יום ראשון, 30 באפריל 2006

זירת הפשע נגד אבודים | CSI vs. Lost

אחת מסדרות הטלוויזיה האהובות עלי והמצליחות ביותר היא "זירת הפשע" על שלוש שלוחותיה (לאס וגאס, מיאמי וניו יורק). זו סדרה יוצאת דופן בכך שהיא הולכת בעקבותיו של שרלוק הולמס וספורי הבלש הקלאסיים האחרים של המאות הקודמות. בניגוד לסדרות מתח ודרמה אחרות שעולות היום יש לה מסר מודרניסטי מובהק שאומר: את המציאות ניתן לדעת ולפענח באמצעות התבונה האנושית בכלים מדעיים. זה בדיוק המסר של ארתור קונאן דויל בספרי הבלש שלו. ברובן המוחלט של האפיזודות בסדרה הפשעים נפתרים באמצעות התבונה הטהורה. היקשים מזירת הפשע ורמזים אחרים שנגלים לחוקרים, מסייעים לפתור כמה פשעים ב 45 דקות של פרק. האמצעים המדעיים והמעבדתיים של המאה ה 21 המתוארים באופן ריאליסטי מסייעים לניתוח מדויק של עדויות מזירת הפשע. חלק מהפרקים הם שיעורים באנטומיה אנושית ולא מיועדים לבעלי קיבה חלשה. גיבוריהן הראשיים של הסדרות הם דמויות מופת, לא רק בידע הכללי הנרחב שלהם, בהשכלתם הייחודית, ביכולתם להסיק מסקנות מעדויות בזירה, אלא גם ביכולתם לנהל צוות, להיות אנושיים, אמיצים ונועזים ובמיוחד לדאוג לצדק שייעשה. בהרבה מהפרקים הם מבטיחים לבני משפחות הקורבנות כי הם ימצאו את האשמים ויביאו אותם לצדק, לפעמים ההבטחה הזו מוטחת בפני החשודים באופן ישיר, אף פעם אינה חסרת כיסוי. ב"זירת הפשע – מיאמי" לגיבור הראשי קוראים הורשיו קיין. ייתכן ושמו אינו מקרי ייתכן והוא שאוב משם אחת מדמויותיו של שייקספיר בהמלט: הורשיו. הורשיו של שייקספיר הוא דמות רציונאלית, שאינה מאמינה ברוחות ורק לאחר הוכחה אמפירית היא משתכנעת. המלט עצמו אומר: "יש נסתרות, הורציו, בשמיים ועל פני הארץ, שהמדע לא שיערם בחלומו". ואולי שם הדמות שאוב משם הקברניט הורשיו הורנבלאואר, גיבורו ספריו של ססיל סקוט פורסטר שגם רקעו הוא של השכלה קלאסית, ועלילותיו של תקיפות נועזות. הערכים שלו הם נאמנות, יושרה ואומץ. מה שבטוח כל הדמויות הראשיות בשלוש זירות הפשע הן בודדות, אין להם נשים, והחיים שלהן מתמקדים בקריירה המקצועית שלהם.

אבודים המצוינת, היא סדרה המעבירה מסר של כאוס. המציאות האנושית היא כאוטית אינה ניתנת להבנה באמצעים תבוניים, ההגיון לא עובד כאן. למרות שחלק מהדמויות הן דמויות של אנשים שקשורים לדיסציפלינות מדעיות, או זכו להכשרה כזו, הן נכשלות פעם אחר פעם בהגעה אל פתרון מניח את הדעת. ההצלחה היחידה שלהם היא בהשרדות, וגם זה בערבון מוגבל משום שחלק מהדמויות מת ומי שנשאר חי מציאות מוטרפת והזויה. המניעים שמאחורי התנהגות הדמויות לא ברורים לחלוטין, למרות השילוב של תמונות פלאש-בק מעברן שמסייע להבין אותן במעט. המוטו של הסדרה אומר כי דברים הקורים במציאות אינם קורים סתם, ישנה איזושהי השגחה המכוונת אותם. המציאות אינה אקראית. יש גורל המקשר בין כל הדמויות על האי. הגורל הוא שהוביל אותן להיות על סיפונו של מטוס אחד שהתרסק בדרכו מאוסטרליה לארה"ב, כשעל סיפונו אנשים ללא קשר נראה לעין ביניהם: רופא אמריקאי, זוג קוריאני, בחורה אוסטרלית בהריון, כוכב רוק לשעבר מבריטניה בגמילה מהירואין, חשודה ברצח שהוחזרה לארה"ב על ידי שוטרים, אחראי משלוחים במפעל קרטון שנכותו נרפאת לאחר ההתרסקות על האי, ועוד. לסדרה מסר פוסט מודרני מובהק, ואני אומר את זה בזהירות משום שהדברים נכתבים בתחילת העונה השנייה, שום דבר עדיין לא נפתר.
אני אמשיך לראות את שתיהן.
(התמונות לקוחות מאתרים המספקים דימויים אלה בצורה חופשית)

יום שני, 24 באפריל 2006

נישואין אזרחיים או ידועים בציבור

בעקבות מסיבת עתונאים שנערכה אתמול על ידי הפורום לבחירה חופשית בנישואין והמרכז לפלורליזם יהודי והפרסומים היום במעריב ובהארץ, התקשרו אלי לראיין אותי ברדיו מקומי בחיפה יחד עם חברת הכנסת זהבה גלאון על הנושא. היא העלתה הצעת חוק לנישואין אזרחיים שמטרתה מיסוד מסלול אזרחי במקביל למסלול האורותדוקסי הקיים, יחד עם אפשרות לגירושין אזרחיים. להצעת החוק החשובה והטובה בפני עצמה אין שום סיכוי לעבור בשל מבנה הקואליציה המסתמן. חמור מכך, היא עלולה להחזיר לחיים את הצעת חוק ברית הזוגיות שמרצ עצמה מתנגדת לו בגלל הדרת בני הזוג מאותו המין מהחוק. הצעת ברית הזוגיות עלולה גם לבטל מוסד משפטי חשוב: 'הידועים בציבור' שרבים וטובים וגם אני וזוגתי נהנים מזכויותיו. במקרה כזה עדיף לשמר את המצב הקיים, כלומר, לשמר את הישגי הפסיקה בנושא של ידועים בציבור, גם לזוגות סטרייטים וגם לבני זוג מאותו המין. עדיף להירשם לנישואין לאחר רישום אזרחי בחו"ל, או לא להירשם כלל, מאשר להסיג את המצב החוקי והמשפטי אחורה בעשרות שנים. אגב, גם אם יעבור חוק כזה, ודאי שהוא אינו תחליף למסיבת הנישואין ולטקס יהודי-חילוני רב רושם ומשמעות בפני משפחה, חברים וקהילה.
המצב האוטופי שיש לשאוף אליו הוא שהמדינה ,תכיר ביהדויות השונות כמוסמכות לעריכת טקסי חיים, הכוונה לרבנים המוסמכים על ידי התנועה ליהדות מתקדמת (הרפורמים), התנועה המסורתית (הקונסרבטיבים), והתנועה החילונית הומניסטית, שבמסגרתה גם אני מוכשר כרב. הרבנים ההומניסטיים מוכרים בארה"ב כעורכי טקסים מטעם המדינה ומספקים רשיונות נישואין, לצד הזרמים האחרים ביהדות שם.
ככלות הכל מדינת ישראל מאפשרת היום לאדם כפרט לעצב את זהות התרבותית והאישית כרצונו. כלומר, אפשר לערוך טקס פרטי בכל צורה שרוצים, בלי קשר למה שרשום בתעודת הזהות בסעיף הלאום, או במרשם האוכלוסין. וגם בלי להתגרש ברבנות. הנישואין הם ברית והצהרת אהבה כלפי הקהילה. את ההסדרים הפורמאליים והביורוקראטיים ניתן לעשות בצורות שונות. העניין הטכני לא פותר את הבעיה המהותית - למי שייכת התרבות הזאת לעזאזל?

יום חמישי, 6 באפריל 2006

פסח נגד "אימג'ין" של לנון

פסח הוא חג לאומי. הוא החג של לידת העם היהודי. חוגגים בו את הייחוד הפרטיקולארי של היותנו בנים לעם הזה, על שפתו,
תרבותו ודתו. הדבר הכי רחוק מפסח שיכולתי לחשוב עליו הוא השיר של ג'ון לנון: "דמיין" שמילותיו קוראות לביטול כל ההבדלים האנושיים, כולל מדינות, דתות, רכוש, מלחמות. החיים האנושיים צריכים להיות בשלום, אחווה ולמען ההווה. אין שום דבר שצריך להלחם ולמות עליו. יש מספיק אוכל לכולם וכולם חולקים הכל עם כולם. החזון האוטופי של ביטול כלל התרבויות האנושיות, ואולי הפיכתן לתרבות אנושית משותפת, מזכיר מאד את מאמרו של פרנסיס פוקיומה מ 1989, שניבא את נפילת הגוש המזרחי וטען לקץ ההיסטוריה. כולם, כך אמר פוקוימה, הולכים להתכנס תחת כנפי הדמוקרטיה והקפיטליזם המערבי. מאז נפילת הגוש הקומוניסטי הפיצול התרבותי והלאומי רק גובר והולך. דוגמאות לכך ניתן למצוא בכל העולם, דוגמא מהמגרש הביתי – עליית החמאס לשלטון ברשות הפלשתינית. השיר של לנון הוא אוטופיה חסרת שחר. אפשר לשיר אותה בערגה ולהתגעגע לימים טובים יותר, או להשתמש בו כהשראה לחיים בשלום בין תרבויות ולסובלנות הדדית. אבל, אין שום סיבה לוותר על הייחוד הלאומי שלנו, על שפתנו ותרבותנו. בפסח מלבד הערך של חירות אישית אני חוגג גם את החירות הלאומית שלנו, את האפשרות לייחוד תרבותי תוך כבוד לתרבויות אחרות. זה אמנם דורש קצת שינויים בהגדה המסורתית, אבל אני חושב שמימד חשוב של הזהות האנושית היום, ואולי תנאי חשוב להיותו של אדם שלם ומאושר הינה השיוך הלאומי שלו, חלק ממשפחה רחבה יותר עם תרבות, היסטוריה ומורשת ייחודיים.
פסח שמח לכולם

יום שבת, 1 באפריל 2006

החתונה של דליה ורונן - אפשר גם אחרת


שמחתי מאד כאשר דליה התקשרה אלי לבשר שהיא מתחתנת ושהיא בחרה בי לערוך את טקס הנישואין שלה ושל רונן. דליה נוימן היא אושיה תרבותית ועיתונאית מוכשרת, שהגישה בעבר את "ערב חדש" בחינוכית והיום מגישה את היומן ברשת ב'. בן זוגה רונן הוא איש עסקים שעוסק בנדל"ן בחו"ל. בתחילה דליה רצתה טקס "מינמאליסטי", בלי הרבה טררם. אבל שיכנעתי אותה שצריך מינימום של התרגשות. וכך נולד לו אירוע צנוע ויפה שנערך במסעדת "בליני" בנווה צדק. בני הזוג כינו אותו "ארוחת חתונה". ההזמנה היפה משמאל עוצבה על ידי איה, חברה טובה, הנעליים על ידי מירב, חברה טובה אחרת. האירוע היה בנוכחות משפחה קרובה וחברים בלבד, לא אירוע תקשורתי נוצץ. ומאחר ועבור שניהם זהו סיבוב שני הם החליטו שהפעם לא עוברים יותר ברבנות ובחרו בטקס אישי. ברית אהבה שמהווה הצהרה בעבור הקהילה הקרובה על שינוי הסטטוס, לאחר שנתיים יחד. 


שבת בבקר, יום יפה ברחבת סוזן דלל, בבליני פינו את המרפסת והגישו יין לבן מבעבע לאורחים שהתאספו. לאחר שהגיעו כל האורחים, הזמנו את הקהל להתאסף סביב במה קטנה במרכז המרפסת. דליה שהייתה יפה וזוהרת מתמיד נכנסה עם רונן שלובי ידיים, לצלילי "קח לך אישה ובנה לה בית", בביצוע של דני ליטני. על מנת שתבינו את האירוע סדר הטקס היה כזה:



ברכת הקהל: תודה לאורחים שהגיעו, ובמיוחד לאלה שהגיעו מחו"ל. ברכה על היין והרמת כוסית עם הקהל. "כפי שכוס היין הזו מלאה, כך תעלה ותפרח השמחה, השותפות והאהבה בניכם".


מבוא לטקס: הסבר על אופיו של הטקס.

מדרש על האישי: סיפור הפגישה וההחלטה להינשא.

שבע ברכות: חברים קרובים מברכים את דליה ורונן, ברכות מקוריות שהם כתבו.

מילים הדדיות: מילות אהבה שבני הזוג כתבו וקראו האחד לזולתו.

מדרש משיא: מדרש חופשי על הזמן וקטעי מקורות.

קידושין הדדיים: החלפת טבעות וקידוש במשפט: "בחרתי בּךָ, להיות לי לאיש ורֵעַ,
לחיות חיי שיתוף ואהבה, תְּהֵא הַטַבַּעַת אוֹת לְכָךְ". ולהיפך.

נשיקה, ולאחריה הזמנת הקהל לברך ולנשק את הזוג, ויציאה מהטקס עם השיר 'יור ג'אסט טו גוד טו בי טרו' בביצוע של לורן היל.

החלקים המרגשים ביותר בטקס היו כמובן המילים ההדדיות שחלקו דליה ורונן והברכות הנפלאות שכתבו החברות הטובות. אני גיליתי שאחת המברכות היא מירב שהייתה בגרעין שהיה מיועד לקיבוץ שלי והיא אמרה לי את זה ממש לפני שהחלה לברך.
לאחר הטקס האורחים נכנסו ואכלו ממטעמי המסעדה האיטלקית המצוינת. גם אני זכיתי להנות מהארוחה יחד עם זוגתי שהוזמנה גם. לאחר הארוחה האורחים יצאו לסיור ברחובות נווה צדק על הנושא המשובב של נשים, אהבים ועגבים. המסיבה נמשכה מאוחר יותר בחוף הים, ולאחר מכן יחד עם האורחים מחו"ל בבית. ולמחרת יצאו איתם לסיור בירושלים. לאחר טקס הנישואין היהודי-חילוני ממשיכים דליה ורונן להפליג בספינת האהבה שלהם, מאחל להם המון מזל טוב, הם הוכיחו שאפשר להינשא גם בצורה אחרת.