יום שבת, 25 בנובמבר 2006

החתונה של דניאלה וג'ונתן, Oi-Va-Voi


שני אזרחים בריטים, הוא יהודי אנגלי מלונדון, היא ממשפחה נוצרית ממוצא בוסני קרואטי. חברים הפגישו בינהם כשעשו תואר שני באותה אוניברסיטה בלונדון. כרגע הם חיים בארץ לתקופת מה ונוסעים וחוזרים לאירופה מדי פעם. כאשר נפגשתי איתם בפעם הראשונה הם סיפרו לי על עיסוקיהם: עיתונאות, מחקר אקדמי בנושאי צנזורה במוסיקה, קולנוע דוקומנטארי, וג'ונתן גם סיפר שהוא מוסיקאי שמנגן בלהקה אנגלית שנקראת "אוי-ואבוי", אולי שמעתי עליהם... באותו רגע נשמטה ליסתי משום שיש לי את הדיסק הראשון שלהם (השני בדרך), ואני אוהב אותם מאד. משם והלאה בנינו יחד את הטקס. שניהם לא אנשים דתיים ומשום כך הם 
לא רצו טקס דתי. אלא טקס עם מאפיינים תרבותיים ובמיוחד כהגדרתם: "הרב צריך לפתוח את הטקס למשפחת הכלה שאינה יהודית", כלומר, ייתן הסברים ויאפשר להם להיות חלק מהטקס. בנוסף היתה חשובה להם מאד המנגינה של הטקס והכוריאוגרפיה שלו. אני הצעתי, והם קיבלו שהלהקה תנגן בטקס, ואכן, שניים מחברי הלהקה ניק (גיטרה) וסטיב (קלרינט), צרפו חבר טוב - דייויד (ויולה, לא חבר בלהקה), ושימשו מעין כלייזמרים של החתונה. הם פתחו בעיבוד ל"טווס הזהב" של חווה אלברשטין (שיר באידיש), במהלך החופה הם ניגנו את הגרסא של "אוי-ואבוי" ל"עוד ישמע", הברכה השביעית בברכות החתונה, וסיימו ב"סימן טוב ומזל טוב", בלחן העממי.
החתונה עצמה הייתה בגן אירועים לחוף ים המלח, כך שהאווירה הייתה מושלמת. לאחר הטקס הם עברו למסעדה שם ערכו סעודה בסגנון מרוקאי. זו הייתה מסיבת חתונה רב לאומית, משפחתה של הכלה הגיעה מזאגרב, קרואטיה, משפחתו של החתן מלונדון, וחברים שלהם הגיעו לא רק מישראל, אלא גם מצ'כיה, הולנד, אוסטריה, רוסיה, ואפילו חברה אנגליה אחת שעובדת באו"ם בלבנון, עברה את הגבול בראש הנקרה באמצעות דרכון דיפלומטי על מנת להיות בחתונה. הטקס נערך באנגלית, עברית וקרואטית. במהלכו הזמנתי את כל האורחים לחתום על הכתובה שהיא ההתחייבות ההדדית של הזוג לחיים משותפים והערכים עליהם ישתיתו את המשפחה החדשה. בסיום הטקס חתןכלה שברו כוסות והתנשקו.
ג'ונתן הבטיח לשמור איתי על קשר, הוא רוצה לראיין אותי בנוגע לחתונות חילוניות לכתבה שהוא עושה. מקווה להיות בהופעה הבאה של הלהקה בארץ ב"מעבדה" בירושלים שתהיה כנראה בפברואר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה