מרצ היא מפלגה קיצונית, מושחתת של בטלנים – 10 מיתוסי בחירות והפרכתם

אני רוצה להפריך כמה מיתוסים נפוצים שמתלבטי מרכז ושמאל אוהבים לפזר:

מיתוס ראשון: "אני מצביע/ה למועמד לראשות הממשלה" - בישראל אין בחירה אישית וישירה לרשות הממשלה. הקמפיינים במערכות הבחירות האחרונות, וגם בתקשורת, מציבים את ראש/ת הרשימה כאילו מצביעים למועמד/ת לראשות הממשלה. צריך להזכיר כי הבחירות הן ארציות, ישירות ושוויוניות. מצביעים עבור רשימות מועמדים, לא עבור אדם אחד שעומד בראש הרשימה. כל הארץ מוגדרת כאזור בחירה אחד ולכל קול כוח זהה. במיוחד בבחירות האלה חשוב לדעת את זה. לדוגמא, כתוצאה מהאיחוד בגוש הימין - בפתק אחד אתה מצביע לביבי, פייגלין וליברמן.

מיתוס שני: "לא אצביע מרצ כי זו מפלגה קטנה" – וודאי שהיא קטנה אם את/ה לא מצביעים לה... על מנת שהמפלגה תגדל היא זקוקה לקולות. הלוגיקה המופרכת של הטיעון ברורה לחלוטין: אם הטענה היא שכדאי להצביע למפלגה לפי גודלה בכנסת, אזי צריכים להצביע רק ל"קדימה" שהייתה המפלגה הגדולה ביותר, או "הליכוד ביתנו" שבאמתחתה יש 42 חברים בכנסת היוצאת. 

מיתוס שלישי: "הצבעה למפלגה קטנה זה איבוד קול, אני מצביע/ה למי שיכול להשפיע" - עם טיעון כזה אפשר לבטל לחלוטין את הדמוקרטיה ולתת לאדם אחד את הכח, משום שאז תהיה לו השפעה מרבית, ללא הפרעה כלל. אופוזיציה נחוצה לכל מערכת דמוקרטית. יתירה מכך, במצב שנוצר היום, כאשר גם מפלגת העבודה, וגם "יש עתיד" כבר הצהירו מראש שייכנסו לקואליציות עתידיות עם בנימין נתניהו נוצר מצב בו הצבעת שלי - קיבלת ביבי – קיבלת ליברמן. הצבעת יאיר לפיד - קיבלת פייגלין – קיבלת פאינה קירשנבאום... מרצ היא המפלגה היחידה שמתחייבת לא להפוך למפלגת לווין של "הליכוד ביתנו". 

מיתוס רביעי: "שמאל זה החזרת שטחים" – ישראל המדינה היחידה בעולם בה שונו סדרי עולם אידיאולוגיים. השמאל, במסורת הפוליטית המערבית, הוא רצף אידיאולוגי בנוגע למדיניות כלכלית וחברתית. רק בארץ נמדדת השמאלנות על פי מידת הרצון לנהל מו"מ עם הפלסטינים והרצון להחזיר שטחים ולסיים את הכיבוש. קחו למשל את התבטאותה של שלי יחימוביץ': "לכנות את מפלגת העבודה מפלגת שמאל, זה עוול היסטורי. העבודה שאבה כוחה תמיד מהיותה מפלגה מרכזית. היו בה יונים והיו בה נצים והיה בה תמיד ויכוח. היא שאבה את כוחה מהיותה שוחרת שלום, אבל באופן פרגמטי". העבודה הייתה תמיד שמאל חברתי כלכלי. גם אם בשנות ה80 וה-90, כאשר העבודה הייתה בשלטון, היא הייתה חלוצת ההפרטות ועידוד בעלי ההון והריכוזיות, הרי שהיסטורית אי אפשר לקחת ממפלגת העבודה, ומתנועת העבודה, את הקמתה של מדינת הרווחה, התנועה הקיבוצית, קופת חולים וכדומה. שלי יחימוביץ', ולא רק היא, מנסים לנתק את הקשר בין אידיאולוגיה יונית לאידיאולוגיה שמאלנית של שוויון חברתי-כלכלי. כך שיוצא שמפלגת העבודה היא לא שמאל, היא מפלגה "חברתית". בליכוד ובמפלגות עדתיות כמו ש"ס, הנושא החברתי-כלכלי הפך לנושא של מוצא, מועמד מזרחי הוא מועמד חברתי כלכלי. מרצ תמיד הניפה בגאון את דגל השמאל החברתי כלכלי, ודגל השלום.

מיתוס חמישי: "רק מפלגת מרכז מתונה יכולה להוביל את המדינה" – ההיסטוריה הפוליטית בישראל זרועה בכישלונות ואכזבות ממפלגות מרכז: ד"ש של יגאל ידין ב 1977, תל"ם של משה דיין ב 1981, מפלגת תמ"י ששילבה את אבו חצירא עם פואד, באותן בחירות. "הדרך השלישית" של אביגדור קהלני ב1992, מפלגת "המרכז" ב-1996 של קהלני ודן מרידור. "שינוי" של טומי לפיד ב 2003, "קדימה" של אריאל שרון הפכה למפלגה הגדולה בישראל בבחירות 2006 ו 2009, אך לא רק שהפסידה את השלטון, בבחירות הבאות היא צפויה להיעלם או להתפרק, באותן בחירות הייתה מפלגת מרכז נוספת: "מפלגת הגמלאים" של רפי איתן הצליחה לקבל 7 מנדטים. שתי מפלגות מרכז, "יש עתיד", ו"התנועה בראשות ציפי לבני" מהוות את התקווה החדשה של המרכז הפוליטי ב 2013. "יש עתיד" צפויה, להערכתי, להיות כשלון אף יותר גדול מקודמותיה. בגלל עמדותיה המעומעמות בכל נושא, ובמיוחד בנושאי דת ומדינה. בקואליציה עתידית צפויה המפלגה להפוך לחוכא ואיטלולא של הכנסת משום שיכהנו בה חברי כנסת דתיים המתנגדים לסדר יום חילוני. יתירה מכך, הרשימה שלה משובצת במקומות הריאליים באנשים חסרי ניסיון ויכולת. לבני, מבטיחה כרגע לפורר יותר את "קדימה" ואת "יש עתיד", ואולי לנגוס קצת במפלגת העבודה ובמרצ. עם קצת מזל, מאוכזבי הרשימה הימנית של "הליכוד ביתנו" יצביעו לה, אבל אי אפשר לבנות על זה קואליציה.

מיתוס שישי– "מרצ היא מפלגה קיצונית" – גם לאחר שרב המפלגות בישראל אימצו את עמדותיה ומדיניותה של מרצ כמעט בכל התחומים, במיוחד בתחום המדיני, עדיין מכנים אותה "מפלגה קיצונית". כנראה שבמילה "קיצוני" הכוונה היא למי שמתמיד בשמירה על האידיאולוגיה שלו גם במחיר ויתור על שותפות בקואליציה. יש  היום טשטוש אידיאולוגי בין המפלגות, המוביל למחשבה ש"אין יותר שמאל וימין", אין יותר דתיים וחילוניים", ואין ויכוחים רק צריך מישהו מספיק כריזמאטי וחזק שיוביל. 

מיתוסי שביעי – "השמאל יחזיר שטחים ויפנה התנחלויות" – בהיסטוריה של מדינת ישראל מי שהחזיר "שטחים" היה תמיד הימין: מנחם בגין בהסכמי השלום עם מצרים, ואריאל שרון בתכנית ההתנתקות. האמת היא שאם השמאל היה בשלטון והיה יכול ליישם את מדיניותו ודאי שהיו מתקיימות שיחות ישירות, והיינו מסיימים את הכיבוש. ממילא כל ראשי הממשלה מאז הסכמי אוסלו קיבלו על עצמם את העיקרון של "שתי מדינות לשני עמים", הבעיה העיקרית היא שהפתרון הולך ומתרחק, ומתרגשת עלינו מדינה דו-לאומית.

מיתוס שמיני – "מרצ היא מפלגה נקיית כפיים" – אה נכון, זה לא מיתוס, זה אמיתי לחלוטין. מכיוון שבמו אזני שמעתי טענות על שחיתות של יו"ר מרצ, חשוב להפריכן. ב-2002 נחקרה זהבה גלאון בחשד לעבירות חמורות במהלך כהונתה כמ"מ ולאחר מכן כמנכ"ל 'המרכז הבינלאומי לשלום'. ב-2003, לאחר חקירות מעמיקות הוכח כי ההאשמות כוזבות והיועץ המשפטי לממשלה, אלייקים רובינשטיין, החליט לסגור את התיק בעניינה זהבה גלאון מחוסר אשמה. כל המועמדים ברשימת מרצ, כולל יושבת הראש הם אנשים נקיי כפיים וישרים. למעשה מרצ היא דגל ליושר ומאבק בשחיתות. בנוסף, אין עריקים בין חברי הכנסת שלה.

מיתוס תשיעי – "מרצ לא עשתה כלום בכנסת הקודמת" – ראשית, וודאי שכמפלגה קטנה ואופוזיציונית היא לא עשתה מספיק. אבל אם יש סיעה של פרלמנטארים מעולים שלא נחה יום אחד הרי אלו הח"כים של מרצ. כאן המקום להזכיר את חיים אורון (ג'ומס), שפינה את מקומו בכנסת לטובת זהבה גלאון, לצד פעילותו בועדת הכספים, הצליח להעביר חוקים רבים בקריאה שנייה ושלישית. ככלל סיעת מרצ העבירה 11 הצעות חוק בקריאה שנייה ושלישית, 3 הצעות חוק בקריאה ראשונה, 13 הצעות חוק בקריאה טרומית ויזמה כ-50 הצעות אי –אמון בממשלה בנושאים מדיניים, חברתיים, כלכליים, חקיקה אנטי דמוקרטית, דת ומדינה ועוד.  כמו כן הסיעה העלתה להצבעה במליאת הכנסת עשרות הצעות חוק שנפלו עקב התנגדות הקואליציה  וקיימות עוד עשרות נוספות שטרם החל הליך חקיקתן. הסיעה הגישה 153 שאילתות, 337 הצעות דחופות לסדר ודיונים מהירים והניחה כ-440 הצעות חוק. במדדים רבים, שנערכים ע"י גופים עצמאיים, נבחרו הסיעה וחבריה למצטייני המשכן בעבודה פרלמנטארית, ובאמינות.  

ח"הכ אילן גילאון הפך לדובר השכבות המוחלשות בכנסת, ולנציגם של הנכים והמוגבלים. ניצן הורביץ הפך לדובר מרכזי בעד חופש דת, שוויון אזרחי ואיכות הסביבה וזהבה גלאון מובילה, בין השאר, את הדגל המדיני. מרצ הייתה המפלגה ה"ציונית" היחידה שהעזה להעביר ביקורת על מבצע "עמוד ענן". חברי הכנסת של מרצ הם מהבולטים בתקשורת. יחסית לגודל הסיעה הם מהמרואיינים התכופים ביותר. 

מיתוס עשירי – "מפלגות קטנות פוגעות ב'משילוּת' ע"י סחיטה קואליציונית" – משילות הפכה להיות מונח שגור שמבטא את היכולת של ממשלה ליישם מדיניות לה התחייבה. חוסר היכולת מתורץ בכך שעל מנת לשמור על שלמות הקואליציה נאלצים להיכנע למפלגות ולרסיסי מפלגות. אבל האמת היא שניתן ליישם מדיניות גם עם קואליציה של מפלגות רבות. לדוגמא ניקח חלק מההחלטות הקשות ביותר של ממשלות ישראל לאחר 1977: הסכם השלום עם מצרים, הסכמי אוסלו, תכנית ההתנתקות, מלחמות ומבצעים, חילופי שבויים. מפלגת השלטון הייתה תלויה תמיד בקואליציה על מנת ליישם מדיניות, קשה ככל שתהיה. אחת הבעיות העיקריות של המפלגות הגדולות הוא האתנן שניתן באופן היסטורי למפלגות הדתיות. את הקשר הזה יש לנתק. נגמר המבנה ההיסטורי של שתי מפלגות גדולות ומפלגות לווין, גם הגושים הפוליטיים אינם מובהקים כשהיו בעבר, למרות שהנושאים העיקריים נותרו: חברה וכלכלה, דת ומדינה והסדר מול הפלסטינאים. משילות היא ערך חשוב אך חשוב ממנו הוא ערך ה'יציגוּת', כלומר, היכולת להביא לידי ביטוי את מירב הדעות של אזרחי המדינה בפרלמנט, זהו לב ליבה של הדמוקרטיה. כל שיטת בחירות מכוונת על מנת לקבל תוצאות מסוימות, כל מי שמנסה לשנות את שיטת הבחירות בדרך כלל שואף לחזור למערכת דו-מפלגתית. שיטת הבחירה הישירה לראשות הממשלה ובנפרד לכנסת בוטלה, רק משום שלא הביאו לתוצאות המצופות. הפיצול למפלגות קטנות אינו דבר רע, הדבר הרע הוא הדרך בה מורכבת ומנוהלת הקואליציה, הממשלה המנופחת נגרמת בגלל מי שעומד בראשות הממשלה ונכנע לסחיטה ובגלל המחויבות הנפסדת לסטטוס קוו ההיסטורי.

גם בבחירות הקרובות אני קורא להצביע למרצ, משום שמרצ מבטאת את העמדות הקרובות ביותר להשקפת עולמי בכל התחומים. כרב חילוני, יש חשיבות מוסרית לגילוי נאות לגבי דעותיי, גם הפוליטיות. יש לי אחריות כלפי הרוצים בשרותיי. מעולם לא ישבתי על הגדר, אני לא ניטראלי ולא מהאו"ם. לרוב האנשים יש עמדה ומצביעים בבחירות אבל רבים לא מגלים את עמדתם מחשש לעימות ולפגיעה בפרנסתם. לרבנים חילוניים יש אחריות מיוחדת, בהיותם הומניסטיים, לחברה בה הם חיים. כמי שדוגלים בתיקון עולם יש לומר באומץ כיצד התיקון הזה יתממש בחיים הציבוריים – בפוליטיקה המפלגתית, בבחירות ובמדיניות חלוקת המשאבים.

תקדים - גירושין אזרחיים של בני זוג מאותו המין בישראל

כתבתו של אסף צ'רנילס בחדשות ערוץ 10, 3.12.2012

שאלת רב - האם מותר קשר זוגי עם לא יהודי, או גר

א' שואלת: "שלום לך, אשמח אם אוכל להיעזר בך. אני חשה מצוקה רבה. אני מבקשת לשאול לגבי קשר של יהודיה עם בחור נוצרי מאמו, אביו יהודי. יצר עימי קשר בחור צעיר והתחלנו בקשר ידידותי בלבד, מזה כחודש ימים, הוא התאהב בי ועם הזמן גם אני. נפגשנו אך לא קיימנו יחסי מין, אבל כן התנשקנו. קראתי קצת על נושא הגיור ושם ראיתי את הסברי הרבנים על קשר עם גר, אני נסערת וחוששת מאוד, אני בחורה לא צעירה, גרושה בת 40, הבחור צעיר ממני משמעותית. אני מבינה כי ישנו הבדל בין היהודים ליתר הדתות, אך איני מבינה אותו ואת העומק שבהבדל. שהרי מדובר בנשמות, כולנו נשמות לא כן? האם הם מפלצות או נשמות אדם כמונו? מדוע מדובר בחטא כה כבד? אני אודה לך מאוד אם תוכל לחזור אלי ולהנחות אותי כיצד לנהוג בנקודה זו. אני אובדת עצות ונסערת מאוד. תודה רבה"

תשובה: א' שלום, ההלכה החילונית שמה בראש סולם הערכים שלה את האדם, את יצירת הקשר האנושי, את האהבה, את ההנאה מהחיים, את הנשיקה (כמשל), וגם את האחריות המחויבות ההדדית באמצעות יצירת קשר זוגי יציב המבוסס על שותפות אמיתית, אמון ואהבה. לכן לא חטאת ואין לך ממה לחשוש.

בני אדם הם בני אדם ללא קשר למה שרשום במרשם האוכלוסין. אין שום קשר לנשמות או מפלצות. יש יהודים "כשרים" שהם רוצחים, אנסים וסתם אנשים מגעילים, ויש לא יהודים שהם חסידי אומות עולם ואנשים טובים. האבחנה ביניהם כאילו היהודים הם מין נעלה יותר היא אבחנה גזענית ואסורה על פי ההלכה החילונית. וכבר לימדונו רבותינו במשנה כי "כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא", ללא אבחנה בין יהודי ללא יהודי.

אין שום חשיבות להגדרה ההלכתית-דתית של מעמדו של בן זוגך, מה שחשוב הוא האם הוא אדם טוב, האם הוא אוהב אותך, והאם את אוהבת אותו. ובמיוחד האם אתם מוכנים להתחייב לחיות יחד את חייכם, למרות פערי הגילים.

לקראת יום הכיפורים המתקרב והקריאה לעשות תשובה ותיקון עצמי בחיים היוצאת ממנו, את צריכה להפנות את השאלה פנימה, לעצמך: האם הקשר בינכם חשוב לכם? האם תרצו לתת לו סיכוי? אם התשובה היא חיובית שום דבר לא יוכל לעצור בעדכם, ובטח לא הגדרות חיצוניות זרות, לא רלבנטיות, או איומים תפלים. וגם - האם אתם בשלים ללקיחת האחריות והמחויבות ליצירת משפחה חדשה? בברכה שנה טובה, שמחה שלמה והצלחה בזוגיות.

משוב נוסף עלי במתחתנים למען מתחתנים 9.9.12

שנה טובה תשע"ג

שנה טובה לכולם ממשפחת גרין יקיר, משמאל לימין: ענבל, נדב, נמרוד ונרדי

שנה טובה מאתר טקסים תשע"ג

ליחצו כדי לעשות לייק בדף האוהדים שלנו בפייסבוק

ברכת האירוסין הצעה לנוסח חילוני

ברכת האירוסין המסורתית אינה רלוונטית יותר

אחת הדילמות העולות מתוך מאות טקסי נישואין אותם ערכתי, היא, מה עושים עם ברכת האירוסין? שהרי זוגות חילוניים היום, ודאי אינם נזקקים למעמד טקסי של אירוסין, לאחר שכבר חיו יחד תקופה. ולעיתים אף באים עם ילדיהם אל מתחת לחופה. בתהליך הלימוד לקראת עיצובו של הטקס מתגלה חוסר הרלוונטיות של הנוסח העתיק של ברכת האירוסין. לכן אציע נוסח חילוני לברכה, המיועד לרוצים לשמר את המבנה המסורתי של הטקס אך עם משמעות שאינה דתית. 

ברכת האירוסין מהתלמוד – ברכה על איסור קיום יחסי מין

הברכה הפותחת את טקס הנישואין הדתי אינה ברכה על הקידושין, אלא על איסורים ביחסי מין. מקורה של הברכה בתלמוד  (כתובות, ז', ע"ב) ונוסחה:

"בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קְדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל הָעֲרָיוֹת, וְאָסַר לָנוּ אֶת הָאֲרוּסוֹת. וְהִתִּיר לָנוּ אֶת הַנְּשׂוּאוֹת לָנוּ, עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, מְקַדֵּשׁ עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין".

הברכה היא על שלושה דברים: על איסור עריות  באופן כללי, על איסור קיום יחסי מין עם הארוסות בתקופת האירוסין, על ההיתר לקיימם עם הנשואות לבני זוגן, וברכת שבח לאלוהים. 

בעת בה טקסי האירוסין והנישואין היו מופרדים. הייתה זו תזכורת לחתן ולכלה על המחויבות הנורמטיבית הכללית ועל המחויבות לחוקי ההלכה האוסרים על מגע בין בני הזוג עד לטקס הנישואין שנה לאחר מכן. מרגע שאוחדו הטקסים למעמד אחד, דבר שקרה בערך במאה ה-15 או ה-16 בכל עדות ישראל, הברכה על האירוסין הפכה למנהג סמלי בלבד. 

יתירה מכך, יש לדעת כי ברכה על איסור היא ייחודית בהלכה. את התמיהה הראשונה לגבי ברכת האירוסין מעלה הרמב"ן במאה ה-13 (חידושי הרמב"ן, ע"ז, ע"ב), ובעקבותיו רבים מפוסקי ההלכה הראשונים שפירשו זאת כ"ברכת הודאה על קדושת ישראל שקידשנו הקב"ה ונתן לנו מצוות יתירות" (עיונים - עדין שטיינזלץ, כתובות ז', ע"ב, ע' 33, ד"ה: ברכת אירוסין) , כלומר ברכה על ההיתר הניתן ליחסי מין לאחר חופה וקידושין כחלק מהמצוות שניתנו על ידי יהוה. פרוש סמלי לברכה יכול להיות שהאסור נותן ערך למותר (סמט ישראל, "לרקום איתה סיפור חיים - משמעותם של מנהגי חופה" (ב)" ביטאון צהר, גיליון 10, ע' 167). על אף הפרוש הסמלי היפה הזה ברכת האירוסין, בנוסחה העתיק, היא ארכאית עבור זוגות חילוניים. האיסורים על קיום יחסי מין לפני הנישואים אינם נוגעים להם.

ברכת אירוסין חילונית – התקדשות הדדית בכוס יין

כוס האירוסין היא אקט סימבולי בעל עוצמה רבה. לזוג שירצה לשמור על המבנה של טקס הנישואין המסורתי, אך עם משמעות חדשה ורלוונטית, מוצעת כאן ברכה חליפית. הברכה הפותחת את טקס האירוסין היא הברכה על היין. חילוניים שאינם מאמינים שיש להציב את אלוהים במרכז הטקס מברכים את עמל הכפיים:

"בָּרוּךְ עָמַל כָּפֵּינוּ מְגַדֵּל פְּרִי הַגֶּפֶן, וְיוֹצֵר הַיַּיִן".

לאחר הברכה על היין ישנם שני חלקים לברכה המוצעת. החלק ראשון מחליף את הברכה על איסור יחסי מין:

"וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה". 

הפסוק לקוח מתוך ספר הושע פרק ב', וזהו כמובן משל על הברית שאלוהים כורת עם עמו. בטקס הנישואין אנחנו מסבים את ההקשר לקשר שבין בני זוג. ניתן לשנות מלשון נקבה ללשון זכר על מנת להתאים לנסיבות.

החלק השני בנוי על המבנה המסורתי המסיים את ברכת האירוסין:

בָּרוּךְ הָאָדָם, המִתְקַדֵּשׁ עִם זוּגוֹ, וּמְקַדֵּשׁ אֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין"

פעולת הקידושין עצמה היא פעולה אוטונומית של בחירה, הבדלה וייחוד. הבחירה הראשונית נעשית בין בני הזוג, כלומר, בני הזוג מקדשים הדדית אחת את השני. והפעולה השנייה של הבחירה היא בטקס יהודי. פעולתו הייחודית בעולם בבחירת בן זוג, מלווה גם בבחירת תרבותו והתקדשותו לעם. כלומר, בחירת היותו חלק מהקולקטיב של התרבות היהודי.

מבחינה הכוריאוגרפיה ניתן לשמר את המנהג שבו האם משקה את הכלה. זה מסייע לשתף אדם נוסף במעמד המרגש ולתת כבוד לאם הכלה.

השימוש בברכת האירוסין החילונית מסייע אם כן, לפתור את דילמת המשמעות הארכאית והלא רלוונטית של הברכה הדתית.

הברכה השלימה תיראה כך:

"בָּרוּךְ עָמַל כָּפֵּינוּ מְגַדֵּל פְּרִי הַגֶּפֶן, וְיוֹצֵר הַיַּיִן. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה. בָּרוּךְ אַתָּה הָאָדָם, המִתְקַדֵּשׁ עִם זוּגוֹ, וּמְקַדֵּשׁ אֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין".

ניתן להעתיקה ולהשתמש בה לכל חופה וקידושין שייערכו בסימנא טבא ובמזלא טבא.

סרטון חדש - מצגת תמונות מחתונות 2001-2012

מתוך מעל 300 חתונות שערכתי עד היום החלטתי להעלות מצגת ליו-טיוב של חלק מהחתונות להן יש לי תמונות. המצגת נערכה באמצעות "מובימייקר" של חלונות. התמונות באדיבת הזוגות שתרמו אותן. אם יש מי מהזוגות שמזהים את עצמם ולא רוצים להופיע במצגת, אנא אמרו לי בהקדם ואוריד. המצגת נועדה לענות על דרישה של הרבה זוגות לראות וידאו של חתונה, ואני תמיד עונה שאני לא מראה וידאו של חתונות, משום שזהו אירוע פרטי שלא יכול לדבר לכל אחד ומשום כך אלו הרוצים לראות טקס, אני מזמין לאירועים חיים. המצגת מראה טקסים שונים, עם ובלי חופה, שבירת כוס של החתן והכלה וכאלה שרק החתן שובר ומיקומים ונסיבות שונים. כל טקס שונה כמו שכל זוג שונה מהזוג האחר.

משוב נוסף עלי במתחתנים למען מתחתנים

כתבו עלי ב Ynet יחסים

לקריאת הכתבה במלואה ליחצו על התמונה

חוו"ד דעת חדשה עלי ב"מתחתנים למען מתחתנים"

התרגשתי מאד ואני משתף

טריילר החתונה של ענבר ויהונתן

ענבר ויהונתן, להם ערכתי את הטקס ב 1.5.2012, המציאו את הקונספט של "חתונה עברית", הוציאו דיסק שירים שניתן לכל אורח במתנה, הפיקו חותמת עם הלוגו של החתונה וכעת יש גם את מה שהם מכנים "הטריילר של החתונה בHD. איכות צילום, ועריכה מרהיבים ורעיונות מעוררי השראה.

חתונה - למה לשלם יותר אם אפשר פחות?

כתבת חדשות 10 מה 16.5.2012 על הסטנדרד השונה שנוהגים בעלי גני אירועים בזוגות שמתחתנים לעומת אירועים של חברות עסקיות. מסתבר שבגלל שזוגות "מוכנים לשלם", גובים מהם בעלי האולמות, בממוצע, 40 אחוז יותר, מאשר אירוע עסקי. השרות והפריטים הם זהים אבל בעלי האולמות מנצלים את תמימותם של הזוגות, שמשלמים ביוקר.

ההלכה החילונית קובעת כי יש לשלם פחות על חתונות ולא יותר. כל מי שמתפתה לתשלום עודף, נעשק, וגם עובר על ההלכה הזו. מסקנה, אל תגידו שאתם מתחתנים, תגידו שאתם עושים אירוע עסקי. וכך לא רק שתרוויחו 30 אלף שקלים, אלא גם תעשו מצווה.

טקס בת מצווה בכותל - האם אפשרי?

הכותל המערבי בגן הארכאולוג בירושלים
צילום: נרדי גרין

משפחה ישראלית שחיה כבר 6 שנים בארה"ב יצרה עימי קשר על מנת לערוך טקס בת מצווה לביתם בכותל שכולל עלייה לתורה. ברור כי ברחבת התפילה המרכזית של הכותל המערבי הדבר לא ניתן משום שמעמדה הוא כשל בית כנסת אורתודוכסי. כלומר, יש הפרדה בין נשים וגברים, וודאי שנשים אינן יכולות לקרוא בתורה. הדבר הזה היה נתון במחלוקת במשך תקופה ארוכה משום שהתנועות הדתיות הליברליות, הרפורמים והקונסרבטיבים, נאבקו על מנת לאפשר לנשים להתפלל ולעלות לתורה ליד הכותל המערבי, לבסוף לפי החלטת בג"ץ הממשלה הכשירה את רחבת הכותל בתחום הגן הארכיאולוגי של דרום הר הבית, שנחנכה באמצע אוגוסט 2004. כדי לקיים את החלטת בג"ץ כהלכתה הותקן שביל בטון שמאפשר גישה לנכים והותקנה רחבת עץ שמאפשרת נגיעה ממש באבני הכותל. מכיוון שהרחבה הזאת מיועדת גם לשימושם של הזרמים המתקדמים, אין שם חלוקה בין גברים לנשים. באותן שנים הוקמה גם עמותת "נשות הכותל" שנאבקת עדיין על מנת לאפשר לנשים להתפלל ולקרוא בתורה ברחבת התפילה המרכזית בכותל המערבי.

קריאה בתורה ברחבת הכותל
בגן הארכאולוגי
צילום: נרדי גרין

האפלייה ברורה, הכניסה לגן הארכאולוגי ירושלים עולה כסף, בניגוד לרחבת התפילה שם הכניסה היא בחינם בכל עת. וההרגשה היא שדוחקים כל מי שלא אורתודוקסי לפינה נידחת. אבל המקום מכובד מאד ומאפשר. ואפילו מספק ספר תורה ושולחן שאיתם אפשר לקיים טקסים.

מה לחילוניים ולכותל?

ליהדות החילונית הומניסטית גישה שונה באשר למעמד הכותל. האמונה ההומניסטית, שהיא אתאיסטית ביסודה, אינה מקבלת את את הטענה כי יש באבנים קדושה או שיש משהו מטאפיסי השוכן בהר הבית. יתירה מכך, הכותל המערבי עצמו אינו שריד לבית המקדש אלא רק קיר תמך צדדי שנבנה על ידי הורדוס כאשר שיפץ את הר הבית. הקירות לא שימשו במקור לתפילה ומעבר לכתלים היו רחובות וחנויות ומסחר וחיים אנושיים שאינם קשורים בקדושה. רק במאה ה-15 מופיעות העדויות הראשונות לכך שרחבת הכותל המערבי הפכה למקום תפילה מוכר. המאמר המופרך: "מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי של בית המקדש" שנמצא במקורות מאוחרים, כמו הזוהר, מתייחס בכלל לבית המקדש ולא לקירות התמך של הורדוס.

ספר התורה שניתן
ע"י מרכז דוידסון
צילום: נרדי גרין

הכותל עבור יהודים חילוניים הינו נקודת ציון היסטורית שמסמלת מקום חשוב ומרכזי בתרבות היהודית אבל אסור לשכוח שיחד עמו ומולו הוקם מרכז תרבותי, מדיני וריבוני חדש של היהודים – גבעת הלאום עליה נמצאים כל המוסדות החשובים למדנית ישראל: הפרלמנט, בית המשפט העליון, הממשלה, האוניברסיטה, מוזיאון ישראל. שני המוקדים האלה הן הדתי-היסטורי, והן הלאומי-תרבותי חשובים מאין כמותם לקיומה והמשכיותה של התרבות והזהות היהודית, אחד משלים את השני.

בת מצווה בכותל
המשפחה רצתה מאד שהבת תעלה לתורה ותקרא בספר התורה בפסח, ליד הכותל. לרוב היהודים העלייה לרגל, הקריאה בתורה והשהייה במחיצת העתיקות היסטוריות הינה סמל בעל עוצמה, ומחזקת את הקשר האישי לזהות היהודית הנעדרת כל כך בחו"ל. אבל בטקס אף אחד מאתנו לא חבש כיפה, לא השתמשנו בצורה מוגזמת בסממנים פולחניים ולא ברכנו את אלוהים. היחס אל התורה היה כאל ספר, לא כאל חפץ שיש בו קדושה, אלא כאל הסיפור המיתי שבבסיס התרבות והזהות היהודית. בני משפחה נוספים קבלו את הכבוד להקריא חלקים נוספים מהפרשה שהייתה במקרה פרשת "בא" שמספרת את סיפור יציאת מצרים והולדת העם היהודי, זה היה סמלי ביותר לקרוא בפרשה, בחול המועד פסח מספר ימים לאחר ליל הסדר. כלת בת המצווה אמרה דברי תורה מדרשה שכתבה בנוגע ליציאה לעצמאות כעם וכאדם שהגיע למצוות.

נערת בת המצווה
צילום: נרדי גרין

לאחר הטקס שהיה מרגש מאד, הלכנו ברגל לשדרות ממילא ושם הייתה ארוחת צהריים, מעין יון הועבר בין המוזמנים והאורחים כתבו עצות לחיים לנערת בת המצווה, ולאחר ארוחת צהריים טובה היו גם תודות ונאומים נוספים.

התמונות באדיבות משפחת גולדנברג.

חדש בבלוג - דף מכתבי תודה

בדף מכתבי התודה אני מרכז חלק נבחר מתוך עשרות מכתבי תודה שקיבלתי במשך יותר מעשור, על טקסים והרצאות שערכתי. 

העלאת הדף הייתה חוויה מרגשת מאד משום שקריאת כל מכתב ומכתב החזירה אותי לאנשים, למקום ולאירוע. וזה מאפשר לי לחקוק את האנשים שנטלתי חלק בשמחתם על לוח ליבי.

זוהי גם תודה שלי אליהם

ריצ'רד דוקינס מראיין את הרב החילונית תמרה קולטון

במהלך סיוריו הרצה דוקינס בבית הכנסת החילוני הראשון, בירמינגהם טמפל בפרברי דטרויט, וגם ראיין את עמיתתי וידידתי, הרב תמרה קולטון שלמדה בירושלים, נשואה לישראלי ומנהלת את הקהילה שם. דוקינס מראיין אותה במשרדה.
הנה הראיון בשני חלקים:

ראיון איתי בגל"צ בעקבות הגשת העתירה לרשות אזרחית לנישואין

אתמול הוגשה העתירה המדוברת להקמת רשות אזרחית לרישום נישואין על ההתנגדות שלי כבר פרטתי כאן. לא הספקתי לדבר נגד וכבר העתירה נמשכה והוחזרה.

התקשרו אלי מהתכנית "מה בוער" בגל"צ (רזי ברקאי) וביקשו שאמציא להם זוג שלא יכול להינשא בארץ. אמרתי להם שב"חגיגה" של העתירה הזו אני לא משתתף ואני מתנגד לעתירה, ואז הם ביקשו ממני לעלות לשידור. לצערי לא הצלחתחי להעביר את המסרים העיקריים שניתן לקרוא אותם בפוסט הקודם. את הראיון אפשר לשמוע כאן.

נגד העתירה להרחבת חוק ברית הזוגיות (שאינו נישואין אזרחיים)

תשע עמותות הגישו (2.10.2011) עתירה לבג"צ כנגד הממשלה בבקשה להסדיר נישואין עבור "חסרי דת". אני מתנגד להגשת העתירה וכבר כתבתי על כך כאן. הסיבה להתנגדות שלי רשומה בעתירה עצמה בתחילתה, בבקשה מן המדינה להפעיל "מנגנון רישום נישואין לשם הקמתה של רשות רישום אזרחית עבור עבור בני זוג שאחד מהם לפחות הינו חסר סיווג דתי או אינו מוכר כיהודי על ידי הרבנות הראשית או שבני הזוג הינם בני דתות שונות".

לא מדובר בנישואין

כל הכותרות בתקשורת מדווחות על "עתירה לנישואין אזרחיים", אבל גם 38 עמודי העתירה לא יכולים להסתיר שמדובר בעצם בהנהגתה של מה שמכונה בעתירה: "רשות רישום אזרחית". למרבה הפלא רשות כזו כבר קיימת במשרד המשפטים תחת הכותרת – 'רשם הזוגיות', רשות שהוקמה בעקבות חקיקת חוק "ברית הזוגיות לחסרי דת" ב-2010. למה לעתור להקים משהו שכבר קיים ממילא? הלוואי שאתבדה, אבל אילו העתירה תתקבל, בג"צ יורה להרחיב אותה לבני זוג שאחד מהם, לא רק שניהם "חסר דת". כלומר, חזונו הראשוני של מציע חוק ברית הזוגיות חה"כ דוד רותם מ"ישראל ביתנו" יוגשם במלואו. מלכתחילה רצתה מפלגת "ישראל ביתנו" להגיש את חוק ברית הזוגיות תחת מסווה של חוק נישואין אזרחיים. ואולם, בגלל התנגדות המפלגות החרדיות, התקבלה הפשרה הרקובה של החוק הנוכחי. ההגיון של מציעו היה שיהיו כאלה שיעשו בשבילו את העבודה, ירוצו לבג"צ ויבקשו להרחיבו. עדות לכך ניתן למצוא בבלוג של שחר אילן עיתונאי "הארץ" לשעבר, וסגן יו"ר עמותת חידו"ש היום, בו הוא כתב, תחת הכותרת: "החוק שאין שום דבר חיובי לומר עליו", את הדברים הבאים: "רותם הזכיר לי שאמרתי שברגע שהחוק יעבור כל מי שלא יכלל בו ירוץ לבג"ץ ויבקש להחיל את ברית הזוגיות גם עליו, כי ההגבלה של ברית הזוגיות לחסרי דת בלבד מנוגדת לעקרון השוויון. צודק. אמרתי. השאלה היא אם לבג"ץ הלא כל כך אמיץ של ימינו יהיה אומץ והשאלה היא אם בג"ץ יכול להרשות לעצמו".

חוקים גזעניים בתמיכת השמאל

זוג יהודים המוגדרים כ"חסרי דת", שאני משיא בקרוב בטקס יהודי חילוני, אמרו שהם שמעו על חוק ברית הזוגיות, אבל הם מעדיפים להתחתן בנישואין אזרחיים בקפריסין. כי הם מבינים שאלו לא נישואין אמתיים, שהם מקבלים רק "תעודת זוגיות", לה הם ימתינו שנה וחצי, ובנוסף צריכים להצהיר שהם לא יהודים כדי שהרבנות תאשר. בעתירה הנוכחית מציעים בעצם שיחוקק חוק בו ייחסך קצת נייר: אין צורך ששני בני הזוג יצהירו שהם "לא יהודים" אלא רק אחד מהם...

אסור לטעמי לחוקק חוקים עבור אנשים ספציפיים או עבור אוכלוסיות מיוחדות, ודאי שלא חוקים המסדירים זכויות אוניברסאליות כמו הזכות לחיות יחד ולהקים משפחה. חוק נישואין אזרחי צריך להיות שוויוני ללא קשר למוצאך, אמונותיך או מינך. כל אדם זכאי לבוא בברית הנישואין עם אדם אחר מתוך בחירה. תפקיד המדינה הוא לרשום את בחירתו ולהעניק לו את זכויותיו, ותו לא. יתירה מכך, אין שום צורך ברשות רישום נפרדת לרישום נישואין ואין צורך במסלולי נישואין, כל אחד יבחר לעצמו את רשם הנישואין שלו: אורתודוכסי, חילוני, רפורמי, מסורתי או חסר שיוך. צריך להנהיג רישום נישואין שווה לכל תושבי המדינה שייוסד על עקרונות דמוקרטיים.

מצב אבסורדי הוא שעמותות שחלקן נתמכות על ידי הקרן החדשה, עמותות שמאל, פלוראליסטיות משתפות פעולה עם "ישראל ביתנו" ועם חוקים גזעניים, במקום לפעול למען חוק נישואין אזרחיים אמיתי.

המצב הקיים עדיף

בודדים הזוגות שנרשמו עד היום לזוגיות במשרד המשפטים וחוק "ברית הזוגיות לחסרי דת" הקיים הופך להיות "אות מתה" בספר החוקים ממילא, למה לעורר מתים מרבצם? היום במדינת ישראל יש מסלולים עוקפי רבנות, כמו נישואין אזרחיים בחו"ל המאפשרים רישום נישואין אמיתי במרשם האוכלוסין, או, חיים יחד כידועים בציבור והכרה בזכויות "בן/ת הזוג שאינו רשום/ה כנשוי". המספר, הן של נישואין אזרחיים, והן של זוגות החיים כידועים בציבור, עולה בהתמדה ב-20 השנים האחרונות. למה אם כן להנציח בחוק מצב אבסורדי שכזה? התשובה היא פוליטית, מטרת העמותות באמצעות העתירה היא "סדק בחומת האורתודוקסיה". אבל לא מדובר פה בפשרה שתוביל אולי בעתיד למשהו טוב יותר, אלא להנצחה של מצב גרוע שבו יש ויתור על מוסד הנישואין והכרה בכך שנישואין אמיתיים יכולים להיות רק ברבנות, אלו שלא ירצו או לא יוכלו להתחתן ברבנות יזכו רק בהכרה כבני זוג.

גם אם הצפי של מגישי העמותה שבג"צ לא יתערב, הרי שהעתירה ותשובת הבג"צ ייכנס לרשומות ויהפכו לחומרי התייחסות  ולימוד לבתי משפט, לחוגי המשפטים, לתלמידי בתי ספר ולכל המעוניין. תוכן העתירה מצוין המסקנות שלה שגויות ומטעות, לזה אנו רוצים לחנך?

נחוץ חינוך לחופש בנישואין

אם חוק ברית הזוגיות הרחב יתקבל לא תוכל אף קואליציה בעתיד לחוקק חוק נישואין אזרחי הטענה כנגד תהיה שחוק כזה כבר קיים, למרות שלמעשה לא מדובר בנישואין אזרחיים. מה שנחוץ במערכת הפוליטית אלו מחוקקים אמיצים שיבטלו את חוק ברית הזוגיות לחסרי דת לאלתר, כמו שבוטל החוק נגד קיום משכב זכר ב-1988. ויציעו חוק נישואין אזרחיים, כחלק מהפרדת הדת מהמדינה, שבו לכל זוג תינתן האפשרות לבחור את הטקס שלו ולרשום אותו כרצונו, ללא רשות רישום מיוחדת, או "מסלולי נישואין" מיוחדים.

הפעילות האמתית של ארגוני חופש הבחירה בנישואין צריכים להיות במישור החינוכי ובהגברת המודעות לסוגים השונים של אפשרויות לטקסי נישואין שלא ברבנות. פעולות כאלו יובילו למרבה האבסורד דווקא לחיזוק המעמד של הדת והאורתודוקסיה, אבל גם לחופש בחירה אמיתי בנישואין.

יום הכיפורים תשע"ב

צילום: נרדי גרין

לרקוד על שתי חתונות - פאנל רבנים מכל הזרמים בפסטיבל הקהל בהשתתפותי

ליחצו כדי לאשר הגעה בדף הארוע בפייסבוק

לפרטים על פסטיבל הקהל, רכישת כרטיסים ותכנייה מלאה ליחצו על כאן

גיליון חדש של יהדות חופשית מספר 31

מוזמנים להיכנס לאתר של כתב העת המקוון "יהדות חופשית" שניתן למצוא אותו היום רק באינטרנט. בגיליון החדש התפרסמו שני מאמרים פרי עטי, האחד בנוגע לנישואין אזרחיים ואחד על פרשת השבוע - פרשת בראשית ושואל: "האם סיפור יצירת אדם מחייב לדרוך על רגל הכלה בטקס הנישואין?".

שנה טובה תשע"ב

שנה טובה לכולם, שנה של שקט, שלווה בטחון אהבה וכל מה שאתם מאחלים לעצמכם.

להגדלת הברכה לחצו עליה. התמונה צולמה בגן החיות התנכ"י בירושלים ב 26.5.2011, המצלמה Olympus E-620 עם עדשת Zuiko 14-42mm, עמדה על חצובה והופעלה על ידי השלט רחוק שבידי. ויש טעות השנה העברית היא 5772.

צילום: נרדי גרין



ביטוח לאומי וכללית מכירים בנו כידועים בציבור - פוסט בירוקרטי

כשרות לציבור אני מביא את הסיפור הבירוקראטי של כיצד הכירו בנו ביטוח לאומי וגם שרותי בריאות כללית כידועים בציבור וכמשפחה לכל דבר.
למרות שאין סטטוס רשמי במדינת ישראל של "ידועים בציבור" הרי שמרבית חוקי המדינה מכירים ב"בן הזוג שאינו רשום כנשוי", מלבד חוק מס הכנסה. המשמעות היא שהדבר לא יהיה רשום בתעודת הזהות של בני זוג החיים כידועים בציבור. הסטטוס הרשמי שלהם יהיה רווק/ה. כך גם זוגתי ואני. אבל בבואנו לקבל שירותים שונים מבקשים מאיתנו להציג אסמכתא להיותנו נשואים או לכל הפחות ידועים בציבור.

דוגמא פשוטה שנתקלתי בה היא בשרותי בריאות "כללית", שהנהיגו אפשרות לשלם על תרופות בבית המרקחת ללא שימוש באשראי או במזומן, באמצעות "הרשאה". כאשר ביקשתי לרכוש תרופות עבור ילדי, נאמר לי שמכיוון שאנחנו לא מוכרים כ"תא משפחתי", אני לא יכול להשתמש עבורם בהרשאה שלי. למרות תחנוני והסברי שהם רשומים בת.ז. כילדי, ולמרות שאמצעי התשלום הוא שלי, זה לא עזר. בבירור שנמשך לאורך תקופה ארוכה מול קופת חולים כללית, התברר שילדי ידועים בציבור רשומים על שם האם בלבד. קיבלתי בסופו של דבר מכתב מפניות הציבור שציין כי "זוג הידוע בציבור, ניתן לבצע איחוד של התא המשפחתי בכפוף להמצאת מסמך מגורם מאשר (בית משפט, אישור נוטריון, המוסד לביטוח לאומי) בו מצוין כי הינכם ידועים בציבור".
בשלב הזה התחלת להרגיש כמו גדעון רייכר, ואמרתי לעצמי שהנה אני אץ רץ לברר איך אני משיג אישור כזה. בביקור באתר של ביטוח לאומי גיליתי את טופס 107 - "שאלון לידועים בציבור" טופס המיועד לבני זוג שרוצים שיכירו בהם כידועים בציבור. מילאנו את הטופס בחדווה ואצנו רצנו לסניף הקרוב לביתנו כדי להגישו. ואכן לאחר חודשים מספר אף קיבלנו אישור, שמופנה לזוגתי, שמציין כי ביטוח לאומי מכיר בה "כידועה בציבור שלי". לשווא חיכיתי גם לאישור שביטוח לאומי מכיר בי כידוע בציבור שלה... לא משנה, העיקר שהשגנו את ההכרה של ביטוח לאומי. יתירה מכך, הם מכירים בנו כזוג מרגע שנישאנו בחתונה יהודית חילונית !, כפי שציינו בעצמנו בטפסים.
ההכרה היא אמנם רק לצורך חוק ביטוח בריאות ממלכתי ולצורך חוק ביטוח לאומי, אבל בעיננו זהו הישג שיש גוף ממלכתי שמכיר בנו ככאלה, ולא משנה כל כך מה יהיו ההשלכות.
בינתיים, פנינו אל שרותי בריאות כללית, הצגנו בגאווה את האישור, והם מכירים בנו כ"תא משפחתי". המשמעות העיקרית היא שנקבל את הדו"ח הרבעוני במעטפה אחת במקום שתיים, וכך נחסוך בנייר, וגם אוכל לשלם על ילדי בבית המרקחת בהרשאה בלי להרגיש אשמה...
שאלתי את ביטוח לאומי האם גם בני זוג מאותו המין יכולים להיות מוכרים כידועים בציבור והם אישרו שכן, אבל לא כל הזכויות שמגיעות לבני זוג הטרוסקסואליים מגיעות להם.
הסיפור הביורורקראטי הזה מסמל את התייחסות המדינה לסטטוס האישי של אזרחיה. מצד אחד זו מדינה שלחוקי הדת יש תוקף ועל מנת להירשם כנשואים צריך רשם מוסמך של אחת הדתות, ומצד שני המדינה מאפשרת מסלולים עוקפים של חיים יחד ללא צורך ברישום נישואין וקבלת מירב הזכויות. אפשר להמשיך ככה, והמשמעות היא שהמדינה מטרטרת לא רק את אלו שידועים בציבור אלא גם את אלו שרוצים להירשם לנישואין, תשאלו את הכלות החילוניות שעוברות הדרכת כלות ומקווה.
לטעמי יש לחוקק חוק נישואין אזרחיים כמו שהצעתי בעבר ולהפסיק את הסיפורים המגוכחים האלה.

"עלמא די" מאת ארי אלון, בהדפסה מחודשת בהוצאת ידיעות אחרונות

לכבוד הוצאתו מחדש של עלמא די, מאת ארי אלון, יותר מ 20 שנה לאחר שיצא בפעם הראשונה כחוברת בכתב העת שדמות, ערך מרכז בינ"ה יום עיון בהשתתפות דב אלבוים, מוקי צור, רות קלדרון, דניאל הרטמן ואחרים. זו הייתה הזדמנות נדירה לחלוק כבוד להגותו של אחד מחשובי מהוגי היהדות החילונית של סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21.

הדוברים בכנס דיברו מצד אחד על תחושה היסטורית, ומצד שני על מיעוט ההשפעה על החברה הישראלית. תחושת ההיסטוריות לוותה גם באמירה אישית על הפגישה של כל אחד עם ארי אלון ועם הגותו. 

את העוצמה הנמשכת של ארי הבנתי בדרך הביתה כשלקחתי טרמפיסטית צעירה, לאחר צבא ושנת שרות בשומר הצעיר, חברה לשעבר בגרעין בוגרים של התנועה, והיא אמרה לי שבכתה כשארי דיבר, ושאם תתחתן אי פעם תרצה שארי יחתן אותה...

גם עבורי יש לארי, ולספר חשיבות מיוחדת משום שהטקסט הזה קבע לא במעט את תפיסתי את היהדות וגם את דרכי בחיים. לפני כ-25 שנה, עוד לפני שיצא עלמא די, השתתפתי בסדנה רעיונית פוליטית של הקבוץ הארצי בגבעת חביבה, שנה בה למדנו במשך יומיים בשבוע. אחד השיעורים שניתנו היו של ארי אלון. עלמא די עדיין לא יצא לאור, אבל, יצא הספר "כזה ראה וחדש - היהודי החופשי ומורשתו" קובץ מסות בעריכת יהושע רש (ספריית הפועלים 1986). ובספר זה נתפרסם מאמרו של ארי "מה למעלה מה למטה - רק אני, אני ואתה", מדרש על שירו של ביאליק "שיר הנדנדה", שהוכנס אחר כך לתוך עלמא די. בתמצית פורשה שאלת ה"מה למעלה מה למטה" כשאלה מתריסה כלפי האל, שאלה שאסור לשאול אותה, כך כתוב במפורש במשנה: "כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור" (חגיגה ב', משנה א').

גדלתי כחניך השומר הצעיר, אך תפיסתי התרבותית את היהדות, בנעוריי, הייתה יותר נגטיבית. במיטב מסורת השומר הצעיר העירוני של אותם ימים – להתנגד לכפייה דתית היה בעצם להתנגד לכל דבר שמדיף ממנו ריח של יהדות. לימודי התנ"ך והתושב"ע בבית הספר לא היו מעוררי השראה בלשון המעטה. מכאן שהחילוניות עבורי הייתה משהו קוסמופוליטי שאינו משויך דווקא ליהדות, אמרתי לעצמי שזהותי אכן יהודית, אך היא הייתה חסרת מאפיינים ברורים. התפיסה שהתגבשה אצלי נשענה על המשפט הבא מתוך המאמר של ארי אלון:  "המהפכנים הריבוניים הציבו אתגר נשגב בפני העם הזה: להפוך את תורת ישראל ממקור סמכות למקור השראה". אמירה זו שיחררה מחסום שהיה אצלי, ומאז אני עוסק ברכישה מחדש של הבעלות על מה שאני תופס כמקורות התרבותיים שלי, מהתנ"ך, המשנה והתלמוד ועד לספרות וההגות העברית המודרנית. וגם את הבעלות על הפרקסיס החינוכי והטקסי. דברים אלה הובילו אותי לעסוק בפיתוח תכניות לימודים , לעסוק בטקסי חיים ובסופו של דבר להרהיב עוז ולהיות מוכשר כ"רב חילוני" השייך לזרם ההומניסטי.

אך לא רק המהות והטקסטים נתנו לי השראה, אלא גם הדרך. השיטה של ארי אלון נובעת גם מתוך אישיותו הצנועה והנחבאת אל הכלים. שיטת הלימוד שלו היא בית מדרשית אך לא בסגנון "בעלי התריסין" בחברותא הקלאסית, אלא בצורה רכה, ואפילו "נשית" כפי שתיארה אותה רות קלדרון ביום העיון. שיטה זו הובילה אותי כמנחה קבוצות, כמפתח תכניות לימודים, בשיטות המחקר האיכותניות שבהן עסקתי בלימודי האקדמיים, וכיום, כאשר אני יושב עם זוגות לקראת חתונה.

לצערי, הטקסט המדהים של עלמא די, לא היה רב מכר, וכנראה גם לא יהיה לרב מכר. הוא טקסט לא פשוט. לא ספר ליניארי, אלא אוסף של מסות, ובעצם של כמה ספרים. בדרכו הדרשנית, המפותלת והמענגת מכיל הטקסט קוד למפה המנהירה את הדרך אל המקורות העתיקים שלנו ואל זהותנו העכשווית כיהודים חילוניים והומניסטים.

דווקא את הפאן הזה בחר ארי להצניע בדברי הסיכום שלו ליום העיון ולהתמקד דווק בטקסט שהוא תוכחה מוסרית ופוליטית וסוג של וידוי והלקאה עצמית, החלק בעלמא די שנכתב בעקבות ותוך כדי שירות המילואים של ארי באינתיפאדה הראשונה. הטקסט בדרך כלל אינו בבעלותו של המחבר לאחר שפרסם אותו, אבל, אחד הדברים הנדירים הוא לראות את האמן מסביר את יצירתו. כאן בשני חלקים מה שהספיק הזכרון בטלפון.

שאלת רב - נישואי כהן וגרושה חרדים

שאלה: "שמי א', אני חרדי גרוש מזה כמה שנים, יש לי ילדים בחו"ל. במקור אני מצרפת. יש לי קשר של אהבת נפש עם אישה גרושה כבר שנתיים. אנחנו רוצים להתחתן אך אסור לנו. קשה לנו מאד לוותר על הקשר שיש ביננו.
אני חרדי ומאמין בתורה ובחכמים ,אבל המצב הזה מאד קשה לי. בכל פעם שאני מספר את זה לרבנים הם לא מבינים. אני מקבל רק הוכחות ובזיונות. זה שובר אותי כל פעם מחדש. ראיתי את האתר שלך במקרה. והחלטתי לפנות אליך. אולי תוכל לעודד אותי ולחזק אותי. האמת אני מיואש, הסיפור ארוך וקשה לספר כאן הכל. האם יש מצב למצוא לי התר להתחתן עם האישה שאני אוהב? האם אני כהן אמיתי? הלכתי לרבנות, פתחתי תיק, ספרתי להם הבעיה,אבל כמעט שזרקו אותי מכל המדרגות".

תשובה: "א' שלום וחג פסח שמח, ראשית, אני מעודד אותך ומחזק אותך ככל יכולתי כרב השייך לזרם ההומניסטי-חילוני ביהדות. מבחינת ההלכה הדתית, לצערי, אין מוצא. נישואי כהן וגרושה הם אסורים והויתור על הכהונה אינו אפשרי. הדרך היחידה היא למצוא פגם בשושלת הכהונה שלך, שיעיד על כך שאתה אינך כהן. מכיוון שלא עסקתי בכך באופן מקצועי איני יכול לסייע לך באופן ישיר בעניין. בהלכה החילונית ובאמונה שלי כרב חילוני ערכי האהבה, החיים יחד של זוג, הקמת משפחה, דאגה לילדים והנאה מהחיים היומיומיים הפשוטים, הם ערך חשוב יותר משמירה על שושלת הכהונה, שממילא אין לה שום משמעות, משום שאין בית מקדש בימינו, ולא נראה שיהיה בעתיד הקרוב לעין...
מכיוון שאתה חי בקהילה שערכי הדת חשובים לה יותר מערכי הפרט. הקהילה מפעילה לחצים כבדים ביותר על הפרט על מנת להתאימו אליה. אני לא רואה מוצא מלבד שתמשיכו לחיות כפי שאתם חיים עד היום באושר, ובלי להיכנע ללחצי הסביבה.
מדינת ישראל מאפשרת את החופש, וגם את הזכויות, לשני אנשים הרוצים להקים משפחה, בלא שירשמו כנשואים. המעמד הזה הוא מה שקרוי "ידועים בציבור", גם אני ואשתי חיים, ומגדלים את ילדינו כך. אתם יכולים לקבל את כל הזכויות של זוג נשוי ואפילו להיות מוכרים על ידי ביטוח לאומי ככאלה.
אני מחזק את ידיכם באהבה ובשמירה על המשפחה שלכם ובהצלחה רבה.

מבראשית - ארגון לאינדוקטרינציה דתית בבתי הספר הממלכתיים

בעקבות  התחקיר שערכו אור קשתי ויעל געתון ב"הארץ", 11.3.2011, "אינדוקטרינציה דתית במקום מסע ישראלי", נחשף כי האישיות הרוחנית מאחורי "מבראשית" היא הרב מוטי אלון, אישיות שנויה במחלוקת בימים אלה, והמימון ניתן על ידי מליונר קנדי, נוצרי אוונגליסטי. הכיוון ברור, הימין הפונדמנטליסטי הישראלי חבר לזה הנוצרי משיחי, עם הכסף כדי לחנך את ילדינו במערכת החינוך הממלכתית, שאמורה להיות חילונית, ל"מהי יהדות".

באתר ארגון מבראשית המכנה את עצמה "תנועה חברתית רוחנית" קשה מאד להבין מי עומד מאחוריה, ומהי בדיוק האידיאולוגיה והמסרים. ולכן חסד עשה עימנו "הארץ" כשחשף את הפרטים והעדויות.

עדות אישית לפעילות של "מבראשית" מצאתי בבית הספר היסודי הממלכתי שבו בני לומד בכתה א' - בי"ס "היובל" בגבעת משואה בירושלים. יום אחד הודיעה המחנכת כי תתקיים פעילות של "מבראשית" בנושא קבלת שבת, ויש להביא חולצות לבנות, וכיפות. הצטרפתי לפעילות וצפיתי בה על מנת להבין מהו המסר שמנסה אותה "תנועה חברתית רוחנית" להעביר.

צילום: נרדי גרין

ראשית, דמות המדריך שהעביר את הפעילות - בחור דתי עם כיפה סרוגה, חולצה לבנה וציצית - ניתן לתארה כ"פוסטר בוי" של המתנחלים, בא להעביר שיעור על שבת. צריך לאמר, כמו ששואלים באנגלית: "מה הבעיה עם התמונה הזאת?", הבעיה העיקרית מבחינה חינוכית שמדובר בחייזר. והכוונה לא לאחד כזה שהגיע ממש מפלנטה אחרת, אלא למישהו זר לרוח ולתרבות שצריכה להיות בבית ספר ממלכתי חילוני. אני בטוח שזו רוח שזרה לרב משפחות התלמידים בבית הספר. הזרות היא במובן הזה שמי שעומד מול הילדים אמור להוות דגם חינוכי ,role model, במקרה הזה ליהדות. השאלה שצריכה לשאול את עצמה כל מחנכת היא האם זוהי דמות "היהודי" שצריכה להתקבע אצל ילד בכיתה א'? האם הפרקטיקה של השבת שהוצגה בפני הילדים זוהי הפרקטיקה שיש לחקותה בבית? האם הערכים שהציג המדריך מ"מבראשית" ראויים לחיקוי לאדם החילוני ששולח את ילדיו לבית ספר ממלכתי?

צילום: נרדי גרין

לשם כך נבחן את התכנים והסמלים, וננסה לבחון אותם בעין ביקורתית. המדריך השתמש באמצעים דידאקטיים מגוונים, כולל תחפושות, מחשב נייד, מקרן וידאו, גיטרה וקיט שלם של קבלת שבת: נרות, מפה, חלה, גביע קידוש וכו'. ההנחה הבסיסית שזה יצליח למשוך את תשומת ליבם הקצרה ממילא של בני ה-6 בצורה האופטימלית, ובצדק.
ההדרכה לוותה בהצגות בשירים, כך למשל בגרסה הדתית על השיר של להקת שבע - "סאלאם", המילה סאלאם בערבית הוחלפה ב"שבת שלום". הם למדו כל מיני פרפראות גימטריה כדי להדגים את חשיבות השבת, וכמובן שתלמידה, ולא תלמיד, הוזמנה להדליק נרות שבת בברכת ברוך את ה', כפי שאפשר לראות בסרטון :

 הילדים, שמדקלמים יחד עם המדריך את הברכה, לאחר ה"אמן", ממשיכים בצורה מוכנית לשיר את הברכה על החנוכיה "שעשה ניסים לאבותינו", והמחנכת מנסה להשתיק אותם.
הוסבר כי הנרות מודלקים אחד כנגד "זכור" ואחד כנגד "שמור", עוד הילדים התנסו בהפעלת שופר כמבשר את בואה של השבת, סופרו מדרשים וסיפורים המדגישים את חשיבות השבת.
שיא הפעילות היה הקרנת סרט עלילתי קצר בן כ 15 דקות שנקרא "אין כמו בבית" והופק על ידי "תאטרון פסיפס". תקציר העלילה מספר על יהודי דתי נתקע עם מכוניתו ואין לו איפה לעשות את השבת (יהודי רגיל היה מתקשר לגרר ונוסע הבייתה) והוא עובר מבית לבית עד שהוא מוצא משפחה שתארח אותו. תוכלו לראות את הסרט כאן בשני חלקים:

תוך כדי צפייה בסרט, אחד הילדים, שהפתיע אותי בחוכמתו, שאל: "איפה האמא?". ואכן, לא הייתה דמות נשית שהוצגה בסרט. המשפחה המארחת הורכבה מאב ובן בלבד, שהפכו למשפחה אלטרנטיבית, ללא אם. בצורה מהפכנית הם הכינו, בישלו, רחצו וארחו. הם נטלו על עצמם את כל התפקידים המסורתיים של האם. המדריך שנראה שרגיל ששואלים את השאלה, התחמק ממנה. ניגשתי אליו בסוף השיעור ושאלתי אותו את אותה שאלה. תשובתו הראשונה הייתה "זה מורכב", אבל כשהתעקשתי, הסתבר שבתאטרון פסיפס אין כלל שחקניות נשים מחמת הצניעות. אם צריך לגלם דמות נשית היא מגולמת על ידי גבר. שאלתי אותו גם מי עומד מאחורי ארגון "מבראשית", הוא כמובן לא אמר לי, אלא רק הפנה אותי ליוחאי אטיאס שהוא, כך התברר לי מגיגול שמו, רכז בתי הספר הממלכתיים של "מבראשית", שאמר בראיון לערוץ 7, על סדרי הפסח שהם עורכים: "...והעברנו סדרים בבתי הספר הממלכתיים בכל הארץ והחוויה היא מרנינה, לראות הורים וילדים יושבים סביב שולחנות ערוכים עם כל טוב עם אמירת ההגדה כדת וכדין".
הילדים שהיו צייתניים, הגיעו עם חולצות לבנות וחלקם אפילו הגיע עם כיפות, נהנו מהשיעור ומהאמצעים הדידקטיים העשירים שתרומתו של הנוצרי הנדיב מאפשרת, לדעתי גם משרד החינוך מוסיף קצת ואולי גם בית הספר.
התלמידים הראו עמידות בפני התכנים והיכולת שלהם להיות ביקורתיים כלפי התכנים הייתה מפתיעה. ברור כי שיעור אחד כזה לא יספיק לשנות את החוויה שהם עוברים בבית. הדבר המדאיג הוא שזהו לא הארגון הדתי היחיד שעובד בבית הספר הזה משום שארגון נוסף הוא חל"ד (חנוך לנער על פי דרכו) שמעסיק בנות שרות לאומי, דתיות, וכאן התכנית היא שנתית ולא חד פעמית, אם כי המסרים מרוככים יותר.
אבל זה כנראה לא הספיק משום שמי שהוביל את תהלוכת פורים של בית הספר בשכונה הייתה החבורה ה"שמחה" של הנחמנים, חסידי בראסלב. בברור עם המנהלת הם נשכרו על מנת לעשות שמח בתהלוכה וכך זיכו את קהל ישראל הקדוש במיטב השירה העברית: "מי שמאמין לא מפחד  את האמונה לאבד ולנו יש את מלך העולם והוא שומר אותנו מכולם", "אנחנו מאמינים בני מאמינים ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים", והשיא להיט הטראנס הגדול "רבי נחמן מאומן" ( במקור הטראנס הרומני הידוע בכינויו נומה נומה).

התהלוכה עצמה היא רעיון מבורך ויפה וכל הכבוד למנהלת שארגנה אותו. היא אמרה לי שהם הובאו משום שהם זולים ושאין לה שום בעיה שהם חובשי כיפה. כלומר, הם הובאו מבלי משים. מבלי לחשוב על התכנים והצורה של המסר החינוכי.
נניח רגע בצד את השאלה האם חסידי בראסלב מורשים לעשות פעילות כזאת בבית הספר, ונעסוק בבעיות החינוכיות בהכנסת ארגונים מעין אלה לבתי ספר ממלכתיים, ואלו רק כמה מהן:

צילום: נרדי גרין

ארגון "מבראשית" מתמקד בשוביניזם על כל המשתמע ממנו, ראשית שוביניזם לאומי ולאומני, כפי שהם כותבים באתר שלהם: "לחשוף את המכנה המשותף של כל בני העם היהודי סביב ערכי מורשת המוסר והצדק היהודי. חשיפה בדרכי למידה וחויה, חשיפה היוצרת יחד עמוק של חברה ושל עם, חשיפה שוברת חומות ומגלה שרב המשותף על המפריד... לחזור ולהרגיש את היחד העמוק שלנו, לחזק את נקודות החיבור שלנו כחברה וכעם". אלו מילים שנועדו להסוות את האידיאולוגיה האומרת כי הדבק שלנו כעם הינה שמירת המצוות כהלכתן הדתית. הסוג השני של שוביניזם הוא השוביניזם הגברי המשוקע בתרבות הפטריארכלית הדתית, המדירה נשים אפילו מלהיות שחקניות תאטרון. החינוך לתפקידי מין חוזר להיות חינוך שמרני ולא שיוויוני, היררכיה מגדרית שבה הגבר עליון על האישה.
דגם היהודי/ה האידיאליים, הדתיים הלובשים חצאית וחובשים כיפה, הם זרים לעולמם של התלמידים, יוצר אצלם רגשי נחיתות משום שזהו דגם שלא יוכלו להגיע אליו אלא אם ישנו את אורח חייהם מהקצה אל הקצה. הוא מוצג בפניהם כדגם אותנטי, אליו צריך לשאוף, גם בתמיכת הצוות החינוכי, כשהפעילות הזו הופכת למעין חגיגה, המורה מעבירה שיעור מקדים והתלמידים באים בבגדים חגיגיים, צורת הישיבה משתנה וברור כי יש כאן משהו מיוחד עם ערכים אסתטיים מיוחדים שכדאי לשאוף אליהם.
דגם השמחה והמהות החסידית הברסלאבית שהיו במשך מאות שנים שוליים סהרוריים בתרבות היהודית מקבלים את ההובלה בחינוך הממלכתי החילוני בישראל.
המסר שעובר לתלמידים הוא שאין יותר יהדויות, אין תרבות יהודית, אין זרמים יהודיים, יש רק דגם יהודי אחד - דתי. זהו חינוך אנטי פלוראליסטי וסילוף של המציאות היהודית שבה יש זרמים שונים המבטאים גישות שונות ליהדות ככלל, ולשבת בפרט. חינוך פלוראליסטי היה יכול להתבטא אילו היו מביאים בפני התלמידים גישות שונות ליהדות ולשבת, אך אין זכר לכך. וכך יכול הצוות החינוכי לסמן וי על נושא היהדות.
אין אפשרות מעשית להביא מגוון של התייחסויות אל השבת, או אל התרבות היהודית, של זרמים שונים לתלמידי כתה א', ולכן, לדעתי, הערכים המוצגים צריכים להיות הקרובים ביותר לעולמם של הילדים ולדרך בה הם חוגגים בביתם, לחזק את זהותם הקיימת ממילא ולהעשירה. השבת החילונית, מעבר לריטואלים, מגלמת ערכים תרבותיים ייחודיים לעם היהודי: המנוחה, המשפחתיות והקדשת הזמן לעונג  לחוד וביחד, בקרב המשפחה. אלו ערכים אינדיבדואליים בעיקרם, לעיתים קהילתיים, אך לא לאומיים ולאומניים.
במקום לדחוק את החוויה האישית של התלמידים, כפי שעשה המדריך של "מבראשית", כאשר בני ניסה להראות לו דף עם קבלת השבת שאנחנו עורכים אצלנו בבית, יש לחזק ולהעצים את הלגיטמציה של החוויה האישית.
באופו אופטימאלי, מי שצריכה להעביר את הפעילות בנוגע לתרבות היהודית ככלל ולקבלת השבת בפרט זוהי המחנכת בכתה א', ולא ארגונים חיצוניים. אבל, המנהלת כבר אמרה לי שהמחנכות עושות הרבה דברים ממילא. וכנראה שהמחנכות והמחנכים של היום איבדו כנראה את כוחם כדמויות של דגם זהותי, ולכן ישנה הפרטה של החינוך לזהות יהודית בכל המערכות, החל מהגנים וכלה בצבא, גם לשם מובאים ארגונים מבחוץ כדי להעביר סדרות חינוך בנושא יהדות לקורסי קצינים וקצינות, לדוגמה. המורים, המחנכים והקצינים, כבר אינם מספיקים. המחנכות לא יהודיות מספיק טובות...
אבל, אני סומך את ידי על המחכת של בני ומסמיך אותה בזאת ללמד אותה יהדות. לא צריך אחרים.
(תמונות הכיתה ברשות המחנכת)

האם אפשר לקדש בטבעת עם אבן יקרה?

א' פנתה אלי בשאלה בטלפון: "הרב של קיסריה שאמור לחתן אותנו, אינו מסכים שבן זוגי יקדש אותי בטבעת עליה אבן יקרה. הוא שלח אותי למצוא רב שיסכים לכך. מה עושים?"

תשובה: לצערי הרב, אין מה לעשות במקרה הזה משום שמדינת ישראל נתנה כוח בידי רבנים להתעמר בבני זוג בחופה וקידושין. בהלכה החילונית אין חשיבות עם איזה חפץ מקדשים אלא יש חשיבות למילים ולכוונה. ולכן עצתי היא לנסות לשכנע את הרב שיאפשר לקדש בטבעת שנקנתה במיוחד, ואם זה לא הולך לקדש בכל חפץ אחר שיוסכם עליו. לאחר מכן לענוד את הטבעת שרצית מלכתחילה שתהיה טבעת הנישואין שלך.

עליה ניכרת במספר הידועים בציבור בשנת 2009

לפי נתוני הלמ"ס, הנכונים לשנת 2009 ופורסמו לרגל יום המשפחה, ב 2.2.2011, עולה כי 4% מהמשפחות במדינת ישראל חיות מבלי שנרשמו לנישואין, המונח המוכר הוא "ידועים בציבור", הלמ"ס משתמש במושג: "קוהביטציה", ואילו החוקים השונים מתייחסים ל"בן הזוג שאינו רשום כנשוי".

4% מהמשפחות מהוות כ 124,000 אנשים, רובם יהודים, הרכב הגילאים צעיר יותר מאשר הרשומים כנשואים, ויש להם פחות ילדים. נתון מדהים נוסף הוא שכמות הזוגות הידועים בציבור בקרב היהודים הכפילה את עצמה בשנת 2009, בהשוואה לשנת 2000 (מ- 27,000 לכ 59,000). נתון נוסף שנמסר הוא גידול משמעותי במספר המשפחות החד-הוריות.

צריך לזכור שהנתונים על ידועים בציבור נאספים על ידי סקר ולא באמצעות מפקד מדויק. הנתונים, בשל כך, מוטים לכיוון מטה. הנתונים מצביעים על כך כי החברה הישראלית עדיין שמרנית יחסית בנושא הזה. ראו למשל בהשוואה לחלק ממדינות המערב: 4% באיטליה, 11% בארה"ב, 14% באירלנד, 18% בהולנד, 22% בדנמרק, 23% בנורווגיה, ו-24% בפינלנד.

את הגידול שחל במספר הזוגות החיים ללא רישום ניתן לייחס לכמה גורמים, הראשון שבהם הוא ההתקדמות הגדולה של התקדימים המשפטיים שהעניקו זכויות לידועים בציבור במהלך 15 השנים האחרונות. מי שהובילו בתחום הזה היו הזוגות מאותו המין שהיו פעילים ממבחינה משפטית וסייעו בהרחבת התחולה של זכויות לכלל הידועים בציבור.

בנוסף פעילות ציבורית והשפעת קבוצות לחץ של ארגוני זכויות אדם, ארגוני להט"ב, יהדות פלוראליסטית ואחרים חשפה את הנושא בצורה גדולה יותר וכך ניתנת היום לגיטימציה גדולה יותר לחיים במשפחה ללא רישום לנישואין.

המדינה מסייעת לגידול במספר הזוגות שאינם רשומים כנשואים בכך שרב חוקיה מכירים בזכויות בן הזוג שאינו רשום כנשוי, מעניקה הטבות, כך למשל משרד השיכון הודיע כבר בפברואר 2007 כי סיוע במשכנתא מגיע גם לזוגות ידועים בציבור. אך היא מסייעת גם באופן שלילי בכך שהיא אינה מאפשרת חופש בחירה בנישואין: לא רק שחלק גדול מהאזרחים אינם יכולים להתחתן במדינה בגלל שהם חסרי סיווג דת, אלא גם אלה שיכולים לעשות זאת, אינם יכולים לתחתן על פי הכרתם ומצפונם.

מה שנדרש היום יותר מתמיד הוא חוק נישואין אזרחיים שיאפשר לכל אזרח במדינה להינשא על פי הכרתו ומצפונו ללא שום הגבלה, באיזה טקס שיבחר, ומבלי שיצטרך למבחנים משפטיים להוכיח את הקשרים הזוגיים שלו.

בעקבות הרשעת קצב

צילום: נרדי גרין

נשיא מדינת ישראל לשעבר הורשע בעבירות של אינוס. אין פה מקום לשמחה גדולה ,אבל, יש חשיבות גדולה לכינון ישראל כמדינת חוק. בית המשפט שלח מסר ברור לכל בעלי השררה, לכל המושחתים, לכל מנצלים לרעה את עמדתם, לכל אלו שחושבים שהם מוגנים מתוקף כוחם הארגוני. הזהרו לכם - יש שיויון בפני החוק ואתם תועמדו לדין כאחד האדם, השתמשו בכוחם במידה הראויה, ואל תנצלו אותו לרעה. כל הכבוד לנשים האמיצות שהעזו להתלונן וחשפו את הסיפור. ולוואי שישמשו לדוגמא לאחרות ואחרים שלא ישתקו על עוולות.

הוזמנתי לדבר בהלל ירושלים ב 4.1.2011

בלי שביקשתי אני המנה העיקרית בתפריט... ראו גם את דף הארוע בפייסבוק. כולם מוזמנים

סרטו של ביל מאהר - "רליגיולוס" | Religulous (2008) Bill Maher

כשרות לציבור אני מזכיר סרט שכנראה לא תוכלו לראות בארץ - "רליגיולוס", קומדיה דוקומנטארית של הסטנדאפיסט והקומיקאי האמריקאי ביל מאהר מ 2008. הסרט בוים על ידי לארי צ'ארלס שעשה גם את בוראט. שם הסרט הוא תערובת של המילה religulous ו ridiculous.

ביל מאהר מסתובב ברחבי העולם ומראיין את החלקים הסהרוריים שבשלוש הדתות המונותאיסטיות הגדולות, הסרט מתחיל בתל מגידו וממשיך במסע שעובר קוקואים ביבשות שונות - מטיף פורטוריקני בשם חזוס שאומר שהוא ישו, מוזיאון בריאתני בקנטקי שמראה כיצד בני אדם חיו לצד דינוזאורים לפני חמשת אלפים שנה, פארק שעשועים המכונה "הולילנד בפלורידה" שמציג בצורה חיה את צליבתו של ישו, מורמונים לשעבר שכפרו בעיקר כי לא הסתדרו להם כמה מעיקרי האמונה המורמונית, למשל, שאלוהים גר על כוכב ששמו קולה, עור שחור הוא קללה אבל לצדיקים העור יהפוך לבן, ישו הטיף לילידים האמריקנים, והם למעשה השבטים האבודים, ארה"ב היא עיקר הנצרות וגן העדן נמצא במיזורי... הוא נפגש עם מוסלמים שמודים רק כי האיסלאם היא דת של שלום, ומתכחשים לקריאה להרוג כופרים, לכיבושים של האיסלאם לאורך הדורות ולטרור האיסלאמי של היום. אפילו מוסלמי מתון כמו מוחמד חוראני, עמית במכון הרטמן בירושלים, מוצג באור מגוחך כאשר הוא מראה כיצד במסגד אל אקצא מוקצה מקום לנשים: "יש להן פינה בצד". 

גם לנו לא חסרים מוזרים והוא מביא את נטורי קרתא, האנטי ציוניים שחברו לאחמדיניג'אד מכחיש השואה וגם את המכון להלכה וטכנולוגיה שממציא לנו פטנטים לשמירה על השבת כמו מעלית שבת, כסא גלגלים שמונע על ידי אוויר, וטלפון שמחייג בעצמו. הוא גם מביא גם חוקר מוח שטוען כי הדת היא סוג של הפרעה נפשית.

אבל ביל מאהר לא רק מביא תיעוד של המוזרויות הוא גם יוצא בקריאה לפעולה.בסוף הסרט הוא אומר את דעתו למשל: "אמונה משמעותה להפוך את אי החשיבה לסגולה", "אלו המטיפים לאמונה הם בעצם נוגשי עבדים של המחשבה", "הדת מסוכנת, משום שהיא מאפשרת לבני אדם שאין להם את כל התשובות, לחשוב שיש להם", "הגישה הנכונה היחידה שצריכה להיות לאדם אינה ההחלטיות המתנשאת שיש לדת, אלא ספק. הספק הוא צנוע", "זו הסיבה שבגללה אנשים רציונאליים, אנשים שנגד הדת, חייבים לסיים את ההססנות, לצאת מהארון ולעמוד על שלהם".

הפקת סרט אנטי דת בארה"ב הוא מעשה יוצא דופן, הופקו כבר סרטים כאלה אבל על ידי מדענים והוגים בריטיים כמו ריצ'רד דוקינס וכריסטופר היצ'נס. בארה"ב ההתנגדות לדת היא כמעט דבר מסוכן, אפילו לפי הסקר של מאהר עצמו רק 16% מהאוכלוסייה האמריקנית הם "לא דתיים", ואילו כאשר מדובר באתאיסטים ממש מדובר על מעט מזעיר.

ביל מאהר עצמו נולד לאם יהודיה ולאב קתולי, אך התחנך כקתולי ולא ידע עד גיל 13 שאימו יהודייה, גם אותה הוא מראיין בסרט ושואל אותה למה לא הלכה עימם לכנסייה ולא גילתה לו שהוא יהודי, תשובתה הייתה "יש משפחות שלא מתפקדות...", מכאן כבר אפשר לראות שאת ההומור הוא ירש מהצד היהודי שבו.
מאהר הוא קומיקאי מצליח, בעל תכנית טלויזיה בשם "Real Time", מופיע בכל רחבי ארה"ב לפרטים נוספים ראו את ויקיפדיה.
והנה קטע מתוך תכניתו בה הוא מארח את כריסטופר היצ'נס, ההומור האמריקאי פוגש בהומור הבריטי השנון.

דליה נוימן: "ברית הזוגיות לחסרי דת זה דרדעלה, אני התחתנתי עם רב חילוני".

דליה התראיינה בעקבות המאמר שלה ב Ynet, בתכנית הבקר של אברי גלעד. גם אני מוזכר.

מאמר של דליה נוימן ב Ynet

צילום באדיבות דליה ורונן

דליה נוימן שבזמנו חיתנתי בטקס יהודי חילוני בנווה צדק, ראו הפוסט שכתבתי על החתונה ב 2006, פרסמה היום מאמר נגד ברית הזוגיות. לדליה היום שני ילדים והשלישי בדרך, והיא חיה עם בן זוגה, רונן כידועים בציבור. לקריאת המאמר ב Ynet ליחצו כאן.

"ברית הזוגיות לחסרי דת" נכנס לתוקף, האם להגיש בג"צ?

תמונה באדיבות יוליה ואלכס

חוק "ברית הזוגיות לחסרי דת" נכנס לתוקף. (על התרמית בבסיס החוק כבר רשמתי פוסט, אפשר לראות קטעים מדיוני ועדת החוקה בדיון על החוק).
משרד המשפטים מינה רשם למרשם הזוגית: עו"ד יוסי הירשלר. כמו כן, פורסמו טפסי הגשת בקשה לרישום כזוג. אחד הדברים המדהימים שרשומים בתצהיר הזוג, שמצורף לבקשה הוא בסעיף 4: "איש מאתנו אינו יהודי, מוסלמי, דרוזי או בן עדה נוצרית כמשמעותה בסימן 54 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922- 1947", כלומר, גם אם בני הזוג רואים את עצמם כיהודים, הוא אולי לחם בלבנון או בעזה, היא אולי שירתה בצבא, הם בעצם צריכים להצהיר על עצמם שהם אינם יהודים על מנת לקבל את זכויותיהם.
זוהי זוגיות שמוכרת על ידי מדינת ישראל בלבד ולא תוכר על ידי אף מדינה אחרת בעולם.
חוק שאפילו מציעו, חבר הכנסת דוד רותם אמר בפרוש שהוא אינו טוב.

האם להגיש בג"צ?

האינסטינקט הבסיסי של ארגוני זכויות האדם, ארגוני היהדות הפלוראליסטית, חופש הבחירה בנישואין וארגוני השמאל, הוא להגיש בג"צ נגד חוק מפלה וגרוע שכזה. אין ספק שבג"צ, מתוך עקרון השוויון, צריך לפסול את החוק, או להחזירו לכנסת על מנת להרחיב את תחולתו על כלל האוכלוסייה, כלומר שכל זוג שירצה בכך יוכל להירשם לזוגיות. אך אליה וקוץ בה - אם תורחב תחולת חוק ברית הזוגיות לכולם, יהיה זה דבר גרוע לא פחות, ואולי יותר. משום שגם חוק ברית הזוגיות "הגדול" הוא פגיעה בזכויות והונאה של הציבור.

מדוע לא להגיש בג"צ?

מלכתחילה רצתה מפלגת "ישראל ביתנו" להגיש את חוק ברית הזוגיות השווה לכולם תחת מסווה של חוק נישואין אזרחיים. ואולם, בגלל התנגדות המפלגות החרדיות, התקבלה הפשרה הרקובה של החוק הנוכחי. ההגיון של מציעו, ח"כ דוד רותם היה שזה פותח סדק בחומת האורתודוקסיה, ואז יהיו כאלה שיעשו בשבילו את העבודה, ירוצו לבג"צ ויבקשו מהכנסת להחיל את עקרון השוויון. עדות לכך ניתן למצוא בבלוג של שחר אילן עיתונאי הארץ לשעבר, וסגן יו"ר עמות חידו"ש היום, בו הוא כתב, תחת הכותרת: "החוק שאין שום דבר חיובי לומר עליו", את הדברים הבאים: "רותם העלה עוד אפשרות לגורל החוק שאותה לא חשף אלא הסתפק בניסוח המסתורי "מה ששחר אילן אמר לי לפני הישיבה". הרגשתי חשוב וזה היה כיף, אבל לא הצלחתי להיזכר מה אמרתי לו לפני הישיבה. אחרי הישיבה בקשתי תזכורת. רותם הזכיר לי שאמרתי שברגע שהחוק יעבור כל מי שלא יכלל בו ירוץ לבג"ץ ויבקש להחיל את ברית הזוגיות גם עליו, כי ההגבלה של ברית הזוגיות לחסרי דת בלבד מנוגדת לעקרון השוויון. צודק. אמרתי. השאלה היא אם לבג"ץ הלא כל כך אמיץ של ימינו יהיה אומץ והשאלה היא אם בג"ץ יכול להרשות לעצמו".

מה לעשות?

מי שירצה לשתף פעולה עם תכניתה של "ישראל ביתנו" יגיש בג"צ. אם יש תקדימים לכך שבג"צ הורה לכנסת להרחיב תחולה של חוק בשל היותו לא שיוויוני, או תקדימים דומים. הרי שחוק ברית הזוגיות "הגדול" יעבור, ואז ייקבר הרעיון של חוק נישואין אזרחיים סופית. הרעיון האומר שכל אדם זכאי להינשא לבן זוג לפי בחירתו ללא קשר לעדה הדתית שלו, למינו או למוצאו, כמו בכל מדינה דמוקרטית מתוקנת. אם בעתיד ירצו להעביר חוק כזה הרי יאמרו ל'מלעיזים' - "כבר יש נישואין אזרחיים, זו ברית הזוגיות שליברמן ברוב טובו חנן אותנו"...
החוק "לחסרי דת" הקיים ממילא ישרת מיעוט שבמיעוט. שהרי אין כמעט זוגות ששניהם חסרי דת. ולכן יש לחנך גם את מעט הזוגות האלה לא להשתמש בשירותיו של מרשם הזוגיות, עליהם להעדיף להיות רשומים כנשואים, באמצעות נישואי חו"ל, ולא כ"בני זוג". אסור שיהפכו לחלק ממעמד נחות של זוגות "לא יהודיים", טמאים. "נשוי/אה" הוא סטטוס חוקי ומוכר במדינת ישראל, ובכל העולם.
לכן, לטעמי, אסור להגיש בג"צ. יש להפוך את החוק לאות מתה בספר החוקים. לחכות לקואליציה שבה תהיה האופציה הפוליטית לבטל את החוק המתועב הזה, ולחוקק חוק נישואין אזרחיים ראוי לכל אזרחי מדינת ישראל.

יום הכיפורים - "חג האופניים" כחג של תשובה

צילום: נרדי גרין

"עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה חברו"
מדובר כנראה בעבירות תעבורה. להפתעתי הרבה, בבדיקה קצרה שערכתי - אין איסור נסיעה ביום הכיפורים, התחבורה הציבורית אמנם מושבתת, אבל דיני התעבורה הרגילים חלים על כל סוגי הנתיבים, כלי הרכב והמשתמשים בדרך.
ישנם שליחים של אלוהים, הנוטלים את החוק לידיהם ומפליאים את מכותיהים ברכבים עוברים. זכור לי במיוחד מקרה לפני כ-20 שנה, בו חברי גרעין השומר הצעיר נסעו ביום הכיפורים, נרגמו באבנים בצומת כרכור, הרכב התהפך וחלק מנוסעיו נפצעו קשה. ולהבדיל, המקרה של נהג הטרקטורון מכפר שיבלי שבחר לעשות פרובוקציה דווקא ביום כיפור ודרס ילדה קטנה בכפר תבור.

יום הכיפורים הפך ל"חג האופניים". עשרת ימי תשובה מיועדים להרהורים בדבר רכישת אופניים חדשים, אביזרים כמו: קסדה, מגינים, פנסים, מחזירי אור, משאבות וכדומה. תהליך התשובה הפנימי מתרחש ברכישת המוצרים המתאימים. העיתונים מלאים בהלכות צרכניות ושמירה על בטיחות ובטחון ברכיבה. שיאו של חשבון הנפש הוא ברכיבה המשחררת עצמה ברחובה של עיר. קבוצות קבוצות של רוכבי אופניים צעירים מנצלים את היעדרה של תחבורה ונהנים מנתיבים פתוחים.

באופן אבסורדי דווקא המנהג הזה של כיבוש נתיבי התחבורה על ידי הולכי רגל ורוכבי אופניים מסמל תשובה יותר מצום או מתפילה. תשובה כמעשה של תיקון או סמל של תיקון היא חשיבה על תיקון מתמיד של האדם והעולם. יום הכיפורים הפך להיות יום אקולוגי בו מושבתת המדינה, התעשיה, הרכבים. העצירה הזו יכולה להפוך ל"יום שמחבר בין אדם למקום" כפי שכינתה זאת אורנה קזין. חשוב מכך, יום הכיפורים עבור האדם החילוני צריך להפוך ליום ליום של מפגש קהילתי, דיון וברור בנושאי תיקון אישי וכללי.
עבור האדם החילוני המודע העמידה בפני האל היא בעצם עמידה בפני עצמך.
יום כיפור הופך ליום שעיקרו המושג "תשובה" – תיקון עצמי מתמיד. תשובה בין האדם לעצמו ובין אדם לחברו, בין אדם לקהילתו ובין אדם לסביבתו. יום בו אדם בוחן את אשר עבר במשך השנה החולפת וחושב על דרכים כיצד לתקן את עצמו. קהילות ממוסדות ובתי הספר מאפשרים תשובה באמצעות שיתוף הציבור. תהליך תיקון ותשובה ראוי לו שייעשה גם פומבית, העמידה בפני האחר משקפת ומסייעת, תיקון אמיתי אינו יכול להיעשות רק בין אדם לבין עצמו.
בניגוד לתרבויות אחרות, בתרבות היהודית אין מחילה המוענקת בשל תפילה, תשלום, תענית, או יום מיוחד לכפרה. יש לעשות מעשה, למשל, לבקש סליחה ממשית ממי שפגעת בו. מכאן שיום כיפור עבור האדם החילוני מסמל את התשובה שאדם עושה בכל יום ובכל רגע בחייו.

שנה טובה תשע"א

שתהיה השנה הבאה עלינו לטובה שנה מתוקה כתפוח בדבש, שנה של תיקון ותשובה, שנה של אהבה. של הצלחות, של צמיחה אישית ומשפחתית. שתהא זו שנה של שלום, שקט שתאפשר לנו לעסוק בדברים החשובים באמת.

תיעוד הדרכת כלות וחתנים ישראל קיץ 2010

צילום מסך: ערוץ 2

תודה לדפנה ליאל שהביאה תיעוד מתוך הדרכת כלות וחתנים, ישראל 2010. לצפייה בכתבה מתוך חדשות סוף השבוע של חדשות 2, 7.8.2010, גללו למטה. מזעזע שעל מנת להתחתן בישראל חובה לשמוע שעל קיום יחסי מין בזמן הוסת "יש עונש כרת" וזה גם מפי שאמורות להיות הנציגות ה"ליבראליות" של צוהר. או ש"על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן על חלה, הדלקת נר ונידה". הנה עדות נוספת שניתנה על ידי גולשת אנונימית בפורום חתונות בתפוז, ב 2006:

"יומני היקר, היום למדתי המון דברים: למדתי שהעם היהודי שרד לאורך ההסטוריה בזכות דיני הטהרה, למדתי שלנשים יהודיות אין סרטן רחם, בניגוד לאלו הנוצריות, רחמנא לצלן, למדתי שהמלה "אשה" והמלה "דבש", קשורות בגלל ששתיהן שוות 306 בגימטריה (מה שמיד מסביר את העובדה שאסור לצרוך מהן הרבה, אם לא רוצים כאב בטן), למדתי שהמלה "איש" והמילה "אשה" נבדלות בזכות האותיות י' ו-ה' (כלומר אם שתי האותיות קיימות, אז ה' שוכן בבית והכל סבבה) (אה... ואם הן חסרות, אז נשאר פעמיים "אש", שזה לא כ"כ טוב). למדתי שאם אני אשמור 12 ימי נידה בעלי יעריך אותי יותר, ואם לא- הוא יתיחס אלי כמובן מאליו, בדומה להבדל בין מסעדה לחביתה וסלט, ולמדתי שאם אשמור על דיני הטהרה, אני עושה שירות גדול לעם ולמדינה וכל זאת (שימו לב, כאן מתחיל ציטוט:) "אפילו בלי ללבוש מדים". ועכשיו ברצינות (בעצם גם עד עכשיו זה היה ברצינות). את המסע לרבנות התחלתי עם המון נכונות. נכונות ללמוד על העם שלי, נכונות לשמוע על קיום מצוות, ראש פתוח- מי יודע, אולי זה יתפוס משהו ממני ובעיקר סובלנות. הכוונה שלי אינה לפגוע באמונתו של איש (תהא אשר תהא), אבל אני אשמח אם איש גם ישתדל שלא לפגוע באינטליגנציה שלי. כשאני שואלת שאלות מתוך כוונה להבין, אני מעדיפה לקבל תשובות קוהרנטיות, שלא עוסקות בערך הגימטרי של המילה "אהבה" (למנחש המהיר מובטח פרס- חולצה ותקליט). אני יודעת שיש ביהדות יופי וקסם והגיון רב. אז למה הם מתעקשים להסתיר אותו???"

גם הדרכת חתנים, שאינה חובה, שומעים דברים מזעזעים לא פחות. מעדות שרשמתי מפיו של חתן בשם אריאל, שזכה להדרכת חתנים ברבנות ירושלים, בדצמבר 2000, ניתן להתרשם משמץ העצות הטובות הניתנות לחתנים בבואם אל חיי הנישואין :

1. יש קשר בין סרטן הרחם ליחסי מין בתקופת הנידה. יש לכך הוכחות מדעיות בדוקות והוצגו מאמרים שמוכיחים זאת.

2. כדאי לשלוח את האישה למקווה כי מקבלים אותה "חלקה בקשיש".

3. כדאי לפזר כסף בבית כי זה משמח את האישה.

4. אין לסמוך על אף אחד כאשר זה נוגע לאישה, ולכן אין להשאיר את האישה לבד עם חברים, במיוחד לא ליד החברים הכי טובים שלך.

5. לעולם אל תגיד לאשתך שאתה אוהב אותה בפני אמא שלך.

והנה ציטוט מפי מדריך החתנים בכתבה:

"חז"ל לימדו אותנו אם אתה תכבד את אישתך, אפילו שהיא לא רגילה לתת כבוד, היא תחזיר לך כבוד. בן אדם שמתקרב לאישה שהיא עדיין לא טבלה מטומאתה, השכינה גורמת לו שהיא תברח מהבית שלו. יותר מזה אומרת הגמרא, אומר הזהר הקדוש, שבזמן, אם אדם מביא ילדים בזמן שהאישה היא טמאה ממנו, היא לא טבלה מטומאתה, אז הילדים האלה יוצאים בסגנון אחר לחלוטין".

לצפייה בכתבה של דפנה ליאל מתוך חדשות סוף השבוע 7.8.2010: