יום חמישי, 18 באוגוסט 2016

אַקְוַת אָשְׁרִי - לקובי וינר זכר צדיק לברכה

צילום: נרדי גרין
כמה מילים להנצחתו של חבר יקר, שהלך לעולמו בתשעה באב תשע"ו. קובי וינר, יליד רמת-השרון חניך השומר הצעיר, חבר קיבוץ מזרע, ואיש העמק.
כבר ב-2001, בעת לימודיו במכון מנדל למנהיגות חינוכית כתב קובי כפרויקט הגמר שלו, עבודה נבואית שכותרתה: ""רב קהילתי"– מחולל קהילת תרבות ישראלית מתחדשת". המושג של רב חילוני לא היה קיים עדיין בארץ, אבל כבר אז הוא כתב את התפקיד הזה שלימים יקבל אליו הסמכה פורמאלית:
מחולל? – במובן שאין "הרב הקהילתי" סמכות פורמאלית בקהילה, ואין הוא פוסק הלכתה, ואין הוא במרכז חייה  ואין מעשהו מעשה חד פעמי. כמוהו כמחולל ("דינמו") אנרגיה, מחולל (רוקד במעגל) כלומר מקים ומקיים של רצף מעגלי השייכות, המשמעות והיצירה – מחולל מחול אנוש. לעיתים יחוללה – יצור קהילה יש מאין, לעיתים מתוך קהילה שבכוח, לפעמים יחיה קהילה מתפרקת , ותהא עבודתו נמשכת ומתמדת: לעודד, ליצור, לכוון, לתת השראה, ללמד, לייעץ, לבטא ולאפשר מבע, לקשר, לתמרץ וכן הלאה.
כחבר קיבוץ הוא כבר היה מחולל תרבות. הוא היה איש חינוך, בוגר אוניברסיטת חיפה ומכללת "אורנים" במחשבת ישראל והיסטוריה. בוגר בית המדרש ב"מדרשה" ב"אורנים". בוגר "בית-ספר מנדל למנהיגות חינוכית". היה שליח הסוכנות היהודית והשומר הצעיר באיטליה ובשנים 1982־1983 בתקופת מלחמת לבנון, ערך את כתב העת 'שדמות'. אבל לא רק זאת הוא גם כתב ארבעה ספרי שירה שהתפרסמו ועוד אחד מקוון: "מדבר", "חליפתי", "סולחה", בסדר הזה", "מאזני הארץ", ויש קובץ "תריסר שירי אהבה" שלא התפרסם. מתוך הקובץ הזה יש צרוף מילים שאני מאד אוהב: "אַקְוַת אָשְׁרִי", פעם כשנפגשנו הוא כתב לי את השיר הזה על כרטיס קטן והעניק לי אותו מתנה. אני חושב שזה חידוש לשוני של קובי וזוהי גם כותרת שיר קצר שלו מתוך קובץ שירי האהבה שהקדיש לאורית, שיצא ב 2006: 

אַקְוַת אָשְׁרִי

מָלְאָה אַקְוַת אָשְׁרִי
  עֵינִי דּוֹמֵעַ עַל
     גְּדוֹתַי
אקוה מלשון הקוות. הקוות של של אושר, אבל לא גדולה. היחס פה לאושר הוא אמביוולנטי. האקווה היא קטנה וכבר מלאה, עולה על גדותיה וכך יורדה לה דמעתא. באותה שנה נהרג גם בנו של קובי, שקד, אחד מחמשת ילדיו באופן טראגי ביותר ומרגע זה והלאה הקדיש את כל זמנו כמעט לאבל עליו ולהנצחתו. מצבו הלך והדרדר וחודשיים לאחר ציון עשר שנים למותו של שקד, אושפז קובי, ולאחר כמה ימים נפטר.

קובי מספר על עצמו בפרויקט "סופרים קוראים" - ארכיון הווידאו של כלל סופרי ישראל. ביוזמת מרכז הספר והספריות, מפעל הפיס ובית אריאלה - ספריית שער-ציון.


קובי ואני ברגע של בדיחות הדעת
27.5.2004
צילום: נרדי גרין
אני הכרתי את קובי שנים רבות מעבודה משותפת בכמה מקומות: במכללה ליהדות כתרבות, במכון הטקסים החילוני, ובמיוחד כאשר למדנו יחד רבנות חילונית במחזור הראשון בארץ, וקיבלנו את ההסמכה יחד ב 2006.
לאחר שהוסמך המציא מושג חדש, יפייפה: "רב אנוש" כתיאור לתפקידו וכך הוא כתב על עצמו:
את עבודתי וייעודי אני מגדיר בעצמי כרַב אֱנוֹש (מטבע-לשון יחידאי שלי) - פעולה יצירתית הולכת ומתפתחת בעשור האחרון. בתחום הקהילתי אני מוביל את "קהילת שבת שלום במזרע" בדגש יהודי-ישראלי-הומניסטי; בתוך קהילת הקיבוץ, עם זיקות גומלין הדדיות, ביצירת "הון חברתי" ו"הון תרבותי". כמוכן אני כותב, מנחה ועורך של טקסי מעגל-החיים היהודי, וכך גם את כל חג-ישראל. ברמה האזורית והארצית, אני שותף לראשית התהוות של "רשת בתי קהילה", המייצגת מגוון דרכים הומניסטיות בתרבות היהודית-הישראלית. בהקשר זה אני יכול לומר, שאני מבטא גישה שניתן לכנותה "גישת שמאל" או "גישה רדיקלית" פוליטית, חברתית, תרבותית ופילוסופית. בדרך זו קיים דגש מובהק על ראיית התרבות כיצירה אנושית שהאדם במרכזה. בתרבות, מבטא האדם את אמונותיו, ערכיו, השקפתו המוסרית והחברתית, ואת שאיפתו ל"תיקון עולם". גישה זו רואה ב"אלוהים" סמל אנושי בעל ערך בחיי אדם, אך לא כמושג אונטולוגי, טראנסצדנטי. בעבודתי אני מנסה להמשיך את התרבות היהודית-חילונית-קיבוצית אל העתיד, תוך הצגת אלטרנטיבה לשיח היהודי-דתי-מסורתי, הרווח בישראל ובעולם היהודי.
הוא הספיק לחנוך שתי חברות נוער נעל"ה במזרע, של נוער עולה מחבר העמים. חניכיו נשאו הספדים מרגשים על קברו. הוא נישא בנישואין רפורמיים לאורית בתקופה שעדיין לא רבים שיש אלטרנטיבה לטקסי נישואין ברבנות ובמשך שנים רבות ערך בעצמו טקסי נישואין, בר ובת מצווה, לוויות וטקסי לידה. כמו כן הוא ניהל את "קהילת שבת שלום" במזרע וערך קבלות שבת והנחה את מועדי וחגי ישראל. הוא היה גם פעיל פוליטית ואיש השמאל הסוציאליסטי, איש מרצ מראשית היווסדה ובמיוחד פעל רבות לקירוב הלבבות בין יהודים לערבים. בהקשר הזה אפשר להזכיר שוב את ספר שיריו "סולחה"  (2001) שנכתב בעברית ובערבית. וכחלק מההספדים שנשא בנו אמיר על קברו הוא ציין שהספר הגיע לבדואים בסיני שהביעו תדהמה על כך שהספר נכתב על ידי יהודי.
בשבילי קובי היווה מגדלור לאמונה בצדקת הדרך. אבן יסוד באמונה החילונית באדם והשפיע עלי רבות במחשבתו ובשיח שלו. הוא ידע ללהטט בשפה עברית, ליצור ולהיות מקורי. אבל לצערנו הוא לא הגיע למיצוי של כשרונותיו בגלל השבר הגדול שחווה בחייו עם מותו של בנו. יבשה אקוות אושרו של קובי, השבר הזה הכריעו לבסוף וקובי נפטר בגיל 61, בטרם עת. הוא הותיר אחריו את אשתו אורית וארבעה ילדים נפלאים. יהי זכר צדיק לברכה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה