יום ראשון, 26 בינואר 2014

ההקלטה המלאה של השימוע של אדם ורטה

גם אני לימדתי בתיכוניים מחשבת ישראל, ועסקתי בדילמות מוסריות וערכיות. אפשר לומר שעמדתי בפני אותן שאלות. אבל לא עמדתי בפני אותם קשיים שעמד בפניהם אדם ורטה, כלומר, כיתה קטנה, במגמה מיוחדת של תלמידים עם קשיים, מחציתם כהניסטים גזעניים, וכנראה השאר טיפה יותר מתונים, אני ממש לא מקנא בו. צריך לשמור על הרבה קור רוח כמחנך במקרה כזה. חשוב לציין, זו לא אשמת התלמידים, האחריות מוטלת על בית הספר ועל הנהלת אורט.
הנושא הוא מתי ואיך מותר להביע עמדה אישית בנוגע לעניינים פוליטיים ואקטואליים. הגישה של בית הספר ושל הנהלת אורט העולה מתוך הקלטת השימוע, חושפת התנהלות מקרטיסתית וחשוכה.
מערכת החינוך אימצה עמדות ברורות בנושאי חינוך פוליטי וחינוך לפוליטיקה והן נמצאות בדו"ח קרמניצר (1996): 
"מותר למורה לנקוט עמדה בנושא שנוי במחלוקת, ובלבד שאין הוא מקנה לעמדתו מעמד של עמדה מחייבת".
ההמלצה הזו אומצה על ידי חוזר מנכ"ל משרד החינוך (2009) "חינוך לדמוקרטיה ולאזרחות פעילה". עוד כתוב שם כי:
"עובדי ההוראה נדרשים להסביר ולהבהיר לתלמידים את השקפות העולם ואת נקודות המבט השונות הקיימות במערכת הפוליטית, ועליהם לעשות זאת ביושר אינטלקטואלי, בהגינות ובאופן מאוזן. התפיסה החינוכית סביב חינוך לתודעה אזרחית-פוליטית גורסת כי המורה צריך להעביר את תלמידיו תהליך שבמסגרתו ייחשפו למציאות הקיימת ויוכלו לגבש את עמדתם באופן מנומק."
להבנתי, זה בדיוק מה שאדם ורטה עשה, ביטא את עמדתו ועסק בחינוך תלמידיו להביע עמדות פוליטיות מנומקות. אף על פי שנאסר באותו חוזר מנכ"ל על "הסתה, גזענות או עידוד לאלימות" הרי שורטה עצמו נחשף לכך, וכאשר הוא אומר בשימוע כי קיבל איומים על חייו ושהתלמידה איימה על חייו באופן מפורש בשיעור, והסיתה נגדו, נאמר לו שזה "לא רלוונטי".
בניגוד לכל האמור לעיל הנהלת אורט אומרת בשימוע שאסור לו להציג את דעותיו בשיעור. זה שיעור בסתימת פיות.
ייתכן שהנהלת אורט לא מכירה את חוזרי משרד החינוך, ואז הם סתם בורים ולא פועלים על פי הנהלים. האפשרות השנייה היא שהם מכירים את הנהלים וחוזרי המנכ"ל, אבל באופן זדוני כדי להביא לשבירה של אדם ורטה הם ממציאים דברים. אני לא יודע מה יותר גרוע.
העמדה שמציג אדם ורטה בשימוע היא רהוטה, מנומקת וראויה למורה לפילוסופיה ומחשבת ישראל. עד כדי כך שלמשל, מנהל בית החינוך המשותף חוף השרון, אשל קליינהאוז, כתב שהוא מציע לו להצטרף לצוות המורים שלו.
מעבר לתפיסה החשוכה מתבטא גם חוסר האונים של הנהלת אורט ובית הספר להגן על מורה ולשמור על גישה קולגיאלית. עולה מתוך השימוע שהם מנסים להביא להתפטרות של אדם ורטה מרצונו. הם חוזרים כל הזמן על כך שהוא עבר על הנהלים, אבל משום מה למרות שבעינהם הוא פעל בניגוד ל"רוח בית הספר", לא מפטרים אותו, הם רק "שוקלים" לפטר. מה זו הפחדנות הזאת? אילו היה להם אומץ הם צריכים לפטרו ולעמוד בבג"ץ להגן על עמדותיהם החשוכות.
אבל, הבעיה העיקרית שעולה היא חוסר ההבנה של הנהלת אורט מהו חינוך פוליטי, לעומת אינדוקטרינציה אידיאולוגית. על פי ההקלטה, כל הבעת עמדה, ועוד עמדה שאינה קונפורמית עם עמדותיהם, היא אינדוקטרינציה אידיאולוגית. איזה מין חינוך מקבלים ברשת אורט?
אני ממליץ להאזין לדיון (למטה) וגם לקרוא את הכתבות בנושא. יש גם דיונים בועדות הכנסת על הנושאים הללו למשל כאן. וגם מה שכתבה תלמידת י"ב.

3 תגובות:

  1. לעניות דעתי, זה לא מה שאדם ורטה עשה.
    אני חושב שמורה צריך לעודד חשיבה בכלל וחשיבה ביקורתית בפרט, אבל לא לשים את דעותיו שלו במרכז הדיון, וכל מי שעושה זאת, בישיבת הרב, או בטבעון - אחת דינו - להפסיק להיות מורה.
    לא רוצה לשלוח את ילדיי לביה"ס בידיעה ששם יטיפו להם וינסו לשכנע אותם בדעות שונות.
    לא חושב שזה הכרחי לצורך חינוך אמתי ונכון, לא נחוץ, לא ראוי ולא מוצדק.
    כל מגלגלי העיניים מעלה, הטוענים שזוהי פגיעה בדמוקרטיה ובחופש הביטוי, לא מבינים לטעמי, שחופש הביטוי הוא לא דבר נטול גבולות והקשרים.
    מורה יכול ורשאי להופיע בעצרת פוליטית מבלי שיפוטר על כך, תהיינה דעותיו אשר תהיינה. הוא יכול להביע את דעתו בפייסבוק, בעיתון, או בכל מקום שאינו ההקשר הלימודי-חינוכי.
    לעומת זאת, בתוך הכיתה, או במסגרת היותו מורה הוא מוגבל להצגת הדעות השונות, או לביטוי של דעות שיש עליהן הסכמה רחבה (כגון: נגד אלמנטים של האשמת הקורבן במקרה של אונס). המורה גם רשאי להעלות תהיות ושאלות בנושאים פוליטיים כדי לעורר דיון.
    המורה אינו רשאי ללעוג לדעתו של תלמיד שחושב אחרת ממנו, כפי שעשה אדם ורטה, (והודה בכך) גם לא בשם חופש הביטוי, והמורה אינו רשאי לנסות ולשכנע תלמידים בדעותיו.
    גם אם נקבל מילה במילה את דברי ורטה בשימוע, מה שנעשה - מאוד בעייתי. זוהי דוגמה מצוינת לדיון מאוד לגיטימי, שאסור לו להיערך בכיתה, כי כמעט כל התלמידים אינם רהוטים מספיק ואינם יודעים מספיק כדי לעלות על הבעייתיות שבטיעון של ורטה.
    אם ורטה טוען שצה"ל עושה מעשים לא מוסריים, משתמע מזה שצה"ל עושה דברים שצריך להימנע מלעשות אותם. לשפוט מוסריות של מעשים מחוץ להקשרם – זוהי מניפולציה זולה. המוסר והערכים הם אף פעם לא עניין אבסולוטי מנותק הקשר. הם מתנגשים זה בזה. גם לחטט בתיק שלי בכניסה לקניון, או לעשות שיקוף למזוודות שלי בכניסה לשדה התעופה, הם מעשים לא מוסריים במונחים אבסולוטים. גם ליירט שיחות טלפון ולהאזין לחשודים פוטנציאלים זה מעשה שפוגע קשות בזכות האדם לפרטיות, וזה במנותק מההקשר – לא מוסרי.
    אבל ההקשר מציב מול הפגיעה בזכות הפרטיות ערך של ביטחון הציבור, ובשיקול האם מעשה הוא מוסרי, חייבים לקחת בחשבון את מכלול הערכים. גם את הזכות לפרטיות וגם את הזכות לביטחון במקרה הזה.
    כולנו כחברה מוכנים לשלם מחירים מסוימים בחופש הפרט ושיבדקו לנו את התיקים או את תא המטען במכונית, כי אנחנו מבינים שהערכים מתנגשים וחשוב למצוא איזון בין שניהם. גם ערך הביטחון אינו אבסולוטי. אנחנו לא מוכנים לשלם מחירים גבוהים מדי (חיפוש גופני חודרני למשל בכל כניסה לקניון). לכן הגדרת מעשה כלא מוסרי מחוץ להקשרו היא תמיד הגדרה בעייתית.
    צה"ל כארגון וכמדיניות מפעיל שיקולי מוסר, נמנע מפעילות שגובה מחירים יקרים מדי, ולא פעם אנחנו משלמים מחירים בביטחון החיילים ובביטחון הציבור עקב שיקולים כאלה.
    מי שלא מפעיל שיקולים מוסריים לפעמים זה חיילים בודדים, שחורגים ממדיניות הצבא, אבל לא ניתן לטעון אז שצה"ל הוא שעושה את המעשים הלא מוסריים.

    השבמחק
  2. אני חושב שלנהל דיון באי מוסריותו של צה"ל, מבלי לבחון את ההקשר ואת עובדת היותו של המוסר תלוי הקשר, ואת עובדת היותם של הערכים מתנגשים ובאים האחד על חשבון השני לפעמים, בלי זה, הדיון הוא בגדר מניפולציה.
    כדי שתלמידים ישתתפו בדיון כזה, בצורה הוגנת ויעילה, צריך המורה שתהיה לו היושרה להציף את עניין היחסיות, כי מה לעשות, תלמידים, לא תמיד מסוגלים לעשות זאת בעצמם, אבל כיוון שזה מחליש את טיעוניו של ורטה ומערער על דעתו, הוא נמנע מכך.
    לזה אני קורא לשים את דעתו במרכז ולנסות לשכנע. המיסיונריות וההטפה לא מחייבים כפיה בוטה ואלימה של הדעה. הם יכולים לבוא בעדינות דרך מניפולציות מתוחכמות וסמויות כגון אלה.
    כמו המניפולציה שבה עיתונאי יראיין לצורך איזון פוליטיקאים מן הימין ומן השמאל, אבל ידאג שהמרואיין האחד יהיה רהוט וענייני, והשני לא אינטיליגנט ולא רהוט וכך בלי לכאורה להביע דעה ותוך שמירה לכאורה על איזון וניטרליות, הוא מטה את הדיון לכיוון שמתאים לו.
    זה חסר יושרה ולא הגון, וזה בדיוק מה שעשה ורטה במקרה הזה.
    וזאת על פי עדותו שלו. על פי עדות התלמידה מעשיו חמורים הרבה הרבה יותר, ואגב הוא גם לא מכחיש שהוא צחק בלעג לעמדתה של התלמידה, כאשר פלטה אמירה קשה שלא הייתה מקובלת עליו.
    גם זאת בעיניי מניפולציה רגשית מהסוג הזול ביותר, שאינה ראויה בשום הקשר - לא פוליטי, לא ספרותי ולא אחר. מניפולציות כאלה הן לגיטימיות במסגרת דיונים פוליטיים. הם חלק מהרטוריקה, מהשכנוע, מהניסיון להביא אנשים לאמץ את העמדות שלך, אבל אין להם מקום בכיתה.
    ונכון, האמירה של התלמידה הייתה קשה, אבל ורטה, במקום להתמודד עם הטענה, לבדוק מה מקורה, ולהוביל דיון שמסקנותיו תהיינה חוסר הלגיטימיות של האמירה, צחק ולעג לדוברת.
    תגובה כזאת אינה מקובלת בשום הקשר חינוכי שהוא.
    מטרת המורה אינה לנצח בויכוח, ולהראות שהוא צודק, אלא לחנך. מה הסיכוי שתלמידה שהמורה לעג לדבריה תקשיב בכלל למורה בהמשך דבריו?
    זה בדיוק ההבדל בין מורה לבין תלמיד. המורה הוא האחראי המבוגר והוא לא נשפט על פי אותם פרמטרים על פיהם נשפט תלמיד.
    תלמיד - זכותו לטעות. לפעמים הוא מביע דעות לא לגיטימיות, כולל אמירות שעלולות להתפרש כהסתה או כאלימות. זכותו וחובתו של המורה לדרוש שהדיון לא יתדרדר לאלימות מילולית, וגם לא יגלוש למצב שבו תלמיד אחד לועג לדברי חברו, בטח ובטח לא להוביל את תגובת הלעג.
    בכל מקרה, אם המורה מנסה לחנך, הוא גם צריך להתייחס לנאמר ברמה העקרונית ולא להשאיר את האמירה באוויר ללא התייחסות. זוהי בדיוק מטרתו של דיון שבסופו גם התלמידים (כולל האומרת) יבינו את חוסר הלגיטימיות של האמירה.
    מעבר לשאלה מה היה שם בדיוק עומדת הטענה שלי, שאין מקום להבעת הדעה האישית בכיתה. שואלים אותך מה דעתך? תתאפק!! תגיד שיש לך דעה אבל היא אינה העניין כרגע, אלא הצורך שכל אחד יגבש לעצמו דעה.
    נראה שמה שהוביל את אדם ורטה לא היה הצורך שכל תלמיד יגבש דעה, אלא הצורך שכל התלמידים יאמצו את הדעה שלו. זהו צורך בסיסי שלא מעיד על רשעותו, או זדונו של ורטה. הוא אופייני לכל אחד ואחד מאתנו, ובדיוק מסיבה זאת - יש להימנע מהבעת הדעה האישית בשאלות פוליטיות שאינן בהסכמה רחבה, במסגרת הכיתתית.

    השבמחק
  3. ההנחה שהוא שם את עמדותיו במרכז הדיון, היא שאלה עובדתית. אני לא חושב שהוא עשה זאת משום שאז זה אומר שבכל פעם שהוא פותח שיעור הוא אומר: "עמדתי בנושא היא... עכשיו בואו נדון בה". אני לא חושב מתוך היכרות עם מחנכים שמוגדרים כאנשי שמאל ומתוך נסיון אישי של התחבטות בדיוק בשאלות האלה וניסיון להיות זהיר ולדרוך על ביצים כאשר דנים בכל נושא. מה שלטעמי יותר נכון הוא שהוא אמר את דעתו וזה בסדר גמור, כחלק מהדיון. אני חושב שזה לא מוסרי להסיר את דעתך בדיון, זו בעצם צביעות. הוא גם לא ניסה לשכנע בעמדתו, זה לא הגיוני ולא מסתדר והוא אומר זאת באופן מפורש. כשאני שולח את ילדיי לבית הספר אני רוצה מורים עם עמדה ברורה שיידעו להעלות נושאים לדיון ולהביא לביטוי את כל העמדות. אני התחנכתי בבית ספר כזה בעצמי, בשנות ה-70 ותחילת-80 בבת-ים, לא בדיוק אווירה שמאלנית. לא היו שם הרבה מורים יוניים, אבל המורים הטובים בינהם היו "שמאלנים" וביטאו את עמדותיהם. היה דיון ער ומאבקים אידיאולוגיים. למרות האווירה הימנית אני יצאתי "שמאלני". ובטח לא אימצתי את הדעות של אף אחד ממחנכיי. זה בעיני חינוך ראוי.
    לגבי צה"ל, ודאי שלא שופטים דברים מחוץ להקשרם, השיעור הוא שיעור בפילוסופיה ומחשבת ישראל, אם חיילים עברו על נהלים צהליים, על הקוד האתי, על רוח צה"ל זה בתוך ההקשר הזה. זה לא אומר שצה"ל לא מוסרי, אלא שיש הכשר למעשים לא מוסריים על ידי מפקדים, או על ידי הנהגה פוליטית, או רוחנית שעושה דה-לגיטימציה של בני אדם, וזלזול בזכויות אדם. אבל על זה בדיוק הדיון על משמעות המוסר וכיצד מיישמים אותו ארגונים מדינתיים וזרועותיהם וכיצד הוא מיושם בחברה. זה מתתבטא למשל בדיון במקורות בדיני מלחמה, וביטויים בהלכה, כמו למשל "תורת מלך".
    אבל העיקר של הפוסט שלי הוא באוזלת היד, הפחדנות והנבערות של בית הספר ורשת אורט.

    השבמחק