יום שלישי, 20 בינואר 2015

עכשיו זה רשמי - חילוניים גדלים להיות יותר מוסריים, מחקר חדש.

מאמר שהתפרסם ב 14 בינואר, השנה, בלוס אנג'לס טיימס, מדווח על מחר מקיף שנעשה בקרב משפחות אמריקאיות. המחקר מצביע על זרם חדש בחברה האמריקאית, של משפחות הגדלות "ללא אלוהים", או, ללא חינוך דתי כלל' וללא שום שיוך דתי.
אני זוכר סקר בינלאומי מקיף של מגזין ה-TIME, לפני כ-20 שנה שמדד את מידת הדתיות של אומות, ובדגימה של האוכלוסיה הבוגרת, ארה"ב הייתה אחת האומות הדתיות ביותר עם 98 אחוזים של אמונה באלוהים. אבל הסקרים החדשים אומרים כי 11% מהנולדים בארה"ב אחרי 1970, אומרים כי גדלו בבתים חילוניים, וכ-30% מגילאי 18-29 אומרים שהם "חסרי דת".
סוציולוג וחוקר זקנה בשם ורן בנגסטון (Vern Bengtson) מאוניברסיטת דרום קליפורניה, פיקח על מחקרי אורך דוריים, במשך כמעט 40 שנה, לקבוצות בחברה האמריקאית. ב-2013, הוא החליט להוסיף משפחות חילוניות כדי להבין את ההשפעות המשפחה והבין דוריות, על חסרי הדת. הממצאים היו מפתיעים: רמות גבוהות של סולידריות משפחתית וקירבה רגשית בין הורים ובני נוער שאינם דתיים, ומידות וערכים מוסריים שהונחלו בצורה ברורה לדור הבא.
כותב המאמר, פיל צוקרמן (Phil Zuckerman) שהוא סוציולוג של הדת בעצמו ופרסם כמה ספרים בנושאי חילון החברה המערבית, אומר שגם במחקריו מצא שאין קשר בין חינוך שאינו דתי לאי קיומו של מוסר. ושאצל משפחות חילונית יש כללים מוסריים חזקים ביותר, אפילו יותר ממשפחות דתיות לעיתים. כלל הזהב בניבוי מוסרית אצל חילוניים הוא אותו כלל שקבע הלל הזקן, של אמפטיה הדדית - "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". עבור הכלל הזה, אומרים נחקריו של צוקרמן, אין צורך באמונה בעל טבעי. על פי מחקרים אחרים שנערכו לאחרונה, בני נוער שגדלו כחילוניים הם יותר עצמאיים בדעותיהם וגדלים בבגרותת להיות פחות גזעניים, פחות לאומניים, פחות מיליטריסטים ויותר סובלניים מאשר עמיתיהם שהתחנכו במשפחות דתיות.
אחת העובדות המעניינות, לפי נתונים פדרליים רשמיים היא שב-25 השנים האחרונות אין כמעט אסירים ללא דת, או חילוניים בבתי כלא בארה"ב (הנתון הוא כחצי אחוז), וגם שאלה שאינם משתייכים לזרם דתי כלשהו, לא עוסקים בפשיעה.
עובדה מעניינת נוספת, עליה מצביע צוקרמן, שבארצות דמוקרטיות מערביות שבהן אחוז החילון הוא הגבוה ביותר כמו: שבדיה, דנמרק, יפן, בלגיה וניו זילנד יש את רמת הפשיעה האלימה הנמוכה ביותר והרווחה כללית גבוהה ביותר. כלומר שחיים טובים, מוסריים ונוחים קשור קשר הדוק לחינוך החילוני במשפחה. וכך גם מסיים צוקרמן את מאמרו, בהמלצה לחנך ילדים ברוח חילונית.
המחקרים האלה ייתכן ומלמדים על מגמה חדשה בסוציולוגיה של הדת, משום שמהמאה ה-19, עם ראשוני ההוגים של הסוציולוגיה של הדת, כמו דורקהיים, ובר, מרקס ואלו שבאו אחריהם, כולם הניחו באופן אוטומאטי את מרכזיות הדת בחיים האנושיים. אך הניבוי שלהם לחילון החברה המערבית בהתאם להתקדמות הנאורות והמדע, לא צלח, עד כה. ייתכן והמחקרים האלה והספרים האלה, הם סנונית ראשונה. להבנתי, המחקר הקושר בין חינוך לבין דת ומוסר, אינו אחד הפופולאריים היום. ואולי המגמות האלו של החילון יכולות לעודד יותר מחקר בנושא.
המאמר עוסק במחקרים אמפיריים שנעשו ובעובדות. אך יש לו גם רקע תאורטי מעמיק ופילוסופי, בהלכה, בשאלת התלות בין מוסר לדת. הדיון מורחב בספרו של אבי שגיא: "יהדות: בין דת למוסר", הגורס כי בהלכה יש מקורות גם למוסר אוטונומי, שאינו תלוי בצו האל. וזאת בניגוד לנצרות ולאיסלאם.
כרב חילוני, מטרתי היא חינוך למוסר אוטונומי, כזה שאינו תלוי בצו האל. כך אני מחנך את ילדי וכך אני ממליץ לכולם. אך חינוך זה אינו יכול להיות נטול בסיס תרבותי. הוא חייב לקחת בחשבון גם את החלקים הלא מוסריים שבתרבות היהודית, וגם שאינה יהודית, ולבקרה מתוך סולם הערכים ההומניסטי המתבטא בתפיסתו של הלל הזקן.

אין תגובות:

פרסום תגובה