יום חמישי, 4 בפברואר 2016

אדריאן בלו (Adrian Belew) בהופעה בתל אביב

אדריאן בלו בבארבי, תל אביב 3.2.2016
צילום: נרדי גרין
אחרי שנים רבות שלא הזדמן, ירדתי לבועה התל אביבית להופעת רוק, כדי לראות את אחד מכוכבי ילדותי - אדריאן בלו, שהגיע לארץ בפעם הראשונה כפרונט מן ולא כחלק מהרכב. מעט איזכורים בעיתונות, הכותרת למחרת בגלריה של הארץ הייתה שקרן פלס ורמי קליינשטיין מוציאים שיר חדש... בצד הייתה גם ביקורת קצרה של בן שלו.
את השם שלו שמעתי בפעם הראשונה באלבום של פרנק זאפה מ-1979, Sheik Yerbouti. אלבום המורכב מאוסף הופעות חיות ב 1977-78, בקטע אחד הוא מציג את חברי הלהקה ומזכיר את בלו. זאפה בעצם גילה את בלו בעזרת הנהג שלו שאמר שיש נגן גיטרה מצוין שמופיע בנשוויל, טנסי וכדאי לך לשמוע אותו. בפעם הראשונה נכשל בלו באודישן, ורק בפעם השניה קבל אותו זאפה. אחרי זאפה המשיך בלו לנגן עם דיויד בואי בתקופת Heroes ו Lodger, ושם פגש גם את רוברט פריפ ושניהם המשיכו לקינג קרימזון המתחדשת, ב-1981, יחד. בדרך הוא גם הספיק לעבור אצל Talking Heads ועוד וגם לפתוח קריירת סולו כשהוא מוציא את התקליט  Lone Rhino. אני הגעתי לתקליט הראשון ב-1986, כשהייתי בן 21 וכבר הכרתי את שמו מזאפה. כבר אז התאהבתי. מאז הוא הספיק לעשות 15 אלבומי אולפן, שניים בהופעות חיות וארבעה אוספים. הוא ניגן והקליט עם אינספור אמנים כמו למשל: לורי אנדרסון, ניין אינץ' ניילס, ג'ו קוקר, ז'אן מישל ז'אר, הרבי הנקוק, סינדי לאופר, מייק אולדפילד, פול סיימון ועוד. אני מזכיר את פול סיימון כי בבארבי, עד ההופעה ובמהלך ההפסקות טחנו עד זרא, במשך כשעתיים, את Graceland מ-1986, אולי בגלל שהוא ניגן בו. 
יש הרבה נגני גיטרה שאני מעריך בגלל שהם לא רק מלחינים ויוצרים, אלא גם בגלל שפיתחו סאונד מיוחד משלהם, בינהם אפשר למנות, ללא סדר מיוחד, את קלפטון, הנדריקס, ריצ'י בלקמור, אדי ואן היילן, אנגוס יאנג, טום מורלו, ג'ימי פייג', אל דימאולה, פרנק זאפה, בריאן מיי, אנדי סאמרס, באדי גאי, ועוד רבים אחרים שתקצר היריעה מלמנותם. אדריאן בלו פיתח סאונד משלו וסוג של ז'אנר שקשה לקרוא לו בשם, שמעתי כבר שמשייכים אותו לפרוג-רוק, יש כאלה שקוראים לסאונד שלו תעשייתי, או נסיוני. אבל מה שברור שהוא מסתמך היום באופן כבד על טכנולוגיה של אפקטים ויצירת צלילים שהפכו להיות משויכים אליו. כבר יש לו מה שנקרא "סיגנצ'ר גיטר", גיטרה שמיוצרת לפי הדרישות שלו וקרויה על שמו. אפשר לראות אותו בראיון הבא שנערך על ידי המגזין Premier Guitar, בדצמבר 2014, שבו הוא מסביר על הציוד שלו ועל התפיסה הצלילית המיוחדת.

ההופעה התחילה בערך ב22:00 ונמשכה כמעט שעתיים, עם הפסקה של 10 דקות באמצע, זה אכן אחד הדברים המוזרים בעולם הרוק, אבל אסור לשכוח שבלו הוא קשיש מקריח בן 66... אבל כך גם הקהל, לדעתי הצעירים ביותר שהיו בקהל היו בערך בני שלושים וניתן היה לראות הרבה שיער שיבה, ואבות שבאו עם הילדים שלהם (בני השלושים). למרות שהיו בהופעה הרבה תקלות, היא פשוט הייתה מצוינת. צריך לזכור שזו ההופעה הראשונה בסיבוב האירופי של בלו השנה, ההרכב לא הופיע יחד כבר 5 חדשים, וכפי שהעיד בלו בעצמו - הם לא עשו חזרות. ההופעה הבאה בעוד יומיים בדנמרק למי שמעוניין, ומשם לעוד 20 הופעות ברחבי היבשת שיסתיימו בעוד כחודש. הסאונד כשל לעיתים, מיתר נקרע דווקא ברגע השיא של ההדרן, הוא טעה פה ושם והאפקטים על האייפד לפעמים היו נוראיים. הכל נסלח כי זו הייתה הופעה אנרגטית, ממוקדת וגם מלאת הומור. ההרכב בן העשור נקרא Adrian Belew Power Trio. ג'ולי סליק על הבס הייתה מעולה. טוביאס ראלף על התופים, שמחליף את אחיה אריק סליק בסיבוב האירופי, היה יותר ממדהים. חומת הסאונד של גיטרה בס תופים באמצעות האפקטים הייתה מצויינת. מבחינת הליינ-אפ, היו קטעים מאלבומי הסולו שלו וכמובן שאי אפשר עם כמה קטעים מקינג קרימזון, שכנראה יש איזו מחשבה שהקהל בארץ אוהב יותר. אבל אפילו בלו בעצמו אמר תוך כדי שהוא לא אוהב את קינג קרימזון יותר, וגם לא פחות... אני הייתי מעדיף שייתן קצת קטעים מזאפה, כמו שראיתי כבר שהם ניגנו בהופעות אחרות ביוטויוב, כמו למשל City of Tiny Lights, חבל, אבל לא נורא. בשבילי זו הייתה חוויה לראות את אחת מאגדות הרוק שנותרו בחיים, אגדה שעדיין ממשיכה להיות רלוונטית, ליצור ולחדש. אף מילה על המצב, או על הפיגוע באותו יום בשער שכם. הוא נשאל בראיונות מקדימים לגבי הגעתו לארץ והוא אמר (בראיון ב-nrg): "נראה שיש לי מעריצים נפלאים בכל מקום. חלק מהם הביעו את חוסר שביעות הרצון שלהם מההופעה שלי בישראל, אבל אין לי מוטיבציה פוליטית בשום דבר שאני עושה, אני אמן ומבצע. מבחינתי, כל האנשים בעולם זהים: בני אדם". לי הספיק שהוא שר את השיר Futurevision (מהאלבום: Here מ-1994), שבמקור מוחה נגד אלימות והפליה על רקע צבע, אבל אומר גם שהעולם אינו שחור או לבן, אלא יותר מורכב, יש יותר מצד אחד בכל מצב.
לכל מי שהפסיד ולא הספיק כי לא מצא בייבי סיטר לנכדים, אני מביא קטעים לא ערוכים שצילמתי מתוך ההופעה. סליחה על התזוזות, בכל זאת הופעת רוק, ולא הייתה לי חצובה... נקווה שהוא יחזור לכאן פעמים רבות, אולי לצוללת בירושלים כשתעבור למשכנה החדש... הקטעים יתעדכנו במשך הזמן לפי הזמינות ביוטיוב.







אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה