 |
| צילום מסך: ערוץ 10 |
מחיר קבלת שתי הגופות של אלדד רגב ואהוד גולדווסר, שנחטפו ומידע לא רלוונטי על רון ארד, היה כבד ביותר: 5 אסירים חיים, בינהם רוצח מתועב ו-185 גופות. התשלום הוא קשה עוד יותר בשל הנסיבות לטווח הקצר ולטווח הארוך. בטווח הקצר חיזבאללה ממנף את עסקת חילופי השבויים על מנת לחזק את שליטתו בלבנון ועל מנת לזרוע דמורליזציה בחברה הישראלית. אבל, חמור מכך, בטווח הארוך מתקבעים כללי משחק לרעת מדינת ישראל. יש לזכור שהמחיר אינו גבוה בהרבה ממה שנקבע עד היום, זו לא הפעם הראשונה שאנחנו משחררים אסירים חיים תמורת גופות,
וזו לא הפעם הראשונה שאנחנו משלמים מחיר גבוה מדי.
 |
| צילום מסך: ערוץ 10 |
בתרבות היהודית ישנו כלל שנקבע בתלמוד לגבי פדיון שבויים שזוהי "מצווה רבה". אבל ההסתייגות לכלל זה מצויה הרבה לפני כן כבר במשנה: "אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן, מפני תיקון העולם". והרמב"ם מפרש מהו תיקון עולם: "שלא יהיו האויבים רודפין אחריהם לשבותם". כלומר, ככל שנשלם מחיר כבד יותר על שבויים, כך תגבר המוטיבציה של האויב לשבות יותר מחיילינו על מנת לסחור בהם. יוצא מכך שתשלום מחירים מגביר את המוטיבציה לחטיפות ומסכן את בטחון החיילים והאזרחים בצורה הולכת וגוברת. חז"ל, הרמב"ם והפסיקה ההלכתית לאחר מכן הניחו יסודות לשיקול הדעת שיש לקיים בחילופי שבויים, לאור הכלל שמצוות פדיון שבויים היא דבר חשוב ולאור ההסתייגות שיש לשקול את המחירים, יש לקבוע הלכה חדשה בנושא פדיון שבויים שתתאים לנסיבות ימינו.
שינוי כללי המשחק החל במלחמת לבנון השניה כאשר יצאנו למלחמה כדי להשיב את השבויים. בניגוד למלחמות קודמות, היציאה למלחמה נראתה לי דבר מתחייב, למרות הביצוע הכושל. היום ברור לכולי עלמא שמדינת ישראל לא תעמוד מנגד כאשר משטחה של מדינה ריבונית שכנה יוצאות התקפות על חיילים ואזרחים. כעת צריך לחשוב מחדש גם על כללי חילופי השבויים:
1. פדיון שבויים חיים ערך עליון - במידה וידוע ששבוי חי מצוי בידי האויב ויש סיכוי לפדותו, יש לנהל מו"מ ולעשות את כל המאמצים על מנת לשחררו. הדבר נובע מהערך ההומניסטי החשוב ביותר – ערך חיי אדם ומהמצווה החשובה של פדיון שבויים.
2. רגשות הן שיקול משני - לא ניתן להפלות בין רגשות. במקרים מעין אלו יש רגשות בעד ונגד. רגשות של המשפחה שיקיריה נשבו, שווים בעוצמתם למשפחה שיקיריה נרצחו על ידי רוצח שעתיד להשתחרר. כלומר, במו"מ על חילופי שבויים, רגשות המשפחות המעורבות צריכים להיות שיקול משני. יתירה מכך קמפיינים תקשורתיים ושתדלנות מלבים את הרגשות ונוטים להשפיע על המחיר שמשלמים, האפשרות הזו אינה נתונה בידי כל אחד, כלומר למי שיש לובי יש סיכוי גדול יותר לחזור, וגם סיכוי שישלמו עליו מחיר גבוה יותר.
3. החלפה של שבויים חיים בחיים, וגופות תמורת גופות - ערכן של גופות פּחוּת מערכם של אנשים חיים. אין משחררים רוצחים או אסירים חיים תמורת גופות.
4. מהו אות חיים – חייל שנפל בשבי, ייחשב לחי, רק לאחר קבלת אות חיים משוביו, או מידע מודיעיני אמין, ובכל מקרה עם התארכות תקופת שביו חייבים לקבל אות חיים משוביו על מנת לוודא זאת.
5. משא ומתן לחילופי שבויים – יתקיים רק לאחר קבלת אות חיים מהשבויים. במידה ואין אות חיים ובמידה ויש מידע אמין וודאי לגבי מות, יש להתחיל מיידית בהליך הכרזה על השבוי כחלל.
6. לא משלמים על מידע – השובים מחויבים למסירת מידע על פי אמנת ז'נבה השלישית המחייבת את הכוח השובה להתייחס אל שבוי המלחמה באופן אנושי, אוסרת לענותו נפשית או פיזית, מחייבת את שוביו לדאוג לצרכיו (מזון, ביטחון, טיפול רפואי, הליך הוגן, תכתובת עם משפחתו), להודיע לרשויות המתאמות (כגון לצד שלישי או ניטרלי בסכסוך) על דבר שבייתו ולאפשר לו ביקור של נציגי הצלב האדום הבינלאומי. עם תום המלחמה יש לאפשר לשבוי המלחמה לשוב למדינתו.
על מנת לשנות את כללי המשחק יש לחנך את החיילים ואת הציבור בישראל כי במקביל לכך שבמידה ויפלו בשבי ייעשה כל מאמץ להצילם, ישנו גם הכלל המשנאי של: "אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן". הדבר הנוסף הוא לתקן תקנות שיגבילו את קובעי המדיניות בבואם אל המו"מ. לא יהיה לקובעי המדיניות שיקול דעת לדוגמא, להחליף גופות תמורת אסירים חיים. כל זאת במטרה להקטין את אפשרות הסחיטה, ואת הפגיעות של החברה הישראלית לחטיפות וללקיחה בשבי.י
הכללים שהצעתי כאן לוקחים בחשבון את היסטוריה הקרובה של חילופי שבויים מבלי להתייחס למקרה ספציפי, כמו למשל לגלעד שליט, או לרון ארד. הם אינם פשוטים, ולא היה פשוט לנסחם משום שחלקם עומדים בסתירה לעמדה העממית, ולתקדימים שנקבעו על ידי כל הממשלות הקודמות, כי שבויים משחררים בכל מחיר. היא לא פשוטה במיוחד משום שהיא שמה את הקולקטיב הישראלי והיהודי מעל הפרט, דבר שנוגד לחלוטין את ההשקפה ההומניסטית שלי. ואולם במצב העניינים היום, אין מנוס משינוי בכללים.
, וניתן לתרגמה גם כ "אשליית האלוהים".
