יום שלישי, 28 במרץ 2006

חגיגה לדמוקרטיה ומתכון לקינואה

בבוקר יום הבחירות הצבענו עם הפתק הנכון בבית הספר בשכונה, מרחק 2 דקות הליכה מהבית.
כבר בחנוכה קבענו שאנחנו נפגשים עם החבר'ה ביום הבחירות. יום שכולם בחופש. אין אילוץ של שבת ומועד. בקיצור, כולם יכולים להגיע. ואכן כמעט כולם הגיעו לביתם של אודליה ודרור בהוד השרון. השמש הציצה מדי פעם מבעד לעננים ואפילו לא היה כל כך קר כמו שהחזאים הבטיחו. כל אחד הביא ממטעמיו, כך שהתקרובת הייתה עשירה. זוגתי הכינה עוגת שמנת עם פרורים וקינואה בירקות, והנה המתכון:
החומרים
שקית גזרים
ראש סלרי גדול
שלושה ראשי שורש פטרוזיליה
חמש שיני שום גדולות קלופות
רבע כוס שמן זית
4 כוסות מים רותחים

הכנה
מנקים ומגוררים את הירקות בפומפיה גסה או במג'ימיקס. מחממים את שמן הזית בסיר גדול וזורקים את השום פנימה, מוסיפים שתי כוסות קינואה ואת הירקות, מערבבים, מתבלים במלח ופלפל ומוסיפים 4 כוסות מים רותחים. מבשלים על אש קטנה 20 דקות בערך, או עד שהמים התאדו.

היו שם גם בורקסים, אורז בכל מיני סוגים, נקניקיות בלחמניות טריות, סלטים ועוד.
הילדים היו הראשונים לאכול כי הם כבר היו רעבים מהדרך. ולאחר מכן המבוגרים. בניגוד למערכות בחירות קודמות, לא היו ויכוחים גדולים וצעקות בינינו. בשלב הקינוחים והקפה התכנסנו והרמנו כוסית לכבוד אורנה וארז שאימצו ילדה וגם לכבוד "חג הדמוקרטיה", לא כל הילדים ידעו מה זו דמוקרטיה, אבל רן הקטן, בן השבע, הסביר שזה כשכל אחד עושה מה שהוא רוצה במסגרת החוק. מיד שרנו לו "הו הא מי זה בא ראש הממשלה הבא"... הסברנו גם שבדמוקרטיה לכולם יש זכות שווה, לפחות בהצבעה. חילקנו פתקים וביקשנו מכולם להצביע למפלגה שלהם. ארנון לקח את הילדים שהתנדבו לשולחן במטבח ומינה אותם לועדת הקלפי, הם ספרו את הקולות ורשמו על נייר, ולאחר מכן הקריאו את התוצאות לכולם. למעלה אפשר לראות את הנייר עליו הם רשמו את התוצאות. לאחר כמה משחקים שארגנו נועה והדר החבילה החלה להתפרק, שמחה וטובת לב. חזרנו הביתה ופתחנו טלויזיה בעשר לראות את המדגמים של הערוצים השונים. מה אני אגיד לכם, עדיפה הייתה ההצבעה של החבר'ה.

יום שישי, 24 במרץ 2006

אכן, משאל עם

לא יודע אם מישהו ב"הארץ" קורא את הבלוג שלי. אבל היום התפרסם מאמר מערכת תחת הכותרת: "אכן, משאל עם", שדומה מאד למה שכתבתי בפוסט הקודם. וזה מה שכתב דיויד לנדאו (?) היום: "בנימין נתניהו הגדיר את הבחירות הבאות כמשאל עם על עתיד הגדה, וכך ראוי להתייחס אליהן. מי שרוצה להמשיך את שליטת ישראל על העם הפלשתיני יצביע בעד אחת ממפלגות הימין. מי שמכבד את אומץ לבו של אהוד אולמרט, שהציג לבוחר את תוכנית הנסיגה שלו מרוב הגדה ופינוי ההתנחלויות הנובע ממנה, ואף התחייב לצרף לקואליציה רק מפלגות שיחתמו מראש על הסכמה לנסיגה, יצביע ל"קדימה", או ל"עבודה", או ל"מרצ", התומכות בפינוי נוסף".

יום חמישי, 23 במרץ 2006

למה מערכת הבחירות משעממת

מערכות בחירות קודמות המו מתנדבים ברחובות, שלטים, סטיקרים על מכוניות, מכות, ויכוחים בסלון ביום שישי, תשדירי הבחירות היו האייטם החם, המפלגות הגיבו אחת כלפי השנייה וניסו לגנוב אחת את תשדיריה של האחרת, העיתונות נתנה ציונים למי שהגיב בצורה הכי טובה. מה קורה היום? שעמום אטומי. מרצ הראשונים שפתחו בפרובוקציה על מנת לעורר את מערכת הבחירות "אנחנו שמאלנים מניאקים". שינוי עשו את מה שהם עושים באופן טבעי – קמפיין נגטיבי מכוער עם חרדים מתפוצצים שנפסל לשידור.ש"ס המשיכו בהבטחת גן עדן למי שיצביע להם. לא נשכח כמובן את הנשיקה הצרפתית של הלסביות המתחתנות בקמפיין עלה ירוק. דווקא פורז הפתיע בקמפיין חיובי מצוין שנגנב בחלקו מהספר של יעקב מלכין "במה מאמינים יהודים חילוניים". כל השאר שמרו על ארשת ממלכתית, המפלגות הערביות שמרו על הקו הלאומי והמעמדי, אבל הכל בערבית שלא נבין. ויש את המפלגות הביזאריות כמו של אלה שרוצים לפצפץ את הבנקים, או, אלה שרוצים להקים ועדת חקירה לרצח רבין, ומפלגות עולים שונות ומשונות. אבל כל אלה לא העירו את מערכת הבחירות שמצויה בתרדמת ואני לא אגיד כאן כלום על הקומה של שרון, זה לא לעניין.
למה? מה קרה?
שני דברים קרו: המפץ הגדול של שרון והבחירה של עמיר פרץ לראשות העבודה. בפעם הראשונה מדובר לא רק על הצבעה מסורתית לפי זהויות ישנות, לא רק הצבעה לאדם, אלא הצבעה על אג'נדה, על דרך. בפעם הראשונה הולכים לקלפי בגלל רעיון. לקדימה יצביעו לא בגלל שרון, אלא בגלל הדרך אותה הוביל, לעבודה יצביעו לא בגלל המסורת אלא בגלל הדרך החדשה שהיא מובילה. בליכוד ישארו המצביעים שעדיין מתנגדים לפתרון של פשרה. למתנחלים ולדתיים יש היום אופציות ברורות יותר מאי פעם. מרגע שהשתנה המערך הפוליטי הבחירות הוכרעו. כמו שביבי אמר, הבחירות הן משאל העם האמיתי היום, ולא יהיה אחר. זהו משאל העם על ההתנתקות. מי שבעד ההתנתקות, או בעד פשרה ושתי מדינות לשני עמים, מצביע לקדימה, לעבודה או למרצ. ומי שנגד מצביע לליכוד, לליברמן ולאיחוד הלאומי-מפד"ל. הסקרים יציבים וברור מי הולך להרכיב את הממשלה הבאה. השאלה היא רק האם קדימה והעבודה יצליחו להגיע קרוב ל 60 מנדטים כך שיוכלו להרכיב קואליציה חזקה ולצמצם את האתנן הפוליטי לשותפות.
כאן המקום להזכיר להצביע למרצ, לא רק מהסיבות שפרטתי בפוסט קודם, אלא גם מהסיבה כאן, ככל שמרצ תהיה חזקה יותר יהיה לה סיכוי גדול יותר להכנס לקואליציה עם קדימה והעבודה. עדיף מרצ בממשלה, מאשר באופוזיציה

יום רביעי, 15 במרץ 2006

ארוחת פרידה מכתית


בפוסט הקודם הבאנו קצת תמונות מאחורי הקלעים וכעת לארוחה עצמה. פורים תשס"ו, בוקר אביבי, החלטנו להגדיל את המינוס בבנק, לאשפז את בננו יחידנו אצל המטפלת לזמן ארוך יותר. והלכנו להיפרד ממסעדת "כתית" במיקומה הנוכחי בנצר סירני בבית אלנבי. הזמנו מקום והגענו ב 12:45. תחילה חייבים לציין את המקום. בית שנבנה ב אמצע המאה ה 19, היה במקור בית ליתומים מסוריה של משפחת שנלר, ואולם ב 1916 הפך למפקדה של גנרל אלנבי. בשנות החמישים שימש את ראשוני קבוץ נצר סירני. השיפוץ משמר את האופי הישן של הבניין ואת ההיסטוריה שלו. אפשר רק לקוות שלא יזנח בעקבות המעבר של כתית לאזור המרכז בעתיד הקרוב. הבעלים של כתית, השף מאיר אדוני מתכנן בסיוע משקיעים לפתוח את המסעדה שוב בתל אביב, אבל עדיין לא נמצא מקום. עד כאן ההיסטוריה ומכאן למסעדה עצמה. התיישבנו ליד חלון, כאשר בחוץ זרחה שמש אביבית עם עננים וממטרים פזורים, מזג אוויר אידיאלי לארוחה מעין זו. את פנינו קיבל מלצר בשם אבי שהיה חביב ונחמד. קיבלנו את התפריט העסקי (97 ש"ח למנה ראשונה) . על השולחן הוגשה סלסלת לחמים משני סוגים לחם מחמצת עם גרגרי כוסברה, בהיר, ולחם כהה בשלוש צלוחיות קטנות הוגשו מלח ים, איולי פפריקה (מיונז ביתי מתובל) וגם חמאה. זוגתי שהזמינה עיקרית התלבטה ארוכות משום שהיא באגף של הצומח, ובתפריט של כתית אין מענה ישיר לבני דת זו, בינתיים אני הזמנתי מהחי. לאחר שהזמנו יצא מאחורי הקלעים חברנו הטוב אלעד שמנהל את המסעדה. נחתנו עליו בהפתעה כדי שלא יתכונן יותר מדי, אבל הוא צ'יפר אותנו ופתח מיד בשתי כוסות יין מוגז לבן יבש מסוג ברוט של ירדן (מה שמכונה בטעות שמפניה), שהיה פשוט מעולה ופתח את החיך לטעמים שבאו אחריו. הפתיחה היא תמיד מרק שמוגש בכוס קטנה, הפעם זה היה מרק חמציצים עם סומק שלווה מרק החמציצים פתח יפה את הארוחה. זוגתי הזמינה למנה ראשונה פנקוטה של גבינה כחולה, המדובר בעצם בשלוש קוביות
קטנטנות של גבינה כחולה המלוות בארטישוק בריגול על מצע פלחי הדרים וקרם בזיליקום מדובר יותר בטעימה, מאשר במנה. אני הזמנתי שוק טלה בגריל, נתחים של השוק שהושרו במרינדה וניצלו הונחו בערימות על מצע טחינה. מה שעשה את המנה היה הרוטב המצוין. למנת ביניים לניקוי החיך קיבלנו פלודה – סורבה של איטריות אורז עם חלב שקדים. המתנו בסבלנות למנה העיקרית, והסבלנות השתלמה. זוגתי קיבלה מנה גדולה של ניוקי תפ"א ששחתה בקצף של שמנת ורוקפור, אשתי אהבה מאד את הניוקי שהיה נימוח בפה, אני טעמתי, אבל ממילא אני לא אוהב ניוקי. אני קיבלתי ספריבס טלה (בתוספת 25 ₪) צלוי בגריל פחמים, על הנתח הגדול נחה תלולית של בצל עם חבושים והכל ברוטב דבש וכמון. החלק העליון היה קצת שרוף וצמיגי, אבל מתחת היו שכבות מסודרות לסירוגין של בשר רך ושומן. המלצר הזהיר 
אותי מראש שזו מנה עם הרבה שומן, זה דווקא שמח אותי, אין כמו שומן טלה. אלעד הפתיע אותנו בכוס יין נוספת, אני קיבלתי כוס בלון גדולה של שיראז אוסטרלי, יין בעל גוף שהיה ליווי קלאסי לטלה. וזוגתי קיבלה כוס נוספת של ברוט ירדן. וכך בין ביס מהטלה, ללגימת יין, נאנחנו אנחות קטנות של תענוג. וכדי להוסיף חטא על פשע מרחנו שכבה עבה של חמאה על הלחם המצוין וטבלנו אותו ברוטב של הטלה. לבסוף נותרה ערימה מיותמת של עצמות וחבושים על הצלחת הנקייה. גמרנו אומר שסיימנו את הארוחה כי היינו כבר מלאים וביקשנו כבר את החשבון. אבל אלעד לא נתן לנו ללכת מבלי לעשות סיבוב במטבח הענקי (ראו בפוסט הקודם). לאחר מכן התישבנו וחיכינו לחשבון, וזוגתי אמרה שדווקא עכשיו כן בא לה קינוח, לא הספקנו לפתוח כפתור ואלעד הגיע עם צלחת קינוח, שאפילו לא מהתפריט העסקי, קומפלימנטס אוף דה האוס. על צלחת מרובעת נחו להם מעדנות שני גלילי קדאיף ב מילוי גבינת עיזים, פיסטוק וסילאן, ובצידה השני של הצלחת כדור של גלידת דבש מרווה, הצלחת הייתה מקושטת בזרזיפים של רוטב סילאן ועלי טימין. אני לא אוכל קינוחים ולא אוהב בכלל את כל נגזרות המטבח הערבי בתחום הזה, לעומת זאת זוגתי, אוכלת כנאפה תוך כדי נהיגה אפילו. ולמרות שהיא שיבחה והללה את המנה, גליל אחד של קדאיף נארז הביתה ולא החזיק מעמד עד סופו של היום. על הכל שילמנו 230 ₪, ועוד 40 טיפ. היין והקינוח היו המתנה של אלעד. בסה"כ מחיר סביר לתחושת האריסטוקרטית שהמקום מאפשר. בפורים הזה שהתחפשנו לבורגנים. כשכתית תעבור מקום, נראה לי שנחזור לבקר. אולי ביום השנה לארוחה הזו? מי יודע.







בלעדי - תמונות מהמטבח של כתית

לא להרבה אנשים ניתנת הגישה אל מאחורי הקלעים של המקומות בהם מתרחש ה"קסם". ואנחנו קיבלנו הזדמנות כזו , גם לאכול וגם לראות את המטבח של אחת המסעדות הנחשבות ביותר בארץ: "כתית" במיקומה בנצר סירני. על הארוחה ראו בפוסט הבא בינתיים טייק א לוק בגנרל אלנבי על הקיר, בעיצוב היפה, של מסעדה ענקית עם קיבולת של 120 סועדים ומטבח בגודל מגרש כדורגל. אולי זה מה שהרג את מאיר אדוני ואילץ אותו לפתוח מחדש בתל אביב?, כנראה שכן. הסתובבנו במטבח הענקי והיינו כחולמים, אני בטוח שכל מסעדן היה חולם על מרחב כזה, על איבזור כזה, על חדרי קירור ענקיים.






למעלה: מאיר אדוני השף והבעלים, למטה אלעד טננבאום מנהל המסעדה ותמונות בלעדיות מאחורי הקלעים






יום שלישי, 14 במרץ 2006

Edimax נתב אלחוטי וכרטיס רשת


לפני שלוש שנים קנה לי אחי בארה"ב נתב אלחוטי וכרטיס רשת לינקסיס בתקן "בי", כאשר בארץ תקשורת אלחוטית למחשב עוד נחשבה לתקשורת עם חייזרים, או לכל הפחות מוצר לגאדג'טיונרים מטורפים. המחירים אז היו בשמיים. היום ספקיות הגישה לאינטרנט, בזק והוט, מוכרות בגרושים רשת ביתית ומפרסמות את זה בטלויזיה. הרשת שהתקנתי בזמנו שירתה אותי מצוין. יכולתי, ברשת הביתית שהוקמה, לספק אינטרנט לשני מחשבים, כך שזוגתי שתחיה תוכל לשלוח מיילים ופקסים בשביל עבודתה ולגלוש. הכל התנהל על מי מנוחות באחוזתנו הקטנה עד שלפני יומיים שבק השנאי של הנתב, ואיתו הלך גם הנתב. מחשב אחד היה מחובר לאינטרנט והשני לא. 8 מיילים שלא נשלחו הצטברו אצל זוגתי, מה שגרם ללחץ קל. אז לרגל פורים והחגיגה הנוכחית, החלפנו את הנתב ואת כרטיס הרשת במוצרים של אדימקס, בתקן "ג'י", שגם הוא הופך עוד מעט למיושן. קנינו בירושלים את שניהם יחד במחיר של 520 ש"ח, לא הכי זול, אבל הכי זמין. בואו נראה מה יש באריזה (התמונה למעלה): הנתב, המכשיר הכסוף מימין, מגיע עם חוברת הסבר בעברית, שמשום מה נפתחת משמאל לימין. באריזה יש גם שנאי ותקליטור עם מדריך למשתמש באנגלית שאפילו לא פתחתי. את האנטנה צריך להבריג לתושבת בצורה פשוטה ביותר. כרטיס הרשת, הדומה מאד לדיסק און קי, מגיע עם תקליטור התקנה, חוט מאריך ליו.אס.בי וחוברת הסבר באנגלית דווקא. ההתקנה של כרטיס הרשת והנתב היו מהירות ואינטואיטיביות. לבד מהתקנת התוכנה של כרטיס הרשת והפעלה מחדש של המחשב אליו מחובר הנתב, לא הייתי צריך לעשות כלום. האינטרנט זורם יפה בשני המחשבים והרשת הביתית עובדת מצוין. זוגתי כבר התקשרה לדעת אם הכל בסדר ואם היא תוכל לשלוח ולקבל מיילים. בתמונה מימין, אפשר לראות את הנתב על שולחן העבודה שלי מעל כרטיס הוידאו ומעל המודם של הכבלים. ניתן לראות גם את הבלאגן האדיר של כבלים וחוטים שעדיין לא סידרתי, אבל אני אסדר יום אחד

יום ראשון, 12 במרץ 2006

?פורים שמח

יום השנה השנים עשר לטבח גולדשטיין שהיה ב 25.2.1994, הפך למה שמציין יותר מכל את פורים עבורי. על מה ולמה חוגגים "עד דלא ידע"?
קודם נדבר קצת על תחפושת הארנב של בננו יחידנו בתמונה משמאל. בתחילה התנגדתי לתחפושת, הילד המסכן רק בן שנה וחצי למה לענות אותו עם בגד מעצבן, אבל זוגתי התעקשה והלבישה אותו בהחבא בתחפושת הארנב, והוא היה מבסוט מזה לאללה, אז צילמתי אותו. אבל כבר קיבלתי תמונות של תינוקות בני יומם שמולבשים בכל מיני שמעטס, אביזרים ואיפורים, שבעיקר מצחיקים את ההורים שלהם
אז על מה שמחים בפורים כל כך?, תראו לא סתם שמחים , אלא שמחים עד דלא ידע, כלומר, עד אבדן החושים. וזה מזכיר לי את הסיפור התלמודי הבא ממסכת מגילה: "אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי (חייבים אנשים להשתכר בפורים עד שלא ידעו להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי). רבה ורבי זירא עבדו (עשו) סעודת פורים בהדי הדדי (יחד), איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא (השתכרו, ורבה שיסף את גרונו של רב זירא). למחר בעי רחמי ואחייה (למחרת בבקר, לאחר שהתפכח מההנגאובר בקש עליו רחמים, נעשה נס והוא התעורר לתחיה). לשנה אמר ליה (בפורים שבשנה לאחר מכן אמר לו): ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי! (בוא נעשה עוד פעם סעודה יחד) - אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא (לא בכל שעה ושעה מתרחש נס)". ייתכן וזה המקור לביטוי לא כל יום פורים. בפעם הראשונה במקורות היהודיים יש עדות להיתר לצריכת סמים בצורה בלתי מבוקרת. האגדה הזו כמובן מבקרת את השימוש לרעה בסמים קשים כמו אלכוהול, דבר שיש ללמד את הרשות האידיוטית למלחמה בסמים. אבל לא זה העיקר, נחזור לשאלה מה חוגגים כאן בעצם, ועוד שמחה שמתירה כל רסן, מסירה כל עכבות וגורמת לנזק לכבד? רק נזכיר שפורים הפך להיות החג השמח ביותר, יותר מסוכות שנחשב בתקופת המקדש לחג השמח ביותר. אז ככה, הסיבה למסיבה היא, תאמינו או לא, טבח המוני, ואני מצטט מתוך מגילת אסתר מפרק ט': "וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם: וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ:וְאֵת ... עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם: בַּיּוֹם הַהוּא בָּא מִסְפַּר הַהֲרוּגִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בִּשְׁאָר מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ מֶה עָשׂוּ וּמַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עוֹד וְתֵעָשׂ: וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִנָּתֵן גַּם מָחָר לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן לַעֲשׂוֹת כְּדָת הַיּוֹם וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן יִתְלוּ עַל הָעֵץ: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהֵעָשׂוֹת כֵּן וַתִּנָּתֵן דָּת בְּשׁוּשָׁן וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן תָּלוּ: וַיִּקָּהֲלוּ היהודיים הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן גַּם בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וַיַּהַרְגוּ בְשׁוּשָׁן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם: וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם וְהָרֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם: בְּיוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְנוֹחַ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה:". שמתם לב להקפדה על טוהר הנשק? אז תסלחו לי שאני ממש לא מתלהב מפורים. לפני שתים עשרה שנה אמר חנן פורת לאחר הטבח, כאשר הוא בגילופין: "פורים שמח", זהו קו הקנאות הנמשך מפנחס, דרך מתיתיהו ועד לגולדשטיין ויגאל עמיר. זה אחד הדברים שדוחים אותי כל כך בפורים. ועדיין לא אמרנו כלום על מגילת אסתר, שהיא מגילה החילונית ביותר בתנ"ך, ועל אימוץ מנהגי הקרנבל של תרבויות אחרות בפורים.

יום שבת, 11 במרץ 2006

פילה בקר עטוף בבצק עלים




ליל שבת האחרון, שני זוגות חברים טובים שלנו החליטו שהם מביאים את הבשר ואנחנו מבשלים את הארוחה. הם לא קימצו, נסעו עד לחינאווי, והביאו פילה של שני קילו, מיושן ומשויש קלות. עוד הם הביאו קוביות בשר בשר לביף סטרוגנוף שלא נרחיב עליו משום שהביף וולינגטון, כלומר, פילה בקר עטוף בבצק עלים היה הכוכב של הארוחה. לא ניתן את המתכון המלא משום שהוא מופיע בספר הבשר של אהרוני, נאמר רק שמדובר באטימה של הנתח בחמאה, הבערה שלו בקוניאק (פלאמבה, ראו למעלה את התמונה). עטיפתו בבצק עלים על מצע של בצל ירוק, טרגון, טימין שהוקפצו במחבת במיצי הפילה. ואפייתו בתנור במשך כ 20דקות, בחום של 200 מעלות. הבלאגן שהיה בבית קצת פגם בארוחה משום ש - 4 ילדים בגילאים שבין שנה וחצי ועד שבע התרוצצו בין הרגליים והעיפו מכל הבא ליד. רק שתבינו, בן השבע פרץ בדהרת רולר בליידס מיד כשנכנס הביתה, נאלצתי להעיר לו שיש שכנים למטה, וכך במשך כל הערב כאשר כדרר את הכדור של בננו יחידנו על ראשם. אבל כאשר יצא הפילה נשכח הכל. הוא היה עשוי כמו שצריך, אדמדם מבפנים ושחום מבחוץ. הבצק ספג את מיציו ותבליניו והיה מעולה. כולם השמיעו אנחות תענוג בלתי נשלטות. רק חבל שהם כבר היו מלאים מהביף סטרוגנוף ששחה בשמנת עם קצת קוניאק וחרדל דיז'ון, מחית תפוחי האדמה בחמאה וחלב, שעועית ירוקה שהוקפצה מעדנות בשמן שומשום סויה וסוכר חום וסלט ירוק ברוטב ויניגרט עם פרורי רוקפור ופלחי אגסים. אגב, הכל לווה ביין תשבי, קברנה פטיט סירה ,2004 שהיה חביב אבל לאיותר מזה. לאחר המנה העיקרית החברה השתרעו חסרי נשימה, פתחו חגורה, והסכימו לטעום קצת מעוגת הגבינה, עוגת הגזר וקצת ממעדן השוקולד הבלגי המריר שהותך בשמנת והתקרר לו עם פירות יבשים. רק אחר כך שמנו לב עוד פעם שהילדים משתוללים... זו הייתה ארוחת שבת כהלכתה, אבל לא בטוח שנחזור עליה במתכונת הזו בזמן הקרוב.


יום רביעי, 8 במרץ 2006

הגיבנת הוסרה, אבל... 2

בהמשך לפוסט הקודם. מבלי שתכננתי את זה פירסם מבקר המדינה דו"ח בנושא ההתנתקות בו הוא קובע ש:
"נמצאו כשלים חמורים בתחום ההיערכות של הגופים השונים לקליטת המפונים, שפגעו בטיפול בהם וגרמו לסבל מיותר בתהליך שגם כך היה טעון ומכאיב ביותר. הליקויים בהיערכות, בהעברות תקציביות, בגיוס של כוח אדם חיוני למינהלת סל"ע ובקליטת המפונים ברשויות המקומיות לא נבעו, בעיקרם, מהיעדר חוקים ונהלים מתאימים - אלא מסחבת בפעילות הגורמים האחראים".
ראו הכתבות ב ויי נט וב אנ.אר.ג'י.
עכשיו מתחילים להתייחס אל ההתנתקות כאל מחדל. וזה כאין וכאפס לעומת המחדלים בטיפול באוכלוסיות אחרות שלא קיבלו יחס מועדף לאורך השנים, כמו למשל הפלשתינאים תושבי ישראל. בפברואר קבע בג"ץ שישראל מפלה את ישובי הערבים בצפון במונעם מהם מעמד של עדיפות לאומית.

יום ראשון, 5 במרץ 2006

...הגיבנת הוסרה, אבל



כאשר חלפתי בשבת על פני שלטי הדרך שהושחתו, שמוחקים את גוש קטיף מעל המפה, היה קשה שלא להרגיש תחושה קשה של הרס של חיים שלמים שנבנו שם. מהצד השני, בכל פעם שנסעתי שם לפני ההתנתקות, חשתי שזוהי גיבנת על גופה של מדינת ישראל שהיא עצמה יצרה. אז עכשיו הגיבנת הוסרה. לצד התחושה הקשה, יש גם הרגשה של הקלה. מה שהיה צריך להיעשות נעשה, וטוב שנעשה.
אבל אותה תחושה אמביוולנטית קיימת גם לגבי הטיפול במתיישבים עצמם. מצד אחד, זה נכון שרובם לא שיתפו פעולה עם מנהל ההתנתקות. אבל מצד שני, קשה שלא לראות את הטרגדיה של אי מציאת הפתרון. אינני מתיימר להצביע על האשם במצב שלהם, אבל מספיק להסתכל על צומת יד מרדכי, אליה התפנו תושבי אלי סיני. הם חיים שם באוהלים מאולתרים. או למשל על עיר האמונה בנתיבות, האנגר ענקי שנתרם על ידי אדם פרטי, שם נמצאים בין השאר תושבי עצמונה שאמורים לעבור לשומריה. וכאשר מדברים איתם חוזרת אותה תחושה של נטישה והזנחה של המדינה את תושביה.
צריך גם לזכור שהם היו עד היום במעמד כמעט אקס-טריטוריאלי והיום הם אומרים 'חזרנו למדינת ישראל, אנחנו כבר לא יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים: לבנות ללא רשיון וללא פיקוח'. נושא הבניה הוא משל לתחושת המערב הפרוע שהייתה קיימת ברצועת עזה, וודאי שקיימת עד היום בגדה. חייבים לטפל בתושבים עצמם שהועברו מבתיהם בצורה האנושית ביותר האפשרית והם צריכים לקבל את מירב הפיצויים האפשריים על מנת שיוכלו לשקם את חייהם. לקראת הקמת המנהלת הבאה של פינוי הגדה חייבים ללמוד את הלקח, לא ייתכן שהפתרונות לא יהיו מוכנים מבעוד מועד. מדינת ישראל חייבת לדאוג לבני האדם, לאזרחיה.

יום שישי, 3 במרץ 2006

אחת הבעיות עם אמנת גביזון-מדן

בשם דו-הקיום בין דתיים לחילוניים וזכויות האדם, רומסת אמנת גביזון-מדן את זכויות היסוד של בני אדם בתחום הנישואין. מבני זוג מאותו מין נשללת זכות היסוד לזוגיות כחוק ולהקמת משפחה וזאת בניגוד למגילת זכויות האדם של האו"ם האומרת שהמשפחה היא היחידה הטבעית והבסיסית של החברה וזכאית להגנתה, וכי כל איש ואישה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית הנישואין ולהקים משפחה, ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת.
הגם שיש באמנה הזו הישגים רבים מבחינת זכויות האדם, חייבת לעלות גם ביקורת נוקבת וחריפה. האמנה עושה טוב בכך שהיא מציעה להכיר בזכותו של אדם להינשא ולהקים משפחה כרצונו, אך ההגבלה היא ש"רישיון זה יינתן רק לגבר ואישה", כלומר אין הכרה בזכותם של זוגות חד-מיניים לזוגיות ומשפחה. יחד עם מתן האפשרות להינשא כחוק על ידי רשם, מציעה האמנה לבטל את ההכרה המשפטית הגורפת ב"ידועים בציבור" ובזכויותיהם. זכויותיהם של מי שחיים יחדיו שלא במסגרת נישואין תוסדרנה בחוזים ובהסדרים מיוחדים לפי הצורך. כלומר, כל מאבקם של הזוגות מאותו המין להכרה ולגיטימציה בזוגיות והקמת משפחה יורד לטמיון.
רות גביזון עצמה אומרת בדברי ההסבר: "צריך להודות כי יש ממש בטענות האלה. אני עצמי סבורה כי הזוגיות הקבועה של זוגות חד –מיניים ממלאת עבורם פונקציות רגשיות חשובות וכי יש אינטרס חברתי חשוב בהכרה בתפקיד הזה של קשר אינטימי ובמציאת דרכים לביסוסו וחיזוקו. יחד עם זאת לא השתכנעתי כי לזוגות כאלה יש 'זכות' לדרוש הכרה משפטית בזוגיות שלהם כבנישואין לכל דבר. מדובר בוויכוח תרבותי חשוב, אך לא בעניין משפטי הנגזר מזכויות יסוד. יש לציין כי רוב מדינות העולם אוסרות על נישואין בין בני אותו המין. ארגוני חד-מיניים טוענים כי יש פה פגיעה בשוויון, שכן נשללת מהם, על בסיס לא רלוונטי כמו נטייה מינית, זכות היסוד להקים משפחה. אלא שיש כאן הנחת המבוקש: אי –אפשר לנצח בוויכוח הנורמטיבי הזה רק באמצעות האמירה שהבסיס אינו רלוונטי. זהו בדיוק לב המחלוקת. מובן שאיננו ממליצים על איסור יחסים בין בני אותו המין או על הגבלה משפטית של דרכים להסדרת הזכויות ההדדיות ביניהם".
הנימוק העיקרי הוא כי אין זכות לחד מיניים להכרה משפטית בזוגיותם ולכן אין כאן פגיעה. לטעמנו זה מנוגד למגילת זכויות האדם של האו"ם, האומרת בסעיף ט"ז נאמר כי המשפחה היא היחידה הטבעית והבסיסית של החברה וזכאית להגנתה, וכי כל איש ואישה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית הנישואין ולהקים משפחה, ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת. הם זכאים לזכויות שוות במעשה הנישואין בתקופת הנישואין ובשעת ביטולם. ניתן להבין מדברי גביזון היא שחד מיניים אינם נופלים לקטגוריה של בני אדם, הזכאים לזכויות כאלה. ייתכן משום שהיא תופסת את הנטייה המינית כרלוונטית לעניין קביעת זכויות היסוד של אדם. האם לא הגיע הזמן להפסיק את האפליה על בסיס נטייה מינית בכל תחום, וודאי שגם בתחום הנישואין?
בנוסף, הטיעון כי רוב מדינות העולם אוסרות על נישואין חד מיניים, גם הוא אינו רלוונטי. בבלגיה, הולנד, קנדה, ספרד ובמדינת מסצ'וסטס בארה"ב יש הכרה בנישואין חד מיניים. במדינות רבות נוספות יש דרכים שונות להכרה בזוגיות חד מינית ראו בויקיפדיה הרחבה בנושא.
אין לנו ספק שזוגות חד מיניים צריכים להיות מוכרים משפטית לצורך נישואי והקמת משפחה. ואולם גם אם תאושר זוגיות חד מינית כחוק בצורה כזו או אחרת, אין הדבר מספק את הצורך האנושי בטקס זוגיות, המבוסס על אלמנטים תרבותיים. הדרך שלנו באתר "טקסים" היא לערוך טקסי נישואין חד מיניים בפני משפחה, חברים וקהילה. טקס שתוכנו מקבל את השראתו מהתרבות וההגות היהודית ההומניסטית.

יום חמישי, 2 במרץ 2006

נותרו עוד כמה ימים

מעט ימים עד לבחירות. אני אעשה משהו שלא בטוח שכולם יאהבו. אני קורא לכם להצביע ולא סתם להצביע, להצביע למרצ. כן, גם אני "שמאלני מניאק, מניאק לזכויות אדם..." וכולי. מה זה שמאלני וימני היום, שטויות. אחרי שקדימה מיישמת את מצע מרצ בנושא השטחים (טוב, לא בדיוק, רק חד צדדי), ואחרי שהעבודה הפכה למפ"ם גדולה בראשות עמיר פרץ (עלק, חכו תראו מה יעשו לשפם אחרי הבחירות...), נותר רק ללכת לדבר האמיתי. המפלגה ששומרת על יציבות באידיאולוגיה שלה מאז שהוקמה ב 1992. היא מבטאת בצורה נאמנה את הדעות שלי, ומעמידה ברשימתה אנשים נקיי כפיים וראויים. מפלגה עם מוסדות דמוקרטיים ושורשים רחבים בציבור הישראלי, שלא תתפרק מחר בבוקר בגלל גחמה של מישהו כזה או אחר.
אז תמהרו לנצל את הזכות להצביע לביילין, ג'ומס וחבריהם ואולי נכניס גם את אילן לכנסת.

יום רביעי, 1 במרץ 2006

מהלכים עלינו אימים 2

הפוסט הקודם הזכיר לי שבזמנו הרב יובל שרלו, עוד אחד מאותם רבנים "מתונים", פרסם ב"הארץ" מאמר תחת הכותרת "מה לבשר חזיר ולבג"ץ". ובו ביקורת על החלטת בית המשפט העליון בנוגע להיתר מכירת בשר חזיר. ושוב פעם מאיימים עלינו, אבל הפעם לא האנושות היא שתכחד, אלא רק העם היהודי. כתבתי אז תגובה שזכתה לכותרת שלא אני נתתי: "החזיר והיהדות המשוחררת" והתפרסמה ב"הארץ" ב 20.6.2005