יום רביעי, 11 ביוני 2025

רשמים מחתונה שערכתי באיביזה


צילום: נרדי גרין
ברגשות מעורבים של שמחה ברגשי אשמה ועצב יצאתי מישראל, בעוד בוקר של "הותר לפרסום", לערוך חתונה בחו"ל. הפעם של רחל ולודי, זוג מגרמניה שחי בשוויץ, וערך את המסיבה באי המסיבות איביזה (ספרד). התכנסו להם אורחים מכל רחבי אירופה וגם מישראל, לסופ"ש ארוך של מסיבה. סוף השבוע תוכנן על חופשת הפֶּנְטֵקוֹסְט באירופה, כך שכולם היו פנויים. 
מילת הקדמה על מסיבות חתונה אירופיות, הקונספט מאד שונה מהארץ. אם רוצים רק את החתונה האזרחית מזמינים בני משפחה קרובים לטקס בעירייה ואולי מסעדה אחר כך, אבל המסיבה היא כבר משהו שונה לגמרי. אם בארץ נהוג להגיע לכמה שעות למתחם אירועים. הרי שמי שיכול לאפשר לעצמו באירופה מזמין את האורחים לסוף שבוע שלם במקום מרוחק, הכוונה שאי אפשר יהיה כמו בארץ בה חלק נוהגים – "לחתוך", אחרי החופה או אחרי מנה עיקרית... זה "קהל שבוי" לכמה ימים. מארגנים אירועים שונים יחד לפני ואחרי, כמו למשל, ארוחה, טיול משותף, מסיבת ריקודים, טיול, חוף, אירוע ספורט ועוד. 

צילום: נרדי גרין
הפעם זו הייתה פגישה במסעדה, בחוף טלמנקה, בשקיעה. מסעדה שמשפחת הכלה נהגה להגיע אליה בחופשות הקיץ, משום שהיה למשפחה בית על המפרץ. התאספו להם חלק מאורחי החתונה הקרובים והיו נאומים של הכלה והחתן ועוד כמה. הוגשו מאכלים ישראליים וכמובן האלכוהול זרם עד חצות הליל. בגלל שלופטהנזה ביטלו את הטיסות והעבירו את הטיסות לחברות בת, נאלצתי לטוס עם שתי עצירות לכל כיוון ובסה"כ יותר מיממה בדרכים. 
לכן הגעתי ישר משדה התעופה לארוחה החגיגית, הובכתי מאד כי הכלה סיפרה לכולם שאני "אורח הכבוד", שעשיתי מאמץ מיוחד להגיע, תוך פרוט על הטיסות הרבות שעברתי. לכן אמרו לי: "שמענו שעשית מאמץ מיוחד להגיע...". הרבה ניגשו אלי לדבר איתי ואפילו עשיתי שיחת עומק פילוסופית על יהדות כתרבות, של כשעה, עם אחד מבני המשפחה שרצה להמשיך אל תוך הלילה אבל הייתי עייף מאד אחרי יממה ללא שינה, נאלצתי לבקש את סליחתו וללכת לנוח. 

צילום באדיבות הזוג
כבר למחרת בבוקר, מארגנת החתונה התעקשה שתהיה חזרה כללית. התייצבתי במקום החתונה, במלון הממוקם פנימה לתוך האי, באיביזה הכפרית. ועל רקע הצוות שסידר את הדשא הגדול עברתי עם הזוג על מהלך הטקס. נתתי להם במתנה את הספר של יותם אוטלנגי וסמי תמימי: "ירושלים, ספר בישול", אותו אני נוהג לתת לכל זוג שחיתנתי עד היום בחו"ל. הם התרגשו מאד ואמרו שיש להם ספרים של אוטלנגי אבל, לא את זה. ביקשו ממני לכתוב הקדשה בתחילת הספר. עשיתי חזרה כללית בפעם הראשונה בחיי. מה שקרוי "wedding rehearsal", דבר שלא עושים בכלל בארץ, אבל נהוג מאד בחו"ל. זה הוכיח את עצמו כיעיל וטוב לשלוות הנפש של כל השותפים שהבינו את תפקידיהם.

חזרתי למלון להתכונן ובשעה 16:00 החלה קבלת הפנים עם קצת משקאות. כמה זמן לאחר מכן החלה החופה. מי ששר בחופה היה אימרי זיו שהיה נציג ישראל לאירוויזיון ב-2017. קרה דבר שלא קורה בדרך כלל בטקסים - הקהל מחא כפיים לזמר, ואני הוספתי את זה שהוא ייצג את ישראל באירוויזיון, שמעתי את רחשי ההתפעלות של הקהל כשאמרתי את זה. הטקס היה ברוח יהודית-חילונית ושוויוני לחלוטין. הדבר היחיד שאפשר היה לשייכו כדתי היה שהמנהג האירופי הוא שהזוג רוכש כיפות לכל המוזמנים, עם כיתוב למזכרת בתוך הכיפה וסיכה שתפורה לתוך הבטנה. וכמובן שכאשר הזוג מבקש אני חובש כיפה אבל רק בטקס. 

סלפי של מעריץ עם אימרי זיו...
צילום: נרדי גרין

בני הזוג ביקשו גם שהחתן יעטה טלית ולכן גם אמר ברכת שהחיינו בנוסחה החילוני: "ברוך עמל כפינו שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". 

הדוד של הכלה סיפר במהלך הטקס את הסיפור של הזוג. כיצד נפגשו בתקופת הלימודים באוניברסיטה במסיבה בבית חברים. לודי נדלק על רחל בין כולם כשדיברה איתם בלהט על משחק הוידאו של פיפא בפלייסטיישן. גם רחל הייתה בעניין אבל לודי לא הבין כל כך את הרמזים למרות שרייצ'ל הציעה לו טיול רומנטי בהרים ואפילו היו לבדם בקרון רכבל, מקום מושלם למחווה רומנטית, אבל לאכזבתה של רחל לא הייתה נשיקה, וגם לודי היה מאוכזב כי הנסיעה עלתה הון והאוכל בפסגת ההר, לא היה משהו... כאשר נפגשו שוב בפרנקפורט זה קרה, ולודי אמר לרחל שאם תרצה נשיקה שוב היא תצטרך לבוא איתו לעיר הולדתו, למינכן. היא הצטרפה לאבא דורון לנסיעת עסקים, שהתפלא, כי היא מעולם לא הצטרפה אליו. אבל היא אמרה לו בנון-שלאנט: "יש לי חבר במינכן"... וכך הם הפכו לזוג. ובסופו של דבר נישאו אזרחית. 

הכתובה הייתה בנוסח שוויוני, בגרמנית ובעברית נחתמה תוך כדי הטקס, על ידי הכלה והחתן וארבעת השושבינות והשושבינים. את הטבעות הגישו אחיינית ודודנית. היו שבע ברכות בנוסח חילוני ובני הזוג השקו אחד את השנייה מכוס הנישואין.

צילום באדיבות הזוג

לקראת הסוף הזכרתי את חטופים והחיילים עם תקווה לסיום המלחמה ולחזרת כולם. אימרי זיו שר את "אם אשכחך" לפני שהחתן אמר את הפסוק המסורתי מתהילים ושבר את כוס,  והטקס ננעל בנעימת סימן טוב ומזל טוב בניגון הקרליבכי, בביצוע אהוד בנאי. והחברים פרצו בריקוד הורה ספונטני בזמן שכולם באו לברך את הזוג בחופה (ראו סרטון למטה).

מיד לאחר החופה האורחים עברו לבריכת האינסוף שם היה בר עם שתייה ומלצרים חילקו מתאבנים, וגם בהפתעה נכנסה להקת ריקודים איביזנית שרקדה ריקוד עם מסורתי שקרוי "ריקוד האיכרים", בקטלאנית - Ball pagès (ראו קישור לויקיפדיה ולסרטון שצילמתי). לאחר המופע, כולם ירדו אל אזור ארוחת הערב, על הדשא ושם חיכתה בימת מופעים עליה הופיעה להקת החתונות: "נויה שואו בנד", בניהולה של גרדה, לה ערכתי טקס נישואין לפני שנים בכרתים על החוף. דרכה הגעתי אל רחל ולודי. כמובן שאימרי זיו היה כוכב ההופעה, אבל יחד אתו היו זמר וזמרת מצוינים שהפליאו במסכת שירים החל ממוסיקה חסידית ומזרחית ועד לסול ופופ מכל התקופות. 

הייתה הושבה מסודרת עם שמות על הצלחות, תפריט אוכל ויין. אני הושבתי ליד הסבתא הרומניה, דיברנו במשך הארוחה ברומנית. אורחים רבים ניגשו אלי לאורך כל האירוע להחמיא על הטקס ולדבר על מגוון נושאים. תוך כדי הארוחה, בין המנות היו מלבד השירים, גם ריקודים. מנהג גרמני ידוע בזמן הארוחה הוא שמדי פעם שולחן עושה לחיים בצעקות קצובות דבר שמוסיף לשמחת החיים. מיד לאחר הקינוחים הקהל נקרא למופע אקרובטי של להקה מקומית מצוינת. וזה לא היה הסוף משום שההפתעה לסיום הלילה הייתה כשבאולם הסמוך הוקם מועדון לילה שמחקה בעצם את אווירת המסיבות של האי, עם כדורי דיסקו, תאורת ריקודים ובר. בחלק הזה כבר לא הייתי, יצאתי מלון כדי לנוח לקראת המסע המפרך חזרה הבייתה, לא לפני שבמעבר בין חברות התעופה אבדה המזוודה שעד כתיבת שורות אלה עדיין לא נמצאה. הייתי אמור לטוס לפראג ומשם לתל אביב, אבל תקלה במטוס בטיסה לפראג, גרמה לעיכוב שבגללו פספסתי את הטיסה, נשלחתי לאיטליה לטיסת אל-על לתל אביב. כך שבמסע הזה עברתי באתונה, וינה, איביזה, פרנקפורט ומילנו. היה מפרך, אבל חוויה בלתי נשכחת.

ריקודים ספונטניים מיד לאחר החופה


הקהל מנופף במטפחות

יום חמישי, 17 באפריל 2025

איך נוסדה המושבה הגרמנית בירושלים?

צילום: נרדי גרין
לא מזמן ערכתי סיור במושבה הגרמנית בירושלים בעקבות הטמפלרים, בהדרכת החוקרת ומורת הדרך הנפלאה, תמר הירדני.
הבית הראשון שנבנה ב-1873, על ידי מתיאס פרנק, עדיין עומד ברחוב עמק רפאים 6. השאלה כיצד הצליחה המושבה להתפתח מבית בודד אל השטח הנרחב שאנחנו מכירים היום, בין רחוב עמק רפאים לרחוב דרך בית לחם. מבית בודד למושבה משגשגת, שהשפיעה רבות על התפתחות ירושלים. תמר סיפרה שהשטח של המושבה הגרמנית התקבל בירושה ועקף את חוקי הקרקעות העות'מאניים שלא הרשו, או הקשו על זרים לקנות אדמות, וכך היא סיפרה (בתמצית): "אחת מהנשים הייתה נשואה לטמפלר, גרו ביפו, זכתה בירושה מאבא שלה: שטח אדמה נפלא לחקלאות בירושלים, הוא היה רוסי, שהיה מקורב אל היוונים האורתודוקסים, שהיו פעילים במאה ה-19 בכל מה שקשור לנדל״ן. הוא קנה מהיוונים אורתודוקסיים את השטח. כך נולדה המושבה הגרמנית". חיפשתי סימוכין לסיפור ולא מצאתי. בספר של דוד קרויאנקר, רשום משהו אחר: "פרנק רכש את אדמות המושבה מכפריים מבית צפאפא, עבור חותנו ניקולאי שמידט הראשון, שרצה לעסוק בחקלאות. החותן נפטר בדרכו ארצה מגרמניה, וארגון הטמפלרים רכש מפרנק את שטחי הקרקע הגדולים, שחולקו כמגרשי בניה". ("המושבה הגרמנית ורחוב עמק רפאים", ע' , 161).
פניתי לתמר כדי ליישב את הסתירות והיא ענתה שמדובר באבא עם אוריינטציה רוסית שקנה את האדמות ומת, ובתו התחתנה עם מתאוס פרנק והם בנו את הבית הראשון במושבה הירושלמית.

חיפשתי במקורות שונים, באנציקלופדיה המנוניטית ברשת שמזכירה את ניקולאי שמידט הראשון, (חותנו של מתיאס פרנק. בתו של שמידט, גרטרודה, נישאה למתיאס פרנק) במקורות של תנועת הטמפלרים ברשת, כמובן בויקיפדיה ובאתרים של מורי דרך. לא מצאתי סתירה לכך שמתיאס פרנק קנה את האדמות מערביי בית צפאפא. יתירה מכך ב-1858 הייתה רפורמת הקרקעות באימפריה העות'מאנית וב-1869 ניתן היתר לקניית קרקעות על ידי זרים, המקורות אומרים שמתיאס פרנק קנה את האדמות ב-1872, בנה את ביתו ב-1873, וב-1874 ניקולאי שמידט נפטר בדרכו לארץ ישראל ואז חולקו האדמות לבניית המושבה הגרמנית.

אשמח אם יימצאו מקורות נוספים שיכולים ליישב סתירות בחקירה הקטנה והקטנונית שלי...


יום שבת, 22 בפברואר 2025

נקמת דם ילד קטן כן ברא השטן, לה פמיליה

במשחק הדרבי בין בית"ר ירושלים להפועל ירושלים ב-21.2.2025, חזרו התופעות שהורגלנו אליהן בכל דרבי בירושלים של אלימות פיזית ומילולית, ביטויי גזענות והסתה לרצח. ברור לחלוטין שחלק גדול מאוהדי בית"ר הם ארגון טרור. יש לנקוט נגדו יד קשה. ההמלצה שלי היא לפרק את המועדון ולהשליט בו סדר. אני אומר חלק מהאוהדים, משום שיש גם חלק גדול שלא מזדהים עם זה. אני מכיר אוהדי בית"ר שקונים כרטיס למשחק ביציע שלנו רק כדי לא לשבת לצד הטרור האלים, מכיר כאלה שהביעו בפני מורת רוח על התופעות האלה. שלא לדבר על המפורסמים שהפסיק בשל כך לאהוד את הקבוצה ואפילו יש כאלה שהקימו קבוצה חליפית: "בית"ר נורדיה".
באופן אישי אני יכול להעיד שעל ילדיי ירקו, לאשתי משכו בשיער על הגשר המוליך לטדי ולי ניסו לחטוף צעיף מהצוואר כשחיכיתי לאוטובוס הביתה אחרי דרבי. אבל אלו מקרים קלים לעומת מה שאוהדים אחרים ספגו.
בגלל האלימות הקשה כלפי האוהדים שלנו, על מנת להימנע מחיכוך עם אוהדי בית"ר. הנהיגה הפועל ירושלים הסעה מיוחדת בחינם לאוהדים שרוצים בכך מכל רחבי העיר, ישירות ליציע. 

בתחילת המשחק אמנם ארגן המועדון של בית"ר ירושלים טקס הנצחה לשניים מהנרצחים שהוצאו יחד להורג. האחד אורי דנינו, אוהד בית"ר והשני, הירש גולדברג-פולין. הודעת המועדון של בית"ר (מתוך אתר הקבוצה):

תמונה מתוך השאטל של אוהדי הפועל - חלון מנופץ
צילום: שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים
"משפחת דנינו ומשפחת גולדברג-פולין יעלו יחד אל כר הדשא לפני שריקת הפתיחה, יחד עם שחקני הקבוצות, לטקס מרגש לזכרם של אורי והירש, שנחטפו לרצועת עזה בשביעי באוקטובר ממסיבת הנובה וגופותיהם חולצו משבי חמאס ב-31.08.2024. שחקני שתי הקבוצות ילבשו חולצות מיוחדות לזכרם, אשר נושאות את הכיתוב "כולנו אחים"". 

אבל זה לא עניין כלל את הקהל של בית"ר. כך נכתב בפוסט שפרסמה הקבוצה שלי, הפועל ירושלים (מתוך עמוד הפייסבוק של הקבוצה):

אחרי הטקס המכבד לזכר הנרצחים בשבי, מקרב שני הקהלים, נתקלנו שוב בסיומו של הדרבי באלימות ומראות מבישים. ‏בין היתר, שמשות שני אוטובוסים שהסיעו את אוהדי הפועל נרגמו באבנים ונופצו. הפורעים ביזו בצעקות ומחוות גופניות את זכרו של הירש גולדברג-פולין, גם באצטדיון וגם מחוצה לו. ‏לא יתכן שבמדינת ישראל, בימים כאלה, נראה תופעות מחליאות מסוג זה, שיעברו לסדר היום.

חוץ מזריקת האבנים על השאטלים שלנו וזלזול בזכרו של הירש זצ״ל, המוזכרים בפוסט של הקבוצה, נזכיר גם את מה שלא מופיע בפוסט: בתום המשחק ירי של שוטרים לעבר גלגלי מכונית שנחשדה בניסיון דריסה, הרקע עדיין לא ברור, זריקת חפצים באימון המקדים למשחק על השחקנים והספסל שלנו. שירת: ״תנו לצה״ל לנצח, לזיין ת׳ערבים״, ״מוות לערבים״ ״הנה היא עולה הקבוצה הגזענית של המדינה״, הדלקת רימון עשן כתום לכבוד הביבסים, קריאה לנקמה (בניגוד לרצון משפחת ביבס שקראה לעסקה ולא לנקמה) בהנפת שלט עם ציטוט מעוות משירו של ביאליק, ״על השחיטה״ שאומר בדיוק הפוך: 

מתוך עמוד ה-X של ינון מגל
צילום: שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים
"וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם!
נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן
עוֹד לֹא־בָרָא הַשָּׂטָן –
וְיִקֹּב הַדָּם אֶת־הַתְּהוֹם!
יִקֹּב הַדָּם עַד תְּהֹמוֹת מַחֲשַׁכִּים,
וְאָכַל בַּחֹשֶׁךְ וְחָתַר שָׁם
כָּל־מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ הַנְּמַקִּים.״

כדי להמחיש את האיוולת שבשימוש במשפט מתוך השיר מנותק מהקשרו, אני רוצה להביא פרשנות קצרה מתוך ספרם של יאיר זקוביץ' ואביגדור שנאן, מגילת איכה - פירוש ישראלי חדש : המגילה ורשמיה בארון הספרים היהודי לדורותיו (עמוד: 251), כדי להמחיש את העיוות בשימוש ב משפט: "דם ילד קטן עוד לא ברא השטן".

"...בהמשך לפנייתו אל התלין פונה המשורר אל השמים ואף מתריס כלפיהם: "וְאִם יֶשׁ־צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד! / אַךְ אִם־אַחֲרֵי הִשָּׁמְדִי מִתַּחַת רָקִיעַ / הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ – / יְמֻגַּר־נָא כִסְאוֹ לָעַד!". הצדק הריהו הצדק האלוהי, והכס הוא כסאו של האלוהים, והמשורר אינו נרתע מלקרוא בחום לבו להריסת הכסא, אם לא ימהר ויופיע הצדק. בסופו של השיר קובע המשורר כי אין טעם בבקשת נקם, שהרי לא ניתן אף לדמות גמול ראוי לזוועה שנתחוללה שם". 

את מי שמעניין אותו הכדורגל, בעונה הנוכחית 2024-2025, שני משחקי הדרבי הסתיימו בתוצאות תיקו. 3:3 ו-1:1.