. התיאור הבסיסי של המצב, כלומר, איך הגענו עד הלום ומהן הצעות החוק העומדות על הפרק - מצוין. אבל, הפרשנות של מהו הפתרון הראוי ומהו חופש בחירה בעייתי מאד ומוטה לצד הדתי. למרות הערכתי הרבה לברוך קרא ולעבודתו, יש כמה דברי ביקורת שארצה להעלות.
הסדרה נפתחת בכלה, כנראה חילונית, שאומרת: "אם מתחתנים אז רק דרך הרבנות". קרא מעיד על עצמו שהוא מתרגש מכך שהם בחרו בטקס במסורת היהודית (המדירה ומשפילה את האישה). רוב הדוברים "המומחים" לאורך פרקי הסדרה היו דתיים. יתירה מכך, ברוך קרא עצמו כותב בעמוד הפייסבוק שלו: "אם שמתם לב בסדרה כמעט ולא שמעתם את המרואיינים הקלאסיים בכתבות הללו - נציגי העמותות החילוניות שנלחמות כבר שנים במה שהם מכנים "כפיה דתית", ולא בכדי. אני מעריך עד מאד כל אדם שהולך עם ערכיו ונלחם עבורם, אבל היה לנו (לדנה שבתאי, דנה נחום ולי) חשוב להשמיע קולות אורתודוקסים (שחר ליפשיץ, הרב שאול פרבר) שתומכים בנישואים אזרחיים, לצד כמובן קולות אחרים וראויים בהחלט של הרב עמאר, ולהבדיל הרב סתיו שעל אף מתינותו הוא מתנגד חריף לנישואים אזרחיים".
הבחירה בעמדה כזאת מבטאת אמת עמוקה האומרת כי החתונה והנישואים כמושג שייכים רק ליהודים דתיים,  האורתודוקסיה מחזיקה במונופול על המילה "נישואים". רק בפרק האחרון נשמע קצת קולם של אהרון ברק, יאיר לפיד וניצן הורביץ, ואפילו הם לא דיברו על הדבר הבסיסי והמובן מאליו שראוי להתקיים במדינת ישראל: הפרדה של הדת מהמדינה.
יפה תיאר קרא את שני המיתוסים ההלכתיים גדולים העומדים בבסיס החשש מנישואין אזרחיים: הראשון הוא החשש מממזרות ועל כך כתב ברוך קרא בדף הפייסבוק שלו: "אני מקווה שהסדרה הבהירה שהחשש מממזרות (אילנות יוחסין) באמת לא רלוונטי". המיתוס השני הוא החשש מהתבוללות, עליו הוא אומר: "החשש מהתבוללות שהוא רציני וחשוב בהחלט, לא מחוסן על ידי מונופול הרבנות, שכן ממילא יהודים יכולים להינשא ללא יהודים בחו"ל או לחיות עמם כידועים בציבור ולקבל זכויות מלאות כאן במדינה." כאן נפל ברוך קרא לפח היקוש הדתי, הרואה בנישואין אזרחיים כפגיעה בעם היהודי, ולא חיסל אותו לחלוטין הוא עצמו מאמין בכך לדעתי ואפילו מצא לו תנא דמסייעא בדברי אהרון ברק שבמאמר ב nrg מ2008 מצוטט כאומר: "הזכות להינשא הינה זכות חוקתית, ועל המחוקק מוטלת החובה להסדיר את הנישואים האזרחיים בארץ". וכי "הזכות הבסיסית החוקתית להינשא, המוכרת ברוב רובן של חוקות העולם המודרני, מופרת בריש גלי במדינת ישראל", אבל בפרק האחרון בסדרה ברק אומר כי נישואין דתיים על פי דין תורה שמרו על העם היהודי, ונישואין אזרחיים יפגעו בקיום היהודי במובן הרחב ולכן צריך הצעת פשרה. אני לא יכול להסכים לאמירות של ברק בעניין הזה ובוודאי שלא לעמדה הרואה בהתבוללות איום קיומי. כבר כתב יהושע סובול: במאמרו "תודה לאל מתבוללים אנו": "בלי הטמעה ובלי התבוללות במובן הארוטי החיובי של המילים הללו, אין חיים של ממש לא לתרבות ולא ליצירה. רק מי שאיננו בטוח בזהותו ובעוצמתה של תרבותו פוחד מפני הטמעה והתבוללות, ומפתח עמדה תבוסתנית של בדלנות". והתכוון לכך שהתרבות היהודית הייתה מתבוללת תמיד. כך תרבויות חיות וממשיכות.
אבל האתגר הגדול שפספס ברוך קרא אינו דווקא ממה שהוא קורא ה"דוברים הקלאסיים" ו"נציגי העמותות החילוניות" (שחלקם בכלל דתיים – רפורמים וקונסרבטיבים), האתגר העיקרי מגיע דווקא מחוקרים אורתודוקסיים, שאינם מקבלים את עמדתו של "העד המומחה" הראשי המובא בסדרה: פרופסור שחר ליפשיץ מאוניברסיטת בר אילן, שהגה את הצעת חוק "ברית הזוגיות" (ולא נישואין אזרחיים כפי שסבור קרא). החוקרים הם פרופסור פנחס שיפמן והדוקטור אבישלום וסטרייך, שניהם דתיים, חובשי כיפה, מומחים בתחום דיני משפחה וחוקרים במסגרת מרכז מציל"ה. הם כתבו יחד עם פרופסור רות גביזון נייר עמדה הקורא למסגרת אזרחית של נישואין וגירושין שיסודה הנחת הבסיס של הפרדת הדת מהמדינה. הם, בניגוד לעמדתו של אהרון ברק בסדרה, דווקא כן ממליצים על מסגרת אזרחית אחידה לנישואין וגירושין, ולא מסלולים דתי ואזרחי. לא ברור למה להתעלם מרות גביזון ומחוקרים דתיים שמשקלם לא פחות מהעמדות של "העדים המומחים" שהובאו בסדרה? למה לא להביא את עמדתם כמשקל נגד?
העמדה של קרא ברורה – כפי שכתב בעמוד הפייסבוק שלו: "כדי שבמושב הכנסת תתחולל מהפכה ברור שכל הסיעות צריכות להתאחד סביב הצעה אחת. בסקר האחרון הראנו שאם לציבור הייתה בחירה, עדיין הרוב היו בוחרים ברבנות, אבל אותו רוב רוצה שיהיה לו חופש בחירה. כמה נחמד יהיה לרבנות, כמה טוב יהיה לדת היהודית אם יבחרו להינשא דרכה." המהפכה בעיניו של ברוך קרא היא השארת הרבנות על כנה כאחראית על נישואי יהודים, מי שלא ירצה בה ילך להירשם אזרחית אצל שופט, פקיד ממשלה או עירייה. התפיסה הזו מעוותת לחלוטין והיא מייצגת את ההתנשאות האורתודוקסית האומרת שאין זרמים ביהדות, יש רק יהדות אמתית אחת וזו האורתודוקסיה על זרמיה. נציגת אלוהים על פני אדמות היא הרבנות הראשית ועל מושג הנישואין יש מונופול להלכה הדתית, בפירושה האורתודוקסי. בסופו של דבר יצא המרצע מן השק. קרא, בשם כל המפלגות המציעות פשרות לחוק, כאילו רוצה להעמיד את הרבנות לבחירת השוק החופשי. אבל זו בחירה מדומה משום שכאשר הבחירה היא בין רישום אזרחי יבש, לבין טקס יהודי, עמוק משמעות, רב רושם, דתי, אותו מנהל אדם עם סמכות רוחנית שמאחוריו סמכת החוק ומסורת של דורות. זו לא תחרות הוגנת וברור מי ינצח בתחרות הזאת. למה לא להפוך את התחרות לאמיתית, להכניס שוק חופשי אמיתי, ולקבוע, כמו בארה"ב הפרדה של הדת מהמדינה,  שם לדוגמא זה רק חיזק את הדת. ואז תפורק הרבנות, וכל אדם שרוצה ועומד בתנאים יכול להיות רשם נישואין, כל אחד יבחר בטקס שהוא רוצה: חילוני, דתי, אזרחי.
עבורנו החילוניים זו לכאורה בעיה סמלית. ויתור על סמל, על מושג ה"נישואין", שאין לו משמעות "בחיים האמיתיים". ניתן לומר שממילא מקבלים את אותן הזכויות כמו הרשומים כנשואים. אז למה זה כל כך חשוב? בעיני זהו לא רק סמל אלא אמירה מהותית שמשמעותה שהתרבות היהודית, כולל מוסד הנישואין שבתוכה, אינם שייכים לחילוניים, אלא נחלתה הבלעדית של הרבנות ושל הדתיים. אם אתם חילוניים – לא תהיו נשואים, תהיו: "בן/ת זוג על פי חוק ברית הזוגיות האזרחית". כי חילוניות ממילא היא דבר שאין לו ערך סגולי משל עצמו, אז מה זה משנה מה רשום...
ככלל, במציאות השוררת בימינו, החתונה וחוק נישואין אזרחיים, חסרי חשיבות לעומת סוגיות הרות גורל אחרות. אפשר לחיות היטב עם המצב היום המציע אלטרנטיביות לרישום כגון נישואים בחו"ל ו"ידועים בציבור", גם הבעיות של המושגים האלה, כפי שהוצגו בפרקי הסדרה, לא שכנעו אותי שהמצב הקיים נורא כל כך. אני עצמי חי עם זוגתי בסטטוס של ידועים בציבור,עם אישור של הביטוח הלאומי, וכמונו כ 5% מהמשפחות במדינת ישראל על פי נתונים ממשלתיים. האחוזים במדינות מערב אירופה הרבה יותר גבוהים, כך שזה לא דבר ייחודי לישראל כפי שהוצג בסדרה.
החשיבות של הדיון במושג הנישואין הוא בכך שזהו קצה הקרחון של הדיון האמיתי - החוק שיתקבל, יסלול את הכיוון אליו תלך מדינת ישראל בעתיד - האם למדינה המשמרת את המונופול הדתי על אזרחיה, או למדינה דמוקרטית ויהודית המפרידה בין הדת לבין המדינה?

והנה כל פרקי הסדרה ברצף, אני ממליץ מאד לצפות.


יום שבת, 23 באוגוסט 2014

שאלת רב: האם אפשר לעשות לתינוק לא יהודי ברית מילה ופדיון הבן

מ' שלום, תודה על הביקור בבלוגנרדי ועל שאלתך: "בני, שהוא יהודי, רצה להתחתן עם גויה מרומניה שחפצה בגיור, בינתיים נכנסה להריון ולא גויירה. האם אפשר לעשות לילד ברית מילה ופדיון הבן? האם ברומניה רוצה ומסכימה,תודה לכבוד הרב מראש."
תשובתי: אני רב חילוני ואין לי שום בעיה שבנך יתחתן עם אישה ממוצא רומני, צריך להתחתן עם מי שאוהבים. לגבי שאלת המילה, אין חיוב חוקי לעשות טקסי לידה, בין אם מילה ובין אם פדיון הבן. לכן אין שום מניעה שתעשו את ההסרה הכירורגית של עורלה או חגיגה של פדיון הבכור מכהונה בבית המקדש. אתם צריכים לשאול את עצמכם את השאלות: מהי המשמעות של הטקסים עבורכם, ולמה לעשות אותם? מבחינת ההלכה הדתית הדבר אינו הופך את הצאצא ליהודי, אבל אם זה חשוב להרגשה הטובה שלכם, מיצאו לכם מוהל שמוכן לעשות את הטקס. שיהיה בהצלחה ובמזל טוב!!!

יום חמישי, 21 באוגוסט 2014

"נשואים לרבנות" חלק ד'

כשרות לציבור אני מביא את הפרק הרביעי והאחרון בסדרת "נשואים לרבנות" : איך התבצר לו הסטטוס קוו הרגיש ביותר בישראל - מונופול הרבנות על הנישואים בישראל. הסדרה שודרה במגזין חדשות 10 ונעשתה על ידי ברוך קרא. בפרק זה עומדת למבחן שאלת הממזרות וההתבוללות כבעייה המרכזית למלחמה על ברית הזוגיות בכנסת ישראל. יותר ויותר קולות בכנסת וגם בציבור קוראים למציאת פתרונות לא-דתיים אולם הקשיים לאישור החוק בעינם עומדים ברוך קרא אמר: 
"מושב הכנסת הקרוב הוא עת פריעת ההבטחות. שר האוצר ויושב ראש מפלגת יש עתיד יאיר לפיד, הבטיח חפני כניסתו לכנסת את חוק ברית הזוגיות שאמורה לאפשר לישראלים להינשא בטקס אזרחי. "ברית הזוגיות הונחה בכנסת ומתנהל עליה כבר מאבק פוליטי לא פשוט", מספר לפיד. "כמו שקורה בכל מאבק פוליטי צריך לתזמן אותו נכון ולצבור בעלי ברית", הוא מוסיף. בכנסת קיימת בעיה של שותפים פוליטיים אבל מבחינת דעת הקהל רוב הציבור בישראל תומך בנישואים אזרחיים. מנהלת ארגון "מבוי סתום", בתיה כהנא דרור, מביאה פרטים מדויקים לגבי הנושא, וטוענת כי "רוב הישראלים, 76% כולל החרדים, חושבים שחשוב שיהיה מסלול של נישואים אזרחיים במדינת ישראל". היא מוסיפה כי זה מגיע מתוך תובנה שאי אפשר לאחוז במעמד האישי רק דרך הפן הדתי". השאלה שנותרה פתוחה היא האם אפשר לתרגם את אותה עמדה לרוב פוליטי ולשנות את הסטטוס קוו לאחר 66 שנים. חלק מחברי הכנסת לא מקבלים את הטיעונים, במיוחד אלו המגיעים מהמגזר הדתי. הם טוענים לשני טיעונים, הראשון, הפחד ממזרות והשני, החשש לפגיעה בצביונה היהודי של מדינת ישראל. לפיד: "ברית הזוגיות הונחה בכנסת ומתנהל עליה מאבק פוליטי". ממזר, כלומר בן של אשת איש, אישה נשואה שנולד לה בן ממישהו אחר, הוא משהו שעבור הרב הראשי הספרדי לשעבר, הרב שלמה עמאר, "יהיה דבר שיכאב לו יותר מכל ולא יוכל לעשות". הרב הוסיף כי "יהיו ספקות רבים לגבי ממזרות אפשרית", אולם אם על פי ההלכה אישה אינה נחשבת נשואה, מה הסיבה שבנה ייחשב לממזר? ואכן זו אחת השאלות שמעלים אנשים רבים, חלקם חובשי כיפות ושומרי מסורת. אישה שלא נחשבת יהודיה על פי ההלכה, או שנישואיה לא היו דתיים ואז גם הם לא נחשבים, ילדיה לא יחשבו ממזרים. ראש ארגון רבני צהר, הרב דוד סתיו, מסכים בדיוק לדברים הללו ואומר בפירוש כי נישואין שלא נעשו על פי המסורת אינם תקפים, אינם דורשים גירושים ואינם חלים על ילדי ההורים. ולגבי צביונה היהודי של מדינת ישראל או בשמה השני, בעיית ההתבוללות, גם כאן הדברים אינם בדיוק כפי שהם נראים. הרב עמאר אומר כי הנושא מטריד אותו ונכדים הסבים כבר לא בטוח שיהודים, כמו גם הרב סתיו שטוען כי "סכנת ההתבוללות תביא לפירוק החברה הישראלית לגורמים. ההתבוללות היא בעיה קיומית, לא פחות. תהיה כאן ממלכת ישראל וממלכת יהודה". ומה מעדיפים הישראלים? 60% סיפרו כי הם עדיין מעדיפים להינשא בחתונה דתית, אולם 36% מעדיפים חתונה אזרחית ועבורם יש לכנסת חדשות טובות. נכון לרגע זה מונחות בכנסת חמש הצעות חוק שעוסקות בברית זוגיות או בנישואין אזרחיים וההצעה של סיעת יש עתיד לגבי ברית הזוגיות היא זו המובילה."
מכיוון שזהו הפרק האחרון את הפרשנות שלי אביא בנפרד בפוסט מיוחד שיאחד את הוידאו מכל הפרקים.

יום רביעי, 20 באוגוסט 2014

"נשואים לרבנות" חלק ג'

כשרות לציבור אני מביא את "המורדים" - הפרק השלישי מתוך ארבעה בסדרת "נשואים לרבנות" : איך התבצר לו הסטטוס קוו הרגיש ביותר בישראל - מונופול הרבנות על הנישואים בישראל. הסדרה שודרה במגזין חדשות 10 ונעשתה על ידי ברוך קרא. הפעם בקרוך קרא מארה בפרק את האנשים שבחרו לא לערוך טקס ברבנות מכמה סיבות: לא רצו להתגייר לשם כך, זו לא אמונתם ורצו בטקס שוויוני, אישי שמבוסס על התרבות היהודית, רצו טקס כדת משה וישראל אך לא מקבלים את ממסד הרבנות כמייצג את היהדות שלהם. כצפוי אין אף מילה על הזרם החילוני ביהדות ועל האופציה היהודית חילונית לחתונות. 

יום שלישי, 19 באוגוסט 2014

נשואים לרבנות חלק ב'

כשרות לציבור אני מביא את "דרך הייסורים שעוברים פסולי החיתון בישראל" - הפרק השני מתוך ארבעה בסדרת "נשואים לרבנות" (הפרק הראשון בקישור הזה): איך התבצר לו הסטטוס קוו הרגיש ביותר בישראל - מונופול הרבנות על הנישואים בישראל. הסדרה שודרה במגזין חדשות 10 ונעשתה על ידי ברוך קרא אמר בפרק הזה: "הם משלמים מסים, מתגייסים לצבא, משרתים במילואים ואפילו מוכרים על ידי החוק ומערכת המשפט כאזרחים יהודיים במדינת ישראל, אבל מה שעובר בבג"צ לא עובר ברבנות. רבים הזוגות שמתחתנים בחו"ל, פסולי חיתון ואפילו פסולי דת שמעמדם לא מוסדר ונשאר בעייתי. יותר מ-300 מאות אלף עולים ממדינות חבר העמים מוגדרים בישראל פסולי חיתון מטעם הרבנות, זאת לאחר שרבים מהם הוכרו בבג"צ כיהודים לכל דבר, שירתו בצבא, משלמים מסים וממלאים את כל חובותיהם לחברה הישראלית. כדי להירשם לנישואין הרבנות דורשת מעולי חבר המדינות בירור יהדות, תהליך כואב ומייסר שכולל תחקירים אישיים והצגת מסמכים. "בנוסף לחסרי הדת יש כיום כ-100 אלף עולים שהם יהודים על פי ההלכה אבל מתקשים להוכיח את יהדותם מול הרשויות במיוחד מול הרבנות הראשית", מספר ראש מכון "עתים", הרב שאול פרבר. מסתבר שגם אלה שאימם כן יהודייה צריכים להוכיח שהם אכן יהודיים וארגון "צהר" שם לעצמו למטרה לסייע לעולים לעבור את המצוקה. "תאר לך אדם מרומניה שעבר את השואה ואת המחנות בקפריסין ואומרים לו 'תוכיח שאתה יהודי'", אומר פרבר. "איך אפשר להוכיח את זה? כיום יש אנשים שפשוט לא יודעים איך להוכיח את יהדותם", הוא אומר ומציין כי "משרד הפנים קיבל אותם כיהודים אבל כשמגיעים לרבנות אומרים להם 'אתם לא יהודים. אתם לא רצויים כאן'", סיפר הרב. האפשרות הקלה בסיפור היא לנסוע לקפריסין או לכל מדינה אחרת ולהתחתן שם, דבר שנחשב בישראל מבחינת החוק החילוני כחתונה לכל דבר. רבים מהעולים לא מוכנים לשמוע על גיור וחלקם מגדירים אותו כ"תהליך טראומתי, לא נעים ופוגע באישיות". אחת מהנשים שהחלה את התהליך סיפרה כי אינה מוכנה להשלים אותו. "לי אישית אמרו שאני חטא שנולדתי להורים שלי", סיפרה. וקיימים גם עולי יהדות ארצות הברית שברובה המכריע רפורמית וקונסרבטיבית. שוב אותו סיפור, בג"צ אישר והרבנות לא, כך שאי אפשר להתחתן, להתגרש או להיקבר בישראל. וזה תקף לא רק לדור הנוכחי אלא גם לילדי הזוגות שלא מוכרים על ידי הרבנות. גם בעניין הכהנים המצב הוא דומה. גבר כהן לא יכול להתחתן עם גרושה מבחינת הרבנות, זה סיפור שכבר מוכר, אולם הוא גם אינו יכול להתחתן עם גיורת, אפילו כזו שכבר הוכרה כיהודיה על ידי הרבנות. אז מתחילה מסכת של פתרונות כדי להתיר את הכהונה והרבנים נכנסים לא אחת אפילו לחדר המיטות של ההורים כדי להחיל את ניתוק הקשר הכהני של החתן. ומה המדינה עושה באשר לדברים? יושב ראש ועדת חוקה חוק ומשפט, חבר הכנסת מטעם סיעת ישראל ביתנו, דוד רותם, שחרטה על דגלה פתרון לחסרי דת, מספר כי הוא "מצביע על פי החלטות הקואליציה בתור חבר הקואליציה". לאזרח שמגיע אליו על מנת שיפתור את בעיית מעמדו הוא אומר כי הוא "לא יכול לפתור את הבעיות לפי לוח זמנים שאתה רוצה".

כצפוי וכפי שהשיח הציבורי כופה היום, יש התמקדות יתר בבעיית פסולי החיתון ולא בחופש להינשא וביצירת חוק נישואין אזרחיים אמיתי כפי שנדרש במדינה דמוקרטית שעיקריו צריכים להיות:
1. האופי הטקסי של מסיבת החתונה אינו מעניינה של המדינה.
2. תפקידה של המדינה לרשום נישואין לצורך שמירה על כללי התקשרות בסיסיים בין בני אדם בבואם ליצור משפחה. לצורך כך קיימים חוקים נוספים (למשל, "חוק גיל הנישואין" תש"י – 1950, חוק העונשין, סעיפים 175- 183: "איסור ריבוי נישואין").
3. זכותו של כל אדם לקבל את הסטטוס החוקי של נשוי/אה, ואת הזכויות והחובות, ללא אפליה מכל סוג שהוא, כולל מניעת אפליה של בני זוג מאותו המין. 
4. אדם יוכל לבחור את הדרך להינשא ולהתיר את הנישואין ללא שום הגבלה, בצורה אזרחית, תרבותית או דתית.
5. החוק צריך לשקף את הרצון להפריד את הדת מהמדינה. 
6. על מנת ליצור הליך אחיד, הסמכות לרישום נישואין צריכה להיות אחת ולא מחולקת בין משרדים, ו/או רשויות אחרות. כדאי שהסמכות שתהיה במשרד המשפטים. ודאי שלא במשרד הדתות, משום שהסמכות למנות רשמי נישואין היא אזרחית ולא דתית. 
7. החוק צריך להיות פשוט, קצר ובהיר. 
8. החוק המוצע צריך להחליף את חוק נישואין וגירושין הקיים.
9. יש לבטל את חוק "דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922". חוק המבטא תפיסה מנדטורית שמקורה עותומאני. החוק קובע בין היתר את סמכותם של בתי דין דתיים לדון בענייני מעמד אישי ומפרט מהם עניינים אלה ומהן סמכויות בתי הדין הדתיים השונים. בימי האימפריה העותומאנית, נמסר השיפוט בענייני המעמד האישי בידי ה"עדות הדתיות". המנדט הבריטי אימץ את השיטה, והחוק הישראלי המשיך אותה. בחוק נכתב כי כל ענייני המצב האישי מסורים לבתי הדין של "העדות הדתיות". לצורך הוראות אלה, ענייני מצב אישי פירושם תביעות בענין נישואין או גטין, מזונות, ועוד.לבתי הדין הדתיים יש אם כן סמכות לדון רק במקרים בהם האדם מסווג על פי עדה דתית מוכרת בחוק: יהודים, נוצרים מוסלמים או דרוזים. אם אדם אינו בן עדה דתית – הרי הוא "חסר סיווג דת" במרשם האוכלוסין.

נקווה שבפרקים הבאים בסדרה יהיה דיון רחב יותר ומעמיק יותר בחופש להינשא. הפרק הבא יעסוק באלו שמתחתנים בטקס יהודי, אבל לא ברבנות. אפשר רק לקוות שהטקס היהודי-חילוני יהיה אחת האופציות המוצגות, אם כי אני לא אופטימי כל כך...

יום שני, 18 באוגוסט 2014

"נשואים לרבנות" חלק א'

כשרות לציבור אני מביא את "דבר המלך ומועצתו" - הפרק הראשון מתוך ארבעה בסדרת "נשואים לרבנות": איך התבצר לו הסטטוס קוו הרגיש ביותר בישראל - מונופול הרבנות על הנישואים בישראל. הסדרה שודרה במגזין חדשות 10 ונעשתה על ידי ברוך קרא. הוא אמר בסדרה: "לפי החוק בישראל, חתונה המוכרת בפני הרשויות יכולה להתקיים אך ורק בטקס נישואין על פי המסורת היהודית. זהו חוק שלא יכול, וכנראה גם לא רוצה, להכיל בתוכו את כל מי שרוצה היה להינשא בתחומי הארץ - ובראשם פסולי החיתון, אותם אנשים שהמשפט איננו מאפשר להם להקים בית בארץ. הבעיה היא איננה רק של חופש דת, אלא בעיה לאומית של ממש. עליית הענק מחבר העמים הביאה איתה מציאות בלתי נתפסת של למעלה מ-300 אלף ישראלים הנחשבים לחסרי דת, ולכן לא יכולים להינשא. מבחינת הרבנות, הפתרון הוא להתגייר - תוך התחייבות לקיים אורח חיים דתי-אורתודוכסי. כך, האופציות שנותרות בפניהם הן לשקר בפני הרבנות, להינשא בחו"ל או כפי שקורה פעמים רבות, לוותר לחלוטין על חתונה. אחד "הקורבנות" של הרבנות הוא אלי אקסלרוד, שהגיע לישראל בשנת 1994 והבין מהר מאוד שלא ייחשב כאן ליהודי - על אף שמבחינתו תמיד היה כזה. "למדתי בבית ספר דתי, התפללתי כל בוקר וגם הנחתי תפילין. יש לי בגרות בגמרא ו-5 יחידות בתנ"ך", הוא מספר. "אבל כשהכריחו אותי לשמור מצוות כדי להתגייר, לא קיבלתי את זה. לא רציתי שהאנשים האלה יחליטו שאני יהודי, מבחינתי אני יהודי לכל דבר". אקסלרוד תיאר כיצד שני קשרים רומנטיים שניהל הסתיימו בשל מגבלת החתונה שנכפתה עליו: "כל אחת מצפה להצעת נישואין אחרי כמה שנים, אבל אני לא יכול להציע משהו שלא אוכל לקיים. אני לא רציתי להתחתן בכאילו וגם לא מחוץ לישראל. אני לא מבין איך ייתכן שאזרח למופת, נכה צה"ל ויוצא סיירת צנחנים שמשלם מיסים לא נהנה מהזכות הבסיסית להתחתן במדינה שלו". לדבריו, "בארץ יש מונופול על אלוהים. אנשים עושים מזה כסף וכוח"."

תאור המציאות של ברוך קרא כבר בסדרה הראשונה הוא מצוין. אבל לטעמי, יש התמקדות גדולה מדי במצוקה של פסולי החיתון, באמצעות למשל, הסיפור של אלי אקסלרוד שהגיש בג"ץ. המצוקה היא של כל אזרחי ישראל ולא רק של פסולי החיתון. חופש הוא דבר שצריך להיות מצרך שווה לכל. בפרקים הבאים לדעתי הטעות הזו תתעצם משום שידובר בפרק שלם על פסולי החיתון. מה שקורה זה שהסיפורים האישיים גורמים לנו להזהות רגשית עם ה"מצוקה" ואנחנו שוכחים את התמונה הגדולה. צריך חוק נישואין אזרחיים שווה לכל האזרחים ללא קשר למוצאם, מינם ואמונתם. מסגרת אזרחית שווה לכל כפי שכבר כתבתי כאן.

יום שישי, 15 באוגוסט 2014

מקורות הטרור היהודי

כבר בדצמבר 2013 הביא אוהד חמו את הכתבה הבאה שמראה את המצע עליו גדל הטרור היהודי. מתוך הערוגה הזו צמחו שמות כמו: יגאל עמיר, ברוך גולדשטיין, ג'ק טייטל, עמי פופר, יוסף חיים בן דוד ושני קטינים שלא פורסם שמם, בבית החולים הדסה עין כרם שוכבים עדיין נערים ערבים חפים מפשע שגולגולתם רוצצה. הדוגמה האחרונה היא המחאות כנגד שני אזרחים ישראלים , מחמוד ומורל, שבחרו לחגוג את חתונתם בראשון לציון. בחוץ יפגינו הטרוריסטים מהימין הקיצוני שיקראו לטוהר הדם היהודי, לא מן הנמנע שיהיו התנגשויות עם 800 המוזמנים. כשרואים את התמונות מחתונת ביתו של בנצי גופשטיין מנהל ארגון להב"ה (למניעת התבוללות בארץ הקודש) מבינים את הכל.