רשמים מחתונה שערכתי באיביזה

צילום: נרדי גרין

ברגשות מעורבים של שמחה ברגשי אשמה ועצב יצאתי מישראל, בעוד בוקר של "הותר לפרסום", לערוך חתונה בחו"ל. הפעם של רחל ולודי, זוג מגרמניה שחי בשוויץ, וערך את המסיבה באי המסיבות איביזה (ספרד). התכנסו להם אורחים מכל רחבי אירופה וגם מישראל, לסופ"ש ארוך של מסיבה. סוף השבוע תוכנן על חופשת הפֶּנְטֵקוֹסְט באירופה, כך שכולם היו פנויים. 

מילת הקדמה על מסיבות חתונה אירופיות, הקונספט מאד שונה מהארץ. אם רוצים רק את החתונה האזרחית מזמינים בני משפחה קרובים לטקס בעירייה ואולי מסעדה אחר כך, אבל המסיבה היא כבר משהו שונה לגמרי. אם בארץ נהוג להגיע לכמה שעות למתחם אירועים. הרי שמי שיכול לאפשר לעצמו באירופה מזמין את האורחים לסוף שבוע שלם במקום מרוחק, הכוונה שאי אפשר יהיה כמו בארץ בה חלק נוהגים – "לחתוך", אחרי החופה או אחרי מנה עיקרית... זה "קהל שבוי" לכמה ימים. מארגנים אירועים שונים יחד לפני ואחרי, כמו למשל, ארוחה, טיול משותף, מסיבת ריקודים, טיול, חוף, אירוע ספורט ועוד. 

צילום: נרדי גרין

הפעם זו הייתה פגישה במסעדה, בחוף טלמנקה, בשקיעה. מסעדה שמשפחת הכלה נהגה להגיע אליה בחופשות הקיץ, משום שהיה למשפחה בית על המפרץ. התאספו להם חלק מאורחי החתונה הקרובים והיו נאומים של הכלה והחתן ועוד כמה. הוגשו מאכלים ישראליים וכמובן האלכוהול זרם עד חצות הליל. בגלל שלופטהנזה ביטלו את הטיסות והעבירו את הטיסות לחברות בת, נאלצתי לטוס עם שתי עצירות לכל כיוון ובסה"כ יותר מיממה בדרכים. 

לכן הגעתי ישר משדה התעופה לארוחה החגיגית, הובכתי מאד כי הכלה סיפרה לכולם שאני "אורח הכבוד", שעשיתי מאמץ מיוחד להגיע, תוך פרוט על הטיסות הרבות שעברתי. לכן אמרו לי: "שמענו שעשית מאמץ מיוחד להגיע...". הרבה ניגשו אלי לדבר איתי ואפילו עשיתי שיחת עומק פילוסופית על יהדות כתרבות, של כשעה, עם אחד מבני המשפחה שרצה להמשיך אל תוך הלילה אבל הייתי עייף מאד אחרי יממה ללא שינה, נאלצתי לבקש את סליחתו וללכת לנוח. 

צילום באדיבות הזוג

כבר למחרת בבוקר, מארגנת החתונה התעקשה שתהיה חזרה כללית. התייצבתי במקום החתונה, במלון הממוקם פנימה לתוך האי, באיביזה הכפרית. ועל רקע הצוות שסידר את הדשא הגדול עברתי עם הזוג על מהלך הטקס. נתתי להם במתנה את הספר של יותם אוטלנגי וסמי תמימי: "ירושלים, ספר בישול", אותו אני נוהג לתת לכל זוג שחיתנתי עד היום בחו"ל. הם התרגשו מאד ואמרו שיש להם ספרים של אוטלנגי אבל, לא את זה. ביקשו ממני לכתוב הקדשה בתחילת הספר. עשיתי חזרה כללית בפעם הראשונה בחיי. מה שקרוי "wedding rehearsal", דבר שלא עושים בכלל בארץ, אבל נהוג מאד בחו"ל. זה הוכיח את עצמו כיעיל וטוב לשלוות הנפש של כל השותפים שהבינו את תפקידיהם.

חזרתי למלון להתכונן ובשעה 16:00 החלה קבלת הפנים עם קצת משקאות. כמה זמן לאחר מכן החלה החופה. מי ששר בחופה היה אימרי זיו שהיה נציג ישראל לאירוויזיון ב-2017. קרה דבר שלא קורה בדרך כלל בטקסים - הקהל מחא כפיים לזמר, ואני הוספתי את זה שהוא ייצג את ישראל באירוויזיון, שמעתי את רחשי ההתפעלות של הקהל כשאמרתי את זה. הטקס היה ברוח יהודית-חילונית ושוויוני לחלוטין. הדבר היחיד שאפשר היה לשייכו כדתי היה שהמנהג האירופי הוא שהזוג רוכש כיפות לכל המוזמנים, עם כיתוב למזכרת בתוך הכיפה וסיכה שתפורה לתוך הבטנה. וכמובן שכאשר הזוג מבקש אני חובש כיפה אבל רק בטקס. 

סלפי של מעריץ עם אימרי זיו...
צילום: נרדי גרין

בני הזוג ביקשו גם שהחתן יעטה טלית ולכן גם אמר ברכת שהחיינו בנוסחה החילוני: "ברוך עמל כפינו שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". 

הדוד של הכלה סיפר במהלך הטקס את הסיפור של הזוג. כיצד נפגשו בתקופת הלימודים באוניברסיטה במסיבה בבית חברים. לודי נדלק על רחל בין כולם כשדיברה איתם בלהט על משחק הוידאו של פיפא בפלייסטיישן. גם רחל הייתה בעניין אבל לודי לא הבין כל כך את הרמזים למרות שרייצ'ל הציעה לו טיול רומנטי בהרים ואפילו היו לבדם בקרון רכבל, מקום מושלם למחווה רומנטית, אבל לאכזבתה של רחל לא הייתה נשיקה, וגם לודי היה מאוכזב כי הנסיעה עלתה הון והאוכל בפסגת ההר, לא היה משהו... כאשר נפגשו שוב בפרנקפורט זה קרה, ולודי אמר לרחל שאם תרצה נשיקה שוב היא תצטרך לבוא איתו לעיר הולדתו, למינכן. היא הצטרפה לאבא דורון לנסיעת עסקים, שהתפלא, כי היא מעולם לא הצטרפה אליו. אבל היא אמרה לו בנון-שלאנט: "יש לי חבר במינכן"... וכך הם הפכו לזוג. ובסופו של דבר נישאו אזרחית. 

הכתובה הייתה בנוסח שוויוני, בגרמנית ובעברית נחתמה תוך כדי הטקס, על ידי הכלה והחתן וארבעת השושבינות והשושבינים. את הטבעות הגישו אחיינית ודודנית. היו שבע ברכות בנוסח חילוני ובני הזוג השקו אחד את השנייה מכוס הנישואין.

צילום באדיבות הזוג

לקראת הסוף הזכרתי את חטופים והחיילים עם תקווה לסיום המלחמה ולחזרת כולם. אימרי זיו שר את "אם אשכחך" לפני שהחתן אמר את הפסוק המסורתי מתהילים ושבר את כוס,  והטקס ננעל בנעימת סימן טוב ומזל טוב בניגון הקרליבכי, בביצוע אהוד בנאי. והחברים פרצו בריקוד הורה ספונטני בזמן שכולם באו לברך את הזוג בחופה (ראו סרטון למטה).

מיד לאחר החופה האורחים עברו לבריכת האינסוף שם היה בר עם שתייה ומלצרים חילקו מתאבנים, וגם בהפתעה נכנסה להקת ריקודים איביזנית שרקדה ריקוד עם מסורתי שקרוי "ריקוד האיכרים", בקטלאנית - Ball pagès (ראו קישור לויקיפדיה ולסרטון שצילמתי). לאחר המופע, כולם ירדו אל אזור ארוחת הערב, על הדשא ושם חיכתה בימת מופעים עליה הופיעה להקת החתונות: "נויה שואו בנד", בניהולה של גרדה, לה ערכתי טקס נישואין לפני שנים בכרתים על החוף. דרכה הגעתי אל רחל ולודי. כמובן שאימרי זיו היה כוכב ההופעה, אבל יחד אתו היו זמר וזמרת מצוינים שהפליאו במסכת שירים החל ממוסיקה חסידית ומזרחית ועד לסול ופופ מכל התקופות. 

הייתה הושבה מסודרת עם שמות על הצלחות, תפריט אוכל ויין. אני הושבתי ליד הסבתא הרומניה, דיברנו במשך הארוחה ברומנית. אורחים רבים ניגשו אלי לאורך כל האירוע להחמיא על הטקס ולדבר על מגוון נושאים. תוך כדי הארוחה, בין המנות היו מלבד השירים, גם ריקודים. מנהג גרמני ידוע בזמן הארוחה הוא שמדי פעם שולחן עושה לחיים בצעקות קצובות דבר שמוסיף לשמחת החיים. מיד לאחר הקינוחים הקהל נקרא למופע אקרובטי של להקה מקומית מצוינת. וזה לא היה הסוף משום שההפתעה לסיום הלילה הייתה כשבאולם הסמוך הוקם מועדון לילה שמחקה בעצם את אווירת המסיבות של האי, עם כדורי דיסקו, תאורת ריקודים ובר. בחלק הזה כבר לא הייתי, יצאתי מלון כדי לנוח לקראת המסע המפרך חזרה הבייתה, לא לפני שבמעבר בין חברות התעופה אבדה המזוודה שעד כתיבת שורות אלה עדיין לא נמצאה. הייתי אמור לטוס לפראג ומשם לתל אביב, אבל תקלה במטוס בטיסה לפראג, גרמה לעיכוב שבגללו פספסתי את הטיסה, נשלחתי לאיטליה לטיסת אל-על לתל אביב. כך שבמסע הזה עברתי באתונה, וינה, איביזה, פרנקפורט ומילנו. היה מפרך, אבל חוויה בלתי נשכחת.

ריקודים ספונטניים מיד לאחר החופה

הקהל מנופף במטפחות

איך נוסדה המושבה הגרמנית בירושלים?

צילום: נרדי גרין

לא מזמן ערכתי סיור במושבה הגרמנית בירושלים בעקבות הטמפלרים, בהדרכת החוקרת ומורת הדרך הנפלאה, תמר הירדני.

הבית הראשון שנבנה ב-1873, על ידי מתיאס פרנק, עדיין עומד ברחוב עמק רפאים 6. השאלה כיצד הצליחה המושבה להתפתח מבית בודד אל השטח הנרחב שאנחנו מכירים היום, בין רחוב עמק רפאים לרחוב דרך בית לחם. מבית בודד למושבה משגשגת, שהשפיעה רבות על התפתחות ירושלים. תמר סיפרה שהשטח של המושבה הגרמנית התקבל בירושה ועקף את חוקי הקרקעות העות'מאניים שלא הרשו, או הקשו על זרים לקנות אדמות, וכך היא סיפרה (בתמצית): "אחת מהנשים הייתה נשואה לטמפלר, גרו ביפו, זכתה בירושה מאבא שלה: שטח אדמה נפלא לחקלאות בירושלים, הוא היה רוסי, שהיה מקורב אל היוונים האורתודוקסים, שהיו פעילים במאה ה-19 בכל מה שקשור לנדל״ן. הוא קנה מהיוונים אורתודוקסיים את השטח. כך נולדה המושבה הגרמנית". חיפשתי סימוכין לסיפור ולא מצאתי. בספר של דוד קרויאנקר, רשום משהו אחר: "פרנק רכש את אדמות המושבה מכפריים מבית צפאפא, עבור חותנו ניקולאי שמידט הראשון, שרצה לעסוק בחקלאות. החותן נפטר בדרכו ארצה מגרמניה, וארגון הטמפלרים רכש מפרנק את שטחי הקרקע הגדולים, שחולקו כמגרשי בניה". ("המושבה הגרמנית ורחוב עמק רפאים", ע' , 161).

פניתי לתמר כדי ליישב את הסתירות והיא ענתה שמדובר באבא עם אוריינטציה רוסית שקנה את האדמות ומת, ובתו התחתנה עם מתאוס פרנק והם בנו את הבית הראשון במושבה הירושלמית.

חיפשתי במקורות שונים, באנציקלופדיה המנוניטית ברשת שמזכירה את ניקולאי שמידט הראשון, (חותנו של מתיאס פרנק. בתו של שמידט, גרטרודה, נישאה למתיאס פרנק) במקורות של תנועת הטמפלרים ברשת, כמובן בויקיפדיה ובאתרים של מורי דרך. לא מצאתי סתירה לכך שמתיאס פרנק קנה את האדמות מערביי בית צפאפא. יתירה מכך ב-1858 הייתה רפורמת הקרקעות באימפריה העות'מאנית וב-1869 ניתן היתר לקניית קרקעות על ידי זרים, המקורות אומרים שמתיאס פרנק קנה את האדמות ב-1872, בנה את ביתו ב-1873, וב-1874 ניקולאי שמידט נפטר בדרכו לארץ ישראל ואז חולקו האדמות לבניית המושבה הגרמנית.

אשמח אם יימצאו מקורות נוספים שיכולים ליישב סתירות בחקירה הקטנה והקטנונית שלי...

נקמת דם ילד קטן כן ברא השטן, לה פמיליה

במשחק הדרבי בין בית"ר ירושלים להפועל ירושלים ב-21.2.2025, חזרו התופעות שהורגלנו אליהן בכל דרבי בירושלים של אלימות פיזית ומילולית, ביטויי גזענות והסתה לרצח. ברור לחלוטין שחלק גדול מאוהדי בית"ר הם ארגון טרור. יש לנקוט נגדו יד קשה. ההמלצה שלי היא לפרק את המועדון ולהשליט בו סדר. אני אומר חלק מהאוהדים, משום שיש גם חלק גדול שלא מזדהים עם זה. אני מכיר אוהדי בית"ר שקונים כרטיס למשחק ביציע שלנו רק כדי לא לשבת לצד הטרור האלים, מכיר כאלה שהביעו בפני מורת רוח על התופעות האלה. שלא לדבר על המפורסמים שהפסיק בשל כך לאהוד את הקבוצה ואפילו יש כאלה שהקימו קבוצה חליפית: "בית"ר נורדיה".
באופן אישי אני יכול להעיד שעל ילדיי ירקו, לאשתי משכו בשיער על הגשר המוליך לטדי ולי ניסו לחטוף צעיף מהצוואר כשחיכיתי לאוטובוס הביתה אחרי דרבי. אבל אלו מקרים קלים לעומת מה שאוהדים אחרים ספגו.
בגלל האלימות הקשה כלפי האוהדים שלנו, על מנת להימנע מחיכוך עם אוהדי בית"ר. הנהיגה הפועל ירושלים הסעה מיוחדת בחינם לאוהדים שרוצים בכך מכל רחבי העיר, ישירות ליציע. 

בתחילת המשחק אמנם ארגן המועדון של בית"ר ירושלים טקס הנצחה לשניים מהנרצחים שהוצאו יחד להורג. האחד אורי דנינו, אוהד בית"ר והשני, הירש גולדברג-פולין. הודעת המועדון של בית"ר (מתוך אתר הקבוצה):

תמונה מתוך השאטל של אוהדי הפועל - חלון מנופץ
צילום: שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

"משפחת דנינו ומשפחת גולדברג-פולין יעלו יחד אל כר הדשא לפני שריקת הפתיחה, יחד עם שחקני הקבוצות, לטקס מרגש לזכרם של אורי והירש, שנחטפו לרצועת עזה בשביעי באוקטובר ממסיבת הנובה וגופותיהם חולצו משבי חמאס ב-31.08.2024. שחקני שתי הקבוצות ילבשו חולצות מיוחדות לזכרם, אשר נושאות את הכיתוב "כולנו אחים"". 

אבל זה לא עניין כלל את הקהל של בית"ר. כך נכתב בפוסט שפרסמה הקבוצה שלי, הפועל ירושלים (מתוך עמוד הפייסבוק של הקבוצה):

אחרי הטקס המכבד לזכר הנרצחים בשבי, מקרב שני הקהלים, נתקלנו שוב בסיומו של הדרבי באלימות ומראות מבישים. ‏בין היתר, שמשות שני אוטובוסים שהסיעו את אוהדי הפועל נרגמו באבנים ונופצו. הפורעים ביזו בצעקות ומחוות גופניות את זכרו של הירש גולדברג-פולין, גם באצטדיון וגם מחוצה לו. ‏לא יתכן שבמדינת ישראל, בימים כאלה, נראה תופעות מחליאות מסוג זה, שיעברו לסדר היום.

חוץ מזריקת האבנים על השאטלים שלנו וזלזול בזכרו של הירש זצ״ל, המוזכרים בפוסט של הקבוצה, נזכיר גם את מה שלא מופיע בפוסט: בתום המשחק ירי של שוטרים לעבר גלגלי מכונית שנחשדה בניסיון דריסה, הרקע עדיין לא ברור, זריקת חפצים באימון המקדים למשחק על השחקנים והספסל שלנו. שירת: ״תנו לצה״ל לנצח, לזיין ת׳ערבים״, ״מוות לערבים״ ״הנה היא עולה הקבוצה הגזענית של המדינה״, הדלקת רימון עשן כתום לכבוד הביבסים, קריאה לנקמה (בניגוד לרצון משפחת ביבס שקראה לעסקה ולא לנקמה) בהנפת שלט עם ציטוט מעוות משירו של ביאליק, ״על השחיטה״ שאומר בדיוק הפוך: 

מתוך עמוד ה-X של ינון מגל
צילום: שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

"וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם!

נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן

עוֹד לֹא־בָרָא הַשָּׂטָן –

וְיִקֹּב הַדָּם אֶת־הַתְּהוֹם!

יִקֹּב הַדָּם עַד תְּהֹמוֹת מַחֲשַׁכִּים,

וְאָכַל בַּחֹשֶׁךְ וְחָתַר שָׁם

כָּל־מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ הַנְּמַקִּים.״

כדי להמחיש את האיוולת שבשימוש במשפט מתוך השיר מנותק מהקשרו, אני רוצה להביא פרשנות קצרה מתוך ספרם של יאיר זקוביץ' ואביגדור שנאן, מגילת איכה - פירוש ישראלי חדש : המגילה ורשמיה בארון הספרים היהודי לדורותיו (עמוד: 251), כדי להמחיש את העיוות בשימוש ב משפט: "דם ילד קטן עוד לא ברא השטן".

"...בהמשך לפנייתו אל התלין פונה המשורר אל השמים ואף מתריס כלפיהם: "וְאִם יֶשׁ־צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד! / אַךְ אִם־אַחֲרֵי הִשָּׁמְדִי מִתַּחַת רָקִיעַ / הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ – / יְמֻגַּר־נָא כִסְאוֹ לָעַד!". הצדק הריהו הצדק האלוהי, והכס הוא כסאו של האלוהים, והמשורר אינו נרתע מלקרוא בחום לבו להריסת הכסא, אם לא ימהר ויופיע הצדק. בסופו של השיר קובע המשורר כי אין טעם בבקשת נקם, שהרי לא ניתן אף לדמות גמול ראוי לזוועה שנתחוללה שם". 

את מי שמעניין אותו הכדורגל, בעונה הנוכחית 2024-2025, שני משחקי הדרבי הסתיימו בתוצאות תיקו. 3:3 ו-1:1. 

איך המוסד הישראלי הונה את חיזבאללה לקנות איתוריות נפץ - תחקיר 60 Minutes

 היו שכעסו עלי כי פרסמתי פוסט שכותרתו: "האם ניתן להכריע ארגון טרור?", ואפילו כתבו דברים שמעולם לא אמרתי כמו: "לטעמך ניתן באותות ומופתים לחסל את החיזבאללה"... ועוד. הם טענו את זה כלפי פשוט משום שלא קראו את מה שכתבתי. כתבתי במפורש שאפשר להכריע, אבל, לא לחסל את חיזבאללה. והמשמעות של הכרעה היא שהם יקבלו את החלטת האו"ם 1710, משודרגת. בינתיים נראה שצדקתי, אבל זה רק בינתיים. תנא דמסייע לטענתי היא התכנית "60 Minutes" ששידרה תחקיר בו ישראל אישרה באופן סופי  את מה שהרבה פרשנים אמרו. כך התברר למשל שהמבצע החל עם מכשירי הקשר הממולכדים, כבר לפני עשר שנים, ומבצע הביפרים ב-2022, דרך חברות קש שמכרו אותם לחיזבאללה, עם תווית של חברה טייוואנית שלא חשדה בכלום. ראו את הוידאו של התחקיר.

פרופסור יהודה באואר זצ"ל בשאלת הקשר בין הקמת ישראל לשואה

מותו של פרופסור יהודה באואר, ב-18.10.2024, נדחק מהכותרות בימים אלו של מלחמה. בימים כתיקונם הוא היה זוכה להרבה יותר מאזכור בכמה עמודים אחוריים. אבל, אין ספק שהיה אחד מהקולות החשובים בחקר השואה, הומניסט גדול ואחד התומכים הגדולים של היהדות החילונית הומניסטית. זכיתי לשמוע אותו מספר פעמים. רציתי להביא מנקודת מבטי הצנועה את אחת השאלות שהעסיקה אותי מאז ומתמיד: האם השואה הביאה להקמתה של מדינת ישראל?

באואר זצ"ל התייחס אליה לפחות בארבעה מקומות (ראו המקורות מטה). אולי יש עוד, אבל אלו המקומות שמצאתי. פעם אחת אפילו שאלתי אותו ישירות על כך. אני אצטט מעמדתו שהשפיעה מאד על החשיבה שלי בנושא. כך הוא כותב במאמרו ב"עיונים", המתייחס למה שכתב בספרו מ-2001:

"לא מצאתי כל הוכחה לכך שבשנת 1947 הצביעו מדינות העולם בעד חלוקת ארץ ישראל מתוך ייסורי מצפון כלשהם שהתעוררו בהן בעקבות השואה, כלומר שאין כל קשר ישיר בין השואה להקמת המדינה... השפעתה של השואה על הקמת המדינה היתה עקיפה ולא ישירה, ושלמעשה השואה כמעט מנעה את הקמת המדינה. הנוסחה היא: יותר שואה, פחות מדינה. לו נמשכה המלחמה, חלילה, עוד שנה או שנתיים, היו שורדים ממנה עוד פחות יהודים, ואולי לא היה נוצר הלחץ של שארית הפלֵטה על המערכת הבין–לאומית. לחץ זה היה לו משקל רב מאוד בהכרעות של 1947. לכן לא השואה, אלא הניצולים ממנה, היו לגורם משמעותי ביותר בייסוד מדינת ישראל".

ובתשובה למוחמד בכרי במאמר דעה ב"הארץ":

"דבריך מבוססים כנראה גם על האגדה שישראל קמה בשל תחושת האשם של "העולם" על רצח היהודים במלחמה. ולא היא. כיום פתוחים בפנינו הארכיונים של 1945-1948. בריטניה התנגדה למדינה יהודית, וכן משרד החוץ האמריקאי. אנשיו הציעו עוד במארס 1948 לא לחלק את הארץ לשתי מדינות אלא להקים בה פרוטקטורט אנגלו-אמריקאי שימשיך את מדיניות הספר הלבן הבריטי משנת 1939, שעיקרה היה מסירת הארץ, כעבור עשר שנים, לידי האוכלוסייה הערבית".

בכך יהודה באואר מנפץ את המיתוס שמדינת ישראל הוקמה בגלל השואה ושאומות העולם תמכו בהקמת המדינה בגלל רגשות האשם בעקבות השואה. זהו מיתוס שאני ורבים גדלו עליו במערכת החינוך. המיתוס של החיבור בין שואה לתקומה הוא נכון אבל לא בגלל השואה, אלא למרות השואה. התקומה הייתה בגלל תכנית סדורה שהחלה הרבה לפני שהתבררו ממדי ההשמדה. הודות למהלכים מדיניים והודות לכך שהיה לנו כח מגן. כלומר, המדינה הוקמה הודות לחזון ומעש של אנשים שפעלו לשם כך.

מקורות:

• יהודה באואר, "השפעת השואה על העם היהודי" 1983, בתוך: דן מכמן ויחיעם ויץ, בימי שואה ופקודה, יחידה 12 בקורס, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
• Yehuda Bauer, "Rethinking the Holocaust", 2001, Yale University Press
• יהודה באואר, "האם הביאה השואה להקמת מדינת ישראל", עיונים בתקומת ישראל , 12 תשס"ב , 2002  עמ' ,654-653.
• יהודה באואר, "לא בגלל השואה - למרות השואה - מכתב גלוי למוחמד בכרי, בעקבות דבריו על הקשר בין השואה לנכבה בטקס יום הנכבה באוניברסיטת תל אביב", 23.5.2012, מאמר דעה ב"הארץ"

האם ניתן להכריע ארגון טרור?

 פרשן קטן אני, ולא מבין כלום בכלום. אבל, אחת הטענות החוזרות על עצמן היא שאין אפשרות לחסל ארגון טרור. אני מסכים שאין אפשרות לחסל באופן מוחלט, אבל הכל תלוי בתנאים ובנסיבות. למשל, את חמאס אי אפשר לחסל כי חמאס זה רעיון. בנוסף, חמאס שולט בטריטוריה מוגדרת ואין מעליו מדינה, או סמכות אחרת שהוא כפוף לה. הוא יכול לעשות כרצונו.

בניגוד לחמאס החיזבאללה הוא ארגון טרור שהקים מדינה בתוך מדינה. הוא חלק ממדינת לבנון ובניגוד לחמאס יהיו רבים בתוך לבנון שישמחו שייעלם. המטרה שלמענה יצאו למלחמה היא "סולידאריות עם פלשתין", בסוגריים: השמדת ישראל. המטרה הזו לא רק שלא מושגת, היא מתחילה להיראות מוזרה יותר ויותר לתומכי חיזבאללה בדרום, שמתחילים לשאול את עצמם: "האם את כל הבלאגן הזה עשינו בשביל הפלשתינים?". כאן נכנסת לתמונה ההיסטוריה עתיקת היומין בין הסונה לשיעה. השיעים תמיד היו ציר התנגדות לסונה. אין להם באמת אינטרס לעזור לפלשתינים, אלא רק לקדם את האינטרס העצמי שלהם והוא השמדת ישראל, או לפחות להכאיב לה על ידי כיבוש שטחים, הריגת אזרחים, השמדת בסיסי צבא והשתלטות על משאבים כמו שדות הגז, מים וקרקע. המלחמה הזו פרצה ללא תכנון והחמאס מלכד את החיזבאללה לתגובה.

אילו היו שואלים אותי את השאלה האם אפשר להכריע את החיזבאללה, לפני חודש, וודאי שהתשובה הייתה שלא ניתן. אבל במספר מהלכים טקטיים מבריקים ישראל הצליחה לעשות כמה דברים חשובים מאד שמקרבים מאד את ההכרעה, שימו לב שלא כתבתי חיסול. הכרעה משמעותה כניעה וקבלת הסדר דיפלומטי שבסיסו החלטת מועצת הבטחון של האו"ם 1701, משודרג.

הטקטיקה הצה"לית מהשמיני באוקטובר, בצורה אקטיבית, הייתה חיסול נקודתי של חוליות ומשגרים וחיסול של ניסיונות חדירה לגבול. לאחר זמן מה החלו תקיפות עומק של בסיסים ומתקנים של החיזבאללה בעומק לבנון, באזור דמשק. וגם בדחייה בביירות בינואר 2024, החלו חיסולים ממוקדים של מפקדים בעיקר כאלו שקשורים לחמאס ולחות'ים, אבל גם מפקדים בדרגים נמוכים, בעיקר מפקדי גזרות ואזורים, של החיזבאללה.

בצורה איטית וממוקדת צה"ל החל לחסל מפקדים יותר בכירים, להפציץ מהאוויר מטרות ברחבי לבנון וסוריה. ההתכתשות ההדדית נמשכה. עד לספטמבר 2024 שם צה"ל החל לשנות את הטקטיקה שלו. הפעולה המשמעותית הראשונה הייתה ב-8.9, ההתקפה על מרכז CERS ומפעל לייצור טילים מדויקים תת-קרקעי של משמרות המהפכה של איראן. מסוקים צבאיים הנחיתו כוחות מיוחדים ישראלים שהשתלשלו ממסוקים באמצעות חבלים במקום, בהגנת מסוקי קרב וכטב"מים שמנעו מכוחות צבא סוריה להתקרב לאזור. הפעולה נמשכה כשעה, במהלכה הכוחות לקחו בשבי בין 2 ל-4 קצינים איראנים ואספו ציוד ומסמכים חשובים ולאחר מכן מיקשו אותו מבפנים והשמידו אותו.

ב-17 בספטמבר הממשלה הוסיפה מטרה חדשה למלחמה: השבת האזרחים בבטחה לבתיהם בצפון. בשעות אחר הצהריים, הייתה התפוצצות מתואמת של מכשירי הזימוניות מרשת הקשר של פעילי חיזבאללה, שנמשכה כחצי שעה. אלפי פעילי חיזבאללה שנשאו את הזימוניות על גופם, נפצעו בדאחייה בביירות בירת לבנון, ובאזורים נוספים ובהם הר הלבנון, וגבולה הדרומי עם ישראל. אחד מהפצועים הוא שגריר איראן בלבנון שנפגע בעיניו. לפחות 52 אנשים נהרגו ועוד כ-4,000 נפצעו, מהם לפחות 400 באופן קשה, כתוצאה מפיצוץ מכשירי הקשר. לפי דיווחים בסוריה 18 מפקדים בחיזבאללה נפצעו מהתפוצצות המכשירים, 6 מהם במצב קשה ו-7 נהרגו, בנוסף לפי אותם דיווחים 19 חיילים של משמרות המהפכה נהרגו. סגן מזכ"ל חיזבאללה נעים קאסם היה בין הנפגעים. בנוסף איבראהים עקיל נפצע מפיצוץ ביפר, הוא שוחרר ב-20 בספטמבר מבית החולים מספר שעות לפני שנהרג על ידי צה"ל.

ב-18 בספטמבר, החל מהשעה 17:00, התפוצצו מכשירי קשר רבים בדאחייה בביירות ובדרום לבנון, מדגם שונה מהזימוניות שהתפוצצו יום לפני כן. בסך הכול מפיצוצי מכשירי הקשר ביום זה נהרגו 20 בני אדם ונפצעו למעלה מ-400 אנשים. לאחר גל זה אנשי חזבאללה התחילו לגרש באלימות את כוח השלום של האו"ם מלבנון, במטרה לסלק את הנוכחות של כוח זה מלבנון.

ב-24 בספטמבר בשעות אחר הצהריים, הרג צה"ל את אבראהים קובייסי, ראש מערך הטילים של חזבאללה ואת שאר צמרת יחידת הטילים של חזבאללה, בדאחייה של ביירות.

ב-26 בספטמבר צה"ל תקף בדאחייה בביירות והרג את מפקד היחידה האווירית של חזבאללה. בגבול סוריה–לבנון צה"ל תקף תשתיות שבהן חזבאללה השתמש להעברת אמל"ח לצפון לבנון ודרום לבנון.

ב-27 בספטמבר, בערב, צה"ל תקף את המפקדה המרכזית של חזבאללה בלבנון, שנמצאת באזור דאחייה בביירות. בתקיפה קרסו לפחות 6 מבנים ולפי הערכות כ-300 אנשים נהרגו. בתקיפה נהרגו מזכ"ל הארגון חסן נסראללה ועלי כרכי. בנוסף יש דיווחים שלפיהם נהרגו גם האשם ספי א-דין היורש של נסראללה ונעים קאסם, הסגן שלו, אבל זה עדיין לא וודאי.

למעלה מניתי את הפעולות המרכזיות, בעיני, לעת כתיבת שורות אלו, אם תרצו פרוט רב יותר אפשר לראות כאן.

הדרג הבכיר של חיזבאללה שחוסל

הפעולות שהוזכרו מחזקות תשובה חיובית לשאלה בדבר האפשרות להכריע את החיזבאללה על ידי התוצאות הבאות:

1. חיסול דרג ההנהגה הבכיר. ראו בתרשים.
2. חיסול מרכז הייצור של טילים מדויקים.
3. חסימת שרשרת האספקה של נשק ותחמושת מסוריה ועיראק.
4. חיסול רשת הקשר הארגונית.
5. חיסול הפיקוד והשליטה.
6. חיסול כ-50% מהתחמיש הרקטי המיועד לשיגור.
7. הוצאה מפעילות של אלפים במתקפת הזימוניות ומכשירי הקשר. בעיקר דרגי ביניים.
8. חיסול מאות חיילים פשוטים.
9. בריחה של אלפים מחברי הארגון מלבנון לסוריה ועיראק, במהלך ההפצצות.
10. חדירה מודיעינית עמוקה לתוככי הארגון.
11. חדירה לתוך מערכות הקשר של המדינה הלבנונית כדי להבטיח את חסימת האספקה האווירית מאיראן.
12. הרתעה שעיקרה גורם ההפתעה. כנראה שיש דברים רבים נוספים שצה"ל נושא באמתחתו.

מכיוון שהדברים מתפתחים תוך כדי כתיבת השורות האלה, אין וודאות שאכן חיזבאללה יוכרע. לכל אחד יש תחליף. גם לנסראללה. אולי אפילו גרוע ממנו. בנוסף, ההערכות על מספרי חברי חיזבאללה הוא בין 50-100 אלף. חיזבאללה, איראן ושאר בעלי הברית שלהם, עדיין לא הגיבו, לא באומר ולא במעשה. הכל תלוי בשאלת התגובה, האם הם ילכו עד הסוף למלחמה כוללת, או שיהיו מוכנים להסדר מדיני שינתק את הציר הצפוני מהחמאס ונוכל להחזיר את התושבים בצפון לבתיהם.

דבר תורה לפרשת ניצבים תשפ"ד

הפסוקים הפותחים של פרשת ניצבים: 

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעׇבְרְךָ בִּבְרִית יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם  לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם". (דברים כ"ט, ט'- י"ד).

בפרשתנו אנחנו רגע לפני הכניסה לארץ, משה יודע שהקץ קרוב והוא מחזק את המורשת שלו על ידי ברית נוספת בין אלוהים לעם ישראל. שלוש בריתות נכרתות בין אלוהים לעם: הראשונה במעמד הר סיני, השנייה כאן, בערבות מואב, לפני הכניסה לארץ. והשלישית, אחרי הכניסה לארץ, כאשר יהושע מחדש את הברית בהרי גריזים ועיבל. למה צריך כל כך הרבה בריתות? הרבה קולמוסים נשברו בניסיון לענות על כך ויש הרבה תשובות כמו למשל שברית סיני נכפתה הר כגיגית ואילו הבריתות האחרות הן מ"בחירה חופשית", כי הן ניתנות לאחר שהעם מנוסה כבר 40 שנה בחוקים שניתנו, ועבר את הניסיונות והתלאות במסע במדבר וכדומה.

אבל עניינו בפרשה היום הוא לדבר על מה שעולה דווקא מהפסוקים הראשונים של הפרשה: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם", והמילה המעניינת כאן היא: "כֻּלְּכֶם". אין צורך לשאול למה הכוונה כי מיד מפורט: "רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ" ולא רק אלה שנוכחים פיזית במעמד, גם אלו שפיספסו את המעמד: "וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם", אולי בגלל שקיבלו אישור מחלה, יום חופש, יום בחירה, חופשת לידה וכדומה... אבל, רוב הפרשנים מסכימים שהכוונה היא לאלו שעדיין לא נולדו. כלומר, הברית מחייבת את הדורות העתידיים.

הברית עצמה אינה בדיוק מופת של בחירה חופשית, כי תוכנה הוא בחירה בין חיים למוות ואין באמת בחירה אמיתית. אבל השיטה היא המעניינת, והיא חוזרת על עצמה בתורה פעמים רבות, שיטת השוויון בפני החוק. כולם עומדים באותה הברית, מול אותם חוקים ומול אותן סנקציות. זה כתוב במפורש בשני מקומות בספר במדבר: "חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ" (פרק ט' פסוק י"ד), "תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם" (פרק ט"ו פסוק ט"ז). ונרמז פעמים רבות בחוקים אחרים, אפילו בעשרת הדיברות.

הגישה הזו השפיעה על היווצרותה של הדמוקרטיה המערבית המודרנית וגם על הערכים שכוננו את מדינת ישראל כמו למשל במגילת העצמאות: "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין." ובנוסף על החוק והמשפט במדינת ישראל. עקרון השוויון בפני החוק חשוב בדמוקרטיה פורמאלית, היינו לכל אחד ואחת יש קול שווה בבחירות, אבל במיוחד בדמוקרטיה מהותית. רבים מההוגים טוענים שלא רק שזהו ערך יסוד, אלא זוהי התכלית של חברה מתוקנת.

השוויון בפני החוק מתבטא בישראל היום בהעמדה לדין והרשעה של שועי ארץ כמו: ראשי ממשלה, נשיאים, בעלי הון ועוד. אבל בשנים האחרונות יש מתקפה על עקרון השוויון בפני החוק. כאשר מבקשים להעמיד הפליה והעדפה ללאום היהודי על פני אחרים בכל דבר כמו בחוק הלאום, בשלילת זכויותיהם האזרחיות של אנשים ש"אינם נאמנים", לא יהודים ויהודים כאחד, בשימוש במשטרה כנגד אזרחים שמוחים בצורה דמוקרטית נגד השלטון, במתן הכשר בחוק להוצאה מיידית להורג, ללא משפט, של בני אדם שנחשדו בפעולות טרור, ברמיסת הסטטוס קוו במקומות הקדושים לכל הדתות כדי להשתלט עליהם.

לטעמי השוויון בפני החוק הינו שאיפה מהותית מרכזית בחברה דמוקרטית ויהודית מתוקנת. המשמעות היום היא ללכת נגד הזרם הפופוליסטי של בדלנות ולאומנות יהודית, נגד המיית הבטן של "קול המון כקול שדי", נגד ההמונים שזועקים ביטויים כמו: "נקמה", "השמדה", "בגידה". השוויון בפני החוק הוא אבן היסוד שמחזיקה את פסיפס השבטים הישראליים יחד. זהו הבסיס לכל זכויות האדם. לטעמי זו התכלית של מדינה המושתתת על ערכי התורה. הדבר הזה דורש היום, בזמן מלחמה, רצון, החלטיות ודבקות בשמירת חוק ושוויון בפניו.