יעקב מלכין אצל לונדון וקירשנבאום על ספרו של ריצ'רד דוקינס

וידאו של ראיון עם פרופסור יעקב מלכין בתכנית "לונדון וקירשנבאום" בערוץ 10, 25 במאי 2008. הראיון הוא לרגל תרגומו לעברית של הספר רב המכר: "יש אלוהים? - האשליה הגדולה של הדת", מאת ריצ'רד דוקינס. הספר יצא לאחרונה בהוצאת ידיעות אחרונות, בתרגומה של עדי מרקוזה-הס. משום מה הכותרת של הספר באנגלית היא אחרת: The God Delusion, וניתן לתרגמה גם כ "אשליית האלוהים".י ביוטיוב תמצאו מעל 3000 קליפים תחת שמו של ריצ'רד דוקינס אם תרצו לראות את דוקינס עצמו.

תפילה חילונית לשלום המדינה

במאמרו של יאיר שלג, מתואר המחקר של יואל רפל על סיפורה של התפילה למען שלום המדינה. במאמר נחשף אופיה פוליטי של התפילה. וכך הוא כותב: "ניסוח התפילה ואמירתה היו ביטוי להשקפה ציונית-דתית, שעמדה בניגוד לדעתם של החרדים, שלא קיבלו את התפילה. שינויים שונים שהוצעו לאורך השנים בניסוחה ביטאו את המחלוקות והתהפוכות הפוליטיות שפקדו את אומרי התפילה".

התפילה אינה עתיקה, אלא חדשה. היא אינה קדושה, אלא מקודשת בידי אדם. היא לא ירדה משמיים, אלא נכתבה בידי בני תמותה. היא אינה מייצגת את כלל היהודים אלא עמדה פוליטית מסוימת. הגיע הזמן לתפילה חילונית לשלום המדינה, הראויה להיאמר בפי כל. הנה נוסח טיוטה לתפילה חילונית לשלום המדינה, לכבוד יום העצמאות השישים למדינת ישראל:

שתהא מדינת ישראל, בשנת ס' לעצמאותה, לכלי ראוי לחיים טובים לכל תושביה. שישררו בה האהבה, הרעות והאחוה, וירחקו ממנה שנאה איבה וקנאה. ותמלא רוגע, שלום, שלווה ושגשוג. מי ייתן ותמיד תהא אור לגויים. שנגשים במלואו את חזונם של מייסדיה כפי שנוסח במגילת העצמאות:

"מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".

ברוכים השוקדים על ביטחון המדינה. תחזקנה ידי המגנים בעוז ובגבורה. מי ייתן וישובו בשלום כל השבויים והנעדרים. ברוכים אתם תושבי המדינה המקיימים את המדינה באברת חסדיכם, וביגיע כפיכם. שילחו אורכם ואמיתכם לראשי המדינה, שופטיה ונבחריה, ותקנום בעצה טובה לנהל את המדינה ביושר, בהגינות ובאהבה. ברוך אתה עמל כפינו, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, לחיות במדינתנו. אמן סלה.

מה הקשר בין טופס ביורוקראטי להגדה של הפסח

התשובה לכך היא פשוטה מאד. היחס של רב האנשים אל ההגדה של פסח היא כאל טופס ביורוקראטי, מדוע?

הבה ונבחן את הדרישות למילוי טופס - הן פשוטות ביותר: דיוק, התמדה ושלמות בפרטים. טופס שאינו ממולא בצורה כזו ייפסל על ידי הביורוקראט ויוחזר לממלא. לעומת זאת בהגדה של פסח כתוב: וַאֲפִילוּ כֻּלָנוּ חֲכָמִים, כֻּלָנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָנוּ זְקֵנִים, כֻּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. מהההה? זוהי הדרישה מהמסובים לסדר פסח? מוזר מאד, משום שאין בהגדה את הסיפור של יציאת מצרים. כאשר אומרים " הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר", אני מבין שמתכוונים לכמה שיותר, לא לכמה שפחות. וזהו אולי סודה הלא מפוענח של ההגדה. למעשה לא נדרשים מאיתנו דיוק, התמדה ושלמות בפרטים, משום שההגדה אינה טופס.

כמה פעמים שמעתם את המשפט: "קראנו עד האוכל"... אחינו בני ישראל חושבים שהדרישה היא לקרוא את ההגדה מתחילתה ועד סופה, לקרוא כמו תפילה, למלמל את הכתוב מבלי להבין את תוכנו. רגשות האשם מתעוררים כאשר לא הצלחנו לצלוח את הטקסטים המשמימים האלה שאף אחד לא מבין.

התפיסה הזו מנוגדת לחלוטין לדרישת ההגדה עצמה שמבקשת ומתחננת לשלושה דברים עיקריים:

1. וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ – המגיד, לספר את סיפור העם היהודי, כלומר, ההגדה וליל הסדר כתהליך חינוכי.

2. וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח – מה התוכן –סיפור יציאת מצרים, וכמה שיותר.

3. בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַים – מה המתודה של הסיפור – חוויתית, לחוות את היציאה בכל סדר מחדש.

ההגדה אם כן אינה טופס, והתרבות היהודית אינה טופס. אנחנו נדרשים להתחדשות וחשיבה, לפרשנות ויצירתיות בכל דור ודור מחדש.

כזה התקווה עוד לא שמעתם

מגניב לאללה, פרנקי פרז מנהיג של מעין להקת אירועים שלא מתביישת להגיד שהיא עושה חתונות ובר מצוות, עובדת בעיקר בצרפת, אבל גם במקומות אחרים בעולם. עושה את התקווה בביצוע פשוט מהמם ביצירתיות שלו, כל הכבוד. ההמנון הפסיק לשעמם.

האם גר או גיורת צריכים לשבת שבעה על מות הוריהם

מרים שלום, תודה על הביקור בבלוגנרדי ועל שאלתך: "האם גר או גיורת צריכים לשבת שבעה על מות הוריהם?".

לפי ההלכה הדתית יושבים שבעה רק על אדם יהודי, ולכן אם ההנחה היא שההורים אינם יהודיים, אין חובה לשבת שבעה.

מאחר ואינני רב דתי אלא חילוני, אני ממליץ לגר או גיורת לשבת שבעה על הוריהם.

מנקודת ההשקפה היהודית-הומניסטית, זה שההורים לא היו יהודים עדיין לא מבטל את אנושיותם, ודאי שאדם מתאבל על הוריו, למנוע זאת ממנו יהיה דבר אכזרי ולא אנושי. ראוי לשבת על כל אדם שהיה בן משפחה מדרגה קרובה, או שמחשיבים אותו בדרגה קרובה, ולקיים עליו מנהגי אבלות יהודיים. מנהגי האבלות לטעמי, פחות נועדו למת, יותר נועדו לאלו שנותרו בחיים. על מנת לעבד את האבל, ועל מנת שאפשר יהיה להמשיך בחיים.

ככלל, רוב מנהגי האבלות היהודיים עוזרים מאד לאבל להסתגל אל החיים לאחר השכול והאבדן ויש בהם חיוב רב.

להתייחסות ההלכה הדתית לגבי ישיבת שבעה על מי שלא חייבים, ראי את המאמר: "כיבוד הורים מאמצים וחורגים ואבלות עליהם", המסר העיקרי שלו מתבטא בפסקה הבאה: "הרב סולובייצ'יק עמד על כך, שישנו קיום של מצוות האבלות גם כאשר אין חיוב הלכתי להתאבל על האדם המסוים. הוא הגיע למסקנה זו מהפסיקה: "מת שאין לו אבלים להתנחם באים עשרה בני אדם כשרים ויושבים במקומו כל ז' ימי האבלות, העם מתקבצים עליהם. ואם לא היו שם עשרה קבועים בכל יום ויום, מתקבצים עשרה משאר העם ויושבים במקומו (שולחן ערוך יורה דעה שע"ו ג'. רמב"ם, משנה תורה, הלכות אבלות, י"ג, ד').".

ראיון ברדיו עם זוג נוסף שחיתנתי

ראיון שני עם זוג שאני מחתן, ברדיו.

הפעם עם חני ומנחם, ב"מה בוער", התכנית של רזי ברקאי בגלי צה"ל היום. חני ומנחם זוג גרושים שנפגשו במקרה בחתונה, התאהבו והחליטו למסד את הקשר בקפריסין. כעבור כמה ימים ערכו מסיבה פרטית בינואר 2008, בארקה בנמל תל אביב והביאו אותי על מנת לערוך הם את הטקס.

חבל רק שבראיון הם אמרו שערכתי להם טקס רפורמי, טעות נפוצה, ערכתי כמובן טקס יהודי חילוני.

לשמיעת הראיון עם חני ומנחם הורידו את הקובץ מכאן כ 4 מגהבייט.

(לראיון עם גלית וקוסטה מדצמבר ב"הכל דיבורים" עם ירון דקל).

התו החברתי - הערה שקיבלתי

בעקבות הפוסט על המיסוד לתקן של התו החברתי, קיבלתי הערה חשובה: חשוב מה שנעדר מתו התקן. במכתב שנשלח על ידי מערכת האתר "עבודה שחורה" למכון התקנים, שאת תוכנו ניתן לקרוא כאן, נכתב כי "הקריטריונים למתן תו התקן החברתי המפורטים באתר מכון התקנים אינם כוללים כל התייחסות לנושאי זכויות העובדים (הנושא נזכר בקצרה ובצורה עמומה רק בטיוטת המסמך המלא המצורפת)". אם הדבר נכון הרי שאני מצטרף לקריאה לשנות את התו, ותודה לאיתי שהפנה את תשומת ליבי לעניין.

ברזיליה והשאלה הציונית

מוסף הארץ פירסם כתבה בשם "בית הקברות של התקווה" מאת בנג'מין מוזר, שתורגמה מהרפר'ס מגזין. הכתבה מציינת 50 שנה להקמת ברזיליה, עיר הבירה של ברזיל, ו-50 שנה לכישלון המהדהד ליצירה המונומנטאלית הזו. זה הזכיר לי שב-1998 כתבתי משהו קצר בדיוק על הנושא הזה והנה הדברים עם תיקונים ותוספות:י

ברזיל היא המשך ישיר לעולם הקולוניאלי הקלאסי, אוכלוסייתה היא תערובת מגוונת המורכבת מילידים, מהגרים אירופאים מפורטוגל שהגיעו במאה ה-16, עבדים שחורים ומהגרים שהגיעו מאוחר יותר מפורטוגל, ספרד, איטליה, וגם מאסיה. התערובת התרבותית הזו הניעה, בסוף המאה ה-19, רצון ליצור חברה חדשה שתהא מושתתת על יסודות אוטופיים מודרניים, הדבר ניכר עד היום אם בוחנים מקרוב את דגלה של ברזיל, כתוב עליו: "סדר וקידמה", זהו המוטו הלאומי של ברזיל. הדגל עוצב ב-1889 ובא להחליף את דגל המונרכיה הישנה. המוטו "סדר וקידמה" קיבל את השראתו מהמוטו של הוגה הדעות הצרפתי אוגוסט קומט: "אהבה היא העיקרון, הסדר הוא הבסיס והקידמה היא המטרה", קומט אגב, ייסד את דת המדע הפוזיטיביסטי, ואת עצמו המליך לאפיפיור הפוזיטיביזם. כמה מתומכי הרעיונות של קומט היו חלק מאלו שביצעו את ההפיכה כנגד המונרכיה והקימו את הרפובליקה של ברזיל על בסיס הרעיונות האלה, וגם את עיר הבירה ברזיליה שהחליפה את הבירה הקודמת ריו דה ז'אניירו, ב1960. ברזיליה נבנתה מאפס במשך שלש שנים על בסיס אדריכלות מודרנית. לוסיו קוסטה (מתכנן ערים) תכנן את צורתה הכללית של העיר שתראה כמו מטוס סילון, ואת הבנינים החשובים בעיר תכנן האדריכל אוסקר נימאייר, שהושפע מאד מלה קורבואזייה והסגנון הבינלאומי. בשנות ה90 היו בעיר כמליון וחצי תושבים, רובם חיים ומתפרנסים מהמצאות הממשלה וארגונים אחרים בעיר, וגם בגלל שתעשייה כבדה אסורה בעיר. אך המרכז האמיתי של ברזיל נמצא בשתי הערים המרכזיות האחרות – סאן-פאולו וריו דה ז'אניירו, שאוכלוסייתן מונה יחד כ-20 מיליון איש. הכלכלה, התרבות ואפילו הפוליטיקה הברזילאית נמצאות למעשה בערים אלו, יחד עם הקרנבל והכדורגל. ברזיליה אם כן היא עיר נחשלת ונכשלת ביחס לחזון של מקימיה והיא דוגמא לכשלון האוטופיות המודרניות.

עיר הבירה של ברזיל היא אכן בית קברות סמלי לתקווה שהציעה המודרנה. היא רק המחישה את משבר המודרנה בעידן פוסטמודרני. האם יש כאן לקח עבורנו? הציונות כתנועה לאומית מודרנית קמה פחות או יותר כאשר נוסדה הרפובליקה של ברזיל, ומדינת ישראל הוקמה שנים מעטות לפני עיר הבירה הברזילאית. התנועה הלאומית היהודית הונעה לא פחות מרעיונות של קידמה, חילון ומדע. בניגוד לברזיליה, חלקם של הרעיונות האלה זכה להצלחה כבירה, אבל חלקם יזכו לשכון לצד עיר הבירה הברזילאית בבית הקברות הזה.

גם בדואר ישראל

תמונה דואר ישראל

במקרה גיליתי שגם בדואר ישראל יש יוזמה להדפסת בולים עצמית שנקראת "הבול שלי", אבל ברירת המחדל שהתמונה תודפס "לצד הבול שתבחרו", קצת מעיקה. יש כנראה חובה שיופיע ספח רשמי עליו כתוב מדינת ישראל. האם בגלל שחוששים מזיופים או שחשוב למדינה להראות נוכחות גם ביומולדת של הפעוט? לא יודע. בכל מקרה יוזמה יפה, גם אם לא מושלמת מבחינה טכנית, כמו המקבילה האמריקאית.

הוצאתי בול לנדב

צילום: נרדי גרין

לכבוד יום ההולדת שלוש של בני הקט החלטתי שהגיע הזמן להוציא בול על שמו בשרות הבולאי האמריקאי. סיבה נוספת היא שממילא אני מקבל חבילות מאחי שלפחות אני אשלם על הבולים שהוא שולח לי. אז הנה תמונת המכתב הראשון שהגיע עם הבול של נדב כדי שתראו שלא עבדתי עליכם. מסתבר שיש חברה שעובדת בשיתוף פעולה מלא עם רשות הדואר האמריקאית ואפשר להזמין בול עם כל תמונה שאתה רוצה, ובסכומים שונים. אני רק חושב על השרות הבולאי שהייתי מנוי עליו בילדותי, וכיצד הוא היה מגיב ליוזמה כזו...

ילדי השמש עלה לאינטרנט

הזדמנות טובה לדבר על הסרט הדוקומנטרי "ילדי השמש", משום שהוא עלה לאתר של יס/וואלה (עדכון - הסרט עלה ל-vimeo וניתן לצפות בו ברשת ראו בתחתית הפוסט). ביים אותו רן טל, במקור מבית השיטה. 

צילום מסך מהסרט

זוגתי לקחה אותי לראות את ילדי השמש בפעם הראשונה בסינמטק בירושלים. האולם היה חצי מלא, אבל היא הכירה לפחות חצי מהנוכחים בשמות, 90 אחוז מהם עם עבר קיבוצי, או שלנו בעצמם בלינה משותפת, או שבן משפחה או מכר עבר את זה. ייתכן ולסרט הזה יש אפיל רק לסוג מסוים של אוכלוסייה, כזו שעברה את המסלול הקיבוצי או לפחות הייתה קשורה אליו בתנועת נוער. היא גדלה בחינוך המשותף בקיבוץ, ואני בעיר, אבל גדלתי בתנועת נוער. בין מקימיו של קיבוץ צעיר וחבר קיבוץ במשך שמונה שנים. מי שמכיר את הדברים ומי שחווה אותם לא יכול להישאר אדיש. הסרט עושה שימוש נפלא בחומרים המצולמים מאז ובקולות של אותם המצולמים מהיום. זיהיתי מיד בתחילת הסרט את אבא של חבר שלי שהוא אחת הדמויות בסרט. הסרט אינו אובייקטיבי, אבל השאלה מהי העמדה שנוקט הסרט היא שאלה מעניינת. הפרשנות אינה מובאת באמצעות קריין מטעם, אלא באמצעות העריכה, הסאונד ובעיקר באמצעות העריכה הנושאית והכיתובים שבתחילת כל פרק. הקולות שמובאים הם כולם קולות

צילום מסך מהסרט

האנשים עצמם. הם מדברים את חוויותיהם, את כאבם, את זיכרונותיהם. טובים כרעים. זוהי גם עוצמתו של הסרט. העמדה של הבמאי ברורה והוא כבר אמר בראיונות בעיתונות שבקבוץ שלו "לא היה מקום לאני, אלא יותר לקולקטיב". אין ספק שהסרט הוא ביקורת נוקבת על החינוך המשותף כמכשיר לדיכוי האני, ולחיברות הילדים להיות חלק ממנגנון ייצור פועלים לחקלאות וחיילים להגנה על המולדת. באחד הסיפורים הראשונים בסרט, מספר לדוגמא נחום, כיצד אביו רצה לקרוא לו נחום, ואילו חבר אחר התנגד לשם הזה והציע את השם שניאור, אבל הנושא הוכרע בסופו של דבר על ידי שיחת הקיבוץ משום שהילד שייך לקולקטיב ולא להוריו. זוהי רק דוגמא אחת מיני רבות לניכוס היחיד על ידי הכלל. אבל לטעמי אין בזה רבותא, עובדה עליונות הכלל על הפרט ,בקבוץ של אז, לא חדשה, מה שמחדש הסרט הוא צורת ההגשה, והיכולת להביא את הצופה לאמפאטיה עם הסיפורים האישיים ובאמצעותם להבין את הבעייתיות בחינוך המשותף.

צילום מסך מהסרט

הסרט עורר דיון נוקב אצל כל מי שאני מכיר שצפה בו ולכן חשוב לומר משהו בעד החינוך המשותף. בוגרי החינוך המשותף עצמם חוו אותו בצורות שונות, ניקח לדוגמה אחים/ות מאותה משפחה שהתחנכו כולם בחינוך המשותף, כל אחד מהם חווה זאת בצורה אחרת. לאחת זו הייתה טראומה, ולשני חוויה מצוינת. החינוך המשותף לא היה כולו רע. אילו היה רע לא היו צומחים ממנו אנשים שהובילו את החברה הישראלית בכל תחומי החיים. לצד הביקורת יש לבחון את הדברים הטובים שיצאו ממנו. ולא רק זאת, אלא שהשיפוט של העבר נעשה בהסתכלות עכשווית. בעיניים של החינוך האינדיבידואליסטי, נטול האידאולוגיות, ההישגי והחומרי של היום. הדבר הזה טבעי ומובן, אבל צריך לזכור את ההקשר הנסיבתי בו צמחה שיטת החינוך הקיבוצית. זה היה עולם אחר: עולם מגויס, אידאולוגי, עולם שבו הרע והטוב היו הרבה יותר ברורים מאשר היום, החלוקה לצודקים וללא צודקים הייתה מובנת מאליה. היה רצון ליצירת חברה ועולם מתוקנים. וגם היה זה עולם של תום, קבוצתיות וסולידריות הדדית שחסרים לנו מאד היום בחברה הישראלית.
_________________________________________________
עדכון קורונה אפריל 2020 עלה שוב לאינטרנט
Children of the Sun from Ran Tal on Vimeo.

התו החברתי - עכשיו המיסוד לתקן

בעקבות הצלחת התו החברתי של "במעגלי צדק", החליט כנראה גם מכון התקנים לאמץ את התקינה החברתית (תו תקן 10000), ביוזמה משותפת של השדולה החברתית לשיוויון הזדמנויות, מכון התקנים הישראלי, וארגון מ.ע.ל.ה. כל זאת במטרה לשפר את איכות החיים בישראל. בבסיס השיטה עומדת גישה ניהולת, המעבירה את הארגון לפסים של אחריות חברתית כוללת, כלומר לא רק שכר הוגן, חופשות, ביטוח לאומי ותנאי עבודה אלא, ארגונים המעוניינים לקבל תו חברתי יבחנו בקריטריונים של:

מחוייבות ההנהלה הבכירה לאחריות חברתית ולמעורבות בקהילה

הקצאת משאבים

מחוייבות ומעורבות העובדים

איכות ובטיחות חיי העבודה

הגנה על איכות הסביבה

אתיקה בעסקים

שקיפות ומהימנות בדיווח, במידע ובידע

התקן החברתי מרחיב את תחומי התקינה לתחומים רבים ומשמעותיים ביותר, ויש חשיבות גדולה מאד לכך שגורם ציבורי מתקן אותה. ולוואי והתקינה תצליח לפחות כמו זו של במעגלי צדק.

על מנת להוריד את התקן המלא המוצע לחצו כאן

האם כהן יכול להיות סנדק

י' שאלה אותי את השאלה הבאה: האם סנדק יכול להיות כהן?

תשובה: מנהג הסנדק הוא מנהג בלבד שמשמעותו לתת כבוד לאדם מסוים להחזיק את הילד בזמן ביצוע המילה. לא מצאתי ולו הלכה דתית אחת על מי צריך להיות או מה צריך להיות ייחוסו של הסנדק, זה יכול להיות כל אחד ,כולל כהן. אני חושב שהראשונים במעלה והחשובים ביותר הם האנשים שהביאו את הילד לעולם וראוי שהם יהיו מי שמחזיקים אותו. שיהיה במזל טוב.

בהערת שוליים: השאלה הזו חושפת דוגמה קלאסית כיצד בכל סדק וחריץ מנסה ההלכה הדתית לשמר את השליטה הגברית, ואת הדיכוי הנשי. זה נעשה באמצעות מושג ה"פטרונות", לא כמשל אלא כדבר ממשי. כך נכתב בערך "סנדק "באנציקלופדיה היהודית דעת: "סנדק - פטרון, שתופס התינוק הנימול על יריכיו כאשר מלים אותו". יש המלצות של רבנים דתיים שסנדק חייב להיות גבר, וכן יהודי כשר. המנהג הזה משמר את יחסי הכוחות החברתיים, ראשית בין נשים וגברים, מלמד נשים את מקומן הנחות. ושנית, מחזק את מעמדם של "פטרונים" מסוגים שונים בקהילה.

הלכה חילונית אינה יכולה לקבל מושג כזה של פטרונות. נשים חייבות להיות שותפות מלאות בכל מעמד חברתי בעל משמעות, במיוחד בעת חגיגת קבלת הפנים של הנולדים.

עדיין לא אמרנו דבר על מנהג המילה עצמו. אבל, אם כבר עושים אותו, למה לחגוג אירוע של שמחה לאיד? למה לצהול כאשר הילד הזכר סובל? למה טקס רק לזכרים? האם לתינוקות ממין נקבי לא מגיע לחגוג את בואן לעולם?

מומלץ, אם כבר עושים את הניתוח בעורלה, להפריד אותו מטקס קבלת הפנים לנולדים. מומלץ שמי שנושא את הילד/ה על כפיים, אחר כבוד, במסיבה יהיו ההורים שלו, האחראים לו, שיגדלו אותו. כבוד ניתן לחלוק באמצעות מתן מקום לברכות של המוזמנים לטקס ההולדת במקום לטלטל את התינוק/ת.

הגרסה היותר הגיונית לעשרת הדיברות - ג'ורג' קרלין

המלצה על פוסט

נעמה כרמי מזכירה לנו כמה דבר בסיסיים על פיקוח על האוכלוסיה של המדינה, על פטריארכליות ועל טקסים. קראו את הפוסט הזה בבלוג שלה.

גרושה ופרוד

א' שלחה אלי את השאלה הבאה: "אני גרושה כבר שנתיים. ומנהלת מערכת יחסים עם גבר פרוד כבר 4 שנים מאשתו. האם התורה והדת מרשה זאת. כי בעצם הוא כבר לא עם אשתו 4 שנים ואם לא מה העונש הצפוי לי. ואיך אוכל לכפר על זאת?".

תשובה: מבחינת ההלכה החילונית, החוק במדינת ישראל, ומבחינת כללי המוסר המקובלים בחברה, אין בעיה לקיומם של יחסים בין שני אנשים שאינם קשורים לאנשים אחרים, ונחשבים כמעט מכל הבחינות פנויים. מלבד מעמדו החוקי וההלכתי של בן הזוג שאינו עדיין גרוש. מבחינת העיקרון החברתי אתם "חברים", "בני זוג", איש ואישה וכדומה. על מנת להינשא כחוק על בן זוגך להסדיר את המעמד הפורמאלי שלו ולהיפך לגרוש. על מנת להינשא כדת משה וישראל יש לוודא שאינו כהן. אם חשובה לך ההלכה הדתית בנושא אנא פני לרב דתי. לרבנים שונים יש דעות שונות, כמספר הרבנים כך מספר הדעות בהלכה, בעד או נגד יחסים כשלכם.

סביר להניח כי מבחינה הלכתית אינכם עוברים עבירה. את גרושה ומותרת לכל אדם, והוא ועדיין נחשב כנשוי. אינכם עוברים על איסורי עריות (שהעונש עליהם הוא כרת), משום שהוא נחשב כנשוי ואילו את אינך "אשת איש" ואינך קרובת משפחה שלו, ולכן מעמדך הוא כשל פילגש שבעצם מותרת לאדם נשוי בתנאים מסוימים, ללא כתובה וקידושין ואין כאן עריות או עבירה. עצם המושג פילגש משפיל את כבודה של האשה, אבל אם הוא מסייע לך לחיות טוב יותר ללא רגשות אשם, אין בעיה. בנוסף, וללא קשר, שאלת על הכפרה: ביהדות אין מושג של כפרה או מחילה כמו בנצרות הקתולית, לא ניתן להתפלל, או לשחוט בעל חיים או להגיד ברכה ומיד כל העוונות יסלחו מצד אחד, ולהמשיך לחטוא מצד שני. בתרבות היהודית יש את מושג התשובה שמשמעותו תיקון, והוא דרך חיים יומיומית ולא משהו רגעי. במקרה שלך תשובה היא להיות אדם טוב. עצם השאלה שאת שואלת מעיד על רצון בתיקון עצמי ובחיים זוגיים מוסריים וטובים יותר. אם תשאלי אותי כרב חילוני האם חטאת במשהו? התשובה היא עד כמה שהבנתי משגת לא! את יכולה לחיות עם בן זוגך ללא שום רגשות אשם או חשש מעונשים. אם תשאלי האם יש משהו שאת יכולה לתקן? על מנת להרגיע אותך ואת בן זוגך, ובמידה ואתם חיים כידועים בציבור, הייתי ממליץ על הסדרה של המעמד האישי של שניכם על מנת שתהיו פנויים גם על פי החוק (גירושין כחוק ונישואין אזרחיים) ואולי להינשא כדין. או לפחות, אם בן זוגך אינו יכול להתגרש, לערוך מסיבת חתונה עם טקס הצהרתי המעיד בפני משפחתכם וחבריכם על מעמדכם כמשפחה חדשה.

סילבסטר שמח ?

כבכל שנה, יש מי שישמח לעשות לנו רגשות אשם על נשיקת חצות בליל ראש השנה האזרחית החדשה. לא יהססו גם לערב את היטלר והשואה. מהלכים עלינו אימים שאם נעז להרים כוסית במסיבת ראש השנה האזרחית נביא לחורבן העם היהודי ותוך כדי מעשה נעלוץ, נתהולל ונשתכר. על מנת להפריך כמה מיתוסים נאמר מהו ליל השלושים ואחד בדצמבר ומהו אינו:

ראש השנה האזרחית אינו חג דתי אלא ציון של תחילתה של שנה אזרחית חדשה. זו סיבה מצוינת לחגיגה, אבל לא יותר מזה.

אין קשר בין המסיבה לבין ציון יום מותו של האפיפיור סילבסטר הראשון שבמקרה נפטר באותו יום בשנת 335. במדינות שההלכה הנוצרית הנהוגה בהן היא קתולית, מכונה היום הזה יום סילבסטר הקדוש.

אין קשר בין סילבסטר הראשון, ה-31 בדצמבר, לבין פוגרומים ביהודים. כידוע, אנשטישמים לא צריכים יום מיוחד בשנה כדי לשתות ולפגוע ביהודים. האפיפיור סילבסטר הראשון לא היה רוצח צמא דם, אוכל יהודים לתאבון, כפי שמנסים לתאר. במיוחד אין קשר בין מאורעות בשואה לבין חגיגת ראש השנה האזרחית.

בכל העולם המערבי חוגגים את ראש השנה האזרחי, אבל גם בסין, טאיוואן, הודו, יפן, פיליפינים, טורקיה ובמדינות בדרום אמריקה, מציינים את הארוע בצורות שונות. החג, אם כן, ודאי אינו חג שקשור לתרבות היהודית, אבל גם אינו "שייך" לשום דת אחרת. ניתן לראות בו חגיגה אוניברסאלית, אנושית. זמן לפורקן. הרי סיומה של שנה אזרחית מציין בעיקר את סיומה של שנת עבודה, סיומה של שנת המס. זמן שבו ניתן להסתכל אחורה ולחשוב על ההישגים האישיים בתחומי קריירה, כספים ויצירה אישית. ולהסתכל קדימה לעתיד טוב יותר. המנהג האמריקאי הוא לכתוב לעצמך דברים שאתה רוצה לשפר בעצמך בשנה הבאה. וכך מתגייס לו האתר הרשמי של מידע ושרותים של ממשלת ארה"ב ומונה דברים לשיפור עצמי לשנת 2008: לרדת במשקל, לשלם חובות, לחסוך כסף, למצוא עבודה טובה יותר, להיכנס לכושר, לאכול נכון, להשיג חינוך טוב יותר, להפחית את האלכוהול, להפסיק לעשן, להפחית את הלחץ בכלליות, להפחית את הלחץ בעבודה, לטייל, להתנדב לעזור לאחרים. לא קשה לראות את הדימיון למושג התשובה היהודי, מלבד שכאן רוב הדברים קשורים למראה חיצוני, חומר והשגיות, ואילו הדגש בתשובה היהודית הוא על יחסים בין אדם לחברו ועל שיפור עצמי ערכי-מוסרי. בכל זאת אפשר לאמץ משהו מרוח הדברים.

בפעם האחרונה שחגגתי את ראש השנה האזרחית, זה היה בבית, בארוחה חגיגית, בחגיגות המילניום. מאז לא הלכתי למסיבות, אבל רק בגלל שלא הזדמן וגם לא נראה לי כל כך חשוב. אז אם יוצא לכם להיות במסיבת "סילבסטר", תיהנו ותעשו חיים, בלי רגשות אשמה.

ואם תרצו לדעת יותר הנה כמה קישורים על האפיפיור סילבסטר הראשון ועל ראש השנה האזרחית:

סילבסטר הראשון בויקיפדיה בעברית, בויקיפדיה באנגלית

חגיגת הסילבסטר בויקיפדיה בעברית, בויקיפדיה באנגלית

דברים שבלדד יודע על הסילבסטר מאת בלדד השוחי, חדשות נענע 10

סילבסטר - אמת ושקר אתר חופש

Pope St. Sylvester I האנציקלופדיה הקתולית

אחת ולתמיד: מי היה סילבסטר? מאת צחי בירן מערכת וואלה

סילבסטר אבינו -הבלוג של אלכסנדר מאן

משוטטים בערפל: הישראלים וההיסטוריה מאת יוסי גורביץ חדשות נענע 10

שאלת רב - חתונת בת לוי וגרוש

יפית שלחה אלי את השאלה הבאה: חשוב לי מאוד לדעת, האם גם לבנות לוי אסור להתחתן עם גרוש ?

תשובה: מבחינת ההלכה הדתית אין מניעה על בת כהן להתחתן עם גרוש, קל וחומר לבת לוי, שודאי וודאי יכולה להתחתן עם גרוש. ככלל וללא קשר, כרב חילוני-הומניסטי אינני אוסר על שני בני אדם להתחתן בגלל שם משפחתם או מוצאים המשפחתי, גם אם הם אסורים מבחינת ההלכה הדתית.

ראיון עם זוג שאני מחתן ברדיו

לרגל שבוע זכויות האדם ערכה התכנית "הכל דיבורים" עם ירון דקל ראיונות ואייטמים בנושאים שונים. הפורום לבחירה חופשית בנישואין פנה אלי על מנת לספק להם זוג שאינו יכול להינשא בארץ כחוק וחייב לנסוע לחו"ל על מנת להירשם במדינה. במקרה פגשתי בזוג חביב ונחמד - גלית וקוסטה שהסכימו להתראיין ואף התראיינו היום. לאחר הראיון איתם התראיינה זמירה שגב מהפורום לבחירה חופשית בנישואין ודיברה על הנושא בכלליות. בשני הראיונות הם הזכירו אותי. אני מצרף כאן גם את הראיונות עצמם בקובץ סאונד וגם את תמלולי הראיונות בוורד לטובת מי שרוצה לשמוע ולקרוא.

ראיון עם גלית וקוסטה - Mp3 / מסמך וורד
ראיון עם זמירה שגב - Mp3 / מסמך וורד

שאלת רב - אני גרושה ורוצה להינשא לכהן

אני גרושה מזה כחמש שנים ועומדת להנשא לכהן. מכיוון שהייתי נשואה לגבר עם בעיות רפואיות שפגמו בתפקוד שלו בחיי הנישואין, ואנחנו רוצים להנשא כדת וכדין ולא בנישואין אזרחיים, פתחנו תיק בבית הדין הרבני בעניין ביטול גירושין, שאוכל להנשא לכהן ולא אחשב לגרושה בעקבות הבעיות שהיו לבעלי לשעבר. האם ישנה דרך כלשהי שתוכל להפנות אותי אליה או לעזור לנו בעניין? 

תשובה: על פי הידוע לי על מנת להינשא כחוק/כדת, את חייבת לעשות שני הליכים: 1. ביטול הגירושין 2. התרת הקידושין מלכתחילה עם גרושך. אם זה היה תלוי בי לא הייתה שום בעיה ואולם מאחר וברבנות מדובר, לדעתי אין סיכוי רב. לכן, אם את רוצה להיות רשומה כנשואה בת.ז. – הפתרון הוא נישואין אזרחיים בחו"ל. אם זה לא חשוב לך – אתם יכולים להמשיך ולחיות כידועים בציבור, גם עם זה אין שום בעיה, אני חי כך עם זוגתי. אם תרצו טקס יהודי חילוני שאין לו תוקף חוקי – אתם מוזמנים לפנות אלי לטקס. בהצלחה בכל מה שתבחרו לעשות.