דרגות הבריאה בחינוך הדתי

מכאן מקור המשחק "חי, צומח, דומם"
ועכשיו צריך להוסיף "יהודי"
צילום מתוך פייסבוק

מתמונה ששותפה רבות בפייסבוק, עולה תמונה מדאיגה על החינוך הדתי והחרדי. היא צולמה על לוח מודעות בית ספרי ופורסמה על ידי מעיין אמיתי, יועץ ארגוני, שאני לא מכיר. הוא לא נקב בשם בית הספר, רק אמר שזה בית ספר דתי באזור השרון, ושזו תמונה שנפוצה בכל החינוך הדתי. כדי להבין את המקורות של התמונה ושל התפיסה הזו יש להעמיק במעט.
זו בעצם הטקסונומיה של עולם החי על פי בתי ספר חרדיים ודתיים, היא מכונה "דרגות בבריאה". יש בה ארבע דרגות: “דומם” ומעליו “צומח” ומעליו “חי” (בין בעלי החיים ה"דגים" בתרשים מיוצגים למרבה האירוניה על ידי יונקים ימיים), ומעליו “מדבר” (מלשון דיבור). ארבע הדרגות הללו מבוססות על סדר הבריאה על פי סיפור הבריאה בספר בראשית כאשר הדרגה הרביעית "המדבר", היא האדם - נזר הבריאה, לצורכו נברא העולם. בכוחו השכלי להבחין בין טוב ורע, והוא מצווה לשלוט בעולם. לחלוקה זו יש יסודות גם בפילוסופיה היוונית. אך בתרשים גם דרגה חמישית בבריאה - "היהודי" המיוצג על ידי טלית, תפילין, כיפה ומזוזה אלו וודאי נבראו יחד עם אדם הראשון... ארבע הדרגות הראשונות משמשות בעולם הקבלה והמיסטיקה גם כמקבילות לעולמות הקבליים: דומם - עשייה, צומח - יצירה, מדבר - אצילות. ומשמשות להסברים קבליים בדבר נפש ורצון האדם. הנימה הגזענית בתורה זו אומרת כי נפש היהודי שונה והיא נעלה על נפש האדם הרגיל. תפיסה זו מזינה את אידיאולוגיות הנבדלות והעליונות היהודית מהגויים והיא מלבה ישירות את הטרור היהודי בימינו.
את הדרגה החמישית  הזו מצינו בספר "הכוזרי" של רבי יהודה הלוי, (1139). הנה ציטוט שמדבר על המדרגה החמישית, מתוך המאמר הראשון בספר:

לז אָמַר הֶחָבֵר: וְאֵיזוֹ מַדְרֵגָה הִיא לְמַעְלָה מִזּוֹ?
לח אָמַר הכּוּזָרִי: מַדְרֵגַת הַחֲכָמִים הַגְּדוֹלִים.
לט אָמַר הֶחָבֵר: אֵינִי רוֹצֶה אֶלָּא מַדְרֵגָה שֶׁתַּבְדִּיל אֵת בְּעָלֶיהָ הֶבְדֵּל עַצְמִי, כְּהֶבְדֵּל הַצּוֹמֵחַ מִן הַדּוֹמֵם וְהֶבְדֵּל הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה, אֲבָל הַהֶבְדֵּל בְּרַב וּמְעַט אֵין לוֹ סוֹף, מִפְּנֵי שֶׁהוּא הֶבְדֵּל מִקְרִי, וְאֵינוֹ מַדְרֵגָה בֶּאֱמֶת.
מ אָמַר הַכּוּזָרִי: אִם כֵּן אֵין מַדְרֵגָה בַּמּוּחָשׁוֹת אַחֲרֵי הָאָדָם.
מא אָמַר הֶחָבֵר: וְאִם נִמְצָא אָדָם שֶׁיָּבוֹא בָּאֵשׁ וְלֹא תַּזִּיקֵהוּ, וְיַעֲמֹד מִבְּלִי מַאֲכָל וְלֹא יִרְעַב, וְיִהְיֶה לְפָנָיו אוֹר שֶׁלֹּא יִסְבְּלוּהוּ הָעֵינַיִם, וְלֹא יֶחֱלֶה וְלֹא יִתַּשׁ כֹּחוֹ, עַד שֶׁכַּאֲשֶׁר יַגִּיעַ אֶל תַּכְלִית יָמָיו יָמוּת מָוֶת בְּחִירִי, כְּמִי שֶׁיַּעֲלֶה עַל מִטָּתוֹ לִישׁוֹן בְּיוֹם יָדוּעַ וּבְשָׁעָה יְדוּעָה, נוֹסָף עַל יְדִיעַת הַנֶּעֱלָם מִמַּה שֶּׁהָיָה וְיִהְיֶה — הַאֵין זֹאת הַמַּדְרֵגָה נִבְדֶּלֶת בְּעֶצֶם מִמַּדְרֵגַת בְּנֵי הָאָדָם?
מב אָמַר הַכּוּזָרִי: אֲבָל זֹאת הַמַּדְרֵגָה הִיא אֱלֹהִית, מַלְאָכִית, אִם הִיא נִמְצֵאת, וְזֶה מִדִּין הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי, לֹא מִן הַשִּׂכְלִי וְלֹא מִן הַנַּפְשִׁי וְלֹא מִן הַטִּבְעִי.
מג אָמַר הֶחָבֵר: אֵלֶּה קְצָת תָּאֳרֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר אֵין חוֹלֵק עָלָיו, אֲשֶׁר עַל יָדוֹ נִרְאֲתָה לַקָּהָל הִתְחַבְּרוּת הָאֱלֹהוּת בָּהֶם, וְשֶׁיֵּשׁ לָהֶם רִבּוֹן מַנְהִיגָם כִּרְצוֹנוֹ, וּכְפִי מִשְׁמַעְתָּם וּמִרְיָם גַּם כֵּן, וְגִלָּה הַנֶּעְלָם, וְהוֹדִיעַ אֵיך הָיָה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, וְיִחוּס בְּנֵי הָאָדָם לִפְנֵי הַמַּבּוּל וְאֵיך הִתְיַחֲסוּ אֶל אָדָם, וְאַחַר כֵּן הַמַּבּוּל, וְיִחוּס שִׁבְעִים הָאֻמּוֹת אֶל שֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ, וְאֵיך נִפְרְדוּ הַלְּשׁוֹנוֹת, וְאֵיפֹה שָׁכְנוּ, וְאֵיך צָמְחוּ הַמְּלָאכוֹת וְנִבְנוּ הַמְּדִינוֹת, וּמִנְיַן שְׁנוֹת הָעוֹלָם מֵאָדָם וְעַד כָּאן וּמִכָּאן וּלְהַבָּא.

המדרגה האלוהית הזו שהכוזרי אומר עליה שאינה מן הטבע, אינה מן הנפש ולא בכוח השכל אלא במה שנגע בו האלוהי, כמו למשל, הנביא. כדי לחבר את מדרגות הבריאה הללו לתרשים בבית הספר יש לטעון כי האיש שנגעה בו האלוהות, הנביא, שייך לעם ישראל.  כלומר, הממשק בין האלוהי לבין האדם יכול להתקיים רק בעם אחד, שהוא הנבחר. העם הזה הוא למעלה ממדרגות הבריאה האחרות. וכך נכתב בספר הכוזרי:

קג     אָמַר הֶחָבֵר: וַהֲלֹא הָיָה יוֹתֵר טוֹב שֶׁיִּהְיוּ הַחַיִּים כֻּלָּם מְדַבְּרִים.  אִם כֵּן כְּבָר שָׁכַחְתָּ מַה שֶּׁקָּדַם בְּהֶמְשֵׁךְ זֶרַע אָדָם, וְהֵיאַךְ חָל הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי בָּאִישׁ, שֶׁהָיָה לֵב הָאַחִים וּסְגֻלַּת הָאָב, מְקַבֵּל לָאוֹר הַהוּא, וזוּלָתוֹ כַקְּלִפָּה אֵינֶנּוּ מְקַבֵּל אוֹתוֹ, עַד שֶׁבָּאוּ בְנֵי יַעֲקֹב כֻּלָּם סְגֻלָּה וָלֵב' נִבְדָּלִים מִבְּנֵי אָדָם בְּעִנְיָנִים מְיֻחָדִים אֱלֹהִיִּים, שָׂמִים אוֹתָם כְּאִלּוּ הֵם מִין אַחֵר מַלְאֲכוּתִי, מְבַקְשִׁים כֻּלָּם מַעֲלַת הַנְּבוּאָה וְרֻבָּם מַגִּיעִים אֵלֶיהָ, וּמִי שֶׁלֹּא יַגִּיעַ אֵלֶיהָ, קָרוֹב לָהּ בַּמַּעֲשִׂים הַנִּרְצִים וְהַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה וּפְגִיעַת הַנְּבִיאִים. וְדַע, כִּי כָל אֲשֶׁר יִפְגַּע נָבִיא בְעֵת פָּגְעוֹ אוֹתוֹ וְשָׁמְעוֹ דְבָרָיו הָאֱלֹהִיִּים, מִתְחַדֶּשֶׁת לוֹ רוּחֲנִיּוּת וְנִפְרָד מִסּוּגוֹ בְזַכּוּת הַנֶּפֶשׁ וְהִשְׁתּוֹקְקָהּ אֶל הַמַּדְרֵגוֹת הָהֵם וְהִדָּבְקוֹ בָעֲנָוָה וּבַטָּהֳרָה.  זֹאת תִּהְיֶה אֶצְלָם הָרְאָיָה הַנִּרְאֵית וְהָאוֹת הַבָּהִיר בִּגְמוּל הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי הַמְבֻקָּשׁ מִמֶּנּוּ אֵינֶנּוּ, אֶלָּא שֶׁתָּשׁוּב נֶפֶשׁ הָאָדָם אֱלֹהִית, תִּפָּרִד מֵחוּשָׁיו וְתִרְאֶה הָעוֹלָם הַהוּא הָעֶלְיוֹן וְתֵהָנֶה בִרְאִיַּת הָאוֹר הַמַּלְאֲכוּתִי וּשְׁמִיעַת הַדִּבּוּר הָאֱלֹהִי, כִּי הַנֶּפֶשׁ הַהִיא תִהְיֶה בְטוּחָה מִן הַמָּוֶת כְּשֶׁיִּכְלוּ כֵלֶיהָ הַגּוּפִיִּים.  וְכַאֲשֶׁר תִּמְצָא תּוֹרָה שֶׁמַּגִּיעִים בִּידִיעָתָהּ וּמַעֲשֶׂיהָ אֶל הַמַּדְרֵגָה הַזֹּאת בַּמָּקוֹם אֲשֶֹר צִוְּתָה וְעִם הָעִנְיָנִים אֲשֶׁר צִוְּתָה בָהֶם, הִיא מִבְּלִי סָפֵק הַתּוֹרָה שֶׁמֻּבְטָח בָּהּ לְהַשְׁאִיר הַנְּפָשׁוֹת אַחַר כְּלוֹת הַגּוּפוֹת.

ריה"ל יצק את יסודות הגזענות הפשטנית ביהדות, באומרו שלא רק שלישראל יש את הפוטנציאל הנבואי בהיותם נבחרי האל, אלא יש סגולה גנטית ההופכת אותם לנבדלים מהגוים כהבדל בין אדם לבהמה. מיכה גודמן למשל בספרו: "חלומו של הכוזרי" (כנרת זמורה-ביתן דביר, 2012), טוען שזו לא גזענות, אלא פרודיה על גזענות. אך כדי לטעון זאת צריך להיות מלומד ולהכיר הכרה עמוקה את כל כתבי ריה"ל, ולפרשם מנקודת מוצא רציונאלית. תורת ריה"ל בפירושה העממי, על קיר בית הספר, הופכת לפשטנית גזענית.
אם אכן בחינוך הדתי מלמדים את המיון הזה, של היהודי כמדרגה הנעלה בבריאה, כעובדת חיים, הרי בעצם יש לנו בריסטול נאה של גזענות משולבת בבורות. מפני מתקפה כזו על ההגיון והתבונה, ילדים רכים ותמימים לא יכולים להגן על עצמם. הצבת האדם היהודי בראש מדרגות הבריאה, מעל עמים אחרים, בצורה פשטנית, בלא הבנה של המקורות, ללא ביקורת, בלי לימוד של ערך שוויון האדם, היא מתכון לאסון. יש ללמד כמשקל נגד את הגישה היהודית האומרת כי במדרגה הרביעית -  של בני האדם כולם שווים. ההבדל בינהם בגיוון, בנטילת עול רוחני שמזכך את נשמתם, או בהסרת מחסומים נפשיים המקרבים אותם לאלוהות. הגישה הזו מצויה במשנה, במתכונתה המקורית, ללא התיבה "מישראל" שנוספה במהדורות מאוחרות יותר:

"לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחד (מישראל) מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת (מישראל) מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך ושלא יהו מינין אומרים הרבה רשויות בשמים ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם". (מסכת סנהדרין, פרק ד).

שני תלמידי חכמים

דו שיח מרתק בין הביולוג והאידאולוג הראשי של האתאיזם בימינו, פרופסור ריצ'רד דוקינס מחברם של ספרים רבים, שחלקם תורגם לעברית, כמו: "יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת". לבין הרב הרשל גלוק, חסיד חב"ד מלונדון הפעיל במשך שנים רבות בקידום יחסים בין-דתיים ובמיוחד בין יהודים ומוסלמים. ב-2011 אף התפרסם במסמכי וויקיליקס כי ישראל ביקשה ממנו לשאת ולתת עם איראן בנוגע לגורל רון ארד, ולסייע בשחרור גלעד שליט.

הרב גלוק הוא ההתגלמות של היהודי הגלותי, המביא את עמדת היהדות מתוך תחושה של מיעוט, לעיתים נרדף החי בגלות עד לביאת המשיח. בינתיים יש לשמור על בדלנות ועל המסורות כדי לשמר את אורח החיים והתפיסה היהודית. הוא חוזר בפולמוס על הדוגמות הדתיות הידועות שהתורה היא מקשה אחת הכוללת את התורה שבכתב וזו שבעל פה, ושתיהן ניתנו בהר סיני. לא ברור בכלל שדוקינס מבין על מה הוא מקשקש.
הפולמוס מרתק משום שהוא נערך בצורה אינטלגנטית ושקטה ולא בצורה מתלהמת שני הצדדים רוחשים כבוד רב האחד כלפי השני. אף שאלה לא נותרת בלא תשובה עניינית. ולעיתים גלוק מצליח אפילו לסחוט מדוקינס הסכמות על עמדותיו.

הלב נמצא עם גלוק, אבל ההגיון והתבונה יחד עם דוקינס במיוחד בשאלות של יצירת העולם והעדויות המדעיות לו. כך למשל התשובה המגוכחת של גלוק שהעולם נוצר כמות שהוא היום לפני כ 5700 שנה, כלומר שאלוהים יצר את העולם בביטויו של גלוק "עולם גמור" (finished world) או כפי שדוקינס כינה זאת "ready made", כלומר שהוא נברא לפני כמה אלפי שנים עם כל העדויות לתיארוכים היסטוריים כבר בו. או כפי שאמר לי פעם משגיח מישיבה חרדית, כאשר עמדנו בטיול משותף לחרדים וחילוניים, מול השכבות הגיאולוגיות של מכתש רמון שמדע הגאולוגיה קובע שגילן הוא "קצת יותר" מכמה אלפי שנים: "ככה אלוהים ברא את המכתש".

לעומת זאת גלוק מצליח להפריך את עמדתו של דוקינס לגבי הנחיצות בחינוך אוניברסאלי ואינגרטיבי כמונע מעשי אלימות בין דתות ולאומים. הוא מביא את הדוגמא של הפיגועים שהיו בלונדון ב 7.7.2005 שבהם המפגעים כולם למדו בבתי ספר ציבורים ולא בחינוך מוסלמי. דבר שאילץ את דוקינס להוסיף סייפא מצולמת כשהוא לבדו, שתסביר את עמדתו.
מומלץ לצפות בדיאלוג.

החתונה של בר וליאת 20.4.2015

התרגשתי מאד לראות את קליפ החתונה של ליאת ובר שבו גם שומעים את קולי מקריא קטע משיר של יהודה עמיחי
שתי בחורות נפלאות שזכיתי להכירן וזכיתי לערוך להן טקס חתונה מרגש.

אני מופיע בפרויקט "המחתנים החופשיים" של "ישראל חופשית".

צילום: אילן סבירסקי
התמונה באדיבות ענבר ויהונתן
מאי 2012, "Q" בגליל ים.

באתר של "ישראל חופשית" מופיעים מדי פעם המחתנים והמחתנות החופשיים, מכל הזרמים. גם אני הוזמנתי להופיע ואפשר לקרוא את הדברים בקישור הבא.

ההקדמה שלהם לתשובות שלי: "אחרי שנישא בעצמו מחוץ לרבנות ואחרי שחיתן מאות זוגות בחתונות חופשיות בשנים האחרונות, הרב נרדי גרין קורא לכולכן/ם להפסיק להתנצל, לקחת את זהותכם היהודית בידיים ולעצב את טקס החתונה שלכם באופן אישי ולפי אמונתכם. הרב נרדי גרין- המחתן החופשי".

עכשיו זה רשמי - חילוניים גדלים להיות יותר מוסריים, מחקר חדש.

מאמר שהתפרסם ב 14 בינואר, השנה, בלוס אנג'לס טיימס, מדווח על מחר מקיף שנעשה בקרב משפחות אמריקאיות. המחקר מצביע על זרם חדש בחברה האמריקאית, של משפחות הגדלות "ללא אלוהים", או, ללא חינוך דתי כלל' וללא שום שיוך דתי.

אני זוכר סקר בינלאומי מקיף של מגזין ה-TIME, לפני כ-20 שנה שמדד את מידת הדתיות של אומות, ובדגימה של האוכלוסיה הבוגרת, ארה"ב הייתה אחת האומות הדתיות ביותר עם 98 אחוזים של אמונה באלוהים. אבל הסקרים החדשים אומרים כי 11% מהנולדים בארה"ב אחרי 1970, אומרים כי גדלו בבתים חילוניים, וכ-30% מגילאי 18-29 אומרים שהם "חסרי דת".

סוציולוג וחוקר זקנה בשם ורן בנגסטון (Vern Bengtson) מאוניברסיטת דרום קליפורניה, פיקח על מחקרי אורך דוריים, במשך כמעט 40 שנה, לקבוצות בחברה האמריקאית. ב-2013, הוא החליט להוסיף משפחות חילוניות כדי להבין את ההשפעות המשפחה והבין דוריות, על חסרי הדת. הממצאים היו מפתיעים: רמות גבוהות של סולידריות משפחתית וקירבה רגשית בין הורים ובני נוער שאינם דתיים, ומידות וערכים מוסריים שהונחלו בצורה ברורה לדור הבא.

כותב המאמר, פיל צוקרמן (Phil Zuckerman) שהוא סוציולוג של הדת בעצמו ופרסם כמה ספרים בנושאי חילון החברה המערבית, אומר שגם במחקריו מצא שאין קשר בין חינוך שאינו דתי לאי קיומו של מוסר. ושאצל משפחות חילונית יש כללים מוסריים חזקים ביותר, אפילו יותר ממשפחות דתיות לעיתים. כלל הזהב בניבוי מוסרית אצל חילוניים הוא אותו כלל שקבע הלל הזקן, של אמפטיה הדדית - "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". עבור הכלל הזה, אומרים נחקריו של צוקרמן, אין צורך באמונה בעל טבעי. על פי מחקרים אחרים שנערכו לאחרונה, בני נוער שגדלו כחילוניים הם יותר עצמאיים בדעותיהם וגדלים בבגרותת להיות פחות גזעניים, פחות לאומניים, פחות מיליטריסטים ויותר סובלניים מאשר עמיתיהם שהתחנכו במשפחות דתיות.

אחת העובדות המעניינות, לפי נתונים פדרליים רשמיים היא שב-25 השנים האחרונות אין כמעט אסירים ללא דת, או חילוניים בבתי כלא בארה"ב (הנתון הוא כחצי אחוז), וגם שאלה שאינם משתייכים לזרם דתי כלשהו, לא עוסקים בפשיעה.

עובדה מעניינת נוספת, עליה מצביע צוקרמן, שבארצות דמוקרטיות מערביות שבהן אחוז החילון הוא הגבוה ביותר כמו: שבדיה, דנמרק, יפן, בלגיה וניו זילנד יש את רמת הפשיעה האלימה הנמוכה ביותר והרווחה כללית גבוהה ביותר. כלומר שחיים טובים, מוסריים ונוחים קשור קשר הדוק לחינוך החילוני במשפחה. וכך גם מסיים צוקרמן את מאמרו, בהמלצה לחנך ילדים ברוח חילונית.
המחקרים האלה ייתכן ומלמדים על מגמה חדשה בסוציולוגיה של הדת, משום שמהמאה ה-19, עם ראשוני ההוגים של הסוציולוגיה של הדת, כמו דורקהיים, ובר, מרקס ואלו שבאו אחריהם, כולם הניחו באופן אוטומאטי את מרכזיות הדת בחיים האנושיים. אך הניבוי שלהם לחילון החברה המערבית בהתאם להתקדמות הנאורות והמדע, לא צלח, עד כה. ייתכן והמחקרים האלה והספרים האלה, הם סנונית ראשונה. להבנתי, המחקר הקושר בין חינוך לבין דת ומוסר, אינו אחד הפופולאריים היום. ואולי המגמות האלו של החילון יכולות לעודד יותר מחקר בנושא.

המאמר עוסק במחקרים אמפיריים שנעשו ובעובדות. אך יש לו גם רקע תאורטי מעמיק ופילוסופי, בהלכה, בשאלת התלות בין מוסר לדת. הדיון מורחב בספרו של אבי שגיא: "יהדות: בין דת למוסר", הגורס כי בהלכה יש מקורות גם למוסר אוטונומי, שאינו תלוי בצו האל. וזאת בניגוד לנצרות ולאיסלאם.

כרב חילוני, מטרתי היא חינוך למוסר אוטונומי, כזה שאינו תלוי בצו האל. כך אני מחנך את ילדי וכך אני ממליץ לכולם. אך חינוך זה אינו יכול להיות נטול בסיס תרבותי. הוא חייב לקחת בחשבון גם את החלקים הלא מוסריים שבתרבות היהודית, וגם שאינה יהודית, ולבקרה מתוך סולם הערכים ההומניסטי המתבטא בתפיסתו של הלל הזקן.

עוד ראיון עם זוג שחיתנתי, הפעם מבוסטון 12.1.2015

ראיון עם מתן מאייר בתכנית "הקשר הישראלי", של אליהו בן און. שתמיד מראיין בחינניות ישראלים שחיים בחו"ל. מתן עושה כרגע פוסט דוקטוראט בהרווארד. חי שם עם אשתו ובתם. חיתנתי אותם באוגוסט 2012, בתל אביב.

הכרה משפטית בבני זוג על ידי ביה"ד לענייני משפחה

בתקדים מעניין מאד הכיר בית דין לענייני משפחה בתעודת הזוגיות של ארגון "משפחה
חדשה" כמסמך בעל נפקות משפטית לצורך הכרה בבני זוג.
על פי הידיעה שפורסמה במאקו מדובר במקרה בו בן זוג אחד רצה להתנער מחובותיו בזוגיות בשל טענתו כי תעודת הזוגיות מחייבת פחות מאשר נישואין רשומים, באמצעות טקס ברבנות. השופטת אמרה על כך בפסק דינה כי: "המדובר בפעולה יזומה וולונטרית שנקטו בה שני הצדדים, עת ניגשו להצהיר בפני עורך דין על היותם ידועים בציבור, לאחר קרוב לעשור של חיים משותפים. מי שבוחר לגשת ולהנפיק את תעודת הזוגיות – בין אם אינו רוצה להינשא כדת משה וישראל מטעמיו שלו, ובין אם אינו יכול להינשא כך – נוקט בפעולה אקטיבית, רצונית, ובעלת נפקות משפטית".

צריך לסייג בכך שתעודת הזוגיות היא מסמך שתוקפו הוא כתוקף תצהיר של עו"ד. כך שגם אם ימציאו בני זוג תצהיר מעורך דין, או שמקבלים אישור מביטוח לאומי כידועים בציבור, הם יכולים להיחשב גם כזוג לכל דבר. מהבחינה הזו זו הבשורה היא במשפט: "בפעולה יזומה וולונטרית שנקטו בה שני הצדדים, עת ניגשו להצהיר בפני עורך דין על היותם ידועים בציבור", אלו לא נישואין אזרחיים, אלא תקדים של בית המשפט לחיזוק מעמד הידועים בציבור. מבחינה משפטית, הפסיקה עדיין לא עמדה במבחן הערעור ומעניין לראות אם יהיה ערעור ואם הפסיקה תכובד גם בהמשך.

כמו כן, מצוינות בידיעה זכויות שונות שמגיעות למחזיקים בתעודה. צריך לציין שהתעודה לא מוכרת על ידי כל העיריות והרשויות, רק חלק מהן, במיוחד בתל אביב.

כל הכבוד למאבקים המשפטיים שמנהל ארגון משפחה חדשה. חשוב שהדברים האלו יקדמו אותנו לחקיקה של חוק נישואין אזרחיים אמיתי שלא יפלה על שום רקע.

הרב ₪ מחתן - גדי וילצ'רסקי

צילום מסך מיוטיוב

סרטו השנון והחד של גדי וילצ'רסקי: "הרב ₪ מחתן" מכיל ביקורת על תעשיית החתונות ועל הרבנות הראשית.
פייסבוק חסמה את הסרט הזה מסיבות לא ברורות, כנראה בגלל פניות של גולשים דתיים. למעשה אין שום סיבה שהסרט ייחסם משום שאין בו שום דבר שהוא פוגעני או גזעני. למרות שהוא נחסם בפייסבוק אפשר לראותו ביוטיוב.
בסרט עצמו מי שעומד תחת החופה, יחד עם הרב, אלו (כנראה) זוג חילוניים, עם ההורים שלהם. החתן והאב, לצורך החתונה, חבשו כיפה שממילא יורידו רגע אחרי. החברים שלהם שעומדים בקהל לא חובשים כיפה ולכן ניתן להסיק שהם "חילונייים". לטעמי, הסרט מבקר חריפות לא רק את ה"מוסדות", אלא יותר אותנו, החילוניים, שמוכנים להיות שותפים בקידוש הנורמות של תעשיית החתונות. על כך שאנחנו מובלים אל הטקסים החשובים בחיינו ללא תהיה על המשמעות ועל הנאמר, על כך שאנחנו מפקירים את התרבות היהודית שלנו בידי ממסד מושחת ומעוות במקום שהחתונות יהיו ביטוי לזהות התרבותי האישית של המתחתנים. הדבר נכן לא רק לגבי חתונות, אלא לכל הדברים הקשורים ביהדות. הגיע הזמן שניקח אחריות על היהדות שלנו ונפסיק לתת לרב ₪ לחתן אותנו.

עוד ראיון עם זוג שחיתנתי, הפעם מלוס אנג'לס 8.12.2014

 הפעם הזמרת אליסה שארפ מלוס אנג'לס. שנולדה באוקראינה, עלתה לנתיבות, הגיעה לחצי הגמר של כוכב נולד (בעונה של בועז מעודה) אז קראו לה אליסה שפרגה. היא שינתה את שם משפחתה לשם הבמה שארפ, והיגרה לארה"ב לקריירה של זמרת.

עוד ראיון עם זוג שחיתנתי, הפעם מתאילנד ברשת ב' 1.12.2014

את גיג וחנן חיתנתי בדצמבר 2010. הם הגיעו במיוחד מתאילנד על מנת לעשות כבוד למשפחה ולתרבות היהודית.וכאן הוא מספר את סיפורו בתכנית "הקשר הישראלי", ברשת ב' עם אליהו בן און.

ראיון עם זוג שחיתנתי ברשת ב' 24.11.2014

את לנה וג'וש חיתנתי בינואר 2011, הם חזרו לגור בקנדה והיא התראיינה לתכנית של אליהו בן און "הקשר הישראלי ברשת ב'. הנה הראיון.

מקרה בוחן - אלונה ואלכס מספרים את סיפור החתונה שלהם

צילום: נרדי גרין

לאלונה ואלכס ערכתי טקס יהודי-חילוני בקיץ 2014. בעבודה לקראת תואר במשפטים

שכתבה אלונה, על חוקי נישואין וגירושין במדינת ישראל, היא הביא את הסיפור האישי שלה כמקרה בוחן. הכתיבה שלה ריגשה אותי וביקשתי את רשותה לפרסם את מה שכתבה בשמות בדויים. תודה לאלונה על שהסכימה לשתף.

"התהליך שעברתי עם בן-זוגי בדרך לחתונה הוא תהליך שמשקף בעיני את המתחים והקשיים שעומדים בפני זוגות יהודים חילונים רבים המבקשים להנשא במדינת ישראל. בחרתי להתייחס לתהליך שעברנו כמקרה בוחן, ולהדגים באמצעותו את החשיבות שבהסדרה אזרחית של נישואים בישראל והפקעת המונופול האורתודוכסי בנושא:

בן זוגי ואני נולדנו בחלקים שונים של ברית המועצות לשעבר, ועלינו לארץ בעליה הגדולה של שנות התשעים, כשהיינו בני שנתיים. הוריו של בן זוגי היו פעילים ציוניים בעיר ריגה, שניסו עד כמה שניתן לשמור כשרות, לחגוג חגים יהודיים ולהתערות בחוגים של צעירים יהודים. הוריי, לעומת זאת, לא העמיקו במסורת היהודית, למרות הזהות היהודית החד משמעית שלהם. הם עלו לארץ מתוך כורח, כי הרגישו שעם התפוררות המשטר הקומוניסטי החברה נעשית אנטישמית ולא סובלנית.

בן זוגי ואני, כמו רוב העולים מברה"מ, גדלנו כחילוניים. בדומה לרבים בחברה הישראלית, הזהות היהודית שלנו לא היתה אחידה, וכל אחד מאיתנו ייחס למסורת היהודית תפקיד שונה בחייו. בעוד שבן זוגי הקפיד לשמור כשרות וללכת לבית הכנסת ביום הכיפורים, אני ניסיתי להתחבר לזהות היהודית שלי על ידי למידת המסורת היהודית. בחרתי ללמוד במשך תקופה בישיבה חילונית, ובמקביל הקפדתי ללמד את הורי איך לחגוג את החגים היהודיים ולהתחבר למסורת היהודית באופן כללי. בניגוד לבן זוגי שהקפיד על "שמירת הצורה", כפי שנהוג היה בביתו, ולא התעמק בתוכן, בבית שלי לא ידעו איך "לשמור על הצורה" ולכן היה לי חשוב יותר להתעמק בתוכן.

בן זוגי ואני התארסנו אחרי ארבע שנים של זוגיות, בסוף השנה השנייה ללימודי בתואר, שנה בה למדתי דיני משפחה ופמיניזם. ככל שהעמקתי לחקור את טקס הנישואין היהודי האורתודוכסי, כך נרתעתי מחוסר השוויון הסימבולי שבטקס- שתיקת האישה במהלך הטקס, האיסור לקדש באופן הדדי בטבעת, הכתובה הארמית הערכאית ועוד. מלבד רצוני ליצוק תוכן משמעותי שמבטא את תפיסת הזוגיות שלנו, היה לי חשוב שעורך הטקס יהיה אדם שחולק איתי השקפות עולם דומות. טקס דתי אורתודוכסי לא בא בחשבון מבחינתי.

כשחלקתי את תחושותי עם בן זוגי וביקשתי שנערוך טקס נישואים יהודי אלטרנטיבי, הופתעתי לשמוע את תגובתו השלילית. בעבורו זה היה אקט חסר הגיון, שמתאים עבור זוגות שאינם יכולים להינשא ברבנות, ולא ליהודים כשרים כמונו. כשהעמקנו את הדיון גיליתי שבן זוגי לא מכיר את כללי הטקס האורתודוכסי, ולכן גם לא הבין מדוע אני לא רוצה לקחת בו חלק. כשישבנו ולמדנו יחד, הוא הבין את הגישה שלי ואף הסכים שטקס כזה לא מבטא את השקפותיו ורצונותיו. 

בנקודה זו נותר לנו להחליט כיצד נירשם, כשלפנינו האופציה לבחור במסלול ידועים בציבור או רישום נישואים בחו"ל. בן זוגי דחה את שתי האופציות מהסיבות הבאות: 

- סטטוס ידועים בציבור הוא סטטוס שאינו מחייב כמו נישואים, וחסרים בו האלמנטים הסמליים שמעגנים את הזוגיות שלנו ולוקחים אותה לשלב הבא. השוואת זכויות הידועים בציבור לאלה של נשואים לא רלוונטית מבחינתו, מאחר שלנישואים יש משמעות חברתית סמלית שלא משתווה לזו של ידועים בציבור.

- רישום נישואים במדינת ישראל הוא אקט ציוני סמלי ובעל משמעות. הוריו של בן זוגי נאלצו לערוך חופה יהודית בסתר ואילו אנחנו הדור הראשון שיכול לערוך חופה יהודית כשרה בישראל לעיני כל. רישום נישואים בחו"ל לא מקיים את הערך הלאומי ציוני שברישום במדינת היהודים, ולכן אינו בא בחשבון.

בן זוגי הוא אדם משכיל, שחי חיים חילוניים לגמרי ולא הניח תפילין מאז שחגג בר מצווה בבית הכנסת. למרות הכל, הסמליות בעבורו משחקת תפקיד חשוב ומכריע, והוא אינו מוכן לוותר עליה למרות ההכרה המלאה שהדרך להירשם במדינת ישראל נוגדת את מצפונו והשקפותיו הליברליות.

כפשרה, הצעתי שנעשה טקס יהודי שוויוני במסיבת החתונה שלנו, ולאחר מכן נירשם באופן עצמאי ברבנות. יצרתי קשר עם הרב הקונסרבטיבי שהיה המורה שלי ליהדות במכינה הקדם צבאית, רב שהוסמך על ידי דויד הרטמן, וביקשתי להפגש עמו על מנת לעצב את הטקס. הרב התרגש מאוד מהפניה שלי והפגישה עמו היתה מלמדת ומעשירה. בסוף הפגישה ביקש לדעת אם נירשם בחו"ל או נבחר להיות ידועים בציבור. כשסיפרתי לו על "הפשרה" הוא ניסה לשכנע אותנו לא לעשות זאת. כאמור הנימוקים של בן זוגי היו חזקים והתעקשנו על הרישום ברבנות, ובזאת איבדנו את תמיכתו של הרב. סירובו של הרב לקונסטרוקציה שהצענו לא נבע רק בגלל הכניעה שלנו לממסד הרבני שלא מכיר בו, אלא בעיקר כי רישום ברבנות יצריך מאיתנו לשקר על כך שלא נישאנו מעולם, ואם יסכים לחתן אותנו הוא יהיה שותף לשקר. בעיניו, הטקס המסורתי המשופץ שביקשנו לערוך הוא טקס יהודי קביל לכל דבר, והיעדר ההכרה שניתנת לטקס שכזה ברבנות לא מבטלת את תוקפו ההלכתי.

בצער רב הלכנו לחפש עורך טקס אחר. הפעם בחרנו בעורך טקסים חילוני, שהוסמך להיות רב חילוני ע"י מכון תמורה - המכון הגבוה להכשרת מנהיגות יהודית "רבנות חילונית". יחד עם עורך הטקס שלנו למדנו על הטקס המסורתי לעומק על מנת שנוכל לעצב מתוכו את הטקס שיתאים לנו. בחרנו לשמור על כל מרכיבי הטקס והברכות המסורתיות, אך לקדש זה את זו באופן הדדי עם ברכה אישית ולשבור שתי כוסות. כמו כן, ניסחנו בעזרת הרב כתובה המבטאת את הציפיות שלנו מהזוגיות. עברנו תהליך משמעותי של לימוד והרגשנו שהטקס מייצג אותנו לגמרי, על היבטיו המסורתיים והשוויוניים גם יחד. אורחים רבים בחתונה ציינו כמה שהטקס היה אישי ומרגש, וכמה זה היה משמעותי שנתנו משקל וחשיבות לחופה בתוך האירוע עצמו.

רק אחרי החתונה גילינו את הסתייגויותיהם העמוקות של אביו וסבו של בן זוגי מהטקס שערכנו. יש לציין כי שניהם, בדומה לבן זוגי, הם אנשים בעלי תארים מתקדמים במדעים והם מקיימים אורח חיים חילוני. שניהם הביעו תרעומת על הצורה - למרות שהרב בירך את כל הברכות ושר את כל השירים כבכל טקס אורתודוכסי, הפריע להם שהרב היה חילוני ושהוא לא היה "רב מספיק". הנימוקים שלהם באו "מהבטן" והיו חסרי כל הגיון אוביקטיבי. הם לא ידעו להצביע בדיוק על מה שהפריע להם, דבר שהוביל לויכוח רם וחסר תוחלת. 

משפחתו של בן זוגי באה על סיפוקה בטקס הצנוע שערכנו בבניין הרבנות בתל אביב, לאחר ששיקרנו לרב והצהרנו שמעולם לא התחתנו בעבר. למרות שהנשים במשפחה הביעו רתיעה מכך ששלחו אותי "להתרחץ" במקווה (הן כמובן לא שמעו על דיני הטהרה, ואינן מבינות את מרכזיותם בחיי המשפחה ביהדות), נראה היה שהטקס הקטן ענה על כל הציפיות. אני לעומת זאת חשתי לא בנוח - בעת הרישום הרב הביע פליאה עמוקה משם המשפחה היהודי של אמי, כאילו שזו הפעם הראשונה שהוא רואה עולה מברה"מ שבאמת יהודיה, ובתחילת הטקס הכריז שעכשיו אסור לי לדבר ו"תדברי בבית". הרב הקריא בזריזות את כל הברכות, והטקס נגמר תוך כמה דקות. כששאלתי את המשפחה של בן זוגי אם אהבו את הטקס ברבנות, הם אמרו שזה היה מדהים ולא מתקרב בכלל לטקס שערכנו באירוע החתונה. עבור המשפחה של בן זוגי היה בטקס זה הגשמת חלום, למרות שלא הבינו מילה ממה שהרב אמר, וגם קצת הסתבכו עם הנחת התפילין שנדרשה לפני הטקס.

תהליך הנישואים שלנו מגלם בעיני את הבעיה שיוצרת הבלעדיות של הממסד הרבני האורתודוכסי בעבור יהודים חילוניים, שנאלצים לקיים טקס שלא מכבד את מצפונם ולא מכבד את ההלכה. הוא מבטא את החשיבות הרבה של סמליות טקס הנישואים לעומת סתם הכרה בזכויות,  וכן את המשמעות הגדולה שיש להכרה של המדינה בטקס. לו היתה המדינה מכירה בזרמים לא אורתודוכסים כמייצגים את היהדות באופן שווה ערך, אני בספק אם היה מפריע למשפחתו שלבן זוגי שלעורך הטקס שלנו אין זקן ופאות. לו הייתה הכרה בזרמים אחרים ביהדות כלא פחות יהודיים מהזרם האורתודוכסי, אני מאמינה שמשפחתו של בן זוגי היתה מעדיפה שנקיים טקס שוויוני. כמו כן, לרישום במדינה עצמה יש ערך לאומי סמלי החשוב גם ליהודים חילוניים כחלק מהגדרת הלאומיות שלהם. טקסי נישואים יהודים, בדומה לחגים יהודים, מעצבים את הזהות היהודית התרבותית שלנו, והם משמעותיים לחילונים לא פחות מלדתיים.".

ראיון על האפליקציה של טקסים ברשת ב'

האזינו לראיון של אליהו בן און בתכנית "הקשר הישראלי" ברשת ב' עם רונן לוי שפיתח עם חברת Smartgenies את האפליקציה של טקסים.

מכתב תודה חדש מהחתונה של אילהם ואוליבר

עברו כבר חודשיים כמעט מהחוויה המדהימה שחוויתי בחתונה של אילהם ואוליבר בהמבורג, בגרמניה (לסיפור ולתמונות החתונה ליחצו על הקישור הבא בפייסבוק). הם דאגו לי ופינקו אותי מאד בכל המסע וגם לא שכחו לשלוח לי מכתב תודה בדואר. המכתב באנגלית, בגרמנית ובפרסית.

צילום באדיבות אילהם ואוליבר

שנה טובה ממשפחת גרין יקיר תשע"ה

הפעם התמונה צולמה בנופש שעשינו במטולה בקיץ האחרון, טיילנו בנחל עיון וירושלמים אחרים חביבים צילמו אותנו בטלפון הסלולארי שלי. תודה לארנון על העיצוב המקסים.

צילום: נרדי גרין

שנה טובה מאתר טקסים תשע"ה

החתונה של ליסה ודניס

עוד קליפ חתונה יפה של חתונה שערכתי - החתונה של ליסה ודניס שנערכה בספטמבר 2013 בבאר שבע.

החתונה של עינת וניב

הסיבה שאני מספר על החתונה של עינת וניב שהייתה ב 11.6.2014, בהוד השרון, היא קליפ החתונה היוצא מהכלל שלהם (ערך גל קוצקי מסמארט.מוב, ראו למטה). שניהם יהודים כשרים שבחרו לא להתחתן ברבנות, בגלל היותם יהודים חילוניים ובחרו שאערוך להם טקס יהודי-חילוני. את שיר הכניסה ניגן גבע אלון, שגם הופיע אחר כך, וגם נתן את הבמה לחתן לנגן ולשיר לכלה את "Wonderful Tonight" של קלפטון. וזה הסיפור שסיפרתי עליהם תחת החופה: "ב 11 בינואר 2013, ניב הגיע עם המצלמה שלו לצילומי קליפ. זה היה המפגש הראשון של חבורה שהתאספה לה ליד רדיו 88FM במטרה להרים קמפיין שיביא את פרל ג'אם לארץ, לשם הגיעה, איך לא, גם עינת, כדי לממש את משאת נפשה מזה שנים רבות... ניב לא הצליח לתפוס תמונה טובה של עינת... כשבוע מאוחר יותר הם השתתפו ביחד במסיבה של בן רד והקבוצה. רק אז ניב הצליח לצלם את עינת. למחרת המסיבה עינת החליטה לאמץ כלב קטן מעמותה וקראה לו פּוּטש, מלשון מהפכה. לכבוד יום ההולדת שלה, הופתעה עינת לקבל מניב תמונה שלה שצילם מהמסיבה, מעוטרת בפרפרים, כמילות הלהיט של הלהקה האהובה. החלו להתראות לעיתים קרובות בתירוץ ש"הכלבים חייבים להיפגש", ובעזרת מפגשי הקבוצה של פרויקט Bring Pearl Jam to Israel ומהר הלכה ונרקמה לה חברות עמוקה. בעוד הכלבים פּוּטש וג'ואי למדו אחד מהשני הרגלים מגונים. ניב ועינת למדו להיפתח ולאהוב. עברה לה חצי שנה עד שעינת הכירה במציאות... מה שנקרא wake up and smell the coffee... בתוך תוכה ידעה שניב הוא האחד שלה. הנשיקה הרשמית הראשונה הייתה בברבי, שורה ראשונה מול גבע אלון, לצלילי השיר Indian Friend, מילות הפזמון חרוטות בטבעות הנישואין". וזה הסיפור שהוביל למסיבת החתונה ולטקס המרגש שערכתי להם, אפשר לראות בקליפ.

בעקבות "נשואים לרבנות" - ביקורת חילונית.

סוף סוף מישהו לקח על עצמו לעסוק בנושא שנמצא על סדר היום הציבורי מאז קום המדינה - מצב החוק באשר לנישואין. ברוך קרא מהמוכשרים, הנקיים, הישרים והאמיצים מבין הכתבים, עשה סדרה מצוינת במסגרת המגזין של חדשות 10. תענוג לראות אותה כי היא עשויה היטב ולעניין. התיאור הבסיסי של המצב, כלומר, איך הגענו עד הלום ומהן הצעות החוק העומדות על הפרק - מצוין. אבל, הפרשנות של מהו הפתרון הראוי ומהו חופש בחירה בעייתי מאד ומוטה לצד הדתי. למרות הערכתי הרבה לברוך קרא ולעבודתו, יש כמה דברי ביקורת שארצה להעלות.

הסדרה נפתחת בכלה, כנראה חילונית, שאומרת: "אם מתחתנים אז רק דרך הרבנות". קרא מעיד על עצמו שהוא מתרגש מכך שהם בחרו בטקס במסורת היהודית (המדירה ומשפילה את האישה). רוב הדוברים "המומחים" לאורך פרקי הסדרה היו דתיים. יתירה מכך, ברוך קרא עצמו כותב בעמוד הפייסבוק שלו: "אם שמתם לב בסדרה כמעט ולא שמעתם את המרואיינים הקלאסיים בכתבות הללו - נציגי העמותות החילוניות שנלחמות כבר שנים במה שהם מכנים "כפיה דתית", ולא בכדי. אני מעריך עד מאד כל אדם שהולך עם ערכיו ונלחם עבורם, אבל היה לנו (לדנה שבתאי, דנה נחום ולי) חשוב להשמיע קולות אורתודוקסים (שחר ליפשיץ, הרב שאול פרבר) שתומכים בנישואים אזרחיים, לצד כמובן קולות אחרים וראויים בהחלט של הרב עמאר, ולהבדיל הרב סתיו שעל אף מתינותו הוא מתנגד חריף לנישואים אזרחיים".

הבחירה בעמדה כזאת מבטאת אמת עמוקה האומרת כי החתונה והנישואים כמושג שייכים רק ליהודים דתיים,  האורתודוקסיה מחזיקה במונופול על המילה "נישואים". רק בפרק האחרון נשמע קצת קולם של אהרון ברק, יאיר לפיד וניצן הורביץ, ואפילו הם לא דיברו על הדבר הבסיסי והמובן מאליו שראוי להתקיים במדינת ישראל: הפרדה של הדת מהמדינה.

יפה תיאר קרא את שני המיתוסים ההלכתיים גדולים העומדים בבסיס החשש מנישואין אזרחיים: הראשון הוא החשש מממזרות ועל כך כתב ברוך קרא בדף הפייסבוק שלו: "אני מקווה שהסדרה הבהירה שהחשש מממזרות (אילנות יוחסין) באמת לא רלוונטי". המיתוס השני הוא החשש מהתבוללות, עליו הוא אומר: "החשש מהתבוללות שהוא רציני וחשוב בהחלט, לא מחוסן על ידי מונופול הרבנות, שכן ממילא יהודים יכולים להינשא ללא יהודים בחו"ל או לחיות עמם כידועים בציבור ולקבל זכויות מלאות כאן במדינה." כאן נפל ברוך קרא לפח היקוש הדתי, הרואה בנישואין אזרחיים כפגיעה בעם היהודי, ולא חיסל אותו לחלוטין הוא עצמו מאמין בכך לדעתי ואפילו מצא לו תנא דמסייעא בדברי אהרון ברק שבמאמר ב nrg מ2008 מצוטט כאומר: "הזכות להינשא הינה זכות חוקתית, ועל המחוקק מוטלת החובה להסדיר את הנישואים האזרחיים בארץ". וכי "הזכות הבסיסית החוקתית להינשא, המוכרת ברוב רובן של חוקות העולם המודרני, מופרת בריש גלי במדינת ישראל", אבל בפרק האחרון בסדרה ברק אומר כי נישואין דתיים על פי דין תורה שמרו על העם היהודי, ונישואין אזרחיים יפגעו בקיום היהודי במובן הרחב ולכן צריך הצעת פשרה. אני לא יכול להסכים לאמירות של ברק בעניין הזה ובוודאי שלא לעמדה הרואה בהתבוללות איום קיומי. כבר כתב יהושע סובול: במאמרו "תודה לאל מתבוללים אנו": "בלי הטמעה ובלי התבוללות במובן הארוטי החיובי של המילים הללו, אין חיים של ממש לא לתרבות ולא ליצירה. רק מי שאיננו בטוח בזהותו ובעוצמתה של תרבותו פוחד מפני הטמעה והתבוללות, ומפתח עמדה תבוסתנית של בדלנות". והתכוון לכך שהתרבות היהודית הייתה מתבוללת תמיד. כך תרבויות חיות וממשיכות.

אבל האתגר הגדול שפספס ברוך קרא אינו דווקא ממה שהוא קורא ה"דוברים הקלאסיים" ו"נציגי העמותות החילוניות" (שחלקם בכלל דתיים – רפורמים וקונסרבטיבים), האתגר העיקרי מגיע דווקא מחוקרים אורתודוקסיים, שאינם מקבלים את עמדתו של "העד המומחה" הראשי המובא בסדרה: פרופסור שחר ליפשיץ מאוניברסיטת בר אילן, שהגה את הצעת חוק "ברית הזוגיות" (ולא נישואין אזרחיים כפי שסבור קרא). החוקרים הם פרופסור פנחס שיפמן והדוקטור אבישלום וסטרייך, שניהם דתיים, חובשי כיפה, מומחים בתחום דיני משפחה וחוקרים במסגרת מרכז מציל"ה. הם כתבו יחד עם פרופסור רות גביזון נייר עמדה הקורא למסגרת אזרחית של נישואין וגירושין שיסודה הנחת הבסיס של הפרדת הדת מהמדינה. הם, בניגוד לעמדתו של אהרון ברק בסדרה, דווקא כן ממליצים על מסגרת אזרחית אחידה לנישואין וגירושין, ולא מסלולים דתי ואזרחי. לא ברור למה להתעלם מרות גביזון ומחוקרים דתיים שמשקלם לא פחות מהעמדות של "העדים המומחים" שהובאו בסדרה? למה לא להביא את עמדתם כמשקל נגד?

העמדה של קרא ברורה – כפי שכתב בעמוד הפייסבוק שלו: "כדי שבמושב הכנסת תתחולל מהפכה ברור שכל הסיעות צריכות להתאחד סביב הצעה אחת. בסקר האחרון הראנו שאם לציבור הייתה בחירה, עדיין הרוב היו בוחרים ברבנות, אבל אותו רוב רוצה שיהיה לו חופש בחירה. כמה נחמד יהיה לרבנות, כמה טוב יהיה לדת היהודית אם יבחרו להינשא דרכה." המהפכה בעיניו של ברוך קרא היא השארת הרבנות על כנה כאחראית על נישואי יהודים, מי שלא ירצה בה ילך להירשם אזרחית אצל שופט, פקיד ממשלה או עירייה. התפיסה הזו מעוותת לחלוטין והיא מייצגת את ההתנשאות האורתודוקסית האומרת שאין זרמים ביהדות, יש רק יהדות אמתית אחת וזו האורתודוקסיה על זרמיה. נציגת אלוהים על פני אדמות היא הרבנות הראשית ועל מושג הנישואין יש מונופול להלכה הדתית, בפירושה האורתודוקסי. בסופו של דבר יצא המרצע מן השק. קרא, בשם כל המפלגות המציעות פשרות לחוק, כאילו רוצה להעמיד את הרבנות לבחירת השוק החופשי. אבל זו בחירה מדומה משום שכאשר הבחירה היא בין רישום אזרחי יבש, לבין טקס יהודי, עמוק משמעות, רב רושם, דתי, אותו מנהל אדם עם סמכות רוחנית שמאחוריו סמכת החוק ומסורת של דורות. זו לא תחרות הוגנת וברור מי ינצח בתחרות הזאת. למה לא להפוך את התחרות לאמיתית, להכניס שוק חופשי אמיתי, ולקבוע, כמו בארה"ב הפרדה של הדת מהמדינה,  שם לדוגמא זה רק חיזק את הדת. ואז תפורק הרבנות, וכל אדם שרוצה ועומד בתנאים יכול להיות רשם נישואין, כל אחד יבחר בטקס שהוא רוצה: חילוני, דתי, אזרחי.

עבורנו החילוניים זו לכאורה בעיה סמלית. ויתור על סמל, על מושג ה"נישואין", שאין לו משמעות "בחיים האמיתיים". ניתן לומר שממילא מקבלים את אותן הזכויות כמו הרשומים כנשואים. אז למה זה כל כך חשוב? בעיני זהו לא רק סמל אלא אמירה מהותית שמשמעותה שהתרבות היהודית, כולל מוסד הנישואין שבתוכה, אינם שייכים לחילוניים, אלא נחלתה הבלעדית של הרבנות ושל הדתיים. אם אתם חילוניים – לא תהיו נשואים, תהיו: "בן/ת זוג על פי חוק ברית הזוגיות האזרחית". כי חילוניות ממילא היא דבר שאין לו ערך סגולי משל עצמו, אז מה זה משנה מה רשום...

ככלל, במציאות השוררת בימינו, החתונה וחוק נישואין אזרחיים, חסרי חשיבות לעומת סוגיות הרות גורל אחרות. אפשר לחיות היטב עם המצב היום המציע אלטרנטיביות לרישום כגון נישואים בחו"ל ו"ידועים בציבור", גם הבעיות של המושגים האלה, כפי שהוצגו בפרקי הסדרה, לא שכנעו אותי שהמצב הקיים נורא כל כך. אני עצמי חי עם זוגתי בסטטוס של ידועים בציבור,עם אישור של הביטוח הלאומי, וכמונו כ 5% מהמשפחות במדינת ישראל על פי נתונים ממשלתיים. האחוזים במדינות מערב אירופה הרבה יותר גבוהים, כך שזה לא דבר ייחודי לישראל כפי שהוצג בסדרה.

החשיבות של הדיון במושג הנישואין הוא בכך שזהו קצה הקרחון של הדיון האמיתי - החוק שיתקבל, יסלול את הכיוון אליו תלך מדינת ישראל בעתיד - האם למדינה המשמרת את המונופול הדתי על אזרחיה, או למדינה דמוקרטית ויהודית המפרידה בין הדת לבין המדינה?

והנה כל פרקי הסדרה ברצף, אני ממליץ מאד לצפות.

שאלת רב: האם אפשר לעשות לתינוק לא יהודי ברית מילה ופדיון הבן

מ' שלום, תודה על הביקור בבלוגנרדי ועל שאלתך: "בני, שהוא יהודי, רצה להתחתן עם גויה מרומניה שחפצה בגיור, בינתיים נכנסה להריון ולא גויירה. האם אפשר לעשות לילד ברית מילה ופדיון הבן? האם ברומניה רוצה ומסכימה,תודה לכבוד הרב מראש."

תשובתי: אני רב חילוני ואין לי שום בעיה שבנך יתחתן עם אישה ממוצא רומני, צריך להתחתן עם מי שאוהבים. לגבי שאלת המילה, אין חיוב חוקי לעשות טקסי לידה, בין אם מילה ובין אם פדיון הבן. לכן אין שום מניעה שתעשו את ההסרה הכירורגית של עורלה או חגיגה של פדיון הבכור מכהונה בבית המקדש. אתם צריכים לשאול את עצמכם את השאלות: מהי המשמעות של הטקסים עבורכם, ולמה לעשות אותם? מבחינת ההלכה הדתית הדבר אינו הופך את הצאצא ליהודי, אבל אם זה חשוב להרגשה הטובה שלכם, מיצאו לכם מוהל שמוכן לעשות את הטקס. שיהיה בהצלחה ובמזל טוב!!!