יום חמישי, 11 בדצמבר 2008

מי אמר: במלה בעל יש משמעות של עבודה זרה

ובכן התשובה היא בן גוריון. כבר ב 1953 הוא כותב מכתב לשר האוצר שנוסחו: "לשר האוצר, חתמתי היום על "הצהרת העובד(ת) לצורך קביעת ניכויי המס. בהצהרה, בסעיף 4 נאמר שם בעלי/אשתי. לדעתי יש להגיד אישי/אשתי. במלה בעל יש משמעות של אדנות ועבודה זרה, שאינה הולמת כבוד האישה, השווה לגמרי בזכויותיה לאיש. תעשו כדברי הושע הנביא: והיה ביום ההוא-תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי" (הושע ב' 18). בכבוד רב, ד. בן גוריון".
למי שלא מאמין, אני מצרף כאן את המקור שהגיע אלי במייל, ליחצו על התמונה משמאל להגדילה ולקרוא את המכתב. ויש עדויות נוספות לכך שבן גוריון היה פמיניסט בגישתו.
גם זוגתי ואני, מרגע שהחלטנו על מיסוד הקשר ביננו, החלטנו לא להשתמש במלה "בעל". אני ממליץ על כך גם לכל הזוגות שאני משיא. הכתובה האורתודוקסית שכולה ביטוי לאדנות, היא שטר של קניין על מהותה של האשה. שטר הקניין ועשיית הקניין בטקסי החתונה היום ומובילה להמשגה של בעלות. וזאת למרות שההלכה מתנגדת לקניין על גוף ואין אפשרות לקניין אנושי, גם לא בהלכה הדתית.
כל אדם בר דעת היום, לא יכול לעשות שימוש במלה בעל משום שבעלים יש רק לחפצים ורכוש, או להבדיל לחיות בית. האמונה שלי אומרת כי מילים קובעות מציאות ולכן יש לשרש את המלה "בעל" בקשר הזוגי. קשה בעברית למצוא מלה אחרת, ואנחנו נותרים בלית ברירה עם אישי/אישתי, בן זוגי/זוגתי, ובמקרה שלי "זוגתי שתחיה".

יום ראשון, 30 בנובמבר 2008

כנס ההסמכה השני לרבנים חילוניים דצמבר 2008



גיליון חדש ליהדות חופשית


כתב העת "יהדות חופשית" שהתפרסם במשך כעשור והפסיק את הופעתו לפני כחמש שנים, חוזר במתכונת מקוונת. תוכלו למצוא באתר מאמרים מכל גיליונות העבר מסודרים על פי תאריכים ועל פי אינדקס מחברים ונושאים. אני גאה להיות שותף לניהול האתר ואני מזמין אתכם להיכנס ולקרוא בגיליון החדש.

יום שני, 24 בנובמבר 2008

שאלת רב: האם ניתן לעשות טקס גיור לתינוק

י' שלום, תודה על שאלתך לגבי טקס גיור לתינוק.

תשובה: הגיור בכלל, והגיור החילוני בפרט, הינו גיור שנעשה מרצון, כלומר האדם שמכריז על עצמו – "רוצה אני", ומתחייב בפני עצמו להוספת הזהות היהודית למגוון זהויותיו. לא רק זאת, הוא גם כולל לימוד והבנה מינימאליים של התרבות היהודית. מכיוון שלתינוק בן יומו אין עדיין רצון משלו, וודאי שאינו יכול לעסוק בלימוד, אין אפשרות "לגיירו" במובן של "הטבלתו" ליהדות. מה שאנחנו עושים לרך הנולד, או לילד מאומץ, הינו טקס של "קבלת פנים", "קריאת שם", "ברית מלים", "ברית - מלה של כבוד", בטקס מהסוג הזה, הנעשה במשפחה המגדירה עצמה כמשפחה יהודית, יש אלמנטים מתוך התרבות היהודית. ולכן התינוק משויך באופן מובן מאליו לעדת ישראל ולתרבות היהודית, אין זה גורע מזכותו בבא היום ללמוד ולבחור לעצמו את זהותו.

יום שישי, 7 בנובמבר 2008

שאלת רב: מהי הלכה חילונית

נעמה שלום, תודה על הביקור בבלוגנרדי ועל שאלתך: "בפסטיבל הקהל הייתי ברב שיח בהשתתפותך ועוררת את ענייני כשהשתמשת במושג "הלכה חילונית". לצערי לא הצלחתי לדבר איתך בסוף הפאנל ולכן אני שואלת כאן, "הלכה חילונית"?! זה נשמע לי קצת סותר... אשמח לתגובתך או להפניות לקריאה בנושא.
תשובה:
כרב חילוני אני מחויב לתת תשובות לאלו השואלים שאלות לגבי ההתנהלות בחייהם האישיים ולכן אני משתמש במושג שמוכר לכולם:"הלכה". אבל הלכה חילונית. היא באה מלשון הליכה: תהליך, תמורה מתמדת, בהתאם לצרכים ולנסיבות המשתנות. הרב החילוני אינו פוסק פסיקה בבחינת "כזה ראה וקדש", אלא מאפשר, כלומר, ממליץ על הלכות חיים ונותן כלים לבחירה בדרך המתאימה לאדם, "כזה ראה וחשוב".
ההלכה הדתית היא כיום שלילית בעיקרה, הלכה של איסורים, חומרות, הקפדות, הגבלות ומניעות. היא גם מבוססת על אמונות וערכים הנוגדות את התפישות של היהדות החילונית-הומניסטית. האחרונה מבוססת על תפיסת האדם במרכז. מאחר ואין הלכה חילונית מגובשת מוטלת עלינו, כרבנים חילוניים, המלאכה ליצור כזו. הלכה של היתר, של איפשור, של סיוע, של הקלה, הכוונה, הדרכה ויידוע. התשובות הניתנות בזהירות ובתשומת לב, ניתנות מתוך התבססות על סולם הערכים ההומניסטי החילוני מצד אחד, ועל ידע מעמיק בתרבות ישראל והעמים מצד שני. המטרה של ההלכה החילונית היא לסייע לאדם החילוני היום, במדינת ישראל, לחיות חיי משמעות בתוך התרבות היהודית. ומטרה נוספת היא להביא למיצוי המירב מהחיים, ולמירב האושר לבני אדם.
דוגמאות מספר להלכה חילונית ניתן למצוא במקומות הבאים (רשימה חלקית ביותר ולא לפי הסדר):

שאלת רב: האם יש תהליך מהיר לגיור בשביל שנוכל להינשא

ז' שלום, תודה על הביקור בבלוגנרדי ועל שאלתך: "אני בת 25, עליתי לארץ בגיל 7. לפני כחודש בן זוגי, מזה כשנתיים, הציע לי להינשא לו. כמובן ששמחתי ומיד התחלתי בהכנות. באחד הימים הוא שאל אם אימי יהודיה על מנת שנוכל להתחתן כדין. אני אף פעם לא שאלתי את אימי כי לא יחסתי חשיבות לכך. עכשיו גיליתי שאכן אמי לא רשומה כיהודיה. השאלה שלי היא העם יש תהליך מהיר על מנת שאני אוכל להתגייר משום שיש לי כבר תאריך לחתונה, בעוד כחצי שנה. היות שגדלתי והתחנכתי על פי הדת היהודית אני מאוד רוצה לדעת אם יש הליך מהיר יותר להשלמת כל התהליך על מנת שאוכל להינשא בתאריך שקבענו"
תשובה:
לצערי, אין קיצור תהליכים בגיור אורתודוכסי מטעם מדינת ישראל. ולכן אם אינך רשומה כיהודיה ואינך יכולה להוכיח את יהדותך ברבנות, לא תוכלי להירשם כנשואה "כדין". על מנת להינשא בישראל בטקס אורתודוקסי מטעם הרבנות הראשית שיוכר לצורך רישום נישואין במדינת ישראל את חייבת לעבור גיור דתי, תהליך ארוך ומורכב שידרוש הרבה יותר מחצי שנה.
תהליכי גיור דתיים נוספים, קצרים יותר מונהגים על ידי התנועה ליהדות מתקדמת (רפורמים), והתנועה המסורתית (קונסרבטיביים) והם מוכרים על ידי המדינה במונח שנקרא "גיור קפיצה" שמשמעותו, לימוד בארץ, "קפיצה" לחו"ל לקבל את התעודה מקהילה מוכרת, וחזרה לארץ. משרד הפנים מחויב להכיר בגיור כזה לפי הוראת בג"ץ. אבל, לא בטוח שגיור כזה יוכר לצורך נשואין. אם תרצי לשמוע פרטים, פני אל התנועות האלה.
דרך נוספת על מנת להיות מוכרת כנשואה במשרד הפנים היא הבאת תעודת נישואין ממדינה זרה – נישואין אזרחיים - בדרך כלל בקפריסין, אבל אפשר גם במיקרונזיה...
בניגוד לתפיסה הדתית, אינני חושב שזהותו של אדם נקבעת על ידי הרבנות, המדינה או כל גורם ממסדי אחר. זהותו של אדם נקבעת על ידו בבחירה. את בוחרת לחיות בארץ, את התחנכת כיהודיה, לפי השקפתך מקיימת אורח חיים יהודי, מצהירה על עצמך כיהודיה ורוצה בטקס נישואין יהודי. עבורי זה מספיק לחלוטין כדי להוכיח את יהדותך.
ההלכה החילונית מאפשרת לאדם להינשא על פי תפיסתו את היהדות מבלי להיזקק לממסד, אפשר לקיים טקס נישואין יהודי-חילוני, בלי הכרת הממסד. זוגתי ואני, למרות שיכולנו להינשא ברבנות, או בנישואין אזרחיים בחו"ל בחרנו לא לעשות כן ואנחנו חיים כ"ידועים בציבור". יש לנו את אותן זכויות כמו לזוג נשוי במדינת ישראל, מלבד זה שאנחנו רשומים כרווקים בתעודת הזהות. יש אפשרות לקיים טקס יהודי-חילוני מבלי להיות רשום כנשוי במשרד הפנים.
ועכשיו את צריכה לשאול את עצמך כמה שאלות:
1. היא האם חשוב לך להיות מוכרת על ידי המדינה כנשואה, ולמה?
2. האם חשובה לך הכרת הממסד הרבני האורתודוקסי, ולמה?
3. האם את יהודיה דתית או חילונית?
4. מה חשוב לך לבטא בטקס הנישואין שלך?
בהצלחה בכל בחירה שתעשי ומזל טוב לרגל נישואייך הקרבים.

יום ראשון, 12 באוקטובר 2008

הזמנה לאירועי יהדות בחול המועד סוכות

בחול המועד סוכות יש שני אירועים שאני מארגן בפסטיבלי יהדות, בנושא טקסי נישואין בישראל היום. בפעם הראשונה ניתנת במה משותפת לנציגי הזרמים היהודיים בישראל, המקיימים טקסי נישואין, להציג את הגישות השונות, את הדומה. בפעם הראשונה ניתנת לגיטימציה לרבנות החילונית לעמוד לצד הזרמים האחרים ביהדות ולהציג את האידאולוגיה בנושא נישואין כשווה בין שווים. אז מי שלא טס לחו"ל, נסע לחופש או הלך לפסטיבל אחר מיני רבים, מוזמן להגיע.
הארוע הראשון בפסטיבל הקהל, בסמינר אפעל, 15.10 יום ד', בשעה 17:00 באולם בית חומה באפעל - רב שיח בהנחיית אברי גלעד: "טקסי נישואין בישראל היום – שמרנות מול שינוי,
4 רבנים/ות - 4 גישות".
משתתפים: הרב נרדי גרין (אתר טקסים, הזרם החילוני-הומניסטי);
הרב עו"ד גלעד קריב (התנועה ליהדות מתקדמת, הזרם הרפורמי);
הרבה תמר אלעד-אפלבום (התנועה המסורתית, הזרם הקונסרבטיבי);
הרב ד"ר שאול פרבר (מכון עיתים, הזרם האורתודוקסי).
הארוע השני מתקיים במהלכו של פסטיבל חדש שנקרא "שערייך", בירושלים. הפסטיבל מאורגן על ידי "מליץ" ומתרחש בכמה מקומות בעת ובעונה אחת. הארוע שאותו אני מארגן מתקיים ב 16.10 יום ה' בשעה 18:00 בהיכל שלמה, ברחוב המלך ג'ורג' 58 ירושלים באולם המרכזי. הארוע הוא רב שיח בהנחיית אסתי זקהיים, שחקנית הקולנוע הידועה, ונושאו: התחדשות ומסורת בטקסי הנישואין, בישראל היום - 4 רבנים/ות - 4 גישות.
משתתפים: הרב נרדי גרין - מנהל אתר טקסים, הזרם החילוני-הומניסטי;
הרב עדה זבידוב - התנועה ליהדות מתקדמת, הזרם הרפורמי;
הרב ד"ר גיל נתיב - התנועה המסורתית, הזרם הקונסרבטיבי;
הרב בניהו ברונר ראש מיזם הנישואין של רבני צוהר, הזרם האורתודוקסי.

יום שני, 6 באוקטובר 2008

צום ביום כיפור

בני הקט בן הארבע חזר מהגן ושאל אותי: "אבא, נכון שלמי שיש בר מצווה ביום כיפור אסור לו לאכול?". הוא התכוון לכך שהוא למד בגן שאת מצוות הצום מתחילים מגיל 13. עניתי לו שנכון, אבל, אנחנו יהודים חילוניים ולכן אנחנו לא צמים. אז הוא אמר לי: "אבל אבא, אני צמא כל יום, גם ביום כיפור"...

יום רביעי, 24 בספטמבר 2008

שנה טובה תשס"ט

בפרוס עלינו שנת תשס"ט נקווה שזו תהיה שנה טובה, מלאה כרימון, הרבה שמחה, אהבה, אחווה, ידידות, שלום, מתק, אוכל טוב, הרבה גאדג'טים, יושרה, אמינות, מוסר, פרנסה, מימוש, משפחה, שמחות, צאצאים לרב, מוסיקה, מילים ומשמעות.

יום שני, 21 ביולי 2008

הצעה להלכה חדשה בנושא פדיון שבויים "אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן"

צילום מסך: ערוץ 10
מחיר קבלת שתי הגופות של אלדד רגב ואהוד גולדווסר, שנחטפו ומידע לא רלוונטי על רון ארד, היה כבד ביותר: 5 אסירים חיים, בינהם רוצח מתועב ו-185 גופות. התשלום הוא קשה עוד יותר בשל הנסיבות לטווח הקצר ולטווח הארוך. בטווח הקצר חיזבאללה ממנף את עסקת חילופי השבויים על מנת לחזק את שליטתו בלבנון ועל מנת לזרוע דמורליזציה בחברה הישראלית. אבל, חמור מכך, בטווח הארוך מתקבעים כללי משחק לרעת מדינת ישראל. יש לזכור שהמחיר אינו גבוה בהרבה ממה שנקבע עד היום, זו לא הפעם הראשונה שאנחנו משחררים אסירים חיים תמורת גופות, וזו לא הפעם הראשונה שאנחנו משלמים מחיר גבוה מדי.
צילום מסך: ערוץ 10
בתרבות היהודית ישנו כלל שנקבע בתלמוד לגבי פדיון שבויים שזוהי "מצווה רבה". אבל ההסתייגות לכלל זה מצויה הרבה לפני כן כבר במשנה: "אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן, מפני תיקון העולם". והרמב"ם מפרש מהו תיקון עולם: "שלא יהיו האויבים רודפין אחריהם לשבותם". כלומר, ככל שנשלם מחיר כבד יותר על שבויים, כך תגבר המוטיבציה של האויב לשבות יותר מחיילינו על מנת לסחור בהם. יוצא מכך שתשלום מחירים מגביר את המוטיבציה לחטיפות ומסכן את בטחון החיילים והאזרחים בצורה הולכת וגוברת. חז"ל, הרמב"ם והפסיקה ההלכתית לאחר מכן הניחו יסודות לשיקול הדעת שיש לקיים בחילופי שבויים, לאור הכלל שמצוות פדיון שבויים היא דבר חשוב ולאור ההסתייגות שיש לשקול את המחירים, יש לקבוע הלכה חדשה בנושא פדיון שבויים שתתאים לנסיבות ימינו.
שינוי כללי המשחק החל במלחמת לבנון השניה כאשר יצאנו למלחמה כדי להשיב את השבויים. בניגוד למלחמות קודמות, היציאה למלחמה נראתה לי דבר מתחייב, למרות הביצוע הכושל. היום ברור לכולי עלמא שמדינת ישראל לא תעמוד מנגד כאשר משטחה של מדינה ריבונית שכנה יוצאות התקפות על חיילים ואזרחים. כעת צריך לחשוב מחדש גם על כללי חילופי השבויים:
1. פדיון שבויים חיים ערך עליון - במידה וידוע ששבוי חי מצוי בידי האויב ויש סיכוי לפדותו, יש לנהל מו"מ ולעשות את כל המאמצים על מנת לשחררו. הדבר נובע מהערך ההומניסטי החשוב ביותר – ערך חיי אדם ומהמצווה החשובה של פדיון שבויים.
2. רגשות הן שיקול משני - לא ניתן להפלות בין רגשות. במקרים מעין אלו יש רגשות בעד ונגד. רגשות של המשפחה שיקיריה נשבו, שווים בעוצמתם למשפחה שיקיריה נרצחו על ידי רוצח שעתיד להשתחרר. כלומר, במו"מ על חילופי שבויים, רגשות המשפחות המעורבות צריכים להיות שיקול משני. יתירה מכך קמפיינים תקשורתיים ושתדלנות מלבים את הרגשות ונוטים להשפיע על המחיר שמשלמים, האפשרות הזו אינה נתונה בידי כל אחד, כלומר למי שיש לובי יש סיכוי גדול יותר לחזור, וגם סיכוי שישלמו עליו מחיר גבוה יותר.
3. החלפה של שבויים חיים בחיים, וגופות תמורת גופות - ערכן של גופות פּחוּת מערכם של אנשים חיים. אין משחררים רוצחים או אסירים חיים תמורת גופות.
4. מהו אות חיים – חייל שנפל בשבי, ייחשב לחי, רק לאחר קבלת אות חיים משוביו, או מידע מודיעיני אמין, ובכל מקרה עם התארכות תקופת שביו חייבים לקבל אות חיים משוביו על מנת לוודא זאת.
5. משא ומתן לחילופי שבויים – יתקיים רק לאחר קבלת אות חיים מהשבויים. במידה ואין אות חיים ובמידה ויש מידע אמין וודאי לגבי מות, יש להתחיל מיידית בהליך הכרזה על השבוי כחלל.
6. לא משלמים על מידע – השובים מחויבים למסירת מידע על פי אמנת ז'נבה השלישית המחייבת את הכוח השובה להתייחס אל שבוי המלחמה באופן אנושי, אוסרת לענותו נפשית או פיזית, מחייבת את שוביו לדאוג לצרכיו (מזון, ביטחון, טיפול רפואי, הליך הוגן, תכתובת עם משפחתו), להודיע לרשויות המתאמות (כגון לצד שלישי או ניטרלי בסכסוך) על דבר שבייתו ולאפשר לו ביקור של נציגי הצלב האדום הבינלאומי. עם תום המלחמה יש לאפשר לשבוי המלחמה לשוב למדינתו.

על מנת לשנות את כללי המשחק יש לחנך את החיילים ואת הציבור בישראל כי במקביל לכך שבמידה ויפלו בשבי ייעשה כל מאמץ להצילם, ישנו גם הכלל המשנאי של: "אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן". הדבר הנוסף הוא לתקן תקנות שיגבילו את קובעי המדיניות בבואם אל המו"מ. לא יהיה לקובעי המדיניות שיקול דעת לדוגמא, להחליף גופות תמורת אסירים חיים. כל זאת במטרה להקטין את אפשרות הסחיטה, ואת הפגיעות של החברה הישראלית לחטיפות וללקיחה בשבי.י
הכללים שהצעתי כאן לוקחים בחשבון את היסטוריה הקרובה של חילופי שבויים מבלי להתייחס למקרה ספציפי, כמו למשל לגלעד שליט, או לרון ארד. הם אינם פשוטים, ולא היה פשוט לנסחם משום שחלקם עומדים בסתירה לעמדה העממית, ולתקדימים שנקבעו על ידי כל הממשלות הקודמות, כי שבויים משחררים בכל מחיר. היא לא פשוטה במיוחד משום שהיא שמה את הקולקטיב הישראלי והיהודי מעל הפרט, דבר שנוגד לחלוטין את ההשקפה ההומניסטית שלי. ואולם במצב העניינים היום, אין מנוס משינוי בכללים.

יום שלישי, 10 ביוני 2008

שבועות במגן תשס"ח - דיווח מהחזית


צילום: נרדי גרין
למרות רוח הנכאים שפקדה את ישובי חבל אשכול לאחר הפצמ"ר שנחת על מפעל ניר-לט בניר עוז, שהרג חבר נירים. ולמרות כל הפרסומים בתקשורת, לפני החג ואחרי החג, שתיארו כיצד הקיבוצים באזור הפכו ל"קיבוצי רפאים". במגן, וגם בגבולות, ואני מניח שגם בקיבוצים אחרים באזור חגגו את שבועות כרגיל.
כמו בכל שנה זוגתי שתחיה ובני הקטן אורזים אותי, ואנחנו יורדים לסבים במגן על מנת לחוות את שבועות. בערב שבועות התכנס הקיבוץ על הדשא ברחבה המרכזית שלפני חדר האוכל. כל משפחה ואורחיה ישובים לשולחנות מכוסים במפות לבנות, הוגשה תקרובת עשירה של גבינות, פסטות, לחמים ולחמניות וברקע ניגן טריו ג'אז של שתי גיטרות וכינור מוזיקה בסגנון סטפאן גרפלי. בסוף הארוחה ויחד עם הקינוחים הוקרנה מצגת מתולדות הענפים שלא הצליחו בקבוץ מגן שהייתה משעשעת.
הילדים השתוללו על הבמה המרכזית, טיפסו על חבילות הקש הגדולות והתרוצצו על הדשא.
צילום: נרדי גרין
למחרת בבוקר, בחום של של 40 מעלות, התכנסו חלק מילדי הקיבוץ וילדי האורחים על מנת לראות הדגמה של קציר חיטים. בני הקט הלך עם סבא, והוא אפילו זכה לעלות על קומביין, ולראות לראשונה בחייו מהו קציר חיטים אמיתי בנגב. הם חזרו כעבור שעה אדומים ומזיעים וכך נחנו עד שעות הערב.
לקראת ערב הקבוץ התכנס שוב למסכת המרכזית של שבועות , על הדשא לפני חדר האוכל היו ראשית תערוכה של ביכורי הענפים השונים, תצוגת למחרת בבקר הוזמנו ילדי הקבוץ וילדי האורחים להדגמה של קציר חיטים על ידי קומביין. סבא לקח את בני הקט בחום הטרקטורים המסורתית, ולצידה תצוגת האופניים והקלנועיות..., אטרקציות ומשחקים לילדים כמו למשל, בריכת מים עם חכות ודגי קלקר. תירס חם, שוקו, ארטיקים, סוכריות ועוד מגדנים שאפילו לא הספקתי לראות.

צילום: נרדי גרין
צילום: נרדי גרין
המסכת עצמה כללה הנחייה מצוינת של צעירי הקבוץ, השתתפות בצער השכנים מנירים על מות חברם, ריקודים, הדגמה של תרגילי קראטה וקרב מגע, שירה ותחרות משיכת החבל המסורתית בין הענפים.
כבר לפני החג התקבלה הודעה מהבטחון שסוף השבוע יהיה רגוע ואכן כך היה. בסוף החג, בדרך חזרה מהמסכת אל בית הסבים, כבר נשמעו שני קסאמים שנפלו וצרורות של מקלעים כבדים.
צילום: נרדי גרין
צילום: נרדי גרין
צילום: נרדי גרין
צילום: נרדי גרין

יום חמישי, 5 ביוני 2008

שאלת רב: האם יש הלכה שאוסרת ללכת עם אישה מבוגרת ממני ב6-7 שנים

אלעד תודה על הביקור בבלוגנרדי ועל השאלה: "האם יש הלכה שאוסרת ללכת עם אישה מבוגרת ממני בסביבות 6 7 שנים?".
תשובה: בהלכה הדתית אין איסור מפורש על הפרש בגיל הנישאים, מותר להינשא על פי ההלכה הדתית לגברים ונשים מעל לגיל מצוות, בהנחה שהם פנויים ולא חלות עליהם מגבלות אחרות. הפרש גיל זה עניין של המלצה ושל נורמות חברתיות מקובלות, אך לא של פסיקה חד משמעית.
האיסור הוא אולי על "ללכת עם אישה". על פי ההלכה הדתית לקיים יחסי אישות עם אישה שאינה נשואה לך יכול להיחשב כעריות שהוא איסור חמור ביותר. לכן השאלה היא למה אתה מתכוון ב"ללכת".
במידה ואתה מתכוון לכך שאתה נישא לאשה פנויה, אין מגבלה על גילה.
מבחינת ההלכה החילונית, ההמלצה היא לקיים מערכת יחסים רק עם מי שאתה אוהב ומכבד, לשמור על הגינות והדדיות ביחסים, בכל הפרש גילאים שלא יהיה.

יום שני, 26 במאי 2008

יעקב מלכין אצל לונדון וקירשנבאום על ספרו של ריצ'רד דוקינס

וידאו של ראיון עם פרופסור יעקב מלכין בתכנית "לונדון וקירשנבאום" בערוץ 10, 25 במאי 2008. הראיון הוא לרגל תרגומו לעברית של הספר רב המכר: "יש אלוהים? - האשליה הגדולה של הדת", מאת ריצ'רד דוקינס. הספר יצא לאחרונה בהוצאת ידיעות אחרונות, בתרגומה של עדי מרקוזה-הס. משום מה הכותרת של הספר באנגלית היא אחרת: The God Delusion, וניתן לתרגמה גם כ "אשליית האלוהים".י ביוטיוב תמצאו מעל 3000 קליפים תחת שמו של ריצ'רד דוקינס אם תרצו לראות את דוקינס עצמו.

יום שלישי, 6 במאי 2008

תפילה חילונית לשלום המדינה

במאמרו של יאיר שלג, מתואר המחקר של יואל רפל על סיפורה של התפילה למען שלום המדינה. במאמר נחשף אופיה פוליטי של התפילה. וכך הוא כותב: "ניסוח התפילה ואמירתה היו ביטוי להשקפה ציונית-דתית, שעמדה בניגוד לדעתם של החרדים, שלא קיבלו את התפילה. שינויים שונים שהוצעו לאורך השנים בניסוחה ביטאו את המחלוקות והתהפוכות הפוליטיות שפקדו את אומרי התפילה".
התפילה אינה עתיקה, אלא חדשה. היא אינה קדושה, אלא מקודשת בידי אדם. היא לא ירדה משמיים, אלא נכתבה בידי בני תמותה. היא אינה מייצגת את כלל היהודים אלא עמדה פוליטית מסוימת. הגיע הזמן לתפילה חילונית לשלום המדינה, הראויה להיאמר בפי כל. הנה נוסח טיוטה לתפילה חילונית לשלום המדינה, לכבוד יום העצמאות השישים למדינת ישראל:
שתהא מדינת ישראל, בשנת ס' לעצמאותה, לכלי ראוי לחיים טובים לכל תושביה. שישררו בה האהבה, הרעות והאחוה, וירחקו ממנה שנאה איבה וקנאה. ותמלא רוגע, שלום, שלווה ושגשוג. מי ייתן ותמיד תהא אור לגויים. שנגשים במלואו את חזונם של מייסדיה כפי שנוסח במגילת העצמאות:
"מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".
ברוכים השוקדים על ביטחון המדינה. תחזקנה ידי המגנים בעוז ובגבורה. מי ייתן וישובו בשלום כל השבויים והנעדרים. ברוכים אתם תושבי המדינה המקיימים את המדינה באברת חסדיכם, וביגיע כפיכם. שילחו אורכם ואמיתכם לראשי המדינה, שופטיה ונבחריה, ותקנום בעצה טובה לנהל את המדינה ביושר, בהגינות ובאהבה. ברוך אתה עמל כפינו, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, לחיות במדינתנו. אמן סלה.

יום חמישי, 17 באפריל 2008

מה הקשר בין טופס ביורוקראטי להגדה של הפסח

התשובה לכך היא פשוטה מאד. היחס של רב האנשים אל ההגדה של פסח היא כאל טופס ביורוקראטי, מדוע?
הבה ונבחן את הדרישות למילוי טופס - הן פשוטות ביותר: דיוק, התמדה ושלמות בפרטים. טופס שאינו ממולא בצורה כזו ייפסל על ידי הביורוקראט ויוחזר לממלא. לעומת זאת בהגדה של פסח כתוב: וַאֲפִילוּ כֻּלָנוּ חֲכָמִים, כֻּלָנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָנוּ זְקֵנִים, כֻּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. מהההה? זוהי הדרישה מהמסובים לסדר פסח? מוזר מאד, משום שאין בהגדה את הסיפור של יציאת מצרים. כאשר אומרים " הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר", אני מבין שמתכוונים לכמה שיותר, לא לכמה שפחות. וזהו אולי סודה הלא מפוענח של ההגדה. למעשה לא נדרשים מאיתנו דיוק, התמדה ושלמות בפרטים, משום שההגדה אינה טופס.
כמה פעמים שמעתם את המשפט: "קראנו עד האוכל"... אחינו בני ישראל חושבים שהדרישה היא לקרוא את ההגדה מתחילתה ועד סופה, לקרוא כמו תפילה, למלמל את הכתוב מבלי להבין את תוכנו. רגשות האשם מתעוררים כאשר לא הצלחנו לצלוח את הטקסטים המשמימים האלה שאף אחד לא מבין.
התפיסה הזו מנוגדת לחלוטין לדרישת ההגדה עצמה שמבקשת ומתחננת לשלושה דברים עיקריים:
1. וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ – המגיד, לספר את סיפור העם היהודי, כלומר, ההגדה וליל הסדר כתהליך חינוכי.
2. וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח – מה התוכן –סיפור יציאת מצרים, וכמה שיותר.
3. בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַים – מה המתודה של הסיפור – חוויתית, לחוות את היציאה בכל סדר מחדש.
ההגדה אם כן אינה טופס, והתרבות היהודית אינה טופס. אנחנו נדרשים להתחדשות וחשיבה, לפרשנות ויצירתיות בכל דור ודור מחדש.

יום ראשון, 6 באפריל 2008

כזה התקווה עוד לא שמעתם

מגניב לאללה, פרנקי פרז מנהיג של מעין להקת אירועים שלא מתביישת להגיד שהיא עושה חתונות ובר מצוות, עובדת בעיקר בצרפת, אבל גם במקומות אחרים בעולם. עושה את התקווה בביצוע פשוט מהמם ביצירתיות שלו, כל הכבוד. ההמנון הפסיק לשעמם.

יום שלישי, 18 במרץ 2008

האם גר או גיורת צריכים לשבת שבעה על מות הוריהם

מרים שלום, תודה על הביקור בבלוגנרדי ועל שאלתך: "האם גר או גיורת צריכים לשבת שבעה על מות הוריהם?".
לפי ההלכה הדתית יושבים שבעה רק על אדם יהודי, ולכן אם ההנחה היא שההורים אינם יהודיים, אין חובה לשבת שבעה.
מאחר ואינני רב דתי אלא חילוני, אני ממליץ לגר או גיורת לשבת שבעה על הוריהם.
מנקודת ההשקפה היהודית-הומניסטית, זה שההורים לא היו יהודים עדיין לא מבטל את אנושיותם, ודאי שאדם מתאבל על הוריו, למנוע זאת ממנו יהיה דבר אכזרי ולא אנושי. ראוי לשבת על כל אדם שהיה בן משפחה מדרגה קרובה, או שמחשיבים אותו בדרגה קרובה, ולקיים עליו מנהגי אבלות יהודיים. מנהגי האבלות לטעמי, פחות נועדו למת, יותר נועדו לאלו שנותרו בחיים. על מנת לעבד את האבל, ועל מנת שאפשר יהיה להמשיך בחיים.
ככלל, רוב מנהגי האבלות היהודיים עוזרים מאד לאבל להסתגל אל החיים לאחר השכול והאבדן ויש בהם חיוב רב.
להתייחסות ההלכה הדתית לגבי ישיבת שבעה על מי שלא חייבים, ראי את המאמר: "כיבוד הורים מאמצים וחורגים ואבלות עליהם", המסר העיקרי שלו מתבטא בפסקה הבאה: "הרב סולובייצ'יק עמד על כך, שישנו קיום של מצוות האבלות גם כאשר אין חיוב הלכתי להתאבל על האדם המסוים. הוא הגיע למסקנה זו מהפסיקה: "מת שאין לו אבלים להתנחם באים עשרה בני אדם כשרים ויושבים במקומו כל ז' ימי האבלות, העם מתקבצים עליהם. ואם לא היו שם עשרה קבועים בכל יום ויום, מתקבצים עשרה משאר העם ויושבים במקומו (שולחן ערוך יורה דעה שע"ו ג'. רמב"ם, משנה תורה, הלכות אבלות, י"ג, ד').".

יום שלישי, 19 בפברואר 2008

ראיון ברדיו עם זוג נוסף שחיתנתי

ראיון שני עם זוג שאני מחתן, ברדיו.
הפעם עם חני ומנחם, ב"מה בוער", התכנית של רזי ברקאי בגלי צה"ל היום. חני ומנחם זוג גרושים שנפגשו במקרה בחתונה, התאהבו והחליטו למסד את הקשר בקפריסין. כעבור כמה ימים ערכו מסיבה פרטית בינואר 2008, בארקה בנמל תל אביב והביאו אותי על מנת לערוך הם את הטקס.
חבל רק שבראיון הם אמרו שערכתי להם טקס רפורמי, טעות נפוצה, ערכתי כמובן טקס יהודי חילוני.
לשמיעת הראיון עם חני ומנחם הורידו את הקובץ מכאן כ 4 מגהבייט.
(לראיון עם גלית וקוסטה מדצמבר ב"הכל דיבורים" עם ירון דקל).

יום חמישי, 7 בפברואר 2008

התו החברתי - הערה שקיבלתי

בעקבות הפוסט על המיסוד לתקן של התו החברתי, קיבלתי הערה חשובה: חשוב מה שנעדר מתו התקן. במכתב שנשלח על ידי מערכת האתר "עבודה שחורה" למכון התקנים, שאת תוכנו ניתן לקרוא כאן, נכתב כי "הקריטריונים למתן תו התקן החברתי המפורטים באתר מכון התקנים אינם כוללים כל התייחסות לנושאי זכויות העובדים (הנושא נזכר בקצרה ובצורה עמומה רק בטיוטת המסמך המלא המצורפת)". אם הדבר נכון הרי שאני מצטרף לקריאה לשנות את התו, ותודה לאיתי שהפנה את תשומת ליבי לעניין.

יום שישי, 1 בפברואר 2008

ברזיליה והשאלה הציונית

מוסף הארץ פירסם כתבה בשם "בית הקברות של התקווה" מאת בנג'מין מוזר, שתורגמה מהרפר'ס מגזין. הכתבה מציינת 50 שנה להקמת ברזיליה, עיר הבירה של ברזיל, ו-50 שנה לכישלון המהדהד ליצירה המונומנטאלית הזו. זה הזכיר לי שב-1998 כתבתי משהו קצר בדיוק על הנושא הזה והנה הדברים עם תיקונים ותוספות:י
ברזיל היא המשך ישיר לעולם הקולוניאלי הקלאסי, אוכלוסייתה היא תערובת מגוונת המורכבת מילידים, מהגרים אירופאים מפורטוגל שהגיעו במאה ה-16, עבדים שחורים ומהגרים שהגיעו מאוחר יותר מפורטוגל, ספרד, איטליה, וגם מאסיה. התערובת התרבותית הזו הניעה, בסוף המאה ה-19, רצון ליצור חברה חדשה שתהא מושתתת על יסודות אוטופיים מודרניים, הדבר ניכר עד היום אם בוחנים מקרוב את דגלה של ברזיל, כתוב עליו: "סדר וקידמה", זהו המוטו הלאומי של ברזיל. הדגל עוצב ב-1889 ובא להחליף את דגל המונרכיה הישנה. המוטו "סדר וקידמה" קיבל את השראתו מהמוטו של הוגה הדעות הצרפתי אוגוסט קומט: "אהבה היא העיקרון, הסדר הוא הבסיס והקידמה היא המטרה", קומט אגב, ייסד את דת המדע הפוזיטיביסטי, ואת עצמו המליך לאפיפיור הפוזיטיביזם. כמה מתומכי הרעיונות של קומט היו חלק מאלו שביצעו את ההפיכה כנגד המונרכיה והקימו את הרפובליקה של ברזיל על בסיס הרעיונות האלה, וגם את עיר הבירה ברזיליה שהחליפה את הבירה הקודמת ריו דה ז'אניירו, ב1960. ברזיליה נבנתה מאפס במשך שלש שנים על בסיס אדריכלות מודרנית. לוסיו קוסטה (מתכנן ערים) תכנן את צורתה הכללית של העיר שתראה כמו מטוס סילון, ואת הבנינים החשובים בעיר תכנן האדריכל אוסקר נימאייר, שהושפע מאד מלה קורבואזייה והסגנון הבינלאומי. בשנות ה90 היו בעיר כמליון וחצי תושבים, רובם חיים ומתפרנסים מהמצאות הממשלה וארגונים אחרים בעיר, וגם בגלל שתעשייה כבדה אסורה בעיר. אך המרכז האמיתי של ברזיל נמצא בשתי הערים המרכזיות האחרות – סאן-פאולו וריו דה ז'אניירו, שאוכלוסייתן מונה יחד כ-20 מיליון איש. הכלכלה, התרבות ואפילו הפוליטיקה הברזילאית נמצאות למעשה בערים אלו, יחד עם הקרנבל והכדורגל. ברזיליה אם כן היא עיר נחשלת ונכשלת ביחס לחזון של מקימיה והיא דוגמא לכשלון האוטופיות המודרניות.
עיר הבירה של ברזיל היא אכן בית קברות סמלי לתקווה שהציעה המודרנה. היא רק המחישה את משבר המודרנה בעידן פוסטמודרני. האם יש כאן לקח עבורנו? הציונות כתנועה לאומית מודרנית קמה פחות או יותר כאשר נוסדה הרפובליקה של ברזיל, ומדינת ישראל הוקמה שנים מעטות לפני עיר הבירה הברזילאית. התנועה הלאומית היהודית הונעה לא פחות מרעיונות של קידמה, חילון ומדע. בניגוד לברזיליה, חלקם של הרעיונות האלה זכה להצלחה כבירה, אבל חלקם יזכו לשכון לצד עיר הבירה הברזילאית בבית הקברות הזה.

גם בדואר ישראל

תמונה דואר ישראל
במקרה גיליתי שגם בדואר ישראל יש יוזמה להדפסת בולים עצמית שנקראת "הבול שלי", אבל ברירת המחדל שהתמונה תודפס "לצד הבול שתבחרו", קצת מעיקה. יש כנראה חובה שיופיע ספח רשמי עליו כתוב מדינת ישראל. האם בגלל שחוששים מזיופים או שחשוב למדינה להראות נוכחות גם ביומולדת של הפעוט? לא יודע. בכל מקרה יוזמה יפה, גם אם לא מושלמת מבחינה טכנית, כמו המקבילה האמריקאית.

יום חמישי, 24 בינואר 2008

הוצאתי בול לנדב

צילום: נרדי גרין
לכבוד יום ההולדת שלוש של בני הקט החלטתי שהגיע הזמן להוציא בול על שמו בשרות הבולאי האמריקאי. סיבה נוספת היא שממילא אני מקבל חבילות מאחי שלפחות אני אשלם על הבולים שהוא שולח לי. אז הנה תמונת המכתב הראשון שהגיע עם הבול של נדב כדי שתראו שלא עבדתי עליכם. מסתבר שיש חברה שעובדת בשיתוף פעולה מלא עם רשות הדואר האמריקאית ואפשר להזמין בול עם כל תמונה שאתה רוצה, ובסכומים שונים. אני רק חושב על השרות הבולאי שהייתי מנוי עליו בילדותי, וכיצד הוא היה מגיב ליוזמה כזו...

יום שישי, 11 בינואר 2008

ילדי השמש עלה לאינטרנט

הזדמנות טובה לדבר על הסרט הדוקומנטרי "ילדי השמש", משום שהוא עלה לאתר של יס/וואלה (עדכון - הסרט עלה ל-vimeo וניתן לצפות בו ברשת ראו בתחתית הפוסט). ביים אותו רן טל, במקור מבית השיטה. 
צילום מסך מהסרט
זוגתי לקחה אותי לראות את ילדי השמש בפעם הראשונה בסינמטק בירושלים. האולם היה חצי מלא, אבל היא הכירה לפחות חצי מהנוכחים בשמות, 90 אחוז מהם עם עבר קיבוצי, או שלנו בעצמם בלינה משותפת, או שבן משפחה או מכר עבר את זה. ייתכן ולסרט הזה יש אפיל רק לסוג מסוים של אוכלוסייה, כזו שעברה את המסלול הקיבוצי או לפחות הייתה קשורה אליו בתנועת נוער. היא גדלה בחינוך המשותף בקיבוץ, ואני בעיר, אבל גדלתי בתנועת נוער. בין מקימיו של קיבוץ צעיר וחבר קיבוץ במשך שמונה שנים. מי שמכיר את הדברים ומי שחווה אותם לא יכול להישאר אדיש. הסרט עושה שימוש נפלא בחומרים המצולמים מאז ובקולות של אותם המצולמים מהיום. זיהיתי מיד בתחילת הסרט את אבא של חבר שלי שהוא אחת הדמויות בסרט. הסרט אינו אובייקטיבי, אבל השאלה מהי העמדה שנוקט הסרט היא שאלה מעניינת. הפרשנות אינה מובאת באמצעות קריין מטעם, אלא באמצעות העריכה, הסאונד ובעיקר באמצעות העריכה הנושאית והכיתובים שבתחילת כל פרק. הקולות שמובאים הם כולם קולות
צילום מסך מהסרט
האנשים עצמם. הם מדברים את חוויותיהם, את כאבם, את זיכרונותיהם. טובים כרעים. זוהי גם עוצמתו של הסרט. העמדה של הבמאי ברורה והוא כבר אמר בראיונות בעיתונות שבקבוץ שלו "לא היה מקום לאני, אלא יותר לקולקטיב". אין ספק שהסרט הוא ביקורת נוקבת על החינוך המשותף כמכשיר לדיכוי האני, ולחיברות הילדים להיות חלק ממנגנון ייצור פועלים לחקלאות וחיילים להגנה על המולדת. באחד הסיפורים הראשונים בסרט, מספר לדוגמא נחום, כיצד אביו רצה לקרוא לו נחום, ואילו חבר אחר התנגד לשם הזה והציע את השם שניאור, אבל הנושא הוכרע בסופו של דבר על ידי שיחת הקיבוץ משום שהילד שייך לקולקטיב ולא להוריו. זוהי רק דוגמא אחת מיני רבות לניכוס היחיד על ידי הכלל. אבל לטעמי אין בזה רבותא, עובדה עליונות הכלל על הפרט ,בקבוץ של אז, לא חדשה, מה שמחדש הסרט הוא צורת ההגשה, והיכולת להביא את הצופה לאמפאטיה עם הסיפורים האישיים ובאמצעותם להבין את הבעייתיות בחינוך המשותף.
צילום מסך מהסרט
הסרט עורר דיון נוקב אצל כל מי שאני מכיר שצפה בו ולכן חשוב לומר משהו בעד החינוך המשותף. בוגרי החינוך המשותף עצמם חוו אותו בצורות שונות, ניקח לדוגמה אחים/ות מאותה משפחה שהתחנכו כולם בחינוך המשותף, כל אחד מהם חווה זאת בצורה אחרת. לאחת זו הייתה טראומה, ולשני חוויה מצוינת. החינוך המשותף לא היה כולו רע. אילו היה רע לא היו צומחים ממנו אנשים שהובילו את החברה הישראלית בכל תחומי החיים. לצד הביקורת יש לבחון את הדברים הטובים שיצאו ממנו. ולא רק זאת, אלא שהשיפוט של העבר נעשה בהסתכלות עכשווית. בעיניים של החינוך האינדיבידואליסטי, נטול האידאולוגיות, ההישגי והחומרי של היום. הדבר הזה טבעי ומובן, אבל צריך לזכור את ההקשר הנסיבתי בו צמחה שיטת החינוך הקיבוצית. זה היה עולם אחר: עולם מגויס, אידאולוגי, עולם שבו הרע והטוב היו הרבה יותר ברורים מאשר היום, החלוקה לצודקים וללא צודקים הייתה מובנת מאליה. היה רצון ליצירת חברה ועולם מתוקנים. וגם היה זה עולם של תום, קבוצתיות וסולידריות הדדית שחסרים לנו מאד היום בחברה הישראלית.
_________________________________________________
עדכון קורונה אפריל 2020 עלה שוב לאינטרנט
Children of the Sun from Ran Tal on Vimeo.

יום שני, 7 בינואר 2008

התו החברתי - עכשיו המיסוד לתקן

בעקבות הצלחת התו החברתי של "במעגלי צדק", החליט כנראה גם מכון התקנים לאמץ את התקינה החברתית (תו תקן 10000), ביוזמה משותפת של השדולה החברתית לשיוויון הזדמנויות, מכון התקנים הישראלי, וארגון מ.ע.ל.ה. כל זאת במטרה לשפר את איכות החיים בישראל. בבסיס השיטה עומדת גישה ניהולת, המעבירה את הארגון לפסים של אחריות חברתית כוללת, כלומר לא רק שכר הוגן, חופשות, ביטוח לאומי ותנאי עבודה אלא, ארגונים המעוניינים לקבל תו חברתי יבחנו בקריטריונים של:


מחוייבות ההנהלה הבכירה לאחריות חברתית ולמעורבות בקהילה
הקצאת משאבים
מחוייבות ומעורבות העובדים
איכות ובטיחות חיי העבודה
הגנה על איכות הסביבה
אתיקה בעסקים
שקיפות ומהימנות בדיווח, במידע ובידע

התקן החברתי מרחיב את תחומי התקינה לתחומים רבים ומשמעותיים ביותר, ויש חשיבות גדולה מאד לכך שגורם ציבורי מתקן אותה. ולוואי והתקינה תצליח לפחות כמו זו של במעגלי צדק.
על מנת להוריד את התקן המלא המוצע לחצו כאן

יום שישי, 4 בינואר 2008

האם כהן יכול להיות סנדק

י' שאלה אותי את השאלה הבאה: האם סנדק יכול להיות כהן?
תשובה: מנהג הסנדק הוא מנהג בלבד שמשמעותו לתת כבוד לאדם מסוים להחזיק את הילד בזמן ביצוע המילה. לא מצאתי ולו הלכה דתית אחת על מי צריך להיות או מה צריך להיות ייחוסו של הסנדק, זה יכול להיות כל אחד ,כולל כהן. אני חושב שהראשונים במעלה והחשובים ביותר הם האנשים שהביאו את הילד לעולם וראוי שהם יהיו מי שמחזיקים אותו. שיהיה במזל טוב.

בהערת שוליים: השאלה הזו חושפת דוגמה קלאסית כיצד בכל סדק וחריץ מנסה ההלכה הדתית לשמר את השליטה הגברית, ואת הדיכוי הנשי. זה נעשה באמצעות מושג ה"פטרונות", לא כמשל אלא כדבר ממשי. כך נכתב בערך "סנדק "באנציקלופדיה היהודית דעת: "סנדק - פטרון, שתופס התינוק הנימול על יריכיו כאשר מלים אותו". יש המלצות של רבנים דתיים שסנדק חייב להיות גבר, וכן יהודי כשר. המנהג הזה משמר את יחסי הכוחות החברתיים, ראשית בין נשים וגברים, מלמד נשים את מקומן הנחות. ושנית, מחזק את מעמדם של "פטרונים" מסוגים שונים בקהילה.
הלכה חילונית אינה יכולה לקבל מושג כזה של פטרונות. נשים חייבות להיות שותפות מלאות בכל מעמד חברתי בעל משמעות, במיוחד בעת חגיגת קבלת הפנים של הנולדים.
עדיין לא אמרנו דבר על מנהג המילה עצמו. אבל, אם כבר עושים אותו, למה לחגוג אירוע של שמחה לאיד? למה לצהול כאשר הילד הזכר סובל? למה טקס רק לזכרים? האם לתינוקות ממין נקבי לא מגיע לחגוג את בואן לעולם?
מומלץ, אם כבר עושים את הניתוח בעורלה, להפריד אותו מטקס קבלת הפנים לנולדים. מומלץ שמי שנושא את הילד/ה על כפיים, אחר כבוד, במסיבה יהיו ההורים שלו, האחראים לו, שיגדלו אותו. כבוד ניתן לחלוק באמצעות מתן מקום לברכות של המוזמנים לטקס ההולדת במקום לטלטל את התינוק/ת.

יום שני, 31 בדצמבר 2007

המלצה על פוסט

נעמה כרמי מזכירה לנו כמה דבר בסיסיים על פיקוח על האוכלוסיה של המדינה, על פטריארכליות ועל טקסים. קראו את הפוסט הזה בבלוג שלה.

גרושה ופרוד

א' שלחה אלי את השאלה הבאה: "אני גרושה כבר שנתיים. ומנהלת מערכת יחסים עם גבר פרוד כבר 4 שנים מאשתו. האם התורה והדת מרשה זאת. כי בעצם הוא כבר לא עם אשתו 4 שנים ואם לא מה העונש הצפוי לי. ואיך אוכל לכפר על זאת?".
תשובה: מבחינת ההלכה החילונית, החוק במדינת ישראל, ומבחינת כללי המוסר המקובלים בחברה, אין בעיה לקיומם של יחסים בין שני אנשים שאינם קשורים לאנשים אחרים, ונחשבים כמעט מכל הבחינות פנויים. מלבד מעמדו החוקי וההלכתי של בן הזוג שאינו עדיין גרוש. מבחינת העיקרון החברתי אתם "חברים", "בני זוג", איש ואישה וכדומה. על מנת להינשא כחוק על בן זוגך להסדיר את המעמד הפורמאלי שלו ולהיפך לגרוש. על מנת להינשא כדת משה וישראל יש לוודא שאינו כהן. אם חשובה לך ההלכה הדתית בנושא אנא פני לרב דתי. לרבנים שונים יש דעות שונות, כמספר הרבנים כך מספר הדעות בהלכה, בעד או נגד יחסים כשלכם.
סביר להניח כי מבחינה הלכתית אינכם עוברים עבירה. את גרושה ומותרת לכל אדם, והוא ועדיין נחשב כנשוי. אינכם עוברים על איסורי עריות (שהעונש עליהם הוא כרת), משום שהוא נחשב כנשוי ואילו את אינך "אשת איש" ואינך קרובת משפחה שלו, ולכן מעמדך הוא כשל פילגש שבעצם מותרת לאדם נשוי בתנאים מסוימים, ללא כתובה וקידושין ואין כאן עריות או עבירה. עצם המושג פילגש משפיל את כבודה של האשה, אבל אם הוא מסייע לך לחיות טוב יותר ללא רגשות אשם, אין בעיה. בנוסף, וללא קשר, שאלת על הכפרה: ביהדות אין מושג של כפרה או מחילה כמו בנצרות הקתולית, לא ניתן להתפלל, או לשחוט בעל חיים או להגיד ברכה ומיד כל העוונות יסלחו מצד אחד, ולהמשיך לחטוא מצד שני. בתרבות היהודית יש את מושג התשובה שמשמעותו תיקון, והוא דרך חיים יומיומית ולא משהו רגעי. במקרה שלך תשובה היא להיות אדם טוב. עצם השאלה שאת שואלת מעיד על רצון בתיקון עצמי ובחיים זוגיים מוסריים וטובים יותר. אם תשאלי אותי כרב חילוני האם חטאת במשהו? התשובה היא עד כמה שהבנתי משגת לא! את יכולה לחיות עם בן זוגך ללא שום רגשות אשם או חשש מעונשים. אם תשאלי האם יש משהו שאת יכולה לתקן? על מנת להרגיע אותך ואת בן זוגך, ובמידה ואתם חיים כידועים בציבור, הייתי ממליץ על הסדרה של המעמד האישי של שניכם על מנת שתהיו פנויים גם על פי החוק (גירושין כחוק ונישואין אזרחיים) ואולי להינשא כדין. או לפחות, אם בן זוגך אינו יכול להתגרש, לערוך מסיבת חתונה עם טקס הצהרתי המעיד בפני משפחתכם וחבריכם על מעמדכם כמשפחה חדשה.

יום שבת, 29 בדצמבר 2007

סילבסטר שמח ?

כבכל שנה, יש מי שישמח לעשות לנו רגשות אשם על נשיקת חצות בליל ראש השנה האזרחית החדשה. לא יהססו גם לערב את היטלר והשואה. מהלכים עלינו אימים שאם נעז להרים כוסית במסיבת ראש השנה האזרחית נביא לחורבן העם היהודי ותוך כדי מעשה נעלוץ, נתהולל ונשתכר. על מנת להפריך כמה מיתוסים נאמר מהו ליל השלושים ואחד בדצמבר ומהו אינו:
ראש השנה האזרחית אינו חג דתי אלא ציון של תחילתה של שנה אזרחית חדשה. זו סיבה מצוינת לחגיגה, אבל לא יותר מזה.
אין קשר בין המסיבה לבין ציון יום מותו של האפיפיור סילבסטר הראשון שבמקרה נפטר באותו יום בשנת 335. במדינות שההלכה הנוצרית הנהוגה בהן היא קתולית, מכונה היום הזה יום סילבסטר הקדוש.
אין קשר בין סילבסטר הראשון, ה-31 בדצמבר, לבין פוגרומים ביהודים. כידוע, אנשטישמים לא צריכים יום מיוחד בשנה כדי לשתות ולפגוע ביהודים. האפיפיור סילבסטר הראשון לא היה רוצח צמא דם, אוכל יהודים לתאבון, כפי שמנסים לתאר. במיוחד אין קשר בין מאורעות בשואה לבין חגיגת ראש השנה האזרחית.
בכל העולם המערבי חוגגים את ראש השנה האזרחי, אבל גם בסין, טאיוואן, הודו, יפן, פיליפינים, טורקיה ובמדינות בדרום אמריקה, מציינים את הארוע בצורות שונות. החג, אם כן, ודאי אינו חג שקשור לתרבות היהודית, אבל גם אינו "שייך" לשום דת אחרת. ניתן לראות בו חגיגה אוניברסאלית, אנושית. זמן לפורקן. הרי סיומה של שנה אזרחית מציין בעיקר את סיומה של שנת עבודה, סיומה של שנת המס. זמן שבו ניתן להסתכל אחורה ולחשוב על ההישגים האישיים בתחומי קריירה, כספים ויצירה אישית. ולהסתכל קדימה לעתיד טוב יותר. המנהג האמריקאי הוא לכתוב לעצמך דברים שאתה רוצה לשפר בעצמך בשנה הבאה. וכך מתגייס לו האתר הרשמי של מידע ושרותים של ממשלת ארה"ב ומונה דברים לשיפור עצמי לשנת 2008: לרדת במשקל, לשלם חובות, לחסוך כסף, למצוא עבודה טובה יותר, להיכנס לכושר, לאכול נכון, להשיג חינוך טוב יותר, להפחית את האלכוהול, להפסיק לעשן, להפחית את הלחץ בכלליות, להפחית את הלחץ בעבודה, לטייל, להתנדב לעזור לאחרים. לא קשה לראות את הדימיון למושג התשובה היהודי, מלבד שכאן רוב הדברים קשורים למראה חיצוני, חומר והשגיות, ואילו הדגש בתשובה היהודית הוא על יחסים בין אדם לחברו ועל שיפור עצמי ערכי-מוסרי. בכל זאת אפשר לאמץ משהו מרוח הדברים.
בפעם האחרונה שחגגתי את ראש השנה האזרחית, זה היה בבית, בארוחה חגיגית, בחגיגות המילניום. מאז לא הלכתי למסיבות, אבל רק בגלל שלא הזדמן וגם לא נראה לי כל כך חשוב. אז אם יוצא לכם להיות במסיבת "סילבסטר", תיהנו ותעשו חיים, בלי רגשות אשמה.

ואם תרצו לדעת יותר הנה כמה קישורים על האפיפיור סילבסטר הראשון ועל ראש השנה האזרחית:

יום חמישי, 20 בדצמבר 2007

שאלת רב - חתונת בת לוי וגרוש

יפית שלחה אלי את השאלה הבאה: חשוב לי מאוד לדעת, האם גם לבנות לוי אסור להתחתן עם גרוש ?
תשובה: מבחינת ההלכה הדתית אין מניעה על בת כהן להתחתן עם גרוש, קל וחומר לבת לוי, שודאי וודאי יכולה להתחתן עם גרוש. ככלל וללא קשר, כרב חילוני-הומניסטי אינני אוסר על שני בני אדם להתחתן בגלל שם משפחתם או מוצאים המשפחתי, גם אם הם אסורים מבחינת ההלכה הדתית.

יום רביעי, 12 בדצמבר 2007

ראיון עם זוג שאני מחתן ברדיו

לרגל שבוע זכויות האדם ערכה התכנית "הכל דיבורים" עם ירון דקל ראיונות ואייטמים בנושאים שונים. הפורום לבחירה חופשית בנישואין פנה אלי על מנת לספק להם זוג שאינו יכול להינשא בארץ כחוק וחייב לנסוע לחו"ל על מנת להירשם במדינה. במקרה פגשתי בזוג חביב ונחמד - גלית וקוסטה שהסכימו להתראיין ואף התראיינו היום. לאחר הראיון איתם התראיינה זמירה שגב מהפורום לבחירה חופשית בנישואין ודיברה על הנושא בכלליות. בשני הראיונות הם הזכירו אותי. אני מצרף כאן גם את הראיונות עצמם בקובץ סאונד וגם את תמלולי הראיונות בוורד לטובת מי שרוצה לשמוע ולקרוא.
ראיון עם גלית וקוסטה - Mp3 / מסמך וורד
ראיון עם זמירה שגב - Mp3 / מסמך וורד

יום שני, 10 בדצמבר 2007

שאלת רב - אני גרושה ורוצה להינשא לכהן

אני גרושה מזה כחמש שנים ועומדת להנשא לכהן. מכיוון שהייתי נשואה לגבר עם בעיות רפואיות שפגמו בתפקוד שלו בחיי הנישואין, ואנחנו רוצים להנשא כדת וכדין ולא בנישואין אזרחיים, פתחנו תיק בבית הדין הרבני בעניין ביטול גירושין, שאוכל להנשא לכהן ולא אחשב לגרושה בעקבות הבעיות שהיו לבעלי לשעבר. האם ישנה דרך כלשהי שתוכל להפנות אותי אליה או לעזור לנו בעניין? 
תשובה: על פי הידוע לי על מנת להינשא כחוק/כדת, את חייבת לעשות שני הליכים: 1. ביטול הגירושין 2. התרת הקידושין מלכתחילה עם גרושך. אם זה היה תלוי בי לא הייתה שום בעיה ואולם מאחר וברבנות מדובר, לדעתי אין סיכוי רב. לכן, אם את רוצה להיות רשומה כנשואה בת.ז. – הפתרון הוא נישואין אזרחיים בחו"ל. אם זה לא חשוב לך – אתם יכולים להמשיך ולחיות כידועים בציבור, גם עם זה אין שום בעיה, אני חי כך עם זוגתי. אם תרצו טקס יהודי חילוני שאין לו תוקף חוקי – אתם מוזמנים לפנות אלי לטקס. בהצלחה בכל מה שתבחרו לעשות.

שאלת רב - הילדים של בן זוגי אינם רוצים בי

שאלה: אני אשה כבת שישים, נשואה כחוק לאדם קשיש שאינו בהכרה מזה כחמש עשרה שנים הוא במוסד סיעודי ואני מטפלת בו. אינני יכולה להתגרש ממנו מבחינה רגשית. לבן הזוג הנוכחי ילדים שחזרו בתשובה ומעוניינים שננתק את הקשר ושלא נעבור לגור ביחד משום שיהיו אלה עריות עם אשת איש. האם יש אפשרות הלכתית שבכל זאת נחיה יחד?
תשובה: מבחינת ההלכה הדתית אין אפשרות לקיום יחסי אישות מלבד דרך אחת והיא נישואין כדת משה וישראל, כל דרך אחרת נחשבת לעבירה חמורה. ההלכה החילונית, לעומת זאת, שמה את הדגש על כוחה של הזוגיות ועל האהבה. לא על החוק היבש. כאשר שני אנשים מבקשים לחלוק יחד את שארית ימיהם משום שהם מרגישם שהם בחרו אחד בשני ורוצים להיות שותפים בכל, יש לנסות ולאפשר להם לעשות זאת. יש לדבר אל הילדים על מנת שיפתחו את ליבם למישהי נוספת בביתם. במידה והזוגיות שלכם מספיק חזקה היא תגבר על רצונם של הילדים, במידה ולא תיאלצי להיפרד מבן זוגך הנוכחי.

תמונות מחתונות

יום רביעי, 5 בספטמבר 2007

שנה טובה תשס"ח

צילום: נרדי גרין
שתהא השנה באה עלינו לטובה שנת שלום, אושר ואהבה. שנהיה לראש ולא לזנב, שנאכל דבש במקום מרורים ושיצלחו מעשי ידינו בכל אשר נפנה, אמן ואמן, חמסא חמסא. בהזדמנות זו ולכבוד השנה החדשה, התחדשנו באתרים חדשים: אתרי טקסים ותמורה עברו לשרת חדש ובעיצוב מחודש, כולם מוזמנים לבקר.

יום שישי, 10 באוגוסט 2007

שאלת רב - מהו טקס פדיון הבן והאם אתם עורכים אותו

פנתה אלי עובדת ממשרד פרסום עם השאלה הנ"ל לגבי טקס פדיון הבן וכך עניתי לה:
טקס פדיון הבן הינו טקס דתי בעיקרו שמשמעותו תשלום סמלי על מנת לפדות את הבן הבכור (בלבד) מעבודת המקדש. זוהי מצוה מקראית שנמצאת בספר במדבר, פרק ג, פסוק מה: קַח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם אֲנִי ה'".
למעשה, יש לו שורשים במנהגים של המזרח הקדום של הקרבת הבנים הבכורים לאל. מנהג שיש לו זכר במקרא, למשל בעקידת יצחק, ובשמות פרק י"ג: קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא". ויש מקומות נוספים. לפרטים נוספים - באתר דעת.
מאחר ואנחנו רבנים חילוניים המשוייכים לתנועה ההומניסטית העקרון החשוב ביותר שלנו הוא האדם במרכז, והיהדות היא התרבות שלנו. משום כך איננו רואים את עצמנו כפופים להלכה הדתית ולציווייים מקראיים. עבורנו התנ"ך הינו הספרות החשובה ביותר של העם היהודי. לכן, אנחנו מעדיפים לערוך טקס קבלת פנים לנולד, לתוך המשפחה והקהילה שלו. ניתן לערוך טקס פדיון הבן במשמעות אחרת מאשר לפדותו מעבודת המקדש או מהקרבתו על מזבח לאל. חישבי על משהו שהיית מוכנה לשלם עבורו על מנת לפדות את הבן הבכור. למשמעות סמלית זו ניתן לערוך טקס יהודי-חילוני של פדיון הבן הבכור.

יום שלישי, 31 ביולי 2007

מילים לרב שרווין וויין ז"ל

צילום: נרדי גרין
השמועה על מותו הטראגי של שרווין תפסה אותי בברלין. הוא נהרג בתאונת דרכים במרוקו, בדרך חזרה מארוחת ערב, יחד עם בן זוגו ריצ'ארד, שנפצע קשה. שרווין היה כמעט בן שמונים כשנהרג, אבל נראה צעיר מגילו הכרונולוגי.
על מנת להעריך את פועלו הרב במשך שנות חייו צריך להכיר במעט את סיפורו. הוא נולד בינואר 1928 בדטרויט, למד פילוסופיה באוניברסיטת מישיגן, שם הושפע במיוחד מהאמפריציסטים הבריטיים ומהרעיון שהאמת כפופה לעדויות אמפיריות. הוא העיד על עצמו שלא היה מאוהב ברעיון של אמיתות נצחיות, וכי הוא היה מודע לאי הוודאות ולהשתנות המתמדת שבחיים. לאחר מכן הוא בחר במקצוע הרבנות, מבלי לתת לדבר טריוויאלי כמו "להאמין באלוהים" להפריע לו... הוא בחר בבית הספר הליבראלי
צילום: נרדי גרין
 ביותר באותה תקופה - ההיברו יוניון קולג' הרפורמי בסינסינטי , חצי מהתלמידים היו הומניסטים כמוהו שהגדירו את האל בצורה נטוראליסטית. עבור שרווין עצמו האל היה הגילום של האדם האידיאלי. הוא גם אמר כי הוא היה גאה ללמוד בהיברו יוניון קולג' בימים שלפני
"התעוררות הגדולה" שבה הפכו הרבנים הרפורמיים לחיקוי עלוב לחכמי ההלכה והכפיפו הכל ל"יהודיות", כולל את האמת הפנימית שלהם. במשך שבע שנים היה
שרווין רב רפורמי, מהם שנתיים שירת כצ'פלין בצבא האמריקאי (רב צבאי) במלחמת קוריאה, אך הוא לא הרגיש בנוח עם הגישה הרפורמית. כאשר חזר לדטרויט, לאחר שהיה סגן הרב של הקהילה הגדולה והחל להקים קהילה אחרת הוא פרש כאשר הוצע לו על ידי שמונה משפחות בפרברי דטרויט, להוביל קהילה מסוג חדש. לקהילה ניתן לה שם חדש שעדיין לא היה קיים: "יהדות הומניסטית". הוא תיאר זאת תמיד בחיוך שהוא ראה את האור והפך להיות חילוני... למרות ההתנגדויות הקשות של מרבית היהודים באותה
צילום: נרדי גרין
התקופה הקהילה גדלה וב 1970 הוקם בית הכנסת הראשון: בירמינגהם טמפל, בניגוד לבתי כנסת אחרים שפנו לשמיים, האדריכלות שלו הייתה אדריכלות אופקית, לכיוון האדם. הגג של בית הכנסת שטוח, הכל בקומה אחת. באולם המרכזי אין ארון קודש עם ספר תורה, אלא יש שלט עם המילה אדם. הפודיום מעליו נואמים שקוף על מנת שלא להסתיר את האדם. ספר התורה מצא את מקומו הראוי - בספרייה. לימים הורחב המבנה על מנת לכלול מרכז חינוך של גני ילדים, ובית ספר יהודי ברוח הומניסטית. כיום יש 400 משפחות חברות בקהילת בית הכנסת.

אך הדבר הזה כמובן שלא הספיק לשרווין, וב 1969 הקים את האגורה ליהדות הומניסטית ככלי להפצת האידאולוגיה בארה"ב. ב 1985 נוסד המכון הבינלאומי ליהדות חילונית הומניסטית, וב 1986 הוא סייע בייסוד הפדרציה הבינלאומית ליהודים חילוניים הומניסטיים.
שרווין כתב ספרים רבים, הספר החשוב ביותר שלו הוא "יהדות מעבר לאל", שעיקריו הם:
1. כל יהודי זכאי באופן טבעי לעצב את סגנון חייו היהודי הייחודי, מבלי להיזקק להשגחה או כוחות על טבעיים.
2. הייעוד של כל אדם בחייו הוא להיות עצמאי ואוטונומי, וזאת מתוך מודעות לצורך בקשרים הקהילתיים, אדם חי עם אנשים אחרים.
3. כבוד אנושי רצוי וחשוב להשגה ואולם הוא דורש מהיחיד להיות חופשי בין בני אדם חופשיים אחרים.
4. על מנת שהיהודים ישרדו כעם עליהם ליישב את הדרישות הבו זמניות של המדע והרציונליזם המדעי, יחד עם רעיון נאמנותם ליהדות, תוך שימת לב לצרכים אישיים.
5. למקורות הדתיים והחילוניים של היהדות צריך להתייחס כשווים בערכם.
שרווין כמנהיג קהילתי היה אדם כריזמטי ביותר, סגנונו היה כשל מטיף, מבטו בעיניו התכולות אפורות היה חודר, והוא אהב לתפוס את המיקרופון וללא כל הכנה לירות בקולו הרועם שילוב של תוכחה והומור, כך שכל אחד בקהל הרגיש שהוא פונה אליו.
הוא ידע לתמצת אמירות מורכבות לשורות בודדות. וכך הוא גם חיבר את ההמנון הבסיסי של היהדות ההומניסטית שמושר כמעט בכל טקס: "איפה אורי" שמילותיו החקוקות על לוח פסיפס בכניסה למרכז החינוכי בבימינגהם טמפל מבטאות את התפיסה של שרווין בצורה הטובה ביותר:
צילום: נרדי גרין
"איפה אורי, אורי בי.
איפה תקוותי, תקוותי בי.
איפה כוחי, כוחי בי,
ובך".
מאחורי הקלעים שמעתי סיפורים רבים כיצד סייע לחולים רבים בהשגת טיפול רפואי בנסיבות בהן אין מערכת רפואית מסודרת כמו בישראל.
אני הערכתי מאד את שרווין ומתוך ההערכה הזו כתבתי וביקרתי אותו בשני הבטים עיקריים: הראשון הוא חוסר ההתאמה של דרכו המקורית שעבדה טוב בארה"ב, אך לדעתי לא התאימה כלל ליישום כפי שהיא בחברה הישראלית, בשל המאפיינים התרבותיים האידיוסינקרטיים, ובהבט השני של ההתעלמות המוחלטת ממשבר המודרניזם, המדע והרציונאליזם והפיכת החילוניות לדת בפני עצמה. את הביקורת שלי, אני מניח ששרווין הכיר. הוא ודאי לא הסכים איתה, אך ידע איך לקבלה. בכל פעם שנפגשנו הוא היה מאיר עיניים. בדצמבר 2006 הוא הגיע יחד עם משלחת מכובדת מהתנועה על מנת להיות נוכח בהסמכה הראשונה של רבנים חילוניים בישראל, אחד מההישגים הגדולים ביותר של התנועה ההומניסטית. במפגש מקדים שנערך לפני, בו נכחו חלק מראשי התנועה בארה"ב ובארץ פתח שרווין והחל לתאר את ההיסטוריה של התנועה. לפתע הפסיק ואמר שהוא רוצה לדבר על החזון העתידי של התנועה, ללא כל הכנה הוא פנה אלי ואמר לי לפתוח את הדיון. כמעט ונותרתי ללא מילים, אך מיד התעשתתי ואמרתי את אשר על ליבי וכיצד יש להתקדם. בפעם האחרונה שנפגשנו הייתה לאחר טקס ההסמכה. במפגש פרידה שערכנו עימו נתתי לו דיסק עם תמונות למזכרת מההסמכה ומהביקור והודיתי לו. לא תיארתי לעצמי שתהיה זו הפעם האחרונה שנפגש.

יום רביעי, 18 ביולי 2007

החתונה של דבי וויקטור חלק א

זה החלק הראשון בסיפור המופלא של דבי וויקטור. היא בחורה מבית טוב תל אביב, והוא בחור גרמני שהתאהב בישראל ובישראלית. החתונה תיערך בשבת הקרובה, בגרמניה בטירה השייכת למשפחת החתן, זכיתי והם הזמינו אותי לערוך את החופה.
הם הכירו כאשר ויקטור היה בישראל, בתל אביב. חברה משותפת שידכה בינהם. היא עשתה עבודה טובה כי כמו באגדות, זו הייתה אהבה ממבט ראשון. וויקטור החליט לדחות את החזרה שלו לגרמניה ונשאר זמן נוסף בישראל. לאחר שבועיים הוא כבר אמר לדבי את המשפט שגברים מתקשים בו: "אני אוהב אותך". אחרי חודש הציע שיעברו לגור יחד. לאחר חודשיים היא כבר באה עימו לבקר את המשפחה כאן בגרמניה וזו הייתה הפעם הראשונה שגילתה שמשפחתו מגיעה עם הקידומת המחייבת "פון דה", המעידה על ייחוס אריסטוקרטי. זו משפחה עם היסטוריה, עם מסורת עתיקה ויחד עם זאת צנועה, מאירת פנים, חמה ופתוחה שקיבלה את הזוג בזרועות פתוחות. כעבור חצי שנה עזבו יחד את ישראל ועברו לגור בגרמניה.
תשאלו בוודאי איך הייתה הצעת הנישואין? שניהם נסעו בשעת לילה מאוחרת בשבילים בכפר ואז הוא אמר שיש תקר בגלגל וביקש ממנה לצאת לעזור לו, היא חשבה שהוא כרע ברך להוציא את המגבה, אך למעשה הוא כרע ברך, שלף טבעת ושאל אותה: "התינשאי לי?". דבי לא היססה ומיד אמרה: "כן!". בו במקום ויקטור שלף את השמפניה והם שתו לחיים והתקשרו על מנת להודיע את הבשורות המשמחות לכולם.
כאשר שני אנשים נפגשים ומחליטים לחלוק את חייהם יחד הם גם משתנים. הם אמנם נשארים עצמם, אך השפעת בן הזוג ניכרת עליהם. ביצירה החדשה והמשותפת לדבי וויקטור שניהם השתנו ומשתנים לטובה. דבי מקבלת מויקטור את הרוגע, השלווה, הסבלנות. כמו גם את היכולת לשפוט דברים באופן יותר שכלתני ופחות רגשי. הוא לימד אותה לראות את הצד הפילוסופי במציאות. דבי לימדה את ויקטור מהי אהבה אמיתית, ללא גבולות ובהתמסרות מוחלטת. היא סייעה לו להתבגר, להוסיף תכלית לחיים ובמיוחד היא לימדה אותו מחויבות ורצינות. כמו שדבי למדה ממנו סדר, משמעת ותכנון שהם המאפיינים התרבותיים שויקטור בא מהם, כך גם ויקטור קיבל מדבורה קצת יכולת להשתחרר ולקבל באהבה כאוס, אי סדר ויכולת אילתור האופיינית לתרבות ממנה היא באה.
מאז שהכירו עברו יחד עליות ומורדות, רגעים שמחים ומשברים שרק חיזקו את הקשר בינהם, הם גילו שיש לצידם מישהו שיתמוך ויהיה שם בשעת משבר וכאב והיום הם גם החברים הכי טובים, עם דבי, ויקטור הכי פתוח וחופשי.
תשאלו בוודאי מה התכניות שלהם לעתיד? ויקטור מסיים את לימודיו והולך לרשת את האחוזה והעסקים המשפחתיים והם הולכים להקים בית ומשפחה רחבה ככל הניתן בטירה.
לאחר שאחזור, אני מבטיח להביא לכם את סיפור הטקסים והחגיגות והמסיבות שהיו בטירה.

יום רביעי, 4 ביולי 2007

אנא בכח

בזמן שכולם מתעסקים עם קצב, יש דברים שמתרחשים בשטחים שקרובים אלינו אני מביא את סרט הוידאו הזה שצולם במאי השנה בכפר ארטאס מתחת להתנחלות אפרת. הסרט מראה כיצד צה"ל עוקר מטעי פירות וזיתים על מנת להעביר את צינור הביוב של אפרת. סרט מעורר גועל, חלחלה ובושה עמוקה.

יום חמישי, 21 ביוני 2007

לא רק אני אהבתי

גם המבקרים אהבו מאד את ההופעה של אוי ואבוי. ראו מה כתב עמית יולזרי באנ.אר.גי', ביום שאחרי. מומלץ גם לראות את קטע הוידאו מההופעה

יום רביעי, 20 ביוני 2007

יש אלוהים, אוהב שינקן ולא קוראים לו ארקדי

צילום: נרדי גרין
פרשת טיב טעם חשפה כמה דברים חסרי טעם. לא היו לי שום טענות לעסקה שבה הגאידמק הצהיר בכל כלי התקשורת כי הוא הולך להכשיר את טיב טעם ויחד עימה את מזרע. עסקה כלכלית נטו. איש עסקים כזה רוכש רשת ועושה בה כרצונו. הפסד קטן בשבילי, שמדי פעם קניתי בסניף המקודש הקרוב לבית המקדש של איקאה בנתניה. וזאת כי אין סניף בירושלים. אבל ההכשרה של טיב טעם אינה צרה נוראית, זה לא כמו חורבן הבית. הבעיה, שלפתע התחילו לעלות הטענות הישנות, המתנשאות והאידיוטיות כנגד מכירת בשר חזיר, דבר שכבר הגבתי עליו פעם. כל אותם מתלהמים נגד חופש המסחר, הצריכה וזכויות האדם, הנוטלים רשות להגיד לנו מי אנחנו ומהי זהותנו התייצבו מאחורי האלוהים החדש - הגאידמק, שנלחם ברשע החזיר. הסתבר בדיעבד כי ארקדי ואלוהים זה לא אותו דבר, למרות יכולתו האומניפוטנטית לקנות את בית"ר, להציל את תושבי הצפון ושדרות, לקלל את אולמרט כל שני וחמישי ולהיות אביר הצדק החברתי. האלוהים הגשמי של אותם אנשים מוכשרים (בהכשר הרבנות) עשה שטות, ראשית הוא לא בדק את החוזים בהם היתה קשורה טיב טעם. זה מילא, לאחר שכבר גילה את האסון הוא נאלץ לשלם קנס אדיר, ולקנות מניות במפעלי החזרזירים. כלומר לארקדי יש מניות חזיריות בטיב טעם ומזרע. מעניין כיצד זה יתרום לדימוי הציבורי שהוא מנסה לבנות לעצמו כנראה במרוץ לרשות עיריית ירושלים. ועכשיו מתברר גם שבעסקה היו דברים מפוקפקים, כלומר, גם אם היו כשרים, הם מסריחים. אותי מעניין באופן אישי מהו ההכשר ששומר עליו ארקדי היקר, האם רגיל או שהוא קונה רק בד"ץ, או משהו יותר מחמיר, טוב די עם השטויות האלה...

Oi-Va-Voi ההופעה במגדל דוד

ההופעה של אוי ואבוי במוזיאון מגדל דוד, לרגל פסטיבל הג'אז של ירושלים הייתה מפוצצת. לא היה מקום אנשים עמדו על המרפסות ועל החומות. הקהל היה מורכב מתערובת מדהימה של תיירים, תושבי חוץ, ישראלים חילוניים והמון כיפות סרוגות. היו שם עיתונאים, עשרות מצלמות ומצלמפונים של הקהל הבהיקו לאורך כל ההופעה. רוב הזמן הקהל עמד על הרגליים, שר ורקד עם הלהקה. במשך שלוש השנים מאז יצא אלבומם השני (הרשמי הראשון), הצליחו חברי הלהקה ליצור לעצמם בסיס מעריצים רחב. ההופעה אתמול הייתה חלק מסיבוב הופעות אירופי ולישראל יש להם פינה חמה. הם מופיעים בה פעמיים. לאורך כל ההופעה למז לובש (כינוי במה של ג'ונתן) דיבר בעברית לא רעה בכלל והלהיב את הקהל: "ערב טוב ירושלים", "אנחנו גאים להופיע כאן", הסברים על השירים ותודות למוסיקאים הישראלים שהקליטו עימם חלק מהשירים, הכל בעברית. ג'ונתן חי חלק מהזמן בישראל עם זוגתו ולכן הוא למד קצת עברית. לאורך כל הערב הם הדגישו עד כמה הם גאים ומאושרים להופיע בירושלים.
מבחינה מוסיקלית הלהקה עובדת כאנסמבל ללא מוביל אחד, הסולנים מתחלפים בין השירים השונים, ולכל אחד ניתן הזמן שלו בקדמת הבמה. הסגנון המוסיקאלי הוא תערובת מדהימה שנעה בין מוסיקת כלייזמרים ותפילות ופיוטים מסורתיים, מוסיקה בלקנית בסגנון גוראן בראגוביץ', צ'ילאאוט, סקא, וטיפה רוק ורוק מתקדם. לרגע אחד אתה רואה את מדנס, לאחר מכן להקת צוענים, וקלרינט חסידי. כל התערובת הזו אינה בלתי הגיונית. אוי ואבוי יוצרים תערובת מקורית וייחודית משלהם שעיקרה הוא יהודי. בחתונה, לפני חצי שנה, אמרתי לסטיב נגן הקלרינט ואחד הסולנים, שהלהקה עושה משהו חשוב לתרבות היהודית. הוא חייך במבוכה והודה לי בנימוס כי סטיב הוא ביישן וילד טוב צפון לונדון, בעל קול זהב, ומחולל פלאים על הקלרינט. התכוונתי לכל מילה. הם מכניסים רוח חדשה במוסיקה היהודית ומביאים אותה לקהלים חדשים.
השיר המרגש ביותר מבחינתי הוא הביצוע שלהם ל"עוד ישמע", חלק מהברכה השביעית בשבע ברכות החתונה, סטיב הוא הסולן בשיר ובסופו כאשר הקהל כולו על הרגליים ושר יחד איתו הוא אמר שזו זכות מיוחדת לשיר את השיר הזה בירושלים.
ההופעה הסתיימה בהדרן עם "פליט" מאלבומם הראשון והקהל עדיין רצה עוד. באחת לפנות בקר חזרתי הבייתה מרוצה ומסופק עם חיוך על הפנים.

תאריכון טקסים

לבדיקה אם תאריך הטקס שלכם פנוי, הגיעו לחודש אותו בחרתם







חתונה, חופה וקידושין, טקס, טקסים, חילוני, רב לחתונה, רב רפורמי, רב חילוני, בר מצווה, גן אירועים, מסיבה, קייטרינג, נישואין, אולם, ברית מילה, לוויה, אבלות, יהדות, תמורה, הוויה, טקס ישראלי, עורכי טקסים

Oi-Va-Voi קטע וידאו מהופעה בחתונה

כמו שהבטחתי, דיברתי עם הלהקה והם נתנו לי אישור מיוחד להעלות קטע וידאו מהחתונה של דניאלה וג'ונתן, בה ניגנו חלק מחברי הלהקה. הקטע הוא ביצוע של הלהקה ל"עוד ישמע", חלק מהברכה השביעית מתוך שבע ברכות והוא נמצא באלבום הראשון של הלהקה. מאחור ים המלח והרי אדום בשקיעה, החתונה הייתה בחוף קליה והמיקום תרם רבות לאווירה המיוחדת שהייתה בחתונה.
תודה לענבל על הצילום. מצטער על איכות הוידאו הגרועה, לא בגלל הצילום, אלא בגלל איכות המצלמה והתאורה הגרועה. גם כך עוברת התחושה המרגשת. הלחן המיוחד שלהם ל"עוד ישמע" שונה למשל מהלחן השמח של קרליבך, או של הניגון המסורתי של הרב בחתונה. הם צבעו את המילים במוסיקה איטית וקודרת, זו פרשנות מעניינת ביותר. בתוך הטקס, הם נענו לבקשתי להקדיש את הקטע כברכה מנוגנת לזוג, לפני שבע הברכות המסורתיות. דבר ששידרג את הטקס בכמה דרגות.
אני מעלה את הקטע לכבוד ההופעות הקרבות בארץ. אני אהיה בהופעה ב 19.6, במוזיאון מגדל דוד בירושלים, חלק מפסטיבל הג'אז ירושלים. אני ממליץ בחום. מי שלא יספיק, מומלץ ללכת לגולדסטאר זאפה בתל אביב למחרת.
אם לא תספיקו, ואתם רוצים לראות את הלהקה בהופעה חיה באינטרנט, באמסטרדאם לפני חודש, לכו לפאבצ'אנל המצוין ותראו, בין שאר הקטעים, גם את "עוד ישמע" בביצוע חי עם כל הלהקה, מצוין. עוד מומלץ לבקר באתר הרשמי של הלהקה ולהתעדכן בכל קורותיה.