מדרש לחג - בלי אדם אין אלוהים

תמונה נוצרה באמצעות AI

המאמר של אבי שגיא ז"ל במוסף תרבות וספרות לראש השנה תשפ"ז, של עיתון "הארץ", מביא מדרש שקפץ לעיני והרגשתי

שאני חייב לומר עליו משהו כי זה נושא שהתחבתטי בו רבות. המאמר עצמו מדבר על מושג העדות שמוגדר כ: "חשיפה של עולמו הפנימי של המעיד החושף את חוויותיו ועולמו הפנימי". מזכיר את ה"מרטיר", הנוצרי כעד האמונה, אני אוסיף את ה"שהאדה" ((الشهادة) המוסלמית והשהיד שמשום מה שגיא אינו מביא אותה כדוגמא לעדות. המוסלמי נדרש לשנן אותה מדי יום והיא נדרשת להיאמר ממי שמתאסלם ועוד. המאמר מדבר בעיקר על הענין הספרותי כמרחב מרכזי של עדות קיומית זו, מביא דוגמאות ממרחב ספרות העולם המערבי ומסיים במסקנה:

"הספרות היא קריאת תיגר על הזרות והאחרות והפחד שהם מעוררים, היא יוצרת גשרים הסודקים את החומות, והיא מחוללת פלא זה באמצעות מלים המתורגמות לקול ומשמעות על־ידי הקוראים. הספרות מאפשרת לקוראיה להתייצב מול האימה, ההדרה והרוע שבקיום. היא מחייבת את הקוראים הנפתחים אליה לפנות אל עצמם ולכונן עצמם מחדש לנוכח תביעת העדות המבוטאת בה."

אני רוצה להתמקד במדרש שהוא מביא בתחילת המאמר שהמם אותי, ותסלחו לי שאין לי גרסא דינקותא ולא הכרתי אותו לפני. אבל, הוא חשוב בעיני. המדרש הוא מפסיקתא דרב כהנא, בערך מהתקופה הביזנטית או תחילת התקופה המוסלמית (לחצו כאן לפרטים) אני מביא כאן את סעיף ו' במלואו:

"אָנֹכִי הִגַּדְתִּי וְהוֹשַׁעְתִּי וְהִשְׁמַעְתִּי וְאֵין בָּכֶם זָר וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְהֹוָה וַאֲנִי אֵל. (ישעיה מג:יב). אנכי הגדתי, במצרים, וַיַּגֵּד מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן אֵת כׇּל דִּבְרֵי יְהֹוָה (שמות ד:כח). והושעתי, בים, וַיּוֹשַׁע יְהֹוָה בַּיּוֹם (שמות יד:ל). והשמעתי, בסיני מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין (תהלים עו:ט). וְאֵין בָּכֶם זָר, זה יתרו, וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְהֹוָה וַאֲנִי אֵל. תני ר' שמע' בן יוחי אם אתם עדי נאם ה', אני אל, ואם אין אתם עדיי כביכול אין אני ה'". (פסיקתא דרב כהנא י"ב, ו')

פרק י"ב במדרש כותרתו "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי" (שמות י"ט א') עוסק במעמד הר סיני ומתן תורה בחג השבועות. זהו מדרש על הפסוק מישעיהו, שעוסק באל כמושיע היחיד וחשיבות העדות של עם ישראל. על כל מילה בו יש פרשנות:

אָנֹכִי - יְהֹוָה  

הִגַּדְתִּי -  במצרים וַיַּגֵּד מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן אֵת כׇּל דִּבְרֵי יְהֹוָה (שמות ד:כח)

וְהוֹשַׁעְתִּי - חציית ים סוף, וַיּוֹשַׁע יְהֹוָה בַּיּוֹם (שמות יד:ל)

וְהִשְׁמַעְתִּי - במעמד הר סיני מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין (תהלים עו:ט)

וְאֵין בָּכֶם זָר - במדרש כאן הכוונה ליתרו, אבל רב הפרשנים חושבים שהכוונה לעבודה זרה או לאל זר.

וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְהֹוָה וַאֲנִי אֵל - מכיוון שנכחתם בכל הניסים שנעשו וראיתם את הנבואות שהתגשמו, אתם יכולים להעיד שאין עוד מלבד ה'.

וכן מגיע הדרש המהפכני שמיוחס לרבי שמעון בר יוחאי: "אם אתם עדי נאם ה', אני אל, ואם אין אתם עדיי כביכול אין אני ה'". הוא עושה את המהלך הלוגי המתבקש של "תנאי כפול" שאומר שכדי לתקף תנאי, צריך לנסחו באופן כפול, גם על דרך החיוב וגם על דרך השלילה (למשל קידושין ס"א, א': "אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לָאו לִתְנַאי כָּפוּל הוּא דַּאֲתָא"). 

המלה "כביכול" שמופיעה במדרש מפורשת כמעין התנצלות מקדימה של הדרשן שכתב את משפט הכפירה החצוף הזה כלפי שמיים.

האמירה הזו חייבה פרשנים לאורך הדורות להתמודדות שכן לא יכלו לשאת את שלילת האל, שנאמרת במפורש, במידה והעדות לא מתקיימת: "אין אני ה'". כלומר שקיום האל תלוי במעשי האדם. רק נסכם בקצרה את הפרשנויות השונות לפי תקופות:

1. הרמב"ם והפילוסופיה של ימי הביניים - הרציונאליסטים טענו שיש קיום אלוהי בנפרד מהאדם אם אין אדם, אין הכרה תודעתית אנושית בקיומו, אך זה לא מבטל את קיומו.
2. בקבלה - כאשר האדם חוטא או שאינו מעיד, הוא גורם כביכול ל"הסתלקות" של השכינה, ובמובן הרוחני – לצמצום הנוכחות האלוהית עד כדי ביטולה בעולם הזה.
3. בחסידות - האל נמצא באדם. אם אינו מעורר את עדותו הפנימית, האלוהות לא יכולה להתגלות דרכו. האדם הוא הצינור שדרכו המציאות הופכת לאלוקית, ואם הצינור חסום – האלוהות נשארת נסתרת לחלוטין.
4. בהגות המודרנית - לייבוביץ' והשל כדוגמא, מתמקדים באחריות המוסרית והדתית של האדם. אלוהים העביר את שרביט הניהול המוסרי לאדם. אם האנושות שותקת מול עוולות, אלוהים "נעלם" מן העולם. נוכחותו בעולם היא פונקציה ישירה של המעשים המוסריים של בני האדם.

נוסיף בהגות המודרנית את שטיינזלץ שמוסיף את הרובד של הצדקת הקיום של "עם ישראל" במאמר שהוא כותב על המדרש הזה אחת הכותרות ממצות את דעתו ב- "קיומנו עדותנו" - "יש לתפיסת העדות משמעות פנימית יותר: יש טעם לקיומו העצמי של העם, כל עוד הוא אכן חש את התפקיד של קיומו, ורואה את עצמו כעד. לקיומו של עם נבחר יש טעם, רק כאשר הוא עם בחירה".

מה צריכה להיות עמדת ההלכה החילונית היוצאת מנקודת השקפה האתאיסטית וההומניסטית? לאורך כל הדורות הפרשנים הדתיים התייחסו לסוגיה כאל מטבע עם שני צדדים, הם לקחו את זה כנתון, כפרדיגמה, כתורה מסיני, שכך מקובלני מבית אבי אבא: צד אחד הוא היחיד/עם ישראל והצד השני של המטבע הוא האלוהות, הקשר למטאפיזי. הם ניסו לתרץ את הקשר בין שני הצדדים בתירוצים שונים לאורך הדורות כפי שראינו. אבל, אין פה לטעמי מטבע עם שני צדדים. אין בכלל מטבע. יש פה רק האנושי. אם נתייחס לטעות הסופר בבראשית א' כ"ז, הרי צריך להיות כתוב: "וַיִּבְרָא הָאָדָם אֶת הָאֱלֹהִים" ולשנות לפיו את שאר הפסוקים בתנ"ך... כלומר, האל קיים כיצירה אנושית. כדמות מיתולוגית בסיפור של עם ישראל. לא כישות אונטית.

בויכוחים תיאולוגיים נשמעים תדיר טיעונים של: אין אומתנו אומה אלא בתורותיה, יותר משישראל שמר את השבת, שמרה השבת את ישראל. לאחרונה נתקלתי גם במושג: "הנצחה" כעדות לקיום האל, ההנצחה האנושית מחייבת תודעה נצחית, על-זמנית, שאינה תלויה בחומר. ישות זו היא אלוהים. לטעמי התנאי הכפול שיופעל על הטיעונים האלה יאיין אותם מבחינה לוגית. כמו שדרש שמעון בר יוחאי, אין קיום לתורה בלי עם ישראל. ישראל שמר על השבת, השבת לא שמרה על ישראל. הנצחה היא פעולה אנושית שלא מחייבת תודעה מטאפיזית שממילא אינה קיימת מלכתחילה.

הקשר של המדרש לראש השנה ולחגי תשרי הוא חשבון הנפש שבני האדם צריכים לעשות כדי להמחיש את אחריותם המוסרית דתית ובכך להביא את העדות שלהם. ראש השנה ויום כיפור, ימי הדין וגזר הדין, הימים הנוראים, מעמדי הסליחות, הצום וכד', יוצרים מעמד של שגב והוד על מנת לחזק את השליטה באמצעות טיפוח רגשות האשמה. אחריות כבדה מוטלת על היחיד לא רק על מעשיו אלא חמור מכך, על עצם קיום האל.

ההלכה החילונית מקבלת מלכתחילה את אחריות האדם הבלעדית על הכל. חשוב ללמוד את המדרש הנפלא הזה ולהבהיר את הדברים.

שנה טובה תשפ"ז

ברכות לשנה העברית החדשה הבאה עלינו, נקווה, לטובה.

ראשית, תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה של בחירות טובות, כמובן שהכוונה לבחירות לכנסת שיהיו עוד מעט. שנצליח להחליף את ממשלת הביזה והטבח. אם תרצו המלצה חמה למי להצביע, אתן בסוף המלצה בסוף. שתהיה שנת AI מוצלחת יותר מקודמתה. שלא תשתלט עלינ הבינה המלאכותית ושלא תזיק לאנושות. שנהיה יותר אנושיים ונחשוב גם על הסבל והמצוקה של הסובבים אותנו. שנצליח כל אחד במעשה ידינו מבלי לדרוס את הזולת. שלא תתאשפזו בתשפ"ז, מלבד להיותת אושיפיזין בסוכות. נתראה בשנה הבאה.

המלצה להצבעה בבחירות הקרובות: "הדמוקרטים", (אותיות אמת, אם תהיתם) כי כשמצביעים, בשיטת הבחירות במדינת ישראל, ההמלצה היא להצביע על פי מה שאתה מאמין בו, על פי הערכים והעקרונות, לא לאדם אחד. מצביעים לרשימת אנשים שנכנסים לכנסת לא לאישיות אחת העומדת בראש הרשימה. מי שירכיב את הממשלה הוא האדם שיקבל הכי הרבה המלצות, לא בהכרח המפלגה הגדולה ביותר. 

פתוח בשבת בירושלים

קפה בסמטה זכה לכיסוי תקשורתי אדיר באוגוסט 2026, אבל הוא לא המקום היחיד שפתוח בשישי ושבת בירושלים. כהוכחה אני משתף למטה את מפת האטרקציות והעסקים שפתוחים בשישי ושבת בירושלים. כ-40 אטרקציות, כ-100 עסקים פתוחים ועוד. שמחתי לסייע.

עדכון ספטמבר 2026 - קפה בסמטה סגור בשבת.

איזו מדינה אנחנו רוצים? האם תיאוקרטיה לאומנית ומשיחית?

הבחירות של 2026 מספקות הזדמנות להשפיע על דמותה של מדינת ישראל. את זה אפשר להגיד על כל בחירות, אבל הממשלה האחרונה נתנה גיבוי וחיזוק למגמות הלאומניות, גזעניות, פשיסטיות, קלריקליות של הזרם הקיצוני ביותר בציונות הדתית מבית מדרשו של הרב טאו.

בסרטוו מצוין של "עוגן לעתיד" שמוגש של ידי יאיר נהוראי, יש סיכום של כל הרוע והשנאה שמיוצרים במכינות הקדם צבאיות המוטרפות האלה שכל מטרתן להקים מדינת הלכה גזענית ואנטי נשית.

צפו בסרטון הזה והחליטו בעצמכם איזו מדינה אתם רוצים לראות לאחר הבחירות הקרובות. הפתק שתשימו בקלפי ישפיע על דמותה של המדינה.

בעקבות אירועי קפה בסמטה בשבת - ראיון בוידאו ב-Ynet

בעקבות פוסט שפרסמתי בפייסבוק לאחר השבת האלימה בבית הקפה "קפה בסמטה", פנו אלי מ-Ynet, לראיון בשידור החי עם שרון כידון ביום ראשון, 2.8.2026, הראיון הוקלט כמה דקות קודם לשידור למטה הקלטת הראיון.

חוות הדעת ה-149 באתר מתחתנים למען מתחתנים

 
חוות דעת חדשה. באתר מתחתנים למען מתחתנים ה-149 במספר.

לקראית חוות הדעת המלאה היכנסו לקישור

#הויה

סיור למנהרות הכותל יום ו', 4.9.2026

איך שוברים את החום ואת השעמום והשגרה שנוצרו בגלל תום המכביה והמונדיאל? התשובה פשוטה, באים לסיור איתי באחד המקומות שחושפים היסטוריה עתיקה: מנהרות הכותל. אין שום אסוסיאציות למנהרות אחרות... אלו חפירות ארכאולוגיות קרוב לאחד מהמקומות החשובים בעולם: הר הבית, או חראם אל שריף. למה חפרו את מנהרות הכותל? מה גילו שם? מה התוכניות העתידיות לסיורים נוספים אי שם למטה? על כאלה אלה נדבר בסיור. בנוסף נדבר על הכתובות שמופיעות בשלטים מסביב לרחבת התפילה של הכותל המערבי: "הכותל המערבי שריד של בית המקדש" וציטוט מתוך המדרש, משמות רבה ב׳: 

"לְעוֹלָם אֵין הַשְּׁכִינָה זָזָה מִכֹּתֶל מַעֲרָבִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב, ט): הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ".

בסיור נראה את הנדבכים התחתונים של הכותל ונגיע לראות את אחד הפלאים של הבנייה ההרודיאנית: "האבן הגדולה" שמשקלה כמו 9 טנקי מרכבה או 2 מטוסי בואינג 747 על נוסעיהם והקניות שלהם בדיוטי פרי... נשמע גם את הסיפור על העימות הישיר מול שומרי הוואקף במנהרות, איך פתיחת דלת במנהרות הכותל גרמה למהומות ולמוות של רבים. 

מוזמנים להירשם בקישור כאן שימו לב שהעלות כוללת את מחיר הכניסה ללאתר מנהרות הכותל.

דברים לוועדת ערר של המועצה הארצית - ביטול מבנה דת בשכונת גבעת משואה

9.7 לאחר הערר. מימין לשמאל:
דן אמיר (תושב), יוסי חביליו (ס. ראש העיר, עו"ד שירין ברגותי,
לורה ורטון (מועצת העיר), נרדי (תושב), מאחורה עו"ד עופר גיטליץ

הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ביטלה את התכנית לבניית מבנה דת ענקי בשכונתנו. (תכנית מס 101-0572107 הוספת שרותים
גבעת משואה). שמחנו על כך וחשבנו שהעניין הסתיים. אבל סגני ראשי העיר החרדים מירושלים ובית שמש הגישו ערר למועצה הארצית (ערר/ 26/ 10). וועדת הערר קיימה שתי ישיבות בנושא לעת כתיבת שורות אלה עדיין אין החלטה, אבל אני מביא את הדברים שנשאתי לפני הוועדה, יותר נכון, הדברים שרציתי לומר, אבל קיצרתי חלק. זוהי הגרסה "הרשמית":

אתחיל עם הסייפא: אסור לקבל את הערר. הוועדה המחוזית עשתה עבודה מקצועית, נטולת פניות. כל הטיעונים בערר כבר נדונו שנים, אין נתונים חדשים. הוועדה המחוזית קבעה כבר ש"מגישת התוכנית לא הצליחה לתמוך את טיעוניה בדבר ההכרח בהקמת המקווה". בפנינו תמיד דיברו על "צורך", על "מקדם ביקוש". אבל כבר בתחילת הישיבה האחרונה אמר ס. ראש העיריה ראוכברגר, שהכל מגזרי, ואני מסכים לחלוטין. כלומר, אין קשר לנתונים ולמציאות. ואכן, כל תכנית הבנייה הזו היא "מגזרית" ותקיעת אצבע בעין לתושבים. איך אני יודע את זה? כי בגבעת משואה יש כבר שלושה בתי כנסת פעילים, יש סניף של בני עקיבא, יש גני ילדים של אמונה, במנהל הקהילתי יש מקווה. כל תוכניות הבנייה בעבר התקבלו בהסכמה. תמיד החילוניים התפשרו. למשל, כאשר נבנה בית הכנסת משואת שלום הוא היה צריך לקום במיקום שלא התאים לקהילת המתפללים והחילוניים בשכונה התפשרו ובנו על  השטח של שלוחת המנהל הקהילתי. אנחנו לא נגד הדת, טובלות או מתפללים.

ה"שיח" שהיה עם תושבי השכונה היה רק למראית עין כדי לעשות "פשרה" מעל ראשי תושבי גבעת משואה, כי הנהלת המנהל הקהילתי כלל לא מייצגת אותנו, לא ביקשנו את "תכנית החלף" ולא הסכמנו לה.

בערר נכתב: "באפשרותנו להוסיף מסמכים ולגבות את נימוקינו במסמכים מקצועיים...", מה היה עד עכשיו? לא הוגשו מסמכים מקצועיים? עשר שנים אנחנו מבקשים לחזות ביופיים של ה"מסמכים המקצועיים". אני אגיד לכם מה לא מקצועי: לשאול אנשים, "האם אתה בעד או נגד מקווה?", למי אין לב יהודי חם, שלא להתנגד למקווה או לטובלות? כאשר בונים מבנה, נבחנים הצרכים הממשיים. עשר שנים שאנחנו מבקשים מכל הגורמים: המנהל הקהילתי, ראש העירייה, וועדות התכנון, שייעשה סקר צרכים אמיתי, לא סקר פופולאריות ואנחנו מסורבים. מה זה סקר צרכים בניגוד לסקר פופולריות? יש בגבעת משואה כ-1100 בתי אב, צריך לשאול כדלקמן: 1. האם גבר/אישה? 2. הוכחת מגורים בשכונה 3. גיל (הרלוונטי לטבילה) 4. האם משתמשת במקווה? 5. מה עשית עד היום? כל שאלה אחרת לא רלוונטית. מה עשה האגף למבני דת? הוא ברא מציאות שבה יש מילת קסם שנקראת: "מקדם ביקוש". וקבע שיש ביקוש, כאילו הנחה מקצועית. כשלמעשה מבטאת מה שנקרא "הנחת המבוקש". מה קיבלנו? תכנית שעל פי "המדריך להקצאת שטחים לצרכי ציבור", של מנהל התכנון במשרד האוצר, כל בור טבילה משרת כ 23 - טובלות ללילה, בממוצע. התוכנית היא לבנות מקווה בינוני של שתי יחידות טבילה ולכן יוכל בממוצע לשרת 46 טובלות בערב(!). פי 11.5 מהצורך. 

יש גם התנשאות: תשמעו חילוניים, אתם לא יודעים את זה אבל, גם אתם משתמשים במקווה. לא רק זאת גם טיעונים אנתרופולוגיים על מזרחיים ואשכנזים שהדעת לא סובלת. מזרחיות טובלות יותר... המציאו נתונים, המציאו פשרה מעל ראשי התושבים, בין העירייה למנהל הקהילתי, הבטיחו הבטחות שווא שזה יהיה מבנה צנוע לשימוש תושבות השכונה. ולמעשה הביאו תכנית גרנדיוזית למבנה ענקי שיפתור בעיות של שכונות אחרות. וכבר קבעה הוועדה המחוזית "לא ניתן להצדיק הקמת מבני דת נרחבים ע"ב תחשיב של אוכלוסייה עתידית שלא ברור מה עתידה". (ראה מורדות משואה ומשואה צפון). ונניח שיש שכונות עתידיות, למה שלא יבנו שם את המקוואות? למה שלא יגדילו את המקווה הקיים?

נלמד היטב הלקח מסיפור הרב שייעץ לתלמידו להוציא את העז כדי להתרווח בבית, ולכן הוצע בהתחלה גם מקווה לגברים כדי שאפשר יהיה להוציא את העז, אז בוטל מקווה לגברים כדי להגיע לפשרה שקרית. 

הדבר הגיע עד ללשכת הרבנים הראשיים לירושלים שכתבו, בפברואר 2019, מכתב לתושבי גבעת משואה האומר: 

"אין מניעה לסמן בתב"ע שיש מקום גם למקווה לגברים אבל מקובל על הצדדים שהבניה בפועל תהא רק על החלק של המקווה לנשים ואילו לגברים לא יבנה כלום, אלא אם תבוא לכך בקשה מתושבי השכונה בעצמם דהיינו שתהא חתומה על ידי קבוצה שמונה לפחות שליש מתושבי השכונה". 

המכתב נשלח באמצעות המנהל הקהילתי ששמר אצלו את המכתב תקופה ארוכה לפני שהראה לנו אותו, מכתב שממוען אלינו. הבנתי מהמכתב שבתוכנית ישאירו הכנה למקווה גברים, כמו שעושים "הכנה למזגן"... לפתע פתאום גם חשובה לרבנים הראשיים דעת התושבים. לפתע הרבנים הראשיים תומכים בעמדתנו שיש לבדוק עם התושבים את הצורך... כנראה שהתקווה שלהם לעתיד לבוא הייתה שהשכונה תשנה את אופייה ואז לפחות שליש מתושביה ישתמשו במקווה לגברים. סקר צרכים כבר אמרנו?

כל זה לא קשור לצרכי השכונה והטובלות בה. לרובן המקווה בקרית מנחם יותר קרוב פיזית, המהלך הזה הוא מהלך לשינוי אופי השכונה ולהשתלטות חרדית שאפילו לא מנסים להסתיר אותו. הרב מיכאל עמוס, חרדי, רב שכונות קריית מנחם ועיר גנים בירושלים, דיין בבית הדין הרבני הגדול. לא תושב גבעת משואה. נשא דברים בישיבת שיתוף ציבור בנושא, בהנהלת המנהל הקהילתי, (מילה במילה ללא עריכה): 

"שיפרידו את המנהל הקהילתי של גבעת משואה, החיבור עם משואה זה שעטנז. מקווה – החלטה היא לא אם יהיה מבנה או לא, זה משחק באש. מהי האש? אבותינו ואבות אבותינו מסרו נפשם לטבול במקווה. אין אחד שאבותיו לא טבלו במקווה. זה דבר בסיסי שהוא בנפש זה חיוב של כרת ומיתה... ירושלים היא עיר חרדית. זה גורלנו. בנו מקוואות בקיבוצים, למה שייגרע חלקם של תושבי משואה. מי יודע כמה אסונות קרו בגלל עיכוב בניית המקווה".

אני לא מגיב טוב לאיומי כרת ומיתה... אסונות? להערכתי הוא ניבא את השבעה באוקטובר. חשבתי שזה בגלל היועמ"שית... 

אז, בניית מקווה זה צו אלוהי שנמסר ע"י שליחיו: רב השכונות, הרבנים הראשיים, אגף מבני דת ומפלגות דגל התורה וש"ס. העונש על אי בנייתו הוא כרת, מיתה ואסונות. אם כך, אני לא מבין למה צריך בכלל הליכים, פרסומים, וועדות, ישיבות, עררים, החלטות, לשמוע תושבים שבונים להם על הראש מבנה שאין בו צורך. אפשר לקפל הכל וללכת הביתה, כי שליחי האל נמצאים איתנו. ובכללי, אפשר לסגור את הכלי היפה שקראנו לו פעם מדינת ישראל.

סיור לעין כרם 17.7.2026

הילדים ב"חופש הגדול", אנחנו אחרי חגיגות ה-250 לארה"ב, בעיצומו של המונדיאל והמכביה שהחלה בירושלים. הסיור הבא נועד כדי לצאת קצת מהטירוף שקורא בעיר העתיקה בירושלים, במיוחד סביב הר הבית בימי בין המצרים. והוא יהיה לשכונה הציורית והמקסימה עין כרם.

נפגש בשעה 9:00 בבוקר בחניון הציבורי של עין כרם (חניה חינם), ברחוב מבוא השער 4. נסיים שם את הסיור.

אפשר יהיה אחר כך ללכת לאחת המסעדות הרבות והטובות של עין כרם כי זו שכונה תיירותית עם המון מבקרים מכל העולם. על השאלה היא למה באים לעין כרם מכל העולם נענב במהלך הסיור.

מספר המקומות מוגהל וכדאי להירשם בהקדם בקישור הבא:

https://forms.gle/2fJGCuuykK7MpBEj7

אז אם אתם לא בחו"ל ולא קבעתם תכניות ליום השישי הזה, אתם צפויים לחוויה אירופית בישראל כשנתראה ביום שישי 17.7.

חוויותי מחתונה באיטליה

נטלי, ג'ואי ואני לאחר החופה, בזמן המסיבה

החתונה ה-12 שעשיתי בחו"ל בסוף השבוע האחרון הביאה אותי לספור כמה חתונות ואיפה ערכתי. אז עבור מי שמתעניין, הנה המניין: גרמניה - 3,  ספרד - 2, פורטוגל - 2, יוון  - 2 (כרתים וסנטוריני), איטליה - 1, שבדיה - 1 ואוקראינה - 1 (לפני המלחמה הנוכחית). 

החתונה באיטליה הוזמנה על ידי זוג שראה אותי בחתונה של חברים באיביזה ביוני 2025. כעבור כמה חודשים התחלנו להיפגש בוידאו ולדבר על כל ההיבטים של איך עושים חתונה יהודית, חילונית.. אחד הדברים החשובים, שגם מתבררים כמשמעותיים הוא הלימוד וההכרות עם התרבות העברית ומנהגי החתונה, גם בחתונה הפעם קיבלתי תודות רבות על התהליך המשמעותי שעברו איתי.

אבל מטרת הדיווח הזה היא אחרת - לספר קצת על החוויות מהצד שלי, שלאו דווקא קשורות ישירות לטקס.

בשנים האחרונות לטוס לחתונה, או לטוס בכלל, הפכה למשימה מאתגרת. ראשית היו הסגרים של המגיפה ולהכנס לצינור מעופף סגור, עם אנשים, היה לא רק דבר מפחיד, אלא אפילו מסוכן. לאחר מכן הגיעו המלחמות. חברות תעופה הפסיקו לטוס לישראל. כך שלחתונה בשנה שעברה שנערכה באיביזה, עברתי מסע ייסורים של טיסות ברחבי אירופה עם חברת התעופה היוונית Aegean. בהלוך - מנתב"ג לאחונה, מאתונה לוינה, מוינה לאיביזה ובחזור מאיביזה לפרנקפורט, מפרנקפורט הייתי אמור לטוס לפראג כדי לתפוס טיסה לנתב"ג, אבל כמובן שפספתי את הטיסה והועברתי לטיסה עם אל על ישירות לנתב"ג. שהם כמובן שאל על לא העלו את המזוודה שלי לטיסה ורק אחרי חודש הם החזירו לי אותה.

הקולוסיאום ואני...

הפעם הזוג לא לקח סיכונים ורכש טיסות עם אל על, ישירות לרומא וממנה. אבל הבעיה העיקרית עם אל על שמה שיעצור אותם מלטוס זו רק השבת ולכן הטיסה הלוך הייתה ביום שישי, כאשר החתונה ביום ראשון. 

שוכנתי במלון ברומא ביום שישי והדבר הראשון שקרה כמובן היה להיות מרומה על ידי נהג מונית איטלקי שלקח אותי למלון. עצתי לכם, אל תסכימו לשלם לפי מונה. אי אפשר לראות את המונה בנסיעה ואי אפשר לראות באיזה תעריף התחילה הנסיעה, המונה בתוך המראה הזמינה רק לנהג. כך שעל נסיעה של פחות מ-30 ק"מ, בערך חצי שעה הוא ביקש שאשלם 85€ (!) כאשר התעריף הרגיל הוא 55€. לאחר דין ודברים הוא הסכים להוריד ל-75€, ללא קבלה... 

אם כבר ברומא ויש לי ערב חופשי עשיתי הליכה ישירות למקום שאני מרגיש שיש לי מניות בו - הקולוסיאום. הזדמנות חד פעמית לבקר את המקום שנבנה מכספי בית המקדש השני ועל ידי עבודה של הגולים מיהודה. הגעתי רק בערב והכל היה כבר סגור אז יכולתי לראות את הכל מבחוץ. הקפתי את הקולוסיאום מבחוץ, ראיתי את שער קונסטינוס לידו שמייצג את תחילת הפיכת האימפריה הרומית לנוצרית. ולאחר מכן הלכתי לראות את שער טיטוס, אבל אי אפשר היה להתקרב  כמו שאמרתי היה סגור ולא יכולתי לצלם את תהלוכת הנצחון עם מנורת המקדש.  בדרך חזרה עברתי ליד הקירקוס מקסימוס (Circus Maximus או הזירה הגדולה), אצטדיון מרוצי מרכבות ענק שאורכי מעל 600 מטר ורוחבו כ-140 מטר, רק כדי ללמוד מהי המשמעות של "לחם ושעשועים" להמונים, בלב האימפריה הרומית הכבירה. ההשערות שהמקום הכיל עד 300 אלף איש בעמידה. עברתי גם ליד חומת אורליאנוס.

כנסיית קהילת סן וינצ'נזו

למחרת בבוקר, אספה אותי הסעה לטוסקנה, למלון קטן בעיירה לחוף הים הליגורי ויש הטוענים לחוף הים הטירני. עיירה תיירותית מקסימה ומנומנמת - סאן וינצ'נזו. שידועה במרינה שלה ובכך שממנה נשקפים האיים: קורסיקה ואלבה. באחד נולד נפוליאון ואל השני הוגלה. מכיוון שהיה לי גם שם ערב חופשי, סיירתי ברחובות העיירה. טיילתי במרינה הגדולה יחסית, ואפילו נכנסתי לכנסיית הקהילה הקתולית המקומית שבנויה על שרידים רומים עתיקים. הכנסיה שעומדת היום נבנתה ב-1865 ומוקדשת לאח, המסיונר, הקדוש וינסנט (ויצ'נזו). נכנסתי בדיוק בשעת המיסה של שבת. להפתעתי זו הייתה מיסה מוקלטת. אז הלכתי למאפייה בת יותר ממאה שנה ברחוב הראשי של העיירה, הייתה פיצה מצויינת ומשם המשכתי למדרחוב וניסיתי לקנות מתנה לבניי - חולצה של מועדון הכדורגל של ליבורנו (Livorno) מהליגה השלישית האיטלקית. הבן הגדול שלי הפנה את תשומת ליבי  שהקבוצה מזוהה  עם השמאל הרדיקלי והקומוניזם. זהו אחד ממועדוני הכדורגל המזוהים ביותר פוליטית בעולם, והוא נחשב למעוז הקומוניסטי המרכזי של הכדורגל האיטלקי. אבל בחנות בגדי הספורט היחידה שהייתה במדרחוב המוכרות אמרו שאין, רציתי להגיד שאנחנו במחוז ליבורנו וחבל, אבל האנגלית שלהן לא הייתה ברמת דיבור... כמובן שכמו בכל איטליה יש את מקבצי הנדבות האפריקאים שמסתובבים, דיברתי עם אחד מהם בשפה שלא הבין רק כדי שיניח לי.

המלון שבו לנתי נקרא l'Etrusco (האטרוסקי) שמרמז על העם ששכן באזור טוסקנה שקדם לרומאים. לא ברור מוצאם, אבל הם הושפעו מהתרבות ההלניסטית ובתורם השפיעו על התרבות הרומית. אפילו מצאתי שאחד מהרחובות בעיירה שהיה קרוי על שם ארץ האטרוסקים - אטרוריה. אבל המלון עצמו אכזב כי החדר היה קטן מאד, שירותים קטנים וצפופים, מקרר בחדר שלא עבד, למלון יש מסעדה בשרים ארגנטינאית (?) שנקראת פטגוניה... לא ניסיתי. אבל ארוחת הבוקר הייתה סבירה.

הקומדיה האלוהית של דנטה

החתונה עצמה נערכה בטירת סגלרי (Castello di Segalari) שנבנתה עבור משפחת האצולה דלה ג'רארדסקה (Della Gherardesca) במאה העשירית לערך. משפחה חשובה בטוסקנה שמרחב השפעתה היה באיזור הרפובליקה של פיזה. ואחד מהרוזנים שלה מונצח בקומדיה האלוהית של דנטה. לא לחינם מצאתי עותק באחד החדרים של הטירה. המשפחה המקורית נטשה את הטירה במאה ה-17 לערך ובמאה ה-20 נרכשה למגורים ע"י בני משפחתה מצד האמא של אליאי פורטה (Aliai Forte לבית ריצ'י), אשתו של מלונאי העל הבריטי סר רוקו פורטה (Sir Rocco Forte). הטירה עדיין משמשת כאתר נופש פרטי ואינטימי עבור משפחות פורטה וריצ'י במהלך הקיץ, אך בשאר השנה היא מושכרת כווילת נופש אולטרה-יוקרתית ומשמשת כמתחם יוקרתי לאירועים ולחתונות.

פגשתי בחתונה את הכלה שערכתי לה טקס לפני שנה באיביזה (ספרד). הזוג לו ערכתי את הטקס נכח בחתונה באיביזה וגם קיבל עלי המלצות. הודיתי לה מאד על כך ומסרתי ד"ש למשפחה.

אני חושב שהחתונה עצמה הייתה טובה משום שהמון אנשים ניגשו אלי גם לפני וגם אחרי ודיברו איתי. החמיאו לי מאד על הטקס ויתירה מכך, אמרו לי שאני האדם החשוב ביותר אחרי הכלה והחתן... ניסיתי להסביר להם שתפקידי הוא בסך הכל "לסדר את הקידושין" ולא "לקדש" (כמנהג כהן הדת הקתולי), אבל מי יכול להילחם בתפיסה העממית של מהי חתונה, ועוד באיטליה הקתולית... ניהלתי הרבה שיחות עם המשפחה וחברים על פוליטיקה, תרבות והמצב הגיאו-פוליטי בישראל היום. הרגשתי כמו אפרים קישון שהתלונן על כך שבארץ לא העריכו אותו כמו שהעריכו אותו באירופה, אבל שמחתי להיות שגריר של הטוב בישראל, של היהדות כתרבות והיהדות ההומניסטית באירופה.

טירת סגלרי וההכנות לחתונה

סיור איתי בהר הבית - ערב י"ז בתמוז וימי בין המצרים

אם לא יצא לכם עדיין לסייר בהר הבית אז אני מציע הזדמנות לעשות זאת בהדרכתי, במועד מיוחד, יום לפני י"ז בתמוז ורגע לפני תחילת ימי בין המצרים. הסיור יהיה ביום רביעי, 1.7.2026.

בטח תשאלו: "למה באמצע שבוע לא נוח לי...", לצערי הכניסה להר הבית למי שאינו מוסלמי מוגבלת בימים ושעות, ובסופי שבוע ובחגים מוסלמיים ההר סגור. וגם זה נושא שנדון בו בסיור: למה יש את ההגבלות האלה ומי קבע אותן?

הצטרפות בהרשמה מראש בלבד בקישור כאן

תכנית הסיור:
08:45-09:00 מפגש אחרי ארוחת בוקר. בידוק ותדריך בטחוני.
09:00-11:00 הר הבית (חייבים לצאת עד שעת הסגירה)
11:00-11:15 יציאה משער השלשלת והליכה לרחבת התפילה בכותל המערבי
11:15-12:15 תולדות רחבת התפילה בכותל המערבי, סיום וסיכום.

חלק מהשאלות בהן נעסוק: למה י"ז בתמוז? האם מותר או אסור לעלות להר הבית מבחינת ההלכה הדתית? מה זה הסטטוס קוו? מי קובע מה? כיצד נוצר המתחם? מה זה ווקף? איפה שרידי בתי המקדש? מה הם המבנים המרכזיים בהר הבית? מה זה אורוות שלמה? מה חשיבות הר הבית לשלוש הדתות הגדולות? למה יהודים דתיים עולים יחפים או עם גרביים? האם מותר ליהודים להתפלל ולהשתטח בהר הבית? האם יש קברים בהר הבית? מה הוא הכותל המערבי? למה אסור ללא מוסלמים להיכנס למבנים? מה ההבדל בין שער המוגרבים לשכונת המוגרבים? כמה שערים יש להר הבית ומאיפה נכנסים ויוצאים? מי בנה מה? איך נוצרה רחבת התפילה בכותל המערבי ומה יש מתחתיה היום? ועוד ועוד.  

העלות לסיור היא 70 ש"ח הצטרפות בהרשמה מראש בלבד בקישור כאן

For this time - Be Korach | thoughts on Parashat Korach

“They combined against Moses and Aaron and said to them, “You have gone too far! For all the community are holy, all of them, and GOD is in their midst. Why then do you raise yourselves  above GOD’s congregation?” (Numbers 16:3)

In the final episode of Game of Thrones, the chief scholar, Samwell Tarly, proposes that the rulers choose the king through equal elections in which every person has a vote. He is met with scorn and ridicule along the lines of: “Why not let the dogs decide as well?”

In our own mythology, that is, in this week’s Torah portion, Korach dares to do much the same thing, though in a far more challenging context. Here, it is already known, proven through signs and wonders, that authority has been granted to a single source: God and His chosen representatives. It is difficult not to appreciate the courage required to rebel against the existing system, to risk one’s life, and to propose an alternative.

Korach employs divine rhetoric in an attempt to transform the regime. As was already stated in Parashat Kedoshim: “You shall be holy, for I, the ETERNAL your God, am holy”. (Leviticus 19:2).

Korach’s reasoning might be summarized as follows:

“God established the principle of equality. You said in His name that everyone is holy, so all of them are holy, and GOD is among them. You know that absolute power corrupts absolutely, so why is power concentrated in the hands of a single individual or one nuclear family? Are they holier than everyone else? Know that I am not alone. Although I am connected to the family, I have come together with the entire leadership that represents the people.”

The alternative Korach proposes is never fully articulated. Moses argues instead that this is a false complaint from Levites who are already set apart from the rest of the people and who now seek the priesthood: the highest offices. Consequently, the dominant interpretation throughout the generations has been that Korach’s rebellion was a negative act. Korach and his followers are portrayed as wicked men, their dispute not “for the sake of Heaven” but rather the product of self-serving political ambition.

The ending is well known: they all die. The Lord is depicted as an irritable figure who neither forgets nor forgives, especially those who dare challenge His authority.

Some commentators influenced by Kabbalah and Hasidism, however, presented Korach in a positive light, as a man of pure motives whose sole desire was to draw closer to God. Others argued that Korach was essentially correct, but that he acted prematurely in attempting to introduce a utopian vision of equality.

If we place Korach in his historical context, the picture changes. During the formation of a people in the ancient world, in the process of transforming a crowd into a sovereign nation, and within a worldview that attributed divine authority to rulers: whether priest, king, or prophet, it is understandable that such authority could not be questioned.

But if we seek a lesson for our own time, an age in which the direct connection to the metaphysical has long since been lost, then we must stand by the principle of equality that Korach advocated. We must insist that leadership be chosen democratically and that corrupting power not be concentrated in the hands of a single leader and their family.

Yet even today there are people filled with hubris who speak “in the name of,” or “with,” higher powers. They believe they have been granted divine authority to determine public affairs; that biblical and halakhic laws can be imposed upon society; that the principles of equality, individual rights, and democracy may be curtailed.

Especially at a time such as this, when elections in Israel are taking place, we should summon the courage that Korach displayed and insist upon the principles upon which the Third Temple of the State of Israel was built, the principles enshrined in the Israeli Declaration of Independence.

--------------------------------------------------------------------------------------------

Translation from the Hebrew post by RHR (Rabbis for Human Rights)

לעת הזו – היו קֹרַח | דבר תורה לפרשת קרח

צילמתי במפגש בין קרח ועדתו למשה ואהרון (נוצר ב-AI)

נתבקשתי לכתוב דבר תורה עבור "קול רבני לזכויות אדם" לפרשת קרח והתפרסם באתר קול רבני. ראו בקישור כאן.

במדבר טז, ג': 

"וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'".

בפרק הסיום של "משחקי הכס" מציע המלומד הראשי, סמואל טרלי, לשאר השליטים לבחור את המלך בבחירות שוויוניות בהן לכל אחד יש קול. הוא נתקל בבוז ובלעג בסגנון של: "בֹּא ניתן גם לכלבים להחליט...". במיתולוגיה שלנו, כלומר בפרשתנו, מעז קורח לעשות את אותו הדבר, אבל, בהקשר הרבה יותר קשה. מצב בו ידוע מראש, עם הוכחות שניתנו באותות ובמופתים, שהכח ניתן רק למקור סמכותני אחד: האל ושליחיו הנבחרים. קשה שלא להעריך את האומץ למרוד בשיטה הקיימת, לסכן את החיים ולהציע חלופה. קורח משתמש ברטוריקה האלוהית כדי לנסות ולשנות את המשטר. כפי שנאמר כבר קודם בפרשת קדושים: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי". ההיגיון של קורח היה: "את עקרון השוויון קבע אלוהים. אמרת בשמו שכולם קדושים, אז כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה'. אתה יודע שכח מוחלט משחית בצורה מוחלטת, אז למה הכח מרוכז רק בידיים של אדם או משפחה גרעינית אחת? האם הם קדושים יותר מאחרים? תדע לך שאני לא לבד, הגם שאני קשור למשפחה, באתי עם כל ההנהגה שמייצגת את העם". החלופה שהוא מציע לא מפורטת, אבל משה טוען שזוהי תלונת שווא של לויים שכבר ממילא נבדלים מהשאר, ועכשיו הם רוצים את הכהונה - את המשרות הבכירות. מתוך כך ההנחה הפרשנית לאורך כל הדורות הייתה שהמהלך שלילי, קורח ועדתו הם "בני בליעל", שהמחלוקת אינה לשם שמיים, אלא פוליטיקה אינטרסנטית. הסוף ידוע מראש – כולם מתים. יְהוָה ידוע כדמות עצבנית שלא שוכחת ולא סולחת, במיוחד למי שמעז לערער על סמכותו.

היו פרשנים הקשורים לתורת הקבלה והחסידות שדווקא הציגו את קורח באורח חיובי, כאדם שמניעיו טהורים שרצונו היה רק להתקרב ליְהוָה, והיו פרשנים טענו שהוא צדק, אבל הקדים את המאוחר בניסיונו להציע מהלך שוויוני אוטופי.

אם נכניס את קורח להקשרו ההיסטורי, הרי שבתקופה של בניית עם, בעת העתיקה, בתהליך הפיכת אספסוף לעם ריבוני, יחד עם האמונה שלשליט: כהן, מלך או נביא, יש סמכות אלוהית, ברור שאין מקום לערער עליה.

אבל, אם אנחנו רוצים לקח לימינו אלה, בהם מזמן אבד הקשר הישיר עם המטאפיזי, הרי שאנחנו צריכים לעמוד על עקרון השוויון שמציע קורח, לעמוד על כך שמנהיגות צריכה להיבחר באופן דמוקרטי ושאין לרכז כח משחית אצל מנהיג אחד ומשפחתו.

למרות זאת יש היום בני אדם מלאי הִיבְּרִיס, שמדברים "בְּשֵׁם", או "עִם" ישויות עליונות, שחושבים שבידיהם ניתנה הסמכות האלוהית לקבוע דברים, שניתן להחיל את חוקי המקרא וההלכה על החברה, שניתן לקצץ בעקרון השוויון, בזכויות הפרט ובדמוקרטיה. במיוחד לעת הזו, בה יש בחירות, יש לאזור את האומץ שהיה לקורח, ולהתעקש על העקרונות שעליהן נבנה בית המקדש השלישי של מדינת ישראל – העקרונות שרשומים במגילת העצמאות.

תגובה לכתבתו של צח יוקד בסופשבוע של הארץ 5.6.2026

צילום מסך אפליקציית הארץ

כותרת הכתבה של צח יוקד מ-5.6.2026 בסופשבוע של "הארץ", הייתה: "איך להיות יהודי בעולם מעורער? לאנשי היהדות ההומניסטית יש תשובה רדיקלית". מכיוון שגם אני רב חילוני-הומניסטי הכתבה ראויה לתגובה.

הכתבה על קהילה יהודית הומניסטית במנהטן, ניו יורק שנקראת: The City Congregation for Humanistic Judaism, בה אני מכיר את הרב הנוכחי, צמח יורה (Tzemah Yoreh) , וגם את הקודם, פיטר שוויצר, את שניהם פגשתי, ואני גאה לומר ששניהם רעים ועמיתים. את ההסמכה שלי כרב קיבלתי מאותו מוסד שהם קיבלו. עשיתי בר מצווה למשפחה מתוך הקהילה שהגיעה לארץ.

לטעמי מה שעשה צח יוקד היה יותר לספר על תפיסתו את היהדות, יותר מאשר לתאר את הקהילה בה פגש. מה שעולה מהכתבה, או למעשה המיסגור שלה הוא שיש תופעה מוזרה בגולה הדוויה שלא נוהגת על פי מה שצח יוקד חושב שהיא יהדות ״רגילה״. התיאורים של הסימבולים והטקסים הם כביכול מוזרויות שלא מתסתדרות לו עם ההלכה הדתית כנראה. למשל, מה פתאום וויסקי במקום יין, איך רב לא מאמין באלוהים וכד׳. כל הנסיון הוא לצייר את הקהילה כמשהו אקזוטי, מוזר וייחודי, משהו אִידְיוֹסִינְקְרָטִי ממש. סוג של מי הזיז את הגבינה שלי. קשה לו להתמודד עם יהדות אחרת ששונה ממה שהוא מכיר בארץ, או מהדימוי של מה זה יהודי. אולי לטעמו אין בחירה חופשית בתרבות, דת ואמונה וכל מי שיהודי צריךבניו יורק להיות חרדי שעובד ב-B&H...

אפשר להבין מהמשקל שהוא נותן לשאלה התיאולוגית את עמדתו על מה צריכה להיות בעיניו היהדות - זו בעצם דת שמחייבת אמונה באלוהים. כל מה ששונה הוא חריג.

הכותרת: "תשובה רדיקלית" נכונה במובן שהיהדות ההומניסטית נותנת תשובה שורשית ומעמיקה לשאלות זהותיות ופילוסופית כמו שמרומז במילה רדיקלי שבאה מלטינית - רדיקס, שורשי. אבל, יחד עם כל האלמנטים האחרים שמוצגים כאקסצנטריים, צובעת את הקהילה והתפיסה של היהדות ההומניסטית כמשהו מחוץ למה שצח יוקד מאפיין כיהדות שהוא כנראה חושב שהיא אמיתית.

צמח יורה ואני בכנס הסמכת רבנים חילוניים 2019
יד יצחק בן צבי, ירושלים

בשתי הפסקאות האחרונות הוא ניסה לצבוע את הקהילה כולה כאנטי ציונית, כל זה מתוך ציטוטים של שתי נשים בקהילה שדיברו על רגשותיהן, לא על עובדות, אידיאולוגיות ומעשים. לא היה בכתבה שום נסיון לעמת אותן מול מציאויות או עמדות סותרות. לטעמי, גם מתוך מפגש עם משפחה אחת מהקהילה שהגיעה לארץ לטקס בר מצווה שערכתי להם, התמונה הרבה יותר מורכבת לגבי היחס לישראל.

מכיוון שאני יודע שצמח בחור רגיש מאד, שמדבר ומתראיין באופן גלוי על כך שהוא על הספקטרום האוטיסטי, כתבתי לו שהגם שכתבה עיתונאית נדונה מראש להיות שטחית, אין מה להיפגע. צריך להגיב בהתאם בעיתונות ולהראות את הצדדים החיוביים והמפרים בכתב. אני חושב שזה פרסום מצוין, לא זכור לי מתי קיבלנו סיקור כל כך נרחב עם ההיסטוריה הארגונית בעיתון ישראלי. כתבתי לו גם: "אני חושב שאתה יכול להיות גאה ואני מרים כוס השבת עם וויסקי לכבודך, שבת שלום לכל הקהילה". הוא הודה לי מאד על התגובה. הגיעה הזמן שנקבל קצת סיקור אוהד גם על השלוחה הישראלית של היהדות החילוניצת הומניסטית מהעיתונות הישרלית אחרי עשרים שנה בהן אנחנו קיימים.

איך מיטהרים מטומאה לקראת הבחירות הקרבות? דבר תורה לפרשת בהעלותך

תמונה שצילמתי במעמד טהרת הלויים (באמצעות AI)

במדבר ח', 6-7: "קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם. וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כׇּל בְּשָׂרָם וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ".

טהרת הלויים או הקדשת הלויים, בפרשתנו, היא טקס שהורכב מטהרה מיוחדת של הלויים מטומאת מת. הטקס, שלאחריו החלו הלויים לעבוד את עבודת המשכן בתפקידיהם השונים, כלל את האלמנטים הבאים: גילוח כל שערות גופם. כיבוס בגדיהם. הזאת "מי חטאת" (מים עם אפר פרה אדומה) עליהם. הנפתם הפיזית - אהרן הכהן הניף את הלויים "תנופה לפני ה'". לדעת רוב המפרשים, הכוונה הייתה הולכה והבאה, העלאה והורדה, על מנת לסמל שהם מוקדשים לאלוקים השולט בכל רוחות השמיים והקרבת קורבנותיהם.

מערכת הטומאה והטהרה, שהיא מרכזית בפרשתנו, לא קשורה ללכלוך או להיגיינה. היא עוסקת בסדר, שליטה והגדרת גבולות קטגוריאליים. מערכת החוקים והכללים שמתחילה עם עשרת הדיברות, ממשיכה בפרשתנו. רגע לפני שהעם נכנס לארץ יש צורך בחיזוק והמשך התוויית הגבולות הברורים לקבוצת עבדים, או אספסוף, בתהליך הפיכתם להיות עם ריבוני בארצם. העניין אינו בניקיון פיזי, אלא כלי עצמתי לשליטה וסדר חברתי. החוק הדתי מפריד לחלוטין בין מושג ה"לכלוך" למושג ה"טומאה". סתם לכלוך כמו בוץ אינו מטמא, אבל חפצים נקיים ומבריקים עלולים לטמא. הטבילה של הגוף עצמו דורשת ניקיון מקדים.

ההגות האנתרופולוגית משייכת את הטומאה והטהרה לשליטה וסדר בכמה ממדים:

• שליטה במרחב (גבולות פוליטיים וחברתיים). הקצאת הסמכות לקביעת הטהרה בידי הכהונה והקצאת מעמד המשרתים בקודש, הלויים.
• שליטה בטבע
• שליטה בוויסות חרדות אצל היחיד
• שליטה באמצעות יצירת סדר קטגוריאלי. כלומר, הפרדה מוחלטת בין מושגים. הטומאה והטהרה יצרו סדר מחשבתי חד: יש קודש ויש חול, יש חיים ויש מוות. המערכת מנעה מהמוות והחול "לזלוג" אל תוך מרחב החיים והקודש של המשכן. במקביל יש איסור על ערבוב של קטגוריות (למשל, איסור שעטנז או כלאיים). 

הדבר הזה רלוונטי לימינו משום שהעשור האחרון בישראל התאפיין בכאוס. אנחנו חיים את הטלטלות היסטוריות ששינו מן היסוד את המציאות הביטחונית, הפוליטית, הכלכלית והחברתית של המדינה, בין היתר אפשר למנות את: חקירות ראש הממשלה, חמש מערכות בחירות, משבר הקורונה, אסון מירון, מבצע שומר החומות ועוד שמונה מבצעים שתקצר היריעה מלפרט. הרפורמה המשפטית והקרע החברתי, השבעה באוקטובר ושלוש מלחמות רב-זירתיות: "חרבות ברזל", "עם כלביא" ו"שאגת הארי", משבר גיוס חרדים, ניסיונות לטיהור אתני ברצועת עזה ובגדה המערבית. בנוסף, אנחנו נכנסים למערכת בחירות, השישית במספר, בשש השנים האחרונות, ממוצע של בחירות אחת לשנה. מערכת הבחירות הזו מלווה באזהרות מקדימות מפני אלימות פיזית ומילולית, דיכוי הצבעה, זיופים, ומבצעי השפעה תודעתית באמצעות בינה מלאכותית. הכאוס התקופתי שאנחנו נמצאים בו מחייב השלטת סדר, יצירת הפרדה קטגוריאלית בדמותה של מערכת טומאה וטהרה, מערכת פשוטה להבנה וליישום. מערכת שמבחינה בין מי לנו ומי לצרינו. זה מגיע עם המונחים "ציונות" ו"יהדות" בפרשנותם הסובייקטיבית. הטהור הוא הציוני והיהודי, הטמא הוא כל מי שאינם כאלה. כאן ישאל השואל: אבל, מיהו יהודי וציוני? התשובה היא: כל מי שמסכים עם עמדותינו. מה דינו של כל מי שלא מסכים עם עמדותינו? הוא בוגד וטמא. דינו כתוב בפרשתנו: "וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ כִּי  קׇרְבַּן יְהֹוָה לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא". לא ייתכן שהכאוס הזה של ריבוי דעות וחופש הפרט יימשך, כי כמו שציטט פון פאפן ב-1932: "סדר חייב להיות" (Ordnung muß sein). וכבר ראינו לאן הסדר הזה הוביל.

סיור בדרך עולי הרגל 5.6.2026

לאחר ההמולה של יום ירושלים, ולאחר חג השבועות, מוזמנים לסיור באתר חדש בירושלים שנפתח רק לפני כמה חודשים: "דרך עולי הרגל". נלך בעקבות עולי הרגל לבית המקדש שהגיעו מכל העולם בתקופות קודמות, אבל גם ניתן רקע למאיפה תחילה ירושלים וכיצד התפתחה, נראה את החידושים האחרונים בחפירות הארכאולוגיות במקום שבו נטייל ונאמר מילה על הבעייתיות הגיאופוליטית של חפירות באתר שהוא גם חשוב לכל הדתות וגם חיים בו אנשים את חיי היומיום שלהם.

לפרטים והרשמה סרקו את הקוד בהזמנה משמאל או הקליקו על הקישור.

לצערי הסיור אינו נגיש. 

האתר בניהול רשות הטבע והגנים והיא עדיין לא עשתה מספיק על מנת להנגיש את דרך עולי הרגל וחלק גדול מאתר עיר דוד. כתוב בפרסומים הרשמיים במפורש שהאתר אנו נגיש.

סיור בעין כרם שישי 8.5.2026

פעמיים נדחה הסיור בגלל המלחמה, הגיע הזמן לערוך אותו. זה קורה שבוע לפני ההמולה של יום ירושלים בשכונה הקסומה של עין כרם. מזמין את כולם לסיור מרתק. הקדימו להירשם כדי לשמור מקום. מספר המקומות מוגבל.

סרקו את הקוד או ליחצו על הקישור כדי לראות פרטים ולהירשם.

מפגש זום מיוחד בתקופת מלחמה לכבוד פסח

 אם אין התכנסויות פיזיות ויש לכם רגע פנאי בממ"ד לקראת פסח, אתם מוזמנים למפגש זום מיוחד. ליחצו על הקישור לאירוע בפייסבוק על מנת לסמן השתתפות ולקבל תזכורות ועדכונים. המפגש ללא עלות ומיועד לכולם.

הקישור לאירוע https://www.facebook.com/share/1Cbj8MbaWZ/

הכרה בזרם "יהדות כתרבות"

רבות ורבנים חילוניים בכנס.
צילום: נרדי גרין

לפתע פתאום החליטה המחלקה למפעלים ציוניים, בהסתדרות הציונית, להכיר בזרם או באידיאולוגיה של "יהדות כתרבות". זה נעשה בכנס רב רושם ומושקע במרכז יצחק רבין, בתאריך 19.02.2026. הכנס שכותרתו הייתה: "שייכות, תיקון, תקווה", היה מאורגן לעילא, חולקו תגי שם, תיקי בד, עטים ופנקסים. היה כיבוד, עמדת קפה וארוחת צהריים, היה כינוס מרכזי, היו פאנלים בנושאים שונים בכיתות והיו הופעות. אנשים ישבו סביב שולחנו עגולים ומול כל כסא הייתה מתנה - זרעי צמחי תבלין להנבטה, כרמז לכך שמנביטים זרם חדש.

הכוונה והביצוע מצויינים אבל צריך לומר גם מילת ביקורת על הכינוס. הכנס נפתח וננעל בדוברים שמתוך דבריהם היה אפשר לחשוב שמדובר ברעיון חדש שלא נשמע קודם לכן, הגדילה לעשות אחת הדוברות שאמרה ש"צריך לכתוב ספרים". גם במכתב התודה שנשלח לאחר הכנס נאמר:

יאיר גולן ואני
צילום: נרדי גרין

ביקשנו יחד לעצב שפה חדשה של שייכות, אחריות ותקווה. במהלך היום עסקנו במתח ובחיבור שבין קהילה וזהות, בין קידוש לחידוש, בין ישראל לתפוצות, ובין יהודית לדמוקרטית, מתוך שאיפה לנסח תנועה חיה של תרבות, מנהיגות וערכים במרחב  ציבורי. השיחים, המפגשים והעשייה המשותפת המחישו עד כמה הצורך במהלך הזה חי ונוכח בשדה. אנו רואים בכנס נקודת פתיחה למסע רחב יותר - לבניית אקוסיסטם של חינוך, טקס, קהילה ומנהיגות, ולהקמת תנועה המחברת בין רעיון למעשה ובין חזון ליישום. 

נשמעו הרבה סיסמאות וחלק מהדוברים גם אמרו דברים של השראה ועומק. אבל אחת הבחירות הלא מובנות הייתה להזמין את יאיר גולן, יו"ר מפלגת הדמוקרטים לנאום בפתיחת הכנס. האם ההסתדרות הציונית לא אמורה להיות גוף ממלכתי שנותן במה לכל הזרמים ולכל הקולות? האם לא היה ראוי להביא נציגים של מפלגות אחרות?

בשיח בפאנל שנרשמתי אליו שכותרתו הייתה: "לטפח שדה גלובאלי ביחד", לא היה ברור הכיוון אליו הולך הפאנל והדוברים בעלי זיקה מקרית לכל היותר לנושא. לא הובן מהו השדה הגלובאלי אליו חותרים והיה רק דיבור עמום שצריך להתייחס ל"יהדות התפוצות". היה שיתוף של חוויות של הדוברים בפאנל שהיו בשליחות או בשהייה ארוכה בחו"ל ונפגשו עם קהילות שונות בארה"ב.

הרגשתי לכל אורך הכנס כשלון שלנו, הזרם החילוני הומניסטי להציג את הזרם ולדבר על השורשים והמסורת שלנו. בנוסף לכך נאמר לי על ידי מי שאחראית אצלנו על הנושאים האלה והיא טענה שהיא דיברה עם מארגני הכנס על מנת להשתתף ולו בהעמדת דוכן והיא סורבה, אבל נאמר לה שאולי יהיה כנס ביולי ושם תשקל ההשתתפות.

מכיוון שכך ומכיוון שלא היה מקום אחר שאפשר יהיה להציג בו את הדברים אמרתי בפאנל שבו השתתפתי את ביקורתי על הכנס ועיקרה הוא שלא ניתן בכנס כזה להתעלם מתנועת יהדות כתרבות והזרם החילוני הומניסטי ביהדות ששורשיו בשנות ה-60 של המאה ה-20 בארה"ב, אני מוסמך כרב חילוני ועובד בזה כבר 20 שנה, ערכתי כמעט 1000 טקסי חיים בארץ ובעולם. יש ספרות עניפה. אפשר לקחת כדוגמה את נאומו של ביאליק בטקס חנוכת האוניברסיטה העברית בהר הצופים, מ-1925, ומספיק משפט אחד ממנו כדי להדגים את הפספוס הגדול של הכנס:

בהכרתה של האומה תפס בינתים המושג “תרבות” במשמעו המקיף והאנושי את מקומו של המושג התיאולוגי “תורה”.

שאנן סטריט רואיין ולאחר מכן שר
צילום: נרדי גרין

כלומר, כבר לפני יותר ממאה שנים קיים המושג "יהדות כתרבות" בארץ ישראל. שלא לדבר על הספרות העניפה שנכתבה בנושא. שלא לדבר על ספר שאחד מהמציגים בפאנל, ליאור טל שדה: "מה למעלה מה למטה" מ-2022. כותרת הספר מבוססת על מאמרו של ארי אלון מתוך הספר: "כזה ראה וחדש - היהודי החופשי ומורשתו", בעריכת יהושע רש מ-1986. ויש ספרים רבים שנכתבו בארץ ובעולם מטעמם של אנשים המזוהים עם היהדות כתרבות, או הזרם של היהדות החילונית הומניסטית. למשל, הספרים של יעקב מלכין משנת 2000 ואילך:  "יהדות ללא אל – יהדות כתרבות, תנ"ך כספרות", "תרבות היהדות החילונית – הגות חדשה בישראל",  "במה מאמינים יהודים חילוניים" ועוד. הספר של ידידיה יצחקי ז"ל:  "בראש גלוי, עיקרים של חילוניות יהודית", האנציקלופדיה: "זמן יהודי חדש : תרבות יהודית בעידן חילוני - מבט אנציקלופדי" בעריכת ירמיהו יובל, מ-2007. הספר של אורן יהי שלום: "שמע ישראל  יהדות חילונית מהרמב״ם עד אחד העם" מ-2024. ובנוסף ספרות עניפה של התנועה בארה"ב של הרבנים שרווין ווין, אדם שלום, ג'ודי קורנפלד, ג'ודית סיד, גרג אפשטיין ועוד. 

בהינתן דוגמאות ספורות אלו, כיצד אפשר להתעלם ולומר שמתחילים משהו מחדש? זה די מגוחך להתעלם ולא לאפשר אפילו להציב דוכן או לאפשר לאחד הדוברים מטעמנו להציג באחד הפאנלים. מהי הסיבה להתעלמות וההדרה הזו? למארגנים הפתרונים.

בפעם הראשונה בהיסטוריה - שבתרבות בגבעת משואה

30 שנה לאחר ייסודה של השכונה, הגיע הזמן שתהיה בשלוחת המתנ"ס פעילות בשבת. ב-21.2.2026 זה קורה, ואני אחד המרואיינים. מי שמנחה את האירוע זה אליהוא בן און, שדרן הרדיו והעיתונאי המיתולוגי מקול ישראל שגם הוא תושב השכונה.

אני כמובן לא ביקשתי את השורה שכתובה ליד שמי: "איך מחזקים את הקשר בין השכבות השונות בחברה הישראלית?", ולא נדרשתי לאשר את המלל, נחשפתי לזה רק בדיעבד ואמרתי לאליהוא שאני לא מזדהה עם מה שכתוב ולו בגלל הסיבה שאנשים הם לא שכבות בעוגה שצריך להדק את הקשר בתוכה. בני אדם הם יחידים שצריכים להחליף דעות מתוך הקשבה.

אני מקווה לדבר על הדברים שבוערים בשכונה לגבי דחיית התכנית להקמת מבנה דת מפלצתי והערר שהגישו סגני ראש העירייה החרדיים מדגל התורה וש"ס. נדבר גם על מה זה רב חילוני ועל יהדות כתובות.

לא חושב שהזמינו אותי להפריח סיסמאות ריקות מתוכן של "חיזוק הקשר" ואולי "לקרב לבבות". המשמעות "לקרב" היא כשיש לך עמדה משויימת ואתה רוצה לקרב את האחר על עמדתך, ו"הידוק הקשר" היא אולי סביב צווארו... כל שאני יכול לעשות הוא להציע את עמדתי ואת מרכולתי ואני יכול לקוות רק שיקשיבו לי.

כבר קיבלתי בקשות להחרים את האירוע משום שאין בו נשים. אני אמנם מזדהה ולא חושב שזה טוב שאין אף אישה במרואיינים, אבל דוחה את הפניות הטהרניות האלה משום שלא מדובר בפאנל על נושא מסוים, אלא על סגמנטים שונים ונפרדים, אני בטוח שלאליהוא לא הייתה כוונה להדיר נשים ולראיה שבשבתרבות אחרת שהוא עושה בסמוך לתאריך יש רק נשים.

יהיה מעניין, כולם מוזמנים להגיע.