יום חמישי, 22 ביולי 2010

תגובה לשי זרחי ובארי צימרמן בדף הירוק

במלאות 50 לכתב העת הקיבוצי "שדמות" התפרסם לפני שבוע ראיון עם שי זרחי ובארי צימרמן ב"דף הירוק". כאשר הגעתי לקיבוץ לסוף שבוע חמי קרא לי: "אתה פרוטסטאנטי" ונתן לי לקרוא את הכתבה. היא עוררה אותי לכתוב מכתב למערכת שהתפרסם היום ומופיע בקישור הבא. מכיוון שצריך לגלול בעמוד אני מביא כאן את תגובתי המלאה.
"מתוך הערכה רבה למפעל החיובי והאדיר של שדמות ושל הדוברים בשיחה, שי זרחי ובארי צימרמן, לא ברורה לי הגדרתם העצמית השלילית. בני אדם המתכנסים בציבור, ומטרתם היא להתפלל להודות, להלל ולשבח להאלוהים, הם דתיים, ואילו בני אדם שאינם מדברים עם ישויות מחוצה להם, ושמים את האדם במרכז הם חילוניים, 'כך מקובלני מבית אבי אבא'.
לעומת זאת, הטשטוש שבין דתיים לחילוניים היא כלי מיסיונרי בידי הדתיות החרדית והאורתודוקסית. כבר ב-2003 טבעה ש"ס את הסיסמה: "אין דתיים אין חילוניים – כולנו יהודים", שהפכה לסיסמתה לבחירות לרשויות המקומיות, ואילו תנועת "מעייני הישועה" של הציונות הדתית-לאומית משתמשת בסיסמה ב-150 דוכניה, המשמשים להחזרה בתשובה. מי שטבע את הסיסמה הזו לא מעוניין בטשטוש האידיאולוגיה, בביטול ההבחנות וביצירת דמות של יהודי ישראלי חדש, אלא מעוניין בביטול מי שאינו דומה לו. ליהדות החרדית והאורתודוקסית יש אידיאולוגיה עם עוצמה רבה, והיא אינה מתכוונת לוותר עליה בקלות. לעומת זאת, אנחנו כחילונים ממהרים לבטל את עצמנו מול הזרמים הדתיים. אחד הביטויים לכך הוא בהגותו של שי זרחי, שטוען שחילוניות היא "אנורקסיה רוחנית", לא פחות ולא יותר.
אינני חושב ששי זרחי או בארי צימרמן מחזירים בתשובה, אין לי גם בעיה עם כל הגדרה עצמית אישית, גם כשיש בה בלבול ומבוכה, וחייבים להיות ספקות ושאלות אצל כל אחד. ספק הוא אחד מיסודות החילוניות וגם היהדות. הבעיה היא כשמנהיגי קהילה ומובילי דעה מגדירים את זהותם בצורה שלילית על חשבון עמדות אחרות. מעשה מוסרי הוא להגיד להולכים אחריך מי אתה, ולא מי אינך. להגדיר את עצמך באופן חיובי מבלי לשלול את האחר".

אין תגובות:

פרסום תגובה