ט'רללת באב - מאמר דעה שלי במקומון כל העיר

צילומים: הקרן למורשת הכותל ודוברות המשטרה

מאמר דעה שלי במקומון כל העיר לכבוד ט' באב, תשפ"ג. 

תמיד ב-ט' באב מפריחים ביטויים שמרגישים עבורי ריקים מתוכן: "אהבת חינם", "אחדות", "סובלנות", למדנו ולימדנו את אגדות החורבן כמעין אזהרה למה עלול לקרות. אבל, החורבן קורה כאן ועכשיו. הטרלול נוכח כבר שנים בשיח הציבורי, שרודד והזדהם בצורה קיצונית בתקופת הממשלה הנוכחית, בעידוד מנהיגי המדינה.

מטרתה של הממשלה הנוכחית היתה אחת מלכתחילה – נקמה. נקמה במי שהצליח להשתמש בצורה מושכלת בכלים הדמוקרטיים ולכונן קואליציה של אחדות בין יהודים לערבים, בין ניצים ליונים, שמטרתה היתה לייצב את החברה לאחר שנים של מערכות בחירות וכאוס שלטוני. ממשלת בנט-לפיד הצליחה, במעט הזמן שכיהנה, להגיע להישגים מסוימים. עד שהגיעה הנקמה.

ממשלה הנוכחית לא באה על מנת לשפר, לעבוד, לייצב, או למשול. היא באה על מנת לנקום. הדרך לנקמה לוותה בליבוי יצרים ושנאה. באמצעות קמפיין רב שנים שחילק את העולם לבוגדים ונאמנים, שמאל וימין, אנרכיסטים מול קונפורמיסטים, אשכנזים מול מזרחיים. שיסוי של איש ברעהו. דרך הפעולה התחילה מרמת הפעילים הזוטרים. לתת להם משאבים סמליים וחומריים, במטרה לייצר טרור, להשתלח בגסות ובאלימות במתנגדים. כולם נדהמו כשאיציק זרקא אמר שהוא גאה שמתו 6 מיליון (אשכנזים) בשואה, אבל הקריאה הזו נשמעה ונכתבה פעמים רבות ברשתות ובהפגנות. לפתע התחילו לחסום כניסות לקיבוצים כנציגי האליטה האשכנזית, הפריבילגית. ליבוי היצרים קיבל נופך אקדמי ולגיטימציה, באמצעות אבישי בן חיים שמיתג זאת כ-"ישראל הראשונה מול השנייה", ובעצם אמר, זה בסדר, מותר לשנוא, יש לכם סיבות.

בכנסת ובמשרדי הממשלה, היו פועלים שחורים אחרים שעשו את עבודת הנקמה. כל תוכנית וכל הצעת חוק טובה של הממשלה הקודמת בוטלה, או שניסו לבטלה על ידי הממשלה החדשה. למשל: הקואליציה הפילה את חוק האיזוק האלקטרוני למניעת אלימות במשפחה, בן גביר ביטל את תכנית 'מסלול בטוח' למאבק בפשיעה בחברה הערבית ומקרי הרצח והפשיעה עלו בחדות. מירי רגב ביטלה את נתיבי התחבורה הציבורית בכביש 1, בניגוד להמלצות מומחי משרדה התחבורה ועוד.

פועל שחור אחר הוא ח"כ עמית הלוי שפתח מפעל לייצור הצעות חוק מבית המדרש של אורוול. למשל חוק המתנות, שאומר בעצם, על משקל "מלחמה היא שלום" ששוחד הוא חוקי. המטרה האמיתית היא לכסות את חובותיו של ראש הממשלה. או "חוק טבריה", שיאפשר לראש ועדה קרואה לרוץ לראשות העיר, עוד פתח לשחיתות.

הנקמה לא נעצרת כאן היא מחייבת השתלטות על כל תחום בחיים. למשל, על בית המשפט העליון כי פסקי הדין לא מוצאים חן בעיננו, על התקשורת כדי שתדבר בשבחנו, על הוועדה לבחירת שופטים כי צריך שפוטים, על בחירת נשיא בית המשפט העליון שיהיה מאנשינו, על בנק ישראל כי המדיניות המוניטרית לא מוצאת חן בעיננו, על הספרייה הלאומית כדי לנקום באדם שלא מוצא חן בעיננו, על הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כי הנתונים לא מוצאים חן בעיננו, על היועצים המשפטיים כי החוק לא מוצא חן בעיננו, על רשות החברות ועל דואר ישראל כי לא ממנים את אנשי שלומנו, נפרק את לשכת עורכי הדין כי היא לא בשליטתנו, נפרק הרשות לקידום מעמד האישה כי מקומה של אישה במטבח. נחוקק חוק שנבצרות ראש ממשלה שיאפשר לפושע מורשע ולהמשיך לכהן, נחוקק חוק בו אפשר יהיה להפלות אנשים בקבלת שירות על סמך אמונה אישית. נבטל את חוק ההתנתקות שיגרום לאינתיפאדה, ויחריב את היחסים עם מדינות העולם, נהפוך את המשטרה לפוליטית, ניתן לגיטימציה למיליציות אזרחיות לנקום, נכפיף את מח"ש לפוליטיקאים, נרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים לנושאים אזרחיים, נחוקק חוקים מיוחדים שיכשירו פושעים להיות שרים, נבטל את זכויות המיעוט, ניתן רישיון לרצח ערבים בגלל שהם ערבים, נקרא לשריפת יישובים כדי לבצע טיהור אתני. נדרוס את המיעוט כי אנחנו הרב. דמוקרטיה היא כמו ועדת קישוט בתפיסה המעוותת של הממשלה הזו, מי שניצח בבחירות דמוקרטיות הוא החוק, והוא יקבע הכל. נשים פס על ההידרדרות הכלכלית וגם על ארה"ב, כי היא צריכה אותנו יותר משאנחנו צריכים אותה…

אילו רק דוגמאות מועטות, אבל עליהן יש להוסיף את שיח שנאה והחורבן, את הלשון המסיתה, הגסה, המשתלחת והרדודה של שרים, חברי כנסת ועיתונאים. למשל: השר דודי אמסלם קבע שהיועצת המשפטית לממשלה היא האדם המסוכן ביותר בישראל. הוא גם אמר שטייס שנפגע הוא "צפונבון שחטף שריטה בעין". חברי כנסת עושים קולות של חיות כלפי חברי כנסת אחרים, לשם השפלת מיעוטים ונשים. יו"ר סיעת יהדות התורה אמר שהקהילה הגאה "מסוכנת מדעאש וחיזבאללה". אחד אמר ש"הטייסים הם מוגלה", ואחר צייץ פייק ניוז כאשר העלה תמונה מהפיגוע בשדה התעופה בבריסל ואמר שכך נראה הטרמינל בנתב"ג לאחר הפגנת "השמאל". הענייניות בשיח מתה מזמן, יש עיסוק רק בהכפשה, השמצה והשחרה של היריב. הדרך לנקמה היא באמצעים אלימים, דריסת מפגינים ברכבים, סוסים וירי ממכתז"ית. עלי ירקו, זרקו בקבוק, והעיפו לי את הנייד שצילם. אשתי הלכה בתום צעדת המחאה לירושלים בשולי כביש מס 1, עצר לידה רכב, יד חטפה את דגל ישראל שאותו החזיקה ושברה את המקל.

הטרללת רק התחילה משום שהשבוע הועבר התיקון לחוק יסוד השפיטה שבו בוטלה עילת הסבירות ולמעשה צומצמה היכולת של החוק לפקח על מדיניות ומינויי הממשלה. זהו הפתח לקידום מדיניות סמכותנית, לאומנית ודתית-משיחית. וכמובן פתח למינויים מושחתים שאינם מבוססים על כישורים, אלא על קשרים. אצל חלק מהמפגינים בעד ה"רפורמה" התגלתה האמת לקראתה חותרים בסיסמאות אותן הניפו: "דאורייתא או מרד", "תי-או-קרטיה".

כל השנים בהן חינכנו ב-ט' באב לסובלנות, לאחדות, לאהוב את הרע, גם אם אינך מסכים עם עמדותיו, ירדו לטמיון. החל מהשבוע החברה הישראלית עומדת בפני מצב חדש. אין יותר "אחים", יש "מלחמת אחים". אם לא יתקבל העקרון הבסיסי שמדינת ישראל צריכה להיות כלי ראוי לחיים משותפים, כלי שמאפשר חופש, שוויון וזכויות – מדינת ישראל תתפרק.

הפועל ירושלים - יותר ממועדון. מאמר בכלהעיר

מאמר שלי במקומון כל העיר ירושלים, במדור הספורט, על הפועל ירושלים. מביא את הטקסט כאן: 

אתחיל באמירה פוליטית: הפועל ירושלים היא מועדון אוהדים. פוליטיקה במובן של מאבק בין רעיונות ועל משאבים. סולידריות מעמדית ואנושית, הומניזם, ליברליזם וקבלת האחר. לא במובן המצומצם והמשובש בישראל של ניציות מול יוניות, ערבים מול יהודים או נאמנים מול בוגדים. המועדון מקדם ערכים ופרויקטים חברתיים חשובים: מאבק באלימות, בגזענות, ובהומופוביה. גם ביציע וגם בפעילות החברתית של המועדון. פוליטיקאים, בעלי הון, פשוטי עם, עיתונאים וידוענים שהם אוהדי הפועל, מקומם יחד ביציע, לא על כר הדשא. אין סיסמאות מפלגתיות. הפוליטיקאים היחידים שיזכו לעידוד הקהל יהיו אלו שיעניקו לנו את גביע המדינה. הפועל ירושלים היא לא רק כדורגל. זוהי גם הסיסמא של מועדון אוהדים אחר: ברצלונה. עם כ-160 אלף חברים. על היציעים בקמפ-נואו רשום המשפט: MÉS QUE UN CLUB – יותר ממועדון. המועדון שילם מיליון וחצי יורו ו-0.7 אחוז מההכנסות לשנה כדי להשתמש בלוגו של יוניצ"ף – הקרן למען ילדים של האו"ם. ועושה מגוון פעולות חברתיות.

מוזר מאד שאומרים: "אל תכניס פוליטיקה", אבל, מצד שני שרים: ״הפטיש, המגל והאינטרנציונל. החולצה האדומה…״. מוזר מאוד שאומרים: "מקבלים את כולם", אבל קומץ אוהדים מאיים על חיי יו"ר האסיפה, ומאלץ אותו להתפטר. אדם שהוא סמל של הפועל, מתנדב בשלל פעילויות. כל חטאו הוא שהוא בן הלאום הערבי ובזמנו החופשי פעיל פוליטי שנלחם למען שוויון ודו קיום בין העמים.

סמלים, המבטאים השקפות עולם רחבות וכוללניות, מעצם טבעם מנוכסים לאידיאולוגיות יריבות ושונות, כך למשל מנחם בגין הכריז שהדגל האדום הוא "סמלו של הקומנאציזם", כדי להסית ולשלהב בבחירות, בעוד שמקור הדגל האדום הוא בכלל בארה"ב, במחאת פועלים. טראמפ הוציא שם רע ל"פעולה אנטי פאשיסטית" (אנטיפה), למרות שזה רעיון ללא ארגון או מיסוד. הוא הכריז ללא שום סמכות חוקית שהם ארגון טרור, במטרה להסית נגדם. ובאמת הצליח לאחר שבווירג'יניה נרצחה מפגינה שבאה למחות נגד מפגינים נאצים, והמונים ניסו לבצע הפיכה פאשיסטית כשהסתערו על גבעת הקפיטול הרגו שוטרים, ורצו לתלות את סגן הנשיא.

אבל, אין לחשוש מהוצאת הדיבה והשיבושים האלה, הם תמיד יהיו, לא משנה מה ייאמר. כל אחד יניף את הדגלים שהוא רוצה וראיתי ביציע מגוון: דגלי ישראל, אנטיפה, אהבה אחת, דגל הגאווה, דגלי תימן, הרייך הגרמני (לפני הנאציזם), צלב אדום ושחור, הענק האדום, הפועל נגד גזענות בעברית וערבית ועוד. לא צריך משטרת דגלים שתגיד לאוהדים אילו דגלים להניף ואיפה לעמוד ביציע, ובטח לא מה לעשות בזמנם החופשי. מי שרוצה הפועל אחרת, כפי שפורסם כבר בכלי התקשורת, מוזמן להקים קבוצה נפרדת. מכאן שלוחה לו ברכת הצלחה.

ביקורת מרכז דוידסון המחודש בגן הארכאולוגי בכותל

הכניסה לגן הארכאולוגי צילום: נרדי גרין

לאחר טקס שערכתי ב"עזרת ישראל", עשיתי סיור עצמאי כדי להתרשם ממוזיאון מרכז דוידסון המחודש. לא הייתי כאן 4 שנים, עוד מלפני פרוץ הקורונה והייתי סקרן לראות מה החידושים והשינויים שערך הגן, המוזיאון עבר שיפוץ והרחבה במשך כמה שנים ונחנך כשלושה חודשים לפני שביקרתי.

רכישת הכרטיסים שינתה מיקום מהקופה שהייתה מוצבת בנפרד, ליד שער האשפות, לקופה חדשה שנמצאת בתוך הכניסה לגן הארכאולוגי מתחת לכביש. הקופה הקודמת הפכה לקיוסק. מחירי כרטיסי הכניסה, עד כמה שאני זוכר, לא השתנו בהרבה. המחירים, נכון לעת כתיבת הביקורת הם: למבוגר - 29 ש"ח, לילדים, נכים, סטודנטים ואזרחים ותיקים - 15 ש"ח. אם תרצו להוסיף סיור קולי, כלומר סריקה של בר קוד בכניסה והליכה בתחנות עם שמע, זו תוספת של 5 ש"ח. יש הנחה לקבוצות החל מ-25 אנשים: 25 ש"ח למבוגר ו- 13 ש"ח לכל השאר. יש גם סיורים מודרכים בעברית ובאנגלית שעולים 50 למבוגר ו-40 לכל השאר. יש סיור עם משקפות תלת מימד שעולה 50 למבוגר ו-45 לכל השאר. אופציה חדשה היא אפשרות לארגן אירועים באתר כמו טקסי בר ובת מצווה בעלות של כמה אלפי שקלים, עם הושבה וקייטרינג, מול הכותל הדרומי. המידע באתר החברה לפיתוח הרובע מאד מבלבל ומפוזר בין דפים שונים במקום להיות מרוכז בדף אחד של הגן הארכאולוגי, רב המידע שרשום כאן הצלחתי לקבל לאחר שהתקשרתי שלוש (!) פעמים לשרות הלקוחות.

אם אתם בעלי מוגבלות בהליכה ורוצים גישה נגישה לעזרת ישראל, שאינה חלק אורגני מהגן הארכאולוגי, והכניסה אליה חינם מהשביל המוביל לרחבת התפילה המרכזית של הכותל, אפשר לעשות זאת דרך הגן הארכאולוגי. לאחר בקשה בכניסה, שומר מגיע ופותח את שער הנגישות ממנו הולכים לעזרת ישראל. אבל, הכניסה מתאפשרת רק עם מלווה אחד. כל שאר החבורה תיאלץ להגיע מהכניסה העליונה לעזרת ישראל, אליה יורדים במדרגות. בעיה נוספת היא שהגישה הזו פתוחה להבנתי רק בשעות בהן פתוח הגן הארכאולוגי. א'-ה' בין 9:00-17:00, בימי שישי בין 9:00-14:00, בשבת סגור.

התצוגה הראשונה מיד אחרי הקופה, במנהרת הכניסה השתנתה לחלוטין. אין יותר את התמונות של הר הבית במבט על, אין יותר את ציר הזמן ההיסטורי ותחנות נוספות אותן הכרתי ולמעשה מה שנותר הוא דגם התבליט של הר הבית בתקופות קדומות העשוי ממתכת, שהיה בתוך המוזיאון וכמה חלקי כרכובים ואבנים.

מתוך מנהרת הכניסה פונים ימינה ויורדים על מנת להיכנס למוזיאון. שם עומד שומר שבודק את כרטיס הכניסה. את פני קיבל השלט שביטא את השינוי העיקרי שעברה התצוגה: "ירושלים עיר מקדש" והמלל שבו אומר: 

הכניסה למוזיאון מרכז דוידסון. צילום: נרדי גרין

"ברוכים הבאים למרכז דוידסון. אתם מוזמנים לצאת למסע מרתק בעקבות צפונותיה של ירושלים הקדומה, העיר הקדושה למאות מיליוני מאמינים ולנסות לענות על השאלה: מדוע ירושלים? המיצגים במרכז מספרים באמצעות ממצאים ארכאולוגיים ותיאורים אמנותיים את סיפורה של ירושלים כעיר מקדש ואת סיפורו של הר הבית, שעליו נבנה המקדש, מוקד תפילותיהם ותקוותיהם של מיליוני מאמינים שביקשו דווקא במקום הזה להתקרב אל האל האחד. מרכז דוידסון בנוי על שרידיהם של שני מבנים גדולים שהיו חלק מקרית שלטון שהקימו השליטים המוסלמים משושלת בית אומיה למרגלות הר הבית לפני כ-1300 שנה. המוסלמים הכירו בקדושת ההר, שיקמו אותו מהריסותיו ובנו עליו את כיפת הסלע ואת מסגד אל אקצא. ברחבי הגן הארכאולוגי מצויים שרידים מרשימים המספרים את סיפורה של העיר מימי הבית הראשון עד שלהי ימי הביניים. אלה התגלו בחפירות הארכאולוגיות הנרחבות שהתקיימו בגן הארכאולוגי מסוף המאה ה-19 עד היום".

ממצא עם הכתובת "ירושלים". צילום: נרדי גרין

מכאן אפשר להבין את המיקוד העיקרי של השינוי שעברו התצוגות של המוזיאון בהן נמחק כמעט כל זכר לתקופות אחרות והותירו את המיקוד בהר הבית כמשכנו של המקדש. למיטב זכרוני, לאחר שעוברים את דלת הכניסה, היה שלט שמסביר שאנחנו נמצאים בארמון מבית אומיה, והיה מעין תבליט של מפת בינטינג (Bünting) מפת עולם שצוירה על ידי הכומר, התאולוג והקרטוגרף הפרוטסטנטי היינריך בינטינג ופורסמה בספרו "מסע דרך ספרי הקודש" בשנת 1581. מפה פיגורטיבית, המתארת את העולם בדמות תלתן תלת עלי, שירושלים במרכז המפה. כלומר שני האזכורים הראשוניים לאסלאם ולנצרות נמחקו כבר בכניסה למוזיאון. התאורה שהאירה את קירות האבן מבעד לקירות הזכוכית לא האירה, או לא עבדה זמנית, וכל כבש הכניסה היה חשוך, כולל גם הסרה של הציורים הפיגורטיביים של בית המקדש מהתקופות שונות. כבר מרגע הכניסה הבנתי את רוח הדברים. מבירור למה הר הבית חשוב לתרבויות השונות, לבירור למה חשוב הר הבית לתרבות היהודית. במקרה עברו שם במהלך ההיסטוריה עוד כמה חברה...

לאחר שיורדים מכבש הכניסה הראשונית, בחלל הראשון היה בעבר עושר של מוצגים שהציגו גם ממצאים יהודיים רבים, אבל לא רק, אלא גם למשל, את הנוכחות של הלגיון הרומאי וממצאים רבים נוספים מתקופות שונות. הכל הוסר. נותר מיעוט של ממצאים שמטרתו להדגיש את השם ירושלים בעברית בממצאים ארכאולוגיים שונים, למרות ששמות ירושלים המצוינים בשלט ההסבר כוללים גם את השמות הנוצריים והמוסלמיים. בין הממצאים יש למשל גלוסקמא הנושאת את הכתובת "ירושלם", חוליית עמוד ועליה הכתובת "ירושלים" ואולי עוד ממצא אחד. ואולי זה פיצוי על כך שהשם ירושלים לא נזכר בכלל בחומש, בפעם הראשונה השם "ירושלם" מופיע בספר יהושע. הופתעתי בעיקר ממיעוט הממצאים בחלל הראשון.

תצוגת וידאו לדוגמא מרכז דוידסון. צילום: נרדי גרין

את התצוגה מלווים לכל אורכה מסכי ענק ותצוגות מרשימות עם סרטים חדשים. לא הופתעתי מכך שכבר המסך הראשון בתצוגה לא עבד. היה שמע, אבל, לא הייתה תמונה. בהמשך היו סרטים חדשים המוקרנים באמצעות מקרנים על סוגים שונים של מסכים, מחולקים, קעורים, בגדלים מרהיבים. חלקם פועלים אוטומאטית ואת חלקם אפשר להפעיל לבד. ההשקעה כאן בהחלט מרשימה. והסרטים מצוינים. המיקוד ביהדות לא משתנה מלבד בתצוגה של "אבן השתייה" ששם יש אזכור לכיפת הסלע: "המבנה המוסלמי המתומן".

המוזיאון התרחב למבנה נוסף ולחלל תצוגה גדול, אסתטי ומודרני, עם המון חידושים טכנולוגיים. כמובן שתצוגת תלת הממד שהייתה לפני שנים רבות אחד החידושים הגדולים, כבר לא נמצאת, והסרטים והאמצעים הטכנולוגיים מייתרים אותה לחלוטין.

עוד תצוגה שלא עבדה: צילום: נרדי גרין

לאורך כל התצוגות היה אפשר להרגיש את חוסר הבשלות הטכנית של המוזיאון בגלל הזמן הקצר שעבר מאז שנחנך. זה התבטא בפועלים שעדיין עבדו בפנים, הפסקות חשמל שניתקו את המסכים באמצע הצפייה, תצוגות שכלל לא עבדו ועוד. אבל, אני מניח שעם הזמן הדברים האלה יתוקנו והכל יעבוד כמו שצריך.

המוזיאון הוקם ביוזמת רשות העתיקות ובניהולה. התכנית נכתבה על ידי ד"ר יובל ברוך חבר הנהלת רשות העתיקות. הדבר מתמיה כי לטעמי יש שינוי לרעה ותזוזה לכיוון אתנוצנטרי. הכוונה כאן רק למוזיאון ולא לגן הארכאולוגי, שם אין כמעט שינויים. הדבר מעלה את השאלה עד כמה השינוי הושפע מלחצים פוליטיים. כבר בעבר היה ניתן להרגיש את התזוזות האלה. למשל, בשנה 2017, לציון 50 שנה לכיבוש ירושלים, לפתע הופיעה תצוגה ענקית במוזיאון, "לרגל איחוד ירושלים", שהציגה את הצנחנים בכותל, את השופר של הרב גורן, את יומנה של נעמי שמר עם כתב היד של "ירושלים של זהב" ועוד. לא הבנתי מה הקשר של המוצגים האלה לארכאולוגיה של הר הבית. לעומת זאת טביעת החותם של המלך חזקיהו שנתגלתה ב-2015 והייתה אחד המוצגים הבולטים נעלמה. בזמנו שאלתי ואמרו לי שהיא הושאלה למוזיאון ישראל. כמובן שהיא לא חזרה. אולי בגלל שהיו עליה סמל השמש המכונפת וסמל החיים שניהם סמלים פרעוניים שנפוצו גם במקומות אחרים במזרח הקדום. יחד איתם נעלמו גם טביעות החותם האפיפיוריות שהוצגו במוזיאון, מטבעות ומוצגים רבים נוספים.

צילום: נרדי גרין

אחת התצוגות המרהיבות בפינה, לקראת היציאה מהמוזיאון, היא התצוגה שמנציחה את פועלו של הארכאולוג צ'רלס וורן, מהמאה ה-19,  מחלוצי הארכאולוגים של הארץ בכלל והר הבית בפרט. עשויה בצורה טכנולוגית מרהיבה עם עמדות רבות ומרתקות שמאפשרות למספר אנשים לעמוד יחד ולעלעל בדפי אלבום שעליו מוקרנים קטעי אנימציה. חבל רק שרב העמדות לא עבדו בעת הביקור...

ברקע, צריך לזכור שהגן הארכאולוגי הוא תחת חסותה של החברה (הממשלתית) לשיקום ופיתוח הרובע היהודי. הגן  נוהל במשך תקופה מסוימת על ידי עמותת אלע"ד, ומ-2021 חזר לחברה הממשלתית. על מעלליהן אפשר לקרוא בקישורים להלן. בכל מקרה הלחצים הפוליטיים די ברורים וליוו את חניכתו של המוזיאון גם היום. למשל, בפברואר 2023 דיווח ערוץ 7 על מחאה שבה כיסו בבד ממצאים מהתקופה הביזנטית והצלבנית בטענה ש: "היעלה על הדעת לפאר את ירושלים בירת ישראל בממצאים שהשאירו שופכי דמינו?". ובמרץ 2023 הפגין הרב אביגדור נבנצל, לשעבר רב העיר העתיקה, נגד הפתיחה המחודשת של מרכז דוידסון-הגן הארכיאולוגי. הרב שמואל איצקוביץ', ר"מ בתלמוד תורה מורשה וראש ארגון דרישת ירושלים טען כי הוחלף הלוגו הישן ללוגו בצורת תלתן שמקורו בסמל המובהק של "השילוש" הנוצרי. וגם שבאתר החברה לפיתוח הרובע מופיע תיאור היסטורי של הממצאים שבגן המבליט את הזיקה של המוסלמים והנוצרים לצד הזיקה של היהודים. כחלק מן "החידוש" יוקרן סרט עם תוכן מפוקפק...

באופן כללי אני מברך על החידושים והשינויים הטכנולוגיים. התצוגה מצוינת וראויה. חבל רק שהיא דלילה באופן יחסי לעבר ועיקר הביקורת שלי הוא על המיקוד המוגזם בחלק היהודי של הר הבית, מחיקת כמעט כל סימן לתרבויות האחרות שכבר היו חלק מהתצוגה והועלמו. אם יש מקום לשיפור, הרי שהייתי מחזיר ממצאים רבים ואת האזכורים לתרבויות השונות. הייתי ממליץ גם על שיפור שרות הלקוחות, ושיפור האתר ברשת על ידי מתן מידע נרחב יותר ועדכני לגבי כל השירותים שמספק הגן הארכאולוגי, ואפשרויות הגישה.

קליפ חתונה - הדס ומארק 4.5.2018

 זה היה לפני הקורונה ונראה שעברו מאז עידן ועידנים, אבל רק עכשיו גיליתי את קליפ החתונה של הדס ומארק היקרים. להם ערכתי טקס יהודי-חילוני כדבעי, בקיסריה, ב"קיסר ים" על החוף.

שימו לב שהקליפ נפתח במשפט הקידושין של הכלה, אחד היסודות החשובים בטקס יהודי חילוני. בלי שוויון אין טקס יהודי חילוני. 

הזדמנות טוב לשתף את רליפ החתונה שלהם. תודה לכם הדס ומארק היקרים!

Hadas & Mark - Wedding Day from Trio Photography on Vimeo.

תפילה חילונית לשלום המדינה 2023

צילום: נרדי גרין

לרגל 75 שנות המדינה ובמיוחד לרגל המחאה אני מביא שוב את התפילה החילונית לשלום המדינה שהעליתי לפני 15 שנה. כמעט ולא נערכו בה שינויים. אני חושב שגם בחלוף הזמן היא נותרה רלוונטית. צריך לזכור שהתפילה הדתית לשלום המדינה אינה עתיקה, אלא חדשה. היא אינה קדושה, אלא מקודשת בידי אדם. היא לא ירדה משמיים, אלא נכתבה בידי בני תמותה. היא אינה מייצגת את כלל היהודים אלא עמדה פוליטית מסוימת. הגיע הזמן לתפילה חילונית לשלום המדינה, הראויה להיאמר בפי כל.

הנה נוסח מתוקן ומנוקד, לתפילה חילונית לשלום המדינה, לכבוד יום העצמאות ה-75 למדינת ישראל. לשימושכם בערב יום העצמאות ובמנגלים: 

        

           תְּפִלָּה חִלּוֹנִית לִשְׁלוֹם הַמְּדִינָה / הָרַב נָרְדִי גְרִין

שֶׁתְּהֵא מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁנַת ע"ה לְעַצְמָאוּתָהּ, לִכְלֵי רָאוּי לְחַיִּים טוֹבִים לְכָל תּוֹשָׁבֶיהָ. 

שֶׁיִּשְׂרְרוּ בָּהּ הָאַהֲבָה, הָרֵעוּת וְהָאַחְוָה, 

שֶׁיִּרְחֲקוּ מִמֶּנָּה שִׂנְאָה אֵיבָה וְקִנְאָה. 

וַתִּמָּלֵא רֹגַע, שָׁלוֹם, שַׁלְוָה וְשִׂגְשׂוּג. 

מִי יִתֵּן וְתָמִיד תְּהֵא אוֹר לַגּוֹיִים. 

שֶׁנַּגְשִׁים בִּמְלוֹאוֹ אֶת חֲזוֹנָם שֶׁל מְיַסְּדֶיהָ כְּפִי שֶׁנֻּסַּח בִּמְגִלַּת הָעַצְמָאוּת:

"מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תְּהֵא פְּתוּחָה לַעֲלִיָּה יְהוּדִית וּלְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת; תִּשְׁקֹד עַל פִּתּוּחַ הָאָרֶץ לְטוֹבַת כָּל תּוֹשָׁבֶיהָ; תְּהֵא מֻשְׁתָּתָה עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל; תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין; תַּבְטִיחַ חֹפֶשׁ דָּת, מַצְפּוּן, לָשׁוֹן, חִנּוּךְ וְתַרְבּוּת; תִּשְׁמֹר עַל הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל כָּל הַדָּתוֹת; וְתִהְיֶה נֶאֱמָנָה לְעֶקְרוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל מְגִלַּת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת".

בְּרוּכִים עוֹשֵׂי הַשָּׁלוֹם וְהַחוֹתְרִים לְדוּ קִיּוּם בֵּין הָעַמִּים.

בְּרוּכִים הַשּׁוֹמְרִים עַל הַחֹפֶשׁ וְהַדֵּמוֹקְרַטְיָה.

בְּרוּכִים הַשּׁוֹקְדִים עַל בִּטְחוֹן הַמְּדִינָה. 

תְּחַזֵּקְנָה יְדֵי הַמְּגִנִּים בְּעֹז וּבִגְבוּרָה.

מִי יִתֵּן וְיָשׁוּבוּ בְּשָׁלוֹם כָּל הַשְּׁבוּיִים וְהַנֶּעֱדָרִים. 

בְּרוּכִים אַתֶּם תּוֹשָׁבֵי הַמְּדִינָה הַמְּקַיְּמִים אֶת הַמְּדִינָה בְּאֶבְרַת חַסְדֵיכֶם, וּבְיָגִיעַ כַּפֵּיכֶם. שִׁלְּחוּ אוֹרְכֶם וַאֲמִתְּכֶם לְרָאשֵׁי הַמְּדִינָה, שׁוֹפְטֶיהָ וְנִבְחָרֶיהָ, וּתְקָנוּם בְּעֵצָה טוֹבָה לְנַהֵל אֶת הַמְּדִינָה בְּיֹשֶׁר, בַּהֲגִינוּת וּבְאַהֲבָה.

בָּרוּךְ עֲמַל כַּפָּיו שֶׁל הָאָדָם הַיּוֹצֵר, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיַּמְנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה, לִחְיוֹת בִּמְדִינָתֵנוּ.

אָמֵן סֶלָה!

מי יציל את כבודו של האנרכיזם?

פעולת התנגדות של אנרכיסטים - פלישה (squatting) לבתים נטושים
ברצלונה, ספרד

 בשנים האחרונות, גל פופוליסטי שוטף את העולם, וגם את הארץ. אחת הטכניקות של פוליטיקאים ופובליציסטים פופוליסטים, מהצד הימני של המפה היא שימוש במושג "אנרכיסטים" על מנת לתאר את היריבים הפוליטיים ולמעשה לעשות להם דה-לגיטימציה. השימוש הזה הוא שימוש אפקטיבי משום שלרוב האידיאולוגיה הימנית מתמצה בסיסמאות פשטניות, קליטות, ברורות ומלהיבות, למשל: "שמאלנים בוגדים", לעומת האידיאולוגיה של השמאל והליברליזם שלא יכולה להיות כזו בעולם של היום. שמאל זו השקפת עולם שלמה ומלאה שחייבת להיות מוסברת. היא נראית לעיתים ארכנית, טרחנית ומסורבלת. גם אם יהיה כתוב "דמוקרטיה" על שלט, צריך להסביר מהי דמוקרטיה ואת ההבדל בין פורמלית למהותית, זכויות מיעוט וכו'.

אנרכיה ואנרכיזם אינם אותו הדבר. אנרכיה היא מצב של אי סדר וכאוס כתוצאה מהיעדר שלטון מרכזי. לרב מצב כזה יכול להיווצר בגלל קטסטרופה שמערערת את סדרי השלטון כמו מלחמה, אלימות וטרור כנגד מוסדות השלטון, אסון טבע שמחריב את השלטון המרכזי. אנרכיסטים במובן זה קרובים יותר לתפיסת הניהיליזם הפוליטי: אקטיביזם מהפכני. ללא מטרות פוליטיות כלשהן, למעט הרס מוחלט של כל המוסדות הפוליטיים הקיימים - יחד עם העקרונות, הערכים והמוסדות החברתיים המקיימים אותם. אין שיטת ארגון חברתי לאחר שלילת המבנה הפוליטי הנוכחי. זה הרס לשם הרס.
לעומת זאת אנרכיזם (שימו לב לאיזם בסוף) היא אוסף של תיאוריות פוליטיות שצמחו מהגזעים של הקומוניזם והליברליזם. באופן כללי אפשר להגיד ששאיפת האנרכיזם היא יצירת שוויון וסולידאריות חברתית על ידי ביטול היררכיות חברתיות. כך למשל במקום המבנים הפוליטיים הריכוזיים, הבעלות הפרטית על אמצעי הייצור, ומנהגים כלכליים כמו עבודה תמורת שכר - כל ההתקשרויות וההסכמים בין בני האדם צריכים להיות מבוססים על התנדבות ללא תמורה גשמית, ניהול עצמי ושליטה קהילתית. החברה צריכה להיות מורכבת בעיקר מיחידים עצמאיים וחופשיים, תחת הרעיון שלקהילות ויחידים יש זכות לקבל החלטות על חייהם, בפרט ביחס למידת השפעת ההחלטות עליהם.

הדוגמאות הקרובות ביותר ליישום אנרכיזם בחיים המודרניים הוא קומונות שיתופיות, ובארץ: התנועה הקיבוצית. קהילות קטנות שנטלו על עצמן את הניהול המשותף של החיים הקהילתיים, בצורה התנדבותית. הסיסמא הידועה של "כל אדם תורם על פי יכולתו ומקבל על פי צרכיו". בתחילת המאה ה-20, ההתחלה של הקבוצות והקיבוצים היו יישום רדיקאלי של אנרכו-קומוניזם שבו היה שוויון מוחלט ושיתוף ברכוש. שימת הקבוצה כערך עליון אפילו מעל מוסד המשפחה. לא נדון כאן בהתפרקות האפשרות לחיות בצורה הזו ובביקורת עליה שנותחה ונדונה גם באקדמיה וגם בתרבות הפופולארית, רק נאמר שהיו ניסיונות ליישמה שהותאמו מהלך התקופות לנסיבות ועדיין קיימים בצורה נרחבת במדינת ישראל.

חלק מההוגים האנרכיסטים באיור על קיר חנות ספרים אנרכיסטית באנגליה
 Copyright Roger Jones ©

הבעיה העיקרית של האנרכיזם היא שאין בו מודל בהיר של איך לארגן חברה ואיך לחיות את החיים. אולי אפשר להתייחס אליו

כאל המלצה, או כאל שאיפה. יש עשרות הוגים חשובים שניסו לגבש תיאוריות אנרכיסטיות שעיקרן החרות האנושית, כמו מיכאל בקונין, שצפה שהשקפת העולם של קרל מרקס תביא בסופו של דבר לרודנות. ב־1870 הזהיר: "קחו את המהפכן הקיצוני ביותר, הושיבו אותו על כס כל הרוסים והעניקו לו סמכויות דיקטטוריות, ובתוך שנה הוא יהא גרוע מן הצאר". פיוטר קרופוטקין, אמה גולדמן, גוסטב לנדאואר ורבים אחרים. ולכן אין אמירה אנרכיסטית מגובשת, אולי מלבד ההתנגדות לסמכותנות ולפאשיזם. זו בעיה כאשר האמירה העולה מהתיאוריה היא נגטיבית ולא פוזיטיבית במהותה ואז היא מזוהה כאנרכיה אלימה.

אחד ההוגים האנרכיסטים החשובים בתקופתנו, נועם חומסקי, אומר בראיון וידאו (ראו למטה): "לאנרכיזם אין שום קשר לזריקת פצצות ולכאוס... העיקרון המרכזי של האנרכיזם נובע היישר מהליברליזם הקלאסי ומעידן הנאורות, והוא שכל סמכות שהיא נושאת בנטל ההוכחה, ועליה להדגים שהיא לגיטימית. אם היא מצליחה להראות שהיא לגיטימית — זה בסדר, אם לא — צריך לפרק אותה ולבנות אותה מחדש… אנשים יכולים לחיות אלף שנה בלי לזהות שהם משועבדים במערכות של כוח — לדוגמה נשים או עבדים. יש מגוון שלם של מערכות דיכוי, שבדרך כלל האנשים המשועבדים מקבלים כטבעיות. כשהם לא מוכנים לקבל זאת — יש מהפכות ושינויים. לפי הבנתי, אנרכיסטים הם פשוט אנשים שלוקחים את כל זה ברצינות".

כך שניתן לפרש כל ביזור של סמכות ומאבק בסמכותנות כפעולה אנרכיסטית ואנטי פשיסטית. האינטרנט הוא במהותו כזה. הקמה של מועדון אוהדים כמו הפועל ירושלים הוא פעולה אנרכיסטית ואנטי פשיסטית. ההפגנות כנגד המהפכה המשטרית בישראל, 2023 הן פעולה אנרכיסטית לא אלימה, ששותפים לה זרמים נרחבים בחברה הישראלית, המכונים לעיתים בטעות "שמאל" או ימין".

השימוש באלימות שמור היום בחברה הישראלית דווקא לימין הקיצוני. שימוש בטרור על מנת לערער את הסדר החברתי ולייצר סדר חברתי חדש. כך למשל אפשר לראות את פעולות הטרור מאז קום המדינה. ארגונים כמו "המחתרת היהודית", "טרור נגד טרור (או ט.נ.ט.)", "כנופיית ליפתא", "סיירת הנקמה", "מחתרת בת עין", קבוצות כמו: פעולות תג מחיר, השריפות בעיירה חווארה. ופעולות טרור אישיות כמו: ישראל לדרמן, אלן (הארי) גודמן, יהודה ריכטר, ניר עפרוני ואלי וענונו, דוד בן-שימול, דני אייזנמן, גיל פוקס, מיכל הלל, רפאל סלומון, עמי פופר, אריה שלוש, נחשון וולס, קטין תושב שילה, ברוך גולדשטיין, דניאל מורלי, דוקר סדרתי באזור מאה שערים שלא נתפס, גור המל, דני טיקמן, פרעות ופיגועים מצד יהודים לאחר רצח שלהבת פס, אלירן גולן, יהושע אליצור, עדן נתן-זדה, אשר ויזגן, יעקב טייטל, השותפים לרצח מוחמד אבו ח'דיר, השותפים לפיגוע בכפר דומא, יונה אברושמי וכמובן יגאל עמיר. אם הארגונים והשמות האלה לא מוכרים לכם לכו למיזם האנרכיסטי ויקיפדיה וראו את הערך: "טרור יהודי בישראל".

האנרכיה האמיתית בישראל של היום היא של הימין המדיני, המשיחי והלאומני. הדגמתי להלן את השימוש בטרור, אלימות ורצח. פעם נהוג היה לטעון שאלו שוליים חברתיים, היום גם שרים בכירים בממשלה מסיתים לאלימות כזו כאשר הם מגבים פעולות לא חוקיות של כוחות הבטחון כנגד פלסטינים, אבל מגנים פעולות לגיטימיות של כוחות הבטחון כלפי יהודים, קוראים למחיקת כפרים פלסטינים כנקמה על פיגועי טרור. זהו רק פרומו להקמת מדינה אלימה, משיחית וגזענית, אם המחאה "האנרכיסטית" לא תצליח.

פרסום שלי במוסף הארץ

פרסום שלי עלה במוסף הארץ המודפס ב-3.2.2023. אני ממשיך לערוך חתונות לכל מי שרוצה בטקס יהודי-חילוני, ללא אפליה בין המינים, המגדרים, התרבויות והרצונות. הדרישה היחידה שלי היא שלבני הזוג יהיה מעמד חוקי בישראל ושיהיו מוכנים לשוויון. המשמעות של שוויון היא קידושין הדדיים בחפץ ובאמירה וכתובה המנוסחת בלשון שוויונית ששני בני הזוג חותמים עליה. שהרי זהו ביטוי לברית המשותפת אליה הם נכנסים באופן וולונטארי. 
במיוחד בתקופה בה אנחנו נמצאים יש חשיבות להדגיש את הממד התרבותי רוחני של יהדות חילונית בחיים הפרטיים. מדינת ישראל עדיין מאפשרת חיים משותפים ללא צורך בקיום טקס דתי אורתודוקסי המנוגד ברוחו גם לרוח המשפחה והקהילה בה חי הזוג וגם בניגוד להשקפת הזוג.
הבחירה בטקס יהודי-חילוני מספק הזדמנות לבטא את ערכיו והשקפת עולמו באחד הצמתים החשובים ביותר בחייו, לא כמניפסט של התנגדות, אלא כאמירה חיובית, חופשית המכבדת את כל הנוכחים מבלי לוותר על השקפת העולם והדרך בה הזוג רוצה לחיות את חייו. חתונה חילונית היא חתונה שווה.

מפקד האוכלוסין משנה את פניו

צילום מאתר הלמ"ס

 בחודשים האחרונים הייתי שותף זוטר מאד בפרויקט הלאומי הגדול של מפקד האוכלוסין, במערך הבקרה. עכשיו כאשר סיימתי את עבודתי הזמנית, אני יכול להגיד שבמהלך המפקד נחשפתי להמון תיאוריות קונספירציה לגבי המפקד, הן מעשרות נדגמים שדיברתי איתם, לאחר שענו על השאלון, והן ברשתות החברתיות. 

החששות מובנים משום שזו הפעם הראשונה שהמפקד נערך בצורה דיגיטאלית ואנחנו חיים במציאות בה יש הונאות רשת, טלפון וחדירה לפרטיות על כל צעד ושעל. אני יכול להעיד באופן אישי, לאחר שנחשפתי אל מאחורי הקלעים של המפקד, שהוא נעשה בצורה המקצועית והבטוחה ביותר. זכיתי להכיר צוות מיומן ומקצועי ברמה גבוהה מאד, אנשים טובים שטובת המדינה ועתידה לנגד עיניהם. למדתי מהם רבות. 

על המפקד הנוכחי החלו לעבוד כבר לפני הקורונה והוא נדחה בגלל המגיפה, הוא נערך בין אפריל לדצמבר 2022.

מפקד אינו נערך רק בישראל, למרות שהיינו בין הראשונים לעשות מפקד כבר במקרא. מפקד נערך בכל מדינה מערבית, מודרנית, והוא האמצעי הטוב ביותר לספק נתונים על האוכלוסייה. על פי המלצת האו"ם כדאי לערוך מפקד כל 10 שנים זה חשוב מאד בעידן של "פייק ניוז". 

באירוע סיום של המפקד דובר על כך שבמדינות טוטליטריות, או אוטוריטריות, יש התנגדות למפקד משום שהמראה המוצגת בפני השליטים אינה מחמיאה. ויש מדינות בהן המורכבות של האוכלוסייה לא מאפשרת לעשות מפקד כמו למשל בלבנון ששם כבר אין מפקד קרוב ל-100 שנה משום שהעדות השונות חוששות לחשיפת המספרים האמיתיים מכלל האוכלוסייה. דוגמא נוספת היא אפגניסטן שערכה את המפקד הראשון והאחרון ב-1979, שגם הוא לא היה כל כך אמין. מפקד, אם כן, הוא יסוד דמוקרטי חשוב בהצגת התמונה האמיתי של האוכלוסייה.

המפקד הנוכחי היה שונה מאד מהמפקדים הקודמים שהיו בישראל, משום ההתקדמות הטכנולוגית המהירה שאנחנו חווים. זו הפעם הראשונה שניתנה האפשרות לענות באינטרנט וזו הפעם הראשונה שאנשים תוגמלו על ידי שובר מתנה לרשתות בסך של 75 ש"ח, אם יענו בעצמם, במרשתת.

עולה השאלה מה יהיה במפקד הבא שאמור להיות ב-2033. הוא כנראה יהיה בטכנולוגיות הרבה יותר מתקדמות ובשיטות אחרות מהמפקד הנוכחי. על פי התחזיות זה יהיה ברובו מפקד מנהלי, המשמעות היא שהוא יסתמך בעיקר על "קבצים מנהליים", כלומר, על נתונים המצויים בידי הרשויות. יש היתר חוקי ללמ"ס למשוך את הנתונים מכל משרדי הממשלה. כמו למשל: ביטוח לאומי, רשות המיסים, משרד החינוך, התחבורה וכדומה. אנשים לא יצטרכו לענות בעצמם, באינטרנט, לסוקר טלפון או לפוקד שטח, אלא הנתונים יגיעו באמצעות הקבצים הקיימים. 

הדבר הזה יצטרך להיתמך על ידי טכנולוגיות חדשות לאיסוף מידע משום שהמפקד הנוכחי שם לעצמו מטרה להגיע לנתונים איכותיים ברמת השכונה על ידי דגימה של 7% מהאוכלוסיה, בכל אתר ואתר. כל נדגם סיפק נתונים על משק הבית שלו וכך התקבלו נתונים על כ-20% מאוכלוסיית ישראל, על פי החישוב שלכל משק בית 3 נפשת בממוצע.

הקיום של מפקד אוכלוסין מעיד על חברה דמוקרטית טובה ובריאה, מי יודע מה יהיה בשנים הבאות, כלומר, כמו שנרמז על ידי דוברים באירוע הסיום של המפקד, שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יכולה להיות תחת איום בגלל הניסיון להפוך את שיטת המשטר לאוטוריטארי באמצעות מה שמכונה "הרפורמה המשפטית".

פרסום שלי בדיגיטל של "הארץ"

 עלה היום פרסום ב-Labels של עיתון "הארץ", התוכן השיווקי של העיתון, פרסום בנודע לחתונות. 

הכותרת היא: "עורכי חתונה אלטרנטיבית: אפשר להתחתן אחרת". לא משנה שאמרתי לעורכת התוכן שהמילה "אלטרניטיבי לא מתאימה לתיאור מה שאני עושה, אולי יותר נכון לכתוב לגבי הדתיים שהם אלטרנטיבה, לנו לרב, החילוניים בישראל. לפחות התוכן שלי יצא בסדר.

מוזמנים לקרוא ולהפיץ בקישור כאן

ממשיך בדרך, למרות הכל!

 שנה אזרחית (2023) טובה לכולם!

גם אל מול התקופה הקשה שאנו ניצבים בפניה חשוב להדגיש שאני ממשיך באותה הדרך, לא ירא ולא מתכופף. ממשיך, יחד עם עמיתיי לדרך, להציע אלטרנטיבה יהודית, חילונית הומניסטית. אני מאמין שחשוב להציע הצעות פוזיטיביות לחיים התרבותיים במדינת ישראל ולחיים היהודיים בכלל.

זהו גם מאבק פוליטי במובן של מאבק על רעיונות ומיקומם במרחב הציבורי והפרטי. ראו את הברירה שאני מציע לטקסי חיים ומועדים ומוזמנים לשכור את שירותיי. לא העליתי את המחיר כבר שנים רבות (ראו בקישור כאן).

בואו וניפגש בחתונה שלכם, או בכל טקס חיים אחר, מבטיח לכם טקס כלבבכם. והכי חשוב, אצלי אין אפליה!

פנו אלי ישירות.

שנה טובה תשפ"ג ממשפחת גרין-יקיר

שנה טובה לכולם ממשפחת גרין-יקיר

 

שנה טובה תשפ"ג מאתר טקסים

 

ט' באב תשפ"ב - מה הקשר בין בית"ר ירושלים, חורבן הבית וזקנים?

מאמר שכתבתי לכל עיר לט׳ באב ופורסם במוצאי ט' באב:

אנחנו חיים קונפליקטים בכל תחומי החיים שלנו. בהיבט המקומי שלנו יש קונפליקט שהוא לא רק ספורטיבי – המתח שבין בית"ר להפועל ירושלים. גם כאוהד הפועל וגם כתושב העיר שבליבה חומה, אני אומר לאוהדי בית"ר: הגיע זמן חורבן. 

לא בגלל שאשמח לאיד שזה יקרה, אלא כדי לבנות קבוצה חדשה מהיסוד. נטולת אלימות, שחיתות וגזענות. אני לא יודע מה ההחלטה  שתתקבל בית המשפט, אבל כבר בתלמוד נכתב: "אִם יֹאמְרוּ לָךְ זְקֵנִים ״סְתוֹר״ (הרוס) וִילָדִים ״בְּנֵה״ — סְתוֹר וְאַל תִּבְנֶה, מִפְּנֵי שֶׁסְּתִירַת זְקֵנִים בִּנְיָן, וּבִנְיַן נְעָרִים סְתִירָה".

האזינו לדבר החוכמה של הזקנים. קחו דוגמא מהפועל ירושלים שבנתה את עצמה כקבוצה אוהדים ולאחר 14 שנה הצליחה להגיע מליגה ג' לליגת העל, כפרויקט ערכי וקהילתי, ללא ויתור על מקצועיות והצטיינות. קבוצה אחרת של אוהדי בית"ר כבר הבינה את הרמז מזמן והקימה את בית"ר נורדיה. עכשיו הגיע תורכם להתנער. אל תתנו לבעלי הון לעשות קומבינות על הגב שלכם, אל תבקשו נדבות והקלות מהרשויות. קחו את עצמכם בידיים ובנו קבוצה לתפארת, זה יכול לקרות רק מתוך הרס הקיים. ירידה לצורך עלייה.

פירוק קבוצה, או ירידת ליגה הוא אכן חורבן הבית, אבל חורבן הבית יוביל במקרה הזה רק לדברים חיוביים ולבנייה מחדש של המותג בית"ר ירושלים כפרויקט ערכי וקהילתי ראוי. רק כך נחזור למאבק הספורטיבי על כר הדשא ולדרבי האמתי של הצהובים מול האדומים.

השתתפתי בסרט דוקו על מילה של ARTE אירופה

יוצרת דוקו גרמנייה בשם אינסה אונקן (Insa Onken) יצרה איתי קשר לפני כמה חודשים לייעץ ולהיות חלק מסרט דוקומנטרי

שהיא עשתה בנושא המילה. הסרט שקרוי Cut Uncut הוא סרט של הרשת האירופית ARTE ושודר לראשונה ב-23.7.2022 ועדיין לא זמין לצפייה לקהל הרחב. 

הייחוד שלו הוא שהוא מביא נקודת מבט ביקורתית על מנהג המילה, לא רק בהסתכלות דתית מצומצמת, אלא במבט גלובלי תרבותי, חוצה יבשות ודתות.

נקודת המבט העיקרית היא רפואית מדעית האומרת שמילה אינה דבר נדרש אלא במקרים רפואיים מצומצמים. רב ניתוחי המילה המבוצעים היום בעצם מבוצעים שלא לצרכים רפואיים ומהווים פגיעה בגוף והסרת חלק חשוב באבר הזכרות. כאשר זה מבוצע בתינוקות זו גם שלילת הזכות להחליט על גופך. 

היו לי שיחות רבות עם היוצרת במהלך עשיית הסרט והסברתי לה נקודת המבט של ההלכה האורתודוקסית על מילה, את ההלכה החילונית ואת המצב החברתי במדינת ישראל. בסרט עצמו צולמתי בשיחת זום כאשר אני נותן ייעוץ לזוג צרפתי שמתלבט האם לערוך את ניתוח המילה או לערוך טקס אחר כמו למשל "ברית שלום". הסברתי שאפילו על פי ההלכה האורתודוקסית, אפילו אם אדם אינו נימול, הוא עדיין נחשב יהודי. אם כי שאלת הכוונה חשובה. אדם שבצורה מודעת אינו עורך ברית מילה לילדיו, או אדם שהגיע לבגרות ומחליט בצורה מודעת לא להיות נימול מוצא מקהל ישראל, למרות שעדיין נחשב כיהודי. ליהודים חילוניים היום אין משמעות להוצאתם מקהל ישראל. זה נוגע במיוחד למי שחי בקהילה דתית שחשובות בה ההלכות הדתיות.

ההלכה החילונית משאירה את ההחלטה על מילה להורים על פי הנסיבות ואינה אוסרת או מחייבת את ביצוע הניתוח הכירורגי, וודאי שלא בגיל של שמונה ימים. הסרט הזה מביא את מידע חשוב ביותר שיכול לסייע להורים לקבל את ההחלטה הנכונה ויש ביהדות ההומניסטית - חילונית אפשרויות להחליף את טקס המילה בטקס שאינו כולל חיתוך. אחד הדברים היותר בעייתיים הוא המסיבה סביב ביצוע ניתוח כירורגי וזה נוגד לחלוטין את מהות ההלכה החילונית. אני וודאי לא אשתף עם דבר כזה פעולה.

התגובות לסרט לא איחרו לבוא והיוצרת שלחה לי מאמר שהתפרסם בעיתון Jüdische Allgemeine של הרב רפאל אייפרס רב ממוצא הולנדי שמכהן כרב הראשי של דיסלדורף שבו הוא טוען כמה דברים:

- אין להמתין להחלטה עצמאית של הילד שיגדל לבגרות משום שבגיל שמונה ימים הוא לא מודע לכאב.

- בגיל שמונה ימים דרגת קרישת הדם היא הגבוהה ביותר.

- הזכות לחופש הדת של ההורים עדיפה על זכותו הבסיסית של הילד לשלמות גופנית. כשילד נולד בסביבה יהודית, מותר להורים להניח שאם לא יעשו לו ברית מילה, מתישהו ירגיש לא נוח בקהילה. האושר לטווח הארוך של הילד גובר אפוא על הכאב לטווח הקצר של ברית מילה.

- יש יתרונות רפואיים למילה.

- מספר הסיבוכים זניח.

כמובן שהטיעונים הם גם כוזבים וגם מקוממים. מומחים לרפואה שמרואיינים בסרט וגם כאלה שלא כבר שללו את האמירות השקריות הללו. אבל זוהי דוגמא ליחסה של ההלכה האורתודוקסית שתעשה הכל כדי לשמר את שליטת ההייררכיה הכוחנית על חיי היהודים.

הופעתי בסרט: "סקס ואהבה בישראל"

באוקטובר 2021 חיתנתי את ויולטה ורון באשדוד והם אמרו לי שמלווה אותם צוות צילום דוקומנטרי מטעם ערוץ M6 הצרפתי.

ואכן הם צילמו את הטקס וראיינו אותי לפניו ארוכות. חצי שנה אחר כך שולחת לי ויולטה את הסרט ביוטיוב (ראו למטה) ולפתע אני רואה שכותרת הסרט בצרפתית היא "סקס ואהבה בישראל", הופתעתי לחלוטין ובכלל לא ידעתי שזה יהיה נושא הסרט, לא שאכפת לי, אבל קצת גילוי נאות לא היה מזיק. מדובר במגזין תחקירים שבועי ששמו Enquête exclusive, המוגש על ידי ברנרד דה לה וילארדייר, רץ כבר 14 עונות ועוסק דיווחים על חדשות בינלאומיות. בכל מקרה אני מביא לכם כאן את התכנית, לשיפוטכם. לא ביקשו ממני להתפשט... הקטע מתחיל במלה "אשדוד" כשברקע רואים את נמל יפו במבט מלמעלה... על החתונה בארץ הקטע נמשך נמשך כדקה ולאחר מכן עוד קצת על החתונה שעשו ויולטה ורון בקפריסין והסבר על אי יכולתם להירשם לנישואין במדינת ישראל. 

123 חוות דעת של זוגות

אתר מתחתנים למען מתחתנים חוגג 200 אלף חוות דעת וגם לי יש חלק קטן בזה. יש לי 123 המלצות חיוביות ומצוינות מזוגות שהשאתי במהלך השנים. תודה לכל מי שכתב.
אם השאתי אתכם ועדיין לא כתבתם משוב לחצו על התמונה והוסיפו את המשוב שלכם. 
החשיבות של כתיבת משוב היא לא רק סיוע עבורי, אלא סיוע לכל הזוגות שמתעתדים להתחתן בחתונה חילונית, לא ברבנות והם לא מודעים לאפשרות הזו.
הדף שלי באתר מתחתנים למען מתחתנים: 
https://www.mit4mit.co.il/biz/25233 

 

כן לפליטים מאוקראינה

 לנוכח האסון ההומניטרי שיצרו הרוסים באוקראינה, אי אפשר להתעלם וחייבים לקבל פליטים ללא קשר לזהותם. כמובן שיהודים יכולים להיכנס לישראל מתוקף חוק השבות, אבל חייבים לקלוט גם כאלה שאינם יהודים. 

העם היהודי חווה פליטות וביקש מקלט. כיהודים מוטלת עלינו החובה המוסרית לקלוט, ולו זמנית, פליטים מאוקראינה. גאה לחתום על מכתב מועצת הרבנים והרבות החילוניים והחילוניות - מרח"ב, הקורא למדינת ישראל לקלוט פליטים.

האסון ההומניטרי באוקראינה כמותית גדול מהמשבר בסוריה. האוכלוסייה כפולה ויותר בגודלה. על פי הערכות לאורך כל מלחמת האזרחים בסוריה היו כ-6 מיליון פליטים. מאז שרוסיה פלשה ועברו רק שבועיים, יש כבר מיליון וחצי פליטים, והפוטנציאל הוא ל-12 מיליון פליטים, עם התמשכות המלחמה.

בניגוד לפליטים הסורים, אנחנו יכולים לקלוט פליטים אוקראינים ובניגוד לפליטים הסורים, לאוקראינים יש סיכוי לחזור למולדתם, כך שזו קליטה זמנית עד שהמצב יתייצב. נכון שאי אפשר לפתוח את הגבולות לגמרי, אבל יש להציב מכסה ברורה ללא ויכוחים וללא דיונים ולעשות הכל על מנת להציל נפש. וכל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא.

נכון שאנחנו לא  לא מדינה גדולה ולא נפתור את בעיית הפליטים. אבל, אנחנו חייבים לתרום את תרומתנו.

המכתב ברוסית ובאוקראינית

הביסו את הרוסים

צילום: נרדי גרין

 אין תמונה יותר הולמת הבקר מאשר התמונה שצילמתי באוגוסט 2018, בכיכר מיידן (Maidan Nezalezhnosti כיכר העצמאות), בקייב. דוכן רחוב המוכר נייר טואלט עם דיוקנו של פוטין. 

העקבות של מלחמת קרים נכרו בכל מקום שבו הלכת בקייב, תמונות הנופלים, זרי פרחים ורוכלים מוכרים סרטים ושרשראות להנצחתם. הפלישה הברברית של פוטין הבקר היא מעשה בלתי ייעשה של טרוף מערכות מוחלט. אסור שהרוסים ינצחו ויש לעצור אותם.

המלחמה תשפיע על כולנו ויש לסייע מיידית לאוקראינים בכל דבר אפשרי על מנת להביס את הרוסים ולתת להם לטעום מתבשיל שהם רקחו. אם הרוסים ישתלטו על אוקראינה זו תהיה התגשמותו של תסריט בלהות ושינוי הסדר העולמי. 

לתושבי אוקראינה אני מוסר: חזקו ואמצו, והחזיקו מעמד מול המתקפה האכזרית וחסרת כל הצדקה.

ברית מילה בעד ונגד - פאנל בו השתתפתי בדמוקרטTV

השתתפתי בפאנל בנושא ברית מילה בעד ונגד בדמוקרטTV, בהנחיית לוסי אהריש ב-14.02.2022 יחד עם פרופסור צבי

בנטואיץ', חוקר איידס ופרופסור במחלקה למיקרוביולוגיה אימונולוגיה וגנטיקה ומנהל המרכז למחלות טרופיות ואיידס באוניברסיטת בן-גוריון ואלון סברוני, אקטיביסט נגד ברית מילה. 

הפארסה בדרבי יכולה הייתה להימנע

תקנון הזרים המעודכן

מאז שהתקבל "חוק הזרים" שאפשר לקבוצות ליגת העל לרשום שישה שחקנים זרים, אבל לשתף במשחק רק חמישה, היו כמה

מקרים של הפסד טכני בגלל שיתוף זרים מעל המותר. ב-2017, בגביע הטוטו, בית"ר ירושלים שיתפה 6 זרים, באותה שנה בליגת העל זה קרה להפועל עכו. לאחרונה בדרבי הירושלמי ב-26.12.21 הפועל ספגה הפסד טכני. 

בנוסף ב-2009 אשדוד שיתפה שחקן מורחק, לא מהזרים וספגה הפסד טכני גם כן.

הדבר הזה יוצר מצב מצב בו דקות המשחק לאחר החילוף האסור מאבדות את הערך הספורטיבי ויוצרות עוגמת נפש לכל. בדרבי האחרון, 15 הדקות האחרונות היו למעשה בדיחה על חשבון כל הנוגעים בדבר. תוך כדי המשחק כבר קיבלתי הודעה לנייד שיש עבירה על התקנון ויש הפסד טכני. גם בערוץ הספורט דיווחו על כך בשידור חי שתי דקות לאחר שזה קרה. גם בתקשורת הספורט זה דווח מיידית. אבל, עד דקת הסיום חלק מהאוהדים וחלק מהשחקנים עדיין לא הבינו את התמונה לאשורה. באצ'ו, שחקנה הזר של הפועל, הבין שהשער שכבש בדקות האחרונות לא שווה את המאמץ רק לאחר שריקת הסיום, ולאחר הסבר. 

למה ששה עשר אלף האוהדים שהיו בטדי צריכים לשלם במיטב כספם על משחק שכאילו לא שוחק, יתירה מכך מה היה קורה אילו שחקן היה נפצע במשחק חסר חשיבות כזה? 

אין צורך לשנות את התקנון שאפשר לשתף עד חמישה זרים, צריך פשוט להעביר את האחריות מהקבוצה אל צוות השיפוט. אחד השופטים במשחק יכול להתריע והשופט הראשי יעניש את הקבוצה המשתפת שחקן שלא כדין בכרטיס צהוב/אדום, אך לא להמשיך משחק שאין לו ערך ספורטיבי, כשכולם יודעים שהמשחק ייפסל בבית הדין המשמעתי.

כמו שיש שופטי VAR צריכה להיות בקרה תוך כדי המשחק של צוות השיפוט על מי והאם מותר לשתף, כולל שחקנים עם עונשי הרחקה, שחקנים לא רשומים, זרים מעל המותר וכדומה.

הפסד טכני מיועד לעבירות משמעת ותקנון חמורות לפני המשחק או, תוך כדי המשחק ואז המשחק פשוט מופסק. לא הגיוני להמשיך משחק כשתוצאתו היא בניגוד לתוצאה האמיתית על המגרש.

המטרה העליונה היא שמירה על הרוח הספורטיבית. התוצאה צריכה להיקבע במשחק הוגן ולא בגלל טעויות שנעשות לעיתים במכוון ולעיתים בהיסח דעת של צוותי האימון.