צילום: נרדי גרין |
התשובה לכך פשוטה - שני דברים הם החשובים ביותר לביטוי השוויון בטקס החתונה:
- שוויון באמירת הקידושין
- שוויון בחוזה החתונה - הכתובה
שוויון בקידושין
הקידושין בהלכה הדתית היא מעשה חד צדדי של קנין. הגבר קונה לו אישה. אמנם זוהי קנייה סימבולית, הקניין יכול להיעשות על ידי חפץ שווה פרוטה. אבל עדיין פעולת הקניין מבטאת גישה אדנותית. הגבר הוא "בעלה", ו"בועלה".
התפיסה החילונית אומרת שלאדם אין "בעלים". אין בעלות על נפש. אדם הוא חופשי להיקשר לאדם אחר מרצונו החופשי. לכן, בטקס החילוני הקידושין הם הדדיים, כלומר - קניית הזיקה והחסות נפרשים באופן הדדי. האמירה "הרי אתה מקודש לי" נענית באמירה "הרי את מקודשת לי", ומסתיימת בהכרזה "מקודשים, מקודשים מקודשים". הם בחרו וקנו את החסות האחת כלפי השנייה, באופן הדדי ושוויוני.
התפיסה החילונית אומרת שלאדם אין "בעלים". אין בעלות על נפש. אדם הוא חופשי להיקשר לאדם אחר מרצונו החופשי. לכן, בטקס החילוני הקידושין הם הדדיים, כלומר - קניית הזיקה והחסות נפרשים באופן הדדי. האמירה "הרי אתה מקודש לי" נענית באמירה "הרי את מקודשת לי", ומסתיימת בהכרזה "מקודשים, מקודשים מקודשים". הם בחרו וקנו את החסות האחת כלפי השנייה, באופן הדדי ושוויוני.
כל הפעולות הנעשות בחתונה מצד אחד, מומלץ שיהיו נענות באותה פעולה מצד שני, שלא יישמע קולו של אדם אחד בטקס ויושתק קולו של השני. אבל פעולת הקידושין היא החשובה מכולן ובלעדיה אין שוויון בטקס.
שוויון בכתובה
הכתובה האורתודוקסית היא חוזה נישואין שבו התחייבות מצד אחד לצד שני. מהגבר כלפי האישה. הגבר מתחייב לזכויות האישה בנישואין ובגירושין. בעת העתיקה היה הגיון רב בקיבוע זכויות האישה. נשים היו חסרות כל זכויות והתרבות היהודית הייתה אחת הראשונות לקבע זכויות אלה במסגרת חיי הנישואין. אבל היום, התחייבות חד צדדית, בה כתוב שהאישה מסכימה, אבל לא חותמת ואפילו לא נוכחת במעמד החתימה כבר לא מתאימה.
לחוזה החתונה השוויוני יכולים להיות גם היבטים חוקיים, אפשר להסדיר את את החוזה מול עורך/ת דין המתמתחים בדיני משפחה ולחתום על הסכם ממון. הכתובה בטקס הנישואין היהודי-חילוני היא בעצם חוזה שניתן לכנותו "פסיכולוגי". זו ההתחייבות ההדדית איך לחיות יחד במסגרת חיי הנישואין. הנוסח פתוח וניתן להתאימו לבני הזוג.
החותמים אינם עדים משפטיים ואין הגבלה על מספרם, מינם או גילם. החותמים הם הערבים ליצירת המשפחה החדשה. ניתן להחתים את כל האורחים בחתונה כערבים, ואפשר שרק בני הזוג ועורך הטקס יחתמו. כל שילוב הוא לבחירת הזוג.
חתונה שווה
חתונה שוויונית היא חתונה שווה. ללא שמירה על העקרונות הבסיסיים הללו, אין חתונה שוויונית. כל שאר האלמנטים בטקס ניתנים לבחירה, לשינוי ולעיצוב על ידי בני הזוג יחד עם עורך הטקס.
לשם מה יש צורך בחתונה שוויונית? האם זה לא נגד "ה"יהדות?
לטקס החתונה תפקיד בסימול היחסים העתידיים בין בני הזוג במסגרת חיי הנישואין. זוגות יהודיים-חילוניים היום שמים כערך חשוב את השוויון ביניהם. השוויון בפרנסת הבית וגידול הילדים ובמלאכות החיים הבסיסיות. ובמיוחד במתן מרחב לשני בני זוג לשמור על על עצמיותם. הטקס מבטא את הערכים בהם מאמינים. ולכן חשוב לבטא את השוויון בטקס.
ההלכה הדתית קפאה בזמן במאה ה-16 בחוקי שולחן ערוך. מאז נשכח המקור למלה "הלכה" - שמשמעותה ללכת עם הזמן, להשתנות לפי הנסיבות ולהתאים את החיים היהודיים להווה.
אבל הלחצים על ההלכה הם כבדים - נשים פמיניסטיות דתיות רוצות לדבר בטקסי הנישואין שלהן, רוצות לחתום על הכתובה ורוצות לקדש את בן זוגן. ואילו הרבנים פוסקי ההלכה אוסרים על כך וטוענים שזו "תורה למשה מסיני", כלומר, ללא שום הצדקה, מלבד שמירת מבנה השליטה הכוחני של סמכויות הרבנים הגברים.
כבר היום יש פתרונות "הלכתיים" עוקפים כיצד האישה יכולה להעניק טבעת לגבר מבלי לדבר, במהלך הקידושין, או לעשות זאת בתום הטקס לאחר שבירת הכוס. אבל יש קולות שקוראים לשינוי ההלכה הזו, והלכות אחרות בנושא החתונה. דוגמא לכך היא אמירתו של הרב בני לאו, אחד מחשובי רבני הציונות הדתית שכתב בדף הפייסבוק שלו:
"...תקנה חדשה של חכמים שתקבע שהאשה מקדשת את האיש והופכת אותו למקודש אליה, ורק אליה. תקנה כזו נמצאת בידי החכמים כמו שכל הקידושין נמצאים בידיהם: "כל המקדש על דעת חכמים מקדש, וזהו שאנו אומרים: "כדת משה וישראל"." (לפירוט לחצו כאן).אבל יש דוגמאות רבות נוספות על הרצון לשנות את הכתובה הארכאית, לעשות לצידה הסכם לכבוד הדדי ויוזמות נוספות.
אבל זוגות חילוניים צריכים הלכה חילונית ולא דתית, ביטוי שוויוני של הברית ביניהם היא הדבר הנכון בטקס הנישואין שלהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה