יום שלישי, 10 ביוני 2008

שבועות במגן תשס"ח - דיווח מהחזית


צילום: נרדי גרין
למרות רוח הנכאים שפקדה את ישובי חבל אשכול לאחר הפצמ"ר שנחת על מפעל ניר-לט בניר עוז, שהרג חבר נירים. ולמרות כל הפרסומים בתקשורת, לפני החג ואחרי החג, שתיארו כיצד הקיבוצים באזור הפכו ל"קיבוצי רפאים". במגן, וגם בגבולות, ואני מניח שגם בקיבוצים אחרים באזור חגגו את שבועות כרגיל.
כמו בכל שנה זוגתי שתחיה ובני הקטן אורזים אותי, ואנחנו יורדים לסבים במגן על מנת לחוות את שבועות. בערב שבועות התכנס הקיבוץ על הדשא ברחבה המרכזית שלפני חדר האוכל. כל משפחה ואורחיה ישובים לשולחנות מכוסים במפות לבנות, הוגשה תקרובת עשירה של גבינות, פסטות, לחמים ולחמניות וברקע ניגן טריו ג'אז של שתי גיטרות וכינור מוזיקה בסגנון סטפאן גרפלי. בסוף הארוחה ויחד עם הקינוחים הוקרנה מצגת מתולדות הענפים שלא הצליחו בקבוץ מגן שהייתה משעשעת.
הילדים השתוללו על הבמה המרכזית, טיפסו על חבילות הקש הגדולות והתרוצצו על הדשא.
צילום: נרדי גרין
למחרת בבוקר, בחום של של 40 מעלות, התכנסו חלק מילדי הקיבוץ וילדי האורחים על מנת לראות הדגמה של קציר חיטים. בני הקט הלך עם סבא, והוא אפילו זכה לעלות על קומביין, ולראות לראשונה בחייו מהו קציר חיטים אמיתי בנגב. הם חזרו כעבור שעה אדומים ומזיעים וכך נחנו עד שעות הערב.
לקראת ערב הקבוץ התכנס שוב למסכת המרכזית של שבועות , על הדשא לפני חדר האוכל היו ראשית תערוכה של ביכורי הענפים השונים, תצוגת למחרת בבקר הוזמנו ילדי הקבוץ וילדי האורחים להדגמה של קציר חיטים על ידי קומביין. סבא לקח את בני הקט בחום הטרקטורים המסורתית, ולצידה תצוגת האופניים והקלנועיות..., אטרקציות ומשחקים לילדים כמו למשל, בריכת מים עם חכות ודגי קלקר. תירס חם, שוקו, ארטיקים, סוכריות ועוד מגדנים שאפילו לא הספקתי לראות.

צילום: נרדי גרין
צילום: נרדי גרין
המסכת עצמה כללה הנחייה מצוינת של צעירי הקבוץ, השתתפות בצער השכנים מנירים על מות חברם, ריקודים, הדגמה של תרגילי קראטה וקרב מגע, שירה ותחרות משיכת החבל המסורתית בין הענפים.
כבר לפני החג התקבלה הודעה מהבטחון שסוף השבוע יהיה רגוע ואכן כך היה. בסוף החג, בדרך חזרה מהמסכת אל בית הסבים, כבר נשמעו שני קסאמים שנפלו וצרורות של מקלעים כבדים.
צילום: נרדי גרין
צילום: נרדי גרין
צילום: נרדי גרין
צילום: נרדי גרין

יום חמישי, 5 ביוני 2008

שאלת רב: האם יש הלכה שאוסרת ללכת עם אישה מבוגרת ממני ב6-7 שנים

אלעד תודה על הביקור בבלוגנרדי ועל השאלה: "האם יש הלכה שאוסרת ללכת עם אישה מבוגרת ממני בסביבות 6 7 שנים?".
תשובה: בהלכה הדתית אין איסור מפורש על הפרש בגיל הנישאים, מותר להינשא על פי ההלכה הדתית לגברים ונשים מעל לגיל מצוות, בהנחה שהם פנויים ולא חלות עליהם מגבלות אחרות. הפרש גיל זה עניין של המלצה ושל נורמות חברתיות מקובלות, אך לא של פסיקה חד משמעית.
האיסור הוא אולי על "ללכת עם אישה". על פי ההלכה הדתית לקיים יחסי אישות עם אישה שאינה נשואה לך יכול להיחשב כעריות שהוא איסור חמור ביותר. לכן השאלה היא למה אתה מתכוון ב"ללכת".
במידה ואתה מתכוון לכך שאתה נישא לאשה פנויה, אין מגבלה על גילה.
מבחינת ההלכה החילונית, ההמלצה היא לקיים מערכת יחסים רק עם מי שאתה אוהב ומכבד, לשמור על הגינות והדדיות ביחסים, בכל הפרש גילאים שלא יהיה.

יום שני, 26 במאי 2008

יעקב מלכין אצל לונדון וקירשנבאום על ספרו של ריצ'רד דוקינס

וידאו של ראיון עם פרופסור יעקב מלכין בתכנית "לונדון וקירשנבאום" בערוץ 10, 25 במאי 2008. הראיון הוא לרגל תרגומו לעברית של הספר רב המכר: "יש אלוהים? - האשליה הגדולה של הדת", מאת ריצ'רד דוקינס. הספר יצא לאחרונה בהוצאת ידיעות אחרונות, בתרגומה של עדי מרקוזה-הס. משום מה הכותרת של הספר באנגלית היא אחרת: The God Delusion, וניתן לתרגמה גם כ "אשליית האלוהים".י ביוטיוב תמצאו מעל 3000 קליפים תחת שמו של ריצ'רד דוקינס אם תרצו לראות את דוקינס עצמו.

יום שלישי, 6 במאי 2008

תפילה חילונית לשלום המדינה

במאמרו של יאיר שלג, מתואר המחקר של יואל רפל על סיפורה של התפילה למען שלום המדינה. במאמר נחשף אופיה פוליטי של התפילה. וכך הוא כותב: "ניסוח התפילה ואמירתה היו ביטוי להשקפה ציונית-דתית, שעמדה בניגוד לדעתם של החרדים, שלא קיבלו את התפילה. שינויים שונים שהוצעו לאורך השנים בניסוחה ביטאו את המחלוקות והתהפוכות הפוליטיות שפקדו את אומרי התפילה".
התפילה אינה עתיקה, אלא חדשה. היא אינה קדושה, אלא מקודשת בידי אדם. היא לא ירדה משמיים, אלא נכתבה בידי בני תמותה. היא אינה מייצגת את כלל היהודים אלא עמדה פוליטית מסוימת. הגיע הזמן לתפילה חילונית לשלום המדינה, הראויה להיאמר בפי כל. הנה נוסח טיוטה לתפילה חילונית לשלום המדינה, לכבוד יום העצמאות השישים למדינת ישראל:
שתהא מדינת ישראל, בשנת ס' לעצמאותה, לכלי ראוי לחיים טובים לכל תושביה. שישררו בה האהבה, הרעות והאחוה, וירחקו ממנה שנאה איבה וקנאה. ותמלא רוגע, שלום, שלווה ושגשוג. מי ייתן ותמיד תהא אור לגויים. שנגשים במלואו את חזונם של מייסדיה כפי שנוסח במגילת העצמאות:
"מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".
ברוכים השוקדים על ביטחון המדינה. תחזקנה ידי המגנים בעוז ובגבורה. מי ייתן וישובו בשלום כל השבויים והנעדרים. ברוכים אתם תושבי המדינה המקיימים את המדינה באברת חסדיכם, וביגיע כפיכם. שילחו אורכם ואמיתכם לראשי המדינה, שופטיה ונבחריה, ותקנום בעצה טובה לנהל את המדינה ביושר, בהגינות ובאהבה. ברוך אתה עמל כפינו, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, לחיות במדינתנו. אמן סלה.

יום חמישי, 17 באפריל 2008

מה הקשר בין טופס ביורוקראטי להגדה של הפסח

התשובה לכך היא פשוטה מאד. היחס של רב האנשים אל ההגדה של פסח היא כאל טופס ביורוקראטי, מדוע?
הבה ונבחן את הדרישות למילוי טופס - הן פשוטות ביותר: דיוק, התמדה ושלמות בפרטים. טופס שאינו ממולא בצורה כזו ייפסל על ידי הביורוקראט ויוחזר לממלא. לעומת זאת בהגדה של פסח כתוב: וַאֲפִילוּ כֻּלָנוּ חֲכָמִים, כֻּלָנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָנוּ זְקֵנִים, כֻּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. מהההה? זוהי הדרישה מהמסובים לסדר פסח? מוזר מאד, משום שאין בהגדה את הסיפור של יציאת מצרים. כאשר אומרים " הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר", אני מבין שמתכוונים לכמה שיותר, לא לכמה שפחות. וזהו אולי סודה הלא מפוענח של ההגדה. למעשה לא נדרשים מאיתנו דיוק, התמדה ושלמות בפרטים, משום שההגדה אינה טופס.
כמה פעמים שמעתם את המשפט: "קראנו עד האוכל"... אחינו בני ישראל חושבים שהדרישה היא לקרוא את ההגדה מתחילתה ועד סופה, לקרוא כמו תפילה, למלמל את הכתוב מבלי להבין את תוכנו. רגשות האשם מתעוררים כאשר לא הצלחנו לצלוח את הטקסטים המשמימים האלה שאף אחד לא מבין.
התפיסה הזו מנוגדת לחלוטין לדרישת ההגדה עצמה שמבקשת ומתחננת לשלושה דברים עיקריים:
1. וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ – המגיד, לספר את סיפור העם היהודי, כלומר, ההגדה וליל הסדר כתהליך חינוכי.
2. וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח – מה התוכן –סיפור יציאת מצרים, וכמה שיותר.
3. בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַים – מה המתודה של הסיפור – חוויתית, לחוות את היציאה בכל סדר מחדש.
ההגדה אם כן אינה טופס, והתרבות היהודית אינה טופס. אנחנו נדרשים להתחדשות וחשיבה, לפרשנות ויצירתיות בכל דור ודור מחדש.

יום ראשון, 6 באפריל 2008

כזה התקווה עוד לא שמעתם

מגניב לאללה, פרנקי פרז מנהיג של מעין להקת אירועים שלא מתביישת להגיד שהיא עושה חתונות ובר מצוות, עובדת בעיקר בצרפת, אבל גם במקומות אחרים בעולם. עושה את התקווה בביצוע פשוט מהמם ביצירתיות שלו, כל הכבוד. ההמנון הפסיק לשעמם.

יום שלישי, 18 במרץ 2008

האם גר או גיורת צריכים לשבת שבעה על מות הוריהם

מרים שלום, תודה על הביקור בבלוגנרדי ועל שאלתך: "האם גר או גיורת צריכים לשבת שבעה על מות הוריהם?".
לפי ההלכה הדתית יושבים שבעה רק על אדם יהודי, ולכן אם ההנחה היא שההורים אינם יהודיים, אין חובה לשבת שבעה.
מאחר ואינני רב דתי אלא חילוני, אני ממליץ לגר או גיורת לשבת שבעה על הוריהם.
מנקודת ההשקפה היהודית-הומניסטית, זה שההורים לא היו יהודים עדיין לא מבטל את אנושיותם, ודאי שאדם מתאבל על הוריו, למנוע זאת ממנו יהיה דבר אכזרי ולא אנושי. ראוי לשבת על כל אדם שהיה בן משפחה מדרגה קרובה, או שמחשיבים אותו בדרגה קרובה, ולקיים עליו מנהגי אבלות יהודיים. מנהגי האבלות לטעמי, פחות נועדו למת, יותר נועדו לאלו שנותרו בחיים. על מנת לעבד את האבל, ועל מנת שאפשר יהיה להמשיך בחיים.
ככלל, רוב מנהגי האבלות היהודיים עוזרים מאד לאבל להסתגל אל החיים לאחר השכול והאבדן ויש בהם חיוב רב.
להתייחסות ההלכה הדתית לגבי ישיבת שבעה על מי שלא חייבים, ראי את המאמר: "כיבוד הורים מאמצים וחורגים ואבלות עליהם", המסר העיקרי שלו מתבטא בפסקה הבאה: "הרב סולובייצ'יק עמד על כך, שישנו קיום של מצוות האבלות גם כאשר אין חיוב הלכתי להתאבל על האדם המסוים. הוא הגיע למסקנה זו מהפסיקה: "מת שאין לו אבלים להתנחם באים עשרה בני אדם כשרים ויושבים במקומו כל ז' ימי האבלות, העם מתקבצים עליהם. ואם לא היו שם עשרה קבועים בכל יום ויום, מתקבצים עשרה משאר העם ויושבים במקומו (שולחן ערוך יורה דעה שע"ו ג'. רמב"ם, משנה תורה, הלכות אבלות, י"ג, ד').".

יום שלישי, 19 בפברואר 2008

ראיון ברדיו עם זוג נוסף שחיתנתי

ראיון שני עם זוג שאני מחתן, ברדיו.
הפעם עם חני ומנחם, ב"מה בוער", התכנית של רזי ברקאי בגלי צה"ל היום. חני ומנחם זוג גרושים שנפגשו במקרה בחתונה, התאהבו והחליטו למסד את הקשר בקפריסין. כעבור כמה ימים ערכו מסיבה פרטית בינואר 2008, בארקה בנמל תל אביב והביאו אותי על מנת לערוך הם את הטקס.
חבל רק שבראיון הם אמרו שערכתי להם טקס רפורמי, טעות נפוצה, ערכתי כמובן טקס יהודי חילוני.
לשמיעת הראיון עם חני ומנחם הורידו את הקובץ מכאן כ 4 מגהבייט.
(לראיון עם גלית וקוסטה מדצמבר ב"הכל דיבורים" עם ירון דקל).

יום חמישי, 7 בפברואר 2008

התו החברתי - הערה שקיבלתי

בעקבות הפוסט על המיסוד לתקן של התו החברתי, קיבלתי הערה חשובה: חשוב מה שנעדר מתו התקן. במכתב שנשלח על ידי מערכת האתר "עבודה שחורה" למכון התקנים, שאת תוכנו ניתן לקרוא כאן, נכתב כי "הקריטריונים למתן תו התקן החברתי המפורטים באתר מכון התקנים אינם כוללים כל התייחסות לנושאי זכויות העובדים (הנושא נזכר בקצרה ובצורה עמומה רק בטיוטת המסמך המלא המצורפת)". אם הדבר נכון הרי שאני מצטרף לקריאה לשנות את התו, ותודה לאיתי שהפנה את תשומת ליבי לעניין.

יום שישי, 1 בפברואר 2008

ברזיליה והשאלה הציונית

מוסף הארץ פירסם כתבה בשם "בית הקברות של התקווה" מאת בנג'מין מוזר, שתורגמה מהרפר'ס מגזין. הכתבה מציינת 50 שנה להקמת ברזיליה, עיר הבירה של ברזיל, ו-50 שנה לכישלון המהדהד ליצירה המונומנטאלית הזו. זה הזכיר לי שב-1998 כתבתי משהו קצר בדיוק על הנושא הזה והנה הדברים עם תיקונים ותוספות:י
ברזיל היא המשך ישיר לעולם הקולוניאלי הקלאסי, אוכלוסייתה היא תערובת מגוונת המורכבת מילידים, מהגרים אירופאים מפורטוגל שהגיעו במאה ה-16, עבדים שחורים ומהגרים שהגיעו מאוחר יותר מפורטוגל, ספרד, איטליה, וגם מאסיה. התערובת התרבותית הזו הניעה, בסוף המאה ה-19, רצון ליצור חברה חדשה שתהא מושתתת על יסודות אוטופיים מודרניים, הדבר ניכר עד היום אם בוחנים מקרוב את דגלה של ברזיל, כתוב עליו: "סדר וקידמה", זהו המוטו הלאומי של ברזיל. הדגל עוצב ב-1889 ובא להחליף את דגל המונרכיה הישנה. המוטו "סדר וקידמה" קיבל את השראתו מהמוטו של הוגה הדעות הצרפתי אוגוסט קומט: "אהבה היא העיקרון, הסדר הוא הבסיס והקידמה היא המטרה", קומט אגב, ייסד את דת המדע הפוזיטיביסטי, ואת עצמו המליך לאפיפיור הפוזיטיביזם. כמה מתומכי הרעיונות של קומט היו חלק מאלו שביצעו את ההפיכה כנגד המונרכיה והקימו את הרפובליקה של ברזיל על בסיס הרעיונות האלה, וגם את עיר הבירה ברזיליה שהחליפה את הבירה הקודמת ריו דה ז'אניירו, ב1960. ברזיליה נבנתה מאפס במשך שלש שנים על בסיס אדריכלות מודרנית. לוסיו קוסטה (מתכנן ערים) תכנן את צורתה הכללית של העיר שתראה כמו מטוס סילון, ואת הבנינים החשובים בעיר תכנן האדריכל אוסקר נימאייר, שהושפע מאד מלה קורבואזייה והסגנון הבינלאומי. בשנות ה90 היו בעיר כמליון וחצי תושבים, רובם חיים ומתפרנסים מהמצאות הממשלה וארגונים אחרים בעיר, וגם בגלל שתעשייה כבדה אסורה בעיר. אך המרכז האמיתי של ברזיל נמצא בשתי הערים המרכזיות האחרות – סאן-פאולו וריו דה ז'אניירו, שאוכלוסייתן מונה יחד כ-20 מיליון איש. הכלכלה, התרבות ואפילו הפוליטיקה הברזילאית נמצאות למעשה בערים אלו, יחד עם הקרנבל והכדורגל. ברזיליה אם כן היא עיר נחשלת ונכשלת ביחס לחזון של מקימיה והיא דוגמא לכשלון האוטופיות המודרניות.
עיר הבירה של ברזיל היא אכן בית קברות סמלי לתקווה שהציעה המודרנה. היא רק המחישה את משבר המודרנה בעידן פוסטמודרני. האם יש כאן לקח עבורנו? הציונות כתנועה לאומית מודרנית קמה פחות או יותר כאשר נוסדה הרפובליקה של ברזיל, ומדינת ישראל הוקמה שנים מעטות לפני עיר הבירה הברזילאית. התנועה הלאומית היהודית הונעה לא פחות מרעיונות של קידמה, חילון ומדע. בניגוד לברזיליה, חלקם של הרעיונות האלה זכה להצלחה כבירה, אבל חלקם יזכו לשכון לצד עיר הבירה הברזילאית בבית הקברות הזה.

גם בדואר ישראל

תמונה דואר ישראל
במקרה גיליתי שגם בדואר ישראל יש יוזמה להדפסת בולים עצמית שנקראת "הבול שלי", אבל ברירת המחדל שהתמונה תודפס "לצד הבול שתבחרו", קצת מעיקה. יש כנראה חובה שיופיע ספח רשמי עליו כתוב מדינת ישראל. האם בגלל שחוששים מזיופים או שחשוב למדינה להראות נוכחות גם ביומולדת של הפעוט? לא יודע. בכל מקרה יוזמה יפה, גם אם לא מושלמת מבחינה טכנית, כמו המקבילה האמריקאית.

יום חמישי, 24 בינואר 2008

הוצאתי בול לנדב

צילום: נרדי גרין
לכבוד יום ההולדת שלוש של בני הקט החלטתי שהגיע הזמן להוציא בול על שמו בשרות הבולאי האמריקאי. סיבה נוספת היא שממילא אני מקבל חבילות מאחי שלפחות אני אשלם על הבולים שהוא שולח לי. אז הנה תמונת המכתב הראשון שהגיע עם הבול של נדב כדי שתראו שלא עבדתי עליכם. מסתבר שיש חברה שעובדת בשיתוף פעולה מלא עם רשות הדואר האמריקאית ואפשר להזמין בול עם כל תמונה שאתה רוצה, ובסכומים שונים. אני רק חושב על השרות הבולאי שהייתי מנוי עליו בילדותי, וכיצד הוא היה מגיב ליוזמה כזו...

יום שישי, 11 בינואר 2008

ילדי השמש עלה לאינטרנט

הזדמנות טובה לדבר על הסרט הדוקומנטרי "ילדי השמש", משום שהוא עלה לאתר של יס/וואלה (עדכון - הסרט עלה ל-vimeo וניתן לצפות בו ברשת ראו בתחתית הפוסט). ביים אותו רן טל, במקור מבית השיטה. 
צילום מסך מהסרט
זוגתי לקחה אותי לראות את ילדי השמש בפעם הראשונה בסינמטק בירושלים. האולם היה חצי מלא, אבל היא הכירה לפחות חצי מהנוכחים בשמות, 90 אחוז מהם עם עבר קיבוצי, או שלנו בעצמם בלינה משותפת, או שבן משפחה או מכר עבר את זה. ייתכן ולסרט הזה יש אפיל רק לסוג מסוים של אוכלוסייה, כזו שעברה את המסלול הקיבוצי או לפחות הייתה קשורה אליו בתנועת נוער. היא גדלה בחינוך המשותף בקיבוץ, ואני בעיר, אבל גדלתי בתנועת נוער. בין מקימיו של קיבוץ צעיר וחבר קיבוץ במשך שמונה שנים. מי שמכיר את הדברים ומי שחווה אותם לא יכול להישאר אדיש. הסרט עושה שימוש נפלא בחומרים המצולמים מאז ובקולות של אותם המצולמים מהיום. זיהיתי מיד בתחילת הסרט את אבא של חבר שלי שהוא אחת הדמויות בסרט. הסרט אינו אובייקטיבי, אבל השאלה מהי העמדה שנוקט הסרט היא שאלה מעניינת. הפרשנות אינה מובאת באמצעות קריין מטעם, אלא באמצעות העריכה, הסאונד ובעיקר באמצעות העריכה הנושאית והכיתובים שבתחילת כל פרק. הקולות שמובאים הם כולם קולות
צילום מסך מהסרט
האנשים עצמם. הם מדברים את חוויותיהם, את כאבם, את זיכרונותיהם. טובים כרעים. זוהי גם עוצמתו של הסרט. העמדה של הבמאי ברורה והוא כבר אמר בראיונות בעיתונות שבקבוץ שלו "לא היה מקום לאני, אלא יותר לקולקטיב". אין ספק שהסרט הוא ביקורת נוקבת על החינוך המשותף כמכשיר לדיכוי האני, ולחיברות הילדים להיות חלק ממנגנון ייצור פועלים לחקלאות וחיילים להגנה על המולדת. באחד הסיפורים הראשונים בסרט, מספר לדוגמא נחום, כיצד אביו רצה לקרוא לו נחום, ואילו חבר אחר התנגד לשם הזה והציע את השם שניאור, אבל הנושא הוכרע בסופו של דבר על ידי שיחת הקיבוץ משום שהילד שייך לקולקטיב ולא להוריו. זוהי רק דוגמא אחת מיני רבות לניכוס היחיד על ידי הכלל. אבל לטעמי אין בזה רבותא, עובדה עליונות הכלל על הפרט ,בקבוץ של אז, לא חדשה, מה שמחדש הסרט הוא צורת ההגשה, והיכולת להביא את הצופה לאמפאטיה עם הסיפורים האישיים ובאמצעותם להבין את הבעייתיות בחינוך המשותף.
צילום מסך מהסרט
הסרט עורר דיון נוקב אצל כל מי שאני מכיר שצפה בו ולכן חשוב לומר משהו בעד החינוך המשותף. בוגרי החינוך המשותף עצמם חוו אותו בצורות שונות, ניקח לדוגמה אחים/ות מאותה משפחה שהתחנכו כולם בחינוך המשותף, כל אחד מהם חווה זאת בצורה אחרת. לאחת זו הייתה טראומה, ולשני חוויה מצוינת. החינוך המשותף לא היה כולו רע. אילו היה רע לא היו צומחים ממנו אנשים שהובילו את החברה הישראלית בכל תחומי החיים. לצד הביקורת יש לבחון את הדברים הטובים שיצאו ממנו. ולא רק זאת, אלא שהשיפוט של העבר נעשה בהסתכלות עכשווית. בעיניים של החינוך האינדיבידואליסטי, נטול האידאולוגיות, ההישגי והחומרי של היום. הדבר הזה טבעי ומובן, אבל צריך לזכור את ההקשר הנסיבתי בו צמחה שיטת החינוך הקיבוצית. זה היה עולם אחר: עולם מגויס, אידאולוגי, עולם שבו הרע והטוב היו הרבה יותר ברורים מאשר היום, החלוקה לצודקים וללא צודקים הייתה מובנת מאליה. היה רצון ליצירת חברה ועולם מתוקנים. וגם היה זה עולם של תום, קבוצתיות וסולידריות הדדית שחסרים לנו מאד היום בחברה הישראלית.
_________________________________________________
עדכון קורונה אפריל 2020 עלה שוב לאינטרנט
Children of the Sun from Ran Tal on Vimeo.

יום שני, 7 בינואר 2008

התו החברתי - עכשיו המיסוד לתקן

בעקבות הצלחת התו החברתי של "במעגלי צדק", החליט כנראה גם מכון התקנים לאמץ את התקינה החברתית (תו תקן 10000), ביוזמה משותפת של השדולה החברתית לשיוויון הזדמנויות, מכון התקנים הישראלי, וארגון מ.ע.ל.ה. כל זאת במטרה לשפר את איכות החיים בישראל. בבסיס השיטה עומדת גישה ניהולת, המעבירה את הארגון לפסים של אחריות חברתית כוללת, כלומר לא רק שכר הוגן, חופשות, ביטוח לאומי ותנאי עבודה אלא, ארגונים המעוניינים לקבל תו חברתי יבחנו בקריטריונים של:


מחוייבות ההנהלה הבכירה לאחריות חברתית ולמעורבות בקהילה
הקצאת משאבים
מחוייבות ומעורבות העובדים
איכות ובטיחות חיי העבודה
הגנה על איכות הסביבה
אתיקה בעסקים
שקיפות ומהימנות בדיווח, במידע ובידע

התקן החברתי מרחיב את תחומי התקינה לתחומים רבים ומשמעותיים ביותר, ויש חשיבות גדולה מאד לכך שגורם ציבורי מתקן אותה. ולוואי והתקינה תצליח לפחות כמו זו של במעגלי צדק.
על מנת להוריד את התקן המלא המוצע לחצו כאן

יום שישי, 4 בינואר 2008

האם כהן יכול להיות סנדק

י' שאלה אותי את השאלה הבאה: האם סנדק יכול להיות כהן?
תשובה: מנהג הסנדק הוא מנהג בלבד שמשמעותו לתת כבוד לאדם מסוים להחזיק את הילד בזמן ביצוע המילה. לא מצאתי ולו הלכה דתית אחת על מי צריך להיות או מה צריך להיות ייחוסו של הסנדק, זה יכול להיות כל אחד ,כולל כהן. אני חושב שהראשונים במעלה והחשובים ביותר הם האנשים שהביאו את הילד לעולם וראוי שהם יהיו מי שמחזיקים אותו. שיהיה במזל טוב.

בהערת שוליים: השאלה הזו חושפת דוגמה קלאסית כיצד בכל סדק וחריץ מנסה ההלכה הדתית לשמר את השליטה הגברית, ואת הדיכוי הנשי. זה נעשה באמצעות מושג ה"פטרונות", לא כמשל אלא כדבר ממשי. כך נכתב בערך "סנדק "באנציקלופדיה היהודית דעת: "סנדק - פטרון, שתופס התינוק הנימול על יריכיו כאשר מלים אותו". יש המלצות של רבנים דתיים שסנדק חייב להיות גבר, וכן יהודי כשר. המנהג הזה משמר את יחסי הכוחות החברתיים, ראשית בין נשים וגברים, מלמד נשים את מקומן הנחות. ושנית, מחזק את מעמדם של "פטרונים" מסוגים שונים בקהילה.
הלכה חילונית אינה יכולה לקבל מושג כזה של פטרונות. נשים חייבות להיות שותפות מלאות בכל מעמד חברתי בעל משמעות, במיוחד בעת חגיגת קבלת הפנים של הנולדים.
עדיין לא אמרנו דבר על מנהג המילה עצמו. אבל, אם כבר עושים אותו, למה לחגוג אירוע של שמחה לאיד? למה לצהול כאשר הילד הזכר סובל? למה טקס רק לזכרים? האם לתינוקות ממין נקבי לא מגיע לחגוג את בואן לעולם?
מומלץ, אם כבר עושים את הניתוח בעורלה, להפריד אותו מטקס קבלת הפנים לנולדים. מומלץ שמי שנושא את הילד/ה על כפיים, אחר כבוד, במסיבה יהיו ההורים שלו, האחראים לו, שיגדלו אותו. כבוד ניתן לחלוק באמצעות מתן מקום לברכות של המוזמנים לטקס ההולדת במקום לטלטל את התינוק/ת.

יום שני, 31 בדצמבר 2007

המלצה על פוסט

נעמה כרמי מזכירה לנו כמה דבר בסיסיים על פיקוח על האוכלוסיה של המדינה, על פטריארכליות ועל טקסים. קראו את הפוסט הזה בבלוג שלה.

גרושה ופרוד

א' שלחה אלי את השאלה הבאה: "אני גרושה כבר שנתיים. ומנהלת מערכת יחסים עם גבר פרוד כבר 4 שנים מאשתו. האם התורה והדת מרשה זאת. כי בעצם הוא כבר לא עם אשתו 4 שנים ואם לא מה העונש הצפוי לי. ואיך אוכל לכפר על זאת?".
תשובה: מבחינת ההלכה החילונית, החוק במדינת ישראל, ומבחינת כללי המוסר המקובלים בחברה, אין בעיה לקיומם של יחסים בין שני אנשים שאינם קשורים לאנשים אחרים, ונחשבים כמעט מכל הבחינות פנויים. מלבד מעמדו החוקי וההלכתי של בן הזוג שאינו עדיין גרוש. מבחינת העיקרון החברתי אתם "חברים", "בני זוג", איש ואישה וכדומה. על מנת להינשא כחוק על בן זוגך להסדיר את המעמד הפורמאלי שלו ולהיפך לגרוש. על מנת להינשא כדת משה וישראל יש לוודא שאינו כהן. אם חשובה לך ההלכה הדתית בנושא אנא פני לרב דתי. לרבנים שונים יש דעות שונות, כמספר הרבנים כך מספר הדעות בהלכה, בעד או נגד יחסים כשלכם.
סביר להניח כי מבחינה הלכתית אינכם עוברים עבירה. את גרושה ומותרת לכל אדם, והוא ועדיין נחשב כנשוי. אינכם עוברים על איסורי עריות (שהעונש עליהם הוא כרת), משום שהוא נחשב כנשוי ואילו את אינך "אשת איש" ואינך קרובת משפחה שלו, ולכן מעמדך הוא כשל פילגש שבעצם מותרת לאדם נשוי בתנאים מסוימים, ללא כתובה וקידושין ואין כאן עריות או עבירה. עצם המושג פילגש משפיל את כבודה של האשה, אבל אם הוא מסייע לך לחיות טוב יותר ללא רגשות אשם, אין בעיה. בנוסף, וללא קשר, שאלת על הכפרה: ביהדות אין מושג של כפרה או מחילה כמו בנצרות הקתולית, לא ניתן להתפלל, או לשחוט בעל חיים או להגיד ברכה ומיד כל העוונות יסלחו מצד אחד, ולהמשיך לחטוא מצד שני. בתרבות היהודית יש את מושג התשובה שמשמעותו תיקון, והוא דרך חיים יומיומית ולא משהו רגעי. במקרה שלך תשובה היא להיות אדם טוב. עצם השאלה שאת שואלת מעיד על רצון בתיקון עצמי ובחיים זוגיים מוסריים וטובים יותר. אם תשאלי אותי כרב חילוני האם חטאת במשהו? התשובה היא עד כמה שהבנתי משגת לא! את יכולה לחיות עם בן זוגך ללא שום רגשות אשם או חשש מעונשים. אם תשאלי האם יש משהו שאת יכולה לתקן? על מנת להרגיע אותך ואת בן זוגך, ובמידה ואתם חיים כידועים בציבור, הייתי ממליץ על הסדרה של המעמד האישי של שניכם על מנת שתהיו פנויים גם על פי החוק (גירושין כחוק ונישואין אזרחיים) ואולי להינשא כדין. או לפחות, אם בן זוגך אינו יכול להתגרש, לערוך מסיבת חתונה עם טקס הצהרתי המעיד בפני משפחתכם וחבריכם על מעמדכם כמשפחה חדשה.

יום שבת, 29 בדצמבר 2007

סילבסטר שמח ?

כבכל שנה, יש מי שישמח לעשות לנו רגשות אשם על נשיקת חצות בליל ראש השנה האזרחית החדשה. לא יהססו גם לערב את היטלר והשואה. מהלכים עלינו אימים שאם נעז להרים כוסית במסיבת ראש השנה האזרחית נביא לחורבן העם היהודי ותוך כדי מעשה נעלוץ, נתהולל ונשתכר. על מנת להפריך כמה מיתוסים נאמר מהו ליל השלושים ואחד בדצמבר ומהו אינו:
ראש השנה האזרחית אינו חג דתי אלא ציון של תחילתה של שנה אזרחית חדשה. זו סיבה מצוינת לחגיגה, אבל לא יותר מזה.
אין קשר בין המסיבה לבין ציון יום מותו של האפיפיור סילבסטר הראשון שבמקרה נפטר באותו יום בשנת 335. במדינות שההלכה הנוצרית הנהוגה בהן היא קתולית, מכונה היום הזה יום סילבסטר הקדוש.
אין קשר בין סילבסטר הראשון, ה-31 בדצמבר, לבין פוגרומים ביהודים. כידוע, אנשטישמים לא צריכים יום מיוחד בשנה כדי לשתות ולפגוע ביהודים. האפיפיור סילבסטר הראשון לא היה רוצח צמא דם, אוכל יהודים לתאבון, כפי שמנסים לתאר. במיוחד אין קשר בין מאורעות בשואה לבין חגיגת ראש השנה האזרחית.
בכל העולם המערבי חוגגים את ראש השנה האזרחי, אבל גם בסין, טאיוואן, הודו, יפן, פיליפינים, טורקיה ובמדינות בדרום אמריקה, מציינים את הארוע בצורות שונות. החג, אם כן, ודאי אינו חג שקשור לתרבות היהודית, אבל גם אינו "שייך" לשום דת אחרת. ניתן לראות בו חגיגה אוניברסאלית, אנושית. זמן לפורקן. הרי סיומה של שנה אזרחית מציין בעיקר את סיומה של שנת עבודה, סיומה של שנת המס. זמן שבו ניתן להסתכל אחורה ולחשוב על ההישגים האישיים בתחומי קריירה, כספים ויצירה אישית. ולהסתכל קדימה לעתיד טוב יותר. המנהג האמריקאי הוא לכתוב לעצמך דברים שאתה רוצה לשפר בעצמך בשנה הבאה. וכך מתגייס לו האתר הרשמי של מידע ושרותים של ממשלת ארה"ב ומונה דברים לשיפור עצמי לשנת 2008: לרדת במשקל, לשלם חובות, לחסוך כסף, למצוא עבודה טובה יותר, להיכנס לכושר, לאכול נכון, להשיג חינוך טוב יותר, להפחית את האלכוהול, להפסיק לעשן, להפחית את הלחץ בכלליות, להפחית את הלחץ בעבודה, לטייל, להתנדב לעזור לאחרים. לא קשה לראות את הדימיון למושג התשובה היהודי, מלבד שכאן רוב הדברים קשורים למראה חיצוני, חומר והשגיות, ואילו הדגש בתשובה היהודית הוא על יחסים בין אדם לחברו ועל שיפור עצמי ערכי-מוסרי. בכל זאת אפשר לאמץ משהו מרוח הדברים.
בפעם האחרונה שחגגתי את ראש השנה האזרחית, זה היה בבית, בארוחה חגיגית, בחגיגות המילניום. מאז לא הלכתי למסיבות, אבל רק בגלל שלא הזדמן וגם לא נראה לי כל כך חשוב. אז אם יוצא לכם להיות במסיבת "סילבסטר", תיהנו ותעשו חיים, בלי רגשות אשמה.

ואם תרצו לדעת יותר הנה כמה קישורים על האפיפיור סילבסטר הראשון ועל ראש השנה האזרחית:

יום חמישי, 20 בדצמבר 2007

שאלת רב - חתונת בת לוי וגרוש

יפית שלחה אלי את השאלה הבאה: חשוב לי מאוד לדעת, האם גם לבנות לוי אסור להתחתן עם גרוש ?
תשובה: מבחינת ההלכה הדתית אין מניעה על בת כהן להתחתן עם גרוש, קל וחומר לבת לוי, שודאי וודאי יכולה להתחתן עם גרוש. ככלל וללא קשר, כרב חילוני-הומניסטי אינני אוסר על שני בני אדם להתחתן בגלל שם משפחתם או מוצאים המשפחתי, גם אם הם אסורים מבחינת ההלכה הדתית.

יום רביעי, 12 בדצמבר 2007

ראיון עם זוג שאני מחתן ברדיו

לרגל שבוע זכויות האדם ערכה התכנית "הכל דיבורים" עם ירון דקל ראיונות ואייטמים בנושאים שונים. הפורום לבחירה חופשית בנישואין פנה אלי על מנת לספק להם זוג שאינו יכול להינשא בארץ כחוק וחייב לנסוע לחו"ל על מנת להירשם במדינה. במקרה פגשתי בזוג חביב ונחמד - גלית וקוסטה שהסכימו להתראיין ואף התראיינו היום. לאחר הראיון איתם התראיינה זמירה שגב מהפורום לבחירה חופשית בנישואין ודיברה על הנושא בכלליות. בשני הראיונות הם הזכירו אותי. אני מצרף כאן גם את הראיונות עצמם בקובץ סאונד וגם את תמלולי הראיונות בוורד לטובת מי שרוצה לשמוע ולקרוא.
ראיון עם גלית וקוסטה - Mp3 / מסמך וורד
ראיון עם זמירה שגב - Mp3 / מסמך וורד

יום שני, 10 בדצמבר 2007

שאלת רב - אני גרושה ורוצה להינשא לכהן

אני גרושה מזה כחמש שנים ועומדת להנשא לכהן. מכיוון שהייתי נשואה לגבר עם בעיות רפואיות שפגמו בתפקוד שלו בחיי הנישואין, ואנחנו רוצים להנשא כדת וכדין ולא בנישואין אזרחיים, פתחנו תיק בבית הדין הרבני בעניין ביטול גירושין, שאוכל להנשא לכהן ולא אחשב לגרושה בעקבות הבעיות שהיו לבעלי לשעבר. האם ישנה דרך כלשהי שתוכל להפנות אותי אליה או לעזור לנו בעניין? 
תשובה: על פי הידוע לי על מנת להינשא כחוק/כדת, את חייבת לעשות שני הליכים: 1. ביטול הגירושין 2. התרת הקידושין מלכתחילה עם גרושך. אם זה היה תלוי בי לא הייתה שום בעיה ואולם מאחר וברבנות מדובר, לדעתי אין סיכוי רב. לכן, אם את רוצה להיות רשומה כנשואה בת.ז. – הפתרון הוא נישואין אזרחיים בחו"ל. אם זה לא חשוב לך – אתם יכולים להמשיך ולחיות כידועים בציבור, גם עם זה אין שום בעיה, אני חי כך עם זוגתי. אם תרצו טקס יהודי חילוני שאין לו תוקף חוקי – אתם מוזמנים לפנות אלי לטקס. בהצלחה בכל מה שתבחרו לעשות.

שאלת רב - הילדים של בן זוגי אינם רוצים בי

שאלה: אני אשה כבת שישים, נשואה כחוק לאדם קשיש שאינו בהכרה מזה כחמש עשרה שנים הוא במוסד סיעודי ואני מטפלת בו. אינני יכולה להתגרש ממנו מבחינה רגשית. לבן הזוג הנוכחי ילדים שחזרו בתשובה ומעוניינים שננתק את הקשר ושלא נעבור לגור ביחד משום שיהיו אלה עריות עם אשת איש. האם יש אפשרות הלכתית שבכל זאת נחיה יחד?
תשובה: מבחינת ההלכה הדתית אין אפשרות לקיום יחסי אישות מלבד דרך אחת והיא נישואין כדת משה וישראל, כל דרך אחרת נחשבת לעבירה חמורה. ההלכה החילונית, לעומת זאת, שמה את הדגש על כוחה של הזוגיות ועל האהבה. לא על החוק היבש. כאשר שני אנשים מבקשים לחלוק יחד את שארית ימיהם משום שהם מרגישם שהם בחרו אחד בשני ורוצים להיות שותפים בכל, יש לנסות ולאפשר להם לעשות זאת. יש לדבר אל הילדים על מנת שיפתחו את ליבם למישהי נוספת בביתם. במידה והזוגיות שלכם מספיק חזקה היא תגבר על רצונם של הילדים, במידה ולא תיאלצי להיפרד מבן זוגך הנוכחי.

תמונות מחתונות

יום רביעי, 5 בספטמבר 2007

שנה טובה תשס"ח

צילום: נרדי גרין
שתהא השנה באה עלינו לטובה שנת שלום, אושר ואהבה. שנהיה לראש ולא לזנב, שנאכל דבש במקום מרורים ושיצלחו מעשי ידינו בכל אשר נפנה, אמן ואמן, חמסא חמסא. בהזדמנות זו ולכבוד השנה החדשה, התחדשנו באתרים חדשים: אתרי טקסים ותמורה עברו לשרת חדש ובעיצוב מחודש, כולם מוזמנים לבקר.

יום שישי, 10 באוגוסט 2007

שאלת רב - מהו טקס פדיון הבן והאם אתם עורכים אותו

פנתה אלי עובדת ממשרד פרסום עם השאלה הנ"ל לגבי טקס פדיון הבן וכך עניתי לה:
טקס פדיון הבן הינו טקס דתי בעיקרו שמשמעותו תשלום סמלי על מנת לפדות את הבן הבכור (בלבד) מעבודת המקדש. זוהי מצוה מקראית שנמצאת בספר במדבר, פרק ג, פסוק מה: קַח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם אֲנִי ה'".
למעשה, יש לו שורשים במנהגים של המזרח הקדום של הקרבת הבנים הבכורים לאל. מנהג שיש לו זכר במקרא, למשל בעקידת יצחק, ובשמות פרק י"ג: קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא". ויש מקומות נוספים. לפרטים נוספים - באתר דעת.
מאחר ואנחנו רבנים חילוניים המשוייכים לתנועה ההומניסטית העקרון החשוב ביותר שלנו הוא האדם במרכז, והיהדות היא התרבות שלנו. משום כך איננו רואים את עצמנו כפופים להלכה הדתית ולציווייים מקראיים. עבורנו התנ"ך הינו הספרות החשובה ביותר של העם היהודי. לכן, אנחנו מעדיפים לערוך טקס קבלת פנים לנולד, לתוך המשפחה והקהילה שלו. ניתן לערוך טקס פדיון הבן במשמעות אחרת מאשר לפדותו מעבודת המקדש או מהקרבתו על מזבח לאל. חישבי על משהו שהיית מוכנה לשלם עבורו על מנת לפדות את הבן הבכור. למשמעות סמלית זו ניתן לערוך טקס יהודי-חילוני של פדיון הבן הבכור.

יום שלישי, 31 ביולי 2007

מילים לרב שרווין וויין ז"ל

צילום: נרדי גרין
השמועה על מותו הטראגי של שרווין תפסה אותי בברלין. הוא נהרג בתאונת דרכים במרוקו, בדרך חזרה מארוחת ערב, יחד עם בן זוגו ריצ'ארד, שנפצע קשה. שרווין היה כמעט בן שמונים כשנהרג, אבל נראה צעיר מגילו הכרונולוגי.
על מנת להעריך את פועלו הרב במשך שנות חייו צריך להכיר במעט את סיפורו. הוא נולד בינואר 1928 בדטרויט, למד פילוסופיה באוניברסיטת מישיגן, שם הושפע במיוחד מהאמפריציסטים הבריטיים ומהרעיון שהאמת כפופה לעדויות אמפיריות. הוא העיד על עצמו שלא היה מאוהב ברעיון של אמיתות נצחיות, וכי הוא היה מודע לאי הוודאות ולהשתנות המתמדת שבחיים. לאחר מכן הוא בחר במקצוע הרבנות, מבלי לתת לדבר טריוויאלי כמו "להאמין באלוהים" להפריע לו... הוא בחר בבית הספר הליבראלי
צילום: נרדי גרין
 ביותר באותה תקופה - ההיברו יוניון קולג' הרפורמי בסינסינטי , חצי מהתלמידים היו הומניסטים כמוהו שהגדירו את האל בצורה נטוראליסטית. עבור שרווין עצמו האל היה הגילום של האדם האידיאלי. הוא גם אמר כי הוא היה גאה ללמוד בהיברו יוניון קולג' בימים שלפני
"התעוררות הגדולה" שבה הפכו הרבנים הרפורמיים לחיקוי עלוב לחכמי ההלכה והכפיפו הכל ל"יהודיות", כולל את האמת הפנימית שלהם. במשך שבע שנים היה
שרווין רב רפורמי, מהם שנתיים שירת כצ'פלין בצבא האמריקאי (רב צבאי) במלחמת קוריאה, אך הוא לא הרגיש בנוח עם הגישה הרפורמית. כאשר חזר לדטרויט, לאחר שהיה סגן הרב של הקהילה הגדולה והחל להקים קהילה אחרת הוא פרש כאשר הוצע לו על ידי שמונה משפחות בפרברי דטרויט, להוביל קהילה מסוג חדש. לקהילה ניתן לה שם חדש שעדיין לא היה קיים: "יהדות הומניסטית". הוא תיאר זאת תמיד בחיוך שהוא ראה את האור והפך להיות חילוני... למרות ההתנגדויות הקשות של מרבית היהודים באותה
צילום: נרדי גרין
התקופה הקהילה גדלה וב 1970 הוקם בית הכנסת הראשון: בירמינגהם טמפל, בניגוד לבתי כנסת אחרים שפנו לשמיים, האדריכלות שלו הייתה אדריכלות אופקית, לכיוון האדם. הגג של בית הכנסת שטוח, הכל בקומה אחת. באולם המרכזי אין ארון קודש עם ספר תורה, אלא יש שלט עם המילה אדם. הפודיום מעליו נואמים שקוף על מנת שלא להסתיר את האדם. ספר התורה מצא את מקומו הראוי - בספרייה. לימים הורחב המבנה על מנת לכלול מרכז חינוך של גני ילדים, ובית ספר יהודי ברוח הומניסטית. כיום יש 400 משפחות חברות בקהילת בית הכנסת.

אך הדבר הזה כמובן שלא הספיק לשרווין, וב 1969 הקים את האגורה ליהדות הומניסטית ככלי להפצת האידאולוגיה בארה"ב. ב 1985 נוסד המכון הבינלאומי ליהדות חילונית הומניסטית, וב 1986 הוא סייע בייסוד הפדרציה הבינלאומית ליהודים חילוניים הומניסטיים.
שרווין כתב ספרים רבים, הספר החשוב ביותר שלו הוא "יהדות מעבר לאל", שעיקריו הם:
1. כל יהודי זכאי באופן טבעי לעצב את סגנון חייו היהודי הייחודי, מבלי להיזקק להשגחה או כוחות על טבעיים.
2. הייעוד של כל אדם בחייו הוא להיות עצמאי ואוטונומי, וזאת מתוך מודעות לצורך בקשרים הקהילתיים, אדם חי עם אנשים אחרים.
3. כבוד אנושי רצוי וחשוב להשגה ואולם הוא דורש מהיחיד להיות חופשי בין בני אדם חופשיים אחרים.
4. על מנת שהיהודים ישרדו כעם עליהם ליישב את הדרישות הבו זמניות של המדע והרציונליזם המדעי, יחד עם רעיון נאמנותם ליהדות, תוך שימת לב לצרכים אישיים.
5. למקורות הדתיים והחילוניים של היהדות צריך להתייחס כשווים בערכם.
שרווין כמנהיג קהילתי היה אדם כריזמטי ביותר, סגנונו היה כשל מטיף, מבטו בעיניו התכולות אפורות היה חודר, והוא אהב לתפוס את המיקרופון וללא כל הכנה לירות בקולו הרועם שילוב של תוכחה והומור, כך שכל אחד בקהל הרגיש שהוא פונה אליו.
הוא ידע לתמצת אמירות מורכבות לשורות בודדות. וכך הוא גם חיבר את ההמנון הבסיסי של היהדות ההומניסטית שמושר כמעט בכל טקס: "איפה אורי" שמילותיו החקוקות על לוח פסיפס בכניסה למרכז החינוכי בבימינגהם טמפל מבטאות את התפיסה של שרווין בצורה הטובה ביותר:
צילום: נרדי גרין
"איפה אורי, אורי בי.
איפה תקוותי, תקוותי בי.
איפה כוחי, כוחי בי,
ובך".
מאחורי הקלעים שמעתי סיפורים רבים כיצד סייע לחולים רבים בהשגת טיפול רפואי בנסיבות בהן אין מערכת רפואית מסודרת כמו בישראל.
אני הערכתי מאד את שרווין ומתוך ההערכה הזו כתבתי וביקרתי אותו בשני הבטים עיקריים: הראשון הוא חוסר ההתאמה של דרכו המקורית שעבדה טוב בארה"ב, אך לדעתי לא התאימה כלל ליישום כפי שהיא בחברה הישראלית, בשל המאפיינים התרבותיים האידיוסינקרטיים, ובהבט השני של ההתעלמות המוחלטת ממשבר המודרניזם, המדע והרציונאליזם והפיכת החילוניות לדת בפני עצמה. את הביקורת שלי, אני מניח ששרווין הכיר. הוא ודאי לא הסכים איתה, אך ידע איך לקבלה. בכל פעם שנפגשנו הוא היה מאיר עיניים. בדצמבר 2006 הוא הגיע יחד עם משלחת מכובדת מהתנועה על מנת להיות נוכח בהסמכה הראשונה של רבנים חילוניים בישראל, אחד מההישגים הגדולים ביותר של התנועה ההומניסטית. במפגש מקדים שנערך לפני, בו נכחו חלק מראשי התנועה בארה"ב ובארץ פתח שרווין והחל לתאר את ההיסטוריה של התנועה. לפתע הפסיק ואמר שהוא רוצה לדבר על החזון העתידי של התנועה, ללא כל הכנה הוא פנה אלי ואמר לי לפתוח את הדיון. כמעט ונותרתי ללא מילים, אך מיד התעשתתי ואמרתי את אשר על ליבי וכיצד יש להתקדם. בפעם האחרונה שנפגשנו הייתה לאחר טקס ההסמכה. במפגש פרידה שערכנו עימו נתתי לו דיסק עם תמונות למזכרת מההסמכה ומהביקור והודיתי לו. לא תיארתי לעצמי שתהיה זו הפעם האחרונה שנפגש.

יום רביעי, 18 ביולי 2007

החתונה של דבי וויקטור חלק א

זה החלק הראשון בסיפור המופלא של דבי וויקטור. היא בחורה מבית טוב תל אביב, והוא בחור גרמני שהתאהב בישראל ובישראלית. החתונה תיערך בשבת הקרובה, בגרמניה בטירה השייכת למשפחת החתן, זכיתי והם הזמינו אותי לערוך את החופה.
הם הכירו כאשר ויקטור היה בישראל, בתל אביב. חברה משותפת שידכה בינהם. היא עשתה עבודה טובה כי כמו באגדות, זו הייתה אהבה ממבט ראשון. וויקטור החליט לדחות את החזרה שלו לגרמניה ונשאר זמן נוסף בישראל. לאחר שבועיים הוא כבר אמר לדבי את המשפט שגברים מתקשים בו: "אני אוהב אותך". אחרי חודש הציע שיעברו לגור יחד. לאחר חודשיים היא כבר באה עימו לבקר את המשפחה כאן בגרמניה וזו הייתה הפעם הראשונה שגילתה שמשפחתו מגיעה עם הקידומת המחייבת "פון דה", המעידה על ייחוס אריסטוקרטי. זו משפחה עם היסטוריה, עם מסורת עתיקה ויחד עם זאת צנועה, מאירת פנים, חמה ופתוחה שקיבלה את הזוג בזרועות פתוחות. כעבור חצי שנה עזבו יחד את ישראל ועברו לגור בגרמניה.
תשאלו בוודאי איך הייתה הצעת הנישואין? שניהם נסעו בשעת לילה מאוחרת בשבילים בכפר ואז הוא אמר שיש תקר בגלגל וביקש ממנה לצאת לעזור לו, היא חשבה שהוא כרע ברך להוציא את המגבה, אך למעשה הוא כרע ברך, שלף טבעת ושאל אותה: "התינשאי לי?". דבי לא היססה ומיד אמרה: "כן!". בו במקום ויקטור שלף את השמפניה והם שתו לחיים והתקשרו על מנת להודיע את הבשורות המשמחות לכולם.
כאשר שני אנשים נפגשים ומחליטים לחלוק את חייהם יחד הם גם משתנים. הם אמנם נשארים עצמם, אך השפעת בן הזוג ניכרת עליהם. ביצירה החדשה והמשותפת לדבי וויקטור שניהם השתנו ומשתנים לטובה. דבי מקבלת מויקטור את הרוגע, השלווה, הסבלנות. כמו גם את היכולת לשפוט דברים באופן יותר שכלתני ופחות רגשי. הוא לימד אותה לראות את הצד הפילוסופי במציאות. דבי לימדה את ויקטור מהי אהבה אמיתית, ללא גבולות ובהתמסרות מוחלטת. היא סייעה לו להתבגר, להוסיף תכלית לחיים ובמיוחד היא לימדה אותו מחויבות ורצינות. כמו שדבי למדה ממנו סדר, משמעת ותכנון שהם המאפיינים התרבותיים שויקטור בא מהם, כך גם ויקטור קיבל מדבורה קצת יכולת להשתחרר ולקבל באהבה כאוס, אי סדר ויכולת אילתור האופיינית לתרבות ממנה היא באה.
מאז שהכירו עברו יחד עליות ומורדות, רגעים שמחים ומשברים שרק חיזקו את הקשר בינהם, הם גילו שיש לצידם מישהו שיתמוך ויהיה שם בשעת משבר וכאב והיום הם גם החברים הכי טובים, עם דבי, ויקטור הכי פתוח וחופשי.
תשאלו בוודאי מה התכניות שלהם לעתיד? ויקטור מסיים את לימודיו והולך לרשת את האחוזה והעסקים המשפחתיים והם הולכים להקים בית ומשפחה רחבה ככל הניתן בטירה.
לאחר שאחזור, אני מבטיח להביא לכם את סיפור הטקסים והחגיגות והמסיבות שהיו בטירה.

יום רביעי, 4 ביולי 2007

אנא בכח

בזמן שכולם מתעסקים עם קצב, יש דברים שמתרחשים בשטחים שקרובים אלינו אני מביא את סרט הוידאו הזה שצולם במאי השנה בכפר ארטאס מתחת להתנחלות אפרת. הסרט מראה כיצד צה"ל עוקר מטעי פירות וזיתים על מנת להעביר את צינור הביוב של אפרת. סרט מעורר גועל, חלחלה ובושה עמוקה.

יום חמישי, 21 ביוני 2007

לא רק אני אהבתי

גם המבקרים אהבו מאד את ההופעה של אוי ואבוי. ראו מה כתב עמית יולזרי באנ.אר.גי', ביום שאחרי. מומלץ גם לראות את קטע הוידאו מההופעה

יום רביעי, 20 ביוני 2007

יש אלוהים, אוהב שינקן ולא קוראים לו ארקדי

צילום: נרדי גרין
פרשת טיב טעם חשפה כמה דברים חסרי טעם. לא היו לי שום טענות לעסקה שבה הגאידמק הצהיר בכל כלי התקשורת כי הוא הולך להכשיר את טיב טעם ויחד עימה את מזרע. עסקה כלכלית נטו. איש עסקים כזה רוכש רשת ועושה בה כרצונו. הפסד קטן בשבילי, שמדי פעם קניתי בסניף המקודש הקרוב לבית המקדש של איקאה בנתניה. וזאת כי אין סניף בירושלים. אבל ההכשרה של טיב טעם אינה צרה נוראית, זה לא כמו חורבן הבית. הבעיה, שלפתע התחילו לעלות הטענות הישנות, המתנשאות והאידיוטיות כנגד מכירת בשר חזיר, דבר שכבר הגבתי עליו פעם. כל אותם מתלהמים נגד חופש המסחר, הצריכה וזכויות האדם, הנוטלים רשות להגיד לנו מי אנחנו ומהי זהותנו התייצבו מאחורי האלוהים החדש - הגאידמק, שנלחם ברשע החזיר. הסתבר בדיעבד כי ארקדי ואלוהים זה לא אותו דבר, למרות יכולתו האומניפוטנטית לקנות את בית"ר, להציל את תושבי הצפון ושדרות, לקלל את אולמרט כל שני וחמישי ולהיות אביר הצדק החברתי. האלוהים הגשמי של אותם אנשים מוכשרים (בהכשר הרבנות) עשה שטות, ראשית הוא לא בדק את החוזים בהם היתה קשורה טיב טעם. זה מילא, לאחר שכבר גילה את האסון הוא נאלץ לשלם קנס אדיר, ולקנות מניות במפעלי החזרזירים. כלומר לארקדי יש מניות חזיריות בטיב טעם ומזרע. מעניין כיצד זה יתרום לדימוי הציבורי שהוא מנסה לבנות לעצמו כנראה במרוץ לרשות עיריית ירושלים. ועכשיו מתברר גם שבעסקה היו דברים מפוקפקים, כלומר, גם אם היו כשרים, הם מסריחים. אותי מעניין באופן אישי מהו ההכשר ששומר עליו ארקדי היקר, האם רגיל או שהוא קונה רק בד"ץ, או משהו יותר מחמיר, טוב די עם השטויות האלה...

Oi-Va-Voi ההופעה במגדל דוד

ההופעה של אוי ואבוי במוזיאון מגדל דוד, לרגל פסטיבל הג'אז של ירושלים הייתה מפוצצת. לא היה מקום אנשים עמדו על המרפסות ועל החומות. הקהל היה מורכב מתערובת מדהימה של תיירים, תושבי חוץ, ישראלים חילוניים והמון כיפות סרוגות. היו שם עיתונאים, עשרות מצלמות ומצלמפונים של הקהל הבהיקו לאורך כל ההופעה. רוב הזמן הקהל עמד על הרגליים, שר ורקד עם הלהקה. במשך שלוש השנים מאז יצא אלבומם השני (הרשמי הראשון), הצליחו חברי הלהקה ליצור לעצמם בסיס מעריצים רחב. ההופעה אתמול הייתה חלק מסיבוב הופעות אירופי ולישראל יש להם פינה חמה. הם מופיעים בה פעמיים. לאורך כל ההופעה למז לובש (כינוי במה של ג'ונתן) דיבר בעברית לא רעה בכלל והלהיב את הקהל: "ערב טוב ירושלים", "אנחנו גאים להופיע כאן", הסברים על השירים ותודות למוסיקאים הישראלים שהקליטו עימם חלק מהשירים, הכל בעברית. ג'ונתן חי חלק מהזמן בישראל עם זוגתו ולכן הוא למד קצת עברית. לאורך כל הערב הם הדגישו עד כמה הם גאים ומאושרים להופיע בירושלים.
מבחינה מוסיקלית הלהקה עובדת כאנסמבל ללא מוביל אחד, הסולנים מתחלפים בין השירים השונים, ולכל אחד ניתן הזמן שלו בקדמת הבמה. הסגנון המוסיקאלי הוא תערובת מדהימה שנעה בין מוסיקת כלייזמרים ותפילות ופיוטים מסורתיים, מוסיקה בלקנית בסגנון גוראן בראגוביץ', צ'ילאאוט, סקא, וטיפה רוק ורוק מתקדם. לרגע אחד אתה רואה את מדנס, לאחר מכן להקת צוענים, וקלרינט חסידי. כל התערובת הזו אינה בלתי הגיונית. אוי ואבוי יוצרים תערובת מקורית וייחודית משלהם שעיקרה הוא יהודי. בחתונה, לפני חצי שנה, אמרתי לסטיב נגן הקלרינט ואחד הסולנים, שהלהקה עושה משהו חשוב לתרבות היהודית. הוא חייך במבוכה והודה לי בנימוס כי סטיב הוא ביישן וילד טוב צפון לונדון, בעל קול זהב, ומחולל פלאים על הקלרינט. התכוונתי לכל מילה. הם מכניסים רוח חדשה במוסיקה היהודית ומביאים אותה לקהלים חדשים.
השיר המרגש ביותר מבחינתי הוא הביצוע שלהם ל"עוד ישמע", חלק מהברכה השביעית בשבע ברכות החתונה, סטיב הוא הסולן בשיר ובסופו כאשר הקהל כולו על הרגליים ושר יחד איתו הוא אמר שזו זכות מיוחדת לשיר את השיר הזה בירושלים.
ההופעה הסתיימה בהדרן עם "פליט" מאלבומם הראשון והקהל עדיין רצה עוד. באחת לפנות בקר חזרתי הבייתה מרוצה ומסופק עם חיוך על הפנים.

תאריכון טקסים

לבדיקה אם תאריך הטקס שלכם פנוי, הגיעו לחודש אותו בחרתם







חתונה, חופה וקידושין, טקס, טקסים, חילוני, רב לחתונה, רב רפורמי, רב חילוני, בר מצווה, גן אירועים, מסיבה, קייטרינג, נישואין, אולם, ברית מילה, לוויה, אבלות, יהדות, תמורה, הוויה, טקס ישראלי, עורכי טקסים

Oi-Va-Voi קטע וידאו מהופעה בחתונה

כמו שהבטחתי, דיברתי עם הלהקה והם נתנו לי אישור מיוחד להעלות קטע וידאו מהחתונה של דניאלה וג'ונתן, בה ניגנו חלק מחברי הלהקה. הקטע הוא ביצוע של הלהקה ל"עוד ישמע", חלק מהברכה השביעית מתוך שבע ברכות והוא נמצא באלבום הראשון של הלהקה. מאחור ים המלח והרי אדום בשקיעה, החתונה הייתה בחוף קליה והמיקום תרם רבות לאווירה המיוחדת שהייתה בחתונה.
תודה לענבל על הצילום. מצטער על איכות הוידאו הגרועה, לא בגלל הצילום, אלא בגלל איכות המצלמה והתאורה הגרועה. גם כך עוברת התחושה המרגשת. הלחן המיוחד שלהם ל"עוד ישמע" שונה למשל מהלחן השמח של קרליבך, או של הניגון המסורתי של הרב בחתונה. הם צבעו את המילים במוסיקה איטית וקודרת, זו פרשנות מעניינת ביותר. בתוך הטקס, הם נענו לבקשתי להקדיש את הקטע כברכה מנוגנת לזוג, לפני שבע הברכות המסורתיות. דבר ששידרג את הטקס בכמה דרגות.
אני מעלה את הקטע לכבוד ההופעות הקרבות בארץ. אני אהיה בהופעה ב 19.6, במוזיאון מגדל דוד בירושלים, חלק מפסטיבל הג'אז ירושלים. אני ממליץ בחום. מי שלא יספיק, מומלץ ללכת לגולדסטאר זאפה בתל אביב למחרת.
אם לא תספיקו, ואתם רוצים לראות את הלהקה בהופעה חיה באינטרנט, באמסטרדאם לפני חודש, לכו לפאבצ'אנל המצוין ותראו, בין שאר הקטעים, גם את "עוד ישמע" בביצוע חי עם כל הלהקה, מצוין. עוד מומלץ לבקר באתר הרשמי של הלהקה ולהתעדכן בכל קורותיה.

יום שני, 11 ביוני 2007

יום השנה לשקד וינר ז"ל

צילום: נרדי גרין
כמעט מבלי שהרגשנו שנה חלפה מאז פטירתו ללא עת של שקד, בנו של ידידי היקר הרב קובי וינר מקבוץ מזרע. באחת השבתות האחרונות התקיימה האזכרה לציון יום השנה. זה החל בטקס מרגש וקורע לב בבית הקברות של מזרע והמשיך בהתכנסות ב"עין שקד", פינת הנצחה יפייפיה במוסד החינוכי "עמקים-תבור" ששקד היה אחד מבוגריו. הפינה תוכננה ונבנתה על ידי האח אמיר ומעצב הנוף של המוסד, ארז. תוכלו לראות אותה בתמונות משמאל.

לאחר ההתכנסות היה טקס נוסף בו נישאו דברים והוקרנו סרטים בהם רואים את שקד. אני רוצה להביא חלק מהדברים שאמרו ההורים אורית וקובי מעל קברו של שקד.

צילום: נרדי גרין
אורית: כוחות. מאיין ניקח אותם? אמירי ימשיך וישמע אותך קורא לו "אמירוס". מעיני ישמע אותך קורא לו יעמן. צפריריק ישמע אותך קורא לו "רוח סערה". אספי ישמע אותך קורא לו "אספניק". והם תמיד ידעו שבכינוי הזה מקופלים אהבה וכח . אמירי לקח ממך כח והציג תערוכה מרהיבה של צילום מעייני ישיר הערב , צפריריק כבר הודיע שהוא רוצה לנגן על תופים, ואספי אמר אני על סקפסופון כמו שקד. ואנחנו , אבא ששמע אותך קורא לו "כבוד הרב". קיבל בירושלים את ההסמכה. ואני – זכרתי בוקר בוקר את אחת השיחות האחרונות שלנו, ובהן בדייקנות רבה, ניתחת את המצב , על רקע הקשיים, ואמרת לי, "אמא, בעולם הקפיטליסטי, לא מעריכים את הדברים הנכונים, ואת עושה את הדברים החשובים והנכונים בחיים." ובכוח המילים האלו עמדתי בכתה והמשכתי את הדרך החינוכית בה אני מאמינה.

צילום: נרדי גרין
במה זכית? זכית לאהבה אין סופית של אמא ואבא זכית לאהבה וקרבת נפש לאח בוגר זכית לאחים צעירים שאהבו והעריצו אותך זכית לסבים וסבתות מלטפים ללא גבול זכית לדודים ובני דודים שאתה מצליח ליצור עם כל אחד מהם שיחה זכית להמון,המון,חברים זכית למורים שהעריכו את יכולותיך ולא פחות את אישיותך זכית להנהיג זכית שתהייה לך מדריכה מהתנועה זכית ליצור בכל תחום אפשרי זכית לחדר לבד שיהיה מתאים בדיוק לדברים החשובים לך זכית לקרוא המון,המון ספרים זכית לראות המון , המון קולנוע זכית לשמוע המון, המון מוזיקה זכית לדעת שהתקבלת למקום מיוחד בצבא והם לא זכו בך וזכית שכל מה שנאמר ועוד יאמר כאן היום, נאמר באזנייך.

בקשות. כל אחד מכם,ילך עוד מעט לדרכו, וכך וודאי גם היה רוצה שקדי. ודאי נפגש שוב בימי זיכרון. ואתם אנשים צעירים

תמשיכו לרוץ בדרככם. אנא מכם, ניצרו כל אחד בליבו את הזיכרון האישי שיש לו משקד, וספרו עליו כי הוא כל-כך ראוי לכך. וכך מצאתי כתוב באחד הספרים שקראתי : "אנחנו קיימים כל עוד מישהו זוכר אותנו".

קובי: שקדי, אהובי, מחמל נפשי, ילדי לתמיד. כשנולדת בישרנו לעולם על בואך, כה גאים ומאושרים , במילות השיר " צאו נא לכרם כל עץ שקד שם רן, ראו נא בן לילה כולו הפך לבן...".
"שקדי שקדי שקדי שקוד
פדי פדי פדי פוד
אתה כלכך כלכך חמוד"

צילום: נרדי גרין
שרתי לך לאורך "שביל החלב" ( המדרכה הארוכה מביתנו לקצה הקבוץ), בעגלה, לקראת שינה, כשהיית קטן. לימים הקדשתי לך את ספרי "מדבר" במילים הבאות: "איך אתאר יופיו של שקדי? הרוצה לראות את יופיו של שקד, יביא כוס של כסף צרוף, וימלאנו שקדים מצופים בשוקולד, ויעטרהו כליל של פרחי שקדיה, ויניחנו על אדן החלון ביום חורף שמשי – ואותו מתק, מעין חיוכו של שקד הוא..."
קול ביזרעאל נשמע
נהי, בכי תמרורים,
אורית מבכה את בנה
שקד, שאיננו
ממאנה להתנחם.

שמע תבור
שמעי גבעה
צילום: נרדי גרין
שמע גלבוע
שמעו כרמלים
שמע מרג' רחב ונדיב
קול ביזרעאל נשמע
כי אורית מבכה את
בנה שקד מעמק השקדים נפקד
העמק הרחב והנדיב.

צילום: נרדי גרין
נהי נוהה, בכי בוכה
תמרורים מרים ממררים
ואין מנחם.

הבן יקיר לי שקדי
מיידי דברי בך אזכרך עוד ועוד ועוד
ורחמי בוכה אל גרוני הנשנק
בצירי לידה הפוכה.

שקדי, שיווינו דמותך לנגדנו תמיד כשקדייה ליופי וטוהר כיהלום לנצח. היית לנו, הווה אתה לנו, ותהיה – לתפארה.
הו שקוד.... אנו קמים ומתגברים לעבודת החיים כארי ולביאה, כי בחרנו בחיים.

יום שישי, 8 ביוני 2007

Oi-Va-Voi לקראת ההופעה בארץ

לקראת הגעתם לארץ התפרסם ראיון ארוך איתם בהארץ, לקריאה ליחצו כאן. הם יופיעו ב 19.6 בירושלים, וב 20 בתל אביב. לראיון התראיינו סטיב, ניק וג'וש, ואפילו הם הזכירו את החתונה של ג'ונתן שערכתי בה ניגנו סטיב וניק, לתיאור שלה ליחצו כאן.
הקטעים שהם ניגנו בחתונה היו מרגשים ביותר, כולל ההקדשה של עוד יישמע בתוך החופה בלחן מקורי שלהם, אנסה לבקש מהם שיתנו לי להעלות קצת מהנגינה שלהם בחתונה לבלוג.

יום שלישי, 5 ביוני 2007

ארבעים לששת הימים

במלאות 40 למלחמת ששת הימים מתקיים שיח ציבורי במרכזו השאלה האם המלחמה הייתה טובה לישראל. יש סקרים ששואלים את השאלה ומבקשים תשובה בכן ולא פשוטים. אי אפשר לסכם את ההשפעה של המלחמה הזו על ישראל בכן ולא פשוטים משום שהיא השפיעה על כל תחומי החיים שלנו.
ההשפעה לטובה הייתה בכמה תחומים. למשל, המורל הלאומי והיחס לישראל בזירה הבינלאומית השתפרו פלאים. הכלכלה הישראלית המריאה בזכות ההחלפה של שכבת עובדי הכפיים. פועלי השטחים החליפו את ערביי ישראל והיהודים המזרחיים בעבודות בניין וחקלאות ואיפשרו לכל השכבות בישראל לעלות ברמת ובאיכות החיים. בזכות השטחים ישראל התעצמה מאד מבחינה כלכלית.
היו גם השפעות שליליות. למשל האחריות שישראל נטלה לא רק על שטחים שנכבשו, אלא גם על אוכלוסיה יצרה בעיית פליטים חדשה ונוספת. שלטון על עם אחר עם ממשל צבאי. אוכלוסיה אדירה ללא זכויות כלל שהפכה מאז סוף שנות ה 80 לבעיה ואיום אסטרטגי על חוסנה של המדינה. מדינת ישראל החלה ביישוב נמרץ של השטחים האלה לאחר 1976 , דבר שסיבך מאד את האפשרות לפתור בעית הריבונות על השטחים. ישראל הפכה להיות מדינה ללא גבולות ברורים. יש תחושה מתמדת של אי וודאות לגבי הגבולות והתקדים של ההתנתקות רק החריף את התחושה הזו.
הקללה הקשה ביותר של המלחמה היא היצירה של תחושת שכרון הכוח המזויפת שמלווה אותנו כבר 40 שנה. היכולת להכניע צבאות כבירים בתוך שישה ימים הפכה את צה"ל ואת המדינה למיתוס. את תוצאות השליליות של המיתוס הזה ניתן לראות גם במלחמת לבנון השנייה, באותה אמונה עיוורת שחיל האוויר יפתור את הבעיה. תחושת שכרון הכוח מלווה אותנו מאז משלה אותנו שסכסוכים מדיניים ניתן לפתור רק בכח הזרוע. הניסיון היחיד לשינוי המיתוס הזה בתקופת אוסלו, על ידי רבין, כמעט ונשכח ומוקע כיום על ידי חלק גדול מהציבור כאילו הוא נכשל.
מלחמת ששת הימים ודאי הייתה המאורע החשוב ביותר מאז הקמת של מדינת ישראל, לטוב ולרע, אי אפשר לסכם את השפעתה במילה אחת לטוב ולרע. מעטים היו האנשים שקראו להחזרת השטחים מיד לאחר כיבושם, לא האזנו להם אז ולכן אנחנו צריכים להתמודד עם השפעות המשך הכיבוש והמשך השליטה על עם זר. אבל הגיע הזמן לאמר באומץ, שוב, שיש להחזיר את השטחים, לפנות את כל ההתנחלויות, כפי שנעשה בעזה ועל ידי כך לייצב את הגבול הבינלאומי של המדינה, לייצב רוב יהודי ממערב לירדן, לחזק את מעמדה של ישראל בעולם ולהבטיח את בטחונה והמשכה של מדינת ישראל.

יום רביעי, 16 במאי 2007

אנציקלופדיה חדשה של תרבות היהדות החילונית

למי שעדיין לא יודע האנציקלופדיה נחנכה החודש בשני ימי עיון. פרטים עליה ניתן לקרוא בכתבה היום בהארץ.
אין ספק שהמפעל הזה הוא אחד המפעלים החשובים ביותר של קרן פוזן ויתרום את תרומתו. אבל צריך לזכור את משמעותן של אנציקלופדיות בעולם היום. מי יקנה כמה כרכים עבים כדי לעיין בערכים המאד משמעותיים שכתובים שם? לצערי האנציקלופדיה תעלה אבק על מדפים באוניברסיטאות ובספריות ציבוריות ותהיה נחלתם של מתי מעט בלבד, אלא אם תמצא קרן פוזן את הדרך שבה הערכים האלה יגיעו אל הקהל הרחב. דוגמא מצוינת לאנציקלופדיה היא הויקיפדיה, עם גרסאות בעשרות שפות. היא אינה נטולת בעיות, אבל מוצלחת. היא מצליחה בכך שכל ילד מעתיק ממנה את שיעורי הבית וכל תחקיר בסיסי משתמש בה. יש המון מאגרי מידע מתוקשבים בצורות שונות, חלקם מאגרי מידע העוסקים ביהדות. למה לבחור במאה ה 21 בצורה המיושנת ביותר של מאגר המידע -אנציקלופדיית נייר, שנוסדה במאה ה 16 ?
כותרת הכתבה היא "בלי רגשי נחיתות", ואני הייתי מוסיף ואומר עם רגשי עליונות והתנשאות. בעיני יאיר צבן, מנהל האנציקלופדיה, הכשרת רבנים חילוניים מבטאת רגש של נחיתות כלפי הדתיים ובמקום זאת עדיף ללמוד על תהליכי החילון, כאילו שלימוד אקדמי יפתור את בעיות היהדות החילונית. זוהי גישה אליטיסטית מתנשאת שאומרת משהו כמו: אם רק תקרא את האנציקלופדיה שלי ותבין את תהליכי החילון במערב אז תוכל להיות חילוני אמיתי כמוני. לטעמי המפעל האדיר הזה של הידע אינו יכול להיות המענה היחידי לתרבות היהדות החילונית היום. במקביל להעמקה התיאורטית, חייבת להיות תשובה מעשית בשרותי תרבות יהודיים מקצועיים: בקהילות, בטקסי חיים, בקבוצות לימוד, בבתי מדרש, בישיבות, בבתי כנסת, באמצעות רבנים והלכה חילונית. רק התשובה המעשית יחד עם ההעמקה העיונית יחד יביאו לשינוי התודעתי המצופה.

יום שבת, 12 במאי 2007

יום רביעי, 25 באפריל 2007

ברכה ליום העצמאות ה 59 של מדינת ישראל


צילום: נרדי גרין
במפגש המסורתי של קהילת החברים בערב יום העצמאות אמרתי שבתפר הקשה והכואב שבין יום הזכרון ליום העצמאות ה 59, רציתי לאמר כמה דברים ששכחנו שכחנו ומה צריך לזכור. שכחנו בשנה ה 58 את ההבטחה עליה גדלנו, בשירו של חיים חפר, "המלחמה האחרונה": "בשם כל הטנקיסטים ופניהם המאובקות, אשר עברו את כל האש והשחיקות, בשם הימאים אשר פשטו על הנמלים ועינהם כבדות ממלח וגלים. בשם הטייסים אשר פרצו אל קרב זועם ונצרבו באש טילים ואש נון מם. בשם הצנחנים
צילום: נרדי גרין
שבין עופרת ועשן ראו אותך, כמו מלאך, מעל ראשם. אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה, שזאת תהיה המלחמה האחרונה". שכחנו את זה וקיבלנו את מלחמת לבנון השנייה. שכחנו את ההבטחה למדינה טהורה וזכת כפיים, וקיבלנו נשיאים ושרים וראשי ממשלות שנכנסים ויוצאים מחדרי חקירות ובתי משפט. נקווה שלמלחמת השנייה לא תהיה שלישית, נקווה שנוכל בשנת ה60 לחגוג עצמאות כחול של שמיים ולבן של זוך. 

ברכתי על היין: "ברוך אתה האדם מגדל הגפן ויוצר היין מפריה".

יום שלישי, 17 באפריל 2007

מדריך חדש לידועים בציבור

זוגתי ואני חיים כידועים בציבור מזה שנים רבות. לצערי זוגות רבים שאני מחתן אינם מבינים שאין שום צורך להתחתן באמצעות הרבנות, או לזרוק כסף על נישואין אזרחיים בחו"ל. אפשר פשוט לחיות כידועים בציבור ולהנות מזכויות של נשואים לכל דבר.
ב 16.4 יצא מדריך חדש לזכויות ידועים בציבור של ארגון "משפחה חדשה". והוא מכיל מידע חשוב ביותר ואני ממליץ לקרוא ולהפיץ אותו. כמובן שלחיות יחד כידועים בציבור אינו מונע את האפשרות לערוך טקס חתונה חגיגי ברוח יהודית חופשית.
ליחצו כאן להורדת החוברת בפורמאט אקרובט. 

עדכון מ-2010 - ממשפחה חדשה התקשרו אלי וביקשו ממני להוריד את הקובץ של חוברת הידועים בציבור מהשרת. רק לאחר שלחצתי להסביר למה, משום שהם עצמם הם אלה ששלחו את החוברת, הם אמרו בחצי פה :"החוברת אינה מעודכנת"...

יום רביעי, 4 באפריל 2007

רשמים מסדר פסח תשס"ז

צילום: נרדי גרין
את ליל הסדר התחלנו במסע לשכונה החרדית קרית צאנז, בירושלים. נסענו במצוות סב המשפחה, שקונה מדי שנה גפילטע פיש במאה שערים. השנה הוא החליט להזמין את חלק הארי של האוכל מאותה משפחה וכך נסענו בשכונות חרדיות, אפופי עשן ביעור חמץ כשמבטים תמהים מלווים את זוגתי, מכנסיה ולבושה החילוני. העמסנו את האוכל ויצאנו שמחים לסדר שהוא כמו תמיד כינוס משפחתי רחב אצל משפחת אחותה של זוגתי. בסדר היו כ 25 נפשות. בדרך כלל מנהל את הסדר סב המשפחה, בן למשפחה חרדית, שהתחלן, ואילו השנה, לאחר תלונות מהילדים שהסדר משעמם החליטה אם המשפחה שכל אחד יבחר לו קטע שמדבר אליו בסדר ויעשה מה שהוא רוצה. מי שניהל את הסדר היה אבי המשפחה וכל אחד בחר את הקטע שהוא מקריא או דורש. הסב החל את הסדר במדרש ארוך על "והגדת לבנך", ולא נמנע מן המחאה הסמויה שבסדר הזה "הופכים סדרי עולם", הסבתא מן הצד השני, קיבוצניקית מהשומר הצעיר אמרה לי בסוף הסדר: "צריך קצת יותר כבוד לסדר". כלומר, שני נציגי הדור הבכיר רצו את ההגדה המסורתית, לעומת הצעירים יותר שמעדיפים ליל סדר שאינו דבק דווקא בטופס המשמים של ההגדה המסורתית, אלא משלב מאמרים ודרשנויות. חלק מהמסובים בחרו לקריא את הקטעים מתוך ההגדה המסורתית, חלק בחרו מתוך ההגדה הקיבוצית ומתוך ההגדה הישראלית, וחלק דרשו על ההגדה כמו שעשה אחיה של זוגתי, מורה ובוגר תכנית רביבים שהעלה את השאלה מדוע אליהו נמצא בהגדה ואילו משה אינו נמצא בה? ואילו אני דרשתי את ארמי אבד אבי.
תוך כדי שולבו המנות הראשונות, לא חיכינו לשולחן עורך על מנת לאכול מרק וגפילטע פיש מקרית צאנז, והאוכל עצמו הגיע לא מאוחר מדי והיה מצוין. בניגוד לקייטרינגים התעשייתים לחגים כמו ניר עציון ודומיהם, זה היה בישול ביתי והדברים היו בטעם ביתי. לאחר הארוחה המשכנו בשתיית הכוסות שנותרו , בכמה הקראות נוספות ובשירי החג, אנשים נשארו לשבת ולדבר שעה ארוכה לאחר מכן ונפרשו בחיבוקים ונשיקות, עד לסדר הבא.