ויסטה ואופיס 2007 בגירסת אולטימייט

צילום: נרדי גרין

באמצעות קשרים שיש לי עם חברים טובים, הגיעו אלי מערכת ההפעלה החדשה של מייקרוסופט, ווינדואס ויסטה בגירסת האולטימייט, שהיא הגרסא המתקדמת ביותר ואופיס 2007, שגם היא מכילה את כל האפשרויות. לצערי הויסטה היא רק בגרסת שידרוג, אבל אני אנסה להחליף לגרסא מלאה כך שאפשר יהיה להתקינה על מחשב חדש. שתי התוכנות במחיר מוזל מאד יחסית לחנויות. כרגע אני מתלבט אם בכלל להתקין את הויסטה משום שהמחשב שלי הוא גבולי ביכולותיו להריץ אותה, וודאי שאינו יכול להפעיל את ה"אארו גלאס", הממשק הגראפי החדשני, יתכן ואמתין איתה לקניית מחשב חדש. את האופיס אתקין, אבל אני חושב שעדיין מייקרוסופט לא מציעים עדיין את ה"מולטי לאנגואג' פאק", כלומר ממשק שפות עם כלי הגהה בכל השפות וברגע שזה יצא (השמועות מדברות על מרץ) אני אתקין גם את אופיס. צפו לחוויות התקנה ושימוש.

הלובי החילוני בכנסת - דיווח ראשון

ביוזמתו של חבר הכנסת יוסי ביילין הוקמה בכנסת שדולה של חברי כנסת למען היהדות החילונית, ראו דיווח על כך בהארץ, ובאנ אר ג'י זכיתי להיות מוזמן ולהשתתף בכנס הראשון שהלוואי ויהיה לו המשך. בדברי הפתיחה שלו הציג ביילין את מכתבו של הרב פורוש לחברי הכנסת הקורא להם לא להצטרף לפורום משום שיצירתו "תפלג את עם ישראל". ביילין אמר שזו חותמת הכשרות שלה נזקק הפורום. אבל אולי בגלל המכתב הזה לא הגיעו חברי הכנסת שהתחייבו להיות חלק מהפורום כמו: אופיר פינס מהעבודה, עמירה דותן ומיכאל נודלמן מקדימה, אבו וילן ממרצ, ישראל חסון מישראל ביתנו. מי שכן נכח לפחות בחלק מהפגישה היו שרה מירון שלו ממפלגת הגימלאים, שי חרמש מקדימה ורן כהן ממרצ. בין הנאספים היו נצגי ארגונים מכל הקשת החילונית והארגונים הדתיים הלא אורתודוכסיים כמו הרפורמים והקונסרבטיביים. וגם ארגונים שאינם מזוהים, כמו בית תפילה ישראלי. פרופסור יעקב מלכין פתח את הדיון ודיבר על הצורך בהתארגנות חילונית למען החילוניים, חוצת מפלגות שתדאג לאינטרסים של הציבור החילוני למשל, יישום דו"ח ועדת שנהר בתחום החינוך, השוואת זכויות של הציבורים הדתיים והחילוניים ושל הרבנים מכל התנועות, גיור חילוני, תיקונים תקציביים בהתאם לגודל האוכלוסייה לחינוך הבלתי פורמאלי, ועוד.

ההפתעה הגדולה הייתה שדווקא נציגים חילוניים בולטים, כמו יאיר צבן וישראל סגל דיברו נגד מיסודו של זרם חילוני ונגד גיור חילוני, גם נציגי ארגונים שעיקר פרנסתם מקידום תחום הפלוראליזם ביהדות התנגדו לכינוס חילוני אקסקלוסיבי. דווקא הנציג הרפורמי דיבר בעד מיסודו של זרם חילוני כאות בגרות לציבור החילוני, אבל התנגד להדרה אפשרית של התנועות הדתיות הלא אורתודוקסיות מכנס כזה.

הבסיס להתכנסות כזו לא היה המכנה המשותף של החילוניות, אלא המכנה המשותף של היהדות שהיא חילונית. מבחינה זו, לא הבנתי מה עשו שם נציגי ארגונים שאינם מזהים את עצמם כחילוניים. דבר חמור שהשתמע מדברי חלק מהדוברים הוא שיש ניגוד בין פלוראליזם ליהדות חילונית. כאילו שאם תהיה התכנסות של היהדות החילונית בצורה אקסקלוסיבית הדבר יהיה מנוגד לרוח הפלוראליזם. הדברים נעים בין הבל לרעות רוח. הציבור החילוני הוא הציבור היחיד במדינת ישראל שמבטל את עצמו בפני השאר, אין לו ייצוג, אין מי שידאג לאינטרסים הרוחניים והתרבותיים שלו, ועכשיו בכירי החילוניים בעצמם אומרים לו שיש סכנה בהתאגדותו ובייצוגו כזרם תודעתי, תרבותי וכחלק מוכר ביהדות. כלומר, בשם הפלוראליזם אוסרים על החילוניים להתארגן כזרם, לא שמעתי דבר יותר אבסורדי מזה.

לשם קיומו של פלוראליזם אמיתי, חייב לקום זרם חילוני שנציגיו יוכלו להיות שותפים למאבקים המשותפים למען פלוראליזם ביהדות, לא ייתכן שהנציגים יהיו ממונים מטעם עצמם, הם חייבים להיות חלק מתנועה רחבה בישראל ובעולם, והם צריכים לייצג יהדות חילונית, לא דתית, ולא סמי דתית, לא של קרוב לבבות ולא של צו פיוס. אלו דברים יפים ומכובדים, אבל הם אינם מייצגים דאגה לאינטרסים החילוניים.

אין לי ספק שיש להביא את היהדות החילונית אל תודעת הציבור הרחב, אין אופציה לעשות את זה אלא באמצעות רמה מסוימת של מיסוד, אולי לא להקים תנועה אחת עם מנהיג אחד אלא להקים קואליציה של ארגונים שמסייעת לפריחת האלטרנטיבות החילוניות השונות שקיימות כבר. המיסוד צריך להיות ברמה כזו שלא ינגוד את הרוח של היחיד לקיים את אורחות חייו, אבל, תספק לו אופציות ואלטרנטיבות לאורח חיים כזה.

אם יהיה המשך ללובי אני מבטיח לדווח.

וראו גם דיווח בהארץ ובווינט לאחר כינוס השדולה.

סדר ט"ו בשבט

צילום: דור גרבש

בט"ו בשבט תשס"ז, ערכתי שני סדרים הראשון נערך לחברי המועדון המסחרי והתעשייתי, במלון דייויד אינטרקונטיננטל בתל אביב, במרכז הכנסים. זה היה אירוע ברמה של חמישה כוכבים עם בראנץ' יוקרתי לאנשים שהם מצמרת המסחר והתעשייה בארץ. הארגון הוא בעצם המועדון החברתי של ארגונים כמו התאחדות התעשיינים ואיגוד לשכות המסחר. נכחו בו כ 40 איש שאכלו, הקריאו, שרו בציבור יחד עם הליווי המצוין של יהודה בלכר האקורדיוניסט והזמרת אורית ירון. 

סדר נוסף ערכתי באופן פרטי לקהילה של זוגות שנפגשים מדי פעם ומכירים מכל מיני חוגים, רובם גדלו יחד. לכבוד הסדר ערכה יהודית, בעלת הבית שולחן ארוך ויפייפה לכבודם של 25 המוזמנים. ערכתי הגדה משלי, המבוססת על הנוסחים שקיימים כבר והתפרסמו: נוסח של יואל רפל שהתפרסם מספר פעמים בעיתונות, חברת המתנס"ים, בית דניאל - התנועה ליהדות מתקדמת, התנועה המסורתית, ועוד. אבל הייחוד של הגדת ט"ו בשבט שלי הוא בכך שהיא עוסקת בגילגוליו ההיסטוריים של החג וכל שער שלו מוקדש לתקופה היסטורית אחרת. בין לבין טועמים מפירות הארץ או ממאכלים הקשורים לפירות אלו. בסדר הזה, לא רק שקדים היו, אלא היה מרק שקדים מוקרם, לא רק חיטה, אלא חמין חיטה, לא רק תמרים אלא תמרים ממולאים באגוזים, לא רק תאנים אלא תאנים ממולאות בגבינת עיזים שחוממו בתנור, לא רק זיתים אלא שמן זית עם לחם מרוקאי מעולה. בין טעימה אחת לשנייה, ובין כוס יין אחת לשניה, הקראנו קטעים מההגדה ועסקנו לא רק בהיסטוריה של גילגולי החג פרשנויות השונות לקטעים שהוספו לט"ו בשבט לאורך הדורות אלא גם שרנו משירי ארץ ישראל, בליווי גיטרה של אחד החברים, שיחת רעים התגלגלה לה יחד עם הקינוחים העשירים.

צילום: דור גרבש

התמונות מתוך הסדר של המועדון המסחרי והתעשייתי צולמו על ידי דור גרבש.

נאום ההסמכה שלי בוידאו

נאום ההסמכה שלי לרב חילוני

מכיוון שמעולם לא הייתי אדם דתי, הייתי חייב להגדיר את יהדותי בצורה אחרת מזו המקובלת. המפגש עם מדרשו של ארי אלון על שיר הנדנדה של ביאליק, לפני 20 שנה, גיבש את התפיסה שלי. תמצית המדרש היא ראיית השיר כהעלאת השאלות האסורות ביותר מבחינה הלכתית - "מה למעלה מה למטה, רק אני, אני ואתה". וגם ההבחנה בין יהודי רבני וריבוני - בין מי שמקבל סמכות חיצונית לבין מי שמחפש את מקורות הסמכות שלו ממעמקי נפשו.

לזה נוסף החידוש הגדול שנעשה על ידי חלק מרבותינו היושבים עימנו היום כאן באולם, שאמרו: יהדותנו בתרבותנו. זהותנו נטועה בתרבות היהודית העשירה והעמוקה כוללת בתוכה גם את הדת.

הגיעה זמנה של הרבנות החילונית כמושג. תפקידה של מנהיגות כזו הוא לאפשר לחילוניים לנכס לעצמם מחדש את התרבות היהודית.

חלק מהביקורת החזקה ביותר נשמעת דווקא מחילוניים. המהפכנות ביציקת תוכן חדש לתפקיד הרב מדירה שינה מעיניהם. מה היה קורה אילו היינו שומעים להם לא להשתמש במונחים דתיים? אז ככה: לא היינו מדברים עברית במכולת ובכיתה משום שעברית היא שפת הקודש, בבראשית כתוב: "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים" והפרשנות אומרת: "בלשון הקודש היו מדברים שנברא בו העולם מן ההתחלה". הרמב"ם אומר בפירושו למשנה כי "היחיד ישתדל מאד שלא יתפלל לה' אלא בלשון העברי", והנה באה הציונות, ובא אליעזר בן יהודה, והפכו את השפה בא נברא העולם ושפת התפילה, ללשון תגרנים, ליסטים, פוליטיקאים ובתי בושת. אילו היינו שומעים לאותם חילוניים לא היינו קוראים למדינתנו ישראל, לא היינו קוראים למוסד הפרלמנטארי שלנו כנסת על שם "כנסת ישראל", ולציונות החילונית על שם ציון. ואפילו המושג קבוץ לקוח מהעולם החסידי. השאלה הנשאלת היא למאי נפקא מינה המושג רב? ובכן, אין הבדל. יש לנו הזכות והיכולת לקחת מילים אלו ולעשות בהן כרצוננו, משום שהן שלנו.

יש לנו כבר רבנים, וכעת אנחנו צריכים הלכה חילונית. הלכה מלשון ללכת. גם ללכת עם הזמנים, אבל במיוחד ללכת עם האדם הזקוק להוראת דרך. הרב החילוני אינו פוסק אלא מאפשר. הסמכות האמיתית של הרב החילוני מגיעה, בראש ובראשונה, מהאנשים המעניקים אותה. מעל ל-50 זוגות להם ערכתי טקס נישואין ואלפי זוגות אחרים שנישאו, הסמיכו בעצמם ומטעמם אדם חילוני, עורך טקס כמוני, להשיאם בנוכחות משפחה וחברים מבלי להתנצל בפני אף אחד, בטקס בו אלוהים הוא בתפקיד ניצב או בכלל לא ברשימת המוזמנים.

וכבר אני מרגיש את כובד השעה, ואת כובד האחריות ההיסטורית של התחילית, מטענה של הקידומת, שתי אותיות קטנות שלפעמים נוספת להן ה' הידיעה. לא רק רב, אלא הרב היהודי-החילוני-ההומניסטי.

אני בטוח שהורי שכבר אינם בחיים היו גאים בי מאד ליבי נחמץ שאינם עימי כאן היום. אבל אם יש מי ששווה לעשות את המאמץ עבורו זה עבור בני היקר והאהוב נדב, ועבור זוגתי שתחיה ענבל שנשאה אותי על כתפיה בסבלנות, בתמיכה ובאהבה אל ההסמכה היום. ולהם אני מקדיש את הדברים האלה. תודה למשפחה וחברים שבאו לכאן היום.

אני רוצה להודות גם לפרופסור יעקב מלכין ולרב סיון מס שהובילו את ספינת תמורה, בעוז ובבטחה במשך שלוש השנים האחרונות למרות הים הסוער והסכנות שנתרגשו עלינו. תודה מקרב לב גם לעמיתינו מארה"ב. בראשם לרב שרווין ווין שייסד את הזרם החילוני ביהדות ובלעדיו ספק אם היינו פה. תודה לכולם.

הסמכה לרב חילוני - הזמנה לטקס

כולם מוזמנים לכנס ההסמכה הראשון של רבנות חילונית בישראל בו אוסמך כרב. על מנת להירשם ולקבל הזמנה יש להכנס לאתר תמורה, למלא את טופס ההרשמה. מי שמציין שהגיע דרכי מקבל 50 אחוז הנחה במחיר כרטיס שיאפשר לו כניסה חינם במשך שני ימי הכנס למוזיאון ישראל וכניסה לכנס ההסמכה. בנוסף ילדים ונוער מתחת לגיל 18 מקבלים הזמנה חינם. להורדת תכנית הכנס בפורמאט אקרובט ליחצו כאן.

לקראת ההסמכה לרבנות חילונית

שני פרסומים בעיתונות המקוונת. הראשון: ראיון של רעות המר ושלי לערוץ יהדות באתר האינטרנט של מעריב מאת אלדד וייל, והשני מאמר שלי: "רב חילוני", במגזין המקוון "על צד שמאל".

החתונה של דניאלה וג'ונתן, Oi-Va-Voi

תמונה באדיבות דניאלה וג'ונתן

שני אזרחים בריטים, הוא יהודי אנגלי מלונדון, היא ממשפחה נוצרית ממוצא בוסני קרואטי. חברים הפגישו בינהם כשעשו תואר שני באותה אוניברסיטה בלונדון. כרגע הם חיים בארץ לתקופת מה ונוסעים וחוזרים לאירופה מדי פעם. כאשר נפגשתי איתם בפעם הראשונה הם סיפרו לי על עיסוקיהם: עיתונאות, מחקר אקדמי בנושאי צנזורה במוסיקה, קולנוע דוקומנטארי, וג'ונתן גם סיפר שהוא מוסיקאי שמנגן בלהקה אנגלית שנקראת "אוי-ואבוי", אולי שמעתי עליהם... באותו רגע נשמטה ליסתי משום שיש לי את הדיסק הראשון שלהם (השני בדרך), ואני אוהב אותם מאד. משם והלאה בנינו יחד את הטקס. שניהם לא אנשים דתיים ומשום כך הם 

תמונה באדיבות דניאלה וג'ונתן

לא רצו טקס דתי. אלא טקס עם מאפיינים תרבותיים ובמיוחד כהגדרתם: "הרב צריך לפתוח את הטקס למשפחת הכלה שאינה יהודית", כלומר, ייתן הסברים ויאפשר להם להיות חלק מהטקס. בנוסף היתה חשובה להם מאד המנגינה של הטקס והכוריאוגרפיה שלו. אני הצעתי, והם קיבלו שהלהקה תנגן בטקס, ואכן, שניים מחברי הלהקה ניק (גיטרה) וסטיב (קלרינט), צרפו חבר טוב - דייויד (ויולה, לא חבר בלהקה), ושימשו מעין כלייזמרים של החתונה. הם פתחו בעיבוד ל"טווס הזהב" של חווה אלברשטין (שיר באידיש), במהלך החופה הם ניגנו את הגרסא של "אוי-ואבוי" ל"עוד ישמע", הברכה השביעית בברכות החתונה, וסיימו ב"סימן טוב ומזל טוב", בלחן העממי.

תמונה באדיבות דניאלה וג'ונתן

החתונה עצמה הייתה בגן אירועים לחוף ים המלח, כך שהאווירה הייתה מושלמת. לאחר הטקס הם עברו למסעדה שם ערכו סעודה בסגנון מרוקאי. זו הייתה מסיבת חתונה רב לאומית, משפחתה של הכלה הגיעה מזאגרב, קרואטיה, משפחתו של החתן מלונדון, וחברים שלהם הגיעו לא רק מישראל, אלא גם מצ'כיה, הולנד, אוסטריה, רוסיה, ואפילו חברה אנגליה אחת שעובדת באו"ם בלבנון, עברה את הגבול בראש הנקרה באמצעות דרכון דיפלומטי על מנת להיות בחתונה. הטקס נערך באנגלית, עברית וקרואטית. במהלכו הזמנתי את כל האורחים לחתום על הכתובה שהיא ההתחייבות ההדדית של הזוג לחיים משותפים והערכים עליהם ישתיתו את המשפחה החדשה. בסיום הטקס חתןכלה שברו כוסות והתנשקו.

ג'ונתן הבטיח לשמור איתי על קשר, הוא רוצה לראיין אותי בנוגע לחתונות חילוניות לכתבה שהוא עושה. מקווה להיות בהופעה הבאה של הלהקה בארץ ב"מעבדה" בירושלים שתהיה כנראה בפברואר.

התפרסם במכתבים למערכת בהארץ

הפוסט הקודם התפרסם בצורה חלקית במכתבים למערכת ב"הארץ", ביום שישי, 8.9. תודה לאיתי ששם לב.

החילוניים כזרם ביהדות מכה שנית

כפי שהבטחתי בפוסט קודם, יאיר שלג כתב מאמר נוסף ב"הארץ", בסדרה והפעם בנושא רבנות חילונית. (לשרותכם לינק לריכוז הכתבות). לכבוד הכתבה השמינית, הגיע הזמן לעשות סיכום ביניים קצר.

יאיר שלג, מצביע על תופעה חדשה של תחילת התגבשות המודעות של החילוניות כזרם. אין ספק שפרסום סדרת הכתבות מספקת גושפנקא מכובדת לקיומו כזרם. כעיתונאי דתי וכאדם משכיל עם ראייה נרחבת ותפיסה פתוחה, הוא אינו מפחד להסתכל על המציאות ולקרוא לילד בשמו: לחילוניים, כביכול, יש קיום עצמאי כזרם ביהדות.

יחד עם זאת, לאחר עיון מעמיק בסדרת הכתבות, אין ספק שיאיר שלג אינו יכול להשתחרר מהרקע הדתי שלו, ולכן יהדות חילונית בעיניו היא סדרה של מחוות דתיות עם גוון אקזוטי. כלומר, חילוניות שחזרה בתשובה חלקית. אנשים שהחליפו את העולם הדתי האורתודוכסי בעולם דתי מסוג אחר, מתקדם יותר. רפורמים, קונסרבטיביים או דתיים בלי כיפה ובלי השתייכות לאף זרם אחר.

כך למשל, כתבה אחת עוסקת בקהילות תפילה וקבלות שבת כתופעה חילונית מובהקת, ובכתבה דומה עוסקים בחילוניים שהולכים לתנועות דתיות לא אורתודוקסיות. אחד ממייסדי בתי התפילה האלה מצוטט באומרו: "... מישהו אמר לי: 'בעצם, אתם רפורמים'. אז נכון שבאופן מעשי יש המון דמיון, אבל חשוב לנו שלא להיות מחויבים לשום תנועה או ממסד שיכתיבו איזשהו קו אידיאולוגי או נוסח תפילה". כתבה אחרת עוסקת בחינוך יהודי בבתי ספר ממלכתיים כחינוך למצוות לייט, בדמות תכנית תל"י (תגבור לימודי יהדות – שמקורה קונסרבטיבי). המאפיין החילוני המובהק של תכנית זו הוא קהל היעד שלה – אוכלוסיית התלמידים החילונית. בכתבה על בתי מדרש חילוניים, כל הדוגמאות, מלבד אחת, מדברות על בתי מדרש משותפים לדתיים וחילוניים, ולא חילוניים במובהק. בכתבה אחרת מדווח על חילוניים שמוצאים עוגן בהלכה (?!) ויש שם ראיון ארוך עם אחד מה"חילוניים" המובהקים, הרב יובל שרלו, שהמאפיין החילוני היחידי של ההלכה שלו הוא שחילוניים פונים אליו. עיקרה של הכתבה על רבנות חילונית מדבר על "תהודה" - גוף שאינו מסמיך לרבנות חילונית וודאי שאינו חילוני מובהק, אלא גוף שמגדיר את עצמו דתי-חילוני, ובראשו עומדים גם אנשים דתיים ושומרי מצוות (רק שהחלק הזה לא הובלט משום מה). בכתבה על טקסי חיים חילוניים, כמובן אי אפשר היה בלי להתייחס בסופה לעמותה אורתודוכסית שמעודדת חילוניים לטקסי חיים דתיים. בכתבה העוסקת במדרשה באורנים ובנסיון לייסד הלכה חדשה, חסרה בה רק שאלת יסוד אחת: מהו סולם ערכים המוביל ולפי מה מייסדים הלכה חדשה זו? על כך היה ניתן ללמוד אולי ממה שנאמר בסוף על ידי אחד המרואיינים: "אני רוצה 'כור היתוך' חדש, שבו הדתיים והחילונים יחד יוצרים הלכה חדשה".

באופן כללי ניתן לאמר שלמרות היומרה בכותרת, לחילוניות אצל יאיר שלג אין קיום עצמאי משלה במסגרת היהדות. למעשה, כפי שמצטייר מהכתבות, החילוניות היהודית חייבת את העולם הדתי על מנת להישען עליו. בסופו של דבר, עבור שלג, יהדות היא מצוות, תפילות לאלוהים, הלכה דתית, רבנים, סמכות, ממסד. יש התעלמות כמעט מוחלטת מהחילוניים שעבורם ההלכה היא מקור השראה ולא מקור סמכות. אלו שעבורם האימרה "עשה לך רב" אין משמעותה ללכת לרב אורתודוכסי, או לשלוח את הילדים ללמוד מצוות, ואפילו לא להיות כמו הרפורמים רק בלי השתייכות תנועתית. אלו שעבורם היהדות היא תרבותם ולא סט של מצוות מעשיות. אלו שמגדירים עצמם כיהודים חילוניים הומניסטיים. אלו שעבורם האמונה העיקרית היא באדם ובערכים הומניסטיים.

יאיר שלג בחר והבליט את אותם האנשים והגופים שמתאימים לתפיסת העולם שלו ולהשקפתו, אבל חשוב להביו שהחילוניות כזרם אינה תופעה חדשה, אלא תופעה מתחדשת. הראשונים לייסד קהילות יהודיות חילוניות בישראל היו הקיבוצים והמושבים. הניסיון הזה לא עלה כמצופה, אבל הוא הניח את התשתית עליה ממנה יכולה המהפכה התרבותית של הזרם החילוני לשאוב את השראתה ולכן חסרה כתבה חשובה בסדרה – על התנועה ההתיישבותית ועל האבות המייסדים, על הניסיונות המרתקים שלהם ביצירת תרבות יהודית חילונית חדשה בישראל.

מהם נישואין בין תרבותיים

אלו נישואין בין אנשים מתרבויות שונות. אדם הרואה עצמו כבן התרבות היהודית מחליט לקשור את גורלו ולחיות את חייו עם אדם שאינו בן התרבות היהודית. מאחר והעקרון החשוב ביותר שלנו הוא האמונה כי האדם במרכז, לא ניתן לפסול את האפשרות של אדם לבחור בחירה חופשית את בן זוגו גם אם אין זהותו יהודית. נישואין בין תרבותיים אינם נישואין בין דתיים משום שאינם מצויים במסגרת דתית. אינני מכנה אותם נישואי תערובת משום שהמונח הוא שלילי ורומז על המונח ההלכתי החמור "ערב רב".

מהו ערב רב? בספר שמות כתוב שכשבני ישראל יצאו ממצרים: "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד" (שמות פרק יב, ל"ח) רש"י מפרש ערב רב כתערובות אומות של גרים. ואבן עזרא מפרש שאלו מצרים שנוספו לבני ישראל, והם בעצם "האספסוף שנאספו עליהם". וזאת בהתבסס על הפסוק: "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר" (במדבר י"א, ד'). על פי חז"ל ערב רב הם שגרמו לחטא העגל וחטאים אחרים: "הם עשו את העגל, והיו מונין להן ואומרין להן אלה אלהיך ישראל" (ויקרא רבה פרשה כ"ז). בספר הזוהר יש 100 איזכורים ישירים למונח ערב רב ועיקרם הוא שנשמות ערב רב מעורבות בתוך בני ישראל עד היום וגורמות לחטאים. כחלק מתהליך הגאולה יש להפריד את בעלי נשמות אלו מבני ישראל. המושג "חשש תערובת" אצל ספק יהודים הוא חמור מאד ורק גיור כהלכה יכול להכשירם. המונח ערב רב אינו יכול להיות רלוונטי יותר ליהודי חילוני, וחייבים להיות מודעים לאפשרות שבן או בת ישראל כשרים פוגשים בן זוג ממחוזות אחרים, מרגע שמכירים באפשרות הזו, הרי שיש להתמודד עימה.

המשמעות של נישואין בין תרבותיים היא שאין זהותו של בן זוג אחד שוללת את זהות בן הזוג השני. גם בנישואין במסגרת אותה תרבות, לא מומלץ כחלק מהיחסים הזוגיים, לכפות את אמונותיך על בן הזוג ודאי שלא מומלץ לעשות כן בסיטואציה בין-תרבותית. יתירה מכך, אין היום אפשרות לעקור זהויות ולהמירן באחרות באופן מוחלט משום שהזהות אינה דבר קשיח אלא דינמי, נזיל וחמקמק. גם אם אחד מבני הזוג יסכים לכאורה לוותר על זהותו, אין הדבר אומר שהיא נמחקה לחלוטין וודאי ששלילת הזהות אינה מתכון וערובה לאושר אישי וזוגי.

יש שיכנו את הנישואין הבין תרבותיים - התבוללות. המושג התבוללות הוא מושג שלילי בשימושו היומיומי, ואולם אני מתייחס אליו במשמעו החיובי, כפי שכתב יהושע סובול: "בלי הטמעה ובלי התבוללות במובן האירוטי החיובי של המילים הללו, אין חיים של ממש לא לתרבות ולא ליצירה. רק מי שאיננו בטוח בזהותו ובעוצמתו של תרבותו פוחד מפני הטמעה והתבוללות, ומפתח עמדה תבוסתנית של בדלנות". (בתוך "ארץ אחרת – על ישראליות ויהדות", גיליון 14, ינואר-פברואר 2003, ע' 64).

הגם שהתבוללות והטמעה של תרבויות שונות בתוך התרבות היהודית היא חלק חשוב בתפיסה של היהדות כתרבות, יש להתייחס גם אל החיבור ברמת המיקרו, בין שני אנשים. נישואין מעין אלו הם יצירה תרבותית של משפחה חדשה שמטמיעה שתי תרבויות במינונים כאלה ואחרים בחיים המשותפים. אין ספק שזוגיות כזו עלולה להיות רצופה במשברים ואולם ברגע שמודעים לאפשרויות ההטמעה ההדדית של התרבויות, כמו גם למגבלות, ובמידה ויש רצון טוב ונכונות לויתורים ופשרות משני הצדדים יכולה זוגיות כזו להצליח. טקס הנישואין הבין תרבותי מאפשר להביא אל הטקס היהודי החילוני את קולותיהם של שני בני הזוג, את התרבויות המשתתפות. לעיתים יבקשו בני הזוג להוסיף עורך טקס מתרבות אחרת ולערוך טקס משותף.

מלחמת החופש הגדול

האשליה שנוכל להביס את חיזבאללה באמצעות כמה התקפות אוויריות, נגוזה. האשליה שנוכל לאלץ את לבנון לטפל בארגון טרור הפועל משטחה, נגוזה גם כן. כעת, התקווה היחידה שנותרה היא הקהילה הבינלאומית שאמורה לסייע בהשתלטות על הדרום ולשקם את לבנון. והנה התבשרנו כי הערב מתכנסת מועצת הבטחון של האו"ם ויש הסכמה על נוסח בין צרפת לארה"ב. יש בזה יסוד של תקווה להתחלת הסיום של המלחמה. הדדליין של המלחמה תלוי בעיקר ביכולת של העורף לספוג אבידות והפסדים כלכליים. כרגע החברה הישראלית ברובה מאוחדת סביב המלחמה ומוכנה לספוג את האבידות, אבל אסור לשכוח שזו "מלחמת החופש הגדול". באחד בספטמבר אמורים לחזור ללימודים כל ילדי ישראל, זה אחד הגורמים החשובים ביותר בקרוב קיצה של המלחמה. ולא לשכוח שצריך שבועיים קודם לקנות קלמרים, יומנים ועטיפות למחברות, הקניות האלה הן אייטם חשוב בחדשות. לכן הצלצול להפסקה, עד המערכה הבאה, הוא החמישה עשר באוגוסט, לכל היותר עשרים באוגוסט ונקווה שקודם.

אני עדיין חושב שהמלחמה הייתה חשובה, הכרחית ונחוצה. אבל אסור לשכוח שאחד הדברים החשובים ביותר שאנחנו מאבדים במלחמה הזו זה את הצלם. לא רק ערך חיי אדם הפך למרמס, אלא גם האמונה כי האדם במרכז, כלומר, ההומניזם, סופג מכה קשה. מי ששילם את עיקר המחיר במלחמה הזו הם אזרחים תמימים משני הצדדים. אנחנו מצידנו "התמזגנו במרחב", והתנהגנו כמוהם. הריסון שהפגנו גרם למות מאות אזרחים בלבד, במקום עשרות אלפים. לא משנה כמה שנספר לעצמנו כמה צודקים היינו, משהו בנו, בזהות העצמית שלנו הולך ומשתנה, הישראליות הולכת ומקבלת פנים נוספות, או אולי בעצם מבליטה פן שכבר היה קיים בה מזמן.

הייתי חבר של סמיר ג'עג'ע

צילום: נרדי גרין

כך אמר לי באוקטובר 2005, חנא איברהים, נהג מונית שהסיענו לנמל התעופה של דטרויט בסיומו של ביקור הקהילה היהודית-ההומניסטית בפרברי דטרויט. לאחר שאמרנו לו שאנחנו מישראל סיפר לנו חנא את קורותיו בארה"ב. נוצרי מרוני ממוצא לבנוני, חי באמריקה כ 17 שנה, במקור הוא מכפר ליד ג'וניה. הוא עבד בעבודות מעבודות שונות בכל מיני מקומות בעולם, אפילו בערב הסעודית. היום הוא נוהג בלינקולן טאון-קאר בעבור שרות המוניות של נמל התעופה הבינלאומי של דטרויט והוא מבסוט. הוא מאד אוהב את לבנון ואת כפרו הוא מבקר מדי פעם, אבל לא יחזור לשם. אבל הוא מקווה, ואפילו יודע שבקרוב החיזבאללה יובס והלבנונים יחזירו לעצמם את השלטון, החיזבאללה חלש ונסראללה סתם אפס. שני פושעים יש במזרח התיכון, אמר חנא, האחד זה אסד והשני אהוד ברק. הנסיגה מלבנון הייתה טראומה גדולה גם עבורו והוא לא יכול לסלוח לישראל על שזרקה את חבריו בדרום לכלבים. הוא עצמו היה חבר של סמיר ג'עג'ע (בקטע הזה

צילום: נרדי גרין

נעתי באי נוחות על המושב שליד הנהג...) הוא היה בכוחות הלבנוניים והתאמן תקופה אפילו בישראל בשנות השמונים. שאלתי אותו, לאור העבודות השונות שעשה מה המקצוע שלו, הוא ענה ללא היסוס: חייל.

נזכרתי בסיפור בגלל מאורעות הימים האחרונים. למרות הכל, אמרתי מהיום הראשון שבו נחטפו החיילים שפעולת צה"ל, ברוטאלית ככל שתהיה, היא מוצדקת.י

מצאתי את עצמי במצב מוזר, ב 82' התנגדתי בכל מאודי, מהרגע הראשון, למלחמה בלבנון. הפגנתי נגד בכל הזדמנות שיכולתי, וספגתי קללות ויריקות. והיום, יש שר בטחון משלום עכשיו, שמאפשר הפצצה של אזרחים ותשתיות אזרחיות בלי הנד שפם, ואני מסכים איתו. אין יותר אפשרות לקבל את הסיטואציה שבה יושב ארגון שמטרתו השמדת ישראל על גדר הגבול, יורה, הורג וחוטף ואנחנו מקבלים זאת כמובן מאליו. לעת הזו יש קונצנזוס רחב בישראל. החברה מוכנה לספוג אבידות. נשלם בחיי חיילים, אזרחים והרס תשתיות, בשיתוק של המדינה לתקופת מה, כי על הראש של נסראללה יש תגית מחיר גבוהה מאד. עלינו לעשות זאת במהירות האפשרית כל עוד התנאים הבינלאומיים מאפשרים לנו. המחיר עולה ככל שעובר הזמן.

המחיר יכול להיות גם אישי, לכולם יש חברים שגרים בצפון. בקרוב אצטרך להגיע בעצמי לצפון לערוך חתונות. וגם לי יש חרדות. אני מנסה לשכנע את חברי בחיפה לרדת דרומה ולא להישאר בטווח הטילים, בינתיים ללא הצלחה. זה הזמן להושיט יד. תתקשרו לחברים תארחו אותם, זה לא ייגמר מחר.

שו"ת - האם מותר לאשה לקדש גבר תחת החופה

אחת השאלות שנשאלתי על ידי כלה לפני חופתה היא מדוע לאישה אסור לקדש את הגבר בטקס הנישואין?

התשובה הדתית הלכתית מתמצית ב"ככה". ככה נהוג ואין לשנות. אני מסתמך, כדוגמא, על דבריו של הרב שלמה לוי בתשובה לשאלה אחרת. והוא אומר שם: "גם החושב שעל פי דין יש מקום להתיר (אמירת שבע ברכות על ידי אישה), יש לאסור זאת מצד המנהג... על פי התורה וההלכה, האיש מקדש והאשה נקנית. הקידושין והנישואין נעשים על ידי האיש הלוקח את האשה, ולפחות לגבי אופן הקניין, ההבדל בין תפקיד האיש לתפקיד האשה הוא ברור ביותר. כידוע ענין זה הוא אחד הסממנים המובהקים של הרפורמים הכופרים בתורה, ובשם השוויוניות מקיימים טקסים בהם האשה גם כן מקדשת את האיש. לאחרונה, גם אנשים שומרי מצוות מחפשים דרכים שונות על מנת שגם הכלה תוכל לבטא עצמה תחת החופה, ולטעמם, התפקיד הפאסיבי שנועד לה אינו מספיק... נראה לי שכל שינוי בענין זה עלול להביא לבלבול ולטעות בהבנת טיב קידושין ונישואין. לעניות דעתי, נתקשה מאד להסביר לאדם הממוצע, מדוע אשה יכולה לערוך חופה וקידושין (לגבי זה אין בעיה של ברכות), אולם אינה יכולה לקדש את בעלה, ולכן חשוב מאד להבהיר שאין להכניס שום שינויים מתחת לחופה, וכל המשנה ידו על התחתונה. דברים אלו אמורים גם לגבי קריאת הכתובה שאין בה ברכה, ולגבי אמירת ברכה, כאמור לעיל, יש סיבות הלכתיות למנוע זאת".

התשובה הדתית היא אם כן שיש להותיר את האשה פאסיבית תחת החופה על מנת לא לגרום לבלבול בתפקידים הפטריארכליים המסורתים - שכל אחד ידע את מקומו הראוי. גם רבנים מתקדמים של צוהר מוכנים בתנאים מסוימים לאפשר לאישה להגיד ולתת משהו לבן זוגה תחת החופה, ואולם, לא במסגרת של טקס הקידושין. קידושין הדדיים יהיו פסולים. וכך נכתב בחוברת חדשה שהוציא מכון "עיתים": "מתן טבעת במתנה מהכלה לחתן בצירוף פסוק מהמקורות - צעד זה אינו יכול להתרחש בשעת קידושי הכלה על ידי החתן, אולם ניתן למקמו לאחר מסירת הכתובה או רגע לפני תום החופה".

השיוויון בין הגבר לאישה אינו יכול להיות תלוי ברצונו הטוב של רב כזה או אחר, קולה של האישה אינו יכול להיות מושתק ביום כלולותיה. אי אפשר להגיד לה: בגלל שהיום נשים רוצות לדבר ניתן להן איזשהו מקום שולי בתוך הטקס.

ולכן, בקידושין יהודיים חילוניים יש שיוויון והדדיות בין הגבר לאישה. חשוב שפעולת הקידושין תהיה הדדית ושיוויונית. אחד הערכים החשובים ביותר בהלכה החילונית הוא השיוויון והוא צריך לבוא לידי ביטוי תחת החופה באקט הקידושין.

האשה תאמר בקידושין, למשל: הרי אתה מקודש לי בטבעת זו להיות לי לאיש ולרע לחיות חיי שיתוף ואהבה. ותענוד טבעת לבן זוגה שישיב לה במשפט דומה ויענוד לה גם טבעת.

x

החילוניים כזרם ביהדות

סדרת כתבות חדשה שהתפרסמה ב"הארץ" על ידי יאיר שלג, מציגה את היהדות החילונית כזרם הרביעי ביהדות. אני מניח שהוא מתכוון לכך ששלוש הזרמים האחרים הם האורתודוכסי, הרפורמי והקונסרבטיבי. בחו"ל אגב, יש זרמים יהודיים נוספים.

הכתבה האחרונה שהתפרסמה אתמול עסקה בנושא של טקסי חיים ולכבודה התראיינתי גם אני. (לקריאת הכתבה ליחצו כאן).

סדרת הכתבות שמתפרסמת בעיתון גדול בישראל, על ידי עיתונאי שאינו חילוני, וניתן להגדירו כמסתכל מהצד, מציבה בפעם הראשונה, את הקביעה שהחילוניים הם זרם בפני עצמו ולא תשליל של הדתיות. בכך מסייעת סדרת הכתבות להכניס לתודעה את התפיסה של "יהדות כתרבות" ולשרש את התפיסה העממית כי יהדות היא רק דת. התפיסה הזו אומרת כי הדת היא חלק, אבל רק חלק מתוך התרבות היהודית. תפיסת היהדות כתרבות מציבה אתגר חדש בפני היהודים החילוניים בישראל ובעולם.

האתגר נוגע בדילמה כיצד לעצב את היומיום שלהם לאור התפיסה המתחדשת של היהדות כתרבותם, ללא מה שהיו רגילים לתפוס כסמכות בענייני יהדות -הרבנים האורתודוכסיים. היום יש רבנים חדשים - רבנים חילוניים, ועל כך תהיה כתבה נוספת בסדרה בקרוב.

על הפרידה

אנחנו חיים פרידות כל הזמן.

פרידה היא הפרת איזון בסיסי במרחב האנושי, הפנימי והחיצוני.

בכל פרידה גם הטריוויאלית ביותר יש קורטוב חידלון ומעט מהמוות.

פרידות יכולות להיות צפויות ובלתי צפויות, קלות וקשות יותר. אנחנו נפרדים לא רק מאנשים, אלא מכל דבר ששייך לסביבתנו ואולי קרוב לליבנו. מאנשים, מחפצים, מעונות השנה, ממקומות, מנופים, מארצות, מתרבויות וכדומה.

פרידות צפויות יכולות להיות סיום של שהות לאחר תקופת מה ביחד, כמו למשל, פרידה בסיום תקופת לימודים, סיום עבודה על פרוייקט, סיום שרות צבאי, מעברים בחיים כמו נישואין, מעבר לארץ אחרת. ואפילו דברים שנראים פשוטים כמו פרידה בסיום ערב משותף, או מעבר לחדר אחר. פרידות כאלה ניתנות לתכנון.

מצבי פרידה קשים מובילים לתגובות קשות כמו שמתואר בשירו של נתן זך "נגד פרידה":

החיט שלי הוא נגד פרידה.

לכן, כך אמר, לא יסע עוד,

אינו רוצה

להפרד מביתו היחידה. הוא בהחלט נגד

פרידה.

פעם נפרד מאשתו ואותה

שוב לא ראה (אשוויץ). נפרד

משלש אחיותיו ואף אותן

לא ראה (בוכנואלד) פעם

נפרד מאמו (אביו מת בשיבה

טובה) עכשיו הוא

נגד פרידה.

בברלין הוא היה

מודעו וידידו של אבי. הם בילו בנעימים

בברלין ההיא. אותה תקופה

חלפה, ארורה. מעתה

לעולם לא יסע. הוא

בהחלט

(אבי מת בינתיים)

נגד פרידה.

פרידות שאינן צפויות הינן הקשות ביותר, הן אינן ניתנות לתכנון והכל נעשה בדיעבד. דוגמא לפרידות כאלה הינן: גירושין, פיטורין, עזיבה, נטישה, בריחה, פליטות, וכדומה. אולי הפרידה הקשה מכולן היא מוות בלתי צפוי של אדם אהוב.

אחת הדרכים להתמודד עם מצבי שינוי כאלה בחיים היא לקרוא להם בשמם – פרידה.

להכין את התודעה להיעדר הנוכחות הפיזית של מושא הפרידה, והפיכתו לזכרון.

מוּכָן לִפְרֵידָה - הלוויה של שקד וינר ז"ל

צילום: נרדי גרין

בצהרי שבועות תשס"ו, עלה שקד, בן ה 19, על רכב של הקבוץ על מנת להביא דברים לתצוגת הרפת בחגיגת שבועות שהייתה אמורה להיערך באותו היום. הוא הספיק לנסוע נסיעה קצרה עד שהרכב נעצר בעמוד חשמל. אף אחד לא יודע מה היתה הסיבה לתאונה שקיפחה את חייו ההשערות הן שז הייתה בעיה רפואית שגרמה לו לאיבוד שליטה על הרכב.

צילום: נרדי גרין

ביום ראשון, שלאחר מכן נערכה ההלוויה .מאות אנשים הגיעו ללוות את שקד בדרכו האחרונה. הארון הוצב במועדון לחבר, מתחת לדגל הלאום ודגל הקבוץ, המנחמים עברו בשורה ארוכה ואיטית על פני בני המשפחה. המועדון היה מלא עד אפס מקום באנשים ובדממה. טקס האשכבה היה קצר. בפתיחתו נאמר: "היום נגדע עץ שקד מלבלב מאדמת ליבנו בעמק יזרעאל, שקד אהוב ליבנו! ואנו פצועים בנפשנו ובגופנו מלוים אותך שקוד בדרך אחרונה, שבאה בכלל בכלל לא בזמן!" לאחר מכן הוקרא שיר שנכתב על ידי שקד בהיותו בן 10, והושמע שירו של נתן זך "כי האדם עץ השדה".

צילום: נרדי גרין

מסע הלוויה החל כשנושאי הארון הובילו את ארונו של שקד לרכב שהמתין בחוץ. מאות האנשים עלו על אוטובוסים ונסעו אל חלקת הקבר בבית הקברות של מזרע. שם בחום הלוהט של העמק, נערך טקס יפה וקצר, נאמרו מילים, הוקראו שירים ואת ההספד העיקרי וקורע הלב נישא בידי האח הגדול אמיר. השקט הופר רק בהתייפחויות וזעקות הנוכחים. החברים הערימו את העפר על הקבר הטרי והניחו זרי פרחים שכיסו אותו. היו שם חבריו מהמוסד החינוכי וחבריו לעבודה, חברי מזרע והחברים של אחיו והוריו.

לא הכרתי את שקד, פגשתי בו רק פעם אחת, מרחוק, בשבועות לפני שנתיים כאשר ביקרתי במזרע, הוא היה לחוץ, כי באותו יום הוא ניגש לבחינת בגרות של חמש יחידות בפיסיקה. שקד היה אדם מיוחד מאד, כך התרשמתי מהביקור הקצר בשבעה. נפש של אמן, צייר בחסד והוגה בפוטנציה. עבודת הגמר שלו באמנות שהוצגה על הקיר, בשבעה, יחד עם ההסבר המלווה הייתה מפתיעה ברמת הבשלות שלה והיכולת הטכנית הגבוהה.

צילום: נרדי גרין

אביו של שקד, קובי, הוא הרב החילוני של מזרע, הוא עוסק לפרנסתו בעריכת טקסי חיים בינהם טקסי אבלות וקבורה. קשה

לדמיין איך מישהו שערך לוויות רבות במזרע מרגיש כאשר הוא צריך לקבור את בנו בטרם עת. אורית וקובי הוריו של שקד, ואחיו הבכור של שקד, אמיר, נתנו בכאבם ביטוי זועק ואמיתי לאבדנם בלוויה שהייתה טקס נטול אל ומלא באדם. טקס נטול התלהמות ומלא משמעות, כזה שמעלה על נס את דמותו של שקד ומכין את הקרקע לעילוי זכרו ולהמשך החיים כפי ששקד עצמו היה רוצה. ההלוויה עזרה להיות, כמו שדן פגיס אומר - מוּכָן לִפְרֵידָה. את הטקס הנחה דורון קינר בצורה מכובדת ויפה.

באדיבות המשפחה, אני מביא כאן את דברי ההספד שהוקראו ע"י אמיר, אחיו של שקד בלוויה של שקודי שנגדע בטרם עת , בצהרי ה-2.06.06 ליד חורשת הכלניות של בלפוריה בעמק-יזרעאל.

צילום: נרדי גרין

"שקוד ! ככה קראתי לך, וככה אמשיך לקרוא לך. מה שאומר כאן מעל הקבר שלך הוא כאין וכאפס לעומת כל מה שאני רוצה להגיד . אבל זה חייב להיות קצר כי אני לא יכול לעמוד כאן הרבה זמן, וככה גם אתה היית רוצה – קצר ולעניין. רב המילים נכתבו ע"י חברי להקת פינק פלויד ותורגמו ממש אתמול ע"י חברי. להופעה שתהיה בארץ אתה כבר לא תגיע , אתה תראה אותה מיציע ה "הכי מכובדים" שם למעלה, אנחנו נהיה שם ונחשוב עליך כל רגע ... (הקראת תרגום השיר: "זרח יהלום מטורף" של פינק פלויד). לאחר המילים האלו, הקשות, שאומרות הכל בעצם, רצוני האחרון הוא לחלוק לך כבוד אמיתי לפני שהמוסיקה תתנגן.

שקדי, שקוד, אח שלי , אני הייתי נוכח בערב הוליווד פורים 2005. והשכבה שלך, שעומדת כאן המומה! גם הם היו נוכחים. ובסוף אותו ערב , כולם נעמדו על הרגליים, מחאו כפיים וצעקו את שמך! וזה מה שאני רוצה לעשות ביחד עם כולכם כאן. אני רוצה לשאת את שמך בגאון כי אתה ראוי לגאווה שכזו ! על כל מה שהספקת לעשות בחייך הקצרים.

שקד !!! שקד !!! שקד !!! שקד !!! שקד!!! שקד!!!

אני מבטיח לבוא לבקר כמה שיותר!, אני אספר לך הכל!"

החתונה של עמית ואילן

בשבת, 27.5, נערכה החתונה של ידידי משכבר הימים עמית עם בן זוגו אילן. הם ביקשו ממני לייעץ להם לגבי אופן עריכת הטקס. ובחרו באמיר אוריין כעורך הטקס. לאות תודה הם החליטו להודות לי מעל הבמה, בפני האורחים. בקהל נכחו המשפחות התומכות, ידידים וחברים, אישי ציבור ופוליטקאים בינהם יוסי ביילין, זהבה גלאון, עוזי אבן, אילן גילאון, סער נתנאל, איתי פנקס ומיכל עדן. על המוסיקה הייתה מופקדת סי היימן. הטקס עצמו היה מרשים, ואפילו שלא נכחתי בו קיבלתי טלפונים שהודו לי על הסיוע שהגשתי. אני רוצה להביא בפניכם את מה שהיה לדעתי שיא הטקס ועיקרו, המילים האישיות שאמרו החתן והחתן האחד לרעהו. הטקסט והתמונות באדיבותם של עמית ואילן.

תמונה באדיבות עמית ואילן

עמית: היום אנחנו עושים עוד צעד משמעותי קדימה, צעד של מחויבות, בדרך בה אנו הולכים יחדיו זה מכבר. היום אנו מגשימים את משאלת ליבנו ונישאים זה לזה. ביום הזה, בתל אביב עיר החופש, בתחילת חודש הגאווה בישראל ובעולם, אנחנו אומרים לעצמנו ולכם: אנחנו שונים, אבל אנחנו שווים. אילן אהובי, אתה ואני מאמינים כי טובים השניים מן האחד. שנינו בני מזל אריה, אפילו נולדנו בהפרש של יום. לכאורה דומים, אך למעשה מאד שונים, למרות שאנחנו לא מנוגה וממאדים. אתה מדבר מהלב ואני מדבר מהראש, אתה מטפל באנשים ואני מהנדס יישומים. אתה עבורי מקור של בטחון ויציבות, מקור בלתי נדלה של רגישות, תבונה, תובנה ומודעות. היום אתה לי לאיש, לבעל בעל לב. אני רוצה להודות למשפחות שלנו ולהורים האמיצים שלנו. מהמקום המחבק, המשתף והטוב בו אנו נמצאים היום, חשוב להביט גם 10 שנים לאחור, וגם לצדדים, למשפחות אחרות, ולומר – עברנו ביחד תהליך ארוך ומשמעותי. אנחנו בחרנו לחיות את חיינו ולא להתכחש לאמת שלנו, למי שאנחנו. אתם בחרתם לקבל אותנו ולחבק אותנו. כל זה ממש לא מובן מאליו. אשרינו שאתם ההורים שלנו, אנחנו גאים בכם ואוהבים אתכם מאד ! אני מודה לכולכם על שבאתם להשתתף בשמחתנו. התמיכה שלכם היום, כבכל יום, מחזקת אותנו ומסייעת לנו להגשים את עצמנו כבני אדם חופשיים ומעורבים, וכזוג אוהב שהקים בית בישראל.

תמונה באדיבות עמית ואילן

אילן: היום מעל במה זו אני רוצה לפנות אל אילן בן ה-16 ולומר לו כמה מילים: אילן יקר, לא מזמן הבנת שאתה הומו. זו מילה איומה עבורך, ואתה עדיין בהלם. לא מעכל שמדובר בך, שהמכה הזו הכתה דווקא אותך. עכשיו אתה מבוהל, מת מפחד, אתה מתפלל לאלוהים שהנגע הרע יעבור, שתתנקה מהחטא הנורא, שזה ייעלם כמו שזה בא. למרות התפילות זה לא נעלם. יש לך שבר ביחסים עם אלוהים. מצד אחד אתה יודע, שיחסים בין גברים אסורים על פי צו דתי. מצד שני אתה לא בחרת בזה... אז מה זה לעזאזל?, אתה שואל. מישהו מתבדח איתך? אלוהים בוחן אותך? או אולי מעניש? ואם הוא מעניש, אז על מה? אתה כועס עכשיו. מלא זעם. אתה אבל, מתייסר. מתחנן שלא יגלו. אתה פוחד שלא יאהבו אותך, שלא יירצו בך ושלא תהיה לך משפחה. אתה לא רוצה כל חייך להסתתר ולהתבייש. למרות הבושה והפחדים אתה מרגיש עמוק בפנים שיש לך תקווה, שיש ניצוץ של יופי. תן בלבך, אילן, מקום לאהבה לעצמך. יבוא יום שבו האהבה תהפוך לתכונה החזקה שבאישיותך, זו שבזכותה תגשים את ייעודך. חשוב שתהיה קשוב ונאמן לעצמך, וצא לדרך לחפש את אהוב ליבך. 

תמונה באדיבות עמית ואילן

אל תוותר. עם הזמן תמצא משמעות במה, שהיה פעם הגילוי הנורא. אתה תבין שההגדרה פה לא ממש חשובה. אני יודע, שעכשיו אתה רחוק מלהאמין, אבל יום אחד תגיד, שזה הכול היה שווה, שבלעדי החוויה, זה לא היה זה. בלי להיות מי שאתה היית יוצא אדם לגמרי אחר, אולי אפילו מישהו, שהיה קשה לך לקבל. ועכשיו אני מגיע לשיא. זה לא מצחיק ותיזהר מלזלזל. אתה הולך להתחתן, לפזר את מסך הערפל. אתה הולך לעמוד עם בחיר ליבך באור ולא בצל. בחיר ליבי, עמית שלי: לפני שבע שנים היינו לבד. רצינו לאהוב. נפגשנו בזכות יונת, סער ואסף, והתחלנו ללכת במסע משותף. ברגע הראשון, בו נפגשנו, משהו בתוכי אמר והרגיש, שאתה בשבילי הוא האיש. העיניים הכחולות העמוקות שלך העניקו לי תחושה של ים רגוע עם מים זכים, שאפשר עליהם לנוע למחוזות רחוקים ולחופי מבטחים. התחלנו לצאת, ותוך זמן קצר הרגשתי שאנחנו כבר יחד שנים. זה לא שדיברנו בדיוק באותה שפה, אבל היינו עשויים מאותו הטוב. הטוב הנדיר של פעם. הטוב שקיים בנו בזכות המשפחות בהן גדלנו. הרגשתי שאתה נדיב באופן אצילי, ושיש בך כנות נדירה. סמכתי עליך ונתתי בך אמון. זה הרגיש שיחד אנחנו יוצרים כוון. היית גאה בי כששיחקתי על הבמה, פינטזת שאהיה מפורסם... מה שעדיין לא כל כך יצא. על כל צעד מקצועי שעשיתי הענקת לי ברכה, והרגשתי אותך שותף להצלחה. בדרך לא הכול היה ורוד, עברנו משברים. מתוך אמון בקשר טיפחנו את היחסים. התקרבנו זה לזה, הפכנו משפחה בבית מעוצב עם קשת, הכלבה. היום זה לא דמיון, היום זו מציאות, אנחנו מתחתנים עם כל המשמעות. המסע המשותף שלנו הולך ומשביח כמו יין טוב, אז בוא עמית שלי, ונמשיך זה את זה לאהוב. ברגע המיוחד הזה חשוב לי להזכיר את אחי, זאב, שנפטר חצי שנה לפני שעמית ואני נפגשנו. אני מרגיש אותו מחבק אותי עכשיו חזק, ואומר לי: אני גאה בך, אחי הקטן. אני שולח עכשיו חיבוק חם למוטי, בן זוגי הראשון, שנקטף בתאונת דרכים. ציוריך, מוטי, תלויים בביתנו ומלווים אותי לאורך הדרך. ההומור שלך חסר לי. זה נראה לי כל כך טבעי שתכבוש בסערה את רחבת הריקודים בחתונתי. אני מתגעגע אליך, ורוצה לומר לך תודה על השיעור שלמדתי איתך. בערב הזה בו נמזגים יחד העצב והשמחה, אני רוצה לומר לך, עמית שלי: אני אוהב אותך.

?שבועות 2006 - כבר תיקנתם

צילום: נרדי גרין

בית ספר יסודי "הרצל", בת ים, אמצע שנות השבעים בשבועות היינו לובשים לבן. מביאים מהבית פרות וירקות, מקשטים סלים ועושים טקס ביכורים מאולתר בחצר "המסדרים" של בית הספר. 1984, בשל"ת הראשון בעין שמר, עם הגרעין. שוקו ואפרסקים בשדות, צופים בשיירת הכלים החקלאיים, ביכורי הענפים וילדי הקבוץ שנולדו בשנה האחרונה. לפני שנתיים בטקס במזרע (בתמונה משמאל), המסורת הקיבוצית נשמרת.

אבל מה לעזאזל עושים היום בעיר עם שבועות חוץ מלאכול מאכלי גבינה? אז היום מתקנים, כלומר הולכים לאחד התיקונים שעולים כפורחים דווקא בחצות הליל. לא יכולים לרחם קצת על האנשים ולעשות את זה קצת יותר מוקדם?.

מה זה בכלל תיקון? מקורו במקובלים בספרד של ימי הביניים שנהגו להישאר ערים ולהקדיש את הלילה כולו ללימוד תורה – תנ"ך, מדרשים וספר הזוהר. מדוע תיקון? משום שקבלת התורה על ידי בני ישראל נעשתה ברישול, שלא רק שהם ישנו בלילה, אלא שהקב"ה היה צריך לעוררם. מקור נוסף הוא בזוהר, ופירושו – התקנה. מתקינים קישוטים לתורה, כפי שמכינים ומקשטים את הכלה לקראת החופה. התורה היא הכלה, והלימוד במשך הלילה הוא הקישוטים לתורה, שאותה מתכוננים לקבל מחדש עם עלות השחר, השכם בבוקר החג – זמן קבלת התורה במעמד הר סיני.

זה תמיד טוב לתקן, היהודים הם שיפוצניקים של העולם. מה מתקנים היום בתיקון ליל שבועות? אני ממליץ לתקן את הזהות. במסורת של קריאת מגילת רות בשבועות, כדאי לדבר על תיקון שערוריית הגיור במדינת ישראל, על גבולות הזהות היהודית והישראלית, על כך שסבתא רבא של דוד המלך הייתה גיורת, ולא סתם, כזו שכלל לא עברה קורס ארוך של לימודי דת ופולחן, לא עברה ועדות משפילות של רבנים והצגה מעושה של אורח חיים זר. היא פשוט הצהירה במגילת רות שהיא שייכת לעם ישראל, עברה לגור בבית לחם והתחתנה עם חקלאי ישראלי ששמו בועז.

אז בואו נתקן, אבל בשעה נורמאלית, דחילאק.

החתונה של רינת ורומן

תמונה באדיבות רינת ורומן

רינת סטודנטית לסוציולוגיה לתואר שני באוניברסיטה העברית ורומן שף במסעדה ירושלמית, התחתנו, קצת לפני פסח תשס"ו. הם ביקשו ממני לערוך להם את הטקס במלון פארק פלאזה בירושלים. הקייטרינג היה של ציונה שאני מכיר. לפני הטקס כינסנו את המשפחה לחתום על כתובה שהיא התחייבות הדדית לזוגיות, ועל הכתובה חתמו כל בני המשפחה. במדרש המשיא הקראתי את הקטע הבא: "ניסן הוא חודש לידתו של העם היהודי וחודש לידת האביב, ומסמל גם את לידת הולדתו של קשר יציב ומשמח. ובפסח נהוג לקרוא מתוך מגילת שיר השירים. אני מקדיש לרינת ורומן קטע מתוך שיר השירים המבטא את האהבה בין עלם ועלמה במקורות שלנו בצורה הטובה ביותר: קוֹל דּוֹדִי רומן הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת: דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים. עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי: רינת קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ ובואי אלי: כִּי הִנֵּה הַסְּתָיו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ: הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ".

(התמונה משמאל היא ברגע ההתכוננות שלפני החופה).