יום שלישי, 19 באוגוסט 2014

נשואים לרבנות חלק ב'

כשרות לציבור אני מביא את "דרך הייסורים שעוברים פסולי החיתון בישראל" - הפרק השני מתוך ארבעה בסדרת "נשואים לרבנות" (הפרק הראשון בקישור הזה): איך התבצר לו הסטטוס קוו הרגיש ביותר בישראל - מונופול הרבנות על הנישואים בישראל. הסדרה שודרה במגזין חדשות 10 ונעשתה על ידי ברוך קרא אמר בפרק הזה: "הם משלמים מסים, מתגייסים לצבא, משרתים במילואים ואפילו מוכרים על ידי החוק ומערכת המשפט כאזרחים יהודיים במדינת ישראל, אבל מה שעובר בבג"צ לא עובר ברבנות. רבים הזוגות שמתחתנים בחו"ל, פסולי חיתון ואפילו פסולי דת שמעמדם לא מוסדר ונשאר בעייתי. יותר מ-300 מאות אלף עולים ממדינות חבר העמים מוגדרים בישראל פסולי חיתון מטעם הרבנות, זאת לאחר שרבים מהם הוכרו בבג"צ כיהודים לכל דבר, שירתו בצבא, משלמים מסים וממלאים את כל חובותיהם לחברה הישראלית. כדי להירשם לנישואין הרבנות דורשת מעולי חבר המדינות בירור יהדות, תהליך כואב ומייסר שכולל תחקירים אישיים והצגת מסמכים. "בנוסף לחסרי הדת יש כיום כ-100 אלף עולים שהם יהודים על פי ההלכה אבל מתקשים להוכיח את יהדותם מול הרשויות במיוחד מול הרבנות הראשית", מספר ראש מכון "עתים", הרב שאול פרבר. מסתבר שגם אלה שאימם כן יהודייה צריכים להוכיח שהם אכן יהודיים וארגון "צהר" שם לעצמו למטרה לסייע לעולים לעבור את המצוקה. "תאר לך אדם מרומניה שעבר את השואה ואת המחנות בקפריסין ואומרים לו 'תוכיח שאתה יהודי'", אומר פרבר. "איך אפשר להוכיח את זה? כיום יש אנשים שפשוט לא יודעים איך להוכיח את יהדותם", הוא אומר ומציין כי "משרד הפנים קיבל אותם כיהודים אבל כשמגיעים לרבנות אומרים להם 'אתם לא יהודים. אתם לא רצויים כאן'", סיפר הרב. האפשרות הקלה בסיפור היא לנסוע לקפריסין או לכל מדינה אחרת ולהתחתן שם, דבר שנחשב בישראל מבחינת החוק החילוני כחתונה לכל דבר. רבים מהעולים לא מוכנים לשמוע על גיור וחלקם מגדירים אותו כ"תהליך טראומתי, לא נעים ופוגע באישיות". אחת מהנשים שהחלה את התהליך סיפרה כי אינה מוכנה להשלים אותו. "לי אישית אמרו שאני חטא שנולדתי להורים שלי", סיפרה. וקיימים גם עולי יהדות ארצות הברית שברובה המכריע רפורמית וקונסרבטיבית. שוב אותו סיפור, בג"צ אישר והרבנות לא, כך שאי אפשר להתחתן, להתגרש או להיקבר בישראל. וזה תקף לא רק לדור הנוכחי אלא גם לילדי הזוגות שלא מוכרים על ידי הרבנות. גם בעניין הכהנים המצב הוא דומה. גבר כהן לא יכול להתחתן עם גרושה מבחינת הרבנות, זה סיפור שכבר מוכר, אולם הוא גם אינו יכול להתחתן עם גיורת, אפילו כזו שכבר הוכרה כיהודיה על ידי הרבנות. אז מתחילה מסכת של פתרונות כדי להתיר את הכהונה והרבנים נכנסים לא אחת אפילו לחדר המיטות של ההורים כדי להחיל את ניתוק הקשר הכהני של החתן. ומה המדינה עושה באשר לדברים? יושב ראש ועדת חוקה חוק ומשפט, חבר הכנסת מטעם סיעת ישראל ביתנו, דוד רותם, שחרטה על דגלה פתרון לחסרי דת, מספר כי הוא "מצביע על פי החלטות הקואליציה בתור חבר הקואליציה". לאזרח שמגיע אליו על מנת שיפתור את בעיית מעמדו הוא אומר כי הוא "לא יכול לפתור את הבעיות לפי לוח זמנים שאתה רוצה".

כצפוי וכפי שהשיח הציבורי כופה היום, יש התמקדות יתר בבעיית פסולי החיתון ולא בחופש להינשא וביצירת חוק נישואין אזרחיים אמיתי כפי שנדרש במדינה דמוקרטית שעיקריו צריכים להיות:
1. האופי הטקסי של מסיבת החתונה אינו מעניינה של המדינה.
2. תפקידה של המדינה לרשום נישואין לצורך שמירה על כללי התקשרות בסיסיים בין בני אדם בבואם ליצור משפחה. לצורך כך קיימים חוקים נוספים (למשל, "חוק גיל הנישואין" תש"י – 1950, חוק העונשין, סעיפים 175- 183: "איסור ריבוי נישואין").
3. זכותו של כל אדם לקבל את הסטטוס החוקי של נשוי/אה, ואת הזכויות והחובות, ללא אפליה מכל סוג שהוא, כולל מניעת אפליה של בני זוג מאותו המין. 
4. אדם יוכל לבחור את הדרך להינשא ולהתיר את הנישואין ללא שום הגבלה, בצורה אזרחית, תרבותית או דתית.
5. החוק צריך לשקף את הרצון להפריד את הדת מהמדינה. 
6. על מנת ליצור הליך אחיד, הסמכות לרישום נישואין צריכה להיות אחת ולא מחולקת בין משרדים, ו/או רשויות אחרות. כדאי שהסמכות שתהיה במשרד המשפטים. ודאי שלא במשרד הדתות, משום שהסמכות למנות רשמי נישואין היא אזרחית ולא דתית. 
7. החוק צריך להיות פשוט, קצר ובהיר. 
8. החוק המוצע צריך להחליף את חוק נישואין וגירושין הקיים.
9. יש לבטל את חוק "דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922". חוק המבטא תפיסה מנדטורית שמקורה עותומאני. החוק קובע בין היתר את סמכותם של בתי דין דתיים לדון בענייני מעמד אישי ומפרט מהם עניינים אלה ומהן סמכויות בתי הדין הדתיים השונים. בימי האימפריה העותומאנית, נמסר השיפוט בענייני המעמד האישי בידי ה"עדות הדתיות". המנדט הבריטי אימץ את השיטה, והחוק הישראלי המשיך אותה. בחוק נכתב כי כל ענייני המצב האישי מסורים לבתי הדין של "העדות הדתיות". לצורך הוראות אלה, ענייני מצב אישי פירושם תביעות בענין נישואין או גטין, מזונות, ועוד.לבתי הדין הדתיים יש אם כן סמכות לדון רק במקרים בהם האדם מסווג על פי עדה דתית מוכרת בחוק: יהודים, נוצרים מוסלמים או דרוזים. אם אדם אינו בן עדה דתית – הרי הוא "חסר סיווג דת" במרשם האוכלוסין.

נקווה שבפרקים הבאים בסדרה יהיה דיון רחב יותר ומעמיק יותר בחופש להינשא. הפרק הבא יעסוק באלו שמתחתנים בטקס יהודי, אבל לא ברבנות. אפשר רק לקוות שהטקס היהודי-חילוני יהיה אחת האופציות המוצגות, אם כי אני לא אופטימי כל כך...

אין תגובות:

פרסום תגובה