יום ראשון, 14 בפברואר 2016

כמעט שבת שלום - תמונת ראי של מצב היהדות היום

"ארץ נהדרת" שבעונתה ה 13, כונתה בתמונת פרומו שפורסמה גם "עונת הבר מצווה", הצליחה להעלות את חמת הרבנות הראשית והעיתונות החרדית בגלל אותו צילום. הרבנים הראשיים והשר לשירותי אמרו עליה שהם: "מגנים בתוקף את השימוש בספרי תורה ובבית כנסת לצורכי בידור בתוכנית סאטירה". אולי רק דבר אחד לא בסדר, ששמו את ברלד בעזרת נשים... ואולי, רחמנא ליצלן שקיציס נוגע באצבע חשופה בספר התורה. למעשה היו צריכים להיטפל לפינה "כמעט שבת שלום" שמגישים ערן זרחוביץ' וליאת הר-לב בצורה מדהימה. 
הכתיבה של הפינה גאונית בעיני, משום שהיא מבטאת את מצבה של היהדות היום בחברה הישראלית. אני אומר "היהדות" באופן כללי משום שאני נתקל בתפישה הזו של היהדות כמעט בכל מקום שאני הולך אליו. בין אם זה הגן שאליו שלחתי את ילדי,  בית הספר שבו הם עברו ללמוד, פגישות עם מאות זוגות שסידרתי את קידושיהם, פגישות עם נותני שירות במאות אולמות אירועים שערכתי בהן חתונות וגם מפגשים אקראיים ויומיומיים בהם דנים בנושאי יהדות.
הכוונה שלי היא לסוג של יחס ליהדות, שנוצר בימינו, שאני לא יכול לכנות כשיבוש או עיוות, כדי שלא אחטא בהתנשאות, אבל אכנה אותו "יהדות קתולית". השטחה של היהדות למסגרת מצומצמת של מצוות "עשה", כמו כשרות וחגים. המלווה בעיוות ושיבוש אמיתי של פסוקים, פתגמים, אמרות כנף וכאלה.
בהלכה הדתית כמובן אין קשר בין כמות המצוות שאדם מקיים, או מידת הידע והתובנות שברשותו לבין עובדת היותו יהודי. יהודי נקבע על פי ייחוס ולא על פי מעשיו. שהרי נאמר בבבלי: "חטא ישראל. אמר רבי אבא בר זבדא: אף על פי שחטא - ישראל הוא" (סנהדרין דף מ"ד, ע"א). אך התפיסה של היהדות מושפעת מהעולם המערבי שבעיקרו נוצרי, מהתפיסות בתרבות הפופולארית של דת וגם מהתחזקות המיסטיקה, הקבלה והרבנים הטוענים לבעלות על כוחות מיוחדים (הרנטגן, האמ אר איי, האולטראסאונד החלבן, הרפתן וכדומה). הדברים האלה מובילים לעולם מושגים שמתחיל להידמות לתפיסות נוצריות בהן יש איסורים על הנאות הגוף, בהן מודגשים רגשי האשמה האישיים, והיחס אל כהני הדת הוא כאל שליחי אל בעלי כוחות מופלאים. כל אלו הפכו לנפוצים, וביטויים שלהם ניתן למצוא בבהילולות רבנים, בטקסי הפרשת חלה, בהפיכת זרמים אזוטריים ביהדות כמו חב"ד והנחמנים לזרמים מרכזיים ובתופעה בה מנהיגים, קציני משטרה, צבא ושועי המדינה שוחרים לפתחם ולעצתם של רבנים.
הקטעים של "כמעט שבת שלום" ב"ארץ נהדרת" מביאים את עולם המושגים הזה לקיצוניות באמצעות מערכונים קצרים שכל מילה בהם מגחיכה את הבורות ורגשי האשמה העממיים האלה, באמירה: אני לא יהודי/יה מספיק טוב/ה, ולכן אני אפנה למומחה ליהדות, זה לא חייב להיות רב, אלא מישהו ש"מתחזק", "חכם", היודע לפתוח ספר מקורות מימין לשמאל, לצטט בצורה עילגת אמרות שפר. הוא (לפעמים היא) יתן לי אינדולגנציה - מחילה על חטא, או לחלופין עצה מועילה לחיים טובים שיקנו לי שקט נפשי שאני יהודי/יה טוב/ה עד לחטא הבא. העצה הראשונה שנותן החכם ראובן במערכון "הטסט" לכל היהודים "המסתכלים" בתכנית היא: "להיכנס למעלית שבת, לחוש את הקדושה, לעמוד במקום בו עמדו אבות אבותינו ולתת לשכינה להעלות אתכם קומה קומה"... מעלית השבת הזו משולה בחיים לכשרות הניתנת לחומרי ניקוי, לטירוף שאוחז במרכולים מדי שנה לפני הפסח כאשר חודש לפני החג מעלימים מהמדפים את המוצרים שנחשבים לחמץ, או לטקס הסרת הכישוף שעשתה אמא של דודו אהרון בעזרת "חכם" כדי שלא יתחתן עם אשכנזייה...
להכניס את "ארץ נהדרת" לבית כנסת עבור הרבנות הראשית והשר לענייני דת זה כביכול כמו להכניס צלם להיכל. כמובן שהכל שטויות, אני בטוח שלא רק שהם צופים אדוקים בארץ נהדרת, הם גם מתמוגגים מצחוק. זו הצביעות של הממונים על הדת והנהנים מחלוקת המשאבים שלה. אלו הרוצים להחמיר את חוקי היהדות עד זרא, כדי לחזק את שליטתם על ההמונים הנבערים מדעת יהודית.
כבוד ליוצרי "ארץ נהדרת" על הפינה המצויינת, וכמובן חייבים לתת כבוד גם ל"גב האומה" ולליאור שליין. שניהם בעצם עומדים בחזית מלחמת התרבות כנגד ההדתה וההתחרדות של החברה הישראלית.

חובה לצפות במערכון "הטסט" ששודר לראשונה ב"ארץ נהדרת", ב-11.2.2016.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה