יום שישי, 3 במרץ 2006

אחת הבעיות עם אמנת גביזון-מדן

בשם דו-הקיום בין דתיים לחילוניים וזכויות האדם, רומסת אמנת גביזון-מדן את זכויות היסוד של בני אדם בתחום הנישואין. מבני זוג מאותו מין נשללת זכות היסוד לזוגיות כחוק ולהקמת משפחה וזאת בניגוד למגילת זכויות האדם של האו"ם האומרת שהמשפחה היא היחידה הטבעית והבסיסית של החברה וזכאית להגנתה, וכי כל איש ואישה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית הנישואין ולהקים משפחה, ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת.
הגם שיש באמנה הזו הישגים רבים מבחינת זכויות האדם, חייבת לעלות גם ביקורת נוקבת וחריפה. האמנה עושה טוב בכך שהיא מציעה להכיר בזכותו של אדם להינשא ולהקים משפחה כרצונו, אך ההגבלה היא ש"רישיון זה יינתן רק לגבר ואישה", כלומר אין הכרה בזכותם של זוגות חד-מיניים לזוגיות ומשפחה. יחד עם מתן האפשרות להינשא כחוק על ידי רשם, מציעה האמנה לבטל את ההכרה המשפטית הגורפת ב"ידועים בציבור" ובזכויותיהם. זכויותיהם של מי שחיים יחדיו שלא במסגרת נישואין תוסדרנה בחוזים ובהסדרים מיוחדים לפי הצורך. כלומר, כל מאבקם של הזוגות מאותו המין להכרה ולגיטימציה בזוגיות והקמת משפחה יורד לטמיון.
רות גביזון עצמה אומרת בדברי ההסבר: "צריך להודות כי יש ממש בטענות האלה. אני עצמי סבורה כי הזוגיות הקבועה של זוגות חד –מיניים ממלאת עבורם פונקציות רגשיות חשובות וכי יש אינטרס חברתי חשוב בהכרה בתפקיד הזה של קשר אינטימי ובמציאת דרכים לביסוסו וחיזוקו. יחד עם זאת לא השתכנעתי כי לזוגות כאלה יש 'זכות' לדרוש הכרה משפטית בזוגיות שלהם כבנישואין לכל דבר. מדובר בוויכוח תרבותי חשוב, אך לא בעניין משפטי הנגזר מזכויות יסוד. יש לציין כי רוב מדינות העולם אוסרות על נישואין בין בני אותו המין. ארגוני חד-מיניים טוענים כי יש פה פגיעה בשוויון, שכן נשללת מהם, על בסיס לא רלוונטי כמו נטייה מינית, זכות היסוד להקים משפחה. אלא שיש כאן הנחת המבוקש: אי –אפשר לנצח בוויכוח הנורמטיבי הזה רק באמצעות האמירה שהבסיס אינו רלוונטי. זהו בדיוק לב המחלוקת. מובן שאיננו ממליצים על איסור יחסים בין בני אותו המין או על הגבלה משפטית של דרכים להסדרת הזכויות ההדדיות ביניהם".
הנימוק העיקרי הוא כי אין זכות לחד מיניים להכרה משפטית בזוגיותם ולכן אין כאן פגיעה. לטעמנו זה מנוגד למגילת זכויות האדם של האו"ם, האומרת בסעיף ט"ז נאמר כי המשפחה היא היחידה הטבעית והבסיסית של החברה וזכאית להגנתה, וכי כל איש ואישה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית הנישואין ולהקים משפחה, ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת. הם זכאים לזכויות שוות במעשה הנישואין בתקופת הנישואין ובשעת ביטולם. ניתן להבין מדברי גביזון היא שחד מיניים אינם נופלים לקטגוריה של בני אדם, הזכאים לזכויות כאלה. ייתכן משום שהיא תופסת את הנטייה המינית כרלוונטית לעניין קביעת זכויות היסוד של אדם. האם לא הגיע הזמן להפסיק את האפליה על בסיס נטייה מינית בכל תחום, וודאי שגם בתחום הנישואין?
בנוסף, הטיעון כי רוב מדינות העולם אוסרות על נישואין חד מיניים, גם הוא אינו רלוונטי. בבלגיה, הולנד, קנדה, ספרד ובמדינת מסצ'וסטס בארה"ב יש הכרה בנישואין חד מיניים. במדינות רבות נוספות יש דרכים שונות להכרה בזוגיות חד מינית ראו בויקיפדיה הרחבה בנושא.
אין לנו ספק שזוגות חד מיניים צריכים להיות מוכרים משפטית לצורך נישואי והקמת משפחה. ואולם גם אם תאושר זוגיות חד מינית כחוק בצורה כזו או אחרת, אין הדבר מספק את הצורך האנושי בטקס זוגיות, המבוסס על אלמנטים תרבותיים. הדרך שלנו באתר "טקסים" היא לערוך טקסי נישואין חד מיניים בפני משפחה, חברים וקהילה. טקס שתוכנו מקבל את השראתו מהתרבות וההגות היהודית ההומניסטית.

אין תגובות:

פרסום תגובה