יום ראשון, 30 באפריל 2006

זירת הפשע נגד אבודים | CSI vs. Lost

אחת מסדרות הטלוויזיה האהובות עלי והמצליחות ביותר היא "זירת הפשע" על שלוש שלוחותיה (לאס וגאס, מיאמי וניו יורק). זו סדרה יוצאת דופן בכך שהיא הולכת בעקבותיו של שרלוק הולמס וספורי הבלש הקלאסיים האחרים של המאות הקודמות. בניגוד לסדרות מתח ודרמה אחרות שעולות היום יש לה מסר מודרניסטי מובהק שאומר: את המציאות ניתן לדעת ולפענח באמצעות התבונה האנושית בכלים מדעיים. זה בדיוק המסר של ארתור קונאן דויל בספרי הבלש שלו. ברובן המוחלט של האפיזודות בסדרה הפשעים נפתרים באמצעות התבונה הטהורה. היקשים מזירת הפשע ורמזים אחרים שנגלים לחוקרים, מסייעים לפתור כמה פשעים ב 45 דקות של פרק. האמצעים המדעיים והמעבדתיים של המאה ה 21 המתוארים באופן ריאליסטי מסייעים לניתוח מדויק של עדויות מזירת הפשע. חלק מהפרקים הם שיעורים באנטומיה אנושית ולא מיועדים לבעלי קיבה חלשה. גיבוריהן הראשיים של הסדרות הם דמויות מופת, לא רק בידע הכללי הנרחב שלהם, בהשכלתם הייחודית, ביכולתם להסיק מסקנות מעדויות בזירה, אלא גם ביכולתם לנהל צוות, להיות אנושיים, אמיצים ונועזים ובמיוחד לדאוג לצדק שייעשה. בהרבה מהפרקים הם מבטיחים לבני משפחות הקורבנות כי הם ימצאו את האשמים ויביאו אותם לצדק, לפעמים ההבטחה הזו מוטחת בפני החשודים באופן ישיר, אף פעם אינה חסרת כיסוי. ב"זירת הפשע – מיאמי" לגיבור הראשי קוראים הורשיו קיין. ייתכן ושמו אינו מקרי ייתכן והוא שאוב משם אחת מדמויותיו של שייקספיר בהמלט: הורשיו. הורשיו של שייקספיר הוא דמות רציונאלית, שאינה מאמינה ברוחות ורק לאחר הוכחה אמפירית היא משתכנעת. המלט עצמו אומר: "יש נסתרות, הורציו, בשמיים ועל פני הארץ, שהמדע לא שיערם בחלומו". ואולי שם הדמות שאוב משם הקברניט הורשיו הורנבלאואר, גיבורו ספריו של ססיל סקוט פורסטר שגם רקעו הוא של השכלה קלאסית, ועלילותיו של תקיפות נועזות. הערכים שלו הם נאמנות, יושרה ואומץ. מה שבטוח כל הדמויות הראשיות בשלוש זירות הפשע הן בודדות, אין להם נשים, והחיים שלהן מתמקדים בקריירה המקצועית שלהם.

אבודים המצוינת, היא סדרה המעבירה מסר של כאוס. המציאות האנושית היא כאוטית אינה ניתנת להבנה באמצעים תבוניים, ההגיון לא עובד כאן. למרות שחלק מהדמויות הן דמויות של אנשים שקשורים לדיסציפלינות מדעיות, או זכו להכשרה כזו, הן נכשלות פעם אחר פעם בהגעה אל פתרון מניח את הדעת. ההצלחה היחידה שלהם היא בהשרדות, וגם זה בערבון מוגבל משום שחלק מהדמויות מת ומי שנשאר חי מציאות מוטרפת והזויה. המניעים שמאחורי התנהגות הדמויות לא ברורים לחלוטין, למרות השילוב של תמונות פלאש-בק מעברן שמסייע להבין אותן במעט. המוטו של הסדרה אומר כי דברים הקורים במציאות אינם קורים סתם, ישנה איזושהי השגחה המכוונת אותם. המציאות אינה אקראית. יש גורל המקשר בין כל הדמויות על האי. הגורל הוא שהוביל אותן להיות על סיפונו של מטוס אחד שהתרסק בדרכו מאוסטרליה לארה"ב, כשעל סיפונו אנשים ללא קשר נראה לעין ביניהם: רופא אמריקאי, זוג קוריאני, בחורה אוסטרלית בהריון, כוכב רוק לשעבר מבריטניה בגמילה מהירואין, חשודה ברצח שהוחזרה לארה"ב על ידי שוטרים, אחראי משלוחים במפעל קרטון שנכותו נרפאת לאחר ההתרסקות על האי, ועוד. לסדרה מסר פוסט מודרני מובהק, ואני אומר את זה בזהירות משום שהדברים נכתבים בתחילת העונה השנייה, שום דבר עדיין לא נפתר.
אני אמשיך לראות את שתיהן.
(התמונות לקוחות מאתרים המספקים דימויים אלה בצורה חופשית)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה